מרתק!
איפה הדף הזה היה לפני שלוש שנים?
כן אני יודעת לפני שלוש שנים קשת _ענן הייתה גם קשת גם ענן וגם ציפור דרור.
שיגרה- מצד אחד אני כל-כך אוהבת אותה ,אך מצד שני הבפנוכו כל-כך מבולגן, כלומר הקליפה היא שיגרתית-היום יום,אין יותר מידי נסיעות וכו..
אבל האמא מבולגנת .........נו אפילו הכתיבה שלי מתבלגנת,
בקיצור לקח לי כמעט שלוש שנים להבין שהבת שלי זקוקה לשיגרה ולסדר ואני מתאמנת על זה יום יום !
(עד שהשלמתי עם זה שאני אדם מבולגן גם חיצונית וגם פנימית-נולדו לי ילדים)
למה כל-כך קשה למצוא איזון? חייבת להיות חנות שמוכרת כדורי איזון או לפחות טיפות !!, -כןכן קיצורי דרך
תודה לך היפה בנשים על הדף !!!

אתמול היה הנסיון שבא אל מול ההחלטות:
חבר התקשר והציע, יותר נכון הפציר, שקטנצ'יק ואנוכי נגיע להשתתף בתור עוזרים בפסטיבל (האיש שלנו עובד שם)
זה היה מאוד מפתה
מאוד
אבל מיד הבנתי שזה נסיון

שאנחנו עוד קטנים מדי וזה יהיה ממש לאתגר אותנו, בעיקר אותו
(אוהל, רעש, אנשים, וכן הלאה)
אז סרבתי, וגם עמדתי בסרובי

ובאמת אני מרגישה ממש תהליך שאני עוברת
וזה מפתיע אותי ומרגש

עכשיו אני תוהה איך בדיוק להמשיך להסכים לעשיית הסדר
מאיפה בדיוק להתחיל- ארוחות בשעות קבועות, או מה, מזדהה עם רוקדת-
[u]גם אני לא הקפדתי על סדר יום קבוע כי היה לי קשה לעשות משהו בכלל.[/u]
לא ממש יודעת מאיפה להתחיל.
כל יום הוא משהו אחר בשינה של קטנצ'יק (אתמול בן שלוש חודש)

ויש כמובן רובד עמוק יותר של [b]באמת להסכים[/b]
לוותר
לא יודעת איך להגדיר את זה במילים, ניסיתי כבר ואנסה שוב
זה כאילו יש בי מקום שמתמרד מול המחוייבות האינסופית הזאת של להיות אמא
מקום קטן ומוסתר
אבל קיים
(בטח משהו שקשור לסיפור החיים האישי שלי...)


_אמן שניזכה לחיות את העולם ומלואו שקיים אצלנו בפנים
ושניזכה לקטוף פירות עסיסיים של עבודה פנימית אמיתית_
אמן
ואמן
ואמן

וגם לקשת
[u]איזה תהליך מיוחד את עוברת וכמה נעים לקרוא אותך[/u]

כמה נושאים עצומים, חשובים ובסיסיים עולים בדף הזה
אמהות, חופש, בסיס וביטחון
קשת א. החיים שלך נשמעים מגניבים לגמרי
[u]נסיעות-ים-נחלים-חברים-מדורות[/u]
[u]ביתיות-תנור עצים-מיטה-שמיכה-פיג'מה-קשת בענן[/u](-;
ב. לטעמי הכל הכל עניין של מינונים ואיזון (ואשרי שאייסם גם את השיעור הזה)
מצד אחד רגש לקיום האישי שלך וחלילה מלהחסיר מעצמך כי אז הבית מתפרק ומנגד להאט את הקצב ולחזק את הסלקציה של מה עושים ומתי
אמן שניזכה לחיות את העולם ומלואו שקיים אצלנו בפנים
ושניזכה לקטוף פירות עסיסיים של עבודה פנימית אמיתית

מאז שבתי נולדה לקח לי המון זמן לחזור לשיגרה. בהתחלה לא היו לה שעות שינה קבועות, ואכילה היתה מסביב לשעון... גם אני לא הקפדתי על סדר יום קבוע כי היה לי קשה לעשות משהו בכלל.
ככל שהיא הלכה והתקרבה לגיל שנה, נעשה יותר ויותר ברור הצורך שלה בשיגרה, בסדר יום. ם הצורך שלה (ושלי) התחלתי יותר ויותר להנהיג סדר כזה בבית.
מאד מזדהה עם מה שבשמת כתבה, לי יש צורך בסדר, בשגרה, האדמה מתחת לרגליים ואני בהחלט צריכה לחזק את זה אצל בתי.
אני משתדלת לא לנסוע איתה הרבה (כאן בסביבה אין ברירה, אנחנו גרות בפריפריה וזה חלק מהשיגרה, אבל כמה שפחות), להקפיד על ארוחות, להיות הרבה בבית. הערב יש חתונה אצל קרובים בתל אביב והשיקול לא לנסוע היה שיהיה קשה איתה והיא תסבול. עכשיו, בגיל שנה וחצי, אם אני במקרה מתעלמת ממשהו שקשור לסדר יום שלה היא ממש מוחה על זה בדרכים שלה. נסיעות והתארחויות זה קשה בגלל השינוי (ועוד סיבות).
אני חשה שהשגרה וסדר היום נותנים לה ולי ביטחון.

[u]נאמר לי שאם נמשיך כך, היא לעולם לא תחליף את היניקות במזון אחר[/u]
אני די בטוחה שעם או בלי שגרה, בגיל 18 היא לא תחפש את הציצי כשתרצה לאכול... וגם לא בגיל 10 וגם לא בגיל 5. בגיל 9 חודשים החלב הוא עדיין המרכיב העיקרי עליו מתבססת התזונה שלה. אין לי את הספר של ד"ר סירס לידי אבל כתוב שם איזה אחוז החלב אמור להוות מהתזונה בכל גיל ועד גיל שנה מדובר באחוז מאד גבוה (נדמה לי שגם 90% ואפילו 100% עדיין נחשב נורמלי ותקין מכל בחינה אפשרית, ולא אומר שום דבר על אכילת או אי אכילת מוצקים בעתיד).
בלי קשר, לדעתי זה הרגל טוב למשל לשבת לשולחן עם המשפחה (או אפילו רק עם אמא) בזמן הארוחה, מה שאומר ממילא לאכול בזמנים פחות או יותר קבועים. מהסיבה הזאת אני למשל לא קונה קונסטרוקציה של כסא אוכל עם מגש כמו שמקובל, אלא מעדיפה כסא שמאפשר לילד לשבת ממש ליד השולחן עם כל בני המשפחה (בסופ"ש האחרון נסינו אותו לראשונה בשתי ארוחות משפחתיות והיה נהדר- הילד ישב, מאושר, כרסם מלפפון, הקשיב בענין לשיחה סביב השולחן, וגם אני וגם האיש אכלנו בנחת עד סוף הארוחה בלי להחזיק שום ילד על הידיים-לראשונה מזה 8 חודשים בערך :-)).

קשת ענן, אני מאוד מזדהה עם הדילמות שאת מעלה. הנסיונות הראשונים שלי לכונן שגרה בחיי החלו ממש לאחרונה, סביב נושא המזון של ילדתי בת התשעה חודשים. נאמר לי שאם נמשיך כך, היא לעולם לא תחליף את היניקות במזון אחר (היא אוהבת מגוון מזונות רחב, אבל כשהיא רעבה היא רוצה ציצי).

כל הנושא מתחבר לי לעוד דילמה שעלתה אצלנו בנוגע לתכנים שאני מעבירה לה. לא שרתי לה שירי ילדים באופן מיוחד ולא דקלמתי לה פעולות (ידיים למעלה וכולי). סיבה אחת היא שזה משעמם אותי, והשניה היא שאני מאמינה שהיא לומדת וניזונה מכל גירוי, לאו דווקא מכאלה שמכוונים לגילה או לשלב ההתפתחותי שלה. לכן, אני פשוט משתפת אותה ביומיום שלי, משמיעה לה את המוסיקה שאני אוהבת ומספרת לה על כל מה שקורה מסביבנו. א-ב-ל, לאחר ששהינו במשך שבוע וחצי אצל הסבים שלה בבלגיה, שיניתי קצת את דעתי. הסבתא נהגה לשיר לה את השיר "עוגה, עוגה, עוגה" כששתיהן עומדות ורוקדות במקום. לאחר מספר ימים, הילדה החלה להגיב לשיר, לצחקק ולבצע תנועות ישיבה ועמידה כבר למשמע המילים הראשונות. באחד הערבים היא אף זחלה אל הסבתא , נעמדה מולה כשהיא אוחזת בברכי סבתהּ ואמרה לה "עוגְ". מאז גיליתי, שהשיר הזה מרגיע אותה, נניח כשנמאס לה לשבת בכסא הרכב. אולי זה מזכיר לה את הסבתא, אולי זה מחזק את הביטחון שלה בעולם להכיר שירים, אולי למוסיקה הקלילה ולטקסט הפשוט יש אפקט אחר, לא יודעת. הייתי שמחה לקרוא תגובות נוספות בעניין.

_אז עכשיו, שוב בבית ותפאורת חורף בחוץ, סיר עם בישולים אורגניים על האש,
ויאללה, צעד צעד, מתוך הבנה ורצון
לכונן סדר (או לקונן??....)
ולהיות_

איזה תהליך מיוחד את עוברת וכמה נעים לקרוא אותך {@

רציתי לכתוב שאני ממש שמחה שפתחתי את הדף הזה, ושיש בו חיים

כי זה ממש עושה לי תנועה בפנים

ולאט לאט אני מתחילה להבין ןלהאמין
בשינוי אותו אני רוצה ליישם בחיי, בחיינו


למשל היום, ישנו בבית הוריי בלילה כי לאיש היה ראיון עבודה בבוקר בתל-ביב,
הנטייה שלי הייתה אחרי זה "יאללה להסתובב, שוק הכרמל, צריכה נעלי בית ועוד כמה שטויות"
אבל משהו בתוכי ידע שזה סתם ליצור סחרחרת פנימית נוספת
אז החלטתי שלא,
וזה, כך מרגיש לי, נקרא להתבגר.

אז עכשיו, שוב בבית ותפאורת חורף בחוץ, סיר עם בישולים אורגניים על האש,
ויאללה, צעד צעד, מתוך הבנה ורצון
לכונן סדר (או לקונן??....)
ולהיות

מצטרפת לדף באיחור, ולא היה לי כוח לקרוא הכל, אבל רוצה לתרום את דעתי האישית -
אני חושבת שהשגרה יכולה להועיל מאוד,
ואילו חוסר השגרה יכולה להפריע בעיקר לך ופחות לו.
אני מכירה כמה ילדים שגדלו בלי שום שגרה והם ילדים מדהימים ומאושרים.
האמהות שלהם עוד מתאוששות.
אם כי,
כשיש שגרה, קל לך יותר לזהות את הצרכים שלו, וזה כמובן מקל גם עליו.

_לאחרונה נראה לי שלהסכים לשיגרה שמתאימה לתינוק זה איזושהיא התבגרות וקבלה של הסטטוס הורים החדש.
נגמר ה"אנחנו ממשיכים את החיים שלנו כרגיל כאילו לא השתננו ואנחנו עדיין מגניבים וספונטניים" ומתחיל
ה"יש תינוק בבית עם צרכים שונים מאיתנו והוא המרכז כעת, לא אנחנו"_

מדוייק ונכון.
אבל מה,
קשה ליישם מבפנים...
נראה לי שעם סיום קיץ, בשבילי תקופה של הכל בחוץ-נסיעות-ים-נחלים-חברים-מדורות וכן הלאה (הקיץ הזה שבו הוא נולד היה מן הסתם שונה ועדיין, על פי ההגדרה הפנימית)
ותחילתו של החורף, התכנסות פנימה-ביתיות-תנור עצים-מיטה-שמיכה-פיג'מה-קשת בענן..וכן הלאה
אני אאתגר עצמי [b]בעשיית סדר[/b]
פנימי וחיצוני
עבור עצמי ובאופן ישיר גם עבור תינוקי

חשוב לי גם לציין ש [u]ואנחנו עדיין מגניבים וספונטניים[/u] הוא בעצם לא מדוייק עד הסוף, כי כמו שכתבה בשמת
הצורך לנוע, כמו שאת בטח יודעת שימשי, הוא צורך פנימי שנובע מחוסר איזון כזה או אחר, שקשור לאלמנט האדמה
אדמה ואמהות קשורים זה בזה כל כך...
שוב חייבת לזוז
חיבוקים לכל האמהות

_לאחרונה נראה לי שלהסכים לשיגרה שמתאימה לתינוק זה איזושהיא התבגרות וקבלה של הסטטוס הורים החדש.
נגמר ה"אנחנו ממשיכים את החיים שלנו כרגיל כאילו לא השתננו ואנחנו עדיין מגניבים וספונטניים" ומתחיל
ה"יש תינוק בבית עם צרכים שונים מאיתנו והוא המרכז כעת, לא אנחנו"_
ממש כך.

אה, ודבר נוסף, בשמת התיאור של מה עייפות מסוגלת לחולל לך כאילו נכתב עלי
והחוסר שקט וגם אני עדיין יושבת על המחשב במקום לישון. הצילו.
מזדהה טוטאלית

קשת, המציאות שתיארת היא ב ד י ו ק המציאות אצלינו בבית רק שאצלנו חוסר המחזוריות מתבטא בשינה
לי אישית יש בעיה חמורה להציב לעצמי גבול או כל דבר שמכניס אותי לתוך מסגרת ושיגרה היא אחת הביטויים
מבחינתי למסגרת. כשאני מסתכלת על הבת שלי (6 חודשים) אין לי ספק שכאשר אנחנו כן מעבירים מס' ימים רצוף בבית משהו בה נרגע ומתייצב.
אלה הימים שבהם רואים קפיצות התפתחות כאילו שכל עוד היא בחוץ היא
במצב ספיגה ובבית יש לה את המרחב המוגן והביטחון "לנסות" דברים חדשים. ללא ספק היא גם ישנה יותר טוב.
לאחרונה נראה לי שלהסכים לשיגרה שמתאימה לתינוק זה איזושהיא התבגרות וקבלה של הסטטוס הורים החדש.
נגמר ה"אנחנו ממשיכים את החיים שלנו כרגיל כאילו לא השתננו ואנחנו עדיין מגניבים וספונטניים" ומתחיל
ה"יש תינוק בבית עם צרכים שונים מאיתנו והוא המרכז כעת, לא אנחנו"
ושחלילה דברי לא ישמעו ביקורתיים כי אני מדברת קודם כל לעצמי
אצל הדתיים השנה הראשונה לאחר הנישואין מוקדשת להיתכנסות ולבניית הבית
ז"א בני הזוג לא מתארחים ולא מארחים. הם בונים את מערכת היחסים עם רקע קבוע, ללא הסחות דעת.
פתאום ברור לי לחלוטין שזה מה שתינוק צריך - רקע קבוע שלא יכביד על החושים ויפנה מקום להתפתחות שמוכתבת רק לפי
מוכנות התינוק. מין מרחב מוגן של שקט.
ועכשיו נותר לי רק ליישם. (שימשי מאוד מבסוטה לגלות עוד נישות לעבודה פנימית)

