על ידי טובי_י* » 28 מאי 2005, 16:36
על פניו גם אני התלהבתי מהרעיון, ומקווה שיצליח לך אם זה מה שאת באמת רוצה.
אבל מרגישה צורך לומר כמה מילים לא בהכרח חיוביות לצערי, על הרעיון.
אני מכירה 2 משפחות גרושות. כלומר אב עם ילדיו ואם עם ילדיה , שניהם מנישואים קודמים, שחברו לגור יחד תחת קורת גג אחת. אצלם לא היתה דילמה, כי יש זוגיות שהתפתחה בין ההורים והמעבר הוא טבעי.
הם אנשים מקסימים, מודעים וכו'. המעבר גם אמור היה ליצור הוזלה במחייה לשניהם, הילדים הסתדרו מצויין ביניהם לפני המעבר, ואהבו את החבר של אמא או אחברה של אבא. גם המעבר הגיע אחרי הרבה מאוד זמן של היכרות בלי מגורים משותפים, והילדים שמחו לקראתו.
אממה,
הילדים...
עם כל הפתיחות והאהבה, והמודעות והעובדה ששני "ההורים" מאוד סובלניים, רגישים וכדומה. העובדה שהילדים משני הצדדים נאלצו גם לעזוב דירה, גם להתרגל לעובדה שאבא או אמא פתאום לא גרים בבית, גם להתרחק מהמיקום הטבעי של החברים, גם ללקק את הפצעים שנפתחו או שהתעמקו. נוסף על כל זה, איך שאני ראיתי את זה, פתאום נוצרים מאבקי כוח, ומריבות ומתחיויות וקנאה (הוא אכל לי, למה את תמיד לטובתם? לא רוצה לוותר! ) ומבוכה, ומאופקות כל זה בין הילדים. שלא לדבר על המבוגרים... שגם להם יש הרבה אינטריגות טבעיות. כמובן שיש גם הרבה טוב, משפחה גדולה, כיף, חיסכון כלכלי, אבל זה כל כך לא מה שהם, לדעתי צריכים בתקופה הרגישה של הפרידה. כל כך הרבה זעזועים ובמקום שהבית יהיה מקום בטוח ורגוע, יש צורך גם בבית להתכוונן מחדש ל ארק מול מיקום חדש וחיסרון של אחד ההורים אלא מול 3 + נפשות אחרות שגם הן עוברות תהליך לא קל.
תדמייני סיטואציות יומיומיות. לא את הסיטואציות הטובות, המתבקשות מאליהן, שברור שאין צורך לפרט כמה יופי הן (משחקים משותפים, ארוחות משותפות וכו/) אלא את הסיטואציות היותר מורכבות.
ושוב, חשוב לציין, המשפחה הזו היא לא רק מקרה קצה. זה טבעי, זה מה שקורה כשמפגישים שני עולמות יחד. רק אחרי המון המון המון שנים שהמשפחות הללו יחד הם הגיעו למצב נעים יחסית שיותר מפרה את השוכנים בו ופחות מעיק.
אבל במקרה שלהם זה התבקש, דובר על זוגיות עם הפנים קדימה. במקרה שאת מציעה מדובר מראש על מצב זמני, לפי הבנתי לכך התכוונו קודמותיי כשדיברו על מצב זמני (או קודמתי, הגרושה?). במקרה שציינתי אותו היה להם "שווה" להעביר את עצמם ואת הילדים את מסכת הייסורים הזו וזו אכן מסכת יסורים, כי אם בבית שלך לא טוב אז איפה כן? במקרה שאת מתארת, נראה לי שאני אישית לא הייתי עושה את זה רק בגלל הדחיפות של לצאת מהר משם או לחילופין בשביל שנה - 3 שנים (רק התהליך של ההסתגלות הוא ממושך וקשה).
אגב, לא הייתי כותבת את זה אם לא הייתי רואה את אותו הדפוס שקרה במשפחה הזו קורה בעוד שתי משפחות אחרות , רק ששם אני פחות קרובה לחבריה, אז פחות יודעת לומר מה בדיוק היה. רק בודאות יכולה לומר שמהתרשמותי מדובר על סיטואציה שנשמעת רומנטית, מקסימה, פתוחה, אידיאלית כלכלית ורגשית, אפילו לאור מצבך ומצב נשים אחרות, בתכלס' היישום מאוד קשה.
אגב, מבחינה כלכלית יש חיסכון כלשהו, אבל לא כמו שנדמה מראש. מבחינת דיור, אם את נכנסת עם ילדייך לדירה אחת, את יכולה להתפשר על דירה קטנה יחסית. אם את נכנסת עם עוד אם וילדיה, יש צורך במרחב של ממש דווקא בכדי ליצור את ההפרדה הבכל זאת מתבקשת של הפרטיות בין המשפחות, דבר שכך או אחרת יעלה את שכר הדירה אפילו עד לכדי אותו המחיר שהיית משלמת בנפרד. לגבי שאר ההוצאות, משיחה אישית עם אחד ההורים בסיפור הנ"ל מתברר שמעבר לתשלומים הקבועים והבסיסיים של ועד, תשלום קבוע של חברת חשמל (בסעיךף הקבוע, לא של גובה החשבון) של תיקונים (רק כאלה שלא בעל הבית עושה, כמו צביעה אחת לשנה או הדברה) מעבר למספר הנ"ל כל שאר התשלומים עולים בהתאם למספר הנפשות ולא רק שאין חיסכון, אלא יש "התחשבנויות" מתחת לפני הקרקע.
לגבי החינוך הביתי, אולי שם יש יתרון משמעותי מבחינתך, כי באמת נדמה ששתי אמהות בבית עם 3+ ילדים מהוות סידור לא רע לכל הנוכחים מבחינה טכנית.
בית בקיבוץ וכו' נשמע לי לאור מה שאני מכירה וכמובן שזה רק מהיכרותי שלי ומדעתי הרבה יותר הגיוני ברמה של לחשוף את הילדים למשהו רגוע יחסית בבית ולא לצורך להתכוונן על עוד משפחה בתקופה כל כך רגישה שלהם ועוד לתקופה זמנית.
בכל מקרה שיהיה בהצלחה
על פניו גם אני התלהבתי מהרעיון, ומקווה שיצליח לך אם זה מה שאת באמת רוצה.
אבל מרגישה צורך לומר כמה מילים לא בהכרח חיוביות לצערי, על הרעיון.
אני מכירה 2 משפחות גרושות. כלומר אב עם ילדיו ואם עם ילדיה , שניהם מנישואים קודמים, שחברו לגור יחד תחת קורת גג אחת. אצלם לא היתה דילמה, כי יש זוגיות שהתפתחה בין ההורים והמעבר הוא טבעי.
הם אנשים מקסימים, מודעים וכו'. המעבר גם אמור היה ליצור הוזלה במחייה לשניהם, הילדים הסתדרו מצויין ביניהם לפני המעבר, ואהבו את החבר של אמא או אחברה של אבא. גם המעבר הגיע אחרי הרבה מאוד זמן של היכרות בלי מגורים משותפים, והילדים שמחו לקראתו.
אממה,
הילדים...
עם כל הפתיחות והאהבה, והמודעות והעובדה ששני "ההורים" מאוד סובלניים, רגישים וכדומה. העובדה שהילדים משני הצדדים נאלצו גם לעזוב דירה, גם להתרגל לעובדה שאבא או אמא פתאום לא גרים בבית, גם להתרחק מהמיקום הטבעי של החברים, גם ללקק את הפצעים שנפתחו או שהתעמקו. נוסף על כל זה, איך שאני ראיתי את זה, פתאום נוצרים מאבקי כוח, ומריבות ומתחיויות וקנאה (הוא אכל לי, למה את תמיד לטובתם? לא רוצה לוותר! ) ומבוכה, ומאופקות כל זה בין הילדים. שלא לדבר על המבוגרים... שגם להם יש הרבה אינטריגות טבעיות. כמובן שיש גם הרבה טוב, משפחה גדולה, כיף, חיסכון כלכלי, אבל זה כל כך לא מה שהם, לדעתי צריכים בתקופה הרגישה של הפרידה. כל כך הרבה זעזועים ובמקום שהבית יהיה מקום בטוח ורגוע, יש צורך גם בבית להתכוונן מחדש ל ארק מול מיקום חדש וחיסרון של אחד ההורים אלא מול 3 + נפשות אחרות שגם הן עוברות תהליך לא קל.
