איזה מזל שהיה גריין מהדף הזה כי לא הכרתי אותו.
קראתי, התעודדתי והתחזקתי.
(כמה מחזק לדעת שיש עוד נשים בעולם שמרגישות בדיוק כמוני!)
תודה!

הבן שלי כמעט בן חמישה חודשים ונירדם גם כן רק על הציצי והוא לא עוזב את הציצי כמעט כל הלילה, בן זוגי מפציר בי להפסיק את ההרגל "המגונה" הזה, הוא אומר שזה יפגע בילד ושהוא צריך ללמוד לישון בלי שום "עזרים"
יש למישהוא בכל זאת איזה עצה?

נכון. נכנסתי אליו עכשיו כי גם בני הקטן אוהב לינוק ברצף כמעט כל הלילה... ופתאום מצאתי את עצמי מלפני 4 שנים.. אז כנראה שכאלה הם הילדים שלי.
מה שעוזר לי זה שבעלי לוקח אותו כל בוקר לשעה או שעתיים בהם אני משלימה שעות שינה (והוא מתאהב יותר ויותר בקטן).

תודה תודה רבה לדף הזה

דנה, התרגשתי

נכון שאני כבר לא שם ועדיין לא שם ממש מעודד לקרוא שאני לא לבד בעסק ושיש עוד כמה שלא ישנים טוב בלילה בגילאים האלה תודה לכותבות!

בדיוק קראתי באיזה ספר על שינה של מבוגרים ותינוקות דבר שהרגשתי אותו לבד, כתוב שם, בין היתר, שתינוק שמתעורר הרבה בלילה מסיבות שלא ברורות לנו ולא נראות לעין (כמו שיניים, חולה, רעב אמיתי וכו'...) כנראה צריך לעשות "בדיקת נוכחות" לאמא/אבא(בד"כ זו אמא, בטח אם הוא יונק) פשוט, בשנים הראשונות הם צריכים את הביטחון הזה שאנחנו שם.(שינה של לילה שלם זו איזושהי פרידה ארוכה מידי לתינוק)אז נכון שיש תינוקות "מלאכים" שישנים לילה שלם כבר בגיל שבועיים, או בגיל 3 חודשים או שנה. לכל תינוק יש אופי משלו, הוא בן אדם! ויש גם תינוקות ש"מתרגלים" לישון "טוב" בגלל התנהגות ההורים שבעצם משדרים להם:לא יעזור לכם,אנחנו לא ניכנע וכו'... בקיצור-תינוק רגוע ונוח שישן לילה שלם לא בהכרח מאושר. לפעמים הוא פשוט - מיואש מהוריו.
אז כמה שקשה להתעורר המון בלילה ולהניק כ"כ הרבה, אנחנו נותנות לילדים שלנו מה שהם צריכים גם מבחינה נפשית. זה משתלם...זה עוזר לקבל את זה ואפילו להנות מזה!
זה מה שאני מרגישה...

גם התינוקת שלי היא שוכנת ציצי בלילות (ובימים - גם...). ככל שעובר הזמן אני מתרגלת ללהניק בלי להתעורר, ויש כבר ימים שבהם אין לי מושג כמה פעמים התעוררתי, אני פשוט מוצאת אותה על הציצי שלי או לידו... ואלו לילות שבהם אני ישנה ממש טוב (באופן יחסי כמובן).
כיף לדעת שאני לא לבד. בעצם, ברחבי העולם ישנן מיליוני נשים שמתעוררות ומיניקות, מנומנות או חולמניות, טרוטות עיניים וסתורות שיער, שמחכות ומחבקות ומנשקות ומיניקות - נכון שזה מיוחד?

@}(())
אגב, כשהילד שלי היה בן 2+ היה לנו משבר הנקה , אז כמובן לא ידעתי שזה משבר וחשבתי (בהשפעת כל מי שהכרתי...)שזה בגלל שהוא מוכן לגמילה ושאני עושה לו כל מיני נזקים וכו...גם פניתי ליועצת הנקה ידועה בדיאדה פרדס חנה בתשלום כמובן שנתנה לי יעוץ ממש גרוע!!! ממש לא באופן טבעי...למזלי הרגשתי שמה שהיא אומרת לא מתאים לי...אבל היא אמרה את הדברים עם המון בטחון ולא כאילו "אפשר כך וגם כך..."
היום אני הולכת למפגשי לה לצה ומכירה יועצות הנקה מעולות (בטוקיו). אבל גם מיועצות הנקה צריך להזהר....יש כנראה יועצות הנקה שלא מעודדות הנקה ממושכת או שפשוט לפני היעוץ לא בודקות מה נכון לאשה הספציפית שפנתה אליהם...)-:

