על ידי תמי_גלילי* » 05 יוני 2006, 03:26
לנסיכת השום,
אני אענה בקיצור ככל האפשר כי התשובות המלאות ארוכות מאוד. סליחה מראש על אורך התשובה.
כל ריהוט חדש משחרר VOC'S או volatile organic compounds במשך זמן מה. VOC'S נמצאים בעץ עצמו שעובר טיפולים שונים בכימיקלים, ונמצאים בדבק, בצבע ובגימור. רהיטים מ-MDF ומעץ לבוד יותר בעייתיים מעץ מלא, אבל זה לא אומר שעץ מלא אינו בעייתי.
הנה למשל רשימה:
http://www.rowatworks.com/Science/[po]Tox Chem Table[/po].html
דבק מכיל סולבנטים רעילים (ברשימה - glue, adhesive). צבעים קונבנציונליים הם על בסיס פטרוכימיקלים (תוצרי לוואי של נפט) ומכילים חומרי הדברה. כנ"ל לגבי גימורים (varnishes, sealants). ה-VOCS מתנדפים במשך שנים, והרבה אחרי שכבר לא מריחים אותם (הריח האופייני לבניין חדש או לרהיטים חדשים), אם כי אז זה בכמות פחותה.
VOC'S ככלל, גם מרהיטים אבל לא רק, זוהו על ידי ה-EPA = environmental protection agency כגורם זיהום האוויר מס' אחת בתוך בתים. ל-EPA יש גם כל מיני תכניות לעידוד המצאתם של תחליפים פחות רעילים, ייצורם והשימוש בהם. זו לא אגדה אורבנית.
בארה"ב ניתן לרכוש רהיטים מעץ "אורגני", שלא עבר עיבוד בחומרים מזיקים (למשל נוגדי פטריות וקוטלי טרמיטים), בלי גימור או בגימור טבעי - למשל, בחברת FURNATURE. יקר אימים. לי אין כסף לזה. הרהיט האורגני היחיד שקנינו הוא מזרון לשינה, כיוון שהחשיבות שלו קריטית.
מה אפשר לעשות לגבי ילד שאוהב לאכול רהיטים, שטיחים, מתכת ופלסטיק? אפשר להתייחס לכך כאל תופעה נורמלית, אבל אפשר גם לבדוק אם זה מעיד על בעיה חריגה. אצל הילד שלי למשל זה בפירוש העיד על בעיה, אם כי הבנו את זה רק בדיעבד.
[הועבר לסוגריים בעריכה:
בהנחה שזו בעיה, קודם כול הייתי בודקת הסברים אפשריים לבעיה, ובהתאם לכך פיתרונות אפשריים. יש כמה כיווני בדיקה שאני אישית מכירה מניסיוני כאימא (אני לא רופאה), ואני מציעה לך להיכנס לפורום שלנו "אוטיזם - גישה ביו רפואית" בתפוז, כי הנושא הזה נדון שם בהרחבה. (אני לא אומרת שהילד שלך אוטיסט, רק שהתופעה נפוצה גם אצל אוטיסטים).
כיוון אחד הוא משהו שנקרא PICA שזו תופעה שבה אוכלים דברים שאינם אוכל. התופעה עלולה להעיד על מחסור במינרלים, בעיקר אבץ וברזל (זו תופעה שקורית גם אצל חיות, בטבע).
אבץ מאוד פשוט לתסף ומאוד בטוח. (כתבתי על זה בדף בנושא אבץ, לא זוכרת את שמו המדוייק). יש תוספים איכותיים בשוק. אני אישית משתמשת באבץ סולפט של חברה בשם E-LYTE (אפשר להזמין באינטרנט). אני אוהבת את הצורה הזו, כי זה פשוט מומס במים ובלי שום "פילרים" מיותרים. אני מוסיפה את זה לתה הצמחים של הפשוש שלי והטעם החמצמץ משהו נבלע בתה בלי בעיות.
