תמיד אפשר להעיר את הדף לחיים, אם יש צורך בשיחה חדשה בנושא.
ואם אין - שישכב לו בשקט...
:-)

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

עכשיו יש;)

מ..2011 אין כאן התכתבות...חחחח

תודה לכולכן על העיצות החכמות. חלקן הגדול מיושם.
המנשא באמת עוזר מאד והכלב מרוויח טיולים למכביר בזכות בת המשפחה החדשה...
מקווה שהלילה יעבור יותר בקלות.

אין לי חיים משלי?
עוד משהו קטן-
לגבי עגלה/ מנשא.
אם את במצב שהתינוקת כבדה לך- כדאי בטיול לוותר על מנשא לטובת עגלה. כי בבית מנשא זה מצרך חשוב מאין כמותו.
אבל בהחלט שמנשא גם בטיול מומלץ וכיף.
בכל זאת אני אומרת שאנחנו כאימהות- מובילות את המהלך, מתוך אהבה והקשבה!

[u]בדיוק כך גם אצלינו. לשים במנשא ומיד לצאת החוצה גם אם היא בוכה, רצוי תוך כדי שירה. מההליכה הקצובה היא נרגעה די מהר.[/u]
לדעתי, לא!
כשאנחנו האימהות יוצאות מהבית בלחץ, זה לא שווה הרבה. בעיניי.
קודם כל להקשיב לתינוק, לצרכיו לצרחותיו...
כשתינוק רגוע ואמא גם הטיול שווה הרבה יותר.

[u]מהניסיון שלנו כאשר בעלי היה לוקח אותה במנשא היא היתה בהתחלה מאוד מתנגדת וצורחת, הוא לא היה נכנע ולא מתרגש מזה וישר מתחיל ללכת החוצה בהליכה קצבית ותוך כמה שניות היא היתה נרגעת ונרדמת, זה היה מאוד עוזר. לפעמים הוא היה עושה את זה באמצע הלילה כשאני כבר לא יכולתי יותר.[/u]
בדיוק כך גם אצלינו. לשים במנשא ומיד לצאת החוצה גם אם היא בוכה, רצוי תוך כדי שירה. מההליכה הקצובה היא נרגעה די מהר.

הזדהות עמוקה.
רק בילד הרביעי שלנו- בן הזוג הבין שהוא גם חלק מהעסקה
אתקן
רק בילד הרביעי אני הבנתי שבן הזוג הוא חלק מהעסקה.
תנסי את לשחרר אותה קצת ממך. זה לא קל. את מחוברת אליה. והיא אליך.
אבל את האמא. תובילי את את התהליך.
אין דבר כזה תינוקת שלא רוצה עגלה. יש אמא שלא קשובה מספיק לתינוקת ומוותרת לעצמה מלהיות קשובה לה.
היא רוצה ממך משהו.
אולי חיבוק- תני לה באמצע הדרך- בשביל זה יש כל כך הרבה ספסלים.
אחרי שהיא תקבל ממך את מה שהיא רוצה- תמשיכו בטיול בעגלה.
הולכת להניק- המשך יבוא.

אמא פלונית. קודם כל (()). הזמן הזה, הראשוני הוא כלכך אינטנסיבי רגשית ופיזית, ודורש כל כך הרבה הקשבה לצרכים שלך, שלה, שלו... זה מאד קשה.
אבל עובר, כמו שאמרו כאן.
אמרו לך דברים מאד חכמים, שבאים מהמון נסיון וכדאי לאמץ משהו כל פעם עד שתגיעו למתכון שנכון לכם, שבטח עוד ישתנה המון פעמים.

_בחמש אני מעירה את האיש ומבקשת עזרה להרדים אותה. הוא לוקח אותה ומייד היא מתחילה לצרוח.
אני שמה אותה עלי במנשא, היא מייד נרגעת ונרדמת._
תראי, כדי שיווצר בו ובה הבטחון באחזקה שלו, את צריכה להסכים לשמוע אותה צורחת קצת עד שהוא מצליח להרגיע אותה.
בפעם הראשונה שזה יקרה, כבר יהיה לו יותר בטחון. אבל אם זה לא קורה, אז גם [u]אני חושבת שכדאי לך לבדוק עד כמה את סומכת על אחרים שיצליחו להרגיע אותה, כי ברגע שהיא צורחת כשהיא בידיים שלו ואת ישר קופצת או שהוא ישר נלחץ ואת מתחילה לפקפק ביכולת שלו, נוצר מצב של תלות בך, גם מצידך וגם מצד התינוקת.[/u]

גם שלי צרחה כשהכניס אותה אביה למנשא. אבל הוא קפץ, ורקד, ויצא איתה החוצה (כן, גם לפנות בוקר) ואז... שינוי במזג האויר, שירים שהוא שר לה תוך כדי הצרחות והופ... פתאום נרגעה ואחרי זה - זו היתה הדרך שלהם. הבטחון שלה בו, ושלך בו יעלו. אבל אתם חייבים לעבור את השלב הזה. זה כמו קפיצת גדילה למשפחתיות שלכם.
תעודדי את בן זוגך לנסות כל מיני דברים שנכונים לו, ש'לא נורא אם היא בוכה קצת' - זה מאד מאד יקל עליך.

אני יודעת שהדבר שאת הכי צריכה זה זמן רגע לעצמך, לנוח, להתקלח או סתם להיות, בלי גורה עליך.
מצד שני, אחרי כמה שבועות רצוף, זה הכי מוזר להיות בלעדיה עליך.
זה משהו שאת יכולה לתת לעצמך, לשחרר אותה אליו ובהמשך אל מטפלים אחרים כמו משפחה קרובה.
זה יפרוץ את מעגל הבכי, את הלופ.

מה שאת מתארת מאוד מוכר לי, גם בהתנהגות של התינוקות (בול הבת שלי) וגם בהתמודדות של בעלך. זה קשה נורא, ואני הכי מבינה אותך בעולם, אבל יחד עם זה יש דרכים להקל.

מהבחינה הפרקטית אני מציעה לך כמה דברים -
דבר ראשון להשתמש בערסל מיוחד לתינוקות קטנים. כשגיליתי אותו השתנו חיי, הבת שלי ישנה בו במהלך היום לפרקי זמן די ארוכים ולא הייתי צריכה לשאת אותה כל הזמן במנשא, יכלתי לנוח ולעשות דברים. פרטים על הערסל הספציפי אני יכולה לתת לך בדף הבית שלי, או שתכתבי לי לאימייל שמצוין שם או תתקשרי אליי.
דבר שני, כשאת מתקלחת את יכולה לשים אותה בסל קל ולהתקלח 2 דקות, גם אם היא בוכה (לא צורחת בהיסטריה - אבל בטוח יש רגעים יותר טובים שלה) מקלחת יכולה מאוד להקל על ההרגשה שלך.
דבר שלישי, לגבי בעלך, האם הוא מוכן לקחת אותה במנשא? מהניסיון שלנו כאשר בעלי היה לוקח אותה במנשא היא היתה בהתחלה מאוד מתנגדת וצורחת, הוא לא היה נכנע ולא מתרגש מזה וישר מתחיל ללכת החוצה בהליכה קצבית ותוך כמה שניות היא היתה נרגעת ונרדמת, זה היה מאוד עוזר. לפעמים הוא היה עושה את זה באמצע הלילה כשאני כבר לא יכולתי יותר. הוא היה מחזיר אותה ישנה, במעבר למיטה היתה טיפה מתעוררת ועם ציצי מיד חוזרת לישון. פרט לזה שזה עזר לי, זה גם גרם לו להרגיש שהוא תורם ושיש לו יכולת להרגיע אותה וזה מאוד העצים אותו וגרם לו להרגיש שותף. בהמשך הוא גם היה מרדים אותה בערסל בנידנודים ושירים או סתם משחק איתה שם ואני הייתי יכולה להתקלח ולעשות דברים אחרים בשביל עצמי. דבר רביעי - ממליצה מאוד על השמיכה העוטפת, בעיקר בשינה בלילה כשהם באמת מתעוררים מכל תנועה או רעש ונבהלים.

מהבחינה הרגשית -
אני חושבת שכדאי לך לבדוק עד כמה את סומכת על אחרים שיצליחו להרגיע אותה, כי ברגע שהיא צורחת כשהיא בידיים שלו ואת ישר קופצת או שהוא ישר נלחץ ואת מתחילה לפקפק ביכולת שלו, נוצר מצב של תלות בך, גם מצידך וגם מצד התינוקת. אני יודעת כמה זה קשה לשמוע אותה בוכה כשאת יודעת שאת יכולה לעזור ולפתור את זה בשניה, אבל אולי כדאי לתת צ'אנס לבעלך או למישהו אחר מהמשפחה למצוא את הדרך להרגיע אותה. לי באופן אישי היה מאוד קשה לסמוך על אחרים, הרגשתי כל הזמן שאני יודעת הכי טוב ויכולה הכי טוב להרגיע אותה ונשארתי נורא לבד ונורא מותשת.

מקווה שעזרתי קצת, אם תפרטי יותר לגבי הקשיים שאת מתארת, מה שקראת לו "המעגל הזה" אנסה להמשיך ולעזור, אם תרצי. בהצלחה!

מה קורה אם הוא שם אותה עליו במנשא?

ארבע וחצי בבוקר. אני לבד במיטה. האיש נרדם על הספה בסלון.
התינוקת מתעוררת ומנסה לעשות קקי. חלק יוצא מתוך שינה, אבל היא ממשיכה להתפתל ומתעוררת. עושה לה מסז' בבטן, עוזרת לה להשתחרר. בסוף יוצא הקקי.
עכשיו היא עירנית לחלוטין ומסרבת להירדם. לא בוכה, סתם עירנית מאד ומקטרת קצת, כנראה מעייפות.
בחמש אני מעירה את האיש ומבקשת עזרה להרדים אותה. הוא לוקח אותה ומייד היא מתחילה לצרוח.
אני שמה אותה עלי במנשא, היא מייד נרגעת ונרדמת.
אנחנו רבים.
לא יודעת איך לצאת מהמעגל הזה.

[u]אני משום מה חושבת על קרניו-סקרל, אבל זה רק מתוך תחושה אינטואיטיבית[/u]
גם לי זה מיד עלה לראש....

הי אמא פלונית,
הצעה לי שאינני בטוחה שתועיל אבל כדאי לנסות הצילה אותנו עם שני הילדים שלנו..
לעטוף בשמיכה כמו זחל בתוך מעין גולם.
לנו יש שמיכה מיוחדת כזו שמכניסים ועוטפים.
יתכן שההתעוררות היא לא מההתרחקות שלך אלא מהתזוזה שמפעילה רפלקס והיא קופצת בבהלה ומתעוררת
כלומר, מעירה את עצמה. שהיא עטופה איננה קופצת ולכן יתכן שלא תתעורר.
אצלינו זה עבר פלאים מאוד הרגיע את שניהם ואיפשר להם לחוש מוחזקים גם כאשר לא היו על הידים
מעבר לזה מילת עידוד גם אצלי שיניהם היו עלי בערך בחודש-חודש וחצי הראששנים (הקטן בן חודשיים) גם במהלך הלילה
אחכ פחת והתגברה היכולת להיות לא עלי כל הזמן
חיבוק גדול

נשמע מאתגר מאוד....

