על ידי ענ_בל* » 29 דצמבר 2005, 21:48
תודה מיץ. תודה נועה.
רוני בלוני . אנסה לחשוב תוך כדי זה שאני עונה על השאלות שלך. השאלות הן חלקן גם שלי, והדרך הזאת של שיתוף, של חברותא, מעורר אותן.
בדרך כלל אין לי בעיה להתחיל לצייר.. זאת אומרת כשאני כבר שם, מול הבד והצבעים זה זורם.
הרצון לשתף בא ממקום של החיים עצמם. מתפיסה שהתגבשה אצלי בעקבות גירושין ופרידה מבן זוג . המקום של חברויות אמת בחיי גדול מאוד. גיליתי כמה אנשים נמצאים כאן האחד בשביל השני. גיליתי המון רצון של מכרים לתמוך ולעזור. לפעמים הייתי צריכה לומר בקול שאני צריכה, לפעמים פשוט הציעו לי.בעבר, היה לי חשש שאני לא חברה מספיק טובה. הייתי מסוגרת מאוד בעצמי. חיפשתי תמיד את השעות של הלבד. לצייר, לקרוא, להרהר. חשבתי שאם יצטרכו אותי אני לא אהיה מספיק פנויה בשביל אחרים.
השיעור הזה של הגירושין לימד אותי המון גם על יכולת הנתינה שלי. היום אני יודעת שאני החברה הכי טובה.
אז הצורך שלי לשתף חברים בתהליך הציור עצמו בא מהמקום הזה של ההתחברות, של שיתוף מהחיים.
רק התחלתי לעשות את זה. עוד אין לי הרבה מה לדווח מלבד שהיה לי כייף לצייר עם ריין ושלמדתי המון מהציורים שציירתי עם ביתי. זה מקום שבודק את המרחב שאתה נותן לפרטנר בתוך יצירה שהיא שלך. מקום שבודק איזה ריקוד נרקוד ביחד. יש יחסים שלמים בעבודה אחת. החיים עצמם. אסרטיביות, חוצפה, נתינה וקבלה, מגע, אהבה, גבולות, התפשרות......
ואם את רוצה להתחיל לצייר ולא יודעת איך.
תפני לך מקום בבית, אפילו רק פינה, מקום שתוכלי להניח בו את הצבעים, את הניירות וכו,. תמיד אפשר למצוא פינה כזאת. תקני צבעים (אקריליק או צבעי שמן) וניירות טובים בשביל התחלה. אפשר לצייר על בריסטולים או על נייר דופלקס. היה כאן דף נהדר על
ציור אינטואיטיבי. נאמרו שם דברים שיכולים לכוון אותך לעבוד מהבטן ולנטרל כמה שיותר את הביקורת הפנימית, את הציניות ואת השכלתנות.
בהצלחה.
תודה מיץ. תודה נועה.
[po]רוני בלוני[/po] . אנסה לחשוב תוך כדי זה שאני עונה על השאלות שלך. השאלות הן חלקן גם שלי, והדרך הזאת של שיתוף, של חברותא, מעורר אותן.
בדרך כלל אין לי בעיה להתחיל לצייר.. זאת אומרת כשאני כבר שם, מול הבד והצבעים זה זורם.
הרצון לשתף בא ממקום של החיים עצמם. מתפיסה שהתגבשה אצלי בעקבות גירושין ופרידה מבן זוג . המקום של חברויות אמת בחיי גדול מאוד. גיליתי כמה אנשים נמצאים כאן האחד בשביל השני. גיליתי המון רצון של מכרים לתמוך ולעזור. לפעמים הייתי צריכה לומר בקול שאני צריכה, לפעמים פשוט הציעו לי.בעבר, היה לי חשש שאני לא חברה מספיק טובה. הייתי מסוגרת מאוד בעצמי. חיפשתי תמיד את השעות של הלבד. לצייר, לקרוא, להרהר. חשבתי שאם יצטרכו אותי אני לא אהיה מספיק פנויה בשביל אחרים.
השיעור הזה של הגירושין לימד אותי המון גם על יכולת הנתינה שלי. היום אני יודעת שאני החברה הכי טובה.
אז הצורך שלי לשתף חברים בתהליך הציור עצמו בא מהמקום הזה של ההתחברות, של שיתוף מהחיים.
רק התחלתי לעשות את זה. עוד אין לי הרבה מה לדווח מלבד שהיה לי כייף לצייר עם ריין ושלמדתי המון מהציורים שציירתי עם ביתי. זה מקום שבודק את המרחב שאתה נותן לפרטנר בתוך יצירה שהיא שלך. מקום שבודק איזה ריקוד נרקוד ביחד. יש יחסים שלמים בעבודה אחת. החיים עצמם. אסרטיביות, חוצפה, נתינה וקבלה, מגע, אהבה, גבולות, התפשרות......
ואם את רוצה להתחיל לצייר ולא יודעת איך.
תפני לך מקום בבית, אפילו רק פינה, מקום שתוכלי להניח בו את הצבעים, את הניירות וכו,. תמיד אפשר למצוא פינה כזאת. תקני צבעים (אקריליק או צבעי שמן) וניירות טובים בשביל התחלה. אפשר לצייר על בריסטולים או על נייר דופלקס. היה כאן דף נהדר על [po]ציור אינטואיטיבי[/po]. נאמרו שם דברים שיכולים לכוון אותך לעבוד מהבטן ולנטרל כמה שיותר את הביקורת הפנימית, את הציניות ואת השכלתנות.
בהצלחה.