לגבי ברזל חייבים לעשות בדיקות של ברזל ופריטין, ולתסף בפיקוח רפואי. גם כאשר מתספים ברזל עושים זאת מאוד מאוד בזהירות ולתקופות מוגבלות, כי ברזל היא מתכת כבדה לכל דבר ורעילה בכמויות גדולות מדיי (הרעלת ברזל היא ההרעלה הכי נפוצה אצל ילדים). תיסוף ברזל הוא עמוק בתוך רפואת הילדים הקונבנציונלית וכל רופא ילדים צריך להיות בקי בזה.
דרך בטוחה יותר להוסיף ברזל במקום לתסף בו בנפרד היא לאכול בשר אדום ואברים פנימיים כמו כבד. אם את מיניקה, את יכולה לאכול בשר אדום או כבד כמה פעמים בשבוע, וכך את מתספת גם את עצמך וגם את הילד בברזל.
עוד אפשרות שעולה לי היא נושא הרגישויות והאלרגיות, שכתבתי עליו בדף בנושא אלרגיות. ד"ר קרישר המנוח, רופא עם ניסיון של יותר מ-30 שנה בטיפול באלרגיות ובכלל רופא עם תובנות שהתבררו לנו כנכונות, אמר לנו פעם - you crave what you are allergic to. הוא טען שכל אלרגיה היא התמכרות, ואני מסכימה שיש חפיפה מסויימת. לפחות אצל הילד שלי ראיתי משיכה ברורה לדברים שמזיקים לו. רהיטים - בעיקר חדשים, שטיחים - כנ"ל (שטיחים מקיר לקיר זו אחת ההמצאות הכי מטומטמות והכי מזיקות שיש), וכביסה שכובסה בחומרים רעילים כמו מרככי כביסה ודפי מרכך, מכילים כולם רעלים שעדיף להתרחק מהם. ההסבר כיצד הם מזיקים הוא ארוך מאוד. פוטנציאל הנזק הוא כמעט לכל אבר בגוף, כולל המוח. ייתכן שהחשיפה לחומרים אלה נותנת לילד תחושת "היי" מסויימת ולכן הוא נמשך אליהם. אני ממליצה על הספרים של דוריס ראפ (בדף אלרגיות ובדף הבית שלי) בנושא, ועל הפורום שלנו. [כתבתי על זה חוות דעת לבית הספר המקומי לאחרונה, שאני חושבת לתרגם לעברית, ואני מתכננת כבר שנה לכתוב על זה מאמר לפורום שלי].
כיוון אחר, לא סותר בהכרח, הוא נושא הוויסות החושי - הילד זקוק לגירוי באזור הפה ולכן מכניס דברים לפה. לעניין זה יש קומונה בתפוז, איזכורים רבים בפורום אוטיזם אספרגר בתפוז, והרבה מאוד ספרות. בעיקרון, מרפאת בעיסוק טובה יכולה לסייע בעניין. אם כי יש לציין שטיפול במינרלים, במידה שזו הבעיה, יכול לפתור את התופעה בתוך יום, בעוד שטיפול בוויסות חושי אורך חודשים].
גם אם זו תופעה נורמלית וגם אם יש בעיה, יש כמה דברים שאפשר לעשות:
- להשתדל שלא יהיו בבית דברים רעילים שאפשר להכניס לפה. עושים בדק בית ופשוט זורקים או מאחסנים דברים. לא תאמיני כמה דברים אנחנו תרמנו לצדקה כשהתבררה לנו הבעיה של יותם, ומזל שלא היו לנו רהיטים ובגדים יקרים. השטיחים היחידים שיש לנו כרגע הם שטיחי אמבט ומטבח מכותנה (בלי גומי) שניתן לכבס, והם מתכבסים פעם-פעמיים בשבוע. הרהיטים היחידים הם רהיטים משומשים שנקנו בחנויות צדקה ועברו אוורור מסיבי, ובנוסף לכך אני מכסה אותם בבדים שמתכבסים מדי פעם. אין לנו חומרי ניקוי כימיים בכלל. מרבית הניקוי מתבצע בעזרת מים, חומץ, סודה לשתייה, מי חמצן, בורקס borax, ותמצית שמני הדרים מרוכזת - לפעמים.