יש לך פה תינוקת חמודה וחכמה, שמסיבה כלשהי פתאום עלתה רמת הצרכים שלה, וקשה לכם להיענות לה ברמה שהיא רוצה - והיא באמת רוצה המון!

אני חושבת שאת ובעלך, אולי עם עוד מישהו מבחוץ (איזה קרוב משפחה או חברה טובה שמבינה אתכם ובראש שלכם) צריכים לשבת ביחד ולדבר ולנסות לראות, איך להגדיל את רמת התמיכה והסיוע שהמשפחה שלכם מקבלת. זה צריך לעבוד בשלושה כיוונים במקביל:

[list=1]
[*] את. מה יסייע לך לעבור את התקופה הזאת, עד שהתינוקת תתיישב בדעתה ותירגע קצת? מה הכי חסר לך? מה אנשים אחרים כן יכולים לעשות למענך, בהינתן שהם לא יכולים לקחת ממך את התינוקת? איך תוכלי לשפר ולו במשהו את כמות או איכות המנוחה או השינה שלך? חשוב מאוד לדאוג לצרכים של עצמך.
[/list]
בהקשר הזה, אני ממליצה בתוקף על פיזיותרפיסטית של רצפת האגן. את בדיוק בשלהי התקופה שמאפשרת החלמה מזורזת של הגוף (עקב קוקטייל ההורמונים הייחודי לתקופה שאחרי לידה) וחבל להחמיץ אותה.

[list=1]
[*] בעלך. מה יעזור לו להירגע, לשבור את מעגל הלחץ, ולא להרגיש איך ה"סירוב אבא" של בתו מערער את אמונתו ביכולות שלו? הרי ברור שהוא אבא טוב ואוהב ומטפל ודואג, וחשוב שהוא יוכל לחיות זמן-מה עם המצב הזה בלי לקחת ללב... וגם בלי להילחץ מהבכי. מה יעזור לו להגיד, לה ולעצמו: "כן, אני לא אמא וזה קשה לך, אבל את בטוחה ומוגנת אתי ותראי שיהיה בסדר"? וגם להרגיש כך...
[/list]

[list=1]
[*] התינוקת. מה יוכל לעזור לה? האם היה איזשהו טריגר שעורר את ההתנהגות הזאת? ובכל מקרה, גם אם כן וגם אם לא, האם נראה לך שיש משהו שיוכל לסייע לה?
[/list]
(אני משום מה חושבת על קרניו-סקרל, אבל זה רק מתוך תחושה אינטואיטיבית)


[u]יקירה, הכל עובר. בחיי. אוטוטו מתחילה תקופה אחרת דברים יעשו פשוטים יותר, את עוד תראי.[/u]
|Y||Y||Y|

זה נכון. התקופה הזאת היא זמנית. אבל יהיה מאוד טוב אם תשתדלו לגייס עזרה, כדי לעבור אותה יותר בקלות, ולהשתמש בתקופה הזאת כדי לצמוח ולהתחזק כמשפחה-שמעוגנת-בקהילה.

גם אני הייתי במצב שלך כשביתי הבכורה נולדה. הייתי לבד. לא ידעתי מה לעשות עם תינוקת ועם התינוקת בפרט. היא בהתאם, הרגישה את הקושי שלי ואת חוסר הביטחון והגיבה בהתאם, נצמדה, בכתה בכל הכוח, לא ישנה לרגע שלא במנשא (והיה שיא הקיץ), לא יכולתי ללכת לשרותים, להתקלח, כלום... והיו גזים והיה זוועה... אבא שלה פחד ממנה ולא לקח אותה מידי אלא אם כן הייתי ממש חייבת שרותים. יום אחד, באמצע מתקפת גזים ובכי, חיבקתי אותה וחשבתי על זה שזה כזה חוסר אונים לא להיות יכולה לעזור לה ואיך בחיים יהיו לנו עוד מליון סיטואציות שלא אוכל לעזור או לשנות סיטואציה בשבילה, שהיום זה ה"גזים" ובעוד כמה שנים זה יהיה לב שבור וכל מה שאוכל לעשות זה לחבק. וזה באמת מה שעשיתי, חיבקתי אותה חזק ונשמתי עמוק עמוק, באותו היום נגמרו ה"גזים". זה לא סתם סיפור.
אחר כך למדתי להניח אותה על מגבות על רצפת המקלחת בזמן שאני מתקלחת, להשאיר אותה כמה שניות לבד על המרבד וללכת לשירותים, זה לא הועיל בתחום שעות השינה שלנו (עד היום היא לא ממש ישנה), אבל בכל התחומים האחרים זה עזר. בתקופה ההיא, הקשה, הלכתי למעגל אמהות מדברות בדיאדה, זה מאוד עזר לי וגם נתן לי מטרה לצאת מהבית ותעסוקה לבוקר שלם.
היום עם ילד שלישי אני מצחיקה את עצמי כשאני נזכרת בימים ההם. לפעמים אני תופסת את עצמי בסיטואציות עם התינוק ואומרת לו "איזה ילד שלישי אתה...".

יקירה, הכל עובר. בחיי. אוטוטו מתחילה תקופה אחרת דברים יעשו פשוטים יותר, את עוד תראי.
תבדקי אולי יש באיזור שלך איזה ארגון אמהות למען אמהות כזה שיכול לסדר לך אמא ותיקה שתהיה איתך לתמיכה וחיבוק וידיים רעננות כשלך כבר ממש אין כוח. ("אם לאם " או משהו דומה).
(())

אלאן, תודה על התגובה :)
אנחנו יוצאות המון. יש סביבי די הרבה נשים בחופשת לידה, ואנחנו באמת מתראות.
היא במנשא גם בבית וגם בחוץ.
על עגלה אין מה לדבר, היא דורשת להיות עלי והעגלה הופכת לסתם אביזר שמעסיק את היד השנייה.
זה לא שאני סובלת, אבל יש רגעים לא פשוטים בהם אני משוועת לעזרה, ובדיוק ברגעים האלו בעלי נאטם ומתקשה להתמודד עם הבכי, ואז אני מרגישה מאד לבד בכל הטיפול בתינוקת.

וכמובן מזל טוב ותהני מעל רגע...

הי אמא פלונית.
אני מציעה לך לצאת הרבה מהבית. מזג אוויר נפלא בחוץ. שימי את הקטנה בעגלה (כשאתן בבית תשתמשי במנשא) תצטיידי בצידה לדרך ומים בשבילך. וצאי החוצה לטייל בשכונה.
את לא מאמינה כמה נשים את תפגשי שחוות בדיוק אותו הדבר.
אולי יש בשכונתך מפגשי אימהות תינוקות?

אני כותבת כאן בתקווה לקבל עיצות חכמות לפני שאהיה מותשת עד כדי חוסר תפקוד.
התינוקת המתוקה שלנו בת שישה שבועות.
כמה דקות אחרי הלידה הוצמדה אלי להנקה ומאז זה המצב.
היא עלינו במנשא כמעט כל הזמן (נכון לעכשיו בעיקר עלי), יונקת לפי דרישה, ישנה איתנו במיטה, מתקלחת איתנו.
בתקופה הראשונה עוד היה אפשר להעביר אותה לאבא שלה כשנרדמה, והוא היה מביא לי אותה להנקות. בימים האחרונים היא צורחת כל פעם שהוא לוקח אותה אליו, גם אם היא ישנה, מתעוררת מיד.
הוא נלחץ מהבכי וכנראה שנוצר מעגל של לחץ גורר לחץ.
גם מתוך שינה אם אני מתרחקת ממנה, היא קופצת בבהלה ומושיטה ידיים או פה בניסיון היסטרי לתפוס אותי שלא אברח.
הגוף שלה ממש בהיסטריה אם היא לא מצליחה לתפוס את הפיטמה.
אני מנסה להרגיע ואומרת לה שאני פה ולא הולכת לשום מקום, מנסה לתת לה את מה שכל כך ברור שהיא צריכה
אבל קשה לי, נפשית ופיזית.
קשה לי שאני לא יכולה אפילו ללכת לשירותים לבד.
קשה לי שלאבא שלה קשה עם הבכי. קשה לי שהוא לא באמת יכול לעזור בטיפול בה.
כבד לי להסתובב איתה עלי במנשא כל הזמן ואני מרגישה שאני ממש עושה לעצמי נזק כי הגוף עוד לא התאושש מהלידה, אבל אין ברירה כי רק כך היא רגועה, ורק על ידי טיולים כשהיא עלי במנשא והסתובבות מתמדת אני שומרת על השפיות שלי במשך היום, שמתחיל כמעט תמיד מוקדם מדי.

ואז כשעובר היום, סביב השעה שמונה בערב, הילדה מתחילה להתפתל מכאבים ולצרוח.
הדבר היחיד שעוזר- עוד טיול במנשא.
בשלב הזה כבר ממש אין לי כוחות וכמעט כל ערב אני מגיעה לבכי.
אבא מנסה לעזור ויוצא מזה מתוסכל, אנחנו מעבירים את הזמן עד שבסוף אנחנו נכנסות שתינו למיטה ונרדמות בהנקה, סביב השעה אחת עשרה.

ואין מצב לקום אפילו לפיפי באמצע הלילה. היא ישר מתעוררת בבכי.
אני (כמעט) במצוקה ולא יודעת עם מי להתייעץ. כאמור, עיצות יתקבלו בברכה...

אמא מתוקה לי
חיבוק ונשיקה
אני מבינה ומזדהה, אני באה ממקום דומה אני חושבת...
האשמה היא לא שלך, ישנם דברים שספגת בתור ילדה, וכעת הם עולים
אשמח לפגוש אותך ולדבר, ממש מבינה ובעצמי מנסה להתמודד
איריס

אמא מתוקה לי
חיבוק ונשיקה
אני מבינה ומזדהה, אני באה ממקום דומה אני חושבת...
האשמה היא לא שלך, ישנם דברים שספגת בתור ילדה, וכעת הם עולים
אשמח לפגוש אותך ולדבר, ממש מבינה ובעצמי מנסה להתמודד
איריס
}י קטן,אבל אני מבטיחה לך,שאים תעשי כול יום אותו דבר ושתשמרי על שגרה,
התינוק יתרגל אליה עד כדי כך שהוא יזדקק לה,אחרי שבוע תשימי לב שהוא בוכה בשעות קבועות,לאוכל ולשינה.
ואל תישברי ,ברגע שהוא יתחיל לזחול כמות הבכי תפחת ב-80%,כי הוא יהיה עסוק,ויותר עצמאי.
בהצלחה.

אמא מתוקה לי -
[u]אני בקושי אוכלת, וממש קשה לי להכין אוכל, לעצמי ולשחר הקטנה[/u]

האם זה רק עניין של למצוא זמן לבשל? לפעמים אי אכילה נובעת גם מרגשות מסוימים. מקושי לעכל גם את הסטטוס החדש ברמה הרגשית.
נשמע גם שאת מאוד מרוכזת במה שהתינוקת אוכלת (יונקת) ומה המשמעות של האוכל (הציצי) עבורה.