[u]ואולי זה נשמע כמו קלישאה, אבל נראה לי שחשוב שאמא תרגיש יציבה וכך תשדר לתינוק שלה תחושת ביטחון.[/u]
זה ממש לא נשמע קלישאה,
מבחינתי מדובר באמת עמוקה ומרוכבת, ויחד עם גם מאוד פשוטה (ומכאן עוצמתה)

התינוקי שלי גם הוא בן שלושה חודשים, מחר,
וגם אני מתעסקת בנושא השינה שלו, רצונותיו וכן הלאה

אתמול בלילה הוא ישן פתאום לילה שלם בשינה עמוקה
ואף קם יבש לחלוטין (היפ היפ הוראיי, הוראיי)
סתם רציתי להשוויץ כי לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר

יש לי עוד מה לכתוב אבל אנחנו חייבים לצאת עכשיו (אגב אי-שגרה...) :-)
אז אמשיך אח"כ

הדף הזה מעניין מאוד עבורי כי בימים אלה אני מנסה ליצור שגרה או סדר כמו שבשמת קוראת לזה עבורי ועבור הילדון. הוא בן שלושה חודשים ואני מנסה להתאים את עצמי אליו, מה שבהתחלה די עבד אבל ככל שהוא גדל מתחיל להתבלבל - יש יותר ויותר דברים חדשים שהוא עושה, צריך, מבטא, מפריע לו ונהיה יותר מסובך לגלות מה. לינוק הוא תמיד מוכן אבל אני לא רוצה שזו תהיה התשובה לכל דבר, הוא יונק הרבה והדבר גם מתבטא בגודל שלו ובמשקל (ובגב של אמא). ודבר נוסף שעלה פה שהוא סוגייה בוערת אצלנו הוא נושא השינה - הילדון דוקא אוהב לישון אבל קשה לו להירדם, הוא מסמן לנו שהוא עייף אבל לא קל להרדים אותו (בעיקר עובד ציצי ומנשא) וחוץ מזה השינה שלו קלה ולפעמים הוא מתעורר מהר מאוד - איזה תסכול... בקיצור, אני דוקא אשמח לעצות ליצירת שגרה כי אחרת גם אני קצת מעופפת ואולי זה נשמע כמו קלישאה, אבל נראה לי שחשוב שאמא תרגיש יציבה וכך תשדר לתינוק שלה תחושת ביטחון.

[u]מחשבות לא מסודרות. לא כלליות. רק היבהובי תובנות אישיים. אולי זה יעזור.[/u]

ניסחת מעולה, גם בהמשך. מרגש ומרתק לקרוא ולהרגיש שמישהו מתנסח בשבילך. תודה {@

ולגבי סוגיית השגרה: גלעד הוא התינוק הראשון שלי שגדל איתי בבית. ממש בבית. ועוד עם שני אחים גדולים ממנו.
מרגע שיצאנו מהמסגרות (לפני כשנתיים) היתה לנו מסגרת קבועה של ארוחות, עם פחות או יותר שעות קבועות לכל ארוחה (התארגן די מעצמו - או כמו שכתבה מישהי לגבי "הלוחשת" - שמתי לב יום אחרי יום שאנחנו סובבים סביב שעה מסויימת וככה יכולתי לצפות את הזמן של אותה ארוחה ביום שלמחרת וכו'...).
כשגלעד נולד, השעות קצת זזו, כי בהתחלה לקח המון זמן לעשות כל דבר, אפילו למרוח טוסט בחמאה... ובאמת בחודשים הראשונים, חוץ מזה שסביב שמונה בערב הוא היה מבקש לישון, לא היתה שום שיגרה במהלך היום. אחר כך, לא יודעת להגיד בדיוק סביב איזה גיל, שמתי לב שיש לו צורך בשלוש שינות במהלך היום: שנת בוקר, שנת צהריים ושנת אחרי הצהריים (שהיא באופן מפתיע היתה בעלת עיתוי קבוע, כלומר שעה ספציפית ודי קבועה, בכל יום ! ).
דרך הדפוס הזה למדתי לצפות שאם שנת הבוקר היתה קצרה מהרגיל, שנת הצהריים אולי תתארך (כוללת כמובן תדלוקי הנקה באמצע...) וכו'.