מספר צעצועי הפלסטיק הצטמצם בצורה ניכרת ואין פלסטיק מהסוג הרך, המכיל PVC, רק פלסטיק קשה ואחרי אוורור של כמה ימים בחוץ.
בגדים שכובסו בחומרים רעילים ומדיפי ריחות סינתטיים נתרמו גם הם ואנחנו קונים בגדים זולים מכותנה. אפשר לנסות להשרות בגדים שכובסו בחומרים רעילים באבקת חלב נטול שומן ואז לכבס כמה פעמים (טיפול שמומלץ לכל בגד חדש, כדי להיפטר מהכימיקלים), אבל אנשים רגישים במיוחד עדיין יוכלו להבחין בריח וגם באפקט הנוירולוגי שלו גם אחרי אלף כביסות.
להוריד נעליים בכניסה לבית (עם הנעליים נכנסים גם החומרים שדרכת עליהם בחוץ, כולל חומרי הדברה).
וכולי וכולי. זה נושא סופר רחב, וזו הסיבה שהמאמר בנושא מתעכב - יש יותר מדיי חומר.
- לתת לילד תחליפים לא רעילים ללעוס. הנה למשל אתר נחמד עם תחליפים כאלה: www.kidbean.com (למען גילוי נאות, בעלת האתר חברה שלי, אבל אין לי שום אינטרס כספי. בכל אופן יש מוצרים דומים באתרים אחרים, ניתן למצוא די בקלות בפרוגל).
- אני מודעת לכמה זה קשה, אבל צריך לשים לב... ולא לתת לילד ללעוס דברים שעלולים להזיק לו. אין מנוס מפיספוסים (הרי אנחנו בני אדם) אבל עם יותם הייתי צריכה להשגיח בשבע עיניים עד גיל 3, ועדיין צריכה מדי פעם. "לא בפה" אלה המילים היחידות בעברית שנשארו לו אחרי אובדן השפה, כי אמרתי את זה כל כך הרבה...
אפשר וכדאי גם לצרף את 2 ל-3 - להשגיח, להפסיק את הלעיסה, ולספק מייד תחליף הולם.
- לקרוא ספרים על הנושא, וליישם. ראי הספרים המומלצים אצלי בדף, וגם הספר:
MOTHERS AND OTHERS FOR A LIVABLE PLANET
שניתן לרכוש באמזון:
http://www.amazon.com/gp/product/047129 ... e&n=283155
הספר אינו שלם, אבל היתרון שלו הוא שהוא מתמקד ספציפית בתינוקות. לדעתי הוא יופי של מבוא לנושא.
לכותבות הספר יש גם אירגון ללא מטרות רווח באותו שם.
- ניתן לרכוש SEALANTS מחומרים טבעיים או לא רעילים, ולמרוח אותם על הרהיטים, למשל גימור מסיליקון שהומלץ לנו:
http://www.miraclecoverinc.com/. מי שהמליצה זו מרילי נלסון, יועצת סביבתית, שאני סומכת עליה בדרך כלל. לדברי היצרן זה מספק שיכבת הגנה שקופה, חלקלקה ועמידה, בדומה לפלסטיק. לא ניסיתי על רהיטים ולכן אני לא יודעת אם זה עובד כנטען.
גם ללעוס את החומרים האלה זה לא הכי טוב שבעולם, אבל הם יוצרים שכבת מגן מעל החומרים הרעילים, וכך גם קשה יותר להגיע למה שמתחת וגם יורדת הנדיפות של החומרים. אולי גם לשים כיסויי בד על הרהיטים, עד שהתופעה תעבור?
- את (וכל מי שרוצה) מוזמנת ליצור איתי קשר. אשמח לדבר איתך, לשמוע עוד פרטים ולתת עוד מידע. הטלפון שלי נמצא בעמוד הראשי של הפורום. בסקייפי אני tamigalili. האימייל שלי הוא tamitmir שטרודל יאהו דוט קום.
מקווה שעזרתי, תמי
[po]לנסיכת השום[/po],
אני אענה בקיצור ככל האפשר כי התשובות המלאות ארוכות מאוד. סליחה מראש על אורך התשובה.
