על ידי אלה_לי_לה* » 15 דצמבר 2007, 12:51
בעברית קצת יותר קשה למצוא.
אבל יש את האתר החביב הזה - שמפזר את המידע בטיפות
http://web.macam98.ac.il/~ltami/Moran/index.htm
הם מספרים שבעבר הנשים שלטו, אך הגברים גנבו מהם חצי מהכח
הם גם מספרים הרבה על זמן חלום ומוסיפים אגדה על בריאת האישה -
אני מצטטת:
בריאת האישה
הגבר היה האדון. היו בבעלותו כלים וכלי נשק שלא היו לשאר החיות- ועדיין לא היה שבע רצון. משהו היה חסר בחייו. הוא צפה בחיות מתחברות זו לזו וידע שזהו האלמנט החסר בחייו. להרגשת האחווה שחלק עם באיאם, ושהיה קיים אצל הציפורים, החיות ואפילו החרקים, לא היה מוצא אנושי. במובן יחיד זה הרגיש שהוא פּחוּת מן החיות.
לילה אחד חלם חלום מדהים. הוא שכב למרגלות עץ היאקא. כשהביט בו ברגע אחרון של הכרה, כנראה שהשפיע על מוחו, שכן בחלומו - עדיין היה העץ עומד. ורד הבר המשתלשל למעלה מעל ראשו, נראה כזנבו של קנגורו. ניחוח העלים הישנים ליד גזע העץ, היה כה חזק , שהגבר כמעט וחש שיכור.
העץ נע, שינה צורתו. הגבר הרגיש שאם יוריד מבטו ממנו לרגע- הוא ייעלם. ענפו הקוצני של הורד הצטמק, הגזע התחלק לשני ענפים נפרדים, שני ענפים נוספים נבטו מתחת לפרח. הנביחה הפכה רכה וחלקה כשהפרח נחצה לראש וגזע. השינוי הושלם. אדם נוסף נוצר מן העץ הפורח ויצא מתוך הזר הירוק בידיים מושטות לברכה.
אך האם זהו גבר? דמות זו, מלאת חן יותר מעץ העשב ממנו באה, הייתה כגבר- אך לא כמוהו. גופה יותר עדין ומעוגל.
בהבזק של הבנה שנשלחה מבאיאם, הגבר הבין שיצור זה הוא אישה, שווה לגבר, ומשלימה אותו בטבע ובצורה. אותו ניצוץ אלוהי האיר את פניה ומחשבתה כמו אצל הגבר עצמו. הוא ידע באופן אינסטינקטיבי שיש בה משהו אחר, ייחודי, שהבדיל וקשר כאחד את הגבר והאישה בכל חיים, ושהם שניהם קשורים לייחודיות האין-סופית שהייתה חלק מבאיאם עצמו.
הם התקרבו זה לזו והתחבקו. רגליהם בקושי נגעו באדמה בריקוד הראשוני בו חגגו את האיחוד. לא היה זה עוד חלום- אלא מציאות. הריקוד הסתיים. הם עמדו בשקט, צמודי חזה ועטופים זה בזרועות זו, לומדים את העולם, שידעו כעת שנברא למענם, ושחלקו עם אבי-הכל.
"לא שלכם בלבד", קול חזק נשמע, "שלכם ושלי, אנו קשורים יחד לנצח, אתם וילדיכם והתינוקות של רוחות העולם שייולדו מחדש, ואת אלו אשלח אחרי. הביטו סביבכם".
הם התבוננו, ולמרבה הפתעתם הם ראו את המישור מתכסה בצמחים וחיות, עומדים ללא תזוזה, מאזינים למילים שאמרו את הסדר של היקום של באיאם.
הקול המשיך. "כל אלו הם ברואי, גדולים כקטנים, צמחים וחיות, בים וביבשה ובשמיים. ברואי, נבראו כדי שתשתמשו בהם ותטפלו בהם. הם ימלאו את כל צרכיכם. הם חולקים במידה מעטה את החיים שבי, וכעת במידה מלאה בכם, הגבר והאישה. יום זה הוא ההתחלה- בשבילכם ובשבילי.
הקול נעלם. נראה היה שיש רגישות חדשה באור-השמש של יהי(Yhi). מהמישור מולם הגיעה אנחה רכה ועצומה. הלחש שהחזיק את החיות ללא תזוזה- נשבר. הם קיפצו להם משם ונעלמו מן העין. רק העצים והעשב והפרחים נשארו המקומם, מודעים באותה המידה לאנושות שהגיעה.
הסתיימה תחושת הבדידות וחוסר השלמות. החובות והמחויבויות של הגבר החלו. עם חלוף הימים והשנים, קיומם המשותף קיבל צורה. הוא היה הצייד, הבונה מקלט. היא הייתה מלקטת האוכל, בונת הבית, נושאת הילדים. הם עבדו, ורקדו, ושיחקו, ואהבו יחד ובתוכם באיאם מצא שלמות.
"אני מסופק לבסוף להראות את עצמי דרכם ליקום שבראתי ", הוא חשב.
תהנו ובהצלחה
בעברית קצת יותר קשה למצוא.
אבל יש את האתר החביב הזה - שמפזר את המידע בטיפות
http://web.macam98.ac.il/~ltami/Moran/index.htm
הם מספרים שבעבר הנשים שלטו, אך הגברים גנבו מהם חצי מהכח
הם גם מספרים הרבה על זמן חלום ומוסיפים אגדה על בריאת האישה -
אני מצטטת:
בריאת האישה
הגבר היה האדון. היו בבעלותו כלים וכלי נשק שלא היו לשאר החיות- ועדיין לא היה שבע רצון. משהו היה חסר בחייו. הוא צפה בחיות מתחברות זו לזו וידע שזהו האלמנט החסר בחייו. להרגשת האחווה שחלק עם באיאם, ושהיה קיים אצל הציפורים, החיות ואפילו החרקים, לא היה מוצא אנושי. במובן יחיד זה הרגיש שהוא פּחוּת מן החיות.
לילה אחד חלם חלום מדהים. הוא שכב למרגלות עץ היאקא. כשהביט בו ברגע אחרון של הכרה, כנראה שהשפיע על מוחו, שכן בחלומו - עדיין היה העץ עומד. ורד הבר המשתלשל למעלה מעל ראשו, נראה כזנבו של קנגורו. ניחוח העלים הישנים ליד גזע העץ, היה כה חזק , שהגבר כמעט וחש שיכור.
העץ נע, שינה צורתו. הגבר הרגיש שאם יוריד מבטו ממנו לרגע- הוא ייעלם. ענפו הקוצני של הורד הצטמק, הגזע התחלק לשני ענפים נפרדים, שני ענפים נוספים נבטו מתחת לפרח. הנביחה הפכה רכה וחלקה כשהפרח נחצה לראש וגזע. השינוי הושלם. אדם נוסף נוצר מן העץ הפורח ויצא מתוך הזר הירוק בידיים מושטות לברכה.
אך האם זהו גבר? דמות זו, מלאת חן יותר מעץ העשב ממנו באה, הייתה כגבר- אך לא כמוהו. גופה יותר עדין ומעוגל.
בהבזק של הבנה שנשלחה מבאיאם, הגבר הבין שיצור זה הוא אישה, שווה לגבר, ומשלימה אותו בטבע ובצורה. אותו ניצוץ אלוהי האיר את פניה ומחשבתה כמו אצל הגבר עצמו. הוא ידע באופן אינסטינקטיבי שיש בה משהו אחר, ייחודי, שהבדיל וקשר כאחד את הגבר והאישה בכל חיים, ושהם שניהם קשורים לייחודיות האין-סופית שהייתה חלק מבאיאם עצמו.
הם התקרבו זה לזו והתחבקו. רגליהם בקושי נגעו באדמה בריקוד הראשוני בו חגגו את האיחוד. לא היה זה עוד חלום- אלא מציאות. הריקוד הסתיים. הם עמדו בשקט, צמודי חזה ועטופים זה בזרועות זו, לומדים את העולם, שידעו כעת שנברא למענם, ושחלקו עם אבי-הכל.
"לא שלכם בלבד", קול חזק נשמע, "שלכם ושלי, אנו קשורים יחד לנצח, אתם וילדיכם והתינוקות של רוחות העולם שייולדו מחדש, ואת אלו אשלח אחרי. הביטו סביבכם".
הם התבוננו, ולמרבה הפתעתם הם ראו את המישור מתכסה בצמחים וחיות, עומדים ללא תזוזה, מאזינים למילים שאמרו את הסדר של היקום של באיאם.
הקול המשיך. "כל אלו הם ברואי, גדולים כקטנים, צמחים וחיות, בים וביבשה ובשמיים. ברואי, נבראו כדי שתשתמשו בהם ותטפלו בהם. הם ימלאו את כל צרכיכם. הם חולקים במידה מעטה את החיים שבי, וכעת במידה מלאה בכם, הגבר והאישה. יום זה הוא ההתחלה- בשבילכם ובשבילי.
הקול נעלם. נראה היה שיש רגישות חדשה באור-השמש של יהי(Yhi). מהמישור מולם הגיעה אנחה רכה ועצומה. הלחש שהחזיק את החיות ללא תזוזה- נשבר. הם קיפצו להם משם ונעלמו מן העין. רק העצים והעשב והפרחים נשארו המקומם, מודעים באותה המידה לאנושות שהגיעה.
הסתיימה תחושת הבדידות וחוסר השלמות. החובות והמחויבויות של הגבר החלו. עם חלוף הימים והשנים, קיומם המשותף קיבל צורה. הוא היה הצייד, הבונה מקלט. היא הייתה מלקטת האוכל, בונת הבית, נושאת הילדים. הם עבדו, ורקדו, ושיחקו, ואהבו יחד ובתוכם באיאם מצא שלמות.
"אני מסופק לבסוף להראות את עצמי דרכם ליקום שבראתי ", הוא חשב.
תהנו ובהצלחה