[u]נכון שקל יותר ליצור קשר, אבל המבחר ממש מוגבל...[/u]
כשבתי הייתה בת ארבע היא הלכה לגן-עם-אמא. היו שם ילדים בכל מיני גילים,
אבל השכבה שלה היתה מצומצמת יחסית - בערך חמישה ילדים.
בהתחלה התלהבתי מזה כי לא רציתי גן גדול.
בהמשך התברר לי שזו הבעיה העיקרית בשבילה: מספיק שלאחד הילדים היא לא מתחברת והשניים האחרים מתחברים ביניהם ולא משתפים - והיא נותרת בלי אפשרויות.
זה קה די הרבה. זה היה שילוב של האופי שלה עם הנסיבות, אבל בהחלט ראיתי בזה מגבלה ואפילו חשבתי שיש משהו מנוון מבחינה חברתית בסיטואציה הזו.
לא בטוחה אם זהרלוונטי כל כך לגיל 3, וכאמור זה מאוד תלוי נסיבות

נכון, לא מדובר בחדר המתנה אקראי. מדובר בחברה יומיומית לטווח ארוך. נכון שקל יותר ליצור קשר, אבל המבחר ממש מוגבל...

עוד דבר שתהיתי - האם עדיף 3 ימים מלאים (8 עד 4) במקום קטן, אינטימי, משפחתי ונעים, או 5 ימים עד 13:30 במקום יותר המוני (18 ילדים)?

[u]הסיכוי לפתח קשר עם אדם עולה ככל שכמות האנשים מסביב קטנה[/u]
לא מסכימה, כשגרנו בגבעה הייתי מאוד בודדה למרות שהיו לי שתי שכנות, אני חושבת שהעובדה שהייתי חייבת לפתח קשרים דווקא עם שתי נשים מסוימות מאוד גרמה לכך שלא הצלחתי להתחבר אליהן. בישוב השפע מסביבי עושה לי מאוד טוב, אני שמחה שאני יכולה לבחור את החברות שלי מתוך מבחר ולא חייבת להיות בקשר דווקא עם מישהי מסוימת. כאן אני באמת הרבה יותר חברותית.

זה לגבי אפשרויות, אבל אם אתן מדברות על הדרך ליצור קשרים אני גם מעדיפה מפגש של אחד על אחד מאשר מפגש המוני.

מספיק כדי לפתח קשרים? בוודאי. זה אפילו טיפה הרבה -- הסיכוי לפתח קשר עם אדם עולה ככל שכמות האנשים מסביב קטנה. דמייני את עצמך בסיטואציה שאת עם אנשים לא מוכרים לחלוטין, נגיד באיזה חדר המתנה -- האם הסיכוי לקשר גדול יותר כשהחדר מלא אנשים או כשיש בו רק עוד אדם אחד?

ושהחברה הקבועה שלו (שלושה ימים בשבוע) תהיה שלושה ילדים - זה מספיק? בתקווה יהיו לנו מפגשים גם אחהצ עם ילדים נוספים שגרים קרוב.

בעיני, יחסים טובים נוצרים עם ההיכרות ועם השהייה ביחד. כימיה בגיל שלוש - זה קורה לפעמים אבל מנסיוני זה ממש לא המפתח ליחסים טובים בין ילדים.

סטטיסטית, יש יותר מגוון של ילדים, כך שיש יותר סיכוי לכימיה. לא?

למה את חושבת שיש יותר סיכוי לכימיה כאשר יש יותר ילדים?

אוף, הגן החלומי נמצא קצת על כרעי תרנגולת... חשבתי שיהיו לפחות 7 ילדים, עכשיו מסתבר שזה יהיה בעיקר ילדיה של המטפלת (בני 2 ו-4), ואולי עוד ילד בן 3 וחצי. כלומר, זה יותר כמו שהוא יצטרף למשפחה לשלושה ימים בשבוע. האם זה מספיק לצרכיו החברתיים (שאינם רבים כרגע, אבל הייתי רוצה לחשוף אותו למגע קבוע עם קצת יותר ילדים, כדי שיהיה יותר סיכוי לכימיה...)? האם עדיף גן רגיל של 18 ילדים?? או 12?

נכון, הוא כבר מוותר עליה לפעמים.. כשהיא תיפסק, זה די יקל על תכנון הימים. אם כי כרגע אני אמורה לעבוד בעיקר בשעות היום, ואוהבת את הרעיון שאני עובדת כשהוא ישן, כדי לא להפסיד שעות ערות איתו...

אמא אופטימית יקרה, רק רציתי להוסיף עוד נקודת הסתכלות: גיל 3 זה גיל גבולי כזה מבחינת שנת צהריים. עוד מעט הוא יתחיל לאט לאט לוותר עליה, ואז יהיה לך יותר קל כי הוא יילך לישון מוקדם יותר בערב ויהיה לך יותר כוח וזמן.

זה הגיוני דניאלה. אך אני עדיין מוטרדת לגבי השנה הקרובה, ולא רוצה לשים אותו במקום שאיני שלמה איתו, רק בגלל שאנחנו גרים קרוב למסגרת שאולי תתאים לו בעתיד. אני נוטה כן ללכת על הגן החלומי, למרות שבאמת לא ברור כמה זה בר קיימא מבחינת השנים הבאות... ולמרות שאני לא מסוגלת לחשוב על מעבר הדירה וכל הכרוך בכך...

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]אשמח לשמוע דעות...[/u]
לדעתי, כדאי לך לקבל החלטות גם על סמך הטווח הארוך.
גיל 3 זה זמן לא רע לחשוב מה יקרה בהמשך - האם לדעתך תרצי לקיים חינוך ביתי? האם תרצי שיהיה בכל זאת חלק מממסגרת כלשהי, ואם כן - זה הזמן לחשוב על מסגרות אלטרנטיביות ו/או על קהילה תומכת
גם להמשך (כי אני מבינה שזה הכיוון שלך), או לחלופין - על מסגרות ציבוריות ראויות בעינייך.
זה לא אומר שחייבים להחליט עכשיו, אבל אם את יודעת שיהיה קשה או בלתי אפשרי, או שפשוט לא תרצי, לקיים חינוך ביתי לטווח ארוך, כדאי לחפש כבר עכשיו מקום או אזור שיש בו אופציות מבחינתך.
לעבור לגור ליד הגן החלומי נשמע מאוד נחמד, אבל אז יש סיכוי לא רע שבעוד שנה תצטרכי לעבור שוב, וכך הלאה.
אולי שווה לעשות שינוי גורף יותר כבר עכשיו, אם זה מבטיח שתהיה לך אופציה אלטרנטיבית ארוכת טווח יותר?
אנחנו למשל בהחלט קבענו את מקום מגורינו לפי מוסדות חינוך שרצינו, לטווח הארוך.
וזה אחרי שמשנה לשנה נאלצנו "לחפש את עצמנו" מחדש. בסופו של דבר עברנו למקום שבו יש בית ספר ראוי בעינינו, וגם לא מעט אופציות אלטרנטיביות שאפשר לשקול במקרה הצורך.

בהצלחה

אה, והאופציה של הגן החלקי - זה גן שיפעל רק 3 ימים בשבוע לכל הילדים. כך שלא יהיה את העניין של להיות אאוטסיידר בגלל שבאים רק לחלק, כמו שכתבו כאן למעלה. זה נראה לי יתרון. וזו גישה שמדברת אלי. גן במינון נמוך - כן נותר את תחושת ההשתייכות לקבוצה, ילדים קבועים, אבל לא טוטאלי ומשתלט ומחליף את הבית בחשיבותו.

האבא שלו חי בחו"ל אז זה רלוונטי רק בביקורים הקצרים והלא תדירים שלו כאן, ושלנו שם. אז זה מעולה - הוא עם האבא רוב היום, ואני בסביבה ויכולה לעבוד. הבעייה היא שאני צריכה להיות נוכחת במשרד לפחות 20 שעות בשבוע, אם לא יותר. וגם כשאני בבית - זה לא ממש מוצלח לעבוד לידו. חלק מהזמן הוא אכן מעסיק את עצמו, אבל לעתים קרובות קורא לי לראות את זה ולעזור בזה ולספר את זה, ובסוג עבודה שצריך לשבת ולהתרכז לעומק זה לא ממש הולך טוב.

יש לו בייביסיטריות קבועות שדוברות את שפת האבא - זה סידור חשוב שחייב להיות איזה פעמיים בשבוע, לטובת השפה. לפעמים אני גם בבית בזמן הזה, עובדת בחדר.

ההורים שלי נמצאים איתו פה ושם, אבל לא מתחייבים לימים ושעות קבועות, ואני חייבת סידור קבוע שאני יכולה לסמוך עליו.

בקיצור, איני רואה מנוס אלא גן כלשהו. האופציות שנראות סבירות בעיני אם כבר חייבים, ושעשויות להשתלב עם העבודה, זה או שילך כל יום בשעות הבוקר, ואני אאסוף אותו בצהריים (שזה תקדים מבחינת מקום העבודה שאיני יודעת אם יאשרו ). ואז הוא יישן צהריים בבית ואני אוכל להמשיך לעבוד בבית. זו אופציה טובה כי היא נותנת צורה קבועה לשבוע. אבל אין בה מקום לשילוב בייביסיטר (אחהצ זה לא זמן טוב מבחינתנו כי הוא קם מאוחר מהשינה, ואחהצ וערב זה זמן שלנו). וגם - אני מסתייגת מלשלוח אותו לגן עירוני של 35 ילדים (למרות שהוא חצי אנתרופוסופי), גם אם זה לחצי יום. וגן פרטי - גם לחצי יום - זה המון כסף. המון כסף זה אומר לעבוד יותר וזה ההפך ממטרתי בחיים עכשיו.

