ואלו שירים קצרים שכתבתי אחרי שאבא נפטר:ף
הפחד מבעבע לי בבטן
כאילו היה אותותיה של וסת
ואני מתחילה לחשב את הימים
מבלי להבין שאתה מת...
-
"אני משתתף בצערך שירי..
את באבל, אני מבין"
מחלל את פרטיותינו
וחוצה את המשטח
אבל בקיבוצים
יש משטחים ואין פרטיות
-
אני רוצה לישון
לישון ולחלום
לחלום ולהתעורר
להתעורר ולגלות
שהכל היה רק חלום
-
בין כל המולת המבקרים,
לחיצות הידיים, המילים החמות
בין כל המתוקים, המשקאות המוגזים בכוסות,
אפשר לשכוח אותך- שהלכת
נפטרת ב-2 למרץ בחודש בו ימלאו לי 27 שנים
השנה ה-27 לחיי היא אותה שנה שבה ילדה קטנה הבטיחה לעצמה
שתינשא ושנה לאחר מכן תביא לעולם ילד ראשון,
נכד ראשון,
לך, ישראל.
-
אבי שאהבני יותר מכל אהבה אפשרית
שהקדיש את חייו לי גם אם במחיר חייו
גם אם במחיר ילדיו
אהבני אהבה כה רבה
עד שלעיתים שיבשה עליו את דעתו
עד שלעיתים פגעה בי ובו
אהבתו של אבי שאהבני
-
-
ציפינו וחיכינו,
חיכינו וציפינו ,
סופרים את הדקות...
להלוויה שלך.
בבטנות מכווצות מפחד
ורעדים ביד
אם רגליי לא ישאוני ואמעד
אפיים
ארצה
אל לב האדמה..
ורק הבטן לא מרפה בכיווציה התכופים
ורק אני לא מרפה ממך.
-
אם אתה שם למעלה...
סימן שאתה רואה אותי עכשיו?
פאדיחות!
-
ביום ההולדת שלי אחגוג את המוות שלך
-
הפצע הזה שלך- בור פעור בליבי
-
כשמתת עצר העולם ושקט
מלחמות פסקו
ושכן שלום עולמי
-
- בדיוק כשניקינו את הקומקום מאבנית...
- בדיוק כשקיבלנו את התור לניתוח...
- בדיוק כשנהיינו חברים הכי טובים...
- בדיוק כשהקטטר נפתח כישנת והרטיב בשתן את כל המיטה...
- בדיוק כשלא יכולת להירדם מרוב כאבים בלילה...
- בדיוק בזמן...
-
ממצמץ בפיו כשלוגם משקה
קר מדי
או חם מדי
או מתוק מדי
ממצמצת בעיני כלא מאמינה.
-
היום אני אבודה
היום אני רוצה את אבא שלי
היום אני ילדה קטנה שלא תקום מהמיטה עד שלא יחזירו לה את אבא שלה.
-
אבא,
העבר את כריות ידיך הרכות על עיני
וסגור אותן
כדי שלא יכנסו לי ברחשים
בעת הרכיבה
איתך
לעולם הבא.
"אבא מת" אומר למורה הנהיגה.
והוא ישאל בפליאה:"איך יתכן? הרי רק לפני שבוע פגשתי בו לראשונה"
ואני אקווה שיצעק ויבכה
יתלוש שערות, יכה על חזה
ימרר בבכי, ירקע ברגליו
יפול על ברכיו, יפרוש שתי ידיו אל על
אל- אל-מלא- רחמים וישאל: "למה? למה? למה?"
במקומי.
אסור לצחוק בהלוויה
צריך ללבוש מבט נוגה ומכונס
אך לא מכונס מדי
גם לא נוגה יתר על המידה
מעין ערשת של עצבות קלילה
וללחוץ את ידם של כל מי שבא
ולמלמל "תודה שבאת לתמוך במשפחה"
ולהזיל דמעה אחת או שתיים
לא יותר
ולדעת שבסופו של דבר הכל יסתדר.
-