על ידי אישה_במסע* » 09 אוקטובר 2015, 13:49
בזמן האחרון בשמת כותבת לא מעט באתר, ומשפיעה בטובה על כל הנוכחות @}
לכן בהשראתה החלטתי להנכיח את הטוב בחיי ולהודות עליו. בשמת, מה שאכתוב עכשיו - בזכותך. על כן אתחיל את ההודיה שלי בתודה לך @} על היותך מי שאת @}
לפני כמה שנים, כבר יותר משלוש, הייתי שותה תה (שחור) עם סוכר. לפעמים שלוש כפיות סוכר לכוס. אולם אז קראתי בבאופן את מה שכתבה בשמת על סוקולד מריר, והחלטתי לעשות מעשה קטן לשינוי התזונה שלי, ולעבור לשתות תה עם שוקולד ליד. אני כבר לא זוכרת אם ניסיתי שוקולד רגיל או שמייד עברתי לשוקולד 60%, אולם כשניסיתי שוקולד פרה רגיל בפעם הבאה הוא פשוט היה מתוק ולא טעים לי. באיזשהי נקודה עברתי מתה שחור לחליטות צמחים למיניהם, אולם לא עשיתי זאת מטעמי בריאות, אלא מטעמי טעם, ולפעמים יש זמנים בהם אני מעדיפה תה שחור (כמו השבוע האחרון). רוב הזמן אני שותה חליטות צמחים, שהן מגוונות מרובות בהרבה. משוקולד 60% של עלית המשכתי הלאה, לשוקולדים 70% ואף יותר, וגם לשוקולדים מיוחדים בטעמים למיניהם.
זה היה אפשר להגיד המעשה המודע הראשון שלי לקראת שינוי תזונתי, ותחילתה של דרך ארוכה.
כשהחלטתי ללכת לכיוון של פליאו חשבתי על מה אני אוכל ליד התה שלי. תמר לרוב לא מתאים לי, ולרוב זה שוקולד. מידת המרירות המתאימה לי נעה ומשתנה בתקופות. ולפעמים יש זמנים שבהם שום שוקולד לא מרצה אותי, ולעיתים אני אוכלת איזו עוגה מהנמצאות בבית. הכנתי את עוגת השוקולד הזו:
http://www.parperaot.co.il/?p=299 (עם התאמות - שוקולד מריר 60%, מטעמי מחיר, ובלי אגבה, רק חצי כוס מים) ושמחתי בה. הכנתי אותה כבר כמה וכמה פעמים וגיליתי שהיא סוגרת לי את הפינה של משהו לאכול עם התה בזמנים בהם מתחשק לי משהו משביע, ולא רק מתוק.
ביום מסויים שלא הייתה לי עוגה ואכלתי עוגה שהייתה בבית נזכרתי במה שכתבה פעם בשמת, והבנתי - אני רוצה שבאופן קבוע תהיה בבית עוגה שאני הכנתי, שטעימה ומתאימה לי! אז אני לא מתפתה לאכול דברים אחרים.
את העוגיות האלו:
http://www.carbfree.co.il/?p=855 הכנתי די בצורה ספונטנית, ביום שלא הייתה לי בו עוגה, והתחשק לי משהו לתה. זה היה לפני שהחלטתי שאני רוצה שתמיד תהיה לי עוגה. העוגיות כוללות שלושה רכיבים בלבד, קמח שקדים, שמן קוקוס, סירופ מייפל. את שלושתם היו לי בבית, והכנתי את העוגיות (שוב עם התאמות - הכמויות שם לא התאימו ושמתי יותר שמן קוקוס ומייפל, כדי שהקמח יהפוך לעיסה ממנה ניתן להכין עוגיות).
אבל אז נגמר קמח השקדים. את המנה הבאה של קמח שקדיםם הכנתי בעצמי. מההתחלה. לקחתי חבלית שקדים לא קלופים, ישבתי לקלף אותה, טחנתי את השקדים לקמח, ורק אז הכנתי את העוגיות. העוגיות היו טעימות, אבל לא התחשק לי להכין עוד מהן בזמן הקרוב. החלטתי שזו דרך טובה לשמור על איזון באכילת אגוזים - לקלף אותם.
באופן כללי אני לא נוטה לאכול הרבה אגוזים, ואני לא חוששת לאכול יותר מידי מהם. אני גם יודעת מניסיוני שקל לאסוף ולאגור הרבה אגוזים בעונתם, לכן לדעתי החשש שיש לפעמים בפליאו מפני אגוזים מוגזם לדעתי. אבל אני מבינה מאיפה הוא נובע - אם מנסים לשמור על התזונה הקודמת, ומכינים מאפי פליאו ולחם פליאו אפשר בקלות להגיע לאכילה מוגזמת של תחליפים למיניהם. הקלות בה אכלתי את עוגיות השקדים לעומת כמות השקדים שקילפתי והזמן שהיה לוקח לי לאכול אותם באופן טבעי מעידים על כך.
היום ניסיתי להקציף שמנת להקצפה (שמשום מה לא הוקצפה, אבל נותרה טעימה מאוד) ושמתיה על עוגת השוקולד שהוזכרה כבר. וישבתי לי בניחותא לשתות תה, לאכול עוגת שוקולד עם שמנת 38%, ולקרוא בבאופן. שתיתי כוס תה אחת, עם העוגה והשמנת וגיליתי... שאני לא יכולה להמשיך לאכול עוגה! אני שבעה! העוגה המשביעה מלכתחילה הפכה למשביעה עוד יותר בגלל השמנת, והתוכניות שלי לשבת ולשתות עוד שתי כוסות תה לא תתממשנה.
החזרתי את העוגה למקרר, את כוס התה הבאה שתיתי עם מעדן פטל אורגני ללא תוספת סוכר, ואז נזכרתי במה שכתבתי פה.
וחשבתי שאולי יצרתי רושם לא נכון. בסך הכל, התזונה שלי מצויינת! אני שמחה בה בהחלט. והתחשק לי להודות על כל מה שטוב. אז אני מודה על כך שאני עוצרת כאשר העוגה שלי משביעה אותי, ולא אוכלת כאשר אני שבעה. ואני מודה על מעדן פטל אורגני, ועל תה טעים, ועל שוקולד. ואני מודה על נשים מקסימות ברחבי האינטרנט, שבזכותן יש לי מה לאכול, ובשפע. ואני מודה על נשים מקסימות כאן, שבחברתן נעים לי ללכת בדרך הזו. ואני מודה על כך מה שיש לי, כי זה המון, ומחליטה במשך הזמן הקרוב לשים לב לכל הדברים הטובים שיש לי, בתזונה ובכלל, ולהודות עליהם. לא לנסות להמשיך הלאה ולנפות עוד דברים מהתזונה שