תודה רבה. באמת אני רואה בה קטנה ממה שהיא לפעמים.
בינתיים אימצתי את ההמלצה של האסרטיביות בהחלפת הצדדים ויותר נעים לי (אני חושבת שגם לשד יותר נעים לייצר כך חלב, בנחת בלי ההחלפות)
אני בינתיים לא רוצה להוריד את הנקות הלילה, כי..הן מה שנשאר בעיקר ולרוב הן מהנות.
שתישן רצוף אחר כך

זה מאוד תואם גיל. ההרגשה של שחרור החלב הולכת ונעלמת עם הזמן. בגיל שנתיים - לרוב כבר מזמן לא קיימת
וכל יתר הדברים שכתבה שמנדובה.

אגב, ייצור החלב גובר ככל שמיניקים יותר - לא פחות. אם את רוצה לצמצם את מספר ההנקות בלילה, צפי לכך שייצור החלב שלך יפחת בהתאם. אני חושבת, שוב, שבגיל שנתיים זה עניין אחר בכלל ולא רעב, ואם יש רעב קל לפתור אותו גם בדרכים אחרות. רוב בני השנתיים יכולים לישון די טוב בלילה, וזה לא קשור לשובע מהנקה.

שוב - זה מאוד תואם גיל. ההרגשה של שחרור החלב הולכת ונעלמת עם הזמן. בגיל שנתיים - לרוב כבר מזמן לא קיימת. בכל מקרה יש דברים שאפשר לעשות להגברת חלב, אם את חושבת שזו הבעיה... למשל: ליטול הרבה מאוד חילבה (אם את נוטלת בכמוסות, צריך בדכ 9 כמוסות ליום - 3 עם כל ארוחה - כדי שתהיה איזושהי השפעה). או למשל - להיניק יותר או לשאוב. כמה שיש יותר הנקה או שאיבה יש יותר חלב.

תודה, אבל שכחתי לציין שאני גם מרגישה מיעוט חלב (לא סבב הנקה ראשון). למעט הנקה אחת בלילה אין לי כמעט תחושה של שחרור חלב, וכן היתה עד לא מזמן

בגיל שנתיים זה נשמע לי בעיקר כמו משחק. ובלילות - אפשר לתת משהו לאכול אם זה מרגיש לך כמו רעב, אבל מהנסיון שלי עם ילדיי זו בדכ לא הסיבה להתעוררויות בלילה וליניקה האינסופית. אני למדתי שאני פשוט צריכה לבקש מהקטן התורן, בן שנה ועשרה חודשים: אני אומרת לו ״אני מבקשת לבחור אחד ולינוק ממנו. לא נעים לי שאתה עובר מצד לצד כל כך הרבה״. אנחנו גם סופרים ״אחת שתיים ושלוש״ כשאני מעוניינת להפסיק את ההנקה, וזה עובד גם בלילה (אחרי תקופה שהתרגל לזה ביום). וגם בלילה מתוך שינה אני מבקשת ״די, עכשיו סוגרים. גם אני רוצה ללכת עכשיו לישון״. זה עוזר עם קטן מאוד מאוד עקשן.

מניקה בת שנתיים, בעיקר בלילה (והנקת בוקר).
לא טעים לה או לא שופע לה (אני לא בהריון, לא שיניתי תזונה). זה מתבטא בהחלפת צדדים ובדיבור: לא זה, לא טעים וכו׳
שתינו לא מעוניינות להפסיק.
אני אציין גם שאני אולי בתת משקל יחסי, אבל אוכלת היטב.
אני מעוניינת בהגברת הייצור, ואולי אגב כך לצמצם את מספר ההנקות בלילה (שהנקה אחת תשביע לזמן ארוך): לא רוצה להוסיף הנקות במלך היום, אבל לשפר את משק החלב. מה עושים?

לבקש אנטיביוטיקה שלא מבוססת פניצילין?
אם את מאמינה באנטיביוטיקה.

אני אבדוק מחר אצל רופא קונבנציונלי אם יש או אין מנוס

בינתיים גם העין התחילה להתנפח

זה עובר בהנקה בכמויות קטנות מאד, אבל לא הייתי לוקחת סיכון.
לגבי אנטיביוטיקה, זה עניין אישי. אני מעדיפה לנסות שיעבור לבד ורק אם אין מנוס לוקחת אנטיביוטיקה.

הבת שלי אלרגית לפניצילין, לי יש כנראה אנגינה. זה עובר בהנקה? לבקש אנטיביוטיקה שלא מבוססת פניצילין?

ו/גם בינתיים אני רק שותה תה ודומיו. זו הזנחה לא לטפל בזיהום חיידקי בגרון?

לגבי שמירה על הכמות: זה נכון יותר בהתחלת תקופת ההנקה, כשהשד צריך לקבל סימן לכמה חלב הוא אמור לייצר. אחרי שההנקה מתבססת לרוב אפשר לחזור לכמות של פעם אם מניקות הרבה.

יש גיל שבו ההנקות מתקצרות- התינוקות מתחילים לינוק יותר ביעילות ובמקביל השד מתחיל לייצר חלב תוך כדי ההנקה ופחות מכין את עצמו מראש, ולכן יש פחות תחושה של מלאות כמו בהתחלה.
גם הרצון בגירויים הוא נורמלי.
מצד שני, אם אחרי שאת יודעת את זה את עדיין מרגישה שיש כאן בעייה, אפשר לעודד אותה לינוק יותר.
להניק לפני ההרדמות בחדר חשוך, ליזום מגע עור לעור שמעודד הנקה, ובאופן ככלי לנסות להניק גם במצבים שבהם אין גירויים. זה בסדר אם במשך כמה שעות היא בוחרת לא לינוק כשמציעה לה, אבל אפשר לנסות לפצות על זה בזמן אחר.

שלום,
יש לי תינוקת בת חצי שנה. יונקת מלא. מעולם לא קיבלה בקבוק והתחלנו קצת טעימות של מזון מוצק אך לא ארוחות מלאות.
עד עכשו הייתה יונקת כל שעה וחצי- שעתיים בשמחה .
בשבועיים האחרונים היא לא רוצה לינוק ! וגם כשמציעה לה הרבה פעמים היא "עושה טובה" , יונקת דקה-שתיים ודוחפת אותי.
הזמן היחיד שאני מצליחה להניק אותה יותר זמן היא כאשר היא מתעוררת מנונמנת. היא גם לא מתעוררת כלל להנקות לילה ומתעוררת רק בחמש בבוקר.
מה שגם לא תורם זה הגירויים בסביבה - קשה לה מאוד להתעלם מגירויים וכאשר אנחנו מחוץ לבית היא יכולה לא לינוק שעות ופשוט להדוף אותי ממנה.
כמות הפיפי סבירה וכמות הקקי ירדה מכמה פעמים ביום ופעם בארבעה- חמישה ימים. לא נשקלנו אבל סכ"ה היא חיונית ודי מבסוטית מהחיים.
אני בלחץ שאינה אוכלת מספיק וגם מכמות החלב שמראה סימני ירידה ברורים.
מישהי נתקלה פעם? מה לעשות? איך גורמים לה לרצות לחזור לינוק? האם לעזוב אותה לנפשה ולא לשגע אותה עם הציצי ? האם לשאוב חלב כדי לשמור על הכמות?
אשמח לתשובה אני די בלחץ.
ותודה מראש לעונות (-:

הי דנה, חלב מלוח בדרך כלל מעיד על התמעטות גדולה של החלב באותו צד.
את באמת מספרת שהוא בקושי יונק - זה יכול להיות הסיבה וגם התוצאה. כלומר, אם הוא בקושי יונק, אז התוצאה היא שהשד כמעט לא מייצר חלב ולכן נעשה מלוח. כשהוא מלוח, התינוק לא רוצה ולכן ממעיט עוד יותר לינוק ומייצר עוד פחות חלב... מעגל קסמים.
ייצור החלב בשד הוא עניין של היצע וביקוש: כמה שיונקים יותר, יש יותר. כמה שיונקים פחות, השד מייצר פחות.
לגבי הסיליקון - אם בחודשים הראשונים היה ייצור טוב של חלב אז אין קשר לסיליקון.

שאלות אלייך:

• את חושבת שאת יכולה ללמד אותו לינוק שוב? ללמד אותו תפיסה והיצמדות כמו שעושים עם תינוק קטן מייד אחרי לידה?
• האם יש אפשרות שאת בהריון? זו גם יכולה להיות סיבה.
• שאיבה קבועה היא אחת השיטות להגביר את ייצור החלב, מה שיכול לעזור לתינוק שלך לינוק יותר, אם אכן הבעיה היא בהתמעטות החלב כתוצאה מהיניקה שלו, ולא בהתמעטות כתוצאה מהריון (שהיא הורמונאלית ולכן אין אפשרות להגביר).
• אם את לא בהריון, אפשר לקחת חילבה או דומפרידון (תרופה במרשם רופא) כדי להגביר את ייצור החלב, ביחד עם הגברת ההנקות והשאיבות, ושיפור התפיסה. מגבירי החלב עוזרים רק אם יוצא חלק מהשד.

