אנחנו עוד מעט כנראה עוברים דירה ואני מפחדת שלא תהיה לי חברה

הי.. מה קורה פה בדף. כולם הסתדרו עם החברה' ??
ספרי מה קורה איך החיים..
אם את לא כותבת משמע הכל בסדר??
מקווה שכן.

הי.. מה קורה פה בדף. כולם הסתדרו עם החברה' ??
ספרי מה קורה איך החיים..
אם את לא כותבת משמע הכל בסדר??
מקווה שכן.
}תחושות ואת הפכת את זהלתובנה. ונראה לי שדי מדויקת.
באמת לא מזיז לי כל כך מה חושבים עלי. אני די בטוחה שאני משו משו, וזה למרות שאני מלאה חסרונות כרימון. אבל ממש. אני דעתנית ומעצבנת ותוקפנית וחסרת חוט שדרה ועצלנית ומוזנחת ומשמינה מדי פעם ונודניקית וחייבת להיות צודקת ומתנשאת ואירונית ומתחסדת ושופטנית ומעוררת מדנים. כן בחיי.
אבל כולם מתים עלי. אולי היית אומרת כי אני מודעת לכל זה ומקבלת את עצמי.
אבל זה לא תמיד היה ככה. פעם בכלל לא הייתי עסוקה במגרעותי ועדיין קיבלתי המון אהבה.
עכשיו נזכרתי שלפעמים גם ממש לא סובלים אותי. בעיקר בסביבות עבודה, נראה לי. אה ואולי גם בנות זוג חדשות של חברים ותיקים שלי (משעמם, כמה שזה אידיוטי ובנאלי) אבל who cares? וגם זה תמיד יכול להיות נתון לשינוי. כבר קרה לי שהשונאים הפכו לחברי הטובים והמסורים.
פעם גם היה לי יותר חשוב לשמור במעגלים החברתיים היותר רחוקים על פסאדה של אצלי הכל מצוין... וגם זה התרסק לבסוף. לא מעניין אותי.

טיפשה או לא טיפשה אבל החיים יפים וזה אומר... חוכמה לא?
ואני אומרת: החיים מספיק סבוכים וקשים גם בלי הסרט הזה. או שאולי אצלכן משעמם? אז צריכות להמציא אקשן? כי לי מספיק מאתגר as is.

ואגב, כמובן שאין לי אף שערה לבנה ((-:...... הייתי חייבת

יווווו איך התרביתי פה למלא אהבלות. רק נכנסת וישר תופסת מלא מקום...חחח
תודה מבקשת ומיכל
אני מסמיקה בשם כל האהבלות שבי
.....
ונא לא להזניח. להמשיך לעבוד על הנקודות האלה. זה משתלם.
חברה אחרת שלי סיפרה לי השבוע שהיתה בדייט ודיברה עליי מלא.... שאלתי אותה אם היא מטורפת ואז היא אמרה לי שזה קורה לה בכל פעם, שהיא מספרת על עצמה אז היא חייבת להסביר עליי, כי שיניתי לה את החיים. שבתי ובדקתי את שפיותה (היא עיתונאית מ-צ-ל-י-ח-ה, ולא במקומון של נאות צ'רנוחה, האמינו לי. ממש מוקד כוח. כולם רוצים את קרבתה. היא מוכשרת וחרוצה בצורה בלתי רגילה. חברה נורא טובה. קולית לאללה, נראית מעולה. ועוד ועוד) ואז היא הזכירה לי שכשהכרנו היא היתה עכברה מבוהלת ונודניקית , שתמיד לא הזמינו אותה והיא פשוט צצה. שנכנסת עם כל אחד למיטה, כי הוא מוכן... עם אחת כמוה. שלובשת בגדים כעורים ומכנה את עצמה טוםבוי. שדבקה בעבודות סוג ג' ולא פורצת. תאמינו לי שלא התכוונתי לכלום, רק אמרתי לה שהיא מהממת ושזה עניין של החלטה לגמרי, איך היא רואה את עצמה. שאין שום אמנה שמכריחה אותך לשכב עם מישהו לפני דייט 70. וגם אז, רק אם את מאוד רוצה. שאם היא תיראה סקסית (לא יענו תלבש חוטיני, אלא תבטא בשפת הגוף שלה את מי שהיא, כאילו) זה לא אומר שהיא זונה, ושתיגש לעיתון עם קורות חיים. עכשיו.
עם הזמן היא התחילה להגיד לי: "התחיל איתי היום בחור מהסוג שלא מתחיל איתי!" ועוד אחד ועוד אחד. ואז: "הזמינו אותי למסיבה/ארוחה/ווטאבר - אנשים שבחיים לא ידעתי שרואים אותי...."
בכלל לא לוקחת על זה קרדיט. היא בחורה מדהימה, רצינית וישרה שיש לה את הכוח להניע שינויים בעצמה. הלוואי והיו לי חצי מהכוחות שלה.
אני כבר מזמן שכחתי מההטפות שלי. אני מעריצה שלה. לא יודעת למה טחנתי לה את כל הדברים האלה... אולי כי היא הקשיבה D-:

יווווו איך התרביתי פה למלא אהבלות. רק נכנסת וישר תופסת מלא מקום...חחח
תודה מבקשת ומיכל
אני מסמיקה בשם כל האהבלות שבי
.....
ונא לא להזניח. להמשיך לעבוד על הנקודות האלה. זה משתלם.
חברה אחרת שלי סיפרה לי השבוע שהיתה בדייט ודיברה עליי מלא.... שאלתי אותה אם היא מטורפת ואז היא אמרה לי שזה קורה לה בכל פעם, שהיא מספרת על עצמה אז היא חייבת להסביר עליי, כי שיניתי לה את החיים. שבתי ובדקתי את שפיותה (היא עיתונאית מ-צ-ל-י-ח-ה, ולא במקומון של נאות צ'רנוחה, האמינו לי. ממש מוקד כוח. כולם רוצים את קרבתה. היא מוכשרת וחרוצה בצורה בלתי רגילה. חברה נורא טובה. קולית לאללה, נראית מעולה. ועוד ועוד) ואז היא הזכירה לי שכשהכרנו היא היתה עכברה מבוהלת ונודניקית , שתמיד לא הזמינו אותה והיא פשוט צצה. שנכנסת עם כל אחד למיטה, כי הוא מוכן... עם אחת כמוה. שלובשת בגדים כעורים ומכנה את עצמה טוםבוי. שדבקה בעבודות סוג ג' ולא פורצת. תאמינו לי שלא התכוונתי לכלום, רק אמרתי לה שהיא מהממת ושזה עניין של החלטה לגמרי, איך היא רואה את עצמה. שאין שום אמנה שמכריחה אותך לשכב עם מישהו לפני דייט 70. וגם אז, רק אם את מאוד רוצה. שאם היא תיראה סקסית (לא יענו תלבש חוטיני, אלא תבטא בשפת הגוף שלה את מי שהיא, כאילו) זה לא אומר שהיא זונה, ושתיגש לעיתון עם קורות חיים. עכשיו.
עם הזמן היא התחילה להגיד לי: "התחיל איתי היום בחור מהסוג שלא מתחיל איתי!" ועוד אחד ועוד אחד. ואז: "הזמינו אותי למסיבה/ארוחה/ווטאבר - אנשים שבחיים לא ידעתי שרואים אותי...."
בכלל לא לוקחת על זה קרדיט. היא בחורה מדהימה, רצינית וישרה שיש לה את הכוח להניע שינויים בעצמה. הלוואי והיו לי חצי מהכוחות שלה.
אני כבר מזמן שכחתי מההטפות שלי. אני מעריצה שלה. לא יודעת למה טחנתי לה את כל הדברים האלה... אולי כי היא הקשיבה D-:

אהבלה - האהבלה הראשונה- זו ששבה וההיא ממקודם - את גדולה!
אוהבת את ההתנסחות שלך.

אהבלה - האהבלה הראשונה- זו ששבה וההיא ממקודם - את גדולה!
אוהבת את ההתנסחות שלך.

תודה אהבלה - ושוב, את הכי לא אהבלה שיש.

תודה אהבלה - ושוב, את הכי לא אהבלה שיש.

תשמעי מבקשת, פגשת מישהי עם בעיה כלשהי. זה הכל. או שיש לה איזו בעיה רגשית, או שהיא מאוד ביישנית, או שהיא על סף התעוורות...
ואני אפילו לא צינית. אולי היא מאלה שלא רואים ממטר בלי משקפיים ובכל זאת מתעקשים ללכת בלי.
יש לי חברה כזאת.
בכל אופן - זה לא קשור אלייך!!!
בא לך - תגידי שלום. לא - אז לא.
אבל אל תתחברי לבעיה שלה. זה שלה. לא עניינך.
להיעלב - רק אם יש לך עודף זמן ומשאבים נפשיים. או במילים אחרות: מממממממממה פתאאאאאאום!
יאללה, נראה לי שאת בדרך הנכונה

<הקורס הבא: איך להיות בלונדינית ללא התערבות מי חמצן>
D-:

תשמעי מבקשת, פגשת מישהי עם בעיה כלשהי. זה הכל. או שיש לה איזו בעיה רגשית, או שהיא מאוד ביישנית, או שהיא על סף התעוורות...
ואני אפילו לא צינית. אולי היא מאלה שלא רואים ממטר בלי משקפיים ובכל זאת מתעקשים ללכת בלי.
יש לי חברה כזאת.
בכל אופן - זה לא קשור אלייך!!!
בא לך - תגידי שלום. לא - אז לא.
אבל אל תתחברי לבעיה שלה. זה שלה. לא עניינך.
להיעלב - רק אם יש לך עודף זמן ומשאבים נפשיים. או במילים אחרות: מממממממממה פתאאאאאאום!
יאללה, נראה לי שאת בדרך הנכונה

<הקורס הבא: איך להיות בלונדינית ללא התערבות מי חמצן>
D-:

הרעיון של פגישה נשמע מקסים, אני מסביבות קרית טבעון אז צריך לראות איך לעשות את זה.
אז חבל כי אני לא מהאזור שלך. אבל אם גרמתי לך לפגוש עוד כמה כמוך מהאזור שלך מה טוב.
אני אמשיך להזדהות איתך דרך המסך. אני ממש ממש מזדהה איתך. מרגישה שמה שאת כותבת על עצמך מתאים גם לי. חווה את אותם סיפורים. מעניין. אמשיך לעקוב.

הרעיון של פגישה נשמע מקסים, אני מסביבות קרית טבעון אז צריך לראות איך לעשות את זה.
אז חבל כי אני לא מהאזור שלך. אבל אם גרמתי לך לפגוש עוד כמה כמוך מהאזור שלך מה טוב.
אני אמשיך להזדהות איתך דרך המסך. אני ממש ממש מזדהה איתך. מרגישה שמה שאת כותבת על עצמך מתאים גם לי. חווה את אותם סיפורים. מעניין. אמשיך לעקוב.

עכשיו יש לי בבקשה עוד נושא שקשור בזה, להתייעצות אתכן:
יש ביישוב שלנו שתי אמהות שגם איתן אני נפגשת בשעת האיסוף מהגן ועל אחת אני רוצה במיוחד לדבר. יצא לי כבר מספר פעמים להחליף איתה כמה מילים בשיחה משותפת שהתפתחה, לא משהו אישי, בד"כ נושא כללי משותף לעוד כמה, סתם משהו אקראי. לא היתה בינינו הכרות פורמלית אבל בעצם כמעט עם כולם זה לא פורמלי אלא מעצם ההתנהלות במושב. בקיצור בכל פעם אחרת שנפגשנו ביחד או עם עוד אמהות אמרתי לה אהלן כי כבר (לפי הבנתי) אנחנו מכירות. היא לא. כאילו לא מכירה אותי. לא מסוגלת להרים יד לשלום או להגיד אהלן או היי או משהו. סתומה בלחץ. אני המשכתי לברך אותה לשלום בכל הזדמנות ישירה וכל פעם זה הפריע/פגע בי אבל המשכתי בחיי כאילו כלום. לפני מספר ימים החלטתי שדי. לא ראוי לי להעמיד את עצמי בפינה המגוחכת הזו שאני ככה והיא ככה.
החלטתי שאני לא אומרת שלום לאף אחד שלא עונה בד"כ. הסתומה (סליחה אבל פשוט היא כזו מבחינתי) המשיכה בדרכה והיתה אותו דבר. אתמול בגן פתאום פנתה אלי כבדרך אגב ואמרה שהבן שלה לא אכל כלום מהתיק. אני שיתפתי פעולה וציינתי לגבי בתי ובזה הסתיימה ה'שיחה'. בקיצור, טמטום מוחלט לא???, במקום סתם לברך לשלום כמו בנאדם נורמלי.......