כל ריהוט חדש משחרר VOC'S או volatile organic compounds במשך זמן מה. VOC'S נמצאים בעץ עצמו שעובר טיפולים שונים בכימיקלים, ונמצאים בדבק, בצבע ובגימור. רהיטים מ-MDF ומעץ לבוד יותר בעייתיים מעץ מלא, אבל זה לא אומר שעץ מלא אינו בעייתי.
הנה למשל רשימה: http://www.rowatworks.com/Science/[po]Tox Chem Table[/po].html
דבק מכיל סולבנטים רעילים (ברשימה - glue, adhesive). צבעים קונבנציונליים הם על בסיס פטרוכימיקלים (תוצרי לוואי של נפט) ומכילים חומרי הדברה. כנ"ל לגבי גימורים (varnishes, sealants). ה-VOCS מתנדפים במשך שנים, והרבה אחרי שכבר לא מריחים אותם (הריח האופייני לבניין חדש או לרהיטים חדשים), אם כי אז זה בכמות פחותה.
VOC'S ככלל, גם מרהיטים אבל לא רק, זוהו על ידי ה-EPA = environmental protection agency כגורם זיהום האוויר מס' אחת בתוך בתים. ל-EPA יש גם כל מיני תכניות לעידוד המצאתם של תחליפים פחות רעילים, ייצורם והשימוש בהם. זו לא אגדה אורבנית.
בארה"ב ניתן לרכוש רהיטים מעץ "אורגני", שלא עבר עיבוד בחומרים מזיקים (למשל נוגדי פטריות וקוטלי טרמיטים), בלי גימור או בגימור טבעי - למשל, בחברת FURNATURE. יקר אימים. לי אין כסף לזה. הרהיט האורגני היחיד שקנינו הוא מזרון לשינה, כיוון שהחשיבות שלו קריטית.
מה אפשר לעשות לגבי ילד שאוהב לאכול רהיטים, שטיחים, מתכת ופלסטיק? אפשר להתייחס לכך כאל תופעה נורמלית, אבל אפשר גם לבדוק אם זה מעיד על בעיה חריגה. אצל הילד שלי למשל זה בפירוש העיד על בעיה, אם כי הבנו את זה רק בדיעבד.
[הועבר לסוגריים בעריכה:
בהנחה שזו בעיה, קודם כול הייתי בודקת הסברים אפשריים לבעיה, ובהתאם לכך פיתרונות אפשריים. יש כמה כיווני בדיקה שאני אישית מכירה מניסיוני כאימא (אני לא רופאה), ואני מציעה לך להיכנס לפורום שלנו "אוטיזם - גישה ביו רפואית" בתפוז, כי הנושא הזה נדון שם בהרחבה. (אני לא אומרת שהילד שלך אוטיסט, רק שהתופעה נפוצה גם אצל אוטיסטים).
כיוון אחד הוא משהו שנקרא PICA שזו תופעה שבה אוכלים דברים שאינם אוכל. התופעה עלולה להעיד על מחסור במינרלים, בעיקר אבץ וברזל (זו תופעה שקורית גם אצל חיות, בטבע).
אבץ מאוד פשוט לתסף ומאוד בטוח. (כתבתי על זה בדף בנושא אבץ, לא זוכרת את שמו המדוייק). יש תוספים איכותיים בשוק. אני אישית משתמשת באבץ סולפט של חברה בשם E-LYTE (אפשר להזמין באינטרנט). אני אוהבת את הצורה הזו, כי זה פשוט מומס במים ובלי שום "פילרים" מיותרים. אני מוסיפה את זה לתה הצמחים של הפשוש שלי והטעם החמצמץ משהו נבלע בתה בלי בעיות.
לגבי ברזל חייבים לעשות בדיקות של ברזל ופריטין, ולתסף בפיקוח רפואי. גם כאשר מתספים ברזל עושים זאת מאוד מאוד בזהירות ולתקופות מוגבלות, כי ברזל היא מתכת כבדה לכל דבר ורעילה בכמויות גדולות מדיי (הרעלת ברזל היא ההרעלה הכי נפוצה אצל ילדים). תיסוף ברזל הוא עמוק בתוך רפואת הילדים הקונבנציונלית וכל רופא ילדים צריך להיות בקי בזה.
