על ידי ענת_ג* » 16 יולי 2013, 00:46
אני מבקשת לשתף בהשפעת התהליך שהתחלתי עם בשמת לפני שנה בערך, בסדנאות סדר ואירגון בבית ובחיים.
בהתחלה, כשנחשפתי למה שבשמת מציעה, נלחצתי. חשבתי שזה גדול עלי.
ואז, זה התקרב אלי הביתה, התנסיתי, וחוויתי תחושה של התאהבות.
אחר כך נכנסתי לקצב קיצוני, אולי אפילו אובססיבי, ואז, אחרי ההיי, הגיע דאון, ונכנסתי שוב ליאוש, כי הכל חזר לקדמותו.
ואז...לא ברור לי איך, בעיקר באמצעות המיילים, גם הכלליים, וגם האישיים,
הלך והתייצב לו משהו בגישה שלי אל הבית.
שני דברים בבית, הכיור במטבח, והשירותים, הפסיקו להיות "יצורים עם חיים משלהם" שחיים איתי כאן.
בהדרגה, קיבלתי שליטה על הניהול שלהם. הם כבר לא מפחידים אותי.
יש לזה השפעה על כל הבית.
גם אם מתלכלך ויוצא משליטה, אני כבר לא פוחדת מהם, ויודעת שיכולה בתיק-תק לחזור לשגרה של כיור מטבח נקי ושירותים נקיים.
זו הקלה גדולה מאוד בחיים שלי ובחיי הבית.
שם הדברים התייצבו.
אני כותבת, כי לאחרונה הגיעה אלי הבנה שאני רוצה לשתף עם כולם:
באמצעות הסרת נקודות "מפחידות" בניהול הבית, התפנה מרחב להבין מאיפה עולה הפאניקה של ניהול הסדר והניקיון בבית. (אני עדיין מאותגרת קשה, זה לא עבר, זה רק מנוהל קצת יותר טוב.)
הבנתי שאצלי - (מן הסתם אצל אחרות הסיבות שונות ומגוונות) - הבעיה היא עייפות לא מובחנת.
כשאני עייפה בלי להבין שאני צריכה שעת שינה ושקט, המחשבות מתערפלות, נכנסים לחץ וחרדה, וטישטוש מחשבה. חדר מבולגן נראה מאיים. חפצים מפוזרים על הרצפה נראים מאיימים.
בעייפות, יש לי תחושה של אובדן שליטה, אובדן קשב וריכוז, בילבול, הצפת רגשות כמו כעס, קורבנות, חרדה, אין אונים.
גיליתי שלפעמים קל לי לסדר ולפעמים קשה. וניסיתי להבין מתי קשה, ואלה היו הזמנים של עייפות שגרמה למחשבה לא בהירה ולא רצופה.
היום, כשמטפסת עלי בהלה ממצב הבית, אני מבינה שאני צריכה ללכת לישון שעה.
עכשיו אני כבר לא מחכה להבנה אלא מקדימה אותה, שמה כל יום שעון מעורר באמצע היום- והולכת לישון לחצי שעה ואם מתאפשר אז לשעה.
עבורי זה עושה שינוי רגשי ופיזי גדול מאוד בתיפקוד בבית ועם הילדים.
הגעתי להבנה הזאת באמצעות התהליך הממושך שאני עוברת עם סדנאות סדר ואירגון, ואני מרגישה שזו תובנה חשובה.
אולי אצל אחרות זה רעב? או צורך במגע? או חום או קור?
אני מרגישה שהפרעת האירגון לא נוכחת כל הזמן באותה העוצמה.
ושווה לנסות לזהות כל אחת לעצמה, מה מגביר אותה ומתי היא מתפרצת.
ברגשי תודה, ובאמונה גדולה בתהליך שמעבירה בשמת, ובאמונה גדולה בכוח של כל אחת למצוא את דרכה המיוחדת לה. ענת
אני מבקשת לשתף בהשפעת התהליך שהתחלתי עם בשמת לפני שנה בערך, בסדנאות סדר ואירגון בבית ובחיים.
בהתחלה, כשנחשפתי למה שבשמת מציעה, נלחצתי. חשבתי שזה גדול עלי.
ואז, זה התקרב אלי הביתה, התנסיתי, וחוויתי תחושה של התאהבות.
אחר כך נכנסתי לקצב קיצוני, אולי אפילו אובססיבי, ואז, אחרי ההיי, הגיע דאון, ונכנסתי שוב ליאוש, כי הכל חזר לקדמותו.
ואז...לא ברור לי איך, בעיקר באמצעות המיילים, גם הכלליים, וגם האישיים,
הלך והתייצב לו משהו בגישה שלי אל הבית.
שני דברים בבית, הכיור במטבח, והשירותים, הפסיקו להיות "יצורים עם חיים משלהם" שחיים איתי כאן.
בהדרגה, קיבלתי שליטה על הניהול שלהם. הם כבר לא מפחידים אותי.
יש לזה השפעה על כל הבית.
גם אם מתלכלך ויוצא משליטה, אני כבר לא פוחדת מהם, ויודעת שיכולה בתיק-תק לחזור לשגרה של כיור מטבח נקי ושירותים נקיים.
זו הקלה גדולה מאוד בחיים שלי ובחיי הבית.
שם הדברים התייצבו.
אני כותבת, כי לאחרונה הגיעה אלי הבנה שאני רוצה לשתף עם כולם:
באמצעות הסרת נקודות "מפחידות" בניהול הבית, התפנה מרחב להבין מאיפה עולה הפאניקה של ניהול הסדר והניקיון בבית. (אני עדיין מאותגרת קשה, זה לא עבר, זה רק מנוהל קצת יותר טוב.)
הבנתי שאצלי - (מן הסתם אצל אחרות הסיבות שונות ומגוונות) - הבעיה היא עייפות לא מובחנת.
כשאני עייפה בלי להבין שאני צריכה שעת שינה ושקט, המחשבות מתערפלות, נכנסים לחץ וחרדה, וטישטוש מחשבה. חדר מבולגן נראה מאיים. חפצים מפוזרים על הרצפה נראים מאיימים.
בעייפות, יש לי תחושה של אובדן שליטה, אובדן קשב וריכוז, בילבול, הצפת רגשות כמו כעס, קורבנות, חרדה, אין אונים.
גיליתי שלפעמים קל לי לסדר ולפעמים קשה. וניסיתי להבין מתי קשה, ואלה היו הזמנים של עייפות שגרמה למחשבה לא בהירה ולא רצופה.
היום, כשמטפסת עלי בהלה ממצב הבית, אני מבינה שאני צריכה ללכת לישון שעה.
עכשיו אני כבר לא מחכה להבנה אלא מקדימה אותה, שמה כל יום שעון מעורר באמצע היום- והולכת לישון לחצי שעה ואם מתאפשר אז לשעה.
עבורי זה עושה שינוי רגשי ופיזי גדול מאוד בתיפקוד בבית ועם הילדים.
הגעתי להבנה הזאת באמצעות התהליך הממושך שאני עוברת עם סדנאות סדר ואירגון, ואני מרגישה שזו תובנה חשובה.
אולי אצל אחרות זה רעב? או צורך במגע? או חום או קור?
אני מרגישה שהפרעת האירגון לא נוכחת כל הזמן באותה העוצמה.
ושווה לנסות לזהות כל אחת לעצמה, מה מגביר אותה ומתי היא מתפרצת.
ברגשי תודה, ובאמונה גדולה בתהליך שמעבירה בשמת, ובאמונה גדולה בכוח של כל אחת למצוא את דרכה המיוחדת לה. ענת