ממש לא מזמן הוא שמתי לב שהוא התחיל לוותר על שנת אחר הצהריים (הוא בן 8 חודשים).

כמובן שהכל תלוי גם בנסיבות, לפעמים הוא מתעורר באמצע שנת הצהריים ולא חוזר לישון ובדיעבד זה בגלל שהיה לחץ במעיים וכמה זמן אחר כך יש לו קקי וכו'.

אני מנסה לכתוב שלא יצרתי שום שגרה עבורו, אלא שבעיקר למדתי את הדפוסים שלו, למדתי לקרוא את הצרכים שלו (לא קראתי את הלוחשת ואני לא יודעת אם לזה הכוונה). וכמו בהרבה דברים, גיליתי שמתוך ההתבוננות עולות התובנות... {@

בשמת,תשובה מדהימה. ניסחת את הכל במילים פשוטות ויפות,בדיוק במקום בו אני הסתבכתי |Y|

[u]לפעמים נכשלת. תראי מה השעה, אני אמורה להיות ישנה, ואני עוד פה, ואני אשלם על זה ביוקר ביומיים הבאים לפחות. פיכס.[/u]
בשמת, חיבוק וירטואלי

<המרגיעון: טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות חסידה ....>
אבל אין ספק שטוב בהרבה להיות חסידה בכאן ועכשיו וצלילות ופוקוס...

קומה ג', מסכימה לחלוטין, גם ברמת העשייה. חיינו השתנו משמעותית מאז קטני יצא לאויר העולם, וכל יציאה נשקלת בכובד ראש (והביטוי כובד כמעט יותר מדי מדוייק) אבל עדיין לפתעמים מרגישה שמה שמניע אותי זה הצורך שלי ולאו דווקא של קטנצ'יק.

_נדמה לי שהיכולת לנוע מתפרשת בסמנטיקה האישית שלי כחופש
וזה גורם לי להעמיק במחשבה
לגבי, מממ, איך לנסח,
היכולת שלי לוותר על הכל למען קטנצ'יק_
למה ראייה של [u]הכל[/u] או לא כלום? :-) מדוע אי אפשר למשל להוריד את מינון הנסיעות בשליש, נאמר? לעשות למשל ארוחת צהריים משותפת קבועה פעמיים בשבוע? רק פעמיים בשבוע. או למשל לקבוע שאת הנסיעות [b]משתדלים[/b] לקבוע לבקרים, ואחרי הצהריים פעילות שקטה יחסית קרוב לבית?
אם החיים עם תינוק מלמדים משהו בכלל, הם מלמדים את חוכמת הפרטים הקטנים ;-)
וכמובן את ההקשבה: אם אתם בדרך והתינוק "הפוך" לגמרי וצורח בכיסא, אולי מדי פעם שאמא והתינוק יעשו אחורה פנה ורק אבא ימשיך (אם התינוק רגוע, אין לנו בעצם בעיה).
לאט ובלי הכרזות גדולות על "סדר יום". רק מתוך הקשבה.

[u]אבל איך יוצרים שיגרה עם תינוקת יונקת?[/u]
קצת סדר:
כשיש תינוק קטן, אז אין הרבה "שיגרה".
רק מאמץ כללי שאת תצליחי לאכול בשעות פחות או יותר קבועות, שאת תלכי לישון בשעות מוקדמות או לפחות תחשיכו את הבית כל יום באותה שעה, ככה שיהיה ברור שמשעה זו וזו אתם משדרים "לילה, שקט, ישנים", וכדומה.
לאט לאט מזהים גם אצלם דפוסים חוזרים. למשל, התינוק ישן כמה שעות רצוף, ואז מתחיל לעשות קולות להנקות בשעות די קבועות אבל עדיין ישן תוך כדי ההנקה, מתעורר לשעה של ערות נגיד בתשע בבוקר, ושוב נרדם בעשר עד שתים עשרה, ואחרי זה יונק ויש לו שלוש שעות של ערות, וכך הלאה.
יוצא שלאט לאט מתפתחת שיגרה שמתאימה לתינוק, ומכאן אפשר לבנות מדינה. לאט, בהדרגה, בתהליך של התאמה.




_נדמה לי שהיכולת לנוע מתפרשת בסמנטיקה האישית שלי כחופש
וזה גורם לי להעמיק במחשבה
לגבי, מממ, איך לנסח,
היכולת שלי לוותר על הכל למען קטנצ'יק_
אה-אה. אני לא אמרתי לוותר למען הקטנצ'יק בכלל. בכלל בכלל. אם תקראי שוב את מה שכתבתי, תוכלי לראות שאני דיברתי על [b]האמא[/b]. גם אצלי זה התפרש כ"חופש", וזה קריטי לי החופש הזה. לא יכולתי לסבול שום דבר שייקח ממני את הרגשת החופש הזאת. המלה "שיגרה" עשתה לי פריחה (לכן אני מדברת על סדר ולא על שיגרה (-: ).
מה שאמרתי הוא, שהצורך הזה ב"חופש" וב"יכולת לנוע", הם בעצמם מעידים על "אדמה חלשה".
ולכן, למען [b]עצמי[/b] אני עובדת על הקטע הזה אצלי, ומנסה להכניס יותר סדר.
לפעמים נכשלת. תראי מה השעה, אני אמורה להיות ישנה, ואני עוד פה, ואני אשלם על זה ביוקר ביומיים הבאים לפחות. פיכס.