תדמייני סיטואציות יומיומיות. לא את הסיטואציות הטובות, המתבקשות מאליהן, שברור שאין צורך לפרט כמה יופי הן (משחקים משותפים, ארוחות משותפות וכו/) אלא את הסיטואציות היותר מורכבות.
ושוב, חשוב לציין, המשפחה הזו היא לא רק מקרה קצה. זה טבעי, זה מה שקורה כשמפגישים שני עולמות יחד. רק אחרי המון המון המון שנים שהמשפחות הללו יחד הם הגיעו למצב נעים יחסית שיותר מפרה את השוכנים בו ופחות מעיק.
אבל במקרה שלהם זה התבקש, דובר על זוגיות עם הפנים קדימה. במקרה שאת מציעה מדובר מראש על מצב זמני, לפי הבנתי לכך התכוונו קודמותיי כשדיברו על מצב זמני (או קודמתי, הגרושה?). במקרה שציינתי אותו היה להם "שווה" להעביר את עצמם ואת הילדים את מסכת הייסורים הזו וזו אכן מסכת יסורים, כי אם בבית שלך לא טוב אז איפה כן? במקרה שאת מתארת, נראה לי שאני אישית לא הייתי עושה את זה רק בגלל הדחיפות של לצאת מהר משם או לחילופין בשביל שנה - 3 שנים (רק התהליך של ההסתגלות הוא ממושך וקשה).
אגב, לא הייתי כותבת את זה אם לא הייתי רואה את אותו הדפוס שקרה במשפחה הזו קורה בעוד שתי משפחות אחרות , רק ששם אני פחות קרובה לחבריה, אז פחות יודעת לומר מה בדיוק היה. רק בודאות יכולה לומר שמהתרשמותי מדובר על סיטואציה שנשמעת רומנטית, מקסימה, פתוחה, אידיאלית כלכלית ורגשית, אפילו לאור מצבך ומצב נשים אחרות, בתכלס' היישום מאוד קשה.
אגב, מבחינה כלכלית יש חיסכון כלשהו, אבל לא כמו שנדמה מראש. מבחינת דיור, אם את נכנסת עם ילדייך לדירה אחת, את יכולה להתפשר על דירה קטנה יחסית. אם את נכנסת עם עוד אם וילדיה, יש צורך במרחב של ממש דווקא בכדי ליצור את ההפרדה הבכל זאת מתבקשת של הפרטיות בין המשפחות, דבר שכך או אחרת יעלה את שכר הדירה אפילו עד לכדי אותו המחיר שהיית משלמת בנפרד. לגבי שאר ההוצאות, משיחה אישית עם אחד ההורים בסיפור הנ"ל מתברר שמעבר לתשלומים הקבועים והבסיסיים של ועד, תשלום קבוע של חברת חשמל (בסעיךף הקבוע, לא של גובה החשבון) של תיקונים (רק כאלה שלא בעל הבית עושה, כמו צביעה אחת לשנה או הדברה) מעבר למספר הנ"ל כל שאר התשלומים עולים בהתאם למספר הנפשות ולא רק שאין חיסכון, אלא יש "התחשבנויות" מתחת לפני הקרקע.
לגבי החינוך הביתי, אולי שם יש יתרון משמעותי מבחינתך, כי באמת נדמה ששתי אמהות בבית עם 3+ ילדים מהוות סידור לא רע לכל הנוכחים מבחינה טכנית.
בית בקיבוץ וכו' נשמע לי לאור מה שאני מכירה וכמובן שזה רק מהיכרותי שלי ומדעתי הרבה יותר הגיוני ברמה של לחשוף את הילדים למשהו רגוע יחסית בבית ולא לצורך להתכוונן על עוד משפחה בתקופה כל כך רגישה שלהם ועוד לתקופה זמנית.
בכל מקרה שיהיה בהצלחה :-)