כדאי להיפגש אישית עם יועצת הנקה. מה שכתבתי פה הוא עצות כלליות רק כדי לתת כיוון. בהצלחה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום, שמתי לב שבימים האחרונים יוצא לי חלב מלוח מציצי ימין כשבציצי שמאל הטעם רגיל.. ניסיתי לשאוב קצת כדי "להחליף" את החלב.. ניסיתי לתת לתינוק יותר את הצד הזה כדי שהוא "יחליף" את החלב.. ועדיין החלב מלוח... לא יודעת אם קשור אבל: התינוק בן 9.5 חודשים וכבר כמה שבועות שבקושי יונק בעיקר מוצץ ולא באמת שואב חלב.. בנוסף, יש לי סיליקון (לא נראה לי שקשור כי עד עכשיו לא היו בעיות בכלל)
מוזר או מוכר? מודה שאני לא הכי מודאגת אבל הייתי שמחה לקבל תשובה כלשהי.. תודה רבה מראש !

לפצועה: הייתי במצב דומה, לעבור לשאיבות לא עזר לי. בסוף הגעתי ליועצת הנקה שהיא גם רופאה (ד"ר לייבוביץ') והיא נתנה לי מרשם למשחה עם קורטיזון. כמה מריחות פתרו את הבעיה. לנולין בלבד לא עזר במקרה שלי. בקיצור, מציעה לך לראות רופא שיתן לך מרשם למשחה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה לכולכן, אבדוק הלאה...

אני מקווה. כתבתי לה שם וקישרתי לדף הזה. היא לא הגיבה עדיין.

תפילה, הבנתי נכון שהאם תבוא לקרוא כאן?

עד שתענה מישהי שמבינה יותר, אגיד רק מידע כללי שאם בגדול את יודעת להניק, כדאי לבדוק שאין בעיה מבנית אצל התינוק ולהיעזר ביועצת הנקה לצורך כך.כמובן שגם אם יש בעיה זה לא אומר בכלל שזה הסוף, לרוב הבעיות יש פיתרון, רק צריך לאבחן אותן.
גם לגבי התמודדות עם פטמות שכבר פצועוצ, כדאי לדעתי שמישהי מקצועית תראה אותן ממש בעין כדי לעשות מין "הערכת סיכונים" ולהחליט אם כדאי באופן זמני לעבור לשאיבות.
אם את אחרי קיסרי, אפשר לחפש יועצת הנקה שתגיע אלייך לבית או לבית החולים.
גם לעבור ניתוח וגם קשיים בהנקה זה קשה מאוד... שולחת חיבוק.

מעתיקה הנה שאלה שנתקלתי בה בפורום "אמנות הלידה" ומפנה לכאן את האם השואלת:

מאת: פצועה וחבולה
כותרת: פצעים בפטמה פתאום, תינוק שרק נולד

הי לכן, ילדתי לפני כמה ימים, הפעם בקיסרי נוראי וקשה, אחרי שתי לידות טבעיות. הנקתי בעבר שני ילדים ללא שום בעיות, אני יודעת מה זו תפיסה נכונה, תנוחנה נכונה ובכל זאת יש לי מוגלה, טיפה דימום וכאב מטורף עמוק בכל פעם שהוא יונק!! שמה משחת לנולין ועדיין. נורא נורא כואב. יש עוד משהו שפספסתי? אלף תודות

השאלה של אבישג הועברה לדף פעוט שיונק הרבה{{}}.

תודה לכן. בינתיים הפנטזיה על שינה של לילה שלם התפוגגה, לילה אחרי הוא ינק בלי הפסקה כל הלילה (-: (מזל שהתינוקות האלה כל כך מתוקים) אז כנראה שהוא יודע מה טוב לו, אצבע או לא אצבע...

נשמע לי שאם עד כה הכל היה תקין בהנקה, ומציצת האצבע היא יוזמה שלו, והוא יונק מספיק במהלך היום, אז אין סיבה לדאגה. כך שאת יכולה לשמוח וליהנות מהלילות כל עוד הם כאלה, כי זה תמיד יכול להשתנות....
בהחלט.
אם תרגישי שיש ירידה בכמויות החלב, תטפלי בזה אז.
בהחלט כדאי להיות עם אצבע על הדופק בימים הקרובים לגבי סתימות או מלאות יתר, אבל ברגע שהגוף יתאזן את יכולה להרגע (והרי ברור שאז הוא יחזור להתעורר בלילות...)

אבל הגוף לא לומד לייצר חלב לפי דרישה בגיל הזה? (כשהגדול שלי נגמל בלילה, כמויות החלב לא פחתו.)

ברגע שהתינוק יונק פחות הגוף מקבל איתות שצריך פחות חלב ומייצר פחות. לאורך זמן כמויות החלב ילכו ויפחתו. בגלל שהתינוק רק בן שלושה חודשים חשוב לשמור על אספקת החלב.

פלונית- את יכולה להרחיב קצת, איך זה יכול לפגוע בהנקה?

מה עם לנסות להציע לו לינוק?
כנראה שהמציצה עונה לו על הצורך למצוץ, אך מהאצבע לא יצא חלב.... ולאורך זמן כן יכול לפגוע בהנקה...

נשמע לי שאם עד כה הכל היה תקין בהנקה, ומציצת האצבע היא יוזמה שלו, והוא יונק מספיק במהלך היום, אז אין סיבה לדאגה. כך שאת יכולה לשמוח וליהנות מהלילות כל עוד הם כאלה, כי זה תמיד יכול להשתנות....

האפרוחון בן שלושה חודשים, למד שלשום למצוץ את האצבע. נוצר מצב שבו בלילה הוא לא ינק כמעט 12 שעות (ישן, וכשהתעורר מצץ את האצבע). עכשיו, אני כמובן שמחה וטובת לב שאולי הפעם יהיה לי ילד שלא יונק 6 פעמים בלילה עד גיל שלוש, אבל אני מפחדת שזה עלול לפגוע בהנקה או לגרום לו לירידה במשקל. (יש לי גם היסטוריה של דלקות בשד כתוצאה מגודש, אבל זה לא קרה אתמול). מצד שני, אם הוא רעב ממש הוא לא יסתפק באצבע ויתעורר (כך קרה בחמש בבוקר אתמול). אז יש פה סכנה כרגע לפגיעה ביצור החלב, או שאני צריכה לשמוח על גורלי הטוב?

הוא יונק משני הצדדים. 5-15 דקות זה הסה"כ שלו לשניהם.
תנסי להחזיר שוב לצד הראשון, ואם הוא ירצה עוד שוב לצד השני.
בטווח הקצר אולי הוא לא יבין, בטווח הארוך זה יגביר את כמות החלב.
כל הכבוד לך על הנחישות והעבודה הקשה והלא פשוטה הזאת

ואני לא רוצה לתת לו עוד תמ"ל - בין היתר כי כשנותנים לו יותר מדי - הוא מחזיר ריבית...

חשוב להזכיר שהמוצץ נועד לווסת הנקה עם צינורית לא רק הנקה. לו היה הילד יונק חלב אם היועצת היתה מניחה לו לעשות את זה ככלה העולה על רוחו אבל 10 ארוחות ביום של 90 - 120 מ"ל תמ"ל ליונק בן 3 שבועות (היה יום אחד די נורא כזה) זה יותר מדי.

כיוון שלי אין מספיק חלב והילד לא יודע מתי די עם המטרנה, נאלצנו להתערב. היועצת הציעה שנעשה משהו כדי להסיח את דעתו ולוודא שהוא באמת עדיין רעב - המוצץ היה אחת הדרכים. ללכת להחליף חיתול היא עוד דרך. אין הרבה הסחות דעת אפקטיביות בגיל הזה...

אני לא יודעת אם יוצא או לא יוצא מהשד שלי חלב, אני מאמינה שכן יוצא (לא, גם אני לא מרגישה) אבל זה לא בקצב מהיר מספיק בשביל הילד שלי שמוכן להשאר על השד רק אם יש תמורה משמעותית לאגרה ולא ממש נהנה מקונספט המציצה לשם מציצה עד שד שגם לא מניב זרם חלב (בסוף ההנקה) וגם לא מחובר לצינור פלסטיק קטן שעושה את זה

בימים אלו יש כאמור יותר חלב אם. אני מציעה לו את המוצץ כשהוא ממשיך לבקש תוספת (יש לו ממש תנועות מובחנות שהמשמעות שלהן היא "תחזירי את הצינורית בבקשה") למרות שלדעתי הוא קיבל מספיק ממנה והוא לא מוכן להתחבר לשד בלעדיה יותר.

הוא משתין שקוף 4-6 חיתולים ביום. השתן כהה בחיתול של הבוקר, בד"כ מתבהר אח"כ. הפה שלו מלא רוק והמרפס תקין. והוא כן בוכה לעיתים - כשהוא עייף ולא מצליח להרדם, כשהוא רוצה תשומת לב וכשהוא רוצה לאכול. הבעיה היא שהוא מפסיק לאכול מהר מאד ואני מצליחה להסיח את דעתו מקבלת עוד תמ"ל. אני פשוט חוששת שהוא לא מקבל מספיק חלב אם והתמ"ל, כאמור, מהווה עכשיו רק רבע מהצריכה היומית המומלצת לגודל שלו.

הוא יונק משני הצדדים. 5-15 דקות זה הסה"כ שלו לשניהם.

מה עם להחליף צד אחרי שהוא מסיים צד ראשון?