עכשיו יש לי בבקשה עוד נושא שקשור בזה, להתייעצות אתכן:
יש ביישוב שלנו שתי אמהות שגם איתן אני נפגשת בשעת האיסוף מהגן ועל אחת אני רוצה במיוחד לדבר. יצא לי כבר מספר פעמים להחליף איתה כמה מילים בשיחה משותפת שהתפתחה, לא משהו אישי, בד"כ נושא כללי משותף לעוד כמה, סתם משהו אקראי. לא היתה בינינו הכרות פורמלית אבל בעצם כמעט עם כולם זה לא פורמלי אלא מעצם ההתנהלות במושב. בקיצור בכל פעם אחרת שנפגשנו ביחד או עם עוד אמהות אמרתי לה אהלן כי כבר (לפי הבנתי) אנחנו מכירות. היא לא. כאילו לא מכירה אותי. לא מסוגלת להרים יד לשלום או להגיד אהלן או היי או משהו. סתומה בלחץ. אני המשכתי לברך אותה לשלום בכל הזדמנות ישירה וכל פעם זה הפריע/פגע בי אבל המשכתי בחיי כאילו כלום. לפני מספר ימים החלטתי שדי. לא ראוי לי להעמיד את עצמי בפינה המגוחכת הזו שאני ככה והיא ככה.
החלטתי שאני לא אומרת שלום לאף אחד שלא עונה בד"כ. הסתומה (סליחה אבל פשוט היא כזו מבחינתי) המשיכה בדרכה והיתה אותו דבר. אתמול בגן פתאום פנתה אלי כבדרך אגב ואמרה שהבן שלה לא אכל כלום מהתיק. אני שיתפתי פעולה וציינתי לגבי בתי ובזה הסתיימה ה'שיחה'. בקיצור, טמטום מוחלט לא???, במקום סתם לברך לשלום כמו בנאדם נורמלי.......

מקסים אהבלה - ודרך אגב את הכי לא אהבלה שאפשר להיות, את פשוט כנראה זורמת ומתקדמת ולא חופרת ובגלל זה את לא במקום המטומטם הזה שלי. אבל אני בהחלט עובדת על עצמי בכל קטע כזה שקורה ותאמיני לי שאני מודעת לגמרי (שזה גם עול מיותר אבל מה לעשות זאת אני) ומנסה לתת לעצמי תזכורת תיקון. תיקון מיידי מקומי והמשך הלאה.

מעיין, תודה שאת מסכימה איתי.

ובאמת מעניין שאמא שלי שבעצם חינכה אותי אומרת לי את הדברים הנכונים האלה שנים כבר אבל משום מה רק לאחרונה זה מתחיל לחלחל. ז"א, הרי אמא שלי השפיעה עלי הכי הרבה (מה שאני מניחה קורה לרובנו כי האמא מאוד דומיננטית בחינוך) ובכל זאת נהייתי רגישה עד כדי טמטום (ואני מתכוונת לזה). מצד שני כל פעם שאני מתייעצת איתה יש לה את העיצות והרעיונות הנכונים אז זה קצת מוזר לי כי הרי היא חינכה אותי אז למה לא שאבתי את זה מאז ומתמיד. לא יודעת . בכל אופן, באמת, אני (ועוד מי שסובל מהתופעה) צריך לרכז את תשומת לבו לתוכו פנימה ולהשקעתו בעצמו וביקיריו ולא בהשפעות חיצוניות מיותרות וזניחות - כי הרי האמת היא שהן באמת באמת לא חשובות.

מקסים אהבלה - ודרך אגב את הכי לא אהבלה שאפשר להיות, את פשוט כנראה זורמת ומתקדמת ולא חופרת ובגלל זה את לא במקום המטומטם הזה שלי. אבל אני בהחלט עובדת על עצמי בכל קטע כזה שקורה ותאמיני לי שאני מודעת לגמרי (שזה גם עול מיותר אבל מה לעשות זאת אני) ומנסה לתת לעצמי תזכורת תיקון. תיקון מיידי מקומי והמשך הלאה.

מעיין, תודה שאת מסכימה איתי.

ובאמת מעניין שאמא שלי שבעצם חינכה אותי אומרת לי את הדברים הנכונים האלה שנים כבר אבל משום מה רק לאחרונה זה מתחיל לחלחל. ז"א, הרי אמא שלי השפיעה עלי הכי הרבה (מה שאני מניחה קורה לרובנו כי האמא מאוד דומיננטית בחינוך) ובכל זאת נהייתי רגישה עד כדי טמטום (ואני מתכוונת לזה). מצד שני כל פעם שאני מתייעצת איתה יש לה את העיצות והרעיונות הנכונים אז זה קצת מוזר לי כי הרי היא חינכה אותי אז למה לא שאבתי את זה מאז ומתמיד. לא יודעת . בכל אופן, באמת, אני (ועוד מי שסובל מהתופעה) צריך לרכז את תשומת לבו לתוכו פנימה ולהשקעתו בעצמו וביקיריו ולא בהשפעות חיצוניות מיותרות וזניחות - כי הרי האמת היא שהן באמת באמת לא חשובות.

הרי אנשים כל כך עסוקים בענייניהם ובחייהם ולא באמת כל כך עסוקים בנו, באחרים ואפילו אם שואלים שאלות ומתעניינים - זה רק לזמן קצר - הם בעצם מרוכזים בעצמם הרבה יותר.

כל מילה!!!
לשנן ולשנן ללא מורא!