אולי כדאי לדבר עם מישהו? אם את גרה במרכז יש מרכז לטיפול בנשים חינם בתל אביב טלפון 03-6974707 - לי עזר מאווווד.
גם אם לא מהמרכז - רופא משפחה יכול להפנות אותך לבעל מקצוע מטעם קופת החולים.
זה מגיע לך, וזה יכול לעזור מאוד לך ולמשפחתך.

ועוד עצה שיכול להיות שכתבו לך כבר - תנסי כל יום לעשות משהו אחד.
לשטוף סיר / להכניס תפו"א לתנור / לצאת מהבית לקנות פרי
מספיק משהו אחד כזה כדי למלא את היום כשנמצאים עם תינוק, ולאט לאט מפתחים את המיומנות מהדברים הקטנים האלה.
זו עצה שקיבלתי פה באתר, ולי עזרה מאוד.

בהצלחה (())

אמא מתוקה לי -
[u]אני בקושי אוכלת, וממש קשה לי להכין אוכל, לעצמי ולשחר הקטנה[/u]

האם זה רק עניין של למצוא זמן לבשל? לפעמים אי אכילה נובעת גם מרגשות מסוימים. מקושי לעכל גם את הסטטוס החדש ברמה הרגשית.
נשמע גם שאת מאוד מרוכזת במה שהתינוקת אוכלת (יונקת) ומה המשמעות של האוכל (הציצי) עבורה.

אולי כדאי לדבר עם מישהו? אם את גרה במרכז יש מרכז לטיפול בנשים חינם בתל אביב טלפון 03-6974707 - לי עזר מאווווד.
גם אם לא מהמרכז - רופא משפחה יכול להפנות אותך לבעל מקצוע מטעם קופת החולים.
זה מגיע לך, וזה יכול לעזור מאוד לך ולמשפחתך.

ועוד עצה שיכול להיות שכתבו לך כבר - תנסי כל יום לעשות משהו אחד.
לשטוף סיר / להכניס תפו"א לתנור / לצאת מהבית לקנות פרי
מספיק משהו אחד כזה כדי למלא את היום כשנמצאים עם תינוק, ולאט לאט מפתחים את המיומנות מהדברים הקטנים האלה.
זו עצה שקיבלתי פה באתר, ולי עזרה מאוד.

בהצלחה (())

[u]פתאום שאני שומעת אותה בוכה אני משתגעת[/u]
את חושבת שזו אשמתך שהיא בוכה? כי אלא אם כן הרבצת לה או העלבת אותה, אז זו לא אשמתך שהיא בוכה. היא בוכה בלי קשר אלייך, זה עניין שלה עם עצמה. זה לא אומר שאת צריכה להתעלם, זה רק אומר שאת לא צריכה לקחת את זה אישית.

[u]פתאום שאני שומעת אותה בוכה אני משתגעת[/u]
את חושבת שזו אשמתך שהיא בוכה? כי אלא אם כן הרבצת לה או העלבת אותה, אז זו לא אשמתך שהיא בוכה. היא בוכה בלי קשר אלייך, זה עניין שלה עם עצמה. זה לא אומר שאת צריכה להתעלם, זה רק אומר שאת לא צריכה לקחת את זה אישית.

הי אמא מתוקה,
אני קודם כל איתך וקראתי את מה שכתבת ושולחת לך חיבוק.

[hr]
לפעמים רק הלשבת עם התינוקת צורחת על הידים זה קשה.
לפעמים בוכות ביחד.
לפעמים הייתי מחכה שכבר הבן זוג שלי יגיע ואני אוכל לספר לו שהיה לי מין יום כזה( וזה היה עינין של כל יום..)

כשמתחילים לשמוע בכי ,באמת להקשיב ולהיות במקום הזה ברגוע ,מגלים כמה דברים:את לא צריכה לעשות שום דבר.רק לחבק .
את לא עשית שום דבר רע=את אמא טובה ,את בסדר,את לא צריכה לשנות משהו.
[u]שאני הייתי תינוקת הורי לא ידעו למה אני בוכה[/u]
גם את לא יכולה לדעת למה התינוקת שלך בוכה.
זה לא אומר שאת לא נותנת לה להתבטא.
אם תשאירי את הצוהר הזה פתוח ביניכן,תוכלי לאט לאט , ככל שהתינוקת תגדל ותהיה לילדה ,נערה ואישה לשמוע באשנב הזה מילים.

היום, כשהילדים שלי גדולים אני רואה איך הם מבטאים את הרגשות שלהם בהרבה חופש.
הם מתחילים ללמוד איך לדבר על הרגשות שלהם ואיך להתמודד איתם.
ברור שזה לא פשוט.מצד שני, אני חושבת שזה יותר פשוט ממצב של ילד שאפילו לא חושב שהוא יכול לבטא את הרגשות שלו עם ההורים שלו, או אפילו לא יודע שהוא עצבני.אוכל את עצמו מבפנים ומתנהג באופן אלים כלפי עצמו וכלפי חוץ.

כל זה ביחס לתינוקת וביחס אליך כאמא.

[hr]
מה שקשה זה הזיכרון של עצמנו בתור תינוקות וילדים,להזכר,ואפילו בלי יכולת להסביר את זה במילים,שלא יכולנו לבכות.
לא יכולנו לבכות בגלל איזה כאב בטן מציק, או בגלל שחטפנו מכה בברך.
לא בגלל שהופרדנו מאמא ופשוט פחדנו,
לא יכולנו לבכות שנים על גבי שנים .

הדמעות והקולות עולים משום מקום, ממקום של שיכחה ,מדברים שאף אחד לא רוצה לזכור.
זה לא עינין של מה בכך להתחיל לפתוח את זה.
מצד שני,איזו קלילות ובריאות יש מלהחלים סוף כל סוף.

רק בקשה קטנה(גדולה):אל תהיי לבד עם זה.
תנסי למצוא מישהו שיהיה איתך.ואם אפשר גם מישהו שיעזור לך להכין ארוחה לך ולתינוקת.
את חושבת שתמצאי מישהי?

הי אמא מתוקה,
אני קודם כל איתך וקראתי את מה שכתבת ושולחת לך חיבוק.

[hr]
לפעמים רק הלשבת עם התינוקת צורחת על הידים זה קשה.
לפעמים בוכות ביחד.
לפעמים הייתי מחכה שכבר הבן זוג שלי יגיע ואני אוכל לספר לו שהיה לי מין יום כזה( וזה היה עינין של כל יום..)

כשמתחילים לשמוע בכי ,באמת להקשיב ולהיות במקום הזה ברגוע ,מגלים כמה דברים:את לא צריכה לעשות שום דבר.רק לחבק .
את לא עשית שום דבר רע=את אמא טובה ,את בסדר,את לא צריכה לשנות משהו.
[u]שאני הייתי תינוקת הורי לא ידעו למה אני בוכה[/u]
גם את לא יכולה לדעת למה התינוקת שלך בוכה.
זה לא אומר שאת לא נותנת לה להתבטא.
אם תשאירי את הצוהר הזה פתוח ביניכן,תוכלי לאט לאט , ככל שהתינוקת תגדל ותהיה לילדה ,נערה ואישה לשמוע באשנב הזה מילים.

היום, כשהילדים שלי גדולים אני רואה איך הם מבטאים את הרגשות שלהם בהרבה חופש.
הם מתחילים ללמוד איך לדבר על הרגשות שלהם ואיך להתמודד איתם.
ברור שזה לא פשוט.מצד שני, אני חושבת שזה יותר פשוט ממצב של ילד שאפילו לא חושב שהוא יכול לבטא את הרגשות שלו עם ההורים שלו, או אפילו לא יודע שהוא עצבני.אוכל את עצמו מבפנים ומתנהג באופן אלים כלפי עצמו וכלפי חוץ.

כל זה ביחס לתינוקת וביחס אליך כאמא.

[hr]
מה שקשה זה הזיכרון של עצמנו בתור תינוקות וילדים,להזכר,ואפילו בלי יכולת להסביר את זה במילים,שלא יכולנו לבכות.
לא יכולנו לבכות בגלל איזה כאב בטן מציק, או בגלל שחטפנו מכה בברך.
לא בגלל שהופרדנו מאמא ופשוט פחדנו,
לא יכולנו לבכות שנים על גבי שנים .

הדמעות והקולות עולים משום מקום, ממקום של שיכחה ,מדברים שאף אחד לא רוצה לזכור.
זה לא עינין של מה בכך להתחיל לפתוח את זה.
מצד שני,איזו קלילות ובריאות יש מלהחלים סוף כל סוף.

רק בקשה קטנה(גדולה):אל תהיי לבד עם זה.
תנסי למצוא מישהו שיהיה איתך.ואם אפשר גם מישהו שיעזור לך להכין ארוחה לך ולתינוקת.
את חושבת שתמצאי מישהי?

ניחום של יניקה זה לא חביתה. זה לא רק אוכל. זה התחברות של תינוק למקום הנוחם והרגיעה. לחום של אמא. לדבר הכי ראשוני ומשמח שהתינוק מכיר.
גם כשהוא נולד ויצא מהרחם לא נתת לו חביתה נכון? הוא לא באופן אינסטקטיבי חיפש את החביתה שלך בשניה שהוא יצא מהרחם?

מסכימה שכשאת אמא לא מנוסה הכל יכול להראות כעילה לציצי וזה לא תמיד נכון. אבל כשאמא נקרעת ומחזיקה את עצמה בכוח לא לנחם את התינוק שלה עם ציצי והוא צורח שעות זה הרבה פחות עדיף.

ואני מבטיחה לכל אמא פה שהילד שלה לא ירוץ אח"כ למקרר לאכול חביתה כשיהיה לו עצוב בגלל שהיא ניחמה אותו עם ציצי. :-)

ניחום של יניקה זה לא חביתה. זה לא רק אוכל. זה התחברות של תינוק למקום הנוחם והרגיעה. לחום של אמא. לדבר הכי ראשוני ומשמח שהתינוק מכיר.
גם כשהוא נולד ויצא מהרחם לא נתת לו חביתה נכון? הוא לא באופן אינסטקטיבי חיפש את החביתה שלך בשניה שהוא יצא מהרחם?

מסכימה שכשאת אמא לא מנוסה הכל יכול להראות כעילה לציצי וזה לא תמיד נכון. אבל כשאמא נקרעת ומחזיקה את עצמה בכוח לא לנחם את התינוק שלה עם ציצי והוא צורח שעות זה הרבה פחות עדיף.

ואני מבטיחה לכל אמא פה שהילד שלה לא ירוץ אח"כ למקרר לאכול חביתה כשיהיה לו עצוב בגלל שהיא ניחמה אותו עם ציצי. :-)

היום הצלחתי להרגיע את שחר בת ה 10 חודשים פעמיים בלי ציצי....
זה נורא קשה לי ואני נורא מנסה...
פתאום שאני שומעת אותה בוכה אני משתגעת ובא לי לנשוך, ויוצאים לי קולות משונים כאלה
שנשמעים לאמא שלי שצועקת עלי מה שספגתי כל הילדות ושאני שומעת אותה בוכה
אני פשוט מתעללת בכריות,
שאני הייתי תינוקת הורי לא ידעו למה אני בוכה
והדברים הבסיסיים הם הכי קשים לי , נורא קשה לי אוכל בזמן האחרון
אני בקושי אוכלת, וממש קשה לי להכין אוכל, לעצמי ולשחר הקטנה
הצילו...