אופציה אחרת - גן חלקי, 3 ימים בשבוע, שהוא ישאר בו לישון. יש כזה, קטן ואינטימי ובטבע, אצל מישהי מקסימה בבית, זה גן החלומות מבחינתי. שארגיש שלמה במאה אחוז לשלוח אותו לשם, ואפילו מתלהבת. תהיה לו חברת ילדים קבועה, אבל לא במינון גדול מדי. הבעייה - בשביל שזה יקרה - נצטרך לעבור דירה. וזה אחרי שעברנו רק לפני פחות מחודש :(. והדירה שיש שם עכשיו על הפרק פחות טובה מהמקום החדש שלנו עכשיו, שממש כף לנו בו. אך הדירה שם היא מטר מהגן, ובסמוך יש עוד משפחות עם ילדים סביב גילו, וברוח "באופנית", וזה נראה לי ממש מקום טוב לגדול בו. ובגלל שזה 3 ימים בשבוע המחיר יהיה בהתאם, כך שלמרות שזה פרטי אפשר לעמוד בזה. ובגלל שזה 3 ימים בשבוע - אוכל לשלב בימים אחרים בייבייסיטר, לפי הצורך. אם כי זה "חור", ויהיה קשה לגרור לשם בייביסטר דוברת השפה.

מבחינה לוגיסטית זה יהיה יותר מסובך - יותר נסיעות, תמרונים בשביל בייביסיטר (יצטרך לבוא איתי העירה חלק מהימים להיות עם בייביסיטר במקום שאינו ביתינו. נגיד הבית של אחד מהורי). להוריי זה יהיה פחות נגיש להגיע אלינו. ולשוב לעבור דירה ועוד לעזוב כאן ולחפש מחליפים וכו' זה כאב ראש לא נורמלי.
אבל זה כיוון שאני חושבת שאני יותר שלמה איתו (למרות שבמיידי מה שבא לי לעשות זה להתנחל איפה שאנחנו, להקים כאן גינה יפה ולא לזוז לשום מקום. אך זה תוך הדחקה של מה יהיה בשנה הקרובה מבחינת מקום לילדון.).

אשמח לשמוע דעות...

חשבתי על השאלה שלך והאמת היא שזה נשמע לא פשוט לארגן את החיים ככה.
מצד שני -ברוך השם ,הילד בן 3.בגיל 3 יש לרוב הילדים הרבה עינינים שמעסיקים אותם והם קצת פחות צריכים את אמא באופן אינטנסיבי כל היום ,אלא רק שתהיה באזור.
את יכולה לבדוק עם הילד שלך אם זה יכול להיות שדווקא בשעות שהוא ער את יכולה לעבוד ושהוא ישחק לו בלגו או משהו .
זה דורש ממך להציג את הכללים בצורה ברורה .לארגן את הסדר יום כך שיש זמן גם להקדיש לו תשומת לב וגם לבית וגם לעבודה .

אולי אם תבואי למפגשים של ח"ב שמתקיימים בפארקים -בהתחלה אולי תצטרכי לראות שהוא משתלב ומסתדר על החבורה ,אחרי שתראי שהוא בסדר -הוא יבוא אליך בעיקר כשהוא רעב.ואז , אם יש לך לפטופ-למה שלא תתעסקי איתו קצת..

אני בטוחה שצריך עזרה .כי 30 שעות זה לא עינין של מה בכך.בזמן הזה ,הייתי מעדיפה שהילד יוכל להיות קרוב אל האמא ואולי בחלק מהזמן לשחק עם חברים,לטייל בחוץ וגן שעשועים וכ'.בשביל זה לא צריך גן.ובטח שלא יום לימודים ארוך.
רוב המטפלות שפגשתי רגילות לעבוד עם ילדים בסביבות גיל 1-2 לכל היותר.כאן יותר תתאים מישהי ספורטיבית וקלילה.נערה או סטודנטית.העינין הוא גם שאותה אחת תתיחס לעבודה הזו ברצינות .
מה עם סבתות ושאר קרובים?

מה עם האבא של הילד?

אני צריכה לעבוד לפחות 30 שעות בשבוע. אני עובדת חלק מהבית, בלי שקיבלתי אישור על כך ממקום העבודה, שנורא מתעקש על עבודה במשרד (בלי סיבה ממשית). אני עובדת על כך שיאשרו לי הרבה לעשות מהבית, כך אני רגילה ואוהבת. אני עקרונית יכולה לעבוד כשהילד ישן, אבל הוא הולך לישון די מאוחר ואני כבר מתה מעייפות אחרי שנרדם...

איפה שאנחנו גרים יש מעט מאוד חנבים. להשאיר אותו עם משפחת חנ"ב זה סידור שממש רציתי ובחנתי ובסוף לא הסתדר.

כמה שעות את צריכה לעבוד?
את עובדת במקום עבודה או בבית?
את יכולה לעבוד בשקט בלילה (אם זה עם מחשב או משהו כזה),כשהילד ישן?

לפי מה שאת מתארת , יש סיכוי שככל שהמסגרת יותר קטנה ורגועה -יהיה לילד יותר מתאים.
גם הרעיון האיוםהזה של הגנים הציבוריים שלא מקבלים אוכל בשעה שרעבים, אלא רק מאוחר -נראה לי שסתם מרעיבים את הילדים ואחר כך מה הפלא שהם לא במיטבם..

אתם מכירים עוד משפחות בח"ב?
אני חושבת שפה ושם יש משפחות שהיו שמחות לארח ילד, תמורת תשלום.לכם ימצא פיתרון לשעות העבודה שלך ולהם יאפשר את הפעילות הרגילה של המשפחה ואפילו יעשיר להם את החיים עם עוד חברה.
ואת זה אני מציעה מכיוון שאת מספרת שזו נטיית הלב שלך.לא הייתי מציעה את זה למישהו שכל הרעיון הזה נראה לו זר ומוזר.

מתלבטת. חייבת מסגרת כלשהי לבני (יהיה בן 3 הקיץ) כי חייבת לעבוד (יחידנית). אם היתה לי אפשרות הייתי רק איתו בבית, או נגיד פעמיים שלוש בשבוע לוקחת בייביסיטר לבוקר כדי לעשות דברים שחשובים לי ואיני יכולה איתו. הוא לא חברותי במיוחד עם ילדים, יש לו את העולם שלו, הוא לא כל כך משחק עם ילדים אחרים. בחצי שנה האחרונה היה 3 פעמים בשבוע במין פעוטון אנתרופוסופי עם עוד 2 ילדים, קטנים ממנו.

אני מתלבטת לגבי השנה הקרובה. אפשרות אחת (הזולה) זה גן עיריה חצי אנתרופוסופי. אך עם 35 ילדים מגיל 3-6, בלי לישון בצהרים, ארוחת צהריים מאוחרת. מרתיע אותי, וגם הגננת (שנחשבת אישיות ומקסימה) לא חשבה שזה רעיון כל כך טוב בשבילו. ואם בכלל, אז להוציא אותו ב-13:30. משהו שיהיה קצת אתגר לעשות מבחינת העבודה. אולי אעזר בבייביסיטר, אם כי זה זמן שבדרך כלל הולך לישון.

אפשרות אחרת זה גן פרטי 3 ימים בשבוע, גם בכיוון אנתרופוסופי, עם הרבה פחות ילדים, והשלמת שעות עבודה בעזרת בייביסיטר. זו אפשרות יותר יקרה, מה שאומר שצריך לעבוד קצת יותר....

לא יודעת כמה זה בעצם קשור לדף, אך נטיית הלב שלי היא חינוך ביתי, ואם גן - אז חלקי. אשמח להצעות.

[u]אנחנו בטבעון הרחוקה חשבנו וחשבנו והחלטנו לפתוח מן מקום שמשלב חינוך ביתי עם קבוצה.[/u]
[u]זה בהקמה הורית כמובן והייתי חייבת לספר לכן,שתדעו שאפשר גם ככה וזה לא בעננים[/u]

האם המקום קם לבסוף? האם עדיין פועל? מה הוא כולל?
אשמח מאוד לקבל פרטים - בדף הבית או במייל: [email protected]

אנחנו בטבעון הרחוקה חשבנו וחשבנו והחלטנו לפתוח מן מקום שמשלב חינוך ביתי עם קבוצה.
קראנו לו נטע-מרחב חינוכי קהילתי ואחרי הרבה "צירים" ילדנו אותו בספטמבר.(אני באמת ילדתי קצת לפניי)
איזה חוויה,אפשר לבוא בשעות מאוחרות,אפשר לא לבוא כל יום,ואפשר להרגיש בבית וזה ממש מרגיש בבית-מ ד ה י ם!!!
זה בהקמה הורית כמובן והייתי חייבת לספר לכן,שתדעו שאפשר גם ככה וזה לא בעננים

ואו תודה.
אני חייבת לציין שאני כותבת כאן דיי הרבה,
זו הפעם הראשונה שהחלתתי לכתוב, ואני שמחה על כך מאוד.