קראתי איפשהו... שיונקים לא בוכים מרעב

גם מבוגרים הם בני משפחת היונקים. את "בוכה" כשאת רעבה? אני לא, אבל אני מכירה מבוגרים שהופכים עצבניים עד בלתי נסבלים כשהם רעבים.
< בקיצור, לדעתי זו תכונה אישיותית. יש תינוקות שיבכו כל (טוב נו, רוב ) הזמן, יש תינוקות שיבכו כשהם רעבים או עייפים (ולכי תדעי על מה הבכי הנוכחי), ויש תינוקות שלא יבכו כי סף הסיבולת שלהם גבוה, או שהם אדישים, וכו וכו) >

אז התאמנו שנינו בלהפסיק כשהוא מלא. אחת הדרכים לעשות את זה היתה לתת לו מוצץ מדי פעם במהלך ההנקה. כשהסכים לקחת - זה היה סימן שהוא שבע.

אם אלו ההנחיות שקיבלת מיועצת ההנקה אני ממליצה להחליף אותה בדחיפות.
מנגנון היניקה הוא מנגנון ביולוגי ולא קוגניטיבי - השד (=הגוף שלך) והיונק ידעו לווסת את העסק, מוצץ אינו חלק מהעניין ויכול לגרום נזק, בוודאי שבגיל כה צעיר, בוודאי כשההנקה אינה יציבה.

הוא התרגל להרדם על השד עם מוצץ ואינו מסכים בדרך כלל למצוץ שד בלי שמשהו יוצא ממנו
מאיפה את יודעת מה יוצא ומה לא יוצא? כלומר, בטוח שיש פה כאלה שיקפצו ויגידו - היא יכולה להרגיש! ובכן עדותי האישית בתור מניקה למרחקים ארוכים היא שאני לא הרגשתי. אז אולי אני "לא מחוברת לעצמי" ושלל זיבולים ניו איג'ים, אבל אולי את כמוני (=לא מרגישה זרימה, חלב יוצא ואת לא יודעת, חלב יוצא ואת חושבת שלא יוצא)?

תוך 10-15 דקות הוא מסיים ומקבל את המוצץ בשמחה
קשה לי להבין למה את נותנת מוצץ. לפעמים זה אמנם לא מזיק, אבל לפעמים זה יכול ממש לחרב את ההנקה, ואת, אם הבנתי נכון, רוצה להניק, מצד אחד, ומלאה בחששות (אולי מוצדקים) מצד שני. אז למה שלא תבססי קצת את ההנקה? המוצץ נורא מבלבל.

האם יכול להיות שילד רעב לא בוכה?
ילד מיובש לא בוכה. אני לא יודעת אז זה המצב אצלך, אבל ילדים מיובשים יכולים להראות מאוד רגועים. לדעתי גם נושא השתן הכהה צריך להדליק לך נורה אדומה. אולי הוא לא מיובש לחלוטין, ברמה של צורך באינפוזיה, אבל שתן של יונק בריא צריך להיות שקוף ולא כהה.

האם 10 דקות הן מספיק זמן שיקבל מה שהוא צריך?
לא מודדים יעילות הנקה עם שעון עצר אלא בדרכים אחרות שיש ללמוד אותן ולבסס בהן בטחון.

7 שבועות.

הוא עולה במשקל - נכון ליום חמישי הוא גם עלה קצת באחוזונים. אבל מאז הוא אוכל פחות ופחות תוספת. ושעות האכילה לא מתארכות אלא הולכות ומתקצרות. אין שום אינדיקציה בהתנהגות שלו שהוא רעב. הוא חיוני, ערני יותר ויותר ביום (אם הוא לא במנשא הוא בדרך כלל מנמנם כ- 20-30 דקות בכל "מחזור אכילה" ואולי פעם אחת ארוכה של שעה וחצי). הוא מדבר ומחייך לעיתים קרובות ואינו משדר סימני מצוקה (אני שואלת את כל מי שבסביבה אם אולי אני לא קוראת את הסימנים נכון, אבל התשובה היא שאני סתם מנדנדת).

עכשיו חזרנו מביקור אצל אבא בעבודה והוא התעורר באוטו רעב. עצרנו כדי לינוק והוא נרגע אחרי 6 דקות יניקה - לא קיבל ממני תוספת כי לא היה זמין. רק כשהגענו הביתה הוא התחיל לקטר ולבכות כאילו הוא עדיין רעב (25 דקות מאוחר יותר).

האם ייתכן שהוא כן רעב אבל לא בוכה? כי קראתי איפשהו (וזה נשמע גם לי מופרך אבל אני חסרת ביטחון לחלוטין) שיונקים לא בוכים מרעב.

בן כמה התינוק?

אני יכולה לענות על שתיים מהשאלות: (מתוך ניסיון אישי. אני לא יועצת...)

האם 10 דקות הן מספיק זמן שיקבל מה שהוא צריך?
10 דקות בהחלט יכולות להספיק. ב-3 חודשים הראשונים שלי כאימא מדדתי זמני ארוחות כי דאגתי, ויצא לנו בין 6-10 דקות כל ארוחה. הקטן עלה במשקל, ותמיד היה מעל הממוצע.

בבוקר יש בחיתול פיפי - אבל כהה יחסית
גם אצלנו יש פיפי כהה על הבוקר (מתפשפש), וזה אחרי מלא הנקות לילה. שאר הפעמים הוא שקוף.

האם אני מרעיבה את הבן שלי?????
הוא עולה במשקל? הוא חיוני במשך היום? בן כמה הוא?

אחרי סופ"ש של power pumping + שבוע של שאיבות תכופות ככל האפשר (קשה, כי הוא יונק אחת לשעתיים ותינוק ערני למדי) והעלאה של כמות המוטליום ל90 מ"ג ביום חזרנו ליניקה קצת יותר סדירה - התחליף מהווה בערך 25% מהצריכה היומית שלו.

אבל לפני שהגענו לזה ד"ר ליבוביץ אמרה לי "לא לעשות לילד תרגילי מנהיגות על השד" ולכן ניסיתי לתת לו אוכל ככל שהוא ביקש. התוצאה היתה שאכל פי 1 וחצי מטרנה מהכמות המומלצת לילד בגודלו (לא כולל היניקה) ויועצת ההנקה הבהירה לי שתינוקות בגילו בהחלט לא תמיד יודעים להפסיק כשהם מלאים. אז התאמנו שנינו בלהפסיק כשהוא מלא. אחת הדרכים לעשות את זה היתה לתת לו מוצץ מדי פעם במהלך ההנקה. כשהסכים לקחת - זה היה סימן שהוא שבע.

הוא התרגל להרדם על השד עם מוצץ ואינו מסכים בדרך כלל למצוץ שד בלי שמשהו יוצא ממנו. אם אין חלב, זה אומר מטרנה - וכאמור אנחנו לא מעוניינים לתת לו מזה סתם כדי שימצוץ.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? קודם כל, כדי לספר שיש התקדמות. אבל מעבר לזה כדי להתייעץ. הוא יונק עכשיו היטב לפני התוספת וגם קצת אחריה אבל כל הסיפור נעשה מאד מאד מאד קצר - תוך 10-15 דקות הוא מסיים ומקבל את המוצץ בשמחה. אם הוא מקטר טיפה, עד שאנחנו קמים / מגיעים לשולחן ההחתלה או סתם מדברים הוא משנה את דעתו ואני חוששת שהילד לא אוכל מספיק.

הוא תינוק חייכני, ערני ורגוע. הוא רטנוני בעיקר כשהוא עייף ורוצה שירדימו אותו אבל ישן היטב במנשא במהלך היום או בכל מצב בערב / לילה - אחרי שמרדימים אותו בנענוע. ביום, וגם בלילה, כשהוא מתעורר מהשינה הארוכה שלו (שאורכת כ4-5 שעות, לצערי בין 8 ל-1 בלילה...) הוא יונק כל שעתיים. בלילה בדרך כלל ללא תוספת. ביום, אני נותנת לו 10-50 מ"ל כל ארוחה בתלוי כמובן בו אבל גם בכמה רע אני מרגישה בגלל קוצר הארוחה.

האם יכול להיות שילד רעב לא בוכה? האם 10 דקות הן מספיק זמן שיקבל מה שהוא צריך? בבוקר יש בחיתול פיפי - אבל כהה יחסית. במהלך היום יש 4-6 חיתולים רטובים, בד"כ בהירים.

תובנות מישהו? האם אני מרעיבה את הבן שלי?????

שמחה להתעדכן ולשמוע שהיה טוב עם רויטל (אי אפשר שלא)

אני לא בטוחה ששרון מלכי עושה ביקורי בית עושה, עושה כמובן. (מלחי אגב, בח'). וגם נמצאת בדיאדה בנמל פעם בשבוע.

רויטל הררי

איזה רויטל אם אפשר לשאול?

גם אני מאוד מאוד שמחה לשמוע, לפחות מצליחה להתעדכן דרך כאן

טוב לשמוע, שמחה שאהבת את רויטל (אי אפשר שלא), נשמע שיופי לכם.
(לשאוב 180מ"ל במיני אלקטריק זה פשוט מדהים!)
תמשיכו להצליח!