היום הצלחתי להרגיע את שחר בת ה 10 חודשים פעמיים בלי ציצי....
זה נורא קשה לי ואני נורא מנסה...
פתאום שאני שומעת אותה בוכה אני משתגעת ובא לי לנשוך, ויוצאים לי קולות משונים כאלה
שנשמעים לאמא שלי שצועקת עלי מה שספגתי כל הילדות ושאני שומעת אותה בוכה
אני פשוט מתעללת בכריות,
שאני הייתי תינוקת הורי לא ידעו למה אני בוכה
והדברים הבסיסיים הם הכי קשים לי , נורא קשה לי אוכל בזמן האחרון
אני בקושי אוכלת, וממש קשה לי להכין אוכל, לעצמי ולשחר הקטנה
הצילו...

[u]אבל ציצי זה לא רק אוכל. זה ממש לא נכון להגיד שזה מוביל להפרעת אכילה. למה את חושבת ככה?[/u]
אני חושבת שתינוק הוא איש קטן, ועל כל דבר שעושים אתו צריך לחשוב מה היה אם הוא היה בן עשרים. אישה בת עשרים שדופקת את הבוהן בפינה של הדלת ורצה למקרר לעשות לעצמה חביתה כדי להירגע - זו הפרעת אכילה.
גם אני כמו [po]אילה בשדה הדגן[/po] לקחתי את הילד שלי לבכות בכל מיני מקומות. פעם אחת הסתכלה עלי אמא אחת במבט המזלזל ואמרה לי שהיא לא מאמינה בשיטה הזאת - אני הסתכלתי על הבן שלה (בן שלוש) שהיה דבוק למוצץ ולשמיכי שלו ושתקתי.
זה ויכוח ישן ורק אחרי עשרים שנה אמא יכולה לדעת אם עשתה טוב או לא - ימים יגידו.

[u]אבל ציצי זה לא רק אוכל. זה ממש לא נכון להגיד שזה מוביל להפרעת אכילה. למה את חושבת ככה?[/u]
אני חושבת שתינוק הוא איש קטן, ועל כל דבר שעושים אתו צריך לחשוב מה היה אם הוא היה בן עשרים. אישה בת עשרים שדופקת את הבוהן בפינה של הדלת ורצה למקרר לעשות לעצמה חביתה כדי להירגע - זו הפרעת אכילה.
גם אני כמו [po]אילה בשדה הדגן[/po] לקחתי את הילד שלי לבכות בכל מיני מקומות. פעם אחת הסתכלה עלי אמא אחת במבט המזלזל ואמרה לי שהיא לא מאמינה בשיטה הזאת - אני הסתכלתי על הבן שלה (בן שלוש) שהיה דבוק למוצץ ולשמיכי שלו ושתקתי.
זה ויכוח ישן ורק אחרי עשרים שנה אמא יכולה לדעת אם עשתה טוב או לא - ימים יגידו.

זוהי שאלת מיליון הדולר של באופן...

אני מסכימה עם נגה,במקרה הזה.

אבל אני גם יכולה להבין שזה לא קל בכי של תינוקת ,לפחות לא כל הזמן.
דנו בזה ממושכות בדפים שקשורים ל'התינוק יודע'.

לאמא המתוקה :
בנתיים ,אולי אפשר לסמן איזו פשרה:
אם התינוקת מתנחמת בציצי-סבבה.
אם זה לא זה -היא נהיית עצבנית,מתפתלת,נושכת,לא נרדמת גם כשעיפה ובוכה על כל שטות ונארית לך מתוסכלת-ממליצה לך בחום על השיטה של התינוק יודע.
אני החזקתי את התינוקות שלי בתנוחת הכפיות המון.והם צרחו הרבה ופרקו את כל התיסכולים שלהם.אני חושבת שזה היה לי יותר טוב מלהניק, אבל בסיטואציות חברתיות ,עדין היה לי יותר קל להניק.או לשלוח אותם עם האבא שלהם לחדר אחר.שיסתכלו עלי כולם ויגידו שאנחנו הורים רעים.אני יודעת שאנחנו הורים מצוינים.

זוהי שאלת מיליון הדולר של באופן...

אני מסכימה עם נגה,במקרה הזה.

אבל אני גם יכולה להבין שזה לא קל בכי של תינוקת ,לפחות לא כל הזמן.
דנו בזה ממושכות בדפים שקשורים ל'התינוק יודע'.

לאמא המתוקה :
בנתיים ,אולי אפשר לסמן איזו פשרה:
אם התינוקת מתנחמת בציצי-סבבה.
אם זה לא זה -היא נהיית עצבנית,מתפתלת,נושכת,לא נרדמת גם כשעיפה ובוכה על כל שטות ונארית לך מתוסכלת-ממליצה לך בחום על השיטה של התינוק יודע.
אני החזקתי את התינוקות שלי בתנוחת הכפיות המון.והם צרחו הרבה ופרקו את כל התיסכולים שלהם.אני חושבת שזה היה לי יותר טוב מלהניק, אבל בסיטואציות חברתיות ,עדין היה לי יותר קל להניק.או לשלוח אותם עם האבא שלהם לחדר אחר.שיסתכלו עלי כולם ויגידו שאנחנו הורים רעים.אני יודעת שאנחנו הורים מצוינים.

אני חותמת על כל מלה של [po]אינדי אנית[/po].
למה מפריע לך שהיא רוצה ציצי? היא תינוקת, זה מה שמנחם אותה, מה הבעיה? זה מפריע לך פיזית? את לא אוהבת שהיא יונקת? כי אם לא, אז לדעתי רצוי שהיא תתנחם בצורה שמנחמת אותה, שתירדם איך שכיף לה וכו'. למה להתאמץ להרגיל אותה למשהו אחר? כשהיא בוכה את לא מרגישה צורך לתת לה ציצי? אם כן, למה להתנגד למה שגם התינוקת שלך וגם הגוף שלך אומרים לך?

אני חותמת על כל מלה של [po]אינדי אנית[/po].
למה מפריע לך שהיא רוצה ציצי? היא תינוקת, זה מה שמנחם אותה, מה הבעיה? זה מפריע לך פיזית? את לא אוהבת שהיא יונקת? כי אם לא, אז לדעתי רצוי שהיא תתנחם בצורה שמנחמת אותה, שתירדם איך שכיף לה וכו'. למה להתאמץ להרגיל אותה למשהו אחר? כשהיא בוכה את לא מרגישה צורך לתת לה ציצי? אם כן, למה להתנגד למה שגם התינוקת שלך וגם הגוף שלך אומרים לך?

אבל ציצי זה לא רק אוכל. זה ממש לא נכון להגיד שזה מוביל להפרעת אכילה. למה את חושבת ככה?

כשאבא איתה אז היא לא צריכה ממנו את הציצי, כל אחד נותן את מה שיש לו לתת והילד בכלל לא רוצה ציצי מאבא. יכול להיות שאם אמא ואבא נמצאים שניהם אז הוא יעדיף להתנחם אצל אמא אבל גם זה לא קשור בכלל לציצי, זה אחד הדברים שאמא עושה פשוט.

הנקה זה הדבר הכי טבעי לאמא ותינוק. הנקה נותנת נחמה קשר אהבה. אין דבר לדעתי שתינוקות אוהבים יותר מאשר הנקה ולא לתת את זה כשהילד מבקש בגלל אמונות מוטעות זה פשוט חבל. (אלא אם כן שוב- לך זה לא נעים או לא מתאים כמובן).

אבל ציצי זה לא רק אוכל. זה ממש לא נכון להגיד שזה מוביל להפרעת אכילה. למה את חושבת ככה?

כשאבא איתה אז היא לא צריכה ממנו את הציצי, כל אחד נותן את מה שיש לו לתת והילד בכלל לא רוצה ציצי מאבא. יכול להיות שאם אמא ואבא נמצאים שניהם אז הוא יעדיף להתנחם אצל אמא אבל גם זה לא קשור בכלל לציצי, זה אחד הדברים שאמא עושה פשוט.

הנקה זה הדבר הכי טבעי לאמא ותינוק. הנקה נותנת נחמה קשר אהבה. אין דבר לדעתי שתינוקות אוהבים יותר מאשר הנקה ולא לתת את זה כשהילד מבקש בגלל אמונות מוטעות זה פשוט חבל. (אלא אם כן שוב- לך זה לא נעים או לא מתאים כמובן).

[u]מעולה שהיא הולכת לציצי. ציצי זה נחמה זה מגע זה אמא. אם זה מה שהיא רוצה למה לא לתת לה את זה?[/u]
בטח יש פה דף על זה. בעיני זה בעייתי כי זה מוביל להפרעת אכילה ([po]אוכל נחמה[/po]), זה מוציא את אבא מהסיפור (כי לאבא אין ציצי) ואני חושבת שעדיף חיבוק הקשבה ונשיקות.
_אבל שהיא מקבלת מכה היא
כבר רגילה לציצי, אני מחזיקה אותה והיא כבר הולכת לציצי, מה לעשות?_
לחבק אותה בצורה שלא מקרבת את הפה שלה לציצי שלך - כפיות, תנוחת גרעפס, שאבא יחבק אותה.

[u]מעולה שהיא הולכת לציצי. ציצי זה נחמה זה מגע זה אמא. אם זה מה שהיא רוצה למה לא לתת לה את זה?[/u]
בטח יש פה דף על זה. בעיני זה בעייתי כי זה מוביל להפרעת אכילה ([po]אוכל נחמה[/po]), זה מוציא את אבא מהסיפור (כי לאבא אין ציצי) ואני חושבת שעדיף חיבוק הקשבה ונשיקות.
_אבל שהיא מקבלת מכה היא
כבר רגילה לציצי, אני מחזיקה אותה והיא כבר הולכת לציצי, מה לעשות?_
לחבק אותה בצורה שלא מקרבת את הפה שלה לציצי שלך - כפיות, תנוחת גרעפס, שאבא יחבק אותה.

מעולה שהיא הולכת לציצי. ציצי זה נחמה זה מגע זה אמא. אם זה מה שהיא רוצה למה לא לתת לה את זה?

לדעתי זאת בכלל היא שהרגילה אותך לא את אותה :-)
אצלי הילד בן שנה וחצי ועדיין ברגע שהוא נופל הוא קם רץ אלי וצועק צי-צי בקול הכי מתוק שיש.
למה זה מפריע לך? (אני שואלת בהתעניינות לא בביקורת)
יכול להיות שיש לך איזו אמונה שזה לא צריך להיות ככה? או שזה פשוט לא נעים לך?

מעולה שהיא הולכת לציצי. ציצי זה נחמה זה מגע זה אמא. אם זה מה שהיא רוצה למה לא לתת לה את זה?

לדעתי זאת בכלל היא שהרגילה אותך לא את אותה :-)
אצלי הילד בן שנה וחצי ועדיין ברגע שהוא נופל הוא קם רץ אלי וצועק צי-צי בקול הכי מתוק שיש.
למה זה מפריע לך? (אני שואלת בהתעניינות לא בביקורת)
יכול להיות שיש לך איזו אמונה שזה לא צריך להיות ככה? או שזה פשוט לא נעים לך?

