לא קראתי את הכל כי הדף קצת ארוך אבל קראתי מעט בהתחלה.
אני רוצה לשתף לגבי החוויה האישית שלי עם הבכור, היום בן ארבע וחצי.
כשנולד לא אהב להיות במנשא, לא אהב להיות מעורסל בתנוחת תינוק, בגיל צעיר מאוד לא הסתפק בציצי ורצה תוספות מבקבוק וגם אז לא בתנוחת הנקה אלא בישיבה(!) כאשר הוא נשען בגבו אלי והעולם למולו.
מעולם לא נתן להתפנק עליו, לא היה בא להתכרבל במיטה עם אמא, לא אוהב נשיקות ולא מנשק בחזרה.
היה תינוק רגוע וחביב, עירני מאוד, חייכן. בגיל שנה התחיל להראות עדיפות לאבא. הלב שלי נשבר. יום אחד בכיתי לאמא שלי שהילד לא אוהב אותי, הוא לא מתמסר, קשה לי ליצור איתו קשר ריגשי כי הוא כאילו לא מאפשר לי, אני לא מגיעה אליו ויש תחושה מוזרה, כאילו האינטימיות פגומה.
אמא שלי התייחסה לכל העניין בביטול ואפילו לא אגזים אם אומר שכעסה עלי ויותר לא אמרתי לה מילה בנושא. כאב לי הלב בשקט, לבד.
בגיל שנתיים לילד היתה העדפה ברורה לאבא. יום אחד, אני בחיים שלי לא אשכח את זה היינו בים והוא נפל או משהו והתחיל לבכות אבל בכי בכי. היינו עם המשפחה המורחבת ומיד ניגשתי אליו להרים אותו ולהרגיע. הוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן להיות אצלי בידיים. התפתל ובכה עוד יותר וצעק "אבא, אבא". מיד אבא בא לקחת אותו ממני והוא התכרבל לו כמו עובר אצלו בידיים(!) הפסיק לבכות ואחרי מספר דקות נרדם.
את ההרגשה שלי אין מילים לתאר. אני לא יודעת איך הצלחתי לנשום בכלל אחרי זה, הכאב, המבוכה, ההלם... האמת, זו חוויה שלעולם לא תישכח מליבי, כל עוד אני חיה.
בקושי רב מאוד עצרתי את הדמעות.
הילד גדל מעט. השלמתי עם העובדה שמשהו פה מעט שונה. אין לי מה לעשות עם זה ולא יעזור כמה אתייסר בנושא. הוא לא מעוניין, לא מצאתי איזשהו פגם ממשי בתיפקוד שלי.
רוב הזמן אני הייתי איתו, אבא היה בא בערב הביתה. זה מה יש.
כשהייתי בהריון השני, מעט לפני הלידה הילד התחיל להגיד לי שהוא אוהב אותי(!!!!!!!:-) ) וביקש ידיים. במשך חודשיים לפני שילדתי הסתובבתי איתו בידיים מהבוקר ועד הערב, מתי שרק רצה, כמה שרק רצה. אמא שלי היתה אומרת שלא בריא לי בחודש שמיני להרים ילד כל כך כבד(הוא גדול) ושזה הרגל לא טוב. לא שמעתי אותה בכלל. חלף לידי.
ילדתי והכל היה רגיל.
היום, הוא בן ארבע וחצי. הוא לא אוהב לנשק, וממעט לחבק ואם מסכים לנשיקה אז בבקשה שזה יהיה על הראש או המצח ו"יבש".
אני לוקחת לפעמים בכוח. אני יודעת שהוא סובל ונהנה באותו הזמן.
הוא יותר מחובר אלי מאל אבא, סומך עלי, בוטח בי.
הוא התחיל ללכת לגן ומספר לי המון על חוויות טובות ופחות טובות שעוברות עליו.
השיחה בנינו היא של אנשים בוגרים רוב הזמן. בעלי התלונן כשלפני מספר ימים הילד בא הביתה בצהריים ושידר עסקים כרגיל. אני הגעתי מאוחר יותר ומיד הילד סיפר לי "אמא היום אני ו@@@ רבנו והוא ניצח אותי".
שוחחנו על זה קצת ונגמר סיפור. בעלי לא מבין למה לא אמר לו מילה.
אני חושבת שרק אמא שחוותה ניכור מצד הילד שלה יכולה להבין לליבה של אם אחרת שחווה כזה דבר.
אני לא מזלזלת חס וחלילה באף אחת כאן, זה פשוט כאב כל כך עמוק ומבלבל, זה לפעמים קשה מנשוא.
אני חושבת, שכדאי להנמיך ציפיות לזמן הקרוב. לא לחפש מה לא בסדר, בך או בו או בכם.
אפשר ליצור קשר טוב גם אם הילד לא כל כך מתמסר, הוא פשוט עובד במישורים אחרים ונראה לי שעם הזמן וההתבגרות של הילד הוא יודע טוב מאוד שאת שם בשבילו, אוהבת אותו, שומרת עליו כשרק יבקש וגם כשלא.
ילדים אוהבים יציבות וקביעות. לדעתי, אין מצב שהוא בגופו, במהותו, יפספס את זה. אדם בריא מרגיש דברים כאלו במהות שלו, סמכי עליו שהוא יודע.
בינתיים, אני שולחת לך חיבוק ענק וגם נשיקה
מה, אני לא מספיק טובה?!