דרך בטוחה יותר להוסיף ברזל במקום לתסף בו בנפרד היא לאכול בשר אדום ואברים פנימיים כמו כבד. אם את מיניקה, את יכולה לאכול בשר אדום או כבד כמה פעמים בשבוע, וכך את מתספת גם את עצמך וגם את הילד בברזל.
עוד אפשרות שעולה לי היא נושא הרגישויות והאלרגיות, שכתבתי עליו בדף בנושא אלרגיות. ד"ר קרישר המנוח, רופא עם ניסיון של יותר מ-30 שנה בטיפול באלרגיות ובכלל רופא עם תובנות שהתבררו לנו כנכונות, אמר לנו פעם - you crave what you are allergic to. הוא טען שכל אלרגיה היא התמכרות, ואני מסכימה שיש חפיפה מסויימת. לפחות אצל הילד שלי ראיתי משיכה ברורה לדברים שמזיקים לו. רהיטים - בעיקר חדשים, שטיחים - כנ"ל (שטיחים מקיר לקיר זו אחת ההמצאות הכי מטומטמות והכי מזיקות שיש), וכביסה שכובסה בחומרים רעילים כמו מרככי כביסה ודפי מרכך, מכילים כולם רעלים שעדיף להתרחק מהם. ההסבר כיצד הם מזיקים הוא ארוך מאוד. פוטנציאל הנזק הוא כמעט לכל אבר בגוף, כולל המוח. ייתכן שהחשיפה לחומרים אלה נותנת לילד תחושת "היי" מסויימת ולכן הוא נמשך אליהם. אני ממליצה על הספרים של דוריס ראפ (בדף אלרגיות ובדף הבית שלי) בנושא, ועל הפורום שלנו. [כתבתי על זה חוות דעת לבית הספר המקומי לאחרונה, שאני חושבת לתרגם לעברית, ואני מתכננת כבר שנה לכתוב על זה מאמר לפורום שלי].
כיוון אחר, לא סותר בהכרח, הוא נושא הוויסות החושי - הילד זקוק לגירוי באזור הפה ולכן מכניס דברים לפה. לעניין זה יש קומונה בתפוז, איזכורים רבים בפורום אוטיזם אספרגר בתפוז, והרבה מאוד ספרות. בעיקרון, מרפאת בעיסוק טובה יכולה לסייע בעניין. אם כי יש לציין שטיפול במינרלים, במידה שזו הבעיה, יכול לפתור את התופעה בתוך יום, בעוד שטיפול בוויסות חושי אורך חודשים].
גם אם זו תופעה נורמלית וגם אם יש בעיה, יש כמה דברים שאפשר לעשות:
[list=1]
[*] להשתדל שלא יהיו בבית דברים רעילים שאפשר להכניס לפה. עושים בדק בית ופשוט זורקים או מאחסנים דברים. לא תאמיני כמה דברים אנחנו תרמנו לצדקה כשהתבררה לנו הבעיה של יותם, ומזל שלא היו לנו רהיטים ובגדים יקרים. השטיחים היחידים שיש לנו כרגע הם שטיחי אמבט ומטבח מכותנה (בלי גומי) שניתן לכבס, והם מתכבסים פעם-פעמיים בשבוע. הרהיטים היחידים הם רהיטים משומשים שנקנו בחנויות צדקה ועברו אוורור מסיבי, ובנוסף לכך אני מכסה אותם בבדים שמתכבסים מדי פעם. אין לנו חומרי ניקוי כימיים בכלל. מרבית הניקוי מתבצע בעזרת מים, חומץ, סודה לשתייה, מי חמצן, בורקס borax, ותמצית שמני הדרים מרוכזת - לפעמים.
