על סף פרידה דף תמיכה

שליחת תגובה

באופן טבעי כולנו שייכים
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: על סף פרידה דף תמיכה

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי בדיוק_כמוך* » 05 ינואר 2014, 13:38

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

מדהימה אני קוראת את ההשתלשלות והתמיכה שקיבלת ואת כל מה שסיפרת פה ואני רוצה שתדעי שמילה במילה אני מרגישה בדיוק כמוך נמצאת בדיוק בחור השחור הזה גם בהריון גם בת 28 גם בחול עם גבר בדיוק כזה עם בדיוק אותה בעיה והלבד כבר התרגלתי אליו אבל הקשיים הם לא רק מהלבד אולי זה משהו בינינו לבין עצמנו נראה לי שצריך לדעת להחליט לבד להבין מה הכי טוב לילדה ולא לנו פעם ראשונה לחשוב על מישהי אחרת שיותר חשובה לנו מעצמינו גם לי מיועדת בת ואני חודש 6 עלו לי דמעות לראות מה שכתבת ממש כאילו אני כתבתי את זה לשניה חשבתי שזו אני שכותבת . עזרתם גם לי וגם את עזרת לי כשפרקת משהו שאני לא הצלחתי אפילו לפרוק
עדין מאוד קשה לי לחיות את זה ואני כל הזמן אומרת אולי אחרי הלידה זה ישתנה אבל אם לא הפחד הענק מה באמת נכון גם לי יש משפחה שתומכת ותמיד דאגה לי והביאה לי הכל ועל כן הם מציעים לי לגדל את הילדה איתם בסביבה מעימה ונכונה אני גם לא יודעת מה עושים צריך לשמור על השמחה הפנימית ועל האוברית ששממלאת אותנו באושר אני מקווה שהיא תגיד לי מה נכון הגוף הטימהי שבנינו לנו יומר לי מה נכון אני הייתי הולכת צזמן אם לא היתה לי המחשבה שהילדה צריכהגם אבא לידה ושאביה ידע והיה בלידה אני רואה שהתאריך קרה מזמן ולא עכשיו והלוואי והייתי רואה את זה בזמן והיינו תומכות אחת מול השניה באופן אישי היה נחמד להכיר מישהו שמבין אותנו הכי טוב , אני בטוחה שעברת את זה כבר והבנת המון דברים אם ואכן אשמח לדעת מה עשית ומה קרה בסוף שאקבל טיפת תקווה

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי אמא_לנסיכה_מהממת* » 10 נובמבר 2012, 17:04

היי, זו אני, ההריונית המדוכאת שבכתה לכן ללא הפסקה, הרבה זמן לא נכנסתי לאתר והתחשק לי לקרוא את ההתכתבות הזו שוב אני רוצה לומר לכן תודה תודה תודה תודה רבה על העזרה התמיכה העצות הטובות והחמות זה פשוט מחמם את הלב לדעת שיש לאן ולמי לפנות שנמצאים במצוקה כלשהי, אתן ממש עזרתן לי, עזרתן לי לפרוק את הכאב והתסכול שלי ובנוסף ייעצתם בחכמה ובנעימות וזה ליווה אותי לאורך כל ההריון וגם אחריו:)) הנסיכה שלי נולדה היא כבר בת חצי שנה:-) והיא מדהימה ביופייה, האישיות שלה כובשת ואני פשוט מאוהבת! אז שוב תודה רבה לכן והאתר הזה פשוט גאוני!!!

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי עכשיו_טוב* » 09 ינואר 2012, 09:26

שלום לך, קראתי קצת, ראיתי את הקושי הגדול שאת נמצאת בו
ורציתי לשתף אותך ברעיון שעלה בדעתי - אם הוא יתאים לך תקחי ואם לא
תעברי הלא או תמחקי..
ממליצה לך לצאת ללמוד קורס של כלשהו של משהו שמעניין אותך
אפילו משהו בכיוון טיפולי כמו רפלקסולוגיה
או עוצמת הרכות אם יש את זה בארה"ב או כל דבר.
אולי יותר טוב אפילו משהו שיתן לך כלים לסייע לתינוקת העתידית
כמו עיסוי תינוקות, או איזה קורס יותר רוחני.
גם קורס פרמקלצ'ר אפשרי ומומלץ
אפילו אם לא תסיימי את הקורס עד הסוף תרוויחי הרבה.
תכניסי עניין ותוכן לחייך, תכניסי אנשים נחמדים לחייך.
את יוצאת עכשיו מהבית, אבל היציאות כפי שאת מתארת אותן גם הן חסרות תוכן ועניין אמיתיים.
ולכן זה לא ממלא אותך, רק ממלא את הזמן.
אני חושבת שאם תלמדי משהו שיכול לתת לך כלים לעזור למישהו אחר וגם לעצמך
ובמיוחד לילדה העתידית שלך, זה יכול לפתוח לך אופקים ולתת לך משמעות נוספת, טעם נוסף.
הידע שיש לנו יכולת לעזור לעצמנו ולאחרים נותנת הרבה עוצמה לחיים,
אולי בנות אחרות יכולות להמליץ על קורסים כאלו, או תחומים מומלצים.
מאחלת לך הרבה הרבה טוב, ושתרגישי בבית ובטוב בביתך עכשיו ובעתיד.
בהצלחה!

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי חני_בונה* » 09 ינואר 2012, 09:25

הוא השאיר לי בבוקר פתק קטן על המראה באמבטיה, ממש כמו פעם.. זה הרגיש נחמד.. אז או קיי האהבה עדיין קיימת
יופי! סוג של התחדשות.
הוא יודע שהרגשת נחמד עם הפתק? זה יתן לו כח לעוד....

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי נועה_ברוך* » 09 ינואר 2012, 08:11

אז או קיי האהבה עדיין קיימת, האם זה מספיק בשביל להיות מאושרת...? ועוד פעם אני שואלת את עצמי זו אני או הוא??
יופי לגלות שהאהבה קיימת!!
האופטימיות שלך היא כוח מניע אותך להתבוננות עמוקה יותר פנימה, וכן לעשייה למען עצמך.
גילית שלאהבה גוונים שונים, וברגעי שפל הבדידות כואבת.
"אני או הוא" זה לגמרי כמו "הביצה והתרנגולת" אתם שניכם "חבילה" אחת, יושבים על נדנדת עלה ורד. פעם למעלה פעם למטה, לפעמים נהנים לפעמים מתאכזבים, לפעמים רואים אחד את השני בגובה העיניים ומבינים שקשה להישאר באיזון.
מה עושים?? כל אחד לוקח אחריות על מי שהוא, על הרגשות, האושר, האהבה, החיוניות, היצירתיות שלו
יורדים מהנדנדה, שמים שתי רגליים על הקרקע ומתחילים להתבונן פנימה מתוך אחריות.

