על ידי פלוניה* » 02 מרץ 2010, 15:32
שלום טליה,
הסיפור של כל כך עצוב, כואב לי על יונתן, על החריגות שניתנת בו, על השיעמום שהפך חלק ככ'ך מרכזי בחייו, עד שאינו יכול עוד להתעניין אפילו בשיעורים שנעשו עבור ילדים בגילו. האם אי פעם עצרת לרגע, וחשבת אם כל האידאולוגיות שלך כ"מחנכת בייתית" מתאימות לילדים, ולא רק לך?
אני מורה בחינוך המיוחד, ובאה במגע עם המערכת כל העת, ויכולה להסכים איתך לחלוטין שיש בה הרבה לא טוב, הרבה עקימות, והיא לעיתים קרובות מדי לא ידידותית כלפי ילדים. אבל... לבודד ככה ילד זה ממש אכזרי. ניכר מהסיפור שלך שאחרי שנים ארוכות ומשמימות בבית, הוא לא בנה לעצמו שום אסטרטגיות חברתיות, יכולת ליצור קשר, להתמיד במערכות חברתיות, ולהצליח למקד קשב במהלך שיעור שלם. זה עצוב לי מאד לשמוע, בעיקר בגלל שזה בא מתוך טראומות שלך מהילדות בתוך המערכת הבית ספרית. למה להשליך את זה ככה על הילד??
למרות כל הבעייתיות במערכת החינוך, היא חלק מהחברה שלנו, ולהוציא ככה ילד מהכלל, זה ממש כואב לשמוע. יש הרב הטוב בלצאת מהבית, להיות חלק ממעגל חברתי ממשי, ולא רק של חוגים, להיות בבוקר היכן שכמעט כל הילדים בני גילך נמצאים, לדעת להתעניין בדברים, ולא רק להשתעמם כל הזמן.
חשבת פעם איזה מצב לא טבעי זה לחיות ככה עם אמא לבד בבית? הרי אדם חי בשבט\להקה\קבוצה משחר ההיסטוריה, ומשפחות התאגדו תמיד יחד. היום קוראים לזה בית ספר, מה זה משנה? העיקר שהילד מתנסה בחברה, ובחיים "על אמת".
תחשבי על זה...
שלום טליה,
הסיפור של כל כך עצוב, כואב לי על יונתן, על החריגות שניתנת בו, על השיעמום שהפך חלק ככ'ך מרכזי בחייו, עד שאינו יכול עוד להתעניין אפילו בשיעורים שנעשו עבור ילדים בגילו. האם אי פעם עצרת לרגע, וחשבת אם כל האידאולוגיות שלך כ"מחנכת בייתית" מתאימות לילדים, ולא רק לך?
אני מורה בחינוך המיוחד, ובאה במגע עם המערכת כל העת, ויכולה להסכים איתך לחלוטין שיש בה הרבה לא טוב, הרבה עקימות, והיא לעיתים קרובות מדי לא ידידותית כלפי ילדים. אבל... לבודד ככה ילד זה ממש אכזרי. ניכר מהסיפור שלך שאחרי שנים ארוכות ומשמימות בבית, הוא לא בנה לעצמו שום אסטרטגיות חברתיות, יכולת ליצור קשר, להתמיד במערכות חברתיות, ולהצליח למקד קשב במהלך שיעור שלם. זה עצוב לי מאד לשמוע, בעיקר בגלל שזה בא מתוך טראומות שלך מהילדות בתוך המערכת הבית ספרית. למה להשליך את זה ככה על הילד??
למרות כל הבעייתיות במערכת החינוך, היא חלק מהחברה שלנו, ולהוציא ככה ילד מהכלל, זה ממש כואב לשמוע. יש הרב הטוב בלצאת מהבית, להיות חלק ממעגל חברתי ממשי, ולא רק של חוגים, להיות בבוקר היכן שכמעט כל הילדים בני גילך נמצאים, לדעת להתעניין בדברים, ולא רק להשתעמם כל הזמן.
חשבת פעם איזה מצב לא טבעי זה לחיות ככה עם אמא לבד בבית? הרי אדם חי בשבט\להקה\קבוצה משחר ההיסטוריה, ומשפחות התאגדו תמיד יחד. היום קוראים לזה בית ספר, מה זה משנה? העיקר שהילד מתנסה בחברה, ובחיים "על אמת".
תחשבי על זה...