תודה רבה על הכל, ועוד משהו...
הרגלתי אותה לציצי שהיא בוכה מפאת זה שהשתגעתי מהבכי, אני משתפרת ומנסה לא לתת לה אבל שהיא מקבלת מכה היא
כבר רגילה לציצי, אני מחזיקה אותה והיא כבר הולכת לציצי, מה לעשות?

תודה רבה על הכל, ועוד משהו...
הרגלתי אותה לציצי שהיא בוכה מפאת זה שהשתגעתי מהבכי, אני משתפרת ומנסה לא לתת לה אבל שהיא מקבלת מכה היא
כבר רגילה לציצי, אני מחזיקה אותה והיא כבר הולכת לציצי, מה לעשות?

אני משנה את שמי לאמא מתוקה לי

אני משנה את שמי לאמא מתוקה לי

איזה עצות טובות קיבלת!

מוסיפה לזה :לנסות לזרום עם דברים ולא לצאת בכל מני חוקים נוקשים שרק יפריעו לך.
למשל : שעת קימה-מי אמר שהעוד שעה הזו מיותרת?אולי היא זקוקה לה כדי להיות יותר רגועה ,לאכול יותר טוב וכ'
לרווח את ההנקות-עכשו קיץ ואולי היא יותר צמאה כי חם.ברור שאפשר לתת מים או פירות,אפשר גם להניק באמבטיה ,כדי לא ללהוט ולהזיע .

אני חושבת שכאמא לילד הבכור הייתי מתחילה להתאפס על ההתארגנות עם הילד ואז הוא היה עובר לשלב אחר לגמרי.וכל זה כמובן הודות לתפיסות ןלדעות הקדומות.
בילדה השניה , מרוב שהייתי עסוקה בכלל לא שמתי לב למה הכי אידיאלי בשבילה ופשוט עשינו דברים והלכנו ובאנו.היא גדלה באופן הרבה יותר שפוי ומאוזן.

איזה עצות טובות קיבלת!

מוסיפה לזה :לנסות לזרום עם דברים ולא לצאת בכל מני חוקים נוקשים שרק יפריעו לך.
למשל : שעת קימה-מי אמר שהעוד שעה הזו מיותרת?אולי היא זקוקה לה כדי להיות יותר רגועה ,לאכול יותר טוב וכ'
לרווח את ההנקות-עכשו קיץ ואולי היא יותר צמאה כי חם.ברור שאפשר לתת מים או פירות,אפשר גם להניק באמבטיה ,כדי לא ללהוט ולהזיע .

אני חושבת שכאמא לילד הבכור הייתי מתחילה להתאפס על ההתארגנות עם הילד ואז הוא היה עובר לשלב אחר לגמרי.וכל זה כמובן הודות לתפיסות ןלדעות הקדומות.
בילדה השניה , מרוב שהייתי עסוקה בכלל לא שמתי לב למה הכי אידיאלי בשבילה ופשוט עשינו דברים והלכנו ובאנו.היא גדלה באופן הרבה יותר שפוי ומאוזן.

[u]ואפילו "מה עשיתי לפני חצי שעה?"[/u]
וגם "מה רציתי לעשות לפני שעתיים, שלפני חצי שעה התחלתי את השלב הראשון שלו, והשאר נדחה מאז 10 פעמים?"

[u]ואפילו "מה עשיתי לפני חצי שעה?"[/u]
וגם "מה רציתי לעשות לפני שעתיים, שלפני חצי שעה התחלתי את השלב הראשון שלו, והשאר נדחה מאז 10 פעמים?"

אני מציעה שבמשך כמה ימים רק תשימי לב לעצמך ולתינוקת ותרשמי מה אתן עושות במשך היום. ממש רשימה. אני יודעת שהכל קשה לך עכשיו, אבל את יכולה לקחת איזו מחברת ישנה, או כמה דפים, או להפך - ללכת לקנות לעצמך מחברת יפה וחגיגית במיוחד, שבה תכתבי לעצמך למזכרת דברים שהיא עושה ושעשיתן יחד. אבל זה אחר כך, קודם כל תתחילי מלרשום במשך יומיים-שלושה מה היא - ואת - עושות. לדוגמה: "8 בבוקר התעוררות, הנקה, תינוקת משחקת במיטה, אמא מצחצחת שיניים." ככה לאורך היום.
מה זה יכול לשרת?
[list]
[*] זה יכול להראות לך שיש לכן איזשהו סדר יום.
[*] אחרי שתראי את זה יהיה לך קל יותר להחליט מה לשנות, מה חסר, מה מפריע לך וכו'.
[*] זה יכול למקד את תשומת הלב שלך בעשייה. כשאת יודעת שאת צריכה לרשום, אז גם לרחוץ שלוש כוסות היא עשייה, ואת יכולה לעשות אותה מכל הלב. כי אחד הדברים שקשים בתקופה הזאת הוא התחושה שהכל מתמסמס לכדי חוסר משמעות, זאת אפילו לא עשייה מונוטונית שחוזרת על עצמה אלא זה פשוט מין "מה עשיתי כל היום?" ואפילו "מה עשיתי לפני חצי שעה?"
[*] רישום כזה יכול להצביע על דברים שאת מזניחה - למשל את עצמך... כמו שאמרת: [u]אני מבשלת רק שהיא ישנה, וכבר רזיתי מרוב שאני לא אוכלת כלום...[/u]
[/list]

חשוב מאוד שתדאגי לעצמך! מי עוזר לך? מי שותף לגידול התינוקת? אמרת שאת גרה אצל ההורים, האם את נעזרת בהם? איפה החברות שלך? אם אלה שמלפני הלידה לא בקשר, אולי צריך למצוא חברות חדשות?

ודבר קטן שלא קשור לכל מה שכתבתי - נדמה לי שהשתמשת בכינוי שכבר קיים באתר ומישהי השתמשה בו לפנייך. האם הדף [po]אמא טריה[/po] (שעולה כשאת לוחצת על המלים האלה) הוא שלך? אם לא, כדאי למצוא לעצמך כינוי חדש.

אני מציעה שבמשך כמה ימים רק תשימי לב לעצמך ולתינוקת ותרשמי מה אתן עושות במשך היום. ממש רשימה. אני יודעת שהכל קשה לך עכשיו, אבל את יכולה לקחת איזו מחברת ישנה, או כמה דפים, או להפך - ללכת לקנות לעצמך מחברת יפה וחגיגית במיוחד, שבה תכתבי לעצמך למזכרת דברים שהיא עושה ושעשיתן יחד. אבל זה אחר כך, קודם כל תתחילי מלרשום במשך יומיים-שלושה מה היא - ואת - עושות. לדוגמה: "8 בבוקר התעוררות, הנקה, תינוקת משחקת במיטה, אמא מצחצחת שיניים." ככה לאורך היום.
מה זה יכול לשרת?
[list]
[*] זה יכול להראות לך שיש לכן איזשהו סדר יום.
[*] אחרי שתראי את זה יהיה לך קל יותר להחליט מה לשנות, מה חסר, מה מפריע לך וכו'.
[*] זה יכול למקד את תשומת הלב שלך בעשייה. כשאת יודעת שאת צריכה לרשום, אז גם לרחוץ שלוש כוסות היא עשייה, ואת יכולה לעשות אותה מכל הלב. כי אחד הדברים שקשים בתקופה הזאת הוא התחושה שהכל מתמסמס לכדי חוסר משמעות, זאת אפילו לא עשייה מונוטונית שחוזרת על עצמה אלא זה פשוט מין "מה עשיתי כל היום?" ואפילו "מה עשיתי לפני חצי שעה?"
[*] רישום כזה יכול להצביע על דברים שאת מזניחה - למשל את עצמך... כמו שאמרת: [u]אני מבשלת רק שהיא ישנה, וכבר רזיתי מרוב שאני לא אוכלת כלום...[/u]
[/list]

חשוב מאוד שתדאגי לעצמך! מי עוזר לך? מי שותף לגידול התינוקת? אמרת שאת גרה אצל ההורים, האם את נעזרת בהם? איפה החברות שלך? אם אלה שמלפני הלידה לא בקשר, אולי צריך למצוא חברות חדשות?

ודבר קטן שלא קשור לכל מה שכתבתי - נדמה לי שהשתמשת בכינוי שכבר קיים באתר ומישהי השתמשה בו לפנייך. האם הדף [po]אמא טריה[/po] (שעולה כשאת לוחצת על המלים האלה) הוא שלך? אם לא, כדאי למצוא לעצמך כינוי חדש.

הזיכרון שלי כל כך קצר אני לא זוכרת מה יש לעשות....

תודה רבה, אני אשתדל להתעמק בתשובתך

הזיכרון שלי כל כך קצר אני לא זוכרת מה יש לעשות....

תודה רבה, אני אשתדל להתעמק בתשובתך

[u]חשבתי אולי להעיר אותה בבוקר בשעה קבועה[/u]
להעיר לא הייתי מעירה בכל מקרה.

[u]חשבתי אולי להעיר אותה בבוקר בשעה קבועה[/u]
להעיר לא הייתי מעירה בכל מקרה.

חומר קריאה - [po]חיי בידוד[/po] וגם [po]אני והיא אחה''צ[/po] וגם [po]אני כלכך עייפה[/po]:-)

[po]אמא טריה[/po] , חשבתי עליך הבוקר - כתבת:
[u]הסדר יום שלה מבולגן כזה וזה מפריע לי,היא אוכלת כבר קצת אבל לא הרבה כל כך, אני רוצה לסדר לה את היום, ואת האוכל[/u]
מצד אחד את צודקת, סדר יום עוזר לקבל תחושה של שלווה מסוימת (גם לך וגם לה) בתוך כל הכאוס הזה של השנה הראשונה להורות.
ממה שאני אישית ראיתי, הכי נוח להכתיב את סדר היום של התינוק על פי מה שהתינוק עצמו מכתיב :-) כלומר לקבוע את שעת האמבטיה על פי השעון הביולוגי שלה, נאמר 45 דקות לפני השעה שהיא בדרך כלל נרדמת לשנת לילה (בקיץ. בחורף זה בד"כ יותר מוקדם).
מצד שני, גיל 10 חודשים זה אחד הגילאים שיש בהם הכי הרבה שינויים אינטנסיביים בחיי התינוק - ביכולות הפיזיות, בכמות המוצקים, ביכולות קוגניטיביות.... השאיפה "לסדר" עכשיו קצת מכניסה אותך למילכוד, כי זו מראש תקופה שכל שבועיים בערך מגלים עולם אחר.
בקיצור, סדר יום זה נחמד, אבל צריך לקחת אותו בערבון מוגבל.

דבר שני, מבחינת פעילויות -
[u]אני פשוט עייפה מדי בשביל לעשות כל מיני דברים קטנים שצריך לעשות ...[/u]
נו, ככה זה אחרי לידה :-) מה שלי עזר היה לקבוע לכל יום פעילות אחת משמעותית ולדבוק בה. אפילו אם זה רק ללכת לדואר לקנות בולים. ככה לא מרגישים שכל היום "נשרף" על טיפול טכני בתינוק.
שנית, אני עם בן 7.5 חודשים, ובשעות שאני נשארת אתו לבד בלי אחיו הבכור, אני ממש "מתייבשת". זה באמת קשה להיות לבד עם תינוק (אפילו שזה קשה פיזית גם לטפל בשניים...). הפתרון שלי הוא קודם כל לנהל את סדר היום [b]שלי[/b] ולשלב את הצרכים של התינוק בתוכו. זה אומר להחליט אם נוח יותר להרדים בחוץ ולצאת לסידורים "שקטים" כשהוא ישן, או לקחת לטיול כשהוא ער, לעשות דבר או שניים ולחזור הביתה להרדים אותו בבית (ואז לעשות את הדברים שלי בבית). ההחלטות האלה משתנות מיום ליום על פי מצב העייפות שלי ושלו, ועל פי מה שיש לעשות. אבל העיקרון הוא, שסדר היום ייקבע על פי המשימות [b]שלך[/b] , תוך התחשבות בצרכים [b]שלה[/b] .