כבר כמה ימים שאני מתכננת לחזור ולספר לכן על המסקנות, שכמובן אינן חד משמעיות.
אחרי שהיתה אצלי יועצת הנקה (רויטל, מקסימה ומומלצת), קיבלתי כמה עצות-
היא אומרת שבשעות אחר הצהריים ערב כמות החלב פוחתת בכלל ובמקרה שלי יכול להיות שזה נלווה לירידה בכמות החלב.
העצה הכי טובה שקיבלתי ממנה היתה להחליף משאבה. לא הבנתי בכלל כמה המדלה מיני אלקטריק הזאת מצ'וקמקת. רויטל גם טוענת שהיא לא מעודדת ייצור חלב.
עברתי ללקטינה ואיכות השאיבות וכמות החלב מאז השתפרו פלאים.
בנוסף, לוקחת חילבה, והוספנו גם שאיבה בערב אחרי ההנקה האחרונה כשזה מתאפשר, כדי לאותת לחלב לייצר קצת יותר בשעות הקשות שלנו.
יחד עם זה, אני מתחילה להבין שאולי שעת השינה האמיתית שלה היא כנראה בערך שעה לפני שחשבנו. עד עכשיו היתה עושה שינה קצרה בסביבות חמש, קמה לשעה בערך, ואז עשינו אמבטיה ולישון.
בדרך כלל זה היה מלווה בעצבים מצידה בערך ארבעים דקות אחרי שהיא התעוררה.
בימים האחרונים יצא ככה שהיא הלכה לישון מאד מוקדם, פעם אחת בחמש, פעמיים בסביבות שש, והלך הרבה יותר חלק.
זהו בינתיים, תודה על העצות

את עובדת בבית ואת מבזבזת זמן על נסיעות למקום רחוק שההורים שלך גרים בו
תמצאי מישהי שתבוא תיקח את המותק הקטנה לטיול ותחזיר אותה להנקות כשצריך ( או שהן ישחקו בחדר בכל זאת לא מדובר בבת שנתיים שנישכבת על הרצפה וצורחת אם אמא עסוקה בחדר השני )
פלוס קפיצת גדילה סקין טו סקין בסוף שבוע ואתם מתגברות פלוס חילבה ולאכול ולשתות ואתן יכולות להתגבר על הבעיה
אני לא בטוחה ששרון מלכי עושה ביקורי בית אבל בנמל בדיאדה יש פעמיים בשבוע יעוץ הנקה חינם עם ג'ולי אולי שווה

ממליצה לך על ורד בוקעי- מאוד מנוסה, מקצועית ואמפטית. טל׳: 052-3974692

היא ב0524808040

שרון מ המעולה. אם היא לא תוכל היא תפנה אותך הלאה.

השקעת בלתאר את המצב. אפשר להוסיף ,לדעתי, מספרים שקשורים למשקל , אחוזונים וכ'

נולדה 3.770, כיום שוקלת כמעט 8 קילו. אחוזון 75 בגובה, אחוזון 95 במשקל, נכון לפעם שעברה שהיינו בטיפת חלב.
לדעתי היא גבהה מאז והתאזנו לה קצת ה"טאיירים" החמודים בבטן.

בהדרכת הנקה , שואלים את האמא מה הציפיות שלה לגבי ההנקה. יש מי שתגדיר את זמן ההנקה הרצוי לה בכמה שבועות, יש מי שמעונינת בשנים.
אני לא מגדירה בזמן. אני מרגישה שכל עוד טוב לשתינו עם ההנקה, הייתי רוצה שתימשך.
אם היא היתה מסרבת לקחת ציצי אולי הייתי מתבאסת אבל מקבלת את זה יותר. זה לא המצב. הילדה רוצה לינוק.
אם תרצו שאגדיר בכל זאת, הייתי רוצה שתינק עד גיל שנה לפחות. לא מתחשק לי לתת לה תמ"ל כשאני בבית. נראה לי מיותר אם אפשר להימנע.


בדיקה הורמונלית אצלך-לוקחת גלולות במקרה?,תרופות אחרות שמשפעיות?
לא

לבדוק מה מצב התזונה שלך והשתיה. האם את מוצאת זמן להזין את עצמך ? לנוח?
משתדלת מאד למצוא את הזמן לכל הדברים האלה, מקפידה יותר מאז שראיתי שהעניינים קצת מגמגמים


_יש מצב שההורים שלך יביאו אותה למקום העבודה שלך לצורך שעת הנקה ?
יש מצב שהעסק יופעל ע"י שותף או יוקפא לעת עתה?_
אני עובדת מהבית. אני מביאה אותה אל ההורים שלי כדי שישמרו עליה. הם גרים רחוק. בימים שהרגשתי שאני צריכה להיות איתה, נשארתי לעבוד אצלם, אבל זה הרבה פחות יעיל.
העסק מופעל בשוטף על ידי מנהלת משרד, שבדיוק מתחלפת עכשיו. אני עוסקת בעיקר בניהול. אין מה לעשות, צריך לנהל... ההכנסות ירדות בזמן חופשת הלידה שלי והמשכורת שלי היא המשכורת העיקרית בבית, כך שאין ברירה אלא לעבוד.


עניין ההרדמה אכן נשמע רגשי

גם אני חשבתי, אבל האינטואיציה שלי אומרת לי אחרת. אני גם רואה כמה היא אוכלת לפני השינה. בימים שהיא יונקת הרבה וטוב ויעיל לפני השינה אין לנו בעיה של הרדמה.

ההתעוררויות הרבות בלילה, לעומת זאת, נראות לי בהחלט חלק מהעניין הרגשי בשילוב עם
_חוץ מזה, הבת שלך בגיל מאוד סקרני, חקרני ומגיב לגירויים. בשבועות האחרונים היא פשוט נפתחתה לעולם וכל גירוי מושך אותה.
לכן, בימים שבהם אתן ביחד, בשעות היום סביר להניח שההנקות שלה קצרות- היא יותר סקרנית מאשר רעבה. כלומר, כל פיפס מושך את תשומת הלב שלה מהשד לעולם הגדול שמסביבו. היא רוצה לשחק יותר מאשר לינוק._
אני חושבת שאפילו לא טרחתי להזכיר את זה כי למרות שזה מאד מציק, זה פחות מטריד אותי מבחינת המשך ההנקה.

משתדלת לזכור לקחת כדורי חילבה. עשיתי קצת הפסקה, חוזרת לזה החל מהיום.
אשמח להמלצה על יועצת הנקה שתוכל לבוא לראות אותנו מחר, בשעות הערב, אני מתל אביב.
ותודה על התגובות התומכות

למען הסר ספק- זה לא שאני אומרת "הכל בסדר, לא צריך לשנות כלום". אני אומרת שהסיפור פשוט לא חד משמעי. אפשר להבין ממנו שהכל בסדר, צפוי מהגיל והסיטואציה ואפשר להבין שיש בעיה שצריך לפתור.

אם את רוצה המלצה על יועצת הנקה, כתבי מאיזה איזור את ואוכל להפנות אותך.

אהלן, אני חושבת שאת צריכה לפגוש יועצת הנקה. הסיפור שלך לא נשמע לי חד משמעי, כך שקשה לי לכתוב לך עצה מושכלת.
אני אמנם מדריכת הנקה, אבל ממש בתחילת דרכי.

ואחרי שכל זה נאמר...אם את עוקבת אחרי ענייני פיפי-קקי ועליית משקל והכל תקין- אז ככל הנראה הכל תקין.
עניין ההרדמה אכן נשמע רגשי יותר מכל דבר אחר, שאיבה של 180 מ"ל בשש שעות כאשר הנקת אותה, אני מניחה, ממש לפני הפרידה ואת מניקה אותה,
אני מניחה, ממש בפגישתכן המחודשת נשמעת לי בהחלט תקינה.
למעשה, פספסת שתי הנקות בזמן הזה(בהנחה שאת מניקה אותה בתחילת ובסוף פרק הזמן הזה) כך שזה נשמע מאוד סביר.

לקבל 120 מ"ל של תמ"ל ולהרדם מהר זו גם לא אינדיקציה. אם היא ינקה הרבה מאוד ואז קיבלה כמות כזו היא פשוט "נופלת" ומתמודדת עם העיכול הלא פשוט הזה. תקפידי על האכלה נכונה בבקבוק- זוית זקופה של התינוקת, בקבוק ניצב כלפיה, כלומר מאוזן, כאשר רק קצה הפטמה מלא בחלב
ופטמה קטנה- לא להחליף לה את הפטמה לפטמה של גיל חצי שנה, אלא להשאר עם הפטמה שליותה אותה מההתחלה.
כך תתני לה מקסימום שליטה על הבקבוק ותמנעי האכלת יתר. תעשי לה הפסקות קטנות בזמן ההאכלה.

נשמע שלוקח לחלב שלך פשוט זמן להשתחרר. את יכולה לעזור מאוד לרפלקס להגיע בעיסוי של השד כדקה- שתיים לפני השאיבה.
זה לא עובד ככה עם בתך. בתך, למרבה המזל, היא יצור הרבה יותר מתוק ממשאבה והיא מפעילה אצלך אוקסיטוצין מהר מאוד. המשאבה, נחמדה ככל שתהיה, לא גורמת לך להתאהב בה. יש נשים שלראות תמונות של ילדיהם\ להריח טטרה ספוגה בריחותיהם\לראות סרטון וידאו שלהם מאוד עוזר להן לשחרור החלב- את מוזמנת לנסות גם את זה. בזמן השאיבה את יכולה ללחוץ על השד.

אחר הצהריים- ערב יש ירידה בנפח החלב לכל הנשים. החלב הרבה יותר שומני וכמותו פחותה- ככה זה. התינוקות אוגרים ואוגרים שומן לקראת הלילה-
פשוט יונקים המון.

חוץ מזה, הבת שלך בגיל מאוד סקרני, חקרני ומגיב לגירויים. בשבועות האחרונים היא פשוט נפתחתה לעולם וכל גירוי מושך אותה.
לכן, בימים שבהם אתן ביחד, בשעות היום סביר להניח שההנקות שלה קצרות- היא יותר סקרנית מאשר רעבה. כלומר, כל פיפס מושך את תשומת הלב שלה מהשד לעולם הגדול שמסביבו. היא רוצה לשחק יותר מאשר לינוק.