[u]מאוד מעניין אותי, להתחזק באיזה מובן?[/u]
אצלי זה מאוד פשוט:
כשאני חלשה - אני נעשית מטושטשת, שוכחת דברים, אין לי חשק, אין לי כוח לעשות דברים שאני צריכה, נגררת לא לאכול בזמן, נעשית חולה, לא מכינה אוכל לילדים בזמן, מאבדת את הכוח לבשל - זה פתאום הופך להיות משהו נורא "קשה", מין פרוייקט, נעשית עייפה כרונית, נסחפת לזמן מיותר במחשב, שוכחת את הצרכים הכי בסיסיים שלי, דברים כאלה.
כשאני מתחזקת, הכל זורם. אני פשוט עושה, פשוט חיה, פשוט בכאן ועכשיו, בלי קישקושים. פשוט צלולה, מפוקסת. פשוט עם הילדים. פשוט עושה מה שצריך. פשוט עושה אפילו דברים שקשים ועושים לי רע ודחיתי שנים, כי פתאום יש לי כוח לכל דבר.
יותר ברור?

[po]קשת ענן[/po], הרעיון של ה"לוחשת" אותו אימצתי היה להקשיב לתינוק,לבחון את התנהגותו ותנועותיו וכך לאט הבנתי מה הוא ממש אומר לי.
אח"כ בהדרגה, שמתי לב שיש מחזוריות בהתנהגותו (אוכל,קקי,זמן עירות ולישון) כל זה תאם את רעיון השגרה בספר.
מכאן והלאה הלכתי לפי התינוק שלי כלומר,הסדר בתוך שגרת ה-EASY היה לפי ההתנהגות שלו.

[u]היא טוענת שיש לאפשר לילד לינוק רק אחרי שהוא קם מהשינה, להרגיל את הילד להירדם בעצמו וכן הלאה,[/u]

תני לתינוק שלך לינוק מתי שהוא רוצה לפני או אחרי זה כבר לא משנה.מה שמשנה זה לעקוב ולגלות את המחזוריות שלו לפי הסימנים שהיא נותנת שם. עם כל השאר כבר פחות הסכמתי אבל השגרה עשתה לי סדר גדול בכאוס שהייתי שרויה בו.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי כראוי [-:
ואגב,
[u]להרגיל את הילד להירדם בעצמו[/u]
הייתי בעד העניין מלכתחילה אבל בחודשיים-שלשה הראשונים הוא נרדם מתי שרק רצה על הציצי ואח"כ בידיים בתנועה (זה הזמן שלו) אך, עם זאת השתדלתי לתת לו לנסות להרדם במיטה בכל זמן שאפשר היה (זיהיתי את סימני העייפות ונסיתי קודם כל את המיטה ואם זה לא עבד עברנו לידיים).
היום הוא ממש לא צריך לא את הציצי שלי ולא אותי כדי להרדם - שווה ניסיון

[u]ואין מאושרת ממני על שהתוודעתי למושג השגרה עפ"י ה"לוחשת לתינוקות" (שלא יאכלו אותי פה).[/u]
[po]רות מיק מיק[/po], יצא לי להתוודע לספר הזה, ולחשוב על מה שהיא מציעה בו, אבל זה לא עבד עבורנו...
היא טוענת שיש לאפשר לילד לינוק רק אחרי שהוא קם מהשינה, להרגיל את הילד להירדם בעצמו וכן הלאה, ומבחינתי זו פשוט לא אופציה... ומה עם להרדם על הציצי??
נראה לי תענוג גדול מדי ובסיסי מדי מכדי למנעו ממתוקי שלי. ולא רצינו לתת לו מוצץ (והיא מגדירה זאת כ"הורות משבשת")
אף על פי כן אני אשמח לשמוע איך זה עובד בשבילכם.


[po]בשמת א[/po], כמו תמיד, תענוג לקרוא את מה שאת כותבת.
אני מתחברת מאוד לכל מה שכתבת [u]במיוחד בקטע הזה של חיזוק האדמה[/u]

אבל

נדמה לי שהיכולת לנוע מתפרשת בסמנטיקה האישית שלי [b]כחופש[/b]

וזה גורם לי להעמיק במחשבה
לגבי, מממ, איך לנסח,
היכולת שלי [b]לוותר[/b] על הכל למען קטנצ'יק

ומי אמר בכלל שאמא מתוסכלת עדיפה, סביר להניח שאין כך הוא הדבר.

