שלום לך
עדי א ,
אתחיל איתך כי שאלתך מובילה אותנו לדבר הגדול ששמו הוליזם.
אחזור אח"כ לענין של
ענת שגם שם יש עניינים הוליסטיים אך מרוכזים ספציפית בחינוך הביתי ובאופן אינדיבידואלי לאיתמר.
מה הקשר בין הנפש להחזקת עיפרון?
ראשית כדאי לחיות עם הידיעה הבסיסית :
הכל קשור .
כדאי להפנים עובדה זו על אף שאין אנו מסוגלים להקיף את רוחב היריעה וצריך המון ידע , נסיון וסקרנות כדי לראות את ההקשרים.
בענין הנפש והחזקת העיפרון ...
נתחיל מהנפש .
חשוב לדעת שהאדם בזמן היותו תינוק תלוי באימו באופן מוחלט לפחות עד גיל שלוש -ארבע . התלות נובעת מחוסר יכולת פיזית לשרוד בלעדיה .
תארו לעצמכם איזה סבל נוראי היה עובר כל תינוק אם לא היתה התאמה נפשית לתקופה של התלות ההישרדותית הזו !
הנפש יצרה מנגנון של ריצוי אשר מנחה את התינוק למלא אחר ההנחיות של אמא.
(אני לא אוהבת להשתמש במושג "ריצוי" כי הוא קיבל ברבות השנים קונוטציה שלילית.) אבל בפשטות -
התינוק מצוייד בחושים מיוחדים המכוונים אותו לפעול לפי דרישותיה של האם באופן שזה גורם לו סיפוק . וסיפוק זה עונג נפשי .
(בהדרגה יתפתח גם ריצוי של האב במיוחד בגילאים גבוהים יותר.)
התינוק נולד עם נחיתות גופנית בלתי נסבלת ונדרשים תהליכים ארוכים של התפתחות מערכת השרירים והעצבים כדי שיוכל לבצע
כל פעולה.
הנפש מותאמת ,פחות או יותר,לתיסכול אשר נוצר מחוסר בשילות של האיברים.
תקופת הילדות המוקדמת , גיל שנתיים שלוש
מתאפיינת על ידי היווצרות של אוטונומיה ולקראת יוזמה .
(הדברים מתרחשים בד בבד)
מפאת היוזמה הילד מרגיש הכרח לעשות דברים
לבד,בלי הנחיות מצד המבוגרים.
ממש אלרגי להנחיות .
המציאות מוכיחה לו מה הם גבולות היכולת שלו והכל מתרחש בינו לבין עצמו.
המצב שונה כאשר האמא או ההורה מעמידים לפניו דרישה. שם הוא שואף לעמוד בדרישות
ואם איננו יכול לרצות אותם רע לו מאוד מבחינה נפשית .
אם הדרישה לא מותאמת לבשילות מערכת השרירים והעצבים,
מנגנון הריצוי שלו עומד מול רף גבוה מידי. התיסכול הוא נפשי.
I am not good enough זו התופעה הפסיכולוגית הנפוצה ביותר עד שנהפכה למושג מקצועי .
מנגנון הריצוי מצייד את הילד ב'חוש חש' אשר נותן לו להרגיש מתי ההורה לא מרוצה ממנו
.....ואז הסבל הוא נפשי .
הדיעה הרווחת בימינו היא שאפשר לאמן אותו באופן מוטורי "והכל יהיה בסדר" אבל זה לא נכון .
כ הדרישה צריכה להיות מותאמת גם ליכולת הנפשית של התינוק לקבל ולבצע הוראות , לרלוונטיות של הדרישה מבחינה הישרדותית ובעיקר לעובדה שיש תפקידים אחרים שהאבולוציה קבעה לכל שלב.
אחזקת עיפרון נכונה מחייבת :
מערכת שרירים ועצבים בשילה,
יכולת נפשית לקבל ולבצע הוראות מדוייקות ,
יכולת נפשית להתמודד עם מבוגר 'לא מרוצה'.
כל הדברים האלה לא קיימים לפני גיל 7-8 .
ועכשיו אני שואלת אתכם בשביל מה להגיש עיפרון בגיל 3 ?
ואני חייבת לקשור זאת לעקרון הרצף באמנות של ילדים . עיפרון הוא כלי גרפי . אבל הגרפיקה באמנות הילד התפתחה במשך אלפי שנים בלי עפרון , בלי מכחולים כל התוכנה של ההתפתחות הגרפית מבוססת על כפות הידיים בלבד עם אבני גיר או פחם של מדורה.
אנחנו, בימינו, נותנים גירי פנדה ,גם זה כבר יותר מידי.
אבל לפחות עוזבים את הילדים בשקט עם אופן האחזקה של הצבעים ... ,
עוזבים את הילדים בשקט להמציא גם את הצורות והסימנים "שלהם" ...
אל תשכחו שהרלוונטיות של אחזקת העיפרון הנכונה היא למען כתיבת אותיות ומילים. אשר לכשעצמן נקבעו על ידי החברה.
ואילו הילד עדיין נמצא בשלב השרבוט
אשר קשור כל כך לעיבוד של חוויות מוקדמות, יוצר מנגנון השומר על הנפש ,אשר הוא נחוץ כל כך להתפתחות האוטונומיה שלו..- כאמור
הכל קשור..
ואז יגיע שלב המושגים החזותיים אשר בו הילד יגלה ויפנים את העובדה שסימנים גרפיים יכולים לסמל תכנים מן המציאות , בינתיים הוא כבר לא יהיה אלרגי להוראות של אחרים ואז הוא יהיה בשל לכתיבה .
וזה יהיה בין גיל 7-8 ואז הוא גם יהיה בשל
לאחזקת העיפרון
@}
אשמח להמשיך איתך.