על ידי ניצן_אמ* » 28 יולי 2008, 17:33
פה אני אמנם מתחרפנת מזה שהאמהות טוחנות לילדים במוח את עניין הTURN TURN TURN מגיל אפס, מצד שני, הם עומדים בתור! ילדים בני חמש מתחשבים בילדים בני שנתיים.
היינו בטיול באיזה אי על איזה אגם, וחיכינו למעבורת בתור ענקי רגוע ומסודר (עלינו על השביעית, שיהיה ברור הגודל... והיו עוד המונים אחרינו) ההמתנה היתה על שביל הליכה שיורד מן ההר.
פתאום אנחנו רואים מישהו מגיע ממסלול אחר, יותר אתגרי, שיורד ישר למעגן!
האמת היא שסימן הקריאה לא צריך להגיע פה. זה סימן קריאה ישראלי. עוד רגע דופקים אותנו פה! לא נצא פראיירים!
ועכשיו אני אשים את סימן הקריאה במקום הנכון...
הוא אפילו לא מצמץ, לא התלבט, כלום. לא עצר, לא האט. שום דבר.
הוא הלך ישר לסוף התור! (הנה. פה סימן הקריאה צריך להיות...

)
אני לא חושבת שזו התנהגות שצריכה לנבוע מכללים ומפחד אלא מהתחשבות בזולת, מדוגמה אישית, ומבטחון אישי. שההנאה שלנו לא תלויה בדבר.
במקרה כמו שתיארת,
מונו לוגית, הייתי מתווכת אם היה לי חשוב להשאר: "סליחה, יש פה ילדה קטנה שמחכה יפה בתור, אתה לא נדחף לפניה." (למרות שרק בישראל נתקלתי בילדים ששמים קצוץ על כולם, שזה כולל מבוגרים. כל ד'אלים גבר.

)
ואם לא היה חשוב לי, או שהייתי מרגישה שהתועלת לא עולה על הנזק הייתי אומרת "האוירה פה לא נעימה, בוא נלך למקום אחר." ואם יש קושי או בכי, הייתי מעירה את תשומת הלב להתנהגות הבעייתית - "לילדים פה קשה, הם תוקפניים אחד כלפי השני, לא נעים לי להיות פה ושתצטרך לקחת חלק בזה. נלך למקום אחר (לתת אופציה: פיקניק, ים, לשתות מים בכוס קטנה בבית הקפה... משהו מוכר ונעים ואהוב שהילד יכול לדמיין לעצמו.)"
פה אני אמנם מתחרפנת מזה שהאמהות טוחנות לילדים במוח את עניין הTURN TURN TURN מגיל אפס, מצד שני, הם עומדים בתור! ילדים בני חמש מתחשבים בילדים בני שנתיים.
היינו בטיול באיזה אי על איזה אגם, וחיכינו למעבורת בתור ענקי רגוע ומסודר (עלינו על השביעית, שיהיה ברור הגודל... והיו עוד המונים אחרינו) ההמתנה היתה על שביל הליכה שיורד מן ההר.
פתאום אנחנו רואים מישהו מגיע ממסלול אחר, יותר אתגרי, שיורד ישר למעגן!
האמת היא שסימן הקריאה לא צריך להגיע פה. זה סימן קריאה ישראלי. עוד רגע דופקים אותנו פה! לא נצא פראיירים!
ועכשיו אני אשים את סימן הקריאה במקום הנכון... :-)
הוא אפילו לא מצמץ, לא התלבט, כלום. לא עצר, לא האט. שום דבר.
הוא הלך ישר לסוף התור! (הנה. פה סימן הקריאה צריך להיות...:-))
אני לא חושבת שזו התנהגות שצריכה לנבוע מכללים ומפחד אלא מהתחשבות בזולת, מדוגמה אישית, ומבטחון אישי. שההנאה שלנו לא תלויה בדבר.
במקרה כמו שתיארת, [po]מונו לוגית[/po], הייתי מתווכת אם היה לי חשוב להשאר: "סליחה, יש פה ילדה קטנה שמחכה יפה בתור, אתה לא נדחף לפניה." (למרות שרק בישראל נתקלתי בילדים ששמים קצוץ על כולם, שזה כולל מבוגרים. כל ד'אלים גבר. :-()
ואם לא היה חשוב לי, או שהייתי מרגישה שהתועלת לא עולה על הנזק הייתי אומרת "האוירה פה לא נעימה, בוא נלך למקום אחר." ואם יש קושי או בכי, הייתי מעירה את תשומת הלב להתנהגות הבעייתית - "לילדים פה קשה, הם תוקפניים אחד כלפי השני, לא נעים לי להיות פה ושתצטרך לקחת חלק בזה. נלך למקום אחר (לתת אופציה: פיקניק, ים, לשתות מים בכוס קטנה בבית הקפה... משהו מוכר ונעים ואהוב שהילד יכול לדמיין לעצמו.)"