על ידי יוקלילי* » 06 יוני 2016, 00:37
סיפור מעורר השראה, ולו בשל בחיפוש והבדיקה אחר הטיפול הנכון והמתאים. אני רוצה לספר, לטובת בנות שנמצאות באותו קונפליקט, שגם אני אובחנתי עם פקטור 5 ליידן. בעיה יחסית מתונה, אך אצל אמי היא הובילה לרעלת הריון וללידה קשה עם מצוקת עובר לפני 33 שנה. אחי הקטן עוד רגע כבר הופך לאב בעצמו, וייתכן כי אמי הושפעה מהפחדים של הרופאים, הגם שהיא חרדתית לא קטנה בעצמה. לאמי היה אירוע טרומבוזי בגיל 50, והיא נותרה עם כליה מתפקדת אחת- זו יכולה להיות בעיה חמורה ורצינית, כי בהריון ערכי הקרישה ממילא גדלים. כאמור, גם אני עברתי בירור קרישיות, ובעקבות הבעיה שהתגלתה אצלי, הפלה קודמת עם המטומה והפסקת דופק בשבוע 9, היסטוריה משפחתית ובעיה הורמונלית נוספת שממנה אני סובלת, הוחלט על טיפול בקלקסן. באמת קשה לדעת, אני מודה שהייתי בהיסטריה ובמצב קשה נפשית לאחר ההפלה. הייתי בת 34, הריון ראשון לאחר נסיונות של כשנה, ובטיפול של דיקור סיני. דווקא המטפלת הזו שלחה אותי להתייעצות עם הרופא המומחה במדינה. הוא המליץ על מינון תרופתי ולא מונע- אצלי הטיפול הפסיק את המיגרנות שמהן אני סובלת כל חיי, ובאמת חשוב לדעת להתאים את הטיפול וכל אחת צריכה להיות ערנית לגבי התסמינים של הגוף שלה. הוא הרופא היחיד שנתן לי את התרופה הזו, קלקסן, ואני האמנתי בכל מאודי שזה יעזור לי. במהלך ההריון פיתחתי אלרגיה לקלקסן ואז עברתי לפרגמין , ולבסוף לאריקסטרא, לאחר שפיתחתי אלרגיה גם לתחליף פרגמין. שתי התרופות האחרונות הן ללא נסיון מחקרי בהריון, ואני חשתי כי עבורי זו תרופה מצילת חיים. בכל זאת הבן הבכור שלי נולד לבסוף במשקל נמוך 2.5 ק"ג בשבוע 39, ובתי השניה במשקל תקין בשבוע 41. הבעיה החמורה ביותר עם הקלקסן ונוגדי קרישה היא באמת חוסר ידע של הרופאים, ובנוסף ההמלצה הגורפת להפסיק בשבוע 38 כדי ליילד עם השראת לידה לאחר שבוע, כי לטענת אותו רופא מפורסם 'השליה מזדקנת'. כך הגעתי לקיסרי...ואח"כ נאבקתי כדי להגיע לויב"ק . במהלך ההריון השני עברתי למרפאה אחרת, ושם הרופאים היו ספקניים ביותר לגבי נוגדי הקרישה, ורק הקביעה של ההמטולוג הראשי אישרה את השימוש עבורי, כך שאני חוויתי זאת מהצד השני- הרופאים לא ששים לתת אותה. אני דווקא הייתי נזהרת בקשר למעקב גדילה של עוברים, מאחר ואצל בני הבכור המדידות הראו אחוזון חמישים באופן עקבי, ורק כשהוא נולד הייתה לנו הפתעה גדולה. הרופא המפורסם פסק כי מדובר בIUGR, דבר שהיה מופרך כל יסוד, כי כבר היינו במעקב אנדוקריני עם הבכור וגם הבנו שאין בעיה, הוא סתם קטנצ'יק, אז מה? . כך שגם המומחים הגדולים לא תמיד יודעים, וטועים. זה מחזיר אותי לאמירה שאנחנו חייבות להבין מה קורה עם הגוף שלנו, ובסופו של דבר ההחלטה באמת צריכה להתקבל מהבנה אישית שגם מבוססת על תחקיר. זה נכון לכל תחום, הבעיה של הרופאים שהם לא יודעים לתווך את המידע שלהם לטובת החולה. פעם בהיותי בת 20, שאלתי את אחת הגניקולוגיות המוערכות באיזור מגורי לגבי אמצעי מניעה טבעיים, והיא בכעס אמרה לי שבאופן טבעי נכנסים להריון- מה כבר שאלתי, בתמימותי הרבה...ובסופו של דבר אסור לי להשתמש בגלולות בגלל בעיית הקרישה, כך שלו הייתי מקשיבה לה מצבי גם לא היה טוב. בקלות היא יכלה לומר לי להשתמש בקונדומים...אבל כנראה שרופאים לא הולכים לכנסים של החברות שמייצרות קונדומים .
