אילה יקרה
זה נפלא שאת מביאה לדף הזה את הצד של המטפלת. רציתי גם לומר זאת קודם, אך היו לי בעיות מחשב + ילדה
. ביקרתי בדף שלך וראיתי את השיחה עם
אמא אינקובטור ( שדרך-אגב גם אני הייתי כזו...), והיה לי מה להגיד ולא היה לי נעים כך להתפרץ לדף האישי שלך.
קודם כל אני מתנצלת שהרגשת כאילו יורדים עלייך, פשוט אולי הדרך שבה נכתבים הדברים ( שלא כמו בשיחה ) בגלל חוסר הפירוט וההסבר כך יצא שהמילים שבחרת להסביר את עמדתך קצת צרמו.
אנסה להסביר את עצמי שוב יותר בפירוט ומההתחלה:
אין סוף לדברים שצריך רצוי וכדאי להבהיר לפני שמפקירים אוצר קטן בידיה של מטפלת .
ה-"אין סוף לדברים" הוא בעייתי, כי אי אפשר לזכור הכל ויש דברים שחשובים ברמות שונות, ולכן לאחר שנבחרה האחת בקפידה מתוך הבנות בסיסיות ותחושה ואינטואיציה שיש כאן מישהי שאפשר לסמוך עליה, לדעתי צריך להדגיש את הקווים האדומים, לפחות בהתחלה. אח"כ אם יש פתיחות בין הצדדים ויש הבנות על דברים אחרים אפשר עוד פה ושם לחדד נקודות בעיתיות שמפריעות.
יוצא שאם צריך להבהיר לה בלי סוף.... כנראה לא ממש מתאימה. כך נראה לי.
בכל מקרה הבהירי מעל הכל שבטיחות היא כלל ברזל שעליו את לא מוכנה להתפשר.
בטיחות היא כלל ברזל, מי לא יודע את זה שהוא בא לעבוד עם ילדים/אנשים?
אולי את מתכוונת שדברים מסויימים שלי אישית ( בתחום הבטיחות ) יותר חשובים כמו למשל - אצלי בבית לא משחקים בחשמל.
(יש בתים שכן וזאת ראיתי בדף אחר). נכון. חשוב להגיד, מצד שני, שוב, קשה להנחית בלי סוף דברים על אוזניים חדשות.
מה שאני לומדת מהכתיבה הנוכחית ובעזרתך, שעלי להתכונן ולהכין את עצמי וזה כולל רשימת דברים כזו - כמו שאני חושבת שאת מתארת לגבי הדברים החשובים האישיים שלי .
גם מטפלת לא לגמרי אחראית תקלוט שיש לה כאן עסק עם מישהי שלא מוותרת ותתאמץ יותר להיות בסדר.
מצטערת אבל המשפט הזה פשוט מקפיץ אותי.
כי אם היא לא לגמרי אחראית - זו בעיה.
אם היא צריכה להתאמץ להיות בסדר - כמה זמן אדם יכול לעשות מאמצים? ( בחדר כושר אולי שעה? ) בסוף מתעייפים. וזה יקרה שאני לא אהיה מן הסתם, ואז מה?.
מהנסיון עם המטפלת האחרונה ראיתי שכמה שהעבודה היתה חשובה לה כי הזדקקה לכסף, שום מאמץ לא ננקט מצידה להיות יותר מקבלת, מתחשבת, נענית - כלום ! אז היא הלכה. וגם נורא כעסה כי היא הרגישה שהיתה מאוד בסדר.
מהדף שלך לקחתי לתשומת-ליבי נקודה אחת חשובה שהעלתה
אמא אינקובטור.
יש דברים שקשה גם לי לדרוש או להקפיד בעצמי - למרות שהם נראים לי חשובים.
זו נקודה מאוד חשובה שפגשתי בה בעבודתי מול הורים.
הורים לעיתים מצפים שהגן או המטפלת יצליחו לעשות דברים שהם עצמם לא מצליחים. יש לי תחושה שזה קשור גם לכך שכסף מעורב בקשר. "אני משלמת, אז מגיע לי לבקש הכל" , גם הדברים שלי אישית קשה להקפיד עליהם כמו לרחוץ ידיים לפני האוכל או לאסוף טיטול שזרוק על הריצפה, היא צריכה להקפיד על זה כי חשוב לי.
כאן שוב, אם יש יותר מידי דברים כאלו שהם לא "מתלבשים" על האופי של המטפלת יהיה קשה לאורך זמן לדרוש ממנה. זה יכול להגיע 'למאבק' נצחי שאני מבקשת המון והיא לא עומדת בזה. לכן צריך כמה נקודות עיקריות ולא יותר.
לגבי המקרה הספציפי שלך:
_מה שבאמת זיעזע אותי זה השלווה שהיא הייתה מוכנה לשמוע שהיכתי את הילד שלה .
נכון צריך למצוא מישהו מהראש שלך וכדי לוודא את זה צריך לומר לו מה כן ומה לא מקובל עליך ._
זה באמת לא נעים ואפילו יכול להעליב, בעיקר אם יש כבר קשר ארוך ואת כ"כ מתאמצת עבור הילדים ופתאום באה עליך מתקפה של חוסר אמון.
מכות זה נושא רגיש! מאיה קיבלה מכה חזקה ונהיה לה סימן גדול בלחי, ואני הדגשתי שזה מזל גדול שזה קרה לה שהיא היתה עם ההורים שלה, כי על כל אחד אחר מייד הייתי מאוד כועסת ( לא שלא כעסתי על עצמי... אבל זה יותר קל
)
מה היית מצפה שתגיד לך? שלא מקובל שתכי את הילד ? או לא לשחק איתו משחקים פיזיים?
אני מאוד מבינה את הצד שלך, גם אני הייתי מטפלת הרבה שנים. הורים יכולים לזרוק הרבה חרא שיש להם בפנים, רק משום שהם מרגישים רע עם זה שאת נמצאת עם הילד שלהם במקומם ( רגשי אשמה אלגנטיים ומוסווים ) הקשר הזה הוא מאוד בעייתי מלחתחילה...
את לא יכולה להיות יותר טובה ממי שאת והיא צריכה להסתכל על התמונה הכללית - הגדולה, ולהבין שאת מצויינת לילדים שלה, להיכנס לתוך כל מקרה ספציפי - כולנו בני אדם, כולנו טועים ולכולנו ימים טובים יותר ופחות, לכל אחד יכול לקרות שהוא כועס או שאצלו הילד יקבל מכה. אסור לשכוח את זה.