וואי, ממש הרגעתן אותי! באמת! לא שלא שמעתי ולא ידעתי את זה אבל כנראה שצריך לשמוע שוב ושוב כי כל מי שמסביבי מסתכל עלי בעיניים כאלה..."וואו, מסכנה, איך את מסתדרת?להתעורר כ"כ הרבה ולהניק כ"כ הרבה.." ולפעמים גם מוצאים לי את הסיבות והפתרונות:זה בגלל שהיא ישנה איתך, אם היא הייתה ישנה במיטה משלה..ועוד ועוד. אולי חלק מהסיבות נכונות ואולי לא. בכל אופן על השינה ביחד בנתיים אני לא מוותרת.וגם לא על ההנקה!וגם לא על ההנקה בלילה. (למרות שכנראה בגלל זה המחזור לא מגיע...וההריון הנוסף המיוחל!) אז תודה רבה, טליה וחן!

אוי אוי נושא כאוב...
גם אני מניקה רוב הלילה תינוק בן 9 חודשים.
יש המון דברים שאני יודעת, ובכל זאת זה מצב קשה ולפעמים מייאש וצריך הרבה מאד תמיכה בשביל לעבור את זה.

למשל -
אני יודעת שזה תלוי תרבות ושבמקומות אחרים על הגלובוס אמהות במצבנו בכלל לא מרגישות שמשהו לא בסדר ומתפקדות מצויין ככה.
אני יודעת שאני יכולה לעזור לעצמי ולחזק את עצמי בכל מני דרכים.
אני יודעת שזה נורמלי שתינוקות בגיל הזה מתעוררים הרבה.
אולי הכי חשוב: אני יודעת ש זה יעבור .
( ובכל זאת לפעמים מתוסכלת, מותשת וכעוסה לגבי זה.)

אני חושבת שההתמודדות עם זה היא בעיקר לעבוד על עצמנו לקבל את זה ולתת לפרק הזה לחלוף.

בני הבכור מירר את לילותי. היה מתעורר ללא הרף ורק רוצה לינוק ולינוק. לפעמים לא הייתי מספיקה להרדם וכבר הוא שוב היה מתעורר.
ועתה בני הקטן בדיוק אותו דבר.
לפחות הפעם אני יודעת שזה עובר...
הגדול שלי ישן עכשיו כמו בלוק כל הלילה (מאז גיל קרוב לשנתיים). אז יש תקווה...
יש תקווה, בנות! זה יעבור.
נכון שיותר נעים לדעת שאת לא לבד בעסק הזה?

לפני כמה ימים פגשתי אמא לשני בנים שהבכור בן 10 ינק עד גיל 8 והקטן בן 4 עדיין יונק הרבה!!! וגם במשך הלילה!! (גם הבן שלי בן 4 אבל יונק מעט..)
האמא סיפרה לי שעד גיל 3 ינק כמעט מלא...כלומר לא אכל כמעט וניזון בעיקר מציצי...גם עכשיו בגיל 4 הוא יונק יותר ממה שאוכל...(אוכל מאד מעט)
האשה בריאה וחזקה-ישנה משהו כמו 4 שעות בלילה ושאר היום והלילה עסוקה במיליון דברים (היא אם חד הורית בחינוך ביתי). הילדים בריאים מאד וחזקים...
מה שגרם לי לחשוב שהכל תלוי תרבות/גישה...היא לא גרה בשבט באפריקה אלא כאן ביפן (הנקה מקובלת עוד פחות מבארץ), אבל הקבלה שלה את המצב, את הילדים שלה- נראה לי שזה המפתח לאושר ולבריאות שלה...
היא לא מנסה לשנות את המצב..
אני לא אומרת שזה מתאים לכל אחת להניק כמוה, אבל התחלתי לחשוב שאנחנו מגיעות (לפחות אני ) עם תאוריות/דיעות מוכנות ואז קשה לנו כשהילד/ תינוק לא בדיוק מתנהג ככה...
דיעות שכמובן מושפעות מהסביבה, אני לפחות לא הכרתי משהו אחר...
אז למשל תינוק בגיל שנה שיונק הרבה נראה לנו בעייתי ואנחנו נלחצות ויוצרות בעיה...
פלוני @} אני מאד מזדהה עם מה שכתבת- שלא תחשבי אחרת!! אבל אם את חלשה אולי אפשר לטפל בחולשה שלך!! (אני הייתי חלשה כשהבכור היה תינוק וחשבתי שהסיבה היא הנקות הלילה...) אולי אחרי שתטפלי בעצמך באופן טבעי תרד כמות ההנקה!!!
נא לא לקחת את דברי כביקורת!!! אלא כנקודה למחשבה!!
אבל תסמכי על עצמך ואם מרגיש לך נכון לקחת אותה לבדיקה אז תקחי. תקשיבי לעצמך!!