בלילה, תינוקות בגיל הזה פשוט משלימים את הפער. יונקים יותר לפני השינה ובמהלך הלילה כולו.
על אחת כמה וכמה אם חזרת לעבודה- זו אחלה דרך להשלים לא רק שעות ציצי אלא גם שעות אמא.

אבל...אם את מרגישה שמשהו לא בסדר, אני כאמור חושבת שכדאי להתייעץ. את יכולה לקחת כדורי חילבה להגברת חלב, אבל בעיניי לא כדאי לפני שפוגשים יועצת ומודאים שאכן יש סיבה.

י

השקעת בלתאר את המצב. אפשר להוסיף ,לדעתי, מספרים שקשורים למשקל , אחוזונים וכ'
אני גם חושבת שהמאמצים שלך רבים ואני מורידה בפניך את הכובע על כך שהתעוררת בזמן:
אני מרגישה את ההנקה נגמרת לי בין הידיים


אני יודעת שנהוג לומר שההנקה היא לא בית כלא שכולא נשים בבית עם תינוק שצמוד לציצי. אפשר לשאוב ואפשר ולשלב תמ"ל לסוגיו.
לפי דעתי , הנקה היא קודם כל שיקוף של כל מה שקורה בין האם והתינוקת.
אולי זה ישמע 'רוחני' ואולי את לא תתחברי לזה-את יכולה להגיב לדברים שאני כותבת לך.לדעתי זה שיעור , זו הזמנה שמכוונת אליך- לבדוק עמוק בתוך ליבך: מה את רוצה מעצמך?

בהדרכת הנקה , שואלים את האמא מה הציפיות שלה לגבי ההנקה. יש מי שתגדיר את זמן ההנקה הרצוי לה בכמה שבועות, יש מי שמעונינת בשנים.
ישנם יופי של סיפורים על נשות קרירה שמניקות -הידד.וישנם המוני מקרים של הנקות שהסתיימו הרבה לפני שהיו צריכות להסתיים .נכון שגיל 4 ח' זה גיל שבו ההנקה מבוססת אצל רוב התינוקות הבריאים. אבל תינוקות הם לא חברות ביטוח והם נוטים לעשות מה שיותר קל והם מאוד קשובים לחיי הרגש שלהם.
אני לא פוסלת את האפשרות שהתינוקת שלך צורחת ואפשר לפרש את זה כבכי של געגוע.

אני יכולה לספר לך שכשאני חזרתי לעבודה והבן שלי נשאר אצל סבתא, באותו גיל בערך, הוא צרח את נשמתו.אני מצטערת מאוד שלא פעלתי לפי הרגשות שלי באותו זמן, אלא לפי 'התוכנית'.

אני מתיחסת למקרה הספציפי שלך.ואני חושבת שזה יהיה לא אחראי להמר שההנקה שלכן תוכל להמשיך במצב כזה עוד הרבה .


מה לעשות?
בדיקה רפואית-לפעמים בעית הנקה נובעת מעינין רפואי אצל התינוק.
בדיקה הורמונלית אצלך-לוקחת גלולות במקרה?,תרופות אחרות שמשפעיות?

לבדוק מה מצב התזונה שלך והשתיה. האם את מוצאת זמן להזין את עצמך ? לנוח?
יש מצב שההורים שלך יביאו אותה למקום העבודה שלך לצורך שעת הנקה ?
יש מצב שהעסק יופעל ע"י שותף או יוקפא לעת עתה?
להניק בתוך מנשא תוך כדי טיול,להצטרף לקבוצת אמהות מניקות .

הצילו, אני מרגישה את ההנקה נגמרת לי.
הבת שלי בת ארבעה וחצי חודשים. נצמדה לי לציצי ברגע שנולדה ונשארה שם מאז. היא מאאאאאד אוהבת ציצי.
ההנקה הלכה חלק ולא היו בעיות עם זה בשום שלב.
אני עצמאית, ובגיל שלושה חודשים הייתי חייבת לחזור לטפל בעסק.
אני עובדת שלושה ימים בשבוע (ראשון, שלישי, חמישי), ובימים האלו היא נמצאת עם ההורים שלי, מקבלת חלב שאוב ו/או מטרנה בבקבוק.
כבר בגיל חודשיים בערך התחלתי לחשוד שכשהיא עייפה אין לה כוח לינוק.
המאפיינים:
בערב היא יונקת קצת ונרדמת על הציצי.
כשאני מנסה לשחרר את הציצי, היא מתעוררת בבהלה ותופסת את הציצי שוב.
כולם סביבי אמרו שזה לא עניין של אוכל, אלא עניין רגשי, מה גם שהיא גדלה מאד מאד יפה.
התעקשתי מאד לפתור את זה בלי בקבוקים, ועד עכשיו הצליח לי כמעט תמיד- אם כי זה לעיתים היה מתסכל מאד.
פעם או פעמיים (בערבים קשים במיוחד) בדקתי את התיאוריה שלי ע"י זה שקיבלה בקבוק ואכן, הילדה אכלה סביב 120 מ"ל ומייד אחר כך נרדמה בלי יותר מדי טררם.
הקדמנו את הערבים בעקבות זה ודאגנו להכנס למיטה לפני שהיא מתעייפת, לאפשר לה לינוק ואז להרדם, וברוב המקרים זה עבד.

בשבועות האחרונים אני מרגישה שיש לי פחות חלב.
זה קרה סביב מתי שאומרים שמשק החלב אמור להתאזן.
אני רואה שהיא מתקשה יותר, אני רואה שנגמר לה החלב והיא רוצה עוד, ואני מצליחה לשאוב הרבה הרבה פחות בימים שהיא לא איתי.
ביום טוב אני מגיעה ל 180 מ"ל לאורך שש או שבע שעות, וגם זה כשאני מתעקשת לשאוב כל שעתיים ומחכה הרבה מאד זמן (10 דקות?) עד שיוצא חלב.
לפני כשבועיים, אחרי הפעם הראשונה שממש הרגשתי שאין לי מספיק חלב, נכנסנו לנוהל קפיצת גדילה- כמיטב עצות באופן- נכנסנו למיטה שתינו והיא ינקה המווון.
בימים שהיא לא איתי אני יכולה לתת לה לינוק מוקדם אחרי יום שלם שהיא לא ינקה והציצי מלא, ואז הכל בסדר.
אבל בימים שהיא איתי כל היום אנחנו מגיעים לשעת הערב ופתאום ההשכבה הופכת לסיוט- לא משנה מתי זה קורה.
היא נצמדת לציצי ומנסה להוציא, אבל יונקת מאד לא יעיל- ונרדמת.
כשאני מנסה לשחרר את הפטמה- צרחות עד לב שמיים.
כבר שלוש פעמים השבוע מצאנו את עצמנו נותנים לה בקבוק בערב כדי להרגיע אותה אחרי שעות של ניסיון לפתור את זה בלי (כלומר, שעות של הנקה רצופה). פעם אחת מתוך זה היתה באמצע הלילה ממש, ומדובר על ילדה שמתעוררת בלילה רק לינוק ומייד חוזרת לישון.
בכל הפעמים אחרי שהיא קיבלה בקבוק היא דיברה עם עצמה קצת בחדווה והלכה לישון בלי בעיה.

אני מרגישה את ההנקה נגמרת לי בין הידיים ומאד רוצה להמשיך להניק אותה עד שלאחת מאיתנו יימאס.
נראה שהיא רוצה מאד לינוק, אבל משהו לא מסתדר לנו.
סליחה על האורך, רציתי לשקף תמונת מצב אמיתית ככל האפשר.
אשמח לעיצותיכן

נכון! כל טיפול שנעים לך- רפלקסולוגיה, שיאצו, אפילו סתם אמבטיה מפנקת ועיסוי נעים מבן הזוג עוזרים מאד בשחרור החלב. תגידי לו שרשמו לך מסאז' בכפות הרגליים...

רק רציתי לחזק ולחבק אותך... נשמע קשה,
ממליצה לך טיפול שיאצו (או כל טיפול אחר) - יחזק אותך, ירגיע, יוכל לעזור בייצור החלב ובתנועה שלו.
לילה טוב

או מספר טלפון..

הי מניקה חדשה,
יש לי סיפור דומה במקצת. אם את רוצה, תשאירי לי מייל ואצור איתך קשר..

כשאני מגבילה את הכמות הוא עצבני, לא רגוע, ולא מצליח להרדם כמו שצריך
את לא צריכה להגביל את הכמות. אין שום סיבה לגרום לו לתסכול- זה לא תורם שום דבר לא להנקה ולא להתפתחות שלו. הרי בימים שבהם הוא אוכל פחות תמ"ל זה לא בהכרח אומר שהוא אוכל יותר חלב אם.

חשובה לה האם ולא רק ההנקה והיא מזכירה לי כל הזמן שאמהות זה יותר מהנקה ושהמטרה היא שהילד יאכל, כמה שיותר חלב אם יותר טוב, אבל המטרה היא קודם כל שהילד יאכל ולא יהיה רעב ומתוסכל כל הזמן. אני מאד מעריכה את הגישה הזו. ברור! אני לא יודעת למה חושבים שיועצות הנקה הן פנאטיות שירעיבו תינוק בדרך להנקה מלאה

כשאת אומרת שיש הפרשים בגודל- האם הם משמעותיים?
מצב נפשי (לחץ) יכול בהחלט להשפיע על שחרור חלב. נסי ליצור אוירה רגועה בזמן הנקה- וטוב יותר, הסחת דעת. למשל לדבר בטלפון, לראות טלויזיה. משהו שיוריד את הפוקוס שלך מהאם הוא בולע או לא.
שקילת נסיון היא כאשר שוקלים את התינוק לפני ואחרי הנקה כדי לראות כמה הוא ינק.