אם אני מחכה שמישהו יתן לי כוח אני נחלשת, אני שוכחת שידעתי לספק לעצמי את הכוח.
אם אני לא מאמינה שיש בי כוח או חסרה לי ידיעה מובהקת של ניצוץ אלוהי עלי להתעורר ולחפש אותו. עכשיו :-)
הכוח הוא כוח החיים, וכל אחד מאיתנו התברך בו.
את הכוח הזה יש לנו לגדל בתוכנו, להאכיל ולהשקות אותו, לתת לו תנאים אופטימליים לצמיחה

המצב השתפר.. אך עדיין הרגשות נשארו אותו הדבר.
יופי של תיאור שרואה בבהירות את המציאות. זה בהחלט אומר שאת במקום טוב @}
בהחלט הזמן להתחיל עבודה

את בכיוון הנכון -
רוצה להיות חזקה בשבילה, וגם בשבילי, גם בשבילו האמת..
ואת תהיי

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי אני_ובעלי_מה_יהיה_הסוף* » 09 ינואר 2012, 02:52

תודה לכולכם על התמיכה!! הסקתי המון מסקנות מהתגובות השונות שקיבלתי פה.. האמת שעזרתם לי המון!!!!
המצב השתפר.. אך עדיין הרגשות נשארו אותו הדבר.. אני כבר לא יודעת אם זו אני או הוא.. אבל חייבת לומר שהוא מאד משתדל.. הוא השאיר לי בבוקר פתק קטן על המראה באמבטיה, ממש כמו פעם.. זה הרגיש נחמד.. אז או קיי האהבה עדיין קיימת, האם זה מספיק בשביל להיות מאושרת...? ועוד פעם אני שואלת את עצמי זו אני או הוא?? נראה לי שאני צריכה עזרה, הכוונה לייעוץ, טיפול, חיזוק, משהו שיגרום לי להבין את עצמי... נראה לי שההריון הזה דפק אותי לגמרי חחח (צחוק של יאוש) יהיה בסדר.. קמתי היום קצת יותר אופטימית.. מחכה לנסיכה שלי בקוצר רוח, רוצה להיות חזקה בשבילה, וגם בשבילי, גם בשבילו האמת..
תודה לכולכם!!! מאחלת לכם חיים של אושר ואהבה..

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי נועה_ברוך* » 07 ינואר 2012, 09:59

הוא לא מבין שאני צריכה את העזרה שלו בשביל להתחזק! הוא לא רואה שאני בסוג של בעייה!! כאילו איך אתה לא רואה???!
מסתבר שכרגע הוא לא רואה.
מסיבה כלשהי גם הוא וגם את נמצאים בקושי שיוצר בינכם פירוד.
כל אחד מכם צריך את השני/ה ומצפה ליחס אוהב, הציפיה הזו, או יותר נכון, האכזבה הזו, יוצרת מעגל שמניע את עצמו בכיוון הלא רצוי.
אכזבה גוררת מירמור וכעס ועוד צפיה להבנה, וכך שוב, ושוב, אכזבה חוזרת, ואף מתגברת.

הדרך לצאת משם היא רק בקונטרה נגדית.
הפעלת כוח אקטיבי חיובי שמניע לכיוון ההפוך.
יציאה מהשיגרה, למשל אפשרית בסופ"ש, לבילוי, הנהאה משותפת, תזוזה חיובית שתכניס אוויר צח שיש בו חיוביות
אחד מכם שיחליט להיות חכם במקום צודק ולקחת אחריות על הרצון העמוק לשינוי.
חיבוק לחיזוק @}

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי חני_בונה* » 07 ינואר 2012, 09:37

הוא לא מבין שאני צריכה את העזרה שלו בשביל להתחזק! הוא לא רואה שאני בסוג של בעייה!! כאילו איך אתה לא רואה???!
אולי גם הוא נמצא בסוג של בעייה ? זה לא אמור להצדיק התייחסות מחלישה אלייך. אלא לחסוך ממך השקעת משאבים יקרים בלראות מה היה פעם וחסר לך עכשיו.
כמו שכתבה לך הגמד חיוכון: תכניסי את האנרגיה הזו לבית תכניסי אותה בשבילך והיא גם תגיע אליו. מה טוען אותך? מה משמח אותך שלא קשור אליו?
אהבה

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי הגמד_חיוכון* » 07 ינואר 2012, 04:11

הוא לא מבין שאני צריכה את העזרה שלו בשביל להתחזק! הוא לא רואה שאני בסוג של בעייה!! כאילו איך אתה לא רואה???!
אהובה אל תסמכי עליו שהוא יראה. זה נראה כמו דפוס חוזר אצלך וזה מובן. תמיד יש ציפיות מבן הזוג.
אבל עכשיו שוב ושוב את נופלת למקום הזה שלא רואים אותך. אצלי זה גם היה כמו פצע מהילדות שחזר וחזר- לא רואים אותי!!! זה קשה. אבל הוא לא רואה. וזהו זו העובדה.
במקום לבכות על כך שוב ושוב, נסי אולי להראות לו אותך. בנחת ולא מתוך כעס. שוב, קחי צעדים אחורה. תהיי את בלי להיות תלויה בו ובזעם שלו או בהתנהגות שלו. כמה שזה קשה, תנסי, אפילו יום אחד. שעה אחת..
לבוא ממקום שמבין גם אותו ואת השק שלו על הגב.
בעיניך הוא לא יודע להתנהג. ומי כן יודע? החיים האלה זו מלאכה שאנחנו לומדים יום יום.
כל סיטואציה מביאה איתה רגשות ואנחנו לומדים להתמודד איתם. טוב אז הוא לא ספץ בלהתמודד עם העינינים... מי כן? את כן? גם את בסערה כרגע. לאט לאט... תתרגלי נשימות...
סיפרת שרצה ללטף לך את הבטן ולא נתת, ומצד שני באותה פסקה קיוית שיקרא לך לחיבוק אפילו שאת לא רוצה. כשיש רגע כזה של רוך, תנסי לאפשר, זה פתח להידברות, או לשקט מבורך...
אלה הרגעים הנעימים של הריון. רגע אחד של הזדהות. תאפשרי את זה למרות שקשה ותראי כמה זה פותח.
את נמצאת עכשיו בתוך עצמך וזה מובן, אבל תנסי אולי לצאת רגע מהטרדות האלה. למצוא שמחה בדברים פשוטים. את רוצה חיוך? חייכי את אליו ראשונה, תכיסי את האנרגיה הזו לבית. תהיי חכמה.. לא צודקת וגאה.
זה הרבה בידיים שלך ויש לך המון כוח. ונראה לי שאת יודעת.
מאחלת המון טוב.

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי אני_ובעלי_מה_יהיה_הסוף* » 07 ינואר 2012, 02:31

תודה לכולכם על התמיכה הרבה.. מודה לכם מאד..

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי אני_ובעלי_מה_יהיה_הסוף* » 07 ינואר 2012, 02:19

אני מאד מרוכזת בהריון ובתינוקת שגודלת בתוכי, אפשר לומר שהיא הדבר היחידי שמחזיק אותי פה ומחזק אותי.. אם לא הייתי בהריון אני מניחה שהייתי עוזבת מזמן.. רק כדי להוכיח לו שאני רצינית.
אולי הייתי נסיכה אבל תמיד עצמאית ואחראית, לא תלויה באנשים, ובטח ובטח לא בבוי פרנדס שהיו לי, תמיד ידעתי לשלוט במצב, אם צריך אז גם לומר את המילה האחרונה ולעמוד על זה! ולשאלתך פלוני אחים שלי חוו וחווים את אותם חיים, אמא מפנקת אותם עד בלי סוף ואבא דואג שיהיה הכל בבית ולא יחסר כלום. אני לא חיה חיים של בילויים ושופינג בכלל!! הלוואי!! אז אולי היה לי עניין ביום יום.. בעלי מנסה להרים עסק ומשקיע את כל כספו וזמנו בזה אני נוטה להאמין ולתמוך בו וזה אומר לחסוך כמה שאפשר ולהיות סבלנית.. (רוב הבעיות מתחילות פה) עבדתי עד חודש שני אבל נאלצתי להתפטר כי הרגשתי כמו סמרטוט רצפה שכללו הקאות בלתי פוסקות ו... בדיעבד כנראה שדיכאון.. חיי הם אינם חסרי משמעות הם פשוט בודדים בצורה שמאד משפיעה עליי, ״לא טוב האדם לבדו״ היום אני מבינה את המשפט הזה יותר מתמיד.. ובעלי כן היה מתייחס אליי ומפנק אותי מאד רק שבשנה האחרונה הוא עסוק בדברים אחרים ולא בי.. בתקופה שאני הכי צריכה אותו אני מרגישה שהוא לא שם.. אני לא רוצה להיות נסיכה אני רק רוצה לקום בבוקר ליום זורח עם חיוך על השפתיים ולהמתין לבואה של הנסיכה שלי.. וקשה לעשות את זה לגמריי לבד כל יום במשך שנה.. אני בן אדם שצריך יחס יותר מכל דבר אחר וכשהפסקתי לקבל את זה מבעלי דברים התחילו להתפורר במיוחד עכשיו בהריון הזה, אני כבר לא יודעת איך להסביר לו מה אני מרגישה.. הוא פשוט לא מבין.. הוא רב איתי במקום להתאפק.. יוצא עליי בגלל כביסה שלא כיבסתי ביד.. כאילו הוא לא קולט שאני בהריון או קצת בדיכאון או שמשהו עובר עליי! ועל זה אני הכי כועסת! הוא לא מבין שאני צריכה את העזרה שלו בשביל להתחזק! הוא לא רואה שאני בסוג של בעייה!! כאילו איך אתה לא רואה???!

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי כוכב* » 07 ינואר 2012, 00:39

אני גם הייתי בהריון ראשון בחו"ל, תלויה לגמרי בבן זוג.
זו חוויה מאד לא קלה.
רק אח"כ, כשעברתי שוב הריון בארץ, קלטתי כמה אותם דברים שמובנים מאליהם כמו מעגל המשפחה הראשונית, מעגל המשפחה המורחבת, מעגל החברות, מעגל קולגות לעבודה הם כל כך חשובים.
להיות בלי כל זה ורק עם בעל שהוא הקשר שלך לעולם זה פשוט קשה מאד, אובייקטיבית.
גם בלי הריון , גם בלי נטייה לדיכאון.

את לא משתגעת, את פשוט נמצאת בסיטואציה שהייתה קשה לרב האנשים שאני מכירה. (גם בלי הריון)


כל זאת אני אומרת כדי להוריד מראש תחושות של אשמה, כישלון, (מה פתאום אני מרגישה ככה, הרי אני בהריון שלכל כך חיכיתי לו, אני אמורה עכשיו להיות מאושרת.... )

כשתחושות קשות ושואבות אנרגיה אלו , דועכות, את יכולה לנסות להתבונן במצב ולראות איך את עוזרת לעצמך.
מציאת תמיכה שאינה בעלך, אולי עבודה, אולי לקחת פסק זמן (חודש חמישי עוד אפשר לטוס) ולבוא לביקור ארוך וממלא מצברים בארץ...

ודבר נוסף- מה שאני הולכת לכתוב הוא קלישאה אבל נכונה:

עזבי אותו (לא פיסית ממש :-) ) כשאת נותנת לקשר איתו וליחס שלו לקבוע את מצב רוחך, את סובלת מאד ונחלשת.
יש לך את החוזק שלך, את השלמות הפנימית שלך. היא קיימת, גם אם את לא מרגישה אותה כרגע, היא שם. ככה כולנו בנויים. בילט אין. צריך רק לזכור את זה. אז הנה אני מזכירה לך.
את לא אחראית עליו , על מעשיו, על דבריו, על יחסו, ושום דבר שתעשי או תהיי, לא ישנה את דרכיו. הוא יהיה יותר רגיש כלפיך,רק אם יבחר בכך.
וזה לא תלוי בך.

ותשקלי ברצינות איך את עושה מה שממש טוב עבורך כי מגיע לך להרגיש טוב , בטוחה ונתמכת. יותר מכל דבר אחר.