הייתי צריכה גיבוי לתחושות שלי וגם מישהו עם ראיה לטווח הרחוק יותר.
אז תודה

הילד שלך נשמע נורמלי לגמרי.
בגיל שנתיים זה מה שילדים עושים- חוטפים צעצועים, מכפכפים (ונושכים ומושכים בשיער ודוחפים), מחבקים חזק מדי ובקיצור הם יצורים מקסימים ומתוקים עם כישורים חברתיים צולעים ביותר :-) כל זה משתנה ומשתפר עם הגיל, [b]בעיקר[/b] כשהילד גדל לצד מטפל מבוגר צמוד שמדריך אותו ועוזר לו לשפר את הכישורים החברתיים שלו. גננת שאחראית על עוד 4,5,6,7,8 ילדים אחרים בו זמנית, לא תעשה את העבודה הזאת טוב כמו אמא שאחראית על אחד. לכן המצב האידאלי כמו שכתבתי קודם הוא חברה+אמא.

_לפעמים הוא גם מכפכף אפילו שזה דיי נדיר אבל כל אלו סיטואציות שאני רוצה להגן עליו מבינה שהכוונה טובה אבל התוצאות בעיתית.
אני חוששת מה יהיה שאני לא שם ושואלת מה אני עושה עם זה_
הצגת את הבעיה נכון - ילדים צעירים מדי, ללא השגחה מספקת, מסתובבים ומכפכפים :-/

מה את עושה עם זה, מה שכולם עושים, סומכת על הגננת שתסתדר, והיא לפעמים לא מסתדרת ולפעמים כן. לפעמים הילד יחזור הביתה עם "ביס" ולפעמים יספרו לך שהוא כפכף מישהו, ולפעמים יהיה יום שקט. זה מצב שכל כך קל להסתגל אליו לצערנו (להורים).

מצטרפת ל:
[u]את בעצמך תראי שילד בן 3 וילד בן 2 אלה שני עולמות שונים לגמרי וכל האישיו של גן יראה אחרת לגמרי.[/u]

זו בדיוק הדילמה, מתי מגיע הזמן שבו הגן מתאים.
לפני שנה חשבתי ששנתיים, עכשיו חברה עם תינוקות בת שנה חושבת שדוקה עכשיו יש לה חלון היזדמנות להכניס לגן, אני חושבת ששנה זה כ"כ קטן, אבל לא יודעת להסביר את זה במילים.
עכשיו הוא בן שנתיים ואני מרגישה שהוא פשוט לא במקום שחשבתי שהוא יהיה.אפילו מרגישה שיש רגרסיה במצבו החברתי, ואני אפילו שואלת את עצצי האם אני עושה משהו לא נכון?
הוא אוהב לחבק ילדים אבל אין לא את המידה לכך לכן הוא מחסק חזק כ"כ עד שהוא מוחץ אותם לגמרי אנימנסה להסיר לו בעדינות אבל אז כבר הילדים בורחים בוכים וכד' ואפשר גם אותם להבין.
הוא תמיד רוצה את מה שהשני משחק בו - והרי כולנו ואני אף פעם לא ממש יודעת איך להגיב.
לפעמים הוא גם מכפכף אפילו שזה דיי נדיר אבל כל אלו סיטואציות שאני רוצה להגן עליו מבינה שהכוונה טובה אבל התוצאות בעיתית.
אני חוששת מה יהיה שאני לא שם ושואלת מה אני עושה עם זה כי נראה לי שהוא לא ממש מוצא את הדרך לילדים אחרים כרגע למרות שהוא מבקש את חברתם.
אם כי היום ראיתי אותו ממש מתרחק מהילדים בגינה.

[u]איך מישהיא אמרה לי "רק לשמור על כושר", בתחום אחר שגם אותו אני אוהבת.[/u]
אם ככה, אולי הכי פשוט לדחות את כל הסיפור, נגיד בשנה?
שנה אחת לא תגרום לך לאבד את הכושר לגמרי, אבל מבחינת הילד ההבדל יהיה עצום. את בעצמך תראי שילד בן 3 וילד בן 2 אלה שני עולמות שונים לגמרי וכל האישיו של גן יראה אחרת לגמרי.

לא לא חסר לי זמן לעצמי ואין לי צורך בסוג זה או אחר של פינוק
וגם אני יכולה להיות עם האפרוח בלי סוף כיף לנו ביחד.
אבל יש את ה"רכבת ירדת ממנה היום חלפו שעתיים.... ונשארת מאחור"

אז אני ללא ספק לא קריריסתית בטח לו בשנתיים האחרונות אבל איך מישהיא אמרה לי "רק לשמור על כושר", בתחום אחר שגם אותו אני אוהבת.

[u]לא נעים להודות אבל אני מתחילה להבין, שאני חושבת על עצמי. מסתבר, נכון שבאופן עקיף חשוב גם לו שאמא שלו לא תהיה דבר מתוסכל[/u]

אם זה העניין, אז אולי בייביסיטר לשעה שעתיים אחה"צ כמה פעמים בשבוע זה כל מה שאת צריכה?
ואולי את צריכה מנקה?
ואולי את צריכה מסז'יסט שיבוא הביתה פעם בשבוע?
או לקנות אוכל מוכן פעמיים בשבוע?

או משהו אחר?

תרשמי את הסכום שיעלה הגן ותחשבי איזה דברים אחרים בשביל עצמך את יכולה לעשות בסכום החודשי הזה.
אולי אחד מהם יועיל לך יותר?

ואולי לא.
אני לא שואלת בהקשר שגן זה דבר כל כך נורא.
אלא יותר בהקשר של האוטומט הזה שהדרך למנוע תסכולים של האמא היא לשלוח את הילד לגן.

כן זה נכון, אני מעט חוששת מאימות עם גננת.
אני ללא ספק מעדיפה להפסיד מעט ימי עבודה בשביל שהענין יזרום,
אבל... אני דיי גרועה בדו שיח הזה מול אנשים, נקראה להם אנשי סמכות, ויש לי חשש גדול בנושא, אני יקח את עצתך ואנסה לדבר ספיציפית עלינו ועליו.
ואני מקוה שזה יצליח, אולי הגיע הזמן ללמוד עוד משהו חדש.

מסכימה איתך לגמרי לגבי מה שיש לאנשים להגיד העירו לי שהוא היה ערום ברחוב, נמצא במנשא, יש להנשים המון מה להגיד, אני מנסה להבין את עצמי, ואותו, כמה שאני יכולה בכדי להיסגר על עצמי, כי במקרה הזה אני עדיין מבולבלת, יש לי תחושה שבישבילו זה זמן לא מתאים במיוחד, קשה לי לדעת האם אלו החששות שלי שיוצרים את התחושה או שהיא אמיתית. והוא אכן בשלב שצריך אותי יותר אפילו מלפני כמה חודשים.

ועוד משהו: כשאת אמא טריה (יחסית) כולם "רוכבים" על חוסר הוודאות שאת נמצאת בו, ומטמטמים אותך ולכל אחד דיעה שונה וזה יכול להטריף... מציעה לך, מה שלא תחליטי, להיות סגורה על עצמך טוב טוב, כי לא משנה מה תחליטי, תמיד יהיה מישהו שיחשוב שאת לא בסדר. מה שחשוב זה מה [b]את[/b] חושבת ומה מתאים [b]לך[/b].

[sup][b]אמא תמיד יודעת[/b][/sup] @}

[u]היה לי בראש שזה לוקח זמן ומרגישים מתי ואז ניפרדים.[/u]

גם אצלי. בשנה הראשונה והשניה (לא מדוייק כי אלו היו חצאי שנים אבל ניחא...) של הגדול שלי בגן הקשבתי לגננות, וזה הרג אותי להשאיר ילד בוכה בגן. השנה החלטתי שלא. הילד היה בן כמעט 3, והייתי יושבת איתו לפעמים עד 10-11 (כשהייתי חוזרת לאסוף אותו ב-12 וחצי, כן?)- עד שהיה מוכן לשחרר. עם הזמן זה הלך והתקצר, כולל תקופות רגרסיה אחרי חופשים, אבל הגענו למצב שהילד היה נפרד ממני על השביל ורץ לבד לגן...
אחרי פסח הייתה שוב רגרסיה (הבכור שלי נורא רגיש לשינויים), ואז הגננת הייתה פחות סובלנית כלפי ההישארות שלי- והילד סירב ללכת לגן. ונשאר איתי בבית חודשיים. כי אני כבר לא מוכנה להשאיר אותו בוכה.

את בטח שואלת מה השתנה השנה, ולמה החלטתי אחרת. אז ככה: הבן השני שלי, יצור חברתי ו"זורם", נכנס גם הוא לגן, בגיל שנה וחצי. מיד השתלב. לא בכה בכלל בבקרים. פשוט הגיע לגן והתחיל לזרום עם המשחקים והילדים. הגננות לא האמינו שהוא עדיין יונק... ואז הבנתי, כמה שהאופי כאן משמעותי. זה לא ש [b]אני[/b] אמא לא משחררת (כמו שהגננות אמרו), אלא שהילד ההוא ספציפית מתקשה במעברים, ורצוי לעשות את המעברים האלו כמה שיותר עדינים ורכים. ואם זה אומר להפסיד חצי יום עבודה במשך חודש (אני עצמאית, עובדת 4 שעות בבוקר כשהילדים בגן)- SO BE IT... ככה זה יהיה...

אגב, צריך להבין שיש כאן עניין של דיסוננס קוגנטיבי- הגננות האלו הן בעצמן אמהות, ובעצמן משאירות (או השאירו) ילדים בוכים בבוקר בגנים אחרים... וכשאת באה ואומרת שזה רע להשאיר ילד בוכה בגן, הגננת בעצם שומעת ביקורת על עצמה, כי אם היא עושה ככה אז בעצם את אומרת שהיא אמא רעה. וזה יוצר אצלה התנגדות. אז עדיף להציג את הדברים כמתאימים [b]לכם[/b] ספציפית, ולא להעביר ביקורת כללית על אמהות שמשאירות ילדים בוכים בגן.

_אני מתחילה להבין, שאני חושבת על עצמי.
התירוץ הזה שהוא צריך חברה איבד את התוקף שלו עוד לפני שגמרתי לכתוב אותו.
מוזר אבל אני כבר מרגישה רגועה יותר._
:-D
תמיד טוב לדעת את הסיבות [b]האמיתיות[/b] לצעד מורכב כזה. חוסך המון כאבי לב ובלגן.

לא נעים להודות אבל אני מתחילה להבין, שאני חושבת על עצמי. מסתבר, נכון שבאופן עקיף חשוב גם לו שאמא שלו לא תהיה דבר מתוסכל,
אבל התירוץ הזה שהוא צריך חברה איבד את התוקף שלו עוד לפני שגמרתי לכתוב אותו.
מוזר אבל אני כבר מרגישה רגועה יותר.

לגבי הפירידה בגן אמרו לי שאחרי רבע שעה מתחילים "לדחוף החוצה", אני חשבתי ואולי אני טועה שבהתחלה צריך יותר זמן לא? אולי זה טעות והם צודקים אני לא יודעת זה אמור להיות מקום מתחשב, זה מאוד הלחיץ אותי לחשוב על הפרידה בתוך תבנית של זמן, היה לי בראש שזה לוקח זמן ומרגישים מתי ואז ניפרדים.

[u]הבעיה הגדולה היא שאני לא יכולה לקבוע פגישות או טלפונים לאנשים שאני עובדת איתם, כי את זה צריך לעשות בשעות עבודה, הכי בעיתי שתופסים אותי וזה לא בדיוק מתאים לו, במיוחד שיש לחץ להוציא משהו עכשיו כבר קרה לי שהוא צרח ברקע ואני כמובן הרגשתי אשמה בכל הכיונים.[/u]
אוי, אני מכירה את זה יותר מדי טוב :-(
התחלתי לעבוד לפני כמה חודשים, שמתי את פיצק בגן ליומיים וחשבתי שיהיה בסדר.
טעיתי, כי גם אני הייתי צריכה להיות זמינה ללקוחות ולבוסית שלי, פחות או יותר כל ימות השבוע, וגם לעשות את כל העבודה המנהלתית מהבית, כי בקליניקה לא היה מחשב ואפילו לא קו טלפון.
צורה לזה... אחרי חודשיים פוטרתי, וגם ככה לא הייתי שורדת מרצוני הרבה יותר זמן. וזו היתה אחת הסיבות (אם כי היו עוד הרבה)

מסקנה שלי? יש עבודות שמתאימות לאמהות לילדים צעירים, ויש עבודות [b]שלא מתאימות[/b]. עכשיו אני מחפשת עבודה, ואני בהחלט יותר בררנית, ואני בהחלט רוצה לוודא שבעבודות הבאות שלי תהיה הפרדה ברורה ככל האפשר בין העבודה לבית. אחרת פשוט אין לזה צורה. לפחות עד שהילד/ים יגיעו לשלב התבונה (שאפשר להגיד להם "ששש, אני עם לקוח" ותהיה לזה משמעות בעיניהם).

[u]אחרי שבוע הם לא ממש נתנו לה זמן להיפרד מהילדה בגן[/u]
זה משהו שאת צריכה לדבר עליו עם הגננות מראש. גננות לא אוהבות שתהליך הפרידה נמשך יותר [b]מדי זמן[/b] ויש בזה מן הצדק. אבל השאלה היא מה זה יותר מדי. בעיני 5-10 דקות זה לא יותר מדי זמן, וגם הגננות "שלי" מקבלות את זה. מה בקשר לרבע שעה? חצי שעה? באילו מצבים זה באמת נחוץ ומתי זה "יותר מדי"? איך "מאבחנים"? צריך לדבר על זה ולתאם עמדות.

[u]איך אני אמורה להשאיר ילד בוכה בגן, וללכת? אני לא רואה את עצמי עושה את זה.[/u]
הו הו.
גם אני לא רואה את עצמי עושה את זה, ובכל זאת אני עושה את זה. כמעט כל פעם שאני משאירה אותו בגן, אני משאירה אותו בוכה. וזה שהוא בוכה בדיוק 10-20 שניות ואז נרגע (לפעמים גם זה לא), לא משפר הרבה את ההרגשה. וזה שאחר כך כל היום הוא רגוע ומקסים ושמח בחלקו מאפשר לי להשאיר אותו בגן, אבל עדיין עם חריקת שיניים. אני יודעת בוודאות [b]שהגן[/b] ככלל לא עושה לו רע, ואני יודעת בוודאות [b]שרגע הפרידה[/b] ממני קשה לו ולא עושה לו טוב, גם אם לפרק זמן קצר מאוד. כי זה הגיל והשלב ההתפתחותי שהוא לא רוצה להיפרד ממני... ואני חיה עם זה. אני לא חיה עם זה טוב, אבל אני חיה עם זה, וללא חרטה. זו הפשרה, או השגיאה (תקראי לזה איך שבא לך) שאני מרשה לעצמי כאמא.

מה את תרשי לעצמך, רק את יודעת. ואולי גם את לא יודעת עכשיו ותדעי רק... אחרי שתנסי.

(אני הכנסתי אותו לגן לא למען טובתו האישית המיידית (הייתי משאירה אותו בבית), לא כדי שייהנה מחברת ילדים אחרים, ואפילו לא כדי לצאת לעבוד (שזה התירוץ הרשמי) אלא כי אין לי פה שום משפחה מורחבת שתעזור לי לשאת בעול. פשוט כך. אני חייבת להיעזר במישהו, וזה מה שיש)

תודה לכולם, התגובות, עוזרות ומאפשרות לראות תמונה מעט פחות טוטאלית.
אני חושבת שאין לי תשובה חד משמעית לשאלת הצורך שלי או של התא המשפחתי.
ומכאן עולה הדילמה,

כן אני צריכה זמן לעבוד, יותר בשביל העתיד כי אני מרויחה מעט מאוד כרגע, (אני מקווה שאצליח לכסות את עלות הגן.), אבל אני מאמינה שאני צריכה זמן ללמוד את המקצוע בכדי שבעתיד אוכל להרוויח יותר כסף.
את נסיון החברה עשיתי דווקה לא עם ילדים אלה חברה שהיא ביביסיטר ומהר מאוד זה התפוגג ונאלם,
הבעיה הגדולה היא שאני לא יכולה לקבוע פגישות או טלפונים לאנשים שאני עובדת איתם, כי את זה צריך לעשות בשעות עבודה, הכי בעיתי שתופסים אותי וזה לא בדיוק מתאים לו, במיוחד שיש לחץ להוציא משהו עכשיו כבר קרה לי שהוא צרח ברקע ואני כמובן הרגשתי אשמה בכל הכיונים.

אני מאמינה שאם מסגרת אז בחרנו את מה שהכי מתאים בשבילנו ממה שקיים בסביבה, הוא עתיד להגיע לאינדיגו,
אם כי אני חוששת מהתהליך ההתאקלמות שם, לפי מה שחברה סיפרה לי אחרי שבוע הם לא ממש נתנו לה זמן להיפרד מהילדה בגן, לפחות לא כמו שהיא רצתה כנראה. אני תיכננתי תהליך איטי והדרגתי, אני פשוט לא מבינה איך אני אמורה להשאיר ילד בוכה בגן, וללכת? אני לא רואה את עצמי עושה את זה.

_רשמתי את האפרוח לגן לכמה שעות, 3 ימים בשבוע הוא עוד מעט בן שנתיים,
כשרשמתי אותו חשבתי שבגיל זה הוא ירצהאת החברה את הילדים ושזה יעשה לו טוב, זה היה לפני חצי שנה, עכשיו אני חוששת מאוד,
אני לא יודעת האם זה יהיה טוב או טראומטי ואני חושבת במושגים מאוד קיצוניים.
הוא מאוד חברותי ומחפש חברים כל הזמן הוא מבקש ממני ללכת לילד זה או אחר שאנחנו מכירים,_
את צריכה קודם כל להפסיק לחשוב במונחים קיצוניים.
באידאל- הילד שלך זקוק ורוצה חברה של ילדים (לאו דווקא בני גילו אגב) כשאת איתו, נוכחת כשהוא זקוק לנחמה, חיבוק, תיווך או כל דבר אחר.
במציאות לפעמים יש אילוצים... אז צריך לחשוב איך מקרבים את המציאות קרוב ככל האפשר לאידאל, ואם צריך לעשות פשרות (למשל כדי שתוכלי לעבוד), למצוא דרך להתפשר בצורה שתפגע בילד הכי מעט- למשל באמצעות תהליך הסתגלות הדרגתי לגן, למשל באמצעות צמצום מס' השעות שהוא שוהה בגן, למשל האמצעות בחירת גן עם מעט ילדים והרבה מטפלות שיוכלו לתת לו את תשומת הלב שילד בגילו זקוק לה, או אלטרנטיבות לגן כמו שתמרוש הציעה.
מעבר לזה כל ילד יגיב אחרת על פרידה מאמא- יש ילדים שכבר בגיל שנתיים יסתדרו מצוין בלי אמא אחרי הליך הסתגלות קצר ויש ילדים שלא. חשוב מאד להתבונן על הילד הפרטי שלך ולראות מה [b]הוא[/b] צריך. צריך לזכור גם שלא כל קושי הוא טראומתי וגורם נזקים בלתי הפיכים לטווח ארוך...

[u]אם תעשי את אותו דבר, אחרי תהליך התאקלמות, אחרי כמה ימים טובים[/u]
וכמובן אף פעם לא מיותר לקשר ל [po]פרידה מילד בגן[/po]

_רשמתי את האפרוח לגן לכמה שעות, 3 ימים בשבוע הוא עוד מעט בן שנתיים,
כשרשמתי אותו חשבתי שבגיל זה הוא ירצהאת החברה את הילדים ושזה יעשה לו טוב, זה היה לפני חצי שנה, עכשיו אני חוששת מאוד,
אני לא יודעת האם זה יהיה טוב או טראומטי ואני חושבת במושגים מאוד קיצוניים.
הוא מאוד חברותי ומחפש חברים כל הזמן הוא מבקש ממני ללכת לילד זה או אחר שאנחנו מכירים,

אני הייתי שמחה למעט שגרה בשעות העבודה שלי, כי אני עובדת מהבית, בלילות וזה לא קל בכלל,_

קודם כל (()).
דבר שני: רדי מהמושגים הקיצוניים. יש פה עניין מורכב.
כל הנתונים מראים שהילד שלך אוהב ורוצה חברת ילדים אחרים.
רוב הסיכויים שהוא לא ירצה להיות בחברת ילדים אחרים זרים ועם אנשים זרים (גננות) [b]בלעדייך[/b], אם תתני לו את אפשרות הבחירה.
כך שאם בוקר אחד תלכו לגן ותגידי לו "עכשיו תישאר פה ותשחק עם הילדים האחרים, אני הולכת" - הוא יתנגד.
ויבכה.
וייאחז ברגלייך בכל כוחו.
וזה לא יהיה נעים. לא לך ולא לו.

אם תעשי את אותו דבר, אחרי תהליך התאקלמות, אחרי כמה ימים טובים (שבוע או שבועיים, בשלושת הימים שבהם הוא אמור ללכת) שבהם את באת לגן ונשארת אתו איזה זמן, וישבת בצד בשקט, נוכחת אבל לא מעורבת, ונתת לו ליצור איזשהו קשר ראשוני עם הילדים והגננות - זה עשוי להיות יותר קל, ואפילו הרבה יותר קל.
וזה עשוי להיות עדיין קשה... תלוי הרבה באנשי הצוות, תלוי הרבה בילד, וגם תלוי הרבה בך. הקשיים שלך יעצימו את שלו, והקשיים שלו יעצימו את שלך. ראי הוזהרת :-(

אני לא פוסלת את הרעיון לעשות את זה בכל זאת, ולעבור תקופת הסתגלות ולגמור אותה ולהשאיר אותה מאחור, אם את מרגישה שזה צורך השעה מבחינתך ומבחינת המשפחה שלך! אפשר! (מאוד יעזור אם תרגישי בתוכך שזה הדבר הנכון ביותר מבחינת המערכת המשפחתית, ושכל האלטרנטיבות טובות פחות. וגם פרחי באך)
אפשר גם לבחון אלטרנטיבות יותר גמישות, כמו בייביסיטר, חברה עם ילדים שהוא מכיר שתסכים לשמור עליו בתשלום, וכן הלאה.

כל מה שקרוטונית אמרה, ומצד שני, אם זה כמה שעות, 3 ימים בשבוע, בגן טוב וקטן, זה לא סוף העולם- אם את צריכה לעבוד והמצב כרגע קשה לך...
מותר לפעמים כאמא לחשוב גם על עצמנו, רק תחשבי למי יהיה יותר קשה- לו בגן או לך ללא גן.
אגב- גן הוא לא האופציה היחידה... אפשר גם בייביסיטר לאותו היקף שעות. אפילו עדיף...

[u]האם לדעתכן יש גיל שבו הילד צריך כמה שעות בלי אמא, כמה שעות רק עם ילדים אחרים?[/u]
בהחלט. אבל לא בגיל שנתיים.
בגיל שנתיים הילד מקסימום [b]יכול[/b] להעביר כמה שעות בלי אמא עם ילדים אחרים. ממש לא צריך...

[u]הוא מאוד חברותי ומחפש חברים כל הזמן הוא מבקש ממני ללכת לילד זה או אחר שאנחנו מכירים[/u]
מה זה אומר? הוא לא מבקש ללכת אליהם [b]בלעדייך[/b]. הצורך בחברה לא מחליף את הצורך באמא. להפך, כשהוא בחברה הוא זקוק לך יותר, לתיווך כשצריך.

לא למען האמת אני בלבטים קשים לגבי גן
רשמתי את האפרוח לגן לכמה שעות, 3 ימים בשבוע הוא עוד מעט בן שנתיים,
כשרשמתי אותו חשבתי שבגיל זה הוא ירצהאת החברה את הילדים ושזה יעשה לו טוב, זה היה לפני חצי שנה, עכשיו אני חוששת מאוד,
אני לא יודעת האם זה יהיה טוב או טראומטי ואני חושבת במושגים מאוד קיצוניים.
הוא מאוד חברותי ומחפש חברים כל הזמן הוא מבקש ממני ללכת לילד זה או אחר שאנחנו מכירים,
אני הייתי שמחה למעט שגרה בשעות העבודה שלי, כי אני עובדת מהבית, בלילות וזה לא קל בכלל, אבל כרגע החשש כ"כ גדול שאני חושבת לבטל את ההרשמה אפילו שבן הזוג שלי טוען שצריך לתת לזה צאנס ואולי הוא צודק. אני מרגישה שאין לי את הכלים בכדי להחליט החלטה זו.

כי אם כן, אז בטח.
אצל כל ילד זה קורה בגיל שמתאים לו..

את מתכוונת לכך שהילד מבקש ללכת לחברים לבד?

אני זורקת כאן שאלה ואולי זה לא הדף המתאים לכך, האם לדעתכן יש גיל שבו הילד צריך כמה שעות בלי אמא, כמה שעות רק עם ילדים אחרים?

היי, האם מישהי מכירה מסגרת באיזור ת"א ר"ג לתינוק בן שנה, לעד שלוש פעמים בשבוע עד 13.00 אני מחפשת בטרוף ולא מוצאת, חשוב לי שזה לא יהיה עם מטפלת.

אמא-
[u]אני במקומך הייתי שמה פחות ימים יותר שעות כל יום כדי לא לבלבל את הילד.[/u]
אני גם מסכימה עם הגישה הזו. לפי מה שאני חווה עם הילד שלי.
בין 8 ל9 יש שעת משחק חופשי- התאקלמות כזו. ואח"כ סדר יום קבוע. אגב קבוע לכל יום בשבוע.
(לפחות באנתרו' זה כך אבל נדמה לי שלא רק).
היום שלו נגמר ב1:30 וזה ממש עובר מהר. בצי'ק.
נראה לי שהסדר של היום תורם למשחק. למשל אם התחילו לשחק בכבאים אז ביום למוחורת הם ממש מצפים להמשיך את המשחק מהיכן שהפסיקו כשהילדים באותו התפקיד של אתמות.
אם פעם באים ופעם לא יכולה להיות הרגשה של החמצה של דבר חשוב מאוד.
[u]כמובן שזה נכון רק בהנחה שהילד אוהב את הגן.[/u]

לפי מה שאני רואה אצלי, עדיף כן להשאיר חצי יום (לא צהרון) יומיים שלושה בשבוע- עדיף רצופים וקבועים.
וכך לא ללבל את הילד ולגרום ולאפשר לו להשתלב בקלות.

[u]אמא[/u]
אני מצטרפת לדברים שכתבו לך. אם אין אילוצים אחרים, אני חושבת שעדיפים כמה ימים "מלאים" וכמה בבית, מאשר שבוע של ימים קצרים בגן.
[u]מה שראיתי בגן הזה זה הורים שמביאים את הילדים בין שמונה לעשר בבוקר אז אולי יש גמישות בשעות.[/u]
מהנסיון שלי - יש הבדל גדול בין להגיע באיחור לבין לצאת מוקדם. הבן שלי אף פעם לא יאיץ בי בבוקר להגיע לגן, אבל בכמה הזדמנויות שבהן לקחתי אותו לפני סוף היום, הוא בהחלט הרגיש שהוא "מפסיד".
כמובן שזה נכון רק בהנחה שהילד אוהב את הגן.
ולדעתי אין גננות שלא [u]יעקמו את הפרצוף[/u] ויטענו שזה מקשה על הילדים האחרים (ויש בזה משהו) אבל כמובן שבסופו של דבר זו החלטה שלך.