אני תמיד מנסה להראות את זה לחבריי היותר חרדתיים ממני.
יש לי לפחות חברה אחת שעשתה פריצת דרך מלהבין את זה, והפכה מהצל של בעלה, ה"בסדרית" והלא מתערה, והמודאגת מה יחשבו עליה, והעסוקה בלרצות והמחשבת חישובים והעובדת בעבודה "טובה" ולובשת בגדים "לא מתבלטים" ומגדלת את הילד לפי הנורמות הכי דביליות ועוד שלל שטויות ומרעין בישין
ל.... בנאדם עצמאי במחשבה ואפילו לשחקנית! אמיתית! עובדת בזה וחיה את החלום שלה. אחרי שכבר כל חייה היו מנותבים והיה ניתן לחזות אותם דקה לדקה עד גיל 90.
היא פשוט הבינה שאלה הם החיים שלה והם התחילו

אמשיך אח"כ

הרי אנשים כל כך עסוקים בענייניהם ובחייהם ולא באמת כל כך עסוקים בנו, באחרים ואפילו אם שואלים שאלות ומתעניינים - זה רק לזמן קצר - הם בעצם מרוכזים בעצמם הרבה יותר.

כל מילה!!!
לשנן ולשנן ללא מורא!

אני תמיד מנסה להראות את זה לחבריי היותר חרדתיים ממני.
יש לי לפחות חברה אחת שעשתה פריצת דרך מלהבין את זה, והפכה מהצל של בעלה, ה"בסדרית" והלא מתערה, והמודאגת מה יחשבו עליה, והעסוקה בלרצות והמחשבת חישובים והעובדת בעבודה "טובה" ולובשת בגדים "לא מתבלטים" ומגדלת את הילד לפי הנורמות הכי דביליות ועוד שלל שטויות ומרעין בישין
ל.... בנאדם עצמאי במחשבה ואפילו לשחקנית! אמיתית! עובדת בזה וחיה את החלום שלה. אחרי שכבר כל חייה היו מנותבים והיה ניתן לחזות אותם דקה לדקה עד גיל 90.
היא פשוט הבינה שאלה הם החיים שלה והם התחילו

אמשיך אח"כ

היי שלום לך "מבקשת מילה טובה ", איזה כייף שחזרת. פתחתי את הדף אחריי שלושה שבועות ואני שמחה לראות שאת ממשיכה.
אני מסכימה איתך על "הרבה יותר חשוב שאני אראה את עצמי בעיניים שלי ואפעל לקידום ושיפור עצמי או סתם לחיים של עצמי בלי להזדקק לאישורים החיצוניים האלה".
אשמח אם תמשיכי.

היי שלום לך "מבקשת מילה טובה ", איזה כייף שחזרת. פתחתי את הדף אחריי שלושה שבועות ואני שמחה לראות שאת ממשיכה.
אני מסכימה איתך על "הרבה יותר חשוב שאני אראה את עצמי בעיניים שלי ואפעל לקידום ושיפור עצמי או סתם לחיים של עצמי בלי להזדקק לאישורים החיצוניים האלה".
אשמח אם תמשיכי.

שלוהחמודות והיקרות שכל כך משתתפות ומשתפות ועוזרות ומייעצות, היה שווה כל כך לפתוח את הדף הזה.

נעדרתי בתי ואני היינו מקוררות מאוד שבוע שלם דרנו לדלקת ריאות וזה סיפור מעצבן מאוד בגלל כל מה שזה והכי בגלל שאני הייתי כל כך חלשה שכמעט לא עשיתי כלום - מתסכל ביותר. אבל טוב, עכשיו נקווה שעברנו את זה.
קראתי כל מה שכתוב וזה מחמם את הלב ומעודד. הרעיון של פגישה נשמע מקסים, אני מסביבות קרית טבעון אז צריך לראות איך לעשות את זה.

ל'אהבלה' - אני חושבת שאת מקסימה ואת בעצם ציינת, לפי דעתי את העקרון - לשים פס בעצם על מה שאחרים חושבים עלי. אצל אלה המודעות כל כך (כמוני למשל) כל ניואנס של האחרים חשוב לנו - ובעצם כשאני חושבת עם עצמי זו שטות מוחלטת. הנכון הוא פשוט לזרום. הרי אנשים כל כך עסוקים בענייניהם ובחייהם ולא באמת כל כך עסוקים בנו, באחרים ואפילו אם שואלים שאלות ומתעניינים - זה רק לזמן קצר - הם בעצם מרוכזים בעצמם הרבה יותר.
אז איזו שטות זו שאני (או כל אחד אחר) אהיה מוטרדת מדעתם כל כך וזה ישפיע עלי כך. הרי הרבה יותר חשוב שאני אראה את עצמי בעיניים שלי ואפעל לקידום ושיפור עצמי או סתם לחיים של עצמי בלי להזדקק לאישורים החיצוניים האלה.נכון?

שלוהחמודות והיקרות שכל כך משתתפות ומשתפות ועוזרות ומייעצות, היה שווה כל כך לפתוח את הדף הזה.

נעדרתי בתי ואני היינו מקוררות מאוד שבוע שלם דרנו לדלקת ריאות וזה סיפור מעצבן מאוד בגלל כל מה שזה והכי בגלל שאני הייתי כל כך חלשה שכמעט לא עשיתי כלום - מתסכל ביותר. אבל טוב, עכשיו נקווה שעברנו את זה.
קראתי כל מה שכתוב וזה מחמם את הלב ומעודד. הרעיון של פגישה נשמע מקסים, אני מסביבות קרית טבעון אז צריך לראות איך לעשות את זה.

ל'אהבלה' - אני חושבת שאת מקסימה ואת בעצם ציינת, לפי דעתי את העקרון - לשים פס בעצם על מה שאחרים חושבים עלי. אצל אלה המודעות כל כך (כמוני למשל) כל ניואנס של האחרים חשוב לנו - ובעצם כשאני חושבת עם עצמי זו שטות מוחלטת. הנכון הוא פשוט לזרום. הרי אנשים כל כך עסוקים בענייניהם ובחייהם ולא באמת כל כך עסוקים בנו, באחרים ואפילו אם שואלים שאלות ומתעניינים - זה רק לזמן קצר - הם בעצם מרוכזים בעצמם הרבה יותר.
אז איזו שטות זו שאני (או כל אחד אחר) אהיה מוטרדת מדעתם כל כך וזה ישפיע עלי כך. הרי הרבה יותר חשוב שאני אראה את עצמי בעיניים שלי ואפעל לקידום ושיפור עצמי או סתם לחיים של עצמי בלי להזדקק לאישורים החיצוניים האלה.נכון?