סיפור מעורר השראה, ולו בשל בחיפוש והבדיקה אחר הטיפול הנכון והמתאים. אני רוצה לספר, לטובת בנות שנמצאות באותו קונפליקט, שגם אני אובחנתי עם פקטור 5 ליידן. בעיה יחסית מתונה, אך אצל אמי היא הובילה לרעלת הריון וללידה קשה עם מצוקת עובר לפני 33 שנה. אחי הקטן עוד רגע כבר הופך לאב בעצמו, וייתכן כי אמי הושפעה מהפחדים של הרופאים, הגם שהיא חרדתית לא קטנה בעצמה. לאמי היה אירוע טרומבוזי בגיל 50, והיא נותרה עם כליה מתפקדת אחת- זו יכולה להיות בעיה חמורה ורצינית, כי בהריון ערכי הקרישה ממילא גדלים. כאמור, גם אני עברתי בירור קרישיות, ובעקבות הבעיה שהתגלתה אצלי, הפלה קודמת עם המטומה והפסקת דופק בשבוע 9, היסטוריה משפחתית ובעיה הורמונלית נוספת שממנה אני סובלת, הוחלט על טיפול בקלקסן. באמת קשה לדעת, אני מודה שהייתי בהיסטריה ובמצב קשה נפשית לאחר ההפלה. הייתי בת 34, הריון ראשון לאחר נסיונות של כשנה, ובטיפול של דיקור סיני. דווקא המטפלת הזו שלחה אותי להתייעצות עם הרופא המומחה במדינה. הוא המליץ על מינון תרופתי ולא מונע- אצלי הטיפול הפסיק את המיגרנות שמהן אני סובלת כל חיי, ובאמת חשוב לדעת להתאים את הטיפול וכל אחת צריכה להיות ערנית לגבי התסמינים של הגוף שלה. הוא הרופא היחיד שנתן לי את התרופה הזו, קלקסן, ואני האמנתי בכל מאודי שזה יעזור לי. במהלך ההריון פיתחתי אלרגיה לקלקסן ואז עברתי לפרגמין , ולבסוף לאריקסטרא, לאחר שפיתחתי אלרגיה גם לתחליף פרגמין. שתי התרופות האחרונות הן ללא נסיון מחקרי בהריון, ואני חשתי כי עבורי זו תרופה מצילת חיים. בכל זאת הבן הבכור שלי נולד לבסוף במשקל נמוך 2.5 ק"ג בשבוע 39, ובתי השניה במשקל תקין בשבוע 41. הבעיה החמורה ביותר עם הקלקסן ונוגדי קרישה היא באמת חוסר ידע של הרופאים, ובנוסף ההמלצה הגורפת להפסיק בשבוע 38 כדי ליילד עם השראת לידה לאחר שבוע, כי לטענת אותו רופא מפורסם 'השליה מזדקנת'. כך הגעתי לקיסרי...ואח"כ נאבקתי כדי להגיע לויב"ק . במהלך ההריון השני עברתי למרפאה אחרת, ושם הרופאים היו ספקניים ביותר לגבי נוגדי הקרישה, ורק הקביעה של ההמטולוג הראשי אישרה את השימוש עבורי, כך שאני חוויתי זאת מהצד השני- הרופאים לא ששים לתת אותה. אני דווקא הייתי נזהרת בקשר למעקב גדילה של עוברים, מאחר ואצל בני הבכור המדידות הראו אחוזון חמישים באופן עקבי, ורק כשהוא נולד הייתה לנו הפתעה גדולה. הרופא המפורסם פסק כי מדובר בIUGR, דבר שהיה מופרך כל יסוד, כי כבר היינו במעקב אנדוקריני עם הבכור וגם הבנו שאין בעיה, הוא סתם קטנצ'יק, אז מה? . כך שגם המומחים הגדולים לא תמיד יודעים, וטועים. זה מחזיר אותי לאמירה שאנחנו חייבות להבין מה קורה עם הגוף שלנו, ובסופו של דבר ההחלטה באמת צריכה להתקבל מהבנה אישית שגם מבוססת על תחקיר. זה נכון לכל תחום, הבעיה של הרופאים שהם לא יודעים לתווך את המידע שלהם לטובת החולה. פעם בהיותי בת 20, שאלתי את אחת הגניקולוגיות המוערכות באיזור מגורי לגבי אמצעי מניעה טבעיים, והיא בכעס אמרה לי שבאופן טבעי נכנסים להריון- מה כבר שאלתי, בתמימותי הרבה...ובסופו של דבר אסור לי להשתמש בגלולות בגלל בעיית הקרישה, כך שלו הייתי מקשיבה לה מצבי גם לא היה טוב. בקלות היא יכלה לומר לי להשתמש בקונדומים...אבל כנראה שרופאים לא הולכים לכנסים של החברות שמייצרות קונדומים .