[u]ולהכיל את עצמי לא פחות שקשה לי לעשות שתי דברים בו זמנית, אני מבשלת רק שהיא ישנה[/u]
עם תינוקת במנשא (עדיף גב בגיל הזה) אפשר להכין המון אוכל, לשטוף כלים, להוריד כביסה... :-)
או: כשהיא זוחלת לידך, את בגובה הרצפה (נאמר על כיסא נמוך), מקפלת כביסה למשל. תני לה להתעסק בזוג גרביים אחד בזמן שאת מקפלת ערימה שלמה.

בטח שכחתי משהו (נכתב תוך כדי 3 משימות בערך :-P )

חומר קריאה - [po]חיי בידוד[/po] וגם [po]אני והיא אחה''צ[/po] וגם [po]אני כלכך עייפה[/po]:-)

[po]אמא טריה[/po] , חשבתי עליך הבוקר - כתבת:
[u]הסדר יום שלה מבולגן כזה וזה מפריע לי,היא אוכלת כבר קצת אבל לא הרבה כל כך, אני רוצה לסדר לה את היום, ואת האוכל[/u]
מצד אחד את צודקת, סדר יום עוזר לקבל תחושה של שלווה מסוימת (גם לך וגם לה) בתוך כל הכאוס הזה של השנה הראשונה להורות.
ממה שאני אישית ראיתי, הכי נוח להכתיב את סדר היום של התינוק על פי מה שהתינוק עצמו מכתיב :-) כלומר לקבוע את שעת האמבטיה על פי השעון הביולוגי שלה, נאמר 45 דקות לפני השעה שהיא בדרך כלל נרדמת לשנת לילה (בקיץ. בחורף זה בד"כ יותר מוקדם).
מצד שני, גיל 10 חודשים זה אחד הגילאים שיש בהם הכי הרבה שינויים אינטנסיביים בחיי התינוק - ביכולות הפיזיות, בכמות המוצקים, ביכולות קוגניטיביות.... השאיפה "לסדר" עכשיו קצת מכניסה אותך למילכוד, כי זו מראש תקופה שכל שבועיים בערך מגלים עולם אחר.
בקיצור, סדר יום זה נחמד, אבל צריך לקחת אותו בערבון מוגבל.

דבר שני, מבחינת פעילויות -
[u]אני פשוט עייפה מדי בשביל לעשות כל מיני דברים קטנים שצריך לעשות ...[/u]
נו, ככה זה אחרי לידה :-) מה שלי עזר היה לקבוע לכל יום פעילות אחת משמעותית ולדבוק בה. אפילו אם זה רק ללכת לדואר לקנות בולים. ככה לא מרגישים שכל היום "נשרף" על טיפול טכני בתינוק.
שנית, אני עם בן 7.5 חודשים, ובשעות שאני נשארת אתו לבד בלי אחיו הבכור, אני ממש "מתייבשת". זה באמת קשה להיות לבד עם תינוק (אפילו שזה קשה פיזית גם לטפל בשניים...). הפתרון שלי הוא קודם כל לנהל את סדר היום [b]שלי[/b] ולשלב את הצרכים של התינוק בתוכו. זה אומר להחליט אם נוח יותר להרדים בחוץ ולצאת לסידורים "שקטים" כשהוא ישן, או לקחת לטיול כשהוא ער, לעשות דבר או שניים ולחזור הביתה להרדים אותו בבית (ואז לעשות את הדברים שלי בבית). ההחלטות האלה משתנות מיום ליום על פי מצב העייפות שלי ושלו, ועל פי מה שיש לעשות. אבל העיקרון הוא, שסדר היום ייקבע על פי המשימות [b]שלך[/b] , תוך התחשבות בצרכים [b]שלה[/b] .

[u]ולהכיל את עצמי לא פחות שקשה לי לעשות שתי דברים בו זמנית, אני מבשלת רק שהיא ישנה[/u]
עם תינוקת במנשא (עדיף גב בגיל הזה) אפשר להכין המון אוכל, לשטוף כלים, להוריד כביסה... :-)
או: כשהיא זוחלת לידך, את בגובה הרצפה (נאמר על כיסא נמוך), מקפלת כביסה למשל. תני לה להתעסק בזוג גרביים אחד בזמן שאת מקפלת ערימה שלמה.

בטח שכחתי משהו (נכתב תוך כדי 3 משימות בערך :-P )

לה לה צ'ה זאת ליגה לעידוד הנקה. יש מפגשים את יכולה להסתכל כאן [po]ליגת לה לצ'ה[/po].
חומר קריאה לאיזה עניין? הרדמה?
יש את לישון בלי לבכות שיכול אולי לעזור.

לה לה צ'ה זאת ליגה לעידוד הנקה. יש מפגשים את יכולה להסתכל כאן [po]ליגת לה לצ'ה[/po].
חומר קריאה לאיזה עניין? הרדמה?
יש את לישון בלי לבכות שיכול אולי לעזור.

יש המלצות על חומר קריאה? מזה לה לצה?

יש המלצות על חומר קריאה? מזה לה לצה?

אין הרבה מפגשי אמהות וכרגע אני אצל ההורים שלי, אבל אני מנסה לפגוש עוד אמהות שיוצא לי, אני מחפשת לעבור למושב קרוב לירושלים.
חשבתי אולי להעיר אותה בבוקר בשעה קבועה, היא מתעוררת בדרך כלל בשמונה אולי להקדים לשבע? אבל גם ככה היא מתעוררת עייפה אז זה כנראה רעיון לא טוב... אני פשוט עייפה מדי בשביל לעשות כל מיני דברים קטנים שצריך לעשות ... אפשר כל ערב לחזור בשעה קבועה מהפארק, לאכול , להתרחץ ואז להיות בחדר שינה... אני אנסה את זה

אין הרבה מפגשי אמהות וכרגע אני אצל ההורים שלי, אבל אני מנסה לפגוש עוד אמהות שיוצא לי, אני מחפשת לעבור למושב קרוב לירושלים.
חשבתי אולי להעיר אותה בבוקר בשעה קבועה, היא מתעוררת בדרך כלל בשמונה אולי להקדים לשבע? אבל גם ככה היא מתעוררת עייפה אז זה כנראה רעיון לא טוב... אני פשוט עייפה מדי בשביל לעשות כל מיני דברים קטנים שצריך לעשות ... אפשר כל ערב לחזור בשעה קבועה מהפארק, לאכול , להתרחץ ואז להיות בחדר שינה... אני אנסה את זה

אולי תנסי לבנות לעצמך סדר יום?
נורא קשה להיות כל היום בבית בלי מטרה.
בגיל הזה לדעתי התינוק רק צריך להתלוות לאמא בעיסוקיה.
כמובן שעיסוקיה יכול בהחלט להיות מפגש של אמהות עם תינוקות. ככה גם תראי אמהות אחרות ומה הן עושות ותוכלי ללמוד לשתף ובטח גם תראי שאת לא כל כך גרועה בזה כמו שאת חושבת..

אולי תנסי לבנות לעצמך סדר יום?
נורא קשה להיות כל היום בבית בלי מטרה.
בגיל הזה לדעתי התינוק רק צריך להתלוות לאמא בעיסוקיה.
כמובן שעיסוקיה יכול בהחלט להיות מפגש של אמהות עם תינוקות. ככה גם תראי אמהות אחרות ומה הן עושות ותוכלי ללמוד לשתף ובטח גם תראי שאת לא כל כך גרועה בזה כמו שאת חושבת..

אנחנו התחלנו מללכת לישון באותה שעה כל ערב. גם אם לא נרדמנו פשוט שכבנו בחושך עד שנרדמנו. אצלנו השעה היתה שבע - אחרי כמה ימים או שבועות, לא זוכרת כמה זמן, הכל התאפס לפי הזמן הזה כי לפני כן יש ארוחת ערב ואז מקלחת ואז סיפור ואז שוכבים לישון, מהון להון הוא גם קם באותה שעה וישן צהריים באותה שעה... בקיצור העצה שלי היא להקפיד על פריט אחד של שיגרה ואז שיגרה נבנית מעצמה.
ואם את מניקה אותה כדי שתירדם ומרגישה שיש משהו בזה שלא מתאים לך תנסי אחרת. גם אני עשיתי את זה עד ששמתי לב שלא אני ולא בעלי הולכים לישון עם סנדויץ' בפה, אז למה שהילד ילך לישון עם ציצי בפה :-)

אנחנו התחלנו מללכת לישון באותה שעה כל ערב. גם אם לא נרדמנו פשוט שכבנו בחושך עד שנרדמנו. אצלנו השעה היתה שבע - אחרי כמה ימים או שבועות, לא זוכרת כמה זמן, הכל התאפס לפי הזמן הזה כי לפני כן יש ארוחת ערב ואז מקלחת ואז סיפור ואז שוכבים לישון, מהון להון הוא גם קם באותה שעה וישן צהריים באותה שעה... בקיצור העצה שלי היא להקפיד על פריט אחד של שיגרה ואז שיגרה נבנית מעצמה.
ואם את מניקה אותה כדי שתירדם ומרגישה שיש משהו בזה שלא מתאים לך תנסי אחרת. גם אני עשיתי את זה עד ששמתי לב שלא אני ולא בעלי הולכים לישון עם סנדויץ' בפה, אז למה שהילד ילך לישון עם ציצי בפה :-)

הילדה שלי בת 10 חודשים ואני מניקה אותה כדי להרדים אותה ושלמה עם זה אבל נראה לי לפעמים שאני מניקה אותה יותר מדי גם
אם קורה לה משהו והיא בוכה מסיבה אחרת, הבכי שלה מלחיץ אותי נורא, אני משתפרת אבל יש עוד הרבה להשתפר. נראה לי
שמתי שאני הייתי תינוקת ההורים שלי פשוט לא היו מחוברים לרגש בכלל ולחלוטין לא ידעו לזהות למה אני בוכה, אז גם לי לא קל לזהות למה היא
בוכה, ויש לי המון סערות רגשיות בפנים. הסדר יום שלה מבולגן כזה וזה מפריע לי,היא אוכלת כבר קצת אבל לא הרבה כל כך, אני רוצה לסדר לה את היום,
ואת האוכל, אבל קשה לי אני ממש גרועה בסדר, יש עצות? גם כדי שיהיו זמנים להנקה וכדי שעם הזמן יהיו זמנים ארוכים בין ההנקות? מה עוד חשוב בסדר יום?
כי להקשיב לשחר הקטנה ולהכיל אותה זה כל כך קשה לפעמים, ולהכיל את עצמי לא פחות שקשה לי לעשות שתי דברים בו זמנית, אני מבשלת רק שהיא ישנה, וכבר רזיתי מרוב שאני לא אוכלת כלום... תודה רבה מאוד אמא טריה

הילדה שלי בת 10 חודשים ואני מניקה אותה כדי להרדים אותה ושלמה עם זה אבל נראה לי לפעמים שאני מניקה אותה יותר מדי גם
אם קורה לה משהו והיא בוכה מסיבה אחרת, הבכי שלה מלחיץ אותי נורא, אני משתפרת אבל יש עוד הרבה להשתפר. נראה לי
שמתי שאני הייתי תינוקת ההורים שלי פשוט לא היו מחוברים לרגש בכלל ולחלוטין לא ידעו לזהות למה אני בוכה, אז גם לי לא קל לזהות למה היא
בוכה, ויש לי המון סערות רגשיות בפנים. הסדר יום שלה מבולגן כזה וזה מפריע לי,היא אוכלת כבר קצת אבל לא הרבה כל כך, אני רוצה לסדר לה את היום,
ואת האוכל, אבל קשה לי אני ממש גרועה בסדר, יש עצות? גם כדי שיהיו זמנים להנקה וכדי שעם הזמן יהיו זמנים ארוכים בין ההנקות? מה עוד חשוב בסדר יום?
כי להקשיב לשחר הקטנה ולהכיל אותה זה כל כך קשה לפעמים, ולהכיל את עצמי לא פחות שקשה לי לעשות שתי דברים בו זמנית, אני מבשלת רק שהיא ישנה, וכבר רזיתי מרוב שאני לא אוכלת כלום... תודה רבה מאוד אמא טריה

אודליה, המון מזל טוב על הלידה!!!!!!!!!!!!!!!!