לא קראתי את הכל כי הדף קצת ארוך אבל קראתי מעט בהתחלה.
אני רוצה לשתף לגבי החוויה האישית שלי עם הבכור, היום בן ארבע וחצי.
כשנולד לא אהב להיות במנשא, לא אהב להיות מעורסל בתנוחת תינוק, בגיל צעיר מאוד לא הסתפק בציצי ורצה תוספות מבקבוק וגם אז לא בתנוחת הנקה אלא בישיבה(!) כאשר הוא נשען בגבו אלי והעולם למולו.
מעולם לא נתן להתפנק עליו, לא היה בא להתכרבל במיטה עם אמא, לא אוהב נשיקות ולא מנשק בחזרה.
היה תינוק רגוע וחביב, עירני מאוד, חייכן. בגיל שנה התחיל להראות עדיפות לאבא. הלב שלי נשבר. יום אחד בכיתי לאמא שלי שהילד לא אוהב אותי, הוא לא מתמסר, קשה לי ליצור איתו קשר ריגשי כי הוא כאילו לא מאפשר לי, אני לא מגיעה אליו ויש תחושה מוזרה, כאילו האינטימיות פגומה.
אמא שלי התייחסה לכל העניין בביטול ואפילו לא אגזים אם אומר שכעסה עלי ויותר לא אמרתי לה מילה בנושא. כאב לי הלב בשקט, לבד.
בגיל שנתיים לילד היתה העדפה ברורה לאבא. יום אחד, אני בחיים שלי לא אשכח את זה היינו בים והוא נפל או משהו והתחיל לבכות אבל בכי בכי. היינו עם המשפחה המורחבת ומיד ניגשתי אליו להרים אותו ולהרגיע. הוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן להיות אצלי בידיים. התפתל ובכה עוד יותר וצעק "אבא, אבא". מיד אבא בא לקחת אותו ממני והוא התכרבל לו כמו עובר אצלו בידיים(!) הפסיק לבכות ואחרי מספר דקות נרדם.
את ההרגשה שלי אין מילים לתאר. אני לא יודעת איך הצלחתי לנשום בכלל אחרי זה, הכאב, המבוכה, ההלם... האמת, זו חוויה שלעולם לא תישכח מליבי, כל עוד אני חיה.
בקושי רב מאוד עצרתי את הדמעות.
הילד גדל מעט. השלמתי עם העובדה שמשהו פה מעט שונה. אין לי מה לעשות עם זה ולא יעזור כמה אתייסר בנושא. הוא לא מעוניין, לא מצאתי איזשהו פגם ממשי בתיפקוד שלי.
רוב הזמן אני הייתי איתו, אבא היה בא בערב הביתה. זה מה יש.
כשהייתי בהריון השני, מעט לפני הלידה הילד התחיל להגיד לי שהוא אוהב אותי(!!!!!!!:-) ) וביקש ידיים. במשך חודשיים לפני שילדתי הסתובבתי איתו בידיים מהבוקר ועד הערב, מתי שרק רצה, כמה שרק רצה. אמא שלי היתה אומרת שלא בריא לי בחודש שמיני להרים ילד כל כך כבד(הוא גדול) ושזה הרגל לא טוב. לא שמעתי אותה בכלל. חלף לידי.
ילדתי והכל היה רגיל.
היום, הוא בן ארבע וחצי. הוא לא אוהב לנשק, וממעט לחבק ואם מסכים לנשיקה אז בבקשה שזה יהיה על הראש או המצח ו"יבש". :-)
אני לוקחת לפעמים בכוח. אני יודעת שהוא סובל ונהנה באותו הזמן.
הוא יותר מחובר אלי מאל אבא, סומך עלי, בוטח בי.
הוא התחיל ללכת לגן ומספר לי המון על חוויות טובות ופחות טובות שעוברות עליו.
השיחה בנינו היא של אנשים בוגרים רוב הזמן. בעלי התלונן כשלפני מספר ימים הילד בא הביתה בצהריים ושידר עסקים כרגיל. אני הגעתי מאוחר יותר ומיד הילד סיפר לי "אמא היום אני ו@@@ רבנו והוא ניצח אותי".
שוחחנו על זה קצת ונגמר סיפור. בעלי לא מבין למה לא אמר לו מילה.
אני חושבת שרק אמא שחוותה ניכור מצד הילד שלה יכולה להבין לליבה של אם אחרת שחווה כזה דבר.
אני לא מזלזלת חס וחלילה באף אחת כאן, זה פשוט כאב כל כך עמוק ומבלבל, זה לפעמים קשה מנשוא.
אני חושבת, שכדאי להנמיך ציפיות לזמן הקרוב. לא לחפש מה לא בסדר, בך או בו או בכם.
אפשר ליצור קשר טוב גם אם הילד לא כל כך מתמסר, הוא פשוט עובד במישורים אחרים ונראה לי שעם הזמן וההתבגרות של הילד הוא יודע טוב מאוד שאת שם בשבילו, אוהבת אותו, שומרת עליו כשרק יבקש וגם כשלא.
ילדים אוהבים יציבות וקביעות. לדעתי, אין מצב שהוא בגופו, במהותו, יפספס את זה. אדם בריא מרגיש דברים כאלו במהות שלו, סמכי עליו שהוא יודע.
בינתיים, אני שולחת לך חיבוק ענק וגם נשיקה :-) מה, אני לא מספיק טובה?! :-) :-)