על ידי חיפושית* » 21 אוגוסט 2004, 11:26
על הורים שמביאים ילדים לעולם שעד היום אין לי תשובה למה, על דור שלם של ילדים שנהרסים ולא מכירים עולם אחר חוץ ממה שהם חונכו בו, ואז מה הופכים להיות אותם הורים?
זה בדיוק מה שאני חושבת על המשפחה שבה גדלתי, מאוד מאוד עצוב ומאוד מאוד נכון....
אני דווקא חשבתי שהדור הולך ונהיה יותר מודע ופחות אלים. אולי רק חשבתי
_מצד שני יש את האנשים שהולכים ונהיים עוד יותר אלימים . חיבור רגשי מול אטימות רגשית.
שני הצדדים של המטבע מתייצבים אחד מול השני למלחמה - הטוב והרע. ככה אני מרגישה._
לפי דעתי זה המצב ,זה גם המצב האישי שלי מול אמא שלי , אני גם הגעתי לקיצוניות כזו, שכתבתי לה מכתב (לפני כמה שנים) ובו גם הוספתי שבהמשך לכל מה שכתבתי היא לא ראוייה להיות אמא!!!! והכי גרוע שאני חושבת על זה גם היום בוגרת יותר מודעת יותר ואחרי הרבה עזרה נפשית אני עדיין חושבת אותו הדבר , היא פשוט עשתה כ"כ הרבה דברים שלא יעלה על הדעת שהורה ייעשה- ופגעה השנפי הרכה, פצעים שאני עדיין מלקקת,
מה שכן אתמול התארחתי אצל אחותי, שקטנה ממני בשמונה שנים, ו"נפתח" הדיון על למה אני לא בקשר עם אמא שלנו, וזה
כ"כ קשה ל-ה , אמא שלי סובלת..., ושהיא פגועה ממני, וקשה לה כ"כ והיא עדיין לא התגברה על המכתב ששלחתי אליה(ההוא שהיא לא רואייה להיות אמא), ואיך אני בכלל חושבת ככה, ומה היא עשתה כ"כ גרוע, בכל הכל עלה ואחותי בעיקר "סינגרה" על אמא שלנו - הטוענות ש: זה מה שהיא ידעה, כן, אולי זה באמת קשה אבל היא אמא שלך ואמא לא מחליפים - אני אגב אמרתי שנכון פשוט - בוחרים להיות לא בקשר...
והיא אמרה שלא משנה איזה דברים קשים היא עדיין אמא שלי , ואני אמתי שזה נכון אבל אני בוחרת שלא תהייה בחיי כי זה פוגע מידי,
אישי היה נוכח בשיחה וציין ששלושה דברים צריכים להתקיים על מנת שאוכל לקיים עם אמא שלי איזה שהוא קשר: אחד הוא שהיא תקבל את העובדה שהחלפתי את שמי , ושהיא תקבל את אורך חיי, לא חייבת להסכים עימו אבל תקבל אותו, ושתבין שאני אדם נפרד שונה ואחר ממנה עם כ-ל מה שכרוך בכך אני יודעת, שהיא לא מסוגלת לעשות!!!!
אז אחותי לא כ"כ הבינה מה הבעייה ואישי פשוט אמר לה שזה לא מתקיים, ועל זה לא היה לה מה להגיד - אה כמו שהיא סינגרה עליה שהיא לא הופיעה בזמן לחופה שלי (לחופה שלה היא הגיעה שבועיים אח"כ), ואני אמרתי לי שזו פגיעה קשה ואני אפילו מצטערת שהיא הגיע הבכלל....
עוד דבר שמבדיל בין התפיסות שלי ושל אחותי, המצב הכלכלי קשה בבית ולא תמיד יש מה לאכול אבל לאמא שלנו נורא מתחשק וידאו חדש אז היא תגייס כסף (לא משנה מאיפה) ותדאג שיהיה וידאו בבית כי: היא לא יוצאת אף פעם , כי אין לא מבלה, לא קונה בגדים, אף פעם לא נסעה לנופש, לא רואה סרטים,
אז מגיע לה להנות לפעמים אגב אני מוכנה לחתום שהיא (אחותי) פשוט ציטטה את אמא שלי- משום שאלה באמת המילים שלה שאני תמיד עמדתי נגדם לא הייתי מוכנה לקבל וזה אחד הדברים הבסיסיים שאמא שלי לא מוכנה לקבל בהתנהגות שלי..
אז אחותי
לא חושבת שיש כאן שום דבר עם טעם רע, היא באמת מאמינה זה בסדר ואני אומרת לה שזו חוסר אחריות הורית- אבל היא לא רואה את זה .....
ככה אמא....
ברור שעצם העיניין כל "רישיון להורות" הוא מקולקל, אבל באמת מה קורה במצב שבו היחסים מאוד מקולקלים- ובאמת היה עדיף שלא יהיו הורים לילדים...?
<ילדים מוכים, להורים מכים, להורים מוכים, לסבים מכים, שאין לי מושג איך הם גדלו, וחוסר יכולת של ההורה לשחרר את הילד או לפחות להעניק לו את הטוב ביותר או למשל להיות מודע לטעויות שלו ולהגיד טעיתי, איך אני מתקן את המצב, עולם ורוד מידי גם לדעתי>
<אבל אני חשובת שאנשים כמו הכותבים כאן הם אנשים שיביאו לשינוי שאולי לא יראו בדור הזה אבל בדור הבא ולאחריו כי ילדים, שגדלים עם תמיכה ואהבה וביטחון בהכרך (רוצה להאמין), יוצאים אנשים שלמים יותר, שמאפשר להם לגדל ילדים בדרך טובה יותר...>
[u]על הורים שמביאים ילדים לעולם שעד היום אין לי תשובה למה, על דור שלם של ילדים שנהרסים ולא מכירים עולם אחר חוץ ממה שהם חונכו בו, ואז מה הופכים להיות אותם הורים?[/u]
זה בדיוק מה שאני חושבת על המשפחה שבה גדלתי, מאוד מאוד עצוב ומאוד מאוד נכון....