ובאשר לכותבת הדף: תראי, בנוגע לבעל אני מסכימה עם אודליה.
אצלנו בעלי מסרב לישון איתם, אוקיי, הוא ברוב המקרים קם בלילה, מחתל ומביא לי להנקה.........


מה שכן, נראה לי לא נכון שרק את מחזיקה, נמצאת, נותנת מענה... אני גם מהאנשים שבכלל לא ממהרים עם זה, אבל בעלי הוא אני מבחינתי לכל דבר.

אז התינוק יודע שאצל אבא אין ציצי .
אבל יש את כל השאר.

אודליה, המון מזל טוב על הלידה!!!!!!!!!!!!!!!!

ובאשר לכותבת הדף: תראי, בנוגע לבעל אני מסכימה עם אודליה.
אצלנו בעלי מסרב לישון איתם, אוקיי, הוא ברוב המקרים קם בלילה, מחתל ומביא לי להנקה.........


מה שכן, נראה לי לא נכון שרק את מחזיקה, נמצאת, נותנת מענה... אני גם מהאנשים שבכלל לא ממהרים עם זה, אבל בעלי הוא אני מבחינתי לכל דבר.

אז התינוק יודע שאצל אבא אין ציצי .
אבל יש את כל השאר.

[u]מה שיש זה כל הזמן לא טוב (וזה תמיד באשמתי בעיניו)[/u]

אני הייתי אומרת לאיש "מי שלא מנקה לא שובר"...
אם אתה לא עושה אל תתלונן על התוצאה. לא טוב לך- תשנה.
למשל בהתחלה הוא היה מתלונן על השינה המשותפת. התגובה שלי הייתה- אפשר להוציא אותם מהמיטה שלנו, אבל לי קשה לקום בלילה. אתה רוצה אותם בחדר אחר- אתה תרדים אותם, ותקום אתה בלילה ותביא לי אותם... זה החזיק מעמד שניה וחצי עד שהוא הודה שקשה לו. ואם זה קשה לו הוא לא יכול לבקש ממני. אז הוא הבין שעדיף לו לישון איתם בלילה, אבל לישון...

חוץ מזה- יש הרבה דברים שהוא יכול לעשות כך שהיא תרצה אותו. לקלח, לטייל בחוץ, לשחק איתה ולהשתולל... לא דווקא ברגע שהיא צורחת ורוצה אותך, אלא כשהיא רגועה.

בעניין השינה- זה מאוד משתנה מתקופה לתקופה, תהיה תקופה של יותר ושל פחות... אני אישית חושבת שזה מאוד מוקדם לחנך תינוקת בת חצי שנה להירדם לבד... אבל מה שאת לא עושה- אם יש עצה אחת שאני יעכולה לתת לך זה שלא תתחילי משהו שאת לא יכולה לסיים... כי אם תתחילי ואז תישברי ושוב תתחילי ושוב תישברי... את סתם תבלבלי אותה ובכל פעם יהיה לך יותר קשה להרגיל אותה. אז לפני שאת עושה צעד תהיי בטוחה שזה מה שאת רוצה.

[u]מה שיש זה כל הזמן לא טוב (וזה תמיד באשמתי בעיניו)[/u]

אני הייתי אומרת לאיש "מי שלא מנקה לא שובר"...
אם אתה לא עושה אל תתלונן על התוצאה. לא טוב לך- תשנה.
למשל בהתחלה הוא היה מתלונן על השינה המשותפת. התגובה שלי הייתה- אפשר להוציא אותם מהמיטה שלנו, אבל לי קשה לקום בלילה. אתה רוצה אותם בחדר אחר- אתה תרדים אותם, ותקום אתה בלילה ותביא לי אותם... זה החזיק מעמד שניה וחצי עד שהוא הודה שקשה לו. ואם זה קשה לו הוא לא יכול לבקש ממני. אז הוא הבין שעדיף לו לישון איתם בלילה, אבל לישון...

חוץ מזה- יש הרבה דברים שהוא יכול לעשות כך שהיא תרצה אותו. לקלח, לטייל בחוץ, לשחק איתה ולהשתולל... לא דווקא ברגע שהיא צורחת ורוצה אותך, אלא כשהיא רגועה.

בעניין השינה- זה מאוד משתנה מתקופה לתקופה, תהיה תקופה של יותר ושל פחות... אני אישית חושבת שזה מאוד מוקדם לחנך תינוקת בת חצי שנה להירדם לבד... אבל מה שאת לא עושה- אם יש עצה אחת שאני יעכולה לתת לך זה שלא תתחילי משהו שאת לא יכולה לסיים... כי אם תתחילי ואז תישברי ושוב תתחילי ושוב תישברי... את סתם תבלבלי אותה ובכל פעם יהיה לך יותר קשה להרגיל אותה. אז לפני שאת עושה צעד תהיי בטוחה שזה מה שאת רוצה.

אני גרה באזור נהריה
בעניין האשמות, כן, אני מכירה את המעגל ולא מצליחה לצאת ממנו.
אני מסכימה שצריך לשאול אותו מה הוא רוצה, העניין שהוא רוצה דברים אחרים ממני, הוא רואה את הדברים אחרת, והגישה שלנו די שונה, אם כי לא לגמרי. אם היא צורחת כי היא רוצה רק אותי, אני לא חושבת שצריך לעשות משהו בעניין, זה יעבור. הוא חושב שצריך לעשות משהו, לשנות. מה שיש זה כל הזמן לא טוב (וזה תמיד באשמתי בעיניו) ומצריך שינוי וטיפול. אני לא מסתכלת כך על הדברים. זו תקופה וזה יעבור. בעניין השינה אני דוקא כן חושבת שצריך לעשות משהו לשנות אבל אין לי כוחות לזה כרגע.

אני גרה באזור נהריה
בעניין האשמות, כן, אני מכירה את המעגל ולא מצליחה לצאת ממנו.
אני מסכימה שצריך לשאול אותו מה הוא רוצה, העניין שהוא רוצה דברים אחרים ממני, הוא רואה את הדברים אחרת, והגישה שלנו די שונה, אם כי לא לגמרי. אם היא צורחת כי היא רוצה רק אותי, אני לא חושבת שצריך לעשות משהו בעניין, זה יעבור. הוא חושב שצריך לעשות משהו, לשנות. מה שיש זה כל הזמן לא טוב (וזה תמיד באשמתי בעיניו) ומצריך שינוי וטיפול. אני לא מסתכלת כך על הדברים. זו תקופה וזה יעבור. בעניין השינה אני דוקא כן חושבת שצריך לעשות משהו לשנות אבל אין לי כוחות לזה כרגע.

אם תרצי, תכתבי מאיזה אזור את בארץ, ותוכלי להיפגש עם אמהות שיעזרו לך ויתמכו בך.

אם תרצי, תכתבי מאיזה אזור את בארץ, ותוכלי להיפגש עם אמהות שיעזרו לך ויתמכו בך.

מצטרפת למה שאודליה כתבה לך.

עם הבן זוג אפשר לשבת שיחה רצינית,עדיף למצוא זמן שהתינוקת ישנה ,או שרגועה(טיול והיא במנשא והאויר הנעים של הערב על הפנים ).
תעלי את ההרגשות שלך.את הדברים שמשמחים אותך.את מה שקשה לך.

חשוב מאוד לא לעשות זאת בדרך של האשמה.את כבר מכירה את המעגל הנצחי של אתה אשם,את אשמה וכאסח.
לפעמים גם צריך לשאול בצורה ישירה את הבן זוג :מה אתה רוצה שיהיה?

לי זה נראה סביר שאבא ירצה להיות עם התינוקת שלו.זה חשוב לדבק של המשפחה שצומחת, להרגשה שלו שהוא עושה משהו.וכמובן שזה חשוב לתינוקת , רק שהיא לא יודעת את זה כל כך,היא רק חושבת על ציצי.

את יכולה לדבר עם אהובך על כך שעוד מעט קט התינוקת שלכם תתחיל לרצות לאכול מני מזונות ובטח שהוא יוכל להגיש לה.
שבילוי בים /בריכה ,נדנדות ,ביבי יוגה ,'צעד ראשון' וכ' זה משהו שממש יכול לשמח את כל הצדדים.

מאוד מאוד חשוב להעשיר את חייכם במפגשים עם משפחות ש'עושות ככה',להפסיק להיות המוזרה היחידה.(מדור מפגשים),מפגשי לה לצה,למה שרק אפשר.
וגם לקרוא,אם את צריכה המלצות על חומר קריאה,כיתבי.

מצטרפת למה שאודליה כתבה לך.

עם הבן זוג אפשר לשבת שיחה רצינית,עדיף למצוא זמן שהתינוקת ישנה ,או שרגועה(טיול והיא במנשא והאויר הנעים של הערב על הפנים ).
תעלי את ההרגשות שלך.את הדברים שמשמחים אותך.את מה שקשה לך.

חשוב מאוד לא לעשות זאת בדרך של האשמה.את כבר מכירה את המעגל הנצחי של אתה אשם,את אשמה וכאסח.
לפעמים גם צריך לשאול בצורה ישירה את הבן זוג :מה אתה רוצה שיהיה?

לי זה נראה סביר שאבא ירצה להיות עם התינוקת שלו.זה חשוב לדבק של המשפחה שצומחת, להרגשה שלו שהוא עושה משהו.וכמובן שזה חשוב לתינוקת , רק שהיא לא יודעת את זה כל כך,היא רק חושבת על ציצי.

את יכולה לדבר עם אהובך על כך שעוד מעט קט התינוקת שלכם תתחיל לרצות לאכול מני מזונות ובטח שהוא יוכל להגיש לה.
שבילוי בים /בריכה ,נדנדות ,ביבי יוגה ,'צעד ראשון' וכ' זה משהו שממש יכול לשמח את כל הצדדים.