אמממ -אין לי תינוק זמין לשימוש. האם מישהי יודעת אם שאיבה שאינה מפיקה חלב תורמת לפחות לעידוד יצירה או שמא זה בזבוז זמן?

מה זה שקילת ניסיון?

היניקה - לפעמים אפקטיבית (אבל קצרה) לפעמים הוא רק מוצץ (לא מפריע לי אבלהייתי שמחה לדעת שהוא אוכל) לאחרונה הוא אוכל לעיתים תכופות יותר (פעם בשעה-שעה וחצי) וקצר. יש לו כמה מציצות שמרגישות אפקטיביות ואז נראה שהוא עובד על ריק למרות, כאמור, שיש לי הרגשה (לא כל הזמן אבל לעיתים) שיש חלב שהוא לא מגיע אליו.

בסחיטה ידנית אני מצליחה להוציא עוד טיפות, לפעמים אפילו ממש "שפריצים" אבל לא מצליחה להתמיד בזה (החלב מפסיק לצאת אחרי כמה סחיטות).

השדיים לא סימטריים - הימני קטן יותר. שניהם נופלים ורכים (אבל כשמלאים חלב - קשים יותר וחמים).

אני מנסה לדחוס, זה מאריך את השהות על השד לעוד כמה מציצות ואני יכולה לשמוע שהוא בולע אבל כאמור - זה לא מחזיק מעמד.

הערב הוא היה כל כך לא רגוע , וצרח בכזה יאוש שנתתי לו לינוק מנה כפולה של תמ"ל בנוסף ל12 מ"ל של החלב שהצלחתי לשאוב (זאת אומרת שהוא אכל כמעט 100 מ"ל מטרנה מהצינורית ועוד, כאמור 12 חלב אם) ולראשונה מזה הרבה זמן ראיתי אותו ממש רגוע לפני השינה, הוא נרדם בלי צורך לנענע או לשיר.

האם אני מרעיבה את הבן שלי???

אני לא יכולה חילבה - ניסיתי בטיפות ובכדורים ובשתי השיטות הילד פשוט סירב להתקרב אלי לכמה שעות, הריח כנראה לא מוצא חן בעיניו.

אני לוקחת 6 כדורי מוטיליום ביום - הרופאה שלי מסרבת לעלות ל9 היא אומרת שזה מוגזם ולא מוצדק ע"י התוצאות.

אני עובדת עם יועצת בשם פרן ברונשטיין. לזכותה הגדולה יאמר שהיא מאד מכילה וסימפטית. חשובה לה האם ולא רק ההנקה והיא מזכירה לי כל הזמן שאמהות זה יותר מהנקה ושהמטרה היא שהילד יאכל, כמה שיותר חלב אם יותר טוב, אבל המטרה היא קודם כל שהילד יאכל ולא יהיה רעב ומתוסכל כל הזמן. אני מאד מעריכה את הגישה הזו.

אני אוכלת ושותה. כמו שצריך - לא יודעת, אני מרגישה רעבה כל הזמן גם כן (בניגוד לבן שלי, אני גם יכולה לקבל אוכל בכל פעם שאני רעבה אז ההרגשה היא שאני אוכלת כל הזמן. משתדלת שזה יהיה בריא, לא תמיד הולך לי, תלוי אם יש בבית ג'אנק או לא. אני לחוצה מאד ולא, אני לא נחה כמו שצריך, אני בורחת לטלויזיה כדי שלא אצטרך לחשוב על זה יותר מדי.

אני מתוסכלת וכועסת ועייפה ועצבנית והצורך הזה לאזן בין עידוד ההנקה ולוודא שהילד אוכל מעביר אותי על דעתי. אני לא רוצה לוותר אבל ככל שעובר הזמן הילד אוכל יותר תמ"ל, לא פחות. כשאני מגבילה את הכמות הוא עצבני, לא רגוע, ולא מצליח להרדם כמו שצריך. אני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות.

הערה קטנה, שומר משפיע באופן שונה על נשים שונות ולחלק הוא דווקא מייבש.
חילבה אפשר לנסות גם בתה, כף זרעי חילבה בכוס מים להרתיח ולבשל על אש קטנה כעשר דקות. עדיף להכין כמות גדולה לשתות במשך היום כדי לא להתעסק עם זה יותר מידי . כמובן שהרבה יותר זול מהכמוסות היקרות.
כל הכבוד לך! לא פשוט בכלל מה שאת עוברת. מי היועצת שעובדת איתך?

ניסיתן שקילת נסיון?
איך היניקה שלו מרגישה לך? את מרגישה שהוא עובד טוב וחזק? בקצב טוב?
כמה זמן את לוקחת מוטיליום? בעקרון אפשר להגיע גם לתשעה כדורים ביממה.
מה עם סחיטה ידנית? לפעמים יעיל יותר ממשאבה.
איך השד שלך נראה? (קטן, גדול, נופל, רך, מוצק, אסימטריה בין הצדדים וכו')
אני מאד מאמינה בדחיסה של השד- זה עוזר גם בשחרור וגם בהגברה.
איך את באופן כללי? מצליחה קצת לנוח בתוך המלחמה הזו? אוכלת ושותה כמו שצריך? לחוצה מאד?

לדעתי שווה לבדוק דעה נוספת (ללכת להתייעץ עם יועצת הנקה אחרת).
זווית ראיה חדשה תמיד יכולה להועיל.

(עוד רעיון: אולי תניקי כמה פעמים תינוק בוגר, שכבר יודע לינוק טוב וחזק, וכך זה יעודד את השד שלך לייצר יותר חלב)

זה לא עובד!!!

הוא לא עלה מספיק במשקל אז הרופאה ביקשה שאתן לו עוד תוספת. יועצת ההנקה מסכימה שאין סיבה שהילד יהיה רעב וטוענת שהוא עלול לפתח תסביכים ותסכול אם אני מכריחה אותו לעבוד על ריק כל כך הרבה זמן או מסיחה את דעתו ע"י קפיצות, מוצץ ושעשועים אחרים.

השד מרגיש מלא אבל אני יכולה לראות שלא יוצא כלום או כמעט כלום. היועצת חושבת שאולי יש בעיה בשלב "השחרור" של החלב. ניסיתי קומפרס חם. נדמה היה לי שעובד אבל כנראה שלא כי השעה שלוש והילד כבר אכל מחצית מהצריכה הכללית היומית שלו - במטרנה - ואני עדיין לא בטוחה בכלל שהוא שבע.

אני יודעת שיש רגעים של יניקה אפקטיבית, בפירוש שומעת אותו בולע, ובכמויות שלי נראות כגדולות יותר מבעבר ואני עדיין לא מצליחה להאכיל אותו כמו שצריך.

רעיונות? מישהו? בבקשה???

אולי פשוט המצאתם איזה סטארט- אפ!

היתה לו ברירה, הוא עלה על התרגיל תוך 2 דקות וחזר לצרוח בקול קורע לב.

אבל שהוא לא יוכל לקבל חלב...
להחזיק כרגיל להנקה- אבל עם חזיה... ורפידית

תנסי לתת לו למצוץ את הצינורית, באותה החזקה שאת מחזיקה כרגיל- (חלילה לא לבד) אבל שהוא לא יוכל לקבל חלב...
זה עשוי נורא לתסכל אותו-
אל תעשי את זה כשהוא ממש ממש רעב... אלא כשהוא קצת רוצה ציצי/ קצת רוצה ציצינורית. ואז אחרי שהצינורית לא תניב את מה שהוא רוצה- לא תהיה לו ברירה, אלא להסתפק בדבר האמיתי!
תעשי את הניסוי כשאת רגועה, אכולה, ומרוכזת...
ספרי איך הלך

אני מקבלת עזרה מיועצת הנקה שאני רואה בערך 3 פעמים בשבוע, פשוט קיוויתי לתובנות שאולי לא חשבנו עליהן היא ואני.

שאיבות - השתמשתי בידנית ועברתי ללקטינה. היועצת ביקשה ממני להפסיק לכמה ימים. כששאבתי זה היה פחות או יותר בכל פעם שהילד לא ינק (מה שנעשה די נדיר ממילא כי אני מנסה להשאיר אותו על השד ככל שהוא מוכן) אבל התוצאות היו עלובות למדי, בפעם האחרונה הייתי מחוברת שעה, עם הילד מחובר בצד השני לחצי מהזמן הזה (בנס הוא לשם שינוי לא בעט במשאבה) והפקתי משהו כמו 3 מ"ל גם היא וגם הרופאה מאמינות שיש לי יותר אבל המשאבה היא לא הדרך להוציא את זה כנראה.

דחיסה של השד - אני מנסה, זה אכן משאיר אותו יותר זמן על השד אבל לדקות ספורות לכל היותר. כשהוא יונק בשנתו הוא מחובר לזמן ארוך הרבה יותר באמת - אבל הוא ילד ערני למדי (וכשהוא לא רעב, די מתוק וחייכני על אף גילו הצעיר אז אני לא מתלוננת).