ל [b]אמא[/b]

אנחנו חשבנו לעשות מה שאת רוצה. בתכלס יצא שהבאנו את הילד בתשע בבוקר ולקחנו באחת ועשרים כמו כולם. בעיקר כי אחרי זמן קצר הילד שאבוא עם "כל האמהות". ביום שישי לא שלחנו בכלל ופעם בשבוע כן הוצאתי בשתים עשרה בצהריים והלכנו מוזיאון. אם תצליחי לבנות לכם מערכת של מעט שעות, אני ממליצה לך להיות בקשר הדוק עם הגננת לגבי פעילויות בגן. מידי פעם יש חוג או פעילות מיוחדת כמו קונצרט, מספר סיפור וכדו', וחבל שדוקא את זה הילד יפסיד.

לגננת לא היה הכי נוח, אבל אני פשוט עשיתי מה שאני רוצה, מתוך הכרה שזה הילד [b]שלי[/b] .

[u]לגבי רישום ילדים לגן לשעתיים שלוש[/u]
תודה על התשובה!
מה שיש לי בראש זה להביא את הילד כל יום בשמונה, שנפתח הגן, למשך שעתיים או שלוש שעות.
מה שראיתי בגן הזה זה הורים שמביאים את הילדים בין שמונה לעשר בבוקר אז אולי יש גמישות בשעות.

לגבי רישום ילדים לגן לשעתיים שלוש
בעיקרון חוק חינוך חובה חל מגיל 5-גן חובה
אנחנו רצינו השנה להוציא את הבן שלנו ב13.30 במקום ב15.40 מגן עיריה שיש בו יום חינוך ארוך והיינו צריכים לשלוח מכתב למשרד החינוך ולבקש אישור לזה-התעצבנו על כך אבל זה היה משהו שהגננת עשתה בשביל הפרוטוקול והיא לא בקשה לראות את התשובה שקבלנו ממשרד החינוך, וגם לא קבלנו כזו.
לדעתי יש גננות שיעקמו את הפרצוף אבל ילד מתחת לגיל 5 זכותך לעשות זאת. לדעתי הבעיה היא שלילדים קשה לעצור את הרצף של היום והם לא מבינים למה יום אחד הם שעתיים ויום אחד הם שלוש ויהיה להם קשה עם השינויים כי גן זו מערכת עם סדר יום מובנה. אני במקומך הייתי שמה פחות ימים יותר שעות כל יום כדי לא לבלבל את הילד.
בהצלחה!

מישהי יודעת האם אפשר בגן עירייה לשם את הילד למשל לשעתיים שלוש ביום? יש איזה חוק עזר עירוני שאוסר על כך או שלגננת מותר לאסור על כך?
תודה!

איזו יופי שמצאתי את הדף הזה.
אחרי הרבה התלבטויות רשמנו לגן. מהשבוע הבא נתחיל, כרגע אנחנו עוד בהיכרות. בסך הכל מדובר בשלוש שעות (9-12) ארבעה בקרים בשבוע.
נראה איך יהיה.

הבן שלי בשנה שעברה נהג להגיע לגן מאוחר (9.5-10) ולצאת בצהריים, בניגוד ליתר הילדים, ובנוסף להחסיר איזה יום בשבוע. זה השפיע עליו לא טוב. הוא הרגיש קצת אאוטסיידר. כשהתחלנו להקפיד על הגעה מוקדמת יותר (עד 9) זה שיפר את תחושת ההשתייכות שלו. כעת הוא כבר לא חש תלוש, נזרק לתוך הגן באמצע פעילות, אלא התחיל בהתחלה - עם טקס הבוקר שכלל שירי בוקר וכאלה וריכוז של כל הילדים יחדיו.
מעבר לזה, הוא נהנה בגן.

מהנסיון שלי השילוב בין גן לחינוך-ביתי נהיה קצת יותר קשה כשיש לפחות שני ילדים שאחד הולך (לפעמים), והשני (לרוב הצעיר יותר) נשאר בבית. זה היה המצב אצלינו, עד שכשהגדולה היתה בת חמש והקטנה בת שלוש הגענו לנקודה שבה נדרשנו להכריע לכאן או לכאן.

הקושי הגדול היה שלא היתה לנו כוונה (וגם לא סיבה) לצרף גם את הקטנה לגן, ובמקביל היות שהיא כבר לא היתה תינוקת, המפגשים והחוויות עם קבוצת החינוך הביתי שלנו נהיו משמעותיים עבורה. הגדולה התחילה לקנא מאוד ולהרגיש שהיא מפסידה חוויות חברתיות שאנחנו היינו חלק מהן והיא לא. בסופה של אותה שנה,ורגע לפני הצטרפות לגן חובה, החלטנו על יציאה כוללת מהמערכת, והמשפחה חוברה לה יחדיו...

מהנסיון הפרטי שלנו הפיצול הזה הכניס הרבה מתח וגרם לנו להיות מאוד לא שקטים ולא שלמים עם עצמינו. למתלבטים אני מציעה לקבל החלטה לפני שהילדים נכנסים לגיל של חינוך חובה. כי אז יציאה מהמערכת הופכת לפעמים ליותר מורכבת וכבר אי-אפשר להמלט מהצורך לבקש ולקבל את אישור המערכת.

אנחנו משלבים כבר שלוש שנים קצת גן קצת בית , זה אומר ארבעה ימים של ארבע, חמש שעות בגן והשאר בית (שאר הילדים נמצאים בגן מ7 עד 4 .)
אני מקפידה לא להגיע באמצע פעילויות ואם קמנו מאוחר ובכל זאת היא רוצה ללכת אני מתקשרת לקבל רשות (וגם לוודא שהם לא בטיול או משהו).
הקשר עם הצוות טוב ואני מקפידה על כך .
היא מקובלת והרבה ילדים רוצים שניקח אוצם אלינו בשעה 1 , וההורים ייקחו אותם בארבע מאצלנו . גם להרבה הורים זה מתאים כי לא רוצים שהילדים ישנו צהריים .
הילדים האחרים אפילו מקנאים קצת .
אני מקפידה לא לקחת ילדים יותר מפעם בשבוע כדי לא להפוך את זה להרגל .

פעם ההחלטה מתי לשלוח הייתה לפי הצרכים שלי (ימי עבודה) היום היא בוחרת כל בוקר מה היא רוצהלאחר ששמעה מה התוכנית שלי .
היא כרגע מאוד אוהב ללכתלגן ולפעמים אני מתאכזבת שהיא הולכת אבל מכבדת את הבחירה שלה .
לעיתים רחוקות למשל לפני חג הגננות מבקשות באופן מיוחד שהיא תבוא ביום זה או אחר , כי עושים משהו מיוחד .

פורקת קצת.
קמנו כרגיל היום, ויצאנו רק בתשע ורבע לגן. הילד הודיע כבר בדרך שהוא לא רוצה להשאר שם.
הגענו באמצע המפגש. מהרגע שהגענו, המפגש ארך לפחות 20 דקות. הם התחילו בערך 10 דקות לפני שבאנו. (והגננת אמרה שכדאי להגיע עד רבע לתשע, שאז היא מתחילה את המפגש. אני תוהה אם המפגש היה 45 דקות). טוב שהגענו באמצע, כי היה מאוד משעמם. יום קודם, הגננת ביקשה מהילדים להביא חפצים שמתחילים באות א'. הגננת הציגה את כל החפצים, שיבחה את הילדים שהביאו ( כי הם זכרו, והיא לא נתנה פתק) ונתנה להם מדבקה. (או דבקית, אני לא זוכרת). אח"כ היא הציגה כתבות מהעיתון שאחת הילדות הביאה והילדה אף סבבה בין כולם והראתה להם את התמונה. מתיש.
ניסיתי לשכנע את הילד שיישאר קצת ו"יעשה עבודות". כשהלכתי לשרותים הוא לא מצא אותי והתחיל לבכות. בקיצור, בעשר ורבע לקחתי אותו והלכתי. לפני שהלכתי היתה לי שיחה קצרה עם הגננת. אני חשבתי שהבנו אחת את השניה, מסתבר שרק קיבלנו תקופת חסד של שבועיים. ועכשיו צריך להגיע לגן. וגם אתמול הפסדנו טיול. נורא ואיום. אמרתי (נדמה לי שלא הייתי מספיק אסרטיבית) שלא נגיע כל יום לגן, שזה בסדר גמור שהיא תדווח, שהמערכת תסתדר איתנו, שהילדה מסתדרת בגן גם בלי "רצף" ו"המשכיות" ובכל פעם שהם לא מגיעים לגן הם מפסידים משהו. ובכל פעם שהם באים לגן הם מפסידים משהו בבית. הגננת גם התחילה משפט "כל עוד הם לא בני חמש.." והופסקה באמצע. אני תוהה. היום יש אספת הורים. הסברתי שבן זוגי איננו, שאני מקווה שאוכל להגיע ובתשובה לשאלתה עניתי שהוא יחזור רק בסוף השבוע. היא אמרה לי "דברים כאלו אני צריכה לדעת". כמעט אמרתי "לא". בקיצור, לא מצא חן בעיני היום. אם הילד לא ירצה ללכת לגן, מצידי שלא ילך. זהו.

[u]את מתכוונת, לוּ היתה חוקיות כלשהי במתן האישורים?[/u]
יש קצת, לא? נדמה לי שבמחוז שלנו, באופן מאוד כללי, אין בעיה.
אני תוהה אם באישור שניתן על רקע אידיאולוגי הליכה לגן לא תהווה בעיה.

[u]אפשר להחליף גן? זה הגן העירוני היחיד?[/u]
לא, יש כאן כמה. אני לא בטוחה שאחרים יותר טובים. מצד שני, אם הייתי מוצאת משהו בלשלוח את הילדים לגן, זה דווקא גן טוב.
הגעתי עם הגננת לאיזושהי הבנה. ייתכן שזה נובע מכך שהיא כבר דיווחה (למי?) והבינה שזה מה שיהיה. ביום שישי היא צחקה שהצלחתי להתאפק שלא להגיע מוקדם לגן. אמרתי שזה בגלל שלא הייתי באזור... הודעתי שבראשון שני אנחנו לא באים והיא לא אמרה כלום.

אנחנו מנסים לשלב, עבורי, זו אכן בעיה ואני נאלצת לבלוע הרבה צפרדעים, אבל כשלבן הזוג יש דווקא חוויות טובות מבי"ס, צריך איכשהו לשמור על שלום בית.
אז, כשהיינו בגן חובה זכינו לגננת נוחה, שאמנם בדקה נוכחות בכל בוקר וסימנה ביומן המורה (!!!) אבל קיבלה בשאט נפש את "ימי הכיף עם אמא" (כך היא כינתה זאת) שלקחנו באופן קבוע יומיים בשבוע.
טוב, אולי בגלל שהייתי פעילה בוועד ההורים זה הוסיף לנו נקודות זכות....
בבי"ס אנחנו בודקים את העיניינים עד אחרי החגים ומחליטים על אילו ימים לפסוח. נראה מה תלד שנה זו, ואילו יחסים ירקמו עם המחנכת.
מבחינת הילד, הוא היה מעדיף להשאר בבית כל הזמן, הוא חברותי מאוד וחביב הבנות (נחת רוח לאבא...) אבל מסתפק בשני חבריו הגרים בשכנות. אין לו בעיה "להפסיד" חומר או "לא לשמור על הרצף" כפי שהמורות אוהבות לכנות את החיסורים.

[u]היא מיד נבהלה - מה, כל יום היא תלך מוקדם?[/u]
אוף, זה מוסיף לרשימה של "לא אומר עליה דברים טובים". )-:
פיחות זוחל נשמע לי רעיון טוב עם כאלה.
מזכיר את העצה של יונת לבוא ללדת בשרוואל אם רוצים לידה טבעית בבית חולים, שמייד יידעו שאתם "כאלה"...

מטילת,
[u]אבל ביום הראשון שלא הופענו לגן קיבלנו טלפונים בהולים "מה קרה".[/u]
אה, אני תמיד הודעתי בגן על העדרויות, אם מראש ("מחר לא נגיע כי יש לנו פעילות משפחתית") ואם באותו בוקר ("בוקר טוב, בתי לא תגיע היום לגן כי..."). גננות דואגות, וזה תפקידן (כבר קרו אסונות).

[u]שזה גן חובה, הם חייבים לבוא, ואם לא יבואו עליה לדווח. חוץ מזה, קיבלנו על הראש כי הגענו רק בתשע ורבע[/u]
)-:
אפשר להחליף גן? זה הגן העירוני היחיד?
בתי מעולם לא הגיעה לגן לפני תשע בבוקר.
אם כי השתדלנו להביא אותה לפני נעילת השער (למעט בחודשים שהיה שומר בשער, עם מפתח), כי אחרת צריך לצלצל בפעמון ולהוציא את הגננת לפתוח את השער באמצע פעילות ולהשאיר את הילדים לבד בשביל זה, וזה לא נעים לטרטר אותה ככה.

נעים לשמוע על ההסכמה של בעלך, וגם על "שתדווח". (מסכימה איתו. שתדווח. אז מה? ההורים יקבלו נזיפה בתעודה?)

[u]יכול להיות שהשילוב הזה של גן וחינוך ביתי ימנע ממני אישור לחינוך ביתי?[/u]
לא אם תשלחי לגן כחלק מתכנית הלימודים בחינוך ביתי.

מטילת,
[u]יכול להיות שהשילוב הזה של גן וחינוך ביתי ימנע ממני אישור לחינוך ביתי?[/u]
את מתכוונת, לוּ היתה חוקיות כלשהי במתן האישורים? ;-)

[u]והיא גם חזרה והדגישה כמה היא מקפידה על "מוכנות" לכיתה א'.[/u]
אם יש עצה אחת שאני יכולה לתת למי שבכל זאת שולח את הילד/ה לגן -
אם גננת אומרת דבר כזה - זה סימן בדוק להתרחק מהגן הזה...
למצוא גננת שלא חושבת שגן זו הכנה לבית הספר/טירונות, אלא גננת שחושבת
שגן זה מקום שילדים באים ליהנות בו - לשחק, להתנסות, להכיר חברים, לבלות בצורה הכי נעימה שאפשר כשהם רחוקים מההורים.

[u]כל הגישה די עיצבנה אותי.[/u] ובצדק! ואת יודעת מה עצוב? שרוב ההורים בגן חובה - זה מה שחשוב להם - ההכנה לכיתה א' (ואם אפשר אז גם לאוניברסיטה). חשוב כל כך שהילדים ילמדו כבר בגן לקרוא/לספור/לכתוב... כמה שיותר "העשרות" ועומס על הילדים, ככה הם (ההורים) יותר מאושרים.

בזמן הקצר שעבר מתחילת שנת הלימודים ועד עכשיו אני מדווחת שהחצי שבוע לא מפריע להתאקלמות. לילדה יש חברות, היא משחקת איתם. הילד לא מדבר עם אף אחד, אבל יודע מה הולך סביבו ויודע שמות של אחדים מילדי הגן. זה שהם לא באים כל יום לא מפריע למרקם החברתי.

[u]ומיד הסבירה שחשוב לתת לילדים להתמודד לבד, לא להקל עליהם[/u]
זה מזכיר לי את כל האנשים, שכדי לנקות את מצפונם מהבהלה שתוקפת אותם כשהם שומעים שאנחנו בבית, ישר מתקיפים אותי שאני יותר מדיי מגוננת ושהילדים שלי לא ילמדו "לשרוד"...

[u]והיא גם חזרה והדגישה כמה היא מקפידה על "מוכנות" לכיתה א'.[/u] הנה זה בא, שוב, בתפוצת נאטו: אנחנו כל הזמן עסוקים בלהכין את הילדים הלאה...

כשקראתי אתכן חשבתי על הגננות, מבחינתן, הן בסדר גמור, הן באמת מאמינות בדרך שלהן ולכן משתדלות ללכת איתה. הקושי בללכת לגן כשכבר חושבים בראש ובנשמה על [po]חינוך ביתי[/po] מזכירה קצת: "ללכת בלי ולהרגיש עם..." או להיפך.
זאת לא אשמת הגננת או מישהו אחר, זה משהו אצלנו שאנחנו צריכות לקבל. אם המצב ועוד נסיבות גורמות לכך שנצטרך לשלוח את הילדים, צריך להכיר את המורכבות ולזרום איתה עד כמה שניתן...

שיהיה בהצלחה {@

אני דווקא התכוונתי לשאול איך לשמור על ביקורים בגן/ביה"ס חלקיים, לא מבחינת משרד החינוך, אלא מנקודת מבט של הילד. מאחר והוא לא נמצא כל יום במסגרת, הוא יוצא ממנה -שזה לא מה שמפריע לי- מפריע לי שיש לי הרושם שהוא כבר לא נתפס ע"י שאר הילדים כחבר קבוע. הדבר יוצר ריחוק בינו לבין השאר. הוא לא חלק מהחוויות היומיומיות.
אז איך לשמור על קשרים עם הקבוצה ולא לפגוש בה כל יום במסגרת ביה"ס?