מבקשת מילה טובהעיצה
עני לנו.. לי..
נראה כאילו פתחת את הדף ואת ליבך ונסוגת...
אמנם יש לך קושי בהתערות חברתית אבל אנחנו כאן בגלל זה. המשיכי.

מבקשת מילה טובהעיצה
עני לנו.. לי..
נראה כאילו פתחת את הדף ואת ליבך ונסוגת...
אמנם יש לך קושי בהתערות חברתית אבל אנחנו כאן בגלל זה. המשיכי.

מקסים ונגעת לליבי "אהבלה", בהחלט נקודה למחשבה.

מקסים ונגעת לליבי "אהבלה", בהחלט נקודה למחשבה.

וואו! סתם כתבתי אוסף תחושות ואת הפכת את זהלתובנה. ונראה לי שדי מדויקת.
באמת לא מזיז לי כל כך מה חושבים עלי. אני די בטוחה שאני משו משו, וזה למרות שאני מלאה חסרונות כרימון. אבל ממש. אני דעתנית ומעצבנת ותוקפנית וחסרת חוט שדרה ועצלנית ומוזנחת ומשמינה מדי פעם ונודניקית וחייבת להיות צודקת ומתנשאת ואירונית ומתחסדת ושופטנית ומעוררת מדנים. כן בחיי.
אבל כולם מתים עלי. אולי היית אומרת כי אני מודעת לכל זה ומקבלת את עצמי.
אבל זה לא תמיד היה ככה. פעם בכלל לא הייתי עסוקה במגרעותי ועדיין קיבלתי המון אהבה.
עכשיו נזכרתי שלפעמים גם ממש לא סובלים אותי. בעיקר בסביבות עבודה, נראה לי. אה ואולי גם בנות זוג חדשות של חברים ותיקים שלי (משעמם, כמה שזה אידיוטי ובנאלי) אבל who cares? וגם זה תמיד יכול להיות נתון לשינוי. כבר קרה לי שהשונאים הפכו לחברי הטובים והמסורים.
פעם גם היה לי יותר חשוב לשמור במעגלים החברתיים היותר רחוקים על פסאדה של אצלי הכל מצוין... וגם זה התרסק לבסוף. לא מעניין אותי.

טיפשה או לא טיפשה אבל החיים יפים וזה אומר... חוכמה לא?
ואני אומרת: החיים מספיק סבוכים וקשים גם בלי הסרט הזה. או שאולי אצלכן משעמם? אז צריכות להמציא אקשן? כי לי מספיק מאתגר as is.

ואגב, כמובן שאין לי אף שערה לבנה ((-:...... הייתי חייבת

אהבלה.
אני הבנתי.
את פשוט כל כך חמודה !!!
באמת. אין לך את זה:
הן כל כך עסוקות בהשוואה וב"סרט" של הביטחון העצמי שלהן שזה מעייף אנרגטית.
את צודקת. כשאת מתארת את זה אז פשוט נשמע שזה העניין. את חופשייה. זורמת וכך מתחברת לכולם. אנחנו (אני לפחות ) עסוקות בלבדוק "כן אוהבים אותי" "לא אוהבים אותי" "מה שאמרתי הרגע.. היה חכם? הם אהבו את זה?" "השמנתי" "רזיתי" "בכלל איך אני נראית?"
פעם שמעתי משהי ששאלה חברה שלה אם היא צובעת שיער כי בגיל ארבעים ומשהו אין לה אף שערה לבנה על הראש. החברה ענתה שלא. ואז זו ששאלה אמרה לה "איזה כיף לטפשים" כן. "אהבלה" טיפשה או לא טיפשה אבל החיים יפים וזה אומר... חוכמה לא? פשוט לחיות בלי לחשוב מי אוהב אותי ומי לא. בעצם לא עם זה:
הרבה עבודה עצמית, אימון. אימון דורשני, יומיומי של שינוי המחשבה. להיות באמת ובתמים שלמה עם עצמי,
אלה אולי ההפך. להניח. לתת לדברים להיות כפי שהם. בקיצור - להיות "אהבלה" אולי זו בעצם כל החוכמה??

חלק גדול מזה הוא מה שנקרא "שפת גוף". מה שאנחנו משדרים בלי מודעות ובלי שהצד השני מודע אלא רק מרגיש שיש או אין "כימיה". כדאי לקרוא את גבריאל רעם (חפשו בגולגל)

אני מהאהבלות האלה. אין לימושג מכלום ושום דבר והחיים שלי כולל זוגיות מעורערים תמידית... אבל כוווווולם מתים עלי ואני תמיד מלכת הנשף.
זה כל כך קשה שיש מלא מקומות שאני לא אלך אליהם, כדי שלא אצטרך לתקשר עם אנשים. כי אני כל כך טובה בזה שישר זה יקרה.
היו מקומות חדשים בחיים (לימודים, צבא) שבהם הרגשתי שקופה. זה החזיק ליומיים.
לא יודעת מה זה!
מנסה לברר עם עצמי כדי לתת לכן עצה. אבל אני אהבלה.... בחיי
אני יודעת שאנשים תמיד רוצים להיות חברים שלי כי אני חברה נורא נורא טובה, אבל מה מתחיל את ההימשכות, אין לי מושג.
תמיד גם ישל י חברות זמניות יותר, מהפחות "מקובלות" שכאילו מתחממות לאורי. זה ככה מאז התיכון, שזה למעלה עשרים שנה. אבל אלה תמיד מעייפות אותי בסופו של דבר ואולי גם אני אותן. הן כל כך עסוקות בהשוואה וב"סרט" של הביטחון העצמי שלהן שזה מעייף אנרגטית.
שנים חשבתי שזה בגלל אני מאוד יפה, אבל בשנים האחרונות אני חושבת שאולי אני לא כל כך יפה, רק מרגישה ככה בגלל כל הפידבק שאני מקבלת מהעולם....
אין לי מושג.
זה האיר משהו למישהי?
זה עיצבן? (אז תמחקו)
פשוט חשבתי להביא את הצד השני
אם תהיה לי עוד תובנה - אשתף

אני יודעת שמדובר בהרבה עבודה עצמית, אימון. אימון דורשני, יומיומי של שינוי המחשבה. להיות באמת ובתמים שלמה עם עצמי, בזוגיות בה אני חיה,
אז איך זה שכל כך הרבה "אהבלות" שממש לא שלמות עם עצמן. בטח לא עם הזוגיות שלהן.... כן "מקובלות"

סליחה אני מתקנת
קודם להאמין שאני ראוייה ואח"כ להמשיך עם זה ולמצוא את השלמות
וכן... אני אגיע...