שמתי לב שהצורך גדול במיוחד בשעות הצהריים המאוחרות (משהו בין 2-4) שאז הוא זקוק ל"חצי מנה", משהו כמו 60 מ"ל ושוב בערב-לילה (בין 9-11) שאז הוא צורך כמעט מנה שלמה - בסביבות 80 - 100 מ"ל. בשעות האלו תמיד יש ארוחה אחת שבה אחרי כמה דקות יניקה לא אפקטיבית (אני ממש מרגישה שהוא עובד "על יבש") שומדבר שאני עושה לא עוזר והוא לא מוכן לינוק או אפילו להתחבר (בלי הצינורית זאת אומרת...) והצרחות מרעידות את אמות הסיפים. ע"י העסקתו בדברים אחרים הצלחתי ביומיים האחרונים לא לתת תוספת באף ארוחה להוציא את שתי אלו אז ירדנו מ-300 מ"ל ליום למשהו כמו 100-150 (בינתיים, היועצת כל הזמן אומרת לי שאין דבר כזה "יום טיפוסי" בגיל הזה, מה שלמען האמת די מייאש...).

לגבי הצינורית - אשתדל להקפיד לבדוק - לא ידעתי, תודה!

מוטיליום: 2 כדורים של 10 מ"ג * 3 פעמים ביום. אין לי שחלות פוליציסטיות (יש במשפחה שלי, לכן עברתי בדיקה מקיפה), TSH תקין. הריון ספונטני אחרי הפלה נדחית בשבוע 11 כ-4 חודשים קודם.

רקע רפואי רלוונטי (?) - ניתוח לקיצור קיבה לפני שנתיים, ירדתי כ-50 קילו.

אני מסכימה עם בשמת שאת צריכה עזרה מקצועית פנים אל פנים.
לגבי הבקבוק עם הצינורית- כמובן להנמיך.

מה עם שאיבות? כמה פעמים ביממה את שואבת ובאיזו משאבה? כמה מ"ל יוצא בממוצע? מה טכניקת השאיבה שלך?
לפעמים היניקה של התינוק לא יעילה מספיק כדי להגביר את כמויות החלב בעצמו.
לפעמים הארוחות הקצרות בגלל הצינורית גורמות לכך שאין מספיק גירוי לשד, ולכן אין הגברת כמויות.
גם העובדה שתינוק שמקבל תמ"ל פותח רווחים גדולים יותר בין הארוחות לא תורמת.
בקיצור- שאיבה תתן לך אפקט גדול יותר משימוש בצינורית בלבד. כך גם תוכלי לתסף בחלב שאוב ולא תמ"ל.

בנוסף, דחיסה של השד תוך כדי הנקה מגבירה מאד את הזרימה ואת כמויות החלב. נסי לבצע לחיצות מהרגע שהוא מתחיל להראות סימנים ראשונים של תסכול. הלחיצות הן ארוכות בהתאמה לפרקי הזמן בהם הוא פעיל.

חשוב להכניס את הצינורית בחך העליון של התינוק. אם הצינורית נמצאת בזוית הפה, הרבה תינוקות לומדים למצוץ רק ממנה ולא עושים פעולת יניקה על השד.

גם העצות לגבי מגע עור לעור טובות מאד- נסי לעשות אמבטיה משותפת ביחד איתו, הנקה מתוך שינה וכו'.

כמה מוטיליום את לוקחת?
מה המצב הבריאותי שלך באופן כללי? שחלות פוליציסטיות? בלוטת תריס? הריון ספונטני?

אני יכולה להבין שקשה לך עם תוספת התמ"ל... אבל את עושה כרגע כל מה שאת יכולה כדי להצליח בהנקה. שימוש בתמ"ל הוא כורח המציאות לפעמים. זה לא נשמע לי ככשלון הורי, להפך, זה נשמע לי כמו אמא שמתאמצת ועובדת קשה כדי להצלחי במשהו שלא בא לה בקלות רבה כל כך.

תודה למייעצות.

הגבהת הבקבוק עושה את השאיבה מהצינורית קלה יותר (כי התמ"ל יזרום ישירות החוצה במקום שיהיה צורך למצוץ). ניסיתי להנמיך אותו ככל האפשר, וגם להגיש את הגועל נפש קר - לא עובד הילד מוצץ בשקיקה 60 מ"ל בעשר דקות והולך לישון.

ד"ר צימרמן עובדת עם יועצת ההנקה שלי - אבל היא ככל הנראה לא בארץ. מחר שוקלים את העולל ואח"כ אם לא יהיה שיפור היא תנסה ליצור איתה קשר.

בינתיים אני מאד משתדלת להבין מתי הוא באמת רוצה עוד ומתי הוא פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמו אחרי שסיים לינוק כשהוא עדיין ער (ערנות היא מוד חדש מהעשרה ימים האחרונים, שנינו עוד לא בטוחים מה עושים עם זה...). אבל כל פעם שאני בסוף נותנת לו תוספת (לעיתים הרבה פחות תכופות תודה לאל) אני מרגישה ככשלון הורי / אמהי.

עד שמישהי שבאמת יודעת מה לעשות תענה לך
תנסי להגביה את הבקבוק שממנו יוצאת הצינורית
כדי שיתרגל לעבוד גם כשמדובר בצינורית
נשמע כמו ליבוביץ' עכשיו
וחוץ מזה כל הכבוד לך שעברת את כל זה ועוד יש לך כוח

יקירתי, נשמע לי שמסוכן לתת לך עצות למצב כה מורכב דרך האינטרנט. מה עם ד"ר מירה ליבוביץ' (אודים) או ד"ר דינה צימרמן (ירושלים)?

וואו, איזו דרך עשיתם. איזו אמא הילד שלך קיבל. וואו.
אני רואה שאת לא מקבלת תגובות אז מנסה את כוחי למרות שאני מומחית קטנה מאוד. אם לא עזרתי אז לפחות הקפצתי את הדף ל{{}}מה חדש ומשכתי אחרות.
אז תראי, במקרים של העדפת בקבוק מחפשים כרגיל דרכים להפוך את היניקה לקצת יותר מזמינה ואת הבקבוק לקצת פחות מזמין. להפוך בקבוק לקצת פחות מזמין זה למשל להגיש אותו קר ולא פושר. זה פתאום עושה את החלב מהשד למשהו מושך יותר. (-: אבל עם צינורית זה רלוונטי? זה אני לא יודעת. להפוך הנקה לקצת יותר מזמינה מבקבוק - או במקרה שלך להפוך הנקה בלי צינורית לקצת יותר מזמינה מהנקה עם - זה למשל אולי להניק באמבטיה. או באופן כללי עור לעור, וכשהוא מרוצה יחסית. מתאים לכם?

שלומות לכולם

בכורי נולד לפני שלושה וחצי שבועות והוא לא יונק כמו שצריך. להלן סיפור המעשה, קצת ארוך אבל השתדלתי לכלול כל מה שאולי רלוונטי לסיטואציה. אשמח אם למישהי/ו יש רעיונות לפתרון.

נולד בלידה רגילה, ינק כחצי דקה אחרי שנולד (הספיק להתעטש ולהשתין על המיילדת לפני שהגיע אלי...). למרות שנולד בבית חולים לא נפרד מאמא בכלל להוציא 10 דקות עם אבא (מדדנו) בחדר תינוקות בו אפילו לא קילחו אותו (כי רצינו לבד).

השתחררנו AMA כי היה חשש לצהבת (רק בגלל נתוני הדם שלנו, הבילירובין לא עלה על 7 בשיאו) וכי הוא לא עלה מספיק במשקל לטעמם. אמרו לי להניק אותו כמה שהוא רוצה - עשיתי זאת אבל התוצאה היתה עדיין AMA. ומזל שעשינו זאת.

בערב הראשון שלנו בבית התברר שהילד מיובש כי אין לי מספיק חלב. באחת בלילה נסעה הדודה שלי, שהיא גם רופאת משפחה וגם יועצת הנקה של לה לצ'ה - האחרונה בעולם שיחשדו בה בהעדפות לתמ"ל - לקנות מטרנה כדי שלילד יהיה מה לאכול. (על הכעס שלי על עין כרם שחשדו שהילד לא בסדר אבל לא טרחו לבדוק אותו או אותי או לנסות להבין למה - בהזדמנות אחרת).

נתנו לילד את התמ"ל במזרק כדי להמנע מבלבול פטמות.

התייעצתי עם יועצת הנקה שהסכימה, אחרי שראינו שהילד לא עולה במשקל, שכנראה אין לי מספיק חלב ולימדה אותי לתת תמ"ל בצינורית. הילד התחיל לעלות יפה במשקל (200 גר' בשבוע) ונראה היה שאספקת החלב שלי משתפרת (שומר, מוטיליום, עיסויים, מנוחה, ויטמינים, שאיבה, כל מה שיכולתי לעשות כדי לשפר אותה - עשיתי. חילבה אגב, לא עוזר כי אחרי שאוכלים / שותים אותו הילד מסרב להתקרב אלי).

א-ב-ל. בשבוע האחרון גיליתי שאני נותנת לו מנות גדלות והולכות של תחליף והוא מבלה פחות ופחות על השד. בעיקרון נתתי לו את הצינורית על השד שייצר פחות חלב כדי לעודד ייצור. התברר לי שעל השד הזה הוא קצת יותר סבלני אז עשיתי ניסוי. כשהוא התחיל ליילל ולבכות באופן שאני זיהיתי עד עכשיו כ"נגמר החלב תביאי תחליף) שמתי אותו על השד "הפעיל" יותר. (בסחיטה ידנית יכולתי לראות שיש חלב ולא מעט ממנו - השפריץ בזרם לא רק הטיפות שאני רגילה אליהן מהעבר). הוא לא הסכים בשום אופן לסגור את הפה.
ברגע ששמתי לו צינורית על הלשון (עם הפטמה בפה) הוא נרגע. הצינורית היתה ריקה וסגורה לכן יכולתי לראות שהוא מצליח לינוק חלב (עלה בחזרה בצינורית) ברגע שהוצאתי אותה הוא סירב להמשיך לינוק.