גם עם אנחנו התחלנו גן חובה, עם כוונה לשלב את זה עם בית - כלומר להיות בגן פחות מאשר כל שעות פתיחת הגן - 8:00 עד 13:20. זה גן חדש עבורנו, כשרוב הילדים שם כבר משנה שעברה. בינתיים הבת שלי היתה בגן דווקא כל הימים כל השעות, בגלל אילוצים של העבודה שלי - עומס גדול מאד לאחר שהייתי שבועיים בחופש בסוף אוגוסט. ולמרות שהיא הולכת ברצון, אני מרגישה שזה עושה לה לא טוב. כתבתי בעבר בדף [po]חינוך ביתי חופשי האם זה מתאים לנו[/po]
על ההתנהלות שלנו בשנה שעברה - הילדה היתה בגן, אך היו לא מעט ימים שנשארה בבית, באה מאוחר או הלכה מוקדם. זה היה מצוין עבורה. היא ממש השתנתה מרגע שהתחלנו בנוהג של שהייה מופחתת בגן - מילדה נרגנת, מלאת טענות, בכי רב וכו', הפכה לילדה שנעים ונוח לשהות במחציתה. ממש שינוי דרמטי.
והנה, בשבוע מאז החלה בגן החדש - שוב בכי רב בשעות אחרי הצהריים, דרישות רבות - לאן ללכת, מה לעשות, מה לקנות, כעס רב כשרצונותיה לא מתמלאים מיד וכו'. דומה למדי לתחילת שנה שעברה.
יתכן וזה במסגרת הסתגלות לגן חדש, ילדים חדשים, שחלקם כבר חברים משנה שעברה. אולי היא צריכה לפרוק בבית לאחר שבגן היא משקיעה המון כדי להיות "בסדר". אבל בעצם - האם זה טוב? האם זה רצוי? האם זה טוב שהיא תתמודד עם כל הקשיים האלה, שגורמים לה אי נעימות? וזה לא שהיא אומרת שקשה לה, אלא ההתנהגות שלה אומרת את זה.
הגישה של כל הסביבה היא שזה מאד "חשוב" שהילד ילמד להתמודד, ילמד לשרוד וכו'. אותי משום מה זה מעצבן. בשיחת הורים הגננת סיפרה ברוב חשיבות על פרפר שיוצא מתוך הגולם - אם עוזרים לו הוא מת, ולכן צריך לתת לו להתגבר לבד על הקשיים, וזה מחזק אותו, ואז הוא גדל ומתפתח. ומיד הסבירה שחשוב לתת לילדים להתמודד לבד, לא להקל עליהם. והיא גם חזרה והדגישה כמה היא מקפידה על "מוכנות" לכיתה א'. כמה חשוב שהילדים ידעו בסוף השנה לספור עד 100, יכירו את כל האותיות והצלילים שלהן, וכמה היא מקפידה לעבוד על זה. כל הגישה די עיצבנה אותי, למרות שהבת שלי כבר היום ספורת בקלילות עד 100 ומכירה מזמן את כל האותיות. אבל הגישה כולה לא נעמה לי.
אני בהחלט מתכוונת לא לשלוח את הבת שלי לגן כל יום, כל היום. אני רק עוד לא יודעת איך בדיוק אעשה את זה. התחלתי בכך שהודעתי לגננת שיומיים בשבוע אבוא יותר מוקדם לקחת את הבת שלי, כי זה יותר נוח לי מבחינת שעות העבודה שלי. היא מיד נבהלה - מה, כל יום היא תלך מוקדם? אמרתי שפעמיים בשבוע. זה הניח את דעתה. אולי אעשה את זה בצורת "פיחות זוחל". כל פעם אוסיף עוד משהו, עד שהגננת תתרגל שאנחנו לא כמו כולם.
אין לי ספק ששהיה של 5.5 שעות ביום בגן כל יום זה יותר מידי ולא עושה טוב לבת שלי. נשאר רק הקושי שלי לפנות את הזמן הנדרש כדי להיות איתה מחוץ לגן. מהגננת אני לא ממש חוששת - כמו במצבים אחרים בחיים אני (אנחנו) נחליט מה נכון וטוב עבורנו, וננהג בהתאם.
[u]זו החלטה שלנו ואנחנו עומדים מאחוריה[/u] - גם אני מרגישה ככה.

([po]קרן שמש[/po] - מספרך עדיין שמור עימי, ואני עדיין מתכוונת להתקשר. פשוט העומס לא נותן לי להגיע לזה בשעות נורמליות...)

התחלנו את השנה בשילוב גן חובה ובית.
הילדים הולכים שלושה ימים בשבוע לגן, ושלושה ימים בבית. אם כי בן זוגי לא מסכים לרעיון העקרוני של חינוך ביתי הוא מסכים שהילדים צריכים להיות איתי. היות וארבע פעמים בשבוע אני עובדת אחה"צ הוחלט שרק שלושה ימים בשבוע הם ילכו לגן. בהתחלה חשבתי לא להצהיר כלום, "למשוך" את ספטמבר, אוקטובר חגים ממילא ובנובמבר כבר נראה. אבל ביום הראשון שלא הופענו לגן קיבלנו טלפונים בהולים "מה קרה". הסברתי שאת השבועות הראשונים ניקח ב"איזי". הגננת הסכימה, פחות או יותר.
אבל בןזוגי אמר שכדאי לידע את הגננת בתוכניתנו. גם שכנה הציעה לשוחח עם הגננת בעניין. היום הגענו לגן, והסברתי לגננת. היא אמרה שזה גן חובה, הם חייבים לבוא, ואם לא יבואו עליה לדווח. חוץ מזה, קיבלנו על הראש כי הגענו רק בתשע ורבע.
בןזוגי אמר "שתדווח". זו החלטה שלנו ואנחנו עומדים מאחוריה. שכנה (אחרת) אמרה שבשנה שעברה היא דיווחה על ילדה שלא הגיעה לגן בימי שישי (חוק חינוך חובה חל שישה ימים בשבוע...).
ראשית, יצאתי בהרגשה לא טובה. שנית, אין לי כוונה לשלוח אותם לגן כל השבוע. שלישית, לא נראה לי סביר לבצע השכמה לי ולילדים רק כדי להגיע בזמן לגן. מה עוד שלא הגענו באמצע מפגש, אלא בתחילת "שולחנות היצירה" (דווקא זמן מאוד נחמד. שולחן אחד לא. בוקר, לילדים רעבים. שולחן אחד לציור, שולחן אחד להדבקות, שולחן אחד לגואש ועוד עמדה של מיים עם קצף. מעבר חופשי בין השולחנות). מצד שני, פתאום מופיע השד הקטן ואומר לי- מה את צריכה להסתבך (הוא קצת ערס, השד הזה). תגיעו כמה ימים רצוף לגן, תקומו מוקדם, תעשו פוצי מוצי, יהיה בסדר.
אבל לא בא לי. ממש לא בא לי. אפילו הלכנו לישון מוקדם אתמול. כדי להגיע בזמן לגן. תשע ורבע זה מוקדם, לא? אז הם קמו בשמונה ורבע. להסתבך? עם מי?
מקסימום? (ואני שואלת) יגיע קב"ס, תגיע עו"ס, נבקש אישור לחינוך ביתי, נקבל אותו, נמשיך ללכת שלושה ימים בשבוע לגן? או שאני מפספסת משהו?
אפילו חשבתי לשלוח אותם לגן מחר לשלוש שעות, כדי שלאף אחד לא יהיה מה לומר (אל דאגה, נחסיר את השעות מיום אחר). הגננת גם הציעה שאביא אותם מוקדם לגן ואם ארצה, נצא מוקדם. האם זו הצעה להעלמת עין? תבואו לשעתיים כל יום ואני לא אדווח?
הגן מאוד נחמד. יש לו מספר חסרונות (למשל, שאני לא שם. בעצם, הילדה לא הולכת לשרותים כל היום. יש שם רק אסלות, בלי קרש. למשל, שלא תמיד מוצא חן בעיני ה"ישיבה נאה" וה"בואו נראה מי מצליח לשבת בשקט, בלי לדבר ובלי לזוז". (ציטוט ישיר מהבן שלי. הצלחת? שאלתי אותו. הוא ענה שלא). למשל, שיש שם ילד אחד מציק ואפילו מרביץ והגננת לא רואה את זה כל הזמן. למשל, שהיום הילדה חזרה מהגן במצב רוח מאוד לא טוב. לא שקרה משהו, אבל היה יום ארוך. גם אני לא במיטבי כשהם חוזרים מהגן.

שנה שעברה ניסינו לשלב גן וחינוך ביתי. כלומר, ללכת מס' ימים בשבוע לגן ומס' ימים להשאר בבית. מוזר לקרוא לזה חינוך ביתי, כי אם הילד בגן, אז הוא בגן. גם אם זה רק למס' ימים בשבוע.
הגננת לא אהבה את זה בלשון המעטה. אבל מה היא יכלה לעשות? באיזשהו שלב הילד החליט להפסיק ללכת לגן. היה ברור שהסידור החלקי הזה מוציא אותו מהדינמיקות שהיו בגן. הוא כבר לא היה חלק מהקבוצה. על-אף שהיה אהוב על הצוות והילדים. הימים שלא הלך לגן הפכו אותו לאאוטסיידר. מטרת הביקורים בגן היתה רכישת חברים חדשים, אבל מרגע שהילד לא פקד את הגן באופן קבוע היה גם קשה יותר להפגש אחה"צ עם חברים מהגן. לא ברור לי אם בגלל ההורים שלא ראו את העניין בעין יפה, או בגלל ההתנהלות השונה. אני ניסיתי לשמור על קשר עם כמה מהילדים. לא עם כולם זה הצליח.

בשנת הלימודים הקרובה, אני משערת שעלול להיות תהליך דומה.
למישהי זה מוכר? מישהי שילבה בין השניים?

דיון שעבר מתוך [po]שילוב בית ספר וחינוך ביתי[/po]