מרגיעון שיצא לי "גישתך לעולם, היא הביטוי המדוייק לגישתך אל עצמך"

באמת רעיון משעשע.
ממש הצלחת להצחיק אותי. נו טוב , ההכרה הזו שאנחנו אלו הלא מקובלות בואו נתגבש. זה רעיון מדליק,קבוצת תמיכה אמיתית. ועדיין זה מרגיש לי כ"כ צורם. אולי אני מסרבת כל פעם מחדש להכיר בזה. בעצם מה העניין? מה יש בי שככה מתרחקים ממני.
אבל בתוכי אני יודעת שמדובר בהרבה עבודה עצמית, אימון. אימון דורשני, יומיומי של שינוי המחשבה. להיות באמת ובתמים שלמה עם עצמי, בזוגיות בה אני חיה, במה שאני עושה ומשם יגיע השקט ומשם אכן אני אקרין את אותו האור או קבלה שהנה אני ראויה, קודם כל לעצמי ומשם כבר הכל יבוא טבעי.

בחיי - אני קוראת פה באתר ברגע זה לכל ה"לא מקובלות" להתאחד. להצטרף אולי אפילו נעשה מפגשים סגורים של "לא מקובלות" בלבד ???
מבקשת מילה טובהעיצה? אני רצינית ומתכוונת לכל מילה. יהיה לנו אותנו כגוף חזק. נאהב אותנו. נעריץ אחת את השנייה. נקבל כל מי שמרגיש צורך להתקבל ולא מצליח לעשות זאת במקומו הטבעי..
צריך איזה מייל או טלפון של מי שמוכן להיות איש הקשר (כי הרי... אנחנו לא רוצות שידעו באמת מ י אנחנו.. אז צריך משהו נטרלי שינדב לנו כתובת. שבו נוכל רק בנינו לבין עצמינו להיפתח. להחליף מספרי טלפון. מיילים להיפגש ולדבר על אמת.

זה יהיה קטע ליצור קבוצה של כאלו כמונו שמרגישים לבד. יחד אולי נרגיש חזקים

אני מצטרפת.

מבקשת מילה.... ומעיין - אולי אנחנו צריכות להקים לנו ישוב משלנו שבו נאהב אותנו...
אפילו למפגשים של "באופן טבעי" אני לא מגיעה. הצצתי פעמיים בקטנה וגם בגלל הקושי ליצור קשרים (ועוד כאלו מהירים של סוף שבוע ) פשוט לא מוצאת את מקומי שם ומוצאת את עצמי לבד בתוך ההמון.
זה יהיה קטע ליצור קבוצה של כאלו כמונו שמרגישים לבד. יחד אולי נרגיש חזקים.

שלום,
עוד אחת שמצטרפת לבעייה. מוכרת לי ההרגשה כ"כ. אני עצמי ממש במצוקה מזה. מודעת למשיכה הטבעית שיש לאנשים זה כלפי זה ועדיין לא מצליחה להבין מה הבעייה שלי שאני לא מצליחה למשוך אליי אנשים. לא למשוך, אין לי צורך בכוח. אלא פשוט ליהיות.
אני אמא לילדים שאף פעם לא הצלחתי לקשור קשרים כאלו הקשורים בילדים. קראתי, שיננתי,אמרתי ועדיין אומרת משפטים חיוביים, הצהרות. מרגישה ויודעת שאני עצמי מלאה ויש בי הרבה מה לתת. אבל ריק. נשארת לבד,מושפלת דחוייה.
כל חיי שאלתי את השאלה " מדוע אני צריכה שיקבלו אותי?" התחבטתי בה מכל כיוון.לבסוף נטשתי ואמרתי לעצמי לא אני לא צריכה את האישור החברתי כדי להתקיים.הרי ברור שהאישור הוא קודם כל בי,בעצמי . יודעת ומפלסת את דרכי לאישור עצמי. אבל כל הזמן לבד.

נראה שמה שכתבתי ממש מדכא, סליחה על ההתפרצות לדף שלך. כפי שאת מבינה אני מזדהה איתך מאד. וגם אני רוצה לשנות זאת.

נשמע רעיון נחמד, לדעתי כדאי ללא תשלום - מידי פעם להגיע. רעיון קרוב למה שנתת - ילד עושה תנועה וכולם חוזרים אחריו. אני לא מכירה אתר כזה. את יכולה לחפש תחת תנועה לילדים. וגם כדאי ליצור קשר עם אימהות אחה"צ - כאלה שקל לבת שלך או לך.

שלי יקרה, תודה על הכיוון, אני איישם. מעניין שכבר זמן לא מבוטל אני רוצה לעשות איזושהי פעילות לילדים מהגן, חשבתי על צביעת גבס וכאלה, למרות שמה שהכי מדבר אלי זה חוג שקשור עם מוזיקה. היא סוחפת, מקרבת, כיפית. בהתחלה בהתנדבות ואולי בהמשך עם תשלום סמלי. זה לא שאני רקדנית אבל משהו די בסיסי עם מוזיקה מקפיצה שאולי למשל מדי פעם נותנים לילד מסוים קטע קטן שרק הוא רוקד וכולם במעגל מוחאים כפיים. מה דעתך?
יש אולי אתר שנותן דוגמאות לדבר כזה?

עוד משהו - עשי לך ברגל - לעמוד מול המראה לחייך לעצמך ולהזכיר לך את כל הדברים הטובים שבך - כמה דקות בכל יום - במיוחד נראה לי כדאי לפני היציאה להביא את בתך מהגן. אולי תבואי עם משהו אחר. חיים עם בן זוג קוטר וקשה עלולים להשכיח את יפי החיים.