[/list]
מספר צעצועי הפלסטיק הצטמצם בצורה ניכרת ואין פלסטיק מהסוג הרך, המכיל PVC, רק פלסטיק קשה ואחרי אוורור של כמה ימים בחוץ.
בגדים שכובסו בחומרים רעילים ומדיפי ריחות סינתטיים נתרמו גם הם ואנחנו קונים בגדים זולים מכותנה. אפשר לנסות להשרות בגדים שכובסו בחומרים רעילים באבקת חלב נטול שומן ואז לכבס כמה פעמים (טיפול שמומלץ לכל בגד חדש, כדי להיפטר מהכימיקלים), אבל אנשים רגישים במיוחד עדיין יוכלו להבחין בריח וגם באפקט הנוירולוגי שלו גם אחרי אלף כביסות.
להוריד נעליים בכניסה לבית (עם הנעליים נכנסים גם החומרים שדרכת עליהם בחוץ, כולל חומרי הדברה).
וכולי וכולי. זה נושא סופר רחב, וזו הסיבה שהמאמר בנושא מתעכב - יש יותר מדיי חומר.
[list=1]
[*] לתת לילד תחליפים לא רעילים ללעוס. הנה למשל אתר נחמד עם תחליפים כאלה: www.kidbean.com (למען גילוי נאות, בעלת האתר חברה שלי, אבל אין לי שום אינטרס כספי. בכל אופן יש מוצרים דומים באתרים אחרים, ניתן למצוא די בקלות בפרוגל).
[/list]
[list=1]
[*] אני מודעת לכמה זה קשה, אבל צריך לשים לב... ולא לתת לילד ללעוס דברים שעלולים להזיק לו. אין מנוס מפיספוסים (הרי אנחנו בני אדם) אבל עם יותם הייתי צריכה להשגיח בשבע עיניים עד גיל 3, ועדיין צריכה מדי פעם. "לא בפה" אלה המילים היחידות בעברית שנשארו לו אחרי אובדן השפה, כי אמרתי את זה כל כך הרבה...
[/list]
אפשר וכדאי גם לצרף את 2 ל-3 - להשגיח, להפסיק את הלעיסה, ולספק מייד תחליף הולם.
[list=1]
[*] לקרוא ספרים על הנושא, וליישם. ראי הספרים המומלצים אצלי בדף, וגם הספר:
[/list]
MOTHERS AND OTHERS FOR A LIVABLE PLANET
שניתן לרכוש באמזון:
http://www.amazon.com/gp/product/0471293334/103-2239960-8381428?v=glance&n=283155
הספר אינו שלם, אבל היתרון שלו הוא שהוא מתמקד ספציפית בתינוקות. לדעתי הוא יופי של מבוא לנושא.
לכותבות הספר יש גם אירגון ללא מטרות רווח באותו שם.
[list=1]
[*] ניתן לרכוש SEALANTS מחומרים טבעיים או לא רעילים, ולמרוח אותם על הרהיטים, למשל גימור מסיליקון שהומלץ לנו:
[/list]
http://www.miraclecoverinc.com/. מי שהמליצה זו מרילי נלסון, יועצת סביבתית, שאני סומכת עליה בדרך כלל. לדברי היצרן זה מספק שיכבת הגנה שקופה, חלקלקה ועמידה, בדומה לפלסטיק. לא ניסיתי על רהיטים ולכן אני לא יודעת אם זה עובד כנטען.
גם ללעוס את החומרים האלה זה לא הכי טוב שבעולם, אבל הם יוצרים שכבת מגן מעל החומרים הרעילים, וכך גם קשה יותר להגיע למה שמתחת וגם יורדת הנדיפות של החומרים. אולי גם לשים כיסויי בד על הרהיטים, עד שהתופעה תעבור?
[list=1]
[*] את (וכל מי שרוצה) מוזמנת ליצור איתי קשר. אשמח לדבר איתך, לשמוע עוד פרטים ולתת עוד מידע. הטלפון שלי נמצא בעמוד הראשי של הפורום. בסקייפי אני tamigalili. האימייל שלי הוא tamitmir שטרודל יאהו דוט קום.
[/list]
מקווה שעזרתי, תמי