על ידי בשמת_א* » 15 אוקטובר 2006, 01:25
אבל איך יוצרים שיגרה עם תינוקת יונקת?
קצת סדר:
כשיש תינוק קטן, אז אין הרבה "שיגרה".
רק מאמץ כללי שאת תצליחי לאכול בשעות פחות או יותר קבועות, שאת תלכי לישון בשעות מוקדמות או לפחות תחשיכו את הבית כל יום באותה שעה, ככה שיהיה ברור שמשעה זו וזו אתם משדרים "לילה, שקט, ישנים", וכדומה.
לאט לאט מזהים גם אצלם דפוסים חוזרים. למשל, התינוק ישן כמה שעות רצוף, ואז מתחיל לעשות קולות להנקות בשעות די קבועות אבל עדיין ישן תוך כדי ההנקה, מתעורר לשעה של ערות נגיד בתשע בבוקר, ושוב נרדם בעשר עד שתים עשרה, ואחרי זה יונק ויש לו שלוש שעות של ערות, וכך הלאה.
יוצא שלאט לאט מתפתחת שיגרה שמתאימה לתינוק, ומכאן אפשר לבנות מדינה. לאט, בהדרגה, בתהליך של התאמה.
_נדמה לי שהיכולת לנוע מתפרשת בסמנטיקה האישית שלי כחופש
וזה גורם לי להעמיק במחשבה
לגבי, מממ, איך לנסח,
היכולת שלי לוותר על הכל למען קטנצ'יק_
אה-אה. אני לא אמרתי לוותר למען הקטנצ'יק בכלל. בכלל בכלל. אם תקראי שוב את מה שכתבתי, תוכלי לראות שאני דיברתי על האמא. גם אצלי זה התפרש כ"חופש", וזה קריטי לי החופש הזה. לא יכולתי לסבול שום דבר שייקח ממני את הרגשת החופש הזאת. המלה "שיגרה" עשתה לי פריחה (לכן אני מדברת על סדר ולא על שיגרה (-: ).
מה שאמרתי הוא, שהצורך הזה ב"חופש" וב"יכולת לנוע", הם בעצמם מעידים על "אדמה חלשה".
ולכן, למען עצמי אני עובדת על הקטע הזה אצלי, ומנסה להכניס יותר סדר.
לפעמים נכשלת. תראי מה השעה, אני אמורה להיות ישנה, ואני עוד פה, ואני אשלם על זה ביוקר ביומיים הבאים לפחות. פיכס.
מאוד מעניין אותי, להתחזק באיזה מובן?
אצלי זה מאוד פשוט:
כשאני חלשה - אני נעשית מטושטשת, שוכחת דברים, אין לי חשק, אין לי כוח לעשות דברים שאני צריכה, נגררת לא לאכול בזמן, נעשית חולה, לא מכינה אוכל לילדים בזמן, מאבדת את הכוח לבשל - זה פתאום הופך להיות משהו נורא "קשה", מין פרוייקט, נעשית עייפה כרונית, נסחפת לזמן מיותר במחשב, שוכחת את הצרכים הכי בסיסיים שלי, דברים כאלה.
כשאני מתחזקת, הכל זורם. אני פשוט עושה, פשוט חיה, פשוט בכאן ועכשיו, בלי קישקושים. פשוט צלולה, מפוקסת. פשוט עם הילדים. פשוט עושה מה שצריך. פשוט עושה אפילו דברים שקשים ועושים לי רע ודחיתי שנים, כי פתאום יש לי כוח לכל דבר.
יותר ברור?
[u]אבל איך יוצרים שיגרה עם תינוקת יונקת?[/u]
קצת סדר:
כשיש תינוק קטן, אז אין הרבה "שיגרה".
רק מאמץ כללי שאת תצליחי לאכול בשעות פחות או יותר קבועות, שאת תלכי לישון בשעות מוקדמות או לפחות תחשיכו את הבית כל יום באותה שעה, ככה שיהיה ברור שמשעה זו וזו אתם משדרים "לילה, שקט, ישנים", וכדומה.
לאט לאט מזהים גם אצלם דפוסים חוזרים. למשל, התינוק ישן כמה שעות רצוף, ואז מתחיל לעשות קולות להנקות בשעות די קבועות אבל עדיין ישן תוך כדי ההנקה, מתעורר לשעה של ערות נגיד בתשע בבוקר, ושוב נרדם בעשר עד שתים עשרה, ואחרי זה יונק ויש לו שלוש שעות של ערות, וכך הלאה.
יוצא שלאט לאט מתפתחת שיגרה שמתאימה לתינוק, ומכאן אפשר לבנות מדינה. לאט, בהדרגה, בתהליך של התאמה.
_נדמה לי שהיכולת לנוע מתפרשת בסמנטיקה האישית שלי כחופש
וזה גורם לי להעמיק במחשבה
לגבי, מממ, איך לנסח,
היכולת שלי לוותר על הכל למען קטנצ'יק_
אה-אה. אני לא אמרתי לוותר למען הקטנצ'יק בכלל. בכלל בכלל. אם תקראי שוב את מה שכתבתי, תוכלי לראות שאני דיברתי על [b]האמא[/b]. גם אצלי זה התפרש כ"חופש", וזה קריטי לי החופש הזה. לא יכולתי לסבול שום דבר שייקח ממני את הרגשת החופש הזאת. המלה "שיגרה" עשתה לי פריחה (לכן אני מדברת על סדר ולא על שיגרה (-: ).
מה שאמרתי הוא, שהצורך הזה ב"חופש" וב"יכולת לנוע", הם בעצמם מעידים על "אדמה חלשה".
ולכן, למען [b]עצמי[/b] אני עובדת על הקטע הזה אצלי, ומנסה להכניס יותר סדר.
לפעמים נכשלת. תראי מה השעה, אני אמורה להיות ישנה, ואני עוד פה, ואני אשלם על זה ביוקר ביומיים הבאים לפחות. פיכס.
[u]מאוד מעניין אותי, להתחזק באיזה מובן?[/u]
אצלי זה מאוד פשוט:
כשאני חלשה - אני נעשית מטושטשת, שוכחת דברים, אין לי חשק, אין לי כוח לעשות דברים שאני צריכה, נגררת לא לאכול בזמן, נעשית חולה, לא מכינה אוכל לילדים בזמן, מאבדת את הכוח לבשל - זה פתאום הופך להיות משהו נורא "קשה", מין פרוייקט, נעשית עייפה כרונית, נסחפת לזמן מיותר במחשב, שוכחת את הצרכים הכי בסיסיים שלי, דברים כאלה.
כשאני מתחזקת, הכל זורם. אני פשוט עושה, פשוט חיה, פשוט בכאן ועכשיו, בלי קישקושים. פשוט צלולה, מפוקסת. פשוט עם הילדים. פשוט עושה מה שצריך. פשוט עושה אפילו דברים שקשים ועושים לי רע ודחיתי שנים, כי פתאום יש לי כוח לכל דבר.
יותר ברור?