אני מציעה לך לקרוא את "לאהוב את מה שיש" - הספר הזה מאוד משחרר ויכול קצת להקל על הביקורת ועל נטל החיים עם בן זוגך.
מאחלת לך להתחזק, המצב נשמע לא פשוט, אני יכולה להבין ולהזדהות.גם אנחנו ביישוב - לא פשוט להתערות ומהר מאוד נכנסים לאיזשהו תפקיד. אולי תתקשרי לאחת האימהות מהגן ותבקרו אחה"צ? אפילו ביקור פשוט יכול לשנות משהו במערך הדברים. אולי לקחת על עצך איזשהו תפקיד בגן? האם את עובדת?יש לך משהו משלך שיכול להוציא אותך מהמעגל הקיים?

כמוך, תודה ואת כאילו מדברת שיחה מעמיקה אתי. ממש ככה. העניין הוא שנכון שיש מקומות ומקרים בהם אני מרגישה מצוין אבל אני לא ממש מוכנה
להשלים עם העניין שבהרבה מקרים אני מרגישה את הבעיה. ז"א, האחוז שזה קורה מכלל הזמן החברתי הוא גדול ונראה לי שזה כאב שלא כדאי
להשלים איתו והוא רק שואב כוחות שיכלו להיות מופנים למשהו בונה ומהנה וטוב.

חוה, תודה וזו בדיוק הבעיה שלי שאני כל הזמן שופטת את עצמי ובאיזשהו מקום זה מקרין על הבטחון העצמי שלי וזה נראה לאנשים מבחוץ.
כי זה ידוע שיש אנשים ש'נותנים לעצמם כבוד רב' ובאופן אוטומטי החברה מתייחסת אליהם כאילו הם באמת משהו משהו.
אקשה לי לשנות את הגישה הכל כך מושרשת שלי. אולי ע"י שינון מתמיד זה יחלחל עם הזמן.

ההבדל הוא שימימה אומרת לא לנתח, ולבדוק, ולשאול כמו בפסיכולוגיה. לא לחטט בפצע.
לשאול מה הדיוק?- מה הדבר הכי נכון לך עכשיו? מה האמת כרגע?
"(אני לא חוסכת מעצמי ביקורת)" - לדעתי זה השלב הראשון. שוב, זה מאוד קשה, אבל מה איכפת לך, תנסי..
תנסי לסלק מחשבות של ביקורת עצמית "למה אני ככה?... למה אמרתי ככה..?" ובמקום זה לקבל.
אברי גלעד כותב בעקבות לימודי ימימה, על קבלה עצמית-
http://cafe.themarker.com/view.php?t=213698

אני לא יודעת אם זה יעודד אבל אשמח לשתף. אני מרגישה כמוך.
לא בכל מקום. - את מרגישה כך בכל מקום? אין מקום שבו את מגיעה ומרגישה שפה כולם אוהבים אותך ורוצים את חברתך?
אבל דווקא במקום שבו אני גרה אני מול חלק גדול מהאנשים קצת שקופה.
גם אני כמוך לפעמים "משתדלת" ומרגישה שיצאתי מגוכחת. ולפעמים אין בי את הכוחות ליזום. רוצה שאחרים יזמו למעני. ואני מוצאת את עצמי יושבת ממש מבודדת רואה איך אנשים מתקהלים בכל מיני אירועים ואני ממש ממש בצד ובא לי לבכות.
זה לא בכל מקום. יש מקומות שבהם אני מלכה. אבל דווקא בביתי אני שקופה.
עם הזמן אני לומדת לחיות את זה. ממש לחיות את זה. לא לברוח. לא להתעלם מתחושת ההשפלה. (יש כאלו שמוחקים אותי במופגן. ממש מראים שלא אוהבים אותי. ) אבל לומדת פשוט לראות את זה מ"הצד". להתבונן.
עם הזמן זה מתרכך. לפעמים זה משנה צורה. לפעמים יש "הפתעות" של מילה ממשהו שלא ציפיתי.
מבחינתי ברור לי שאלו רגשי הנחיתות שלי שמשפריצים החוצה. ולא נותר לי אלה להניח לזה להיות.
יש לי מרגיעון: "בכל מקרה. לכל אדם. יש מקום." נחמד.

רוזמרין תודה שוב, אבל האמת שאני דוקא מאוד פתוחה ומספרת על חיי הפרטיים די בקלות ולא רק על נושאים כלליים וענייניים. עם אלו שאני בקשר אני מדברת
בגילוי לב

חוה, אני לא מכירה ימימה אבל מברכת על כל דרך למידה של הבנת הפסיכולוגיה האנושית. בגלל שהבעיה כאובה בתוך זה זמן רב ניסיתי כל מיני שיטות.
בין השאר אני בוחנת את ההתנהגות שלי במפגש אקראי כזה עם מישהו/מישהי ומנסה להבין אם הייתי בסדר ואיך אני נשמעת. לפעמים אני מוצאת
שהתנהגתי בפזיזות או השתדלות יתר (אני לא חוסכת מעצמי ביקורת) ולפעמים (וזה יותר שכיח) אני חושבת שהתנהגתי ממש בסדר. ועדיין התחושה
הכללית לא משהו.

אני לומדת ימימה (מכירה?), וימימה אומרת שכל האנשים שסביבינו הם בעצם מראות. כל אדם שאת פוגשת, מגלה לך איזשהו צד אצלך. "אין לי אף חברה" לי ה נשמע כמו קושי שך לפגוש את עצמך, ואת הצדדים האלה בך כי זה באמת לא קל. אל תרגישי מיוחדת.. רובנו בורחים ולא יודעים להתמודד..
"אני יודעת בדיוק איך אני רוצה להרגיש אבל לא מצליחה לחנך את המערך הרגשי שלי להיות חסין ורגוע"
אצלי לפחות, מה שהולך בכוח, בהתנגדות, בכפייה (אני מקצינה בכונה), לא הולך...
במקום לחנך, תנסי להתחיל לקבל. מילים מפוצצות, אבל תהליך ארוך ליישם.
לדעתי תתחילי בקטנה- תנסי לצפות על עצמך כאילו מהצד, במערכת יחסים עם האחרים.
חשוב מאוד- לא לשפוט את עצמך, לתת לדברים שאת מרגישה ומגלה לעלות בלי ביקורת.