[u]אני דווקא חשבתי שהדור הולך ונהיה יותר מודע ופחות אלים. אולי רק חשבתי[/u]
_מצד שני יש את האנשים שהולכים ונהיים עוד יותר אלימים . חיבור רגשי מול אטימות רגשית.
שני הצדדים של המטבע מתייצבים אחד מול השני למלחמה - הטוב והרע. ככה אני מרגישה._
לפי דעתי זה המצב ,זה גם המצב האישי שלי מול אמא שלי , אני גם הגעתי לקיצוניות כזו, שכתבתי לה מכתב (לפני כמה שנים) ובו גם הוספתי שבהמשך לכל מה שכתבתי היא לא ראוייה להיות אמא!!!! והכי גרוע שאני חושבת על זה גם היום בוגרת יותר מודעת יותר ואחרי הרבה עזרה נפשית אני עדיין חושבת אותו הדבר , היא פשוט עשתה כ"כ הרבה דברים שלא יעלה על הדעת שהורה ייעשה- ופגעה השנפי הרכה, פצעים שאני עדיין מלקקת,
מה שכן אתמול התארחתי אצל אחותי, שקטנה ממני בשמונה שנים, ו"נפתח" הדיון על למה אני לא בקשר עם אמא שלנו, וזה [b]כ"כ קשה ל-ה[/b] , אמא שלי סובלת..., ושהיא פגועה ממני, וקשה לה כ"כ והיא עדיין לא התגברה על המכתב ששלחתי אליה(ההוא שהיא לא רואייה להיות אמא), ואיך אני בכלל חושבת ככה, ומה היא עשתה כ"כ גרוע, בכל הכל עלה ואחותי בעיקר "סינגרה" על אמא שלנו - הטוענות ש: זה מה שהיא ידעה, כן, אולי זה באמת קשה אבל היא אמא שלך ואמא לא מחליפים - אני אגב אמרתי שנכון פשוט - בוחרים להיות לא בקשר...
והיא אמרה שלא משנה איזה דברים קשים היא עדיין אמא שלי , ואני אמתי שזה נכון אבל אני בוחרת שלא תהייה בחיי כי זה פוגע מידי,
אישי היה נוכח בשיחה וציין ששלושה דברים צריכים להתקיים על מנת שאוכל לקיים עם אמא שלי איזה שהוא קשר: אחד הוא שהיא תקבל את העובדה שהחלפתי את שמי , ושהיא תקבל את אורך חיי, לא חייבת להסכים עימו אבל תקבל אותו, ושתבין שאני אדם נפרד שונה ואחר ממנה עם כ-ל מה שכרוך בכך אני יודעת, שהיא לא מסוגלת לעשות!!!!
אז אחותי לא כ"כ הבינה מה הבעייה ואישי פשוט אמר לה שזה לא מתקיים, ועל זה לא היה לה מה להגיד - אה כמו שהיא סינגרה עליה שהיא לא הופיעה בזמן לחופה שלי (לחופה שלה היא הגיעה שבועיים אח"כ), ואני אמרתי לי שזו פגיעה קשה ואני אפילו מצטערת שהיא הגיע הבכלל.... :-(
עוד דבר שמבדיל בין התפיסות שלי ושל אחותי, המצב הכלכלי קשה בבית ולא תמיד יש מה לאכול אבל לאמא שלנו נורא מתחשק וידאו חדש אז היא תגייס כסף (לא משנה מאיפה) ותדאג שיהיה וידאו בבית כי: היא לא יוצאת אף פעם , כי אין לא מבלה, לא קונה בגדים, אף פעם לא נסעה לנופש, לא רואה סרטים, [b]אז מגיע לה להנות לפעמים[/b] אגב אני מוכנה לחתום שהיא (אחותי) פשוט ציטטה את אמא שלי- משום שאלה באמת המילים שלה שאני תמיד עמדתי נגדם לא הייתי מוכנה לקבל וזה אחד הדברים הבסיסיים שאמא שלי לא מוכנה לקבל בהתנהגות שלי..
אז אחותי [b]לא[/b] חושבת שיש כאן שום דבר עם טעם רע, היא באמת מאמינה זה בסדר ואני אומרת לה שזו חוסר אחריות הורית- אבל היא לא רואה את זה .....
ככה אמא....
ברור שעצם העיניין כל "רישיון להורות" הוא מקולקל, אבל באמת מה קורה במצב שבו היחסים מאוד מקולקלים- ובאמת היה עדיף שלא יהיו הורים לילדים...?
<ילדים מוכים, להורים מכים, להורים מוכים, לסבים מכים, שאין לי מושג איך הם גדלו, וחוסר יכולת של ההורה לשחרר את הילד או לפחות להעניק לו את הטוב ביותר או למשל להיות מודע לטעויות שלו ולהגיד טעיתי, איך אני מתקן את המצב, עולם ורוד מידי גם לדעתי>
<אבל אני חשובת שאנשים כמו הכותבים כאן הם אנשים שיביאו לשינוי שאולי לא יראו בדור הזה אבל בדור הבא ולאחריו כי ילדים, שגדלים עם תמיכה ואהבה וביטחון בהכרך (רוצה להאמין), יוצאים אנשים שלמים יותר, שמאפשר להם לגדל ילדים בדרך טובה יותר...>