בקיצור נראה לי שהילד מעדיף את התמ"ל, או לפחות את הצינורית (שמזרימה את החומר הרבה יותר מהר).

הבוקר ניסיתי לרווח את הזמן בין התוספות (יועצת ההנקה והרופאה תמימות דעים שעוד לא הגיע הזמן לוותר עליה). הדבר שעבד הכי טוב היה להניק על כדור הפיזיו - הא התחבר לפרקי זמן ארוכים). בצהריים כבר נשאר על השד שעה וחצי כמעט (תוך שינה אבל יניקה שהרגישה אפקטיבית) - ואז התחיל לצרוח ולא נרגע משום דבר עד שקיבל צינורית

אני חושבת שיש לי מספיק חלב והילד מסרב לעבוד כדי להגיע אליו. לא רוצה שיהיה רעב אבל לא רוצה לתת לו תמ"ל (ולמה לכל הרוחות הויכוח הראשון שלי עם הילד על ג'אנק פוד הוא בגיל שלושה וחצי שבועות???)

האם יש למישהי/ו כאן תובנות או רעיונות לפתרון?

תודה רבה!
באמת המלצות מצוינות. לא היה לי מושג שיש שפע כזה בירושלים.
הדף של יועצות הנקה גם מאד עוזר- תודה על ההפניה.

פלוני אלמונית,
ההמלצות של גלית מצוינות.
מניסיון, ד"ר לייבוביץ' עוזרת גם בגילאים מאוחרים יותר.
בהצלחה.

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?[po]יועצות הנקה[/po]
תסתכלי בדף יועצות הנקה, יש גם באזור ירושלים
יש יועצות שהן גם ד"ר ואז יוכלו לתת לך מרשם במקרה הצורך
אם אני לא טועה בירושלים יש את ד"ר דינה צימרמן
אם לא תמצאי עזרה מתאימה בירושלים
יש את ד"ר מירי ליבוביץ באודים שהיא גם רופאת משפחה
ויש את מועדון הנקה חלב אם בעולש שבשרון- ושם יש את ד"ר ג'ינה ויסמן (רופאת שיניים) שהיא גם יועצת הנקה.
בהצלחה
ורפואה שלמה

בהצלחה!

אני יכולה להמליץ על גיסתי, יועצת הנקה מוסמכת IBCLC עם הרבה ניסיון.
חן פוגלמן - 08-6600983

שלום,
אני מניקה תינוק בן חצי שנה. מהתחלה התפיסה שלו לא הייתה כ"כ טובה וסבלתי מכך מאד,
ניסיתי את התנוחה המומלצת ב הנקה אינסטינקטיבית והיה נראה שהמצב השתפר.
מדי פעם יש לי כאב מאד חד בצד אחד שמתחיל אחרי הנקה (זה מן תחושת שריפה וגירוד נוראי).
לאחרונה זה החמיר מאד (מאז שהוא הצמיח שתי שיניים). הכאב מופיע רק בצד אחד ויש לציין שבצד הזה יש גם הרבה דליפות ובצד השני אין.
זה ממש משתק אותי, לפעמים לשעות ארוכות.
לפי האודם חשבתי שזאת פטריה (סבלתי מפטריה בעבר), אבל דטקרין ממש לא עוזר.
אני לא רוצה להתייעץ בקופ"ח כי יש שם הרבה בורות בנושא ההנקה וכבר אמרו לי שם להפסיק להניק תינוק קטן כשהייתה לי דלקת בשד.
בקיצור, אני מחפשת מישהי ממש מומחית (לא מדריכת הנקה, אלא מישהי ממש-ממש מומחית) באיזור ירושלים, אם אפשר, שתוכל לעזור.
עדיף רופאה אפילו, שאם צריך איזו תרופה עם מרשם- לא אצטרך ללכת לקופ"ח.
אם לא באיזור ירושלים- אני מוכנה גם לנסוע רחוק במקרה הצורך.
שאלה נוספת- האם אפשר לשפר תפיסה גם אצל תינוק שהוא כבר בן חצי שנה?
ממש ממש אודה על תשובות, אם יש.

טוב לשמוע, רק בריאות!

תודה לכולכן.
ניסיתי כל הלילה הנקות בזוויות משונות, ועיסוי תוך כדי של האזור הקשה.
(כל פעם שניסינו פוטבול- הקטן לא הצליח להפסיק לצחוק )
היום הרבה יותר טוב- שני השדיים באותו גודל, ובערך באותה תחושת מלאות.
צד ימין עדיין מתמלא יותר מהר, והצד שלו עדיין קצת כואב (דלקת?)

מקווה להמשיך במגמה החיובית (אתמול בבוקר היה מבהיל במיוחד)

מה שעזר לי (אם כי לא זכור לי מקרה כואב כל כך אלא רק סתימות נקודתיות) - שינוי תנוחה. בעיקר חיבבתי את "תנוחת הפוטבול" במצב של גודש שמורגש בעיקר בצד החיצוני. מכירה? התינוק מונח עם הפנים לכיוון בית השחי של הצד שהוא יונק ממנו ואת תומכת בו ביד של אותו הצד, הרגליים שלו מתחת לאותו בית השחי.
בכל אופן, לא סביר שתיהרס לך ההנקה מזה.
וכל העצות האחרות שכאן, כמובן.

קרה לי משהו דומה עם הבת שלי לפני כמה שנים. אבל אצלי היה אזור מסוים שכאב. רופאה שהלכתי אליה אמרה שזו דלקת והמליצה על כמה דברים. עשיתי את כולם וזה נפתר.
להניק בכל מיני תנוחות משונות מהשד הכואב. את יכולה להשכיב אותו ולהניק מלמעלה. אפשר להניק ככה אפילו "הפוך". אפשר גם להשמתש כך במשאבה ידנית וממש להניק מכל הכיוונים האפשריים ("מסביב לשעון"). לעסות תחת מקלחת של מים חמים לכיוון הפטמה.
כמובן לא לרוקן, אלא רק לשחרר את הלחץ.
אפשר גם להשתמש בעלי כרוב, הם מקילים קצת על התחושה הכבדה.
לטווח ארוך - כדאי לפנות ליועצת הנקה. הבנתי שדברים כאלה קורים בגלל אחיזה לא מספיק טובה/נכונה.
ומצטרפת למה שנכתב כאן מעלי - זה רציני אבל לא מהווה איום על ההנקה. שדיים לא מתייבשים כל כך מהר...
בהצלחה!

קשה לאמר בודאות אבל זה נשמע כמו צינורית סתומה.
ממליצה על משהו מהאיבופרופנים(נורופן, אדויל, איבופרופן) נגד הכאבים. אם יש גם התחלה של דלקת, האיבופרופן הוא גם אנטי דלקתי.
תסתכלי על הפטמה, חפשי נקודה לבנה חשודה. אם יש, מרחי קצת שמן זית, שימי לך קומפרס חם(מגבת ספוגה מים חמים) לרבע שעה, והורידי את הנקודה הלבנה עם הציפורן.
מהרגע שהנקודה הוסרה- נפתחה הסתימה וכל שנותר הוא לרוקן את השד על ידי תינוק\סחיטה\ שאיבה ולנוח.לעסות ולעסות. טראומיל זה מצויין.
יש סיכוי שהחלב יהיה קצת מלוח לאחר פתיחת הצינורית והתינוק לא ישתגע על הטעם. תרוקני את השד וזה יעבור.
בהצלחה !
(לא יועצת הנקה, בדרך להיות מדריכת הנקה ובעיקר עברתי את זה לפני שלושה חודשים. לא נעים אבל עובר צ'יק צ'ק.)

שאבתי קצת עם עיסוי (והצלחתי בלי כדור/עיפרון (-:), והנקתי ברציפות רק מהצד הגדוש.
בינתיים השד נהיה יותר רך ופחות גדוש, אבל עדיין מתמלא בקצב מהיר.
את הצד הריק שאבתי פעם אחת כדי שלא יהיה גם בו גודש.

איך אני דואגת לכך שהצד הגדוש יפסיק להתמלא בתדירות כ"כ גבוהה?
איך יודעים אם זו דלקת? וסתימה?
(ותודה לכן טליה ושום)

קודם כל, בגיל ארבעה חודשים, גם אם שבוע התינוק לא יינק מצד שמאל, ואחרי שבוע תתחילי שוב להניק מהצד ההוא, הוא יחזור לתפוקה מלאה תוך זמן קצר (יום-יומיים).
דבר שני - תזכרי שכל אמא יכולה להניק בדרך כלל תאומים וגם שלישיה, כך שלהניק מצד אחד ניתן בהחלט (ויש לי מכררה שהניקה ככה שלושה ילדים, ולפעמים גם שניים במקביל).
דבר שלישי ואחרון - אם התינוק מרוקן את השד, זה יהיה בקצב אחר וטבעי יותר מאשר של משאבה, ולכן השד גם יתמלא בהתאם.
האם לא מדובר בדלקת? או סתימה?
תרגישי טוב!