אתן לך דוגמא מהצד השני. החברה הכי טובה שלי בישוב.
כשהם הגיעו לישוב, אחרינו, היא גרה בשכנות אלי והיתה מגיעה כל יום לבקר. אני בחורה פתוחה מטבעי והיא סגורה ודיסקרטית ולכן בתחילת הדרך לא כל-כך הבנתי מה יש לי לחפש איתה. היא היתה משוחחת רק על ענייני יומיום טריוויאלים ואותי שיחות כאלו משעממות. מצד שני, היא היתה חדשה ורציתי להקל עליה והיא גם היתה חמודה כל-כך אז מצאתי את עצמי די אמביוולנטית. לאחר כמה חודשים אינטנסיבים, הבחורה התחילה להפתח (גם בזכותי, כנראה, אני בחורה חקרנית) ולגלות טפח על חייה ועל קשייה (גם עם בעלה) וכך התהדקו היחסים עוד ועוד.

אני חושבת שאדם שמפחד להפתח כלפי האחר יוצר מצב שגם לשני לא נעים להפתח כלפיו ואז היחסים לא מתפתחים במיוחד ונשארים, כמו שכתבת, "קשרים עניניים". האם זה דומה למצב אצלך? האם יש לך יחסים פתוחים עם מישהו שלא מהישוב?

תודה רוזמרין, זה בעצם גם מה שאני עושה ביום יום ממש בלי כוונה. ובאמת יש קשרים ענייניים אבל בסה"כ כמו שכתבתי יש הרגשה כללית של ריחוק.

גם אני גרה בישוב קטן, כבר 20 שנה.
אני מנסה לחשוב איך נוצר הקשר הראשוני עם האנשים שהם היום החברים הטובים שלי בישוב.
אם זכרוני אינו מטעני, זה קרה די בספונטניות. אבל תמיד זה מתחיל ביוזמה קטנה של אחד הצדדים. זה יכול להיות ממשהו קטן שהייתי צריכה אז הלכתי לבית שלהם והתפתחה שיחה ואחר-כך הזמנתי אותה אלינו ולאט לאט נפתחנו אחת לשניה.
או חיבור שנוצר דרך בעלי ואחר כך העמיק יותר ביני לבין החבר/ה. או הורה של חבר של הילד תוך כדי הביקורים של הילדים אחד אצל השני. אבל נראה לי שהדבר הראשון שהיה נחוץ לחיבור הזה הוא תחושת בטן...מין הרגשה כזו שהאדם מולי הוא מישהו שאני רוצה להתחבר איתו.

שלום רב,
פותחת כאן בבקשה דף . חיפשתי משהו דומה ולא ממש מצאתי.
אני לא נערה - בת 42 כבר ואמא לילדה מתוקה בת שלוש וחצי. בן זוגי סובל מהפרעת קשב שלא טופלה כבר שנים רבות והוא אדם נוח לרגוז ולכעוס. אני כן מעריכה את התכונות הטובות שבו ולא רוצה להישמע כאילו אני פוסלת אותו לגמרי אבל המציאות לא קלה כי אחוז ניכר מהזמן הוא במצב של לקטר, לזעום, להתאכזב וכו'. בבקרים הוא יחסית אדיב ונח יותר אבל אז הוא בעבודה וכשהוא חוזר זהכבר מישהו אחר. דיברנו על זה הרבה פעמים (אנחנו שבע שנים ביחד) והוא לא מוכן לעשות כלום בנידון. יש לו דרך חיים מושרשת שהוא רגיל אליה ורק אם אני אעזוב אותו - אני מאמינה שהוא יעשה משהו בונה. העובדות בשטח לא מאפשרות לי כרגע לעשות כזה צעד.
זה כרקע לאיזה בית יש לנו. הקושי שלי האחר הוא הפרשנות האולי לא נכונה שאני עושה לתגובות של אנשים זרים ובעקבות כך אני די פגועה מדברים שברמה הקוגניטיבית אני מבינה שאני ממש לא צריכה להעלב או להפגע מהם אבל הרגש לא שואל שאלות הגיוניות ופשוט פעם אחר פעם אני נוכלת תבוסה בנושא. אני יודעת שזה נשמע ממש לא בוגר או חכם אבל זו המציאות ואני אתן דוגמא.
אני גרה במקום קטן כבר כמה שנים ומכירה די הרבה תושבים אבל אין לי אף חברה ממש וזה מאוד חסר לי. אני מעורה קצת יותר מאז שבתי נכנסה השנה לגן המקומי אבל למשל כל יום בצהריים שלוקחים את הילדים וממתינים לשעת היציאה, לא קורה שמישהי פונה אלי ישירות. אם אני שואלת מישהי משהו או פונה ביוזמתי, עונים לי כמובן אבל כנראה אני מקרינה סוג של ריחוק שלא מרגיש להם חופשי לקשור אתי שיחה סתמית. אני רוצה לציין שאני לא שחצנית ולא מתהלכת עם האף למעלה, אני נראית בסדר גמור, מדברת על כל נושא. כשגרנו כאן לפני הולדת בתנו, לא הזמנתי כל כך לביתי כי המאבק היומיומי עם בן זוגי על כל דבר של מה בכך התיש אותי ולא ידעתי איך לנהל את החיים האלו. לקח לי כמה שנים להבין שהוא סובל מבעיה מסוימת שלא קשורה אלי ומתנפצת על כל שטות.
גם עכשיו לא קל איתו אבל היום אני יודעת מאיפה הדברים באים, מתי לדבר ומתי פשוט לנתק מגע, אני קוראת אותו כמו ספר פתוח ורואה דרכו, אבל זה לקח זמן רב.
ואחזור לבעיתי: המטרה שלי לחיות כאן ובכל זאת להרגיש מקובלת ומוכרת ולא לקחת ללב כל ניואנס קטן של זו או זו ולהסתכל מנקודת מוצא של בטחון בערכי ובעצמי תוך התחברות והתערות אך תוך חוסן אישי. אני יודעת בדיוק איך אני רוצה להרגיש אבל לא מצליחה לחנך את המערך הרגשי שלי להיות חסין ורגוע.
אני מאוד מאוד אשמח לתובנות של כל מי שיכול לעזור בעיצה או מילה טובה. תודה