מאוד מאוד חשוב להעשיר את חייכם במפגשים עם משפחות ש'עושות ככה',להפסיק להיות המוזרה היחידה.(מדור מפגשים),מפגשי לה לצה,למה שרק אפשר.
וגם לקרוא,אם את צריכה המלצות על חומר קריאה,כיתבי.

תודה אוד-ליה, אני כל כך צריכה את החיזוקים האלו. כל מה שאני שומעת זה כמה אני לא בסדר, כמה אני מקלקלת והורסת ומזיקה לילדה, לבנזוג ולי. אפילו מישהי טרחה להגיד לי שאני גורמת לה לפיגור סביבתי.. אבל הקולות מסביב זה עוד פחות צרה. ה"בעיה" האמיתית שיש בנזוג שלו צריך להתיחס, בכל זאת יש לו זכות מלאה להביע את דעתו וגם שנעשה מה שהוא אומר, למרות שמי שמטפל בה בפועל זו רק אני. וממנו אין לי כמעט תמיכה, רק הערות, האשמות, וכל דבר מצריך שינוי מצידו, אם כי בסופו של דבר זה ייפול עלי - עשיית השינוי.. אין לי כוחות. אני לא מרגישה שאני עושה נזק, צריכה ללכת..

תודה אוד-ליה, אני כל כך צריכה את החיזוקים האלו. כל מה שאני שומעת זה כמה אני לא בסדר, כמה אני מקלקלת והורסת ומזיקה לילדה, לבנזוג ולי. אפילו מישהי טרחה להגיד לי שאני גורמת לה לפיגור סביבתי.. אבל הקולות מסביב זה עוד פחות צרה. ה"בעיה" האמיתית שיש בנזוג שלו צריך להתיחס, בכל זאת יש לו זכות מלאה להביע את דעתו וגם שנעשה מה שהוא אומר, למרות שמי שמטפל בה בפועל זו רק אני. וממנו אין לי כמעט תמיכה, רק הערות, האשמות, וכל דבר מצריך שינוי מצידו, אם כי בסופו של דבר זה ייפול עלי - עשיית השינוי.. אין לי כוחות. אני לא מרגישה שאני עושה נזק, צריכה ללכת..

הגעת למקום הנכון :-)
אצלי, הילדים התחילו לרדת מהידיים בגילאי שנה- שנה וחצי (כשהתחילו ללכת), ולקראת שנתיים הקטני שלי כבר משחק לבד ונותן לי לעשות דברים בכיף. וגם אצלי כולם היו אומרים לי שאני "מקלקלת" אותם, והם יצאו מפונקים (עם הראשו בעיקר- עכשיו כבר בקושי)- לא הקשבתי לאף אחד חוץ מאשר לאינטואיציה שלי, שאמרה שתינוק צריך מגע של אמא וזהו. גיל חצי שנה זה עוד ממש פיצי. אני גם ישנה איתם בלילה וצמודה אליהם רוב היום. וכשהם מתחילים ללכת אני צריכה לתפוס אותם בכוח כדי לקבל נשיקה...
ההיפרדות היא גם צורך של התינוק, וכשהיא באה מהתינוק, בזמן שמתאים לו, זה הרבה יותר טוב בשבילו, והעצמאות (היחסית) היא אמיתית.

אני אומרת- הילדה שלך זקוקה לך- סנני את כל הקולות מסביבך, ותעשי מה שמרגיש לך טוב.
האנשים מסביב בד"כ יושבים לאמא טריה על המקומות של חוסר בטחון שיש בה (אני רואה אצלי, עכשיו בילדה השלישית, שאף אחד כבר לא מעיר...)- תקראי קצת כאן באתר, בספרים שקרובים לגישה שלך, תחפשי אמהות בסביבה שלך שמגדלות כמוך, וכך יהיה לך יותר בטחון בדרך שלך.
כל זה נכון בתנאי- שהצמידות מתאימה גם לך. אם את מרגישה קורבן, ולא טוב לך- המצב הוא אחר. אבל אם מה שמפריע לך הוא החשש שאת מזיקה לה כי את מגדלת אחרת, וכולם אומרים ככה וככה- אז פשוט שימי "חומה" ושידברו לקיר...

בקשר לגבולות- גיל חצי שנה זה ממש פיצי בשביל להתחיל "לחנך".
חוץ מזה, יש גם גישות שלא דוגלות בהצבת גבולות "פר-סה", למשל [po]חינוך ללא כפייה[/po], [po]חינוך ללא גבולות[/po], [po]חינוך ללא חינוך[/po] ועוד.
יש כאו הרבה דפים באתר שמדברים על נושאים קרובים, כנסי ותהני :-) WELCOME

הגעת למקום הנכון :-)
אצלי, הילדים התחילו לרדת מהידיים בגילאי שנה- שנה וחצי (כשהתחילו ללכת), ולקראת שנתיים הקטני שלי כבר משחק לבד ונותן לי לעשות דברים בכיף. וגם אצלי כולם היו אומרים לי שאני "מקלקלת" אותם, והם יצאו מפונקים (עם הראשו בעיקר- עכשיו כבר בקושי)- לא הקשבתי לאף אחד חוץ מאשר לאינטואיציה שלי, שאמרה שתינוק צריך מגע של אמא וזהו. גיל חצי שנה זה עוד ממש פיצי. אני גם ישנה איתם בלילה וצמודה אליהם רוב היום. וכשהם מתחילים ללכת אני צריכה לתפוס אותם בכוח כדי לקבל נשיקה...
ההיפרדות היא גם צורך של התינוק, וכשהיא באה מהתינוק, בזמן שמתאים לו, זה הרבה יותר טוב בשבילו, והעצמאות (היחסית) היא אמיתית.

אני אומרת- הילדה שלך זקוקה לך- סנני את כל הקולות מסביבך, ותעשי מה שמרגיש לך טוב.
האנשים מסביב בד"כ יושבים לאמא טריה על המקומות של חוסר בטחון שיש בה (אני רואה אצלי, עכשיו בילדה השלישית, שאף אחד כבר לא מעיר...)- תקראי קצת כאן באתר, בספרים שקרובים לגישה שלך, תחפשי אמהות בסביבה שלך שמגדלות כמוך, וכך יהיה לך יותר בטחון בדרך שלך.
כל זה נכון בתנאי- שהצמידות מתאימה גם לך. אם את מרגישה קורבן, ולא טוב לך- המצב הוא אחר. אבל אם מה שמפריע לך הוא החשש שאת מזיקה לה כי את מגדלת אחרת, וכולם אומרים ככה וככה- אז פשוט שימי "חומה" ושידברו לקיר...

בקשר לגבולות- גיל חצי שנה זה ממש פיצי בשביל להתחיל "לחנך".
חוץ מזה, יש גם גישות שלא דוגלות בהצבת גבולות "פר-סה", למשל [po]חינוך ללא כפייה[/po], [po]חינוך ללא גבולות[/po], [po]חינוך ללא חינוך[/po] ועוד.
יש כאו הרבה דפים באתר שמדברים על נושאים קרובים, כנסי ותהני :-) WELCOME

כל הזמן מעירים לי בלי סוף כולל הבנזוג, ושאני מרגילה אותה לזה ולזה, ושאני מזיקה לה, כי אני מרימה אותה בכל פעם שהיא בוכה, והיא רוצה רק אותי והרבה על הידיים, ואני מקנה לה הרגלים רעים כגון להרדם רק עם ציצי, ועל כל ציוץ אני מגיבה (מרימה אותה) והיא כבר בת חצי שנה אבל מהתחלה העירו לי על כך, ואכן לישון זה רק עם ציצי ולא עוזבת לי את הציצי כל הלילה כמעט, ואני לא יכולה לעשות כמעט כלום בבית ואין לי זמן לעצמי בכלל!! כי גם לאבא שלה היא כמעט ולא מוכנה ללכת, ואין לי כוחות לשנות. אני רוצה שלפחות השינה תשתנה ושלא תהיה תלויה בציצי בצורה אבסולוטית, אבל היא רק מתחילה לבכות אם היא לא מקבלת ציצי וישר אני נשברת. איך עומדים בבכי הזה? אז אני דוחה את שינוי ההרגלים לזמן יותר מאוחר. האם זה כל כך נורא? האם אני גורמת לה כזה נזק בזה שהיא לא יכולה להרדם בצורה שונה ובזה שעל כל ציוץ אני מרימה אותה? בזה שאני לא שמה לה גבולות בגיל חצי שנה?

כל הזמן מעירים לי בלי סוף כולל הבנזוג, ושאני מרגילה אותה לזה ולזה, ושאני מזיקה לה, כי אני מרימה אותה בכל פעם שהיא בוכה, והיא רוצה רק אותי והרבה על הידיים, ואני מקנה לה הרגלים רעים כגון להרדם רק עם ציצי, ועל כל ציוץ אני מגיבה (מרימה אותה) והיא כבר בת חצי שנה אבל מהתחלה העירו לי על כך, ואכן לישון זה רק עם ציצי ולא עוזבת לי את הציצי כל הלילה כמעט, ואני לא יכולה לעשות כמעט כלום בבית ואין לי זמן לעצמי בכלל!! כי גם לאבא שלה היא כמעט ולא מוכנה ללכת, ואין לי כוחות לשנות. אני רוצה שלפחות השינה תשתנה ושלא תהיה תלויה בציצי בצורה אבסולוטית, אבל היא רק מתחילה לבכות אם היא לא מקבלת ציצי וישר אני נשברת. איך עומדים בבכי הזה? אז אני דוחה את שינוי ההרגלים לזמן יותר מאוחר. האם זה כל כך נורא? האם אני גורמת לה כזה נזק בזה שהיא לא יכולה להרדם בצורה שונה ובזה שעל כל ציוץ אני מרימה אותה? בזה שאני לא שמה לה גבולות בגיל חצי שנה?

צפריר- תודה עמוקה.... המילים נכנסו התיישבו במקום מוכן וטוב. הכתיבה נשמעת כמו תקשור- האם תקשרת על העניין הזה?

אלו פרחי באך היית ממליץ? אני לא מכירה והדף לא עזר.

תודה.

עלמונית- תודה.התהייה שלי הייתה האם הגידול הטבעי נכון לתקופתנו- לזה קראתי "נכות".

יסכו- אני אנסה אבל זה לא בכי יבבה זה בכי קורע לב צרחות מחרישות כאילו כואב לו.
פןן- הלוואי גם עלינו במהרה בימינו..

שוב מודה לכולכם

צפריר- תודה עמוקה.... המילים נכנסו התיישבו במקום מוכן וטוב. הכתיבה נשמעת כמו תקשור- האם תקשרת על העניין הזה?

אלו פרחי באך היית ממליץ? אני לא מכירה והדף לא עזר.

תודה.

עלמונית- תודה.התהייה שלי הייתה האם הגידול הטבעי נכון לתקופתנו- לזה קראתי "נכות".

יסכו- אני אנסה אבל זה לא בכי יבבה זה בכי קורע לב צרחות מחרישות כאילו כואב לו.
פןן- הלוואי גם עלינו במהרה בימינו..

שוב מודה לכולכם