גם בתי בת שנה יונקת בלילה. עד לא ממזמן התחילה להתעורר פחות בלילה, זאת אומרת-רק פעמיים שלוש והינה שוב חזרנו לימים 'הטובים'... היא מתעוררת בערך 5-7 פעמים בלילה וכל פעם רק ציצי מרגיע אותה ולא לשני שלוקים כמו פעם אלא הנקה מלאה וארוכה..ואם אני לא מפסיקה אותה מתישהו ונותנת לה מוצץ היא יכולה להפוך אותי למוצץ... קשה לי להירדם ישר חזרה כי ההנקה ארוכה יותר.
זה קשה ומבאס. אני יודעת שאולי זה תקופה קצרה וזה עובר, אבל יש לי הרגשה שמבחינתה עד הצבא היא דבוקה לי לציצי! סתאאם..אבל עכשיו ברצינות:
אולי יש לזה קשר לתרופה ההומאופטית שהיא לוקחת?(אשאל את המטפלת)
אולי אני מעירה אותה בלילה כשאני זזה? אנחנו ישנים ביחד במיטה אבל אני לא זזה כ"כ הרבה בלילה וחוצמזה עד עכשיו היה יחסית סביר(פעמיים-שלוש בלילה התעוררה לינוק טיפה).
אולי היא חולמת?אולי שיניים?(יש לה כבר 5) אי אפשר לדעת?
אשמח להצעות...

הזכרת לי אותנו לפני שנה ומשהו.
כתבתי ודיברתי על זה המון. בעיקר הטריד אותי שאני לא יודעת מתי ואם המצב ישתנה. היה נראה לי כאילו הוא ישאר ממוגנט לציצי שלי כל הלילה - לנצח.
עצה שקיבלתי בזמנו מ אמא ל 5 - לדאוג לסידור כריות נוח, הרבה מרחב, תמיכה לגב, ולהאמין שהלילות יראו אחרת. והם אכן השתנו. עברנו כל כך הרבה תקופות של שינויים (שינים, גירויים חדשים, חזרה לעבודה ועוד) שהתבטאו בהצמדות גדולה יותר בלילה (כל הלילה).
הלכנו גם לבקר אוסטיאופט חביב. הטיפול לא חייב להיות בשכיבה ללא תזוזה. הוא ניסה לתמרן ברגעים בהם היה שקט יותר. לצערי - לא הבחנו בשינוי גדול לאחר הטיפול, אבל שווה לנסות.

מקווה לתשובה..

שכחתי לציין שבתי נזונה כמעט אך ורק מהנקה.
את האוכל המוצק שאני מגישה לה היא לפעמים רק זורקת על הרצפה ולפעמים מוצצת ויורקת (אחרי כרבע שעה) ולעתים רחוקות גם בולעת מעט בדרך..
חשוב אולי גם לציין שבמהלך היום היא אוכלת מספיק (יונקת כל מקסימום 3 שעות הנקה ארוכה - לא מדדתי אף פעם, אבל נראה לי שזה בהחלט כך),
ושהיא הולכת ומתרוצצת בשעות הערות שלה.
היניקה בלילה היא בעיקר רק מציצה ללא בליעה ורק פעמיים - שלוש במהלך הלילה (שאורכו כ9-10 שעות) היא ממש יונקת ובולעת.

בתי בת כ 11 חודשים, כבר חודשיים שהיא ישנה רק על הציצי כל הלילה (מיטה משפחתית).
היא גם מתעוררת ביבבות מדי פעם ולא הציצי ולא פשפוש מרגיעים אותה.
כאילו משהו ממש מציק לה פיזית
ולפעמים זה נראה כמו חלום רע שחלמה ולוקח לה זמן להרגע ממנו (והיא רוצה חיבוק לשם כך).
האם זה בגדר הסביר בגיל הזה?
האם מומלץ לקחת אותה לטיפול כלשהוא?
אולי אוסתיאופת? או דיקור?
אם כן, ובכלל, איך לוקחים תינוקת סקרנית, עירנית ועצמאית לטיפול אצל אדם זר, כאשר היא אמורה לשבת בשקט כל כך הרבה זמן במהלך הטיפול?
אשמח לשמוע מנסיונם של בעלי נסיון.
אגב - השאלה מציקה לי גם לגבי רופא שיניים לכשיהיה צורך.