אפשר להגיד עוד משהו?
כמו כל דבר שקורה לנו בחיים, זו הזדמנות לצמיחה, לניקוי של סיגים שנכנסו לנו לסגסוגת וצפו עכשיו.
תני לשאלות להדהד לך קצת:
האם ראית אצל זוגות משמעותיים לך משהו מהתבנית הזאת של מעניק(ה)- לקחן(נית)? (הורים/סבים/מטפל משמעותי בילדות)
האם אחד מההורים שלך הוא לקחן, ואת, בשביל לשרוד, אימצת את תבנית ה׳נותנת׳?
בקיצור, בלי להתיימר להבנה עמוקה בפסיכולוגיה, האם זה מהדהד לך?
בכל מקרה נראה לי שחשוב למצוא מחדש את המרכז הגופני והרגשי שלך, שעבר זעזוע כמו אחרי תאונה קשה.
אני מאוד ממליצה על כמה דברים:
יציאה לטבע (הליכה ברגליים יחפות על אדמה, או במים, חיבוק עצים, שוטטות...). הרבה. כל יום.
חיבוק וליטוף חיות מחמד אם יש לך, ואולי אפילו לאמץ אחת (דג לא ממש נכלל פה
). זה נבדק מדעית כמפחית לחץ ומשחרר אמפתמינים. אם זה כלב, זה מכריח אותך לצאת כמה פעמים ביום...
תרגול צ׳י קונג. מתחזק גופנית ונפשית. מרפא. את יכולה לבחור תרגול גופני אחר אם אין בסביבתך מורה שאת מתחברת אליו (אייקידו, טאי צ׳י, אומנויות לחימה, ריקוד....). מורה טוב, ואז להוסיף תרגול עצמי קבוע.
זמן התבוננות בנשימה שלך. אני ממליצה על ויפאסנה על פי גואנקה. יש מרכז בארץ שמארגן סדנאות ללמידת הטכניקה.
להתחבק ארוכות עם אנשים שאוהבים אותך (חברים/משפחה). מי שאוהב אותך בגללך ולא בשבילו. חיבוקים ארוכים, נעימים, ממיסים... יש לזה כוח ריפויי אדיר.
לקבל טיפולי זן שיאצו לפי שיטת מסונגה, או שיטות אחרות עדינות, עמוקות ומכילות. ושהמטפל/ת יהיה נעים וסימפטי לך.
את לא חייבת הכל מיד, אבל כל אחת מההמלצות הללו יישמתי בעצמי, וכולן עשו ועושות לי טוב.
חיבוק. יום נפלא!