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי מישהי* » 06 ינואר 2012, 23:12

הדבר האחרון שמישהי מדוכאת צריכה לשמוע זה שלא רק שהיא בדיכאון - אלא היא מזיקה לעובר שלה!
אורורה -
הרבה פעמים התרכזות בילד ופחות בך עוזרת להניע אותך לטפל במקום לשקוע בזה יותר.
ובעניין זה - כל הכבוד לך הריונית יקרה על זריקת הסיגריה!
נפילות קורות לכולנו ובטח קשיים, אבל זה שאת נאבקת בהן מעורר הערכה! (())

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי קואלה* » 06 ינואר 2012, 23:10

אשה יקרה ואמא לעתיד,
מנסיוני, אם ההריון הוא קרוסלה הורמנלית, אז בהשוואה אליו הלידה והחודשים הראשונים שאחריה עם מעט שעות שינה היא רכבת הרים מטורפת.
לגבי הענין של האגו והרצון להיות קצת "ילדה בת 3 שמקבלת תשומי" את בטח מבינה לבד כמה זה לא בוגר ופוגע בכם.
מתוקה אני גם חושבת שכדאי לך לקחת יעוץ וליווי נפשי מקצועי בשבילך ואולי גם יעוץ זוגי
אבל הכי חשוב לדעתי- להשיג לך חברה וענין בחייך! מה את אוהבת לעשות? מה מענין אותך? איזה חלומות יש לך?
למה שלא תרשמי לאיזה קורס, או סדנא שמענינים אותך?
או לקורס הכנה ללידה והתעמלות לנשים בהריון (יוגה זה כיף ובריא) שגם יעזורו לך ליצור קשרים חברתיים עם אימהות לאחר הלידה
תחשבי על זה שאחרי שתהיי אמא יהיה לך מעט מאד זמן פנוי אז כדאי לך לנצל את הזמן עכשיו כדאי להעשיר את עצמך ולהנות.

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי נועה_ברוך* » 06 ינואר 2012, 21:42

בארץ הייתי מוקפת במשפחה חברים וחברות שעזרו לי לחייך כל יום, פה אני פשוט לבד
לבד זה קשה מאוד. בטח ובטח אם אינך רגילה לכך, בהריון במקום זר.

אם הייתי קוראת את זה כשמישהי אחרת כתבה, הייתי פשוט מרחמת עליה! אני מרחמת על עצמי!! לא מאחלת לאף אחת להרגיש ריקנות מזוויעה כמו שאני מרגישה! אני בהלם שזה החיים שלי! בהלם שזו אני שכותבת
יקרה, אני לא מרחמת עלייך. אני חושבת שלמרות הקושי את ברת מזל. עד כה חייך היו טבולים בהרבה אור, וכרגע, ירד החושך.
זה לגמרי טבעי ומוכר, ויש דרכים לגרש את החושך ולהגביר את האור.
מכיוון שהיית מוקפת באור לא הורגלת "להילחם" בחושך.
והחושך, נקרא לו בשמו, הוא הלבד.
הלבד קשה לרבים. הלבד דורש אותנו למצוא את האור שבפנים :-) במקרה שלך זה די פשוט - עוברית שממלאת אותך.
כשקשה, עצוב, לבד - עלייך רק להיזכר באור הקיים בך. באור המבקש לצמוח ולבוא לעולם דרכך.
ואת האור הזה את יכולה להעצים בכך שתתני לעצמך פינוק כלשהו, בכך שתלכי למקום שאת אוהבת ומרגיע אותך, בכך שתגלי יופי כלשהו הקיים בחוץ, או תגלי שיר שמשמח אותך, או ספר שנעים לך להתחבר אליו.
כל דבר שיעשה לך טוב מבפנים יעצים את האור ואת הבריאות שלך.
כל מחשבה שלך על החוסר, על הלבד תגדיל את האומללות ואת החושך.

אם את רגילה לתשומת לב והיא כרגע איננה, נסי לא להתמקד במה שאין לך אלא באור, ביופי הגדל בתוכך, ומשם לשאוב כוח לראות מה עוד קיים בחייך.
מה דעתך?
שולחת חיבוק.

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי פלוני_אלמונית* » 06 ינואר 2012, 21:41

אני מנסה לתאר במילים שלי את מה שכתבת. תגידי לי איפה אני טועה.
ראשית, את גדלת בבית כמו נסיכה. דאגו לך, טיפלו בך ופינקו אותך אפילו מעל האמצעים הכספיים הקיימים בבית. (שאלה- גם אחייך חוו טיפול שכזה?).
שנית, קיימת בך נטייה דכאונית שאת מודעת אליה. (הערה- ידוע על לא מעט נשים שהריון, על שלל שינויי הגוף והנפש, מוציא את הנטייה אל הפועל).
שלישית, את מתארת חיים חסרי משמעות בשבילך, כרגע. חיים של קניות ובילויים. בלי עבודה, בלי התנדבות, בלי למידה.
רביעית, את מתארת בעל שמעדיף אותך ללא חברות ונמצאת שם רק בשבילו.
חמישית, את מתארת את עצמך כחיה את החיים דרכו. אם הוא לא משוחח, לא מתייחס, לא מפנק, לא מטפל, (לא עושה ממך נסיכה, ראי סעיף ראשון) אז החיים מדכאים.

שישית, זה מה שלא הצלחתי לשמוע. איך את מרגישה בהריון, פיזית ונפשית?

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי או_רורה* » 06 ינואר 2012, 18:47

רק הערה -

מסכימה עם רוזמרין ועם דבריה.

סליחה, מישהי, הדבר האחרון שמישהי מדוכאת צריכה לשמוע זה שלא רק שהיא בדיכאון - אלא היא מזיקה לעובר שלה!

גם אני הייתי בדיכאון בהריון, בארץ רחוקה, עם בעל שנעדר כל הזמן, והיה לי רע.
וטיפלתי, אבל ממש לא הייתי צריכה את המעמסה הרגשית של פגיעה בתינוק שלי!

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי אני_ובעלי_מה_יהיה_הסוף* » 06 ינואר 2012, 18:42

יש לי משפחה חמה ואוהבת ותומכת בארץ אבא אמא ושני אחים קטנים, תמיד פינקו אותי ועד גיל מבוגר אמא עשתה בשבילי גם כביסה וניקיון של החדר שלי החלפת מצעים והכל!! תמיד קיבלתי מה שרציתי מבגדים ועד טיולים בחול ואני ממש אבל ממש לא גדלתי במשפחה עשירה! אפילו לא מבוססת!! אפשר לומר ממוצעת ומטה.. ההורים שלי עבדו קשה כל חייהם וסיפקו לי ולאחיי מה שרצינו! בארץ יש לנו בית קטן שאני ובעלי בנינו בעזרת אבא שלי. החלטנו לעזוב כדי לפתוח עסק פה בעזרת משפחתו של בעלי, רק שהמשפחה שלו דפקה אותנו וגם את הכסף.. התגלגלנו והיום אנחנו חיים באיזור טוב בארצות הברית ומנסים את המזל שלנו פה. המשפחה שלי מתחננת שאחזור אך אני לא רוצה, האמת שאפילו קצת מפחדת..
אני לא יודעת להגיד על עצמי אם אני בן אדם תלותי או אם הייתי כזו בעבר אך אני בהחלט רכושנית אם זה לחברות או לבעלי, מאד רגישה, ודורשת המון המון יחס ותשומי. כן זהו הריון ראשון שחיכיתי לו שנה שלמה של נסיונות! רק המחשבה עליה גודלת בתוכי הופכת אותי לבן אדם מאד מאושר, אפשר להגיד שזו האור שלי בתוך כל החושך שסובב אותי. דיכאון עובר אצלנו במשפחה, הסבתות שלי חולות בדיכאון שנים רבות, אחת מהן בדיכאון קליני כבר 15 שנה, אני בעצמי בתור ילדה הייתי מטופלת במרפאת דיכאון בביהח שניידר לילדים וכשהגעתי לגיל 18 העבירו אותי למרפאה שלא אהבתי והפסקתי את הטיפול על דעת עצמי. אני יודעת שיש לי את זה וכל תקופה זה חוזר ואני נכנסת לזה בשקט ואף אחד לא שם לב, אבל מצד שני אני גם בן אדם מאד מאד חזק שנלחם בזה בכל הכוח! בארץ הייתי מוקפת במשפחה חברים וחברות שעזרו לי לחייך כל יום, פה אני פשוט לבד! וחיה חיים טובים (מני ספיקינג) וכשאני מדברת בטלפון עם חברות אני פשוט שמה הפי פייס וצוחקת ומאושרת כאילו החיים שלי ורודים!! רק אמא שלי מזהה את הקול האמיתי שלי.. בארץ באמת לא הייתי זקוקה לבעלי כמו שאני פה כי לא היה חסר לי כלום, ההיפך הוא היה מקנא לי שאני עם חברות שלי בקפה או מדברת בטלפון איתן ולא מתייחסת אליו, ופה הכל התהפך!!! הוא כל היום בעבודה, יש לו חיי חברה ועניין במהלך היום ( אפילו בחורות/ לקוחות של העסק) ואני עושה סיבוב עם האוטו קונה קפה בבוקר קונה קשקושים בחנויות חוזרת הביתה ומחכה לו.. וכשהוא מגיע, אני מקבלת את כל העצבים של כל היום שעבר עליו. ואם עבר עליו יום טוב אז קצת מדברים, הוא מדליק ג׳וינט, הופך למומיה, נרדם ואלו הם חיי..
אם הייתי קוראת את זה כשמישהי אחרת כתבה, הייתי פשוט מרחמת עליה! אני מרחמת על עצמי!! לא מאחלת לאף אחת להרגיש ריקנות מזוויעה כמו שאני מרגישה! אני בהלם שזה החיים שלי! בהלם שזו אני שכותבת את מה שאתן קוראות!! לא דמיינתי שככה אני ארגיש בגיל 27!! זה מוקדם מידי!!!

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי פלוני_אלמונית* » 06 ינואר 2012, 18:12

אז אולי גם תגדלי את הילד שלך לפי הנחיות טיפת חלב
מבטיחה שלא אמשיך...רק זה וזהו!
הילדים שלי כבר בדרך לטפל בי אז כנראה שבגלגול הזה אני כבר לא אלך לטיפת חלב וגם לא לאף יעוץ (רק מהמילה "עצה" אני מקבלת חום) . אבודים הילדים שלי.

ועכשיו לעניין החשוב יותר, למבקשת ההצעות.
את יכולה לספר קצת על עצמך? מבלי להכנס לפרטים שיחשפו אותך. זה תמיד עוזר לראות תמונה רחבה יותר.
למשל, מדוע את לא רוצה לחזור לארץ? אין כאן משפחה אוהבת ותומכת? גם לא חברים כאלה?
האם לפני שעברת לחו"ל גם היית תלויה רגשית בבעלך או באחרים? האם זה הילד הראשון?
האם חווית תחושות כאלה במהלך חייך ואם כן, את יכולה לזהות באיזה מצבים זה קרה לך?

<רוזמרין>

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי אני_ובעלי_מה_יהיה_הסוף* » 06 ינואר 2012, 18:07

שכחתי לספר עוד משהו.. אתמול בלילה לא נרדמתי הייתי כל כך עצבנית שיצאתי למרפסת ו....... הדלקתי סיגריה!! הפסקתי לעשן חודשיים לפני שגיליתי שאני בהריון! הרגשתי כל כך רע עם עצמי וכל שאיפה אני חושבת עליה מה קורה לה שם בפנים איך היא מרגישה כשאני מכניסה עשן לגוף שלי, ומרוב יסורי מצפון זרקתי את הסיגריה והתחלתי לבכות את הנשמה.. הרגשתי שזו הפעם הראשונה שאני מזיקה לה בגלל הדיכאון והעצבים שלי, והיא אפילו עדיין לא נולדה.. אז מה יהיה שהיא תבוא.. לא רוצה לגרום לה לסבל! זו הרגשה נוראית!! הבטחתי לעצמי שזו פעם אחרונה שאני מדליקה סיגריה!!

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי אני_ובעלי_מה_יהיה_הסוף* » 06 ינואר 2012, 17:57

קמתי בבוקר, הוא כבר לבוש עומד לצאת מהבית כרגיל, הוא עומד ליד הדלת של החדר וצועק ״את רוצה לדבר? כן או לא ״ כמו איזו בן אדם טיפש שלא יודע להגיע ללב של אשתו! איך אני עוברת את הסופ״ש הזה?? איך אני מרימה את עצמי ומתחילה לנקות לבשל ולתפקד כרגיל בבית.. למה הוא לא יכול פשוט לבוא אליי לחבק אותי אפילו אם אני לא רוצה! כמו פעם שהיה תופס אותי בכוח ומוציא ממני נשיקה!! והייתי מתעלפת על הגבר שלי!! פשוט לבוא לחבק לנשק לומר מצטער או אני אוהב אותך, כאילו איך הוא לא מרגיש את הצורך לעשות את זה??! למה פעם זה היה ככ קל והיום זה בלתי אפשרי??? ופעם היה לא מזמן.. אני עצובה מזה שאני מרגישה הקורבן, הנפגעת, ובסופו של דבר אני זו שיעשה את הצעד הראשון של לדבר או לתקשר איך שהוא.. למה? מה אני לא יכולה לקבל קצת פוצי מוצי, קצת התחנפויות? קצת חיזור מצידו להראות שהוא עדיין אוהב! קצת לקבל תשומת לב של ילדה בת שלוש?!!! אני מבינה מה שכולכן רשמתן וכן אני יודעת שאני בסוג של דיכאון אבל כשאני והוא ״שולם״ אז העולם שלי ורוד ומחייך אפילו שהיחסים בינינו לא מושלמים זה עדיין מרגיש טוב.. ואז שאנחנו רבים אני מרגישה שזהו סוף עולמי וקשה לי קשה קשה קשה לי לסלוח לו!! הוא פוגע בי מאד!! ופתאום הוא מצפה ״ את רוצה לדבר?״ מה אתה אומר???! אני ממש קופצת ואומרת כן! בוא נדבר!! אני אפילו לא יכולה להסתכל עליו! הוא חושב שאני בובה שלוחצים לה על הבטן והיא מתחילה לדבר, ואז לוחצים לה על הראש והיא פתאום רוצה סקס.. הדיכאון שלי מתחיל ונגמר ביחס שלו כלפיי, אני מודה שאני תלויה בו, רק בגלל שאין לי מישהו אחר להרגיש שהוא שומר עליי, זה אני והוא נגד כל העולם, ולפעמים, כשהוא רוצה, הוא נותן לי הרגשה טובה, אבל כשהוא לחוץ ומתוסכל הוא בקושי מסתכל עליי.. וזה פוגע! הוא רצה ללטף את הבטן שלי ולא נתתי לו, לא מסוגלת שהוא יגע בי! אני רוצה שהוא יתנצל על המעשים שלו ושיבטיח לי שזה לא יחזור לעולם! אבל הוא לא יתנצל לעולם, האגו שלו לא יתן לו.. ולא נראה לי שיש לי הכוחות לעשות את הצעד הראשון, גם האגו שלי לא כזה קטן.. לא יודעת מה לעשות! תודה לכולכן על העצות!! הלוואי שיכולתן להיות ה״ישראליות שגרות פה״.. שבת שלום.

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי מישהי* » 06 ינואר 2012, 17:36

זה בידיים שלך!
בדיוק! ותעדכני אותנו, את לא לבד :-)

רוזמרין - לא הבנתי מה את בדיוק תורמת לדף במקום עוד נסיון שלך לעורר ריבים באתר. אם את לא יודעת להבחין בדכאון עמוק כשהוא מול העיניים שלך אז אולי גם תגדלי את הילד שלך לפי הנחיות טיפת חלב, או סופר נני, כי רק אישור מרופא/בר סמכא עושה לך את זה.

תמיכה באינטרנט מגיעה בנוסף ולא מחליפה ייעוץ קרוב ומעמיק ולשם המלצנו לאישה היקרה פה לפנות וזו השורה התחתונה שפיספסת (כרגיל).

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי נועה_ברוך* » 06 ינואר 2012, 17:09

(())
מסכימה עם העצות שקיבלת כאן. אם נוח לך יותר את יכולה לפנות ליעוץ בסקייפ עם חני בונה או עירית לוי.
תבדקי את עצמך, תדאגי לתזונה טובה ולמצב רוח טוב ללא תלות בבן-הזוג.
כשמצב רוחך יהיה יציב יותר הדברים יראו לך קצת אחרת.
התקופה מאוד מלחיצה והמצב החדש שלך דורש אותך לגייס כוחות שאינך מכירה. לאט לאט, יום ביומו, תדאגי שתהיה לך תכנית איך למלא את היום ולעשות משהו טוב לעצמך.
נסי להניח את הכעס על בן הזוג והאכזבה מהיחס שלו בצד למספר ימים ותתמקדי בלחזק את עצמך. זה בידיים שלך!

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי פלוני_אלמונית* » 06 ינואר 2012, 17:05

סליחה אבל את בדכאון עמוק ואת חייבת יעוץ.
או, משפט המחץ הכי אהוב עלי.
גם אבחון מהיר וגם הדרך לצאת מהבעיה. כמה פשוט, ככה מקושקש.

<רוזמרין מאבחנת את מישהי>

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי מישהי* » 06 ינואר 2012, 14:27

ני מכירה ישראליות שגרות פה אבל אני לא קרובה כל כך אליהן שאוכל לבכות להן בחופשיות, אני לא ארגיש בנוח. בקשר ליעוץ זוגי אני לא יודעת כמה זה יעזור.. הוא לא בן אדם שמקשיב לאנשים אחרים.. ואני ללכת לבד?? נרשמתי ליוגה וגם את זה הפסקתי בגלל שלא בא לי ללכת לבד.. מעדיפה להישאר בבית, בקונכיה שלי, מרגיש לי הכי טוב. תודה לך על ההתייחסות! מקווה שהתקופה הזו תעבור!

סליחה אבל את בדכאון עמוק ואת חייבת יעוץ. חלק ממנו מושפע כנראהמהורמונים וחלק ממצב קשה שנקלעת אליו. כל אלה לא באשמתך.

אבל אם תזניחי את זה זה כבר כן באחריותך.


יש מחקרים חד משמעיים שמצביעים על הקשר בין אמא דכאונית וכאובה לפגיעה בעוברים. הפגיעה יכולה להיות מנטלית, ילד מדוכא, חרד, עצבני, או ממש פיזית, פגיעה במנת המשכל וכדומה. את אמורה להיות רגועה לאכול טוב ולישון טוב, את יוצרת אדם בתוכך, זה הרבה יותר רציני מעוד תקופה קשה בזוגיות ואת כל הזמן מתעסקת בכמה הוא חרא ולא כמה את רוצה שיהיה לך טוב.

קחי בחשון שהילדה תישאר איתךתמיד והוא? את יכולה תמיד להתגרש! תפסיקי לדרוש לעשות הכל יחד, את כנראה הפכת תלותית בארץ זרה, אבלללכת לייעוץ את לא צריכה אותו.לכי לבד, מהר, דחוף!

אני מציעה לך בשבילך ובשביל העוברית, שאם את חושבת שהתחושות שלך לא משפיעות עליה את טועה - ללכת על הבוקר ביום שני ליועץ כלשהו, רצוי מאוד אישה שתוכלי לדבר איתה. חרום. ותראי כמה היא מספקת לך נחמה ואם היא טובה תמשיכי כמה שתוכלי, ואם היא לא הכי חמה תחליפי לאחרת. אם יש בעיה לממן את זה תבהירי שזה חרום לכלמיש רק יכול לעזור (הורים, בעלך, שירותי הבריאות).

תתמקדי כרגע רק בצעד הזה,ללכת לייעוץ.
לא בשום דבר אחר.

אם תוכלי לעשות עוד משהו קטן מיד אחריזה - זה ללכת לרופא נשים ולהסביר לו מה עובר עלייך ולבצע בדיקות. במילא יש מעקבים.

אל תזניחי, את סובלת מאוד מאוד וזה לא סבל שגרתי, זה נשמע דכאון עמוק שאי אפשר להאשים אותך בו בגלל הנסיבותה קשות שאת נמצאת בהן, אבל את היחידה שיכולה לעזור לעצמך ולעוברית. את חייבתלהבין את זה. הוא לא יציל אותך ולא המשפחה שתבוא עוד כמה חודשים. רק את.

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי הגמד_חיוכון* » 06 ינואר 2012, 14:07

ממי תנשמי רגע...
זה נשמע קשה קשה וכל כך מוכר!
גם אני הייתי שם, בארץ רחוקה, בבדידות, בקושי, עם בעל שאינו מבין תמיד ושגם עליו מעמסה קשה. ועם כל ההורמונים של ההריון הכל נראה כל כך דרמטי.
אני כבר אחרי הפרידה עכשיו. בתהליכים. בארץ. חזרתי. עם מיליון בעיות. זה לא פיקניק ואני בבור שחור בעצמי, כך שלאט לאט... רגע.. לנשום...
כל מה שמישהי הציעה לך נכון ונבון.
אני מבינה שאת במקום לא קל ולבד. אבל תנסי לחשוב על כל הצדדים. גם על בעלך שגם הוא מהצד שלו מצפה לתינוק ויש לו דאגות ולחץ. הוא צריך לספק משכורת.
לשניכם לא קל. לצערי ואני יכולה לומר זאת בפה מלא, האישה החכמה היא האור של הבית. אני זוכרת שבימים קשים כל הבית שלנו היה תחת התקפת טרור וכשאני הרגשתי טוב יותר, היה לכל הבית קל יותר.
את הברכה.
וכדי שתרגישי את כל זה, כדאי לך להתאוורר. לצאת, להכיר את אותן בנות ישראליות. זו היתה לי בסופו של דבר העזרה הכי גדולה. תמיכה נשית ועוד ועוד ממנה.
גם אם זה סתם קפה קטן, מפגש קטן, צאי והתאווררי. דברי, צחקי, החליפי אנרגיות, הקשיבי לסיפור של מישהו אחר. דברי עם אנשים...
והביאי את עצמך בחזרה הביתה. אל תרגישי קטנה וקורבן. תביאי אותך כמו שאת, דברי איתו בשקט או אל תדברי איתו. תעשי מה שבא לך, תנסי לא להיות תלויה בו ובמה שהוא אומר או לא אומר.
אני יודעת שזה נשמע בלתי אפשרי, אבל אני כל כך מכירה את זה. כשאני במרכז שלי, האיש שלי יכל להגיד לי דברים איומים ונוראים. והוא אמר! והרבה!
אני הייתי ממשיכה הלאה בלי להתעכב. זה ישר החזיר אותו אלי. לקחתי 10 צעדים לאחור, מה שחייב אותו לבוא ולברר מה איתי.
אל תדברו על פרידה עדין. כל הדברים האלה שאומרים, בסוף מחלחלים ומרגישים שאין ברירה אחרת אלא להיפרד, ולא כך הוא!
זה סיוט להיפרד. במיוחד כשיש קטנטנים.
אם יש בעיות רצוי לא להזניח. לדבר, לתקשר. בנחת כמה שניתן ואם לא ניתן אז ללכת לטיפול. כן, גם לבד. מה יש? מתחילים ממשהו. את מוזמנת לקרוא את כל הקשיים שלנו בבלוג שלי..אם המחשב הזה היה סופג את כל הדמעות ששפכתי שם הוא כבר מזמן היה מושבת.. מקולקל.. לא שזה חשוב לך עכשיו. אבל כל הקושי והבאסה שלך עכשיו מזדככת למשהו בסוף. כמו בשיר של אברהם טל..
שולחת לך חיבוק מחזק. זו תקופה לא פשוטה. שיעבור בקלות, תדברי קצת עם התינוקי, תסבירי לו תעינינים אם בא לך...
תנשמי..

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי אני_ובעלי_מה_יהיה_הסוף* » 06 ינואר 2012, 05:30