...זה כאילו עמוק בתוכי, ובתוך כל האהבה והחסד שהבאתו לעולם פרשה עליי,
יש מקום שכל כך מפחד מהקיבוע, מהמחוייבות האדירה והאינסופית הזאת...
הידיעה שאני חופשייה לנוע היא מעין 'תרופה' לנקודה הזו.
אבל ללא ספק הדברים שאת מעלה גורמים לי לתהות...

[u]וכדי להתחזק אני חייבת חייבת חייבת לחזק את האדמה.[/u]
מאוד מעניין אותי, להתחזק באיזה מובן?
כלומר, באופן כללי אני מבינה את מה שאת כותבת, אבל מעניין לי להעמיק בזה.
תודה

(ותודה לכל הנשים והאמהות שמפיחות חיים בדף הזה)

[u]אם אתם שלמים עם אורח חייכם מדוע הספק? האם יכול להיות שאולי בכל זאת אינך שלימה עם אורח חייכם?[/u]
יכול להיות...
זה הכל מתקשר להכל.
ואלה החיים.
מזל שאפשר לגדול.

<לא אחת אני יודעת שהקטן בא לגדל אותי אפילו יותר ממה שאני אותו...>
זהו לעכשיו.

יש לי תינוק בן 4 חודשים ויש לו שגרה. כשאנחנו יוצאים מהשגרה,למשל נוסעים לאנשהו או כשסדר היום משתנה הוא ממש סובל מזה. בשגרה הוא מאד רגוע ואם יוצאים מהשגרה אז הוא ממש לא רגוע.
אני שמחה שהצלחתי ליצור לו שגרה,אבל יכול להיות שזה תלוי באופי התינוק,השאלה היא האם התינוק שלך רגוע כשאתם בנסיעות וכו'?

אשמח אם תשתפו בשגרה היומית שלכם

מעניין, גם לי יש את ההתלבטות הזו לאורך כל ההורות שלי, ואני מזדהה עם בשמת בצורך הזה בתנועה כל הזמן, לא ראיתי את זה כבעיה שלי אבל כן כמשהו שלא טוב לילדים
אבל איך יוצרים שיגרה עם תינוקת יונקת? היא נרדמת רק עליי (לרוב רוצה עם ציצי לפעמים במנשא כשמטיילים) לפעמים ישנה עליי שעתיים לפעמים חצי שעה ואז רוצה תנועה
וככה אני מתמרנת במשך היום מתי אני יכולה להניח אותה ולעשות משהו ומתי היא מוכנה להיות במנשא ושאעשה משהו (לרוב היא לא "מרשה לי" לעבוד בבית כשהיא על המנשא)
אז איך יוצרים שיגרה ככה אני לא יכולה להחליט בשבילה מתי לישון או לאכול... אשמח לרעיונות.

אני בהתחלה נורא רציתי שגרה לתינוקת שלי אבל לא ידעתי איך- מה כבר יכול להיות שגרה עם תינוקת יונקת שכל היום על הציצי? היא גם לא ישנה מסודר ואף פעם לא ידעתי אם אוכל לישון איתה או שהיא תרדם לשתי דקות וזהו, ולי זה היה נורא קשה.
השיגרה התחילה בגיל חצי שנה בערך ומאז הרבה יותר קל לי. נראה לי מנסיוני, הלא רחב שמבוסס רק על הבת שלי ועל צפיה בכמה ילדים שאני מכירה, שאם התינוק שלך רגוע ושמח ולא מתקשה להרדם ולישון מספיק שעות, כרגע אולי הוא עוד לא צריך את זה. כשמתחילים לאכול אוכל מוצק לדעתי זה מתחיל להיות חשוב יותר. בכל אופן לי השגרה מאוד הקלה על החיים. וגם כל מה שבשמת אומרת- אני מרגישה הרבה יותר רגועה ושמחה כשאני יודעת מה אני הולכת לעשות עם עצמי ואיפה אני הולכת להיות במשך היום וכו'.

עוד אין לי מחשבות מספיק מגובשות, אבל העניין הזה מאוד מעסיק אותי מאז שאני משתפרת בכיוון של [po]פליי ליידי[/po].
גם אני באה מהמקום של "אין שיגרה", ואני מגלה יותר ויותר שהסדר חשוב.
במיוחד בקטע הזה של חיזוק האדמה.
אני מגלה שהסיבה שלא הייתי מסוגלת שתהיה שיגרה בחיים שלי, שהייתי חייבת להשאיר המון זמן חופשי ל"כל מה שיצוץ", ושנסעתי ה-מ-ו-ן, היתה בדיוק זו - שיסוד האדמה בגופי ובאישיותי היה רעוע ומעורער. נולדתי ככה, וכדי להתחזק אני חייבת חייבת חייבת לחזק את האדמה.
זה מתחיל מסדר יום וסדר שבוע.
זה ממשיך בשעות מוקדמות ללכת לישון.
זה ממשיך בשעות קבועות פחות או יותר לארוחות. קריטי, לאכול בזמן. לאכול דברים יחסית קבועים או מסגרת אוכל כלשהי שתהיה בה חזרתיות מוכרת.
זה ממשיך בלהיות הרבה בבית. בלזהות את אי השקט [b]לפני[/b] שאני מתחילה להתרוצץ או לצלצל בטלפון. לנשום עמוק. להישאר בבית, להזמין אלי, לצאת החוצה - ברגל. להמנע מנסיעות עד כמה שאפשר, וממש להשתדל בזה.
זה ממשיך בלהתחבר לעייפות. להקשיב לה. רוב חיי בכלל לא ידעתי. לא שמעתי. הגוף שלי נאלץ לחלות כל הזמן כדי שאשבית את עצמי.
זה ממשיך בלהקיף את עצמי בצבעי אדמה, מתוך בחירה מודעת, כי הם מחזקים אותי (שיניתי את יחסי לכתום, שפעם היה השנוא עלי ביותר).
לילדים שלי זה קריטי, כי גם להם, כמו לי, יסוד אדמה חלש מלידה.
וכל פעם שזה מתערער אצלי (מאוד בקלות. מספיק שאלך לישון מאוחר לילה אחד או אדלג על ארוחה אחת) מתחיל מייד הסחף ואני יוצאת מאיזון. התרוצצתי מדי? אופס, יצאתי מאיזון. קל מאוד לערער אותי, עדיין. קשה מאוד לחזור לתלם.

מחשבות לא מסודרות. לא כלליות. רק היבהובי תובנות אישיים. אולי זה יעזור.

באשר אלי,
מנסיוני האישי מצאתי ששגרה מובנית עזרה לי להתרגל לעניין האימהות (שגרם לי בתחילת הדרך לבלבול נוראי). כיום, הקטן בן 8 חודשים ואין מאושרת ממני על שהתוודעתי למושג השגרה עפ"י ה"לוחשת לתינוקות" (שלא יאכלו אותי פה). אימצתי את הרעיון שלה שמדבר על שגרה מובנית (אין הכוונה ללוח זמנים!!) שתהווה בסיס מוצק אך גמיש לפי ההשתנות [b]בצרכיו של התינוק[/b].
אך אם הבנתי נכון נדמה לי כי לך אין בעיה כלשהי בהתרגלות לעניין האמהות.

[u]מצד אחד מרגישה שכל עוד אנחנו שלמים לגמרי עם אורח החיים שבחרנו זה עובר לתינוקי וגם אצלו הכל בסדר.[/u]

_לא רוצה שהאדמה של תינוקי תהיה רעועה. רוצה ששורשיו יהיו חזקים ואיתנים ויציבים.
לא כמו אצלי, לא כמו אצל בנזוגי_
אם אתם שלמים עם אורח חייכם מדוע הספק? האם יכול להיות שאולי בכל זאת אינך שלימה עם אורח חייכם?

הייתי בטוחה, מה זה בטוחה, משוכנעת מעל כל צל של ספק,
שבחיפוש אחר דף שקשור לשגרה אני אמצא מינימום מדור שלם.
אבל לא מצאתי.
אז אני פותחת אותו. כאן ועכשיו.

אני פשוט מאוד תוהה רבות ביני לביני, ועכשיו גם לבינכם/ן,

מהי המשמעות של [b]שגרה[/b], ויותר מזאת, של [b]אי שגרה[/b],

עבור התינוקי שלי (כמעט שלושה חודש) , ובכלל לתינוקות לצורך העניין.


בנזוגי ואני חיים חיים שאין בהם ממש שגרה.
אני עם התינוקי ואישי עובד בימים לא קבועים, בשעות לא קבועות, בעבודות לא קבועות.
עבור שנינו הדבר עובד נפלא
אבל לא אחת אני תוהה האם הקטן שלנו סובל מכך.
מזה שאין שעות קבועות למקלחת
מזה שנוסעים המון לכל מיני מקומות בארץ
וכן הלאה

זה הזמן לציין את המרגיעון שיצא: "קושי אינו בהכרח סבל"

מסכימה

ועדיין תוהה.

מצד אחד מרגישה שכל עוד אנחנו שלמים לגמרי עם אורח החיים שבחרנו זה עובר לתינוקי וגם אצלו הכל בסדר.

ובכל זאת אני תוהה.

מה שגורם לי לחשוב על כך הרבה, תצחקו או לא, זו העובדה שהיציאות שלו הן הדבר הכי שלא בעל מחזוריות קבועה בעולם.
(אנחנו מ [po]מדור בלי חיתולים[/po], אז מתעסקים די הרבה בשלב זה עם קקיפיפי)

לא רוצה שהאדמה של תינוקי תהיה רעועה. רוצה ששורשיו יהיו חזקים ואיתנים ויציבים.

לא כמו אצלי, לא כמו אצל בנזוגי (אה, מתחילים לחפור...).

אז מה יש לכם לומר בנידון???