הוא לא מוכן להתאמץ בשבילי אפילו לא קצת בשביל להבין מה עובר עלי!! הגעתי למצב שנשבר לי לנסות להסביר לו!! חמישה חודשים אני מנסה להסביר לו שאני בהריון שאני צריכה תמיכה שאני לבד והוא עובד כל היום אז גם את הכוס תה ופרוסה עם שוקולד אני מכינה לעצמי אוכלת עם עצמי שותה עם עצמי כל היום לבד בין פאקינג 4 קירות מנסה להעסיק את עצמי ולומר לעצמי שהכל בסדר וזו תקופה ועוד מעט זה יעבור ואני באמת משתדלת להיות סבלנית כלפיו, הוא מגיע מהעבודה מאוחר ואני מחכה לו ומשתדלת לפנק אותו כמה שאפשר אבל הוא חסר סבלנות כלפיי וכלפיי כל העולם!! עסקים לא טובים והתקופה גרועה אז אני מקבלת בעל עם פרצוף עצבני בלי עצבים לדבר או להקשיב איך עבר עליי היום!!! דייי!! כמה אני יכולה להיות סבלנית?!! אפילו לבדיקה של האולטראסאונד לגלות אם יש לנו בן או בת הייתי צריכה להתחנן אליו שיבוא!! כסף כסף כסף זה מה שיש לו בראש כל היום איך לעשות כסף!!! נכון שזו הסיבה שעזבנו את הארץ אבל לא אלו החיים שאיחלתי לעצמי! בדידות בלתי נסבלת והריון מורט עצבים ודיכאון שלא נגמר!!!! ואין מי שיבין אותי!!!! אני לא יכולה לענות לטלפון בלי לבכות!!! רק שואלים אותי מה נשמע אני ישר מתפרצת בבכי של אישה מסכנה!! בא לי לברוח מפה פשוט להיעלם!! אני מתה לארוז מזוודה אבל אין לי לאן ללכת שזה הכי עצוב שיש!! אני לא מצליחה להיות סבלנית! אמא שלי צריכה להגיע באפריל וגם חברה בסביבות אותה תקופה, אף אחד לא יכול להגיע מוקדם יותר, אני לא יכולה לטוס לביקור כי הוא ישאר לבד. הוא לא יודע מתי לחבק אותי לא יודע מתי אני צריכה מילה טובה, פרגון, לטיפה או נשיקה, אין בינינו אינטימיות אני רושמת את זה ובוכה!! אין בינינו סקס! זה פשוט מרגיש שזה נגמר, אני לא יכולה להסתכל לו בעיניים!! הוא כל כך עסוק בעצמו שהוא לא רואה אותי יותר.. אני מקווה שהבייבי שלי לא מרגישה את העצבות שלי..
אני מכירה ישראליות שגרות פה אבל אני לא קרובה כל כך אליהן שאוכל לבכות להן בחופשיות, אני לא ארגיש בנוח. בקשר ליעוץ זוגי אני לא יודעת כמה זה יעזור.. הוא לא בן אדם שמקשיב לאנשים אחרים.. ואני ללכת לבד?? נרשמתי ליוגה וגם את זה הפסקתי בגלל שלא בא לי ללכת לבד.. מעדיפה להישאר בבית, בקונכיה שלי, מרגיש לי הכי טוב. תודה לך על ההתייחסות! מקווה שהתקופה הזו תעבור!

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי מישהי* » 06 ינואר 2012, 04:05

את בהריון. זה לא הזמן להחליט החלטות בלתי הפיכות.
לגבי לעזוב אותו וכאלה חכי חצי שנה לאחר הלידה ואז תחשבי שוב. כרגע תורידי את זה מהפרק וגם אל תהפכי את זה לנושא שיחה ביניכם, אל תאיימי על מישהו שיכול להיות שגם אצלו הכל רעוע ויכול להיות שישתף עם עזיבה שלך פעולה. נשמע ששניכם בסיר לחץ והדבר הכי נכון הוא קודםלקחת צעד אחורה.

שנית, להבנתי גם מהודעה אחרת שלך - את רחוקה מהמשפחה שלך,מחברים מהשורשים, מכלמה שהכרת בארץ - ברור שאת משתגעת גם בלי קשר אליו.

ואם את אומרת שהוא גם לא מי יודע מה נעים אז בכלל.

אז

א. אולי תלכו לייעוץ? אם הוא לא רוצה תלכי את לבד, זה מאוד מאוד עוזר קודםלפרוק את כל מה שיש לך ושנית לקבל הנחיות איך להתמודד.
גם לבד את יכולה לשנות דברים אבל יהיה טוב לומר לו ברוגע, לא בסערת רגשות ולא בעצבים ולא באיומים אלא ממקום טוב שאת מרגישה לא טוב, שאת משתגעת ואת מאוד רוצה ללכת לטיפול זוגי כי לא כך תיארת את תקופת ההריון שלך ובטח לא את הזוגיות שלכם.

ב. מעבר לזה, שקלת להגיע לארץ לביקור? שקלת להזמין אחות או בת משפחה אלייך לחו"ל? שקלת להיכנס לפורומים אינטרנטיים ולהכיר ישראליות שגם נמצאות באזור שלך? או נשים בהריון שאפשר לשתף ולהיתמך על ידן?

שקלת לעשות משהו כלשהו מלבד להתעצבן (()) ?

אפילו אם תעשי שליש מהדברים שהצעתי תראי שהמצב ישתפר מאוד ובאופן מיידי.

למרות ששום דבר לא מחליף תקשורת ביניכם ולכן במקומך הייתי עושה הכל על מנת ללכת לייעוץ. נשמע שעובר על שניכם משהו לא טוב וחבל בתקופה הזו שאתם אמוריםלהתרגש ולהתחזק, ככה לסבול.

ודבר חשוב חשוב חשוב - האם את נמצאת במעקב אצל רופא נשים? ביצעת בדיקות דם כולל לבלוטת התריס? בדקת שאת לא סובלת מחסרים?

בנוסף קחי בחשבון שהרבה נשים בהריון מתחרפנות ויש הרבה גברים שלא יודעים איך להתנהל מול זה כך שאת לא לבד. גם הוא רחוק מהארץ וגם הוא מלא בלחצים, של פרנסה ועבודה קשה ובת זוג בהריון, והוא הולך להיות אבא, מלחיץ מאוד מאוד מאוד אז תביני שגם שם יש מישהו שעולמו לא בדיוק יציב ורגוע, אז צעד אחורה, גדול אחורה, והצעה חמה לייעוץ, בילויים משותפים של שניכם, תמיכה מנשים מקומיות שתחפשי לך ומהר, וביקור בארץ או ביקור של מישהי מהארץ בכלל יעש

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי אני_ובעלי_מה_יהיה_הסוף* » 06 ינואר 2012, 03:05

אני חושבת שאני על סף פרידה מבעלי.
אני לא יודעת מה אני מרגישה עם זה, מצד אחד בא לי להרוג אותו ומצד שני לחבק אותו!!!!! אני כרגע באיומים עליו שאני עוזבת אותו.. הוא די זורם עם הרעיון הזה רק בכדי להראות לי שהוא לא נשבר. (גבר מרוקאי עם אגו בגודל של מגדל האייפל) זו בדיוק הבעיה שלי!! הפאקינג אגו שלו!! אני בהריון בחודש חמישי והוא מתנהג אליי כאילו אני בן אדם רגיל!! אני בוכה ללא הפסקה מכל דבר קטן! מתעצבנת על כל שטות ובמיוחד ממנו!! והוא הכי לא סבלני אליי! הוא רב איתי יותר מאשר אני רבה איתו!! נמאס לי!! בא לי לעזוב אותו רק כדי להוכיח לו שהוא טועה!!! הבעיה שלעזוב אותו זה לחזור לארץ ואני ממש ממש לא מוכנה לזה כרגע..

על סף פרידה דף תמיכה

על ידי אנונימי » 01 ינואר 2000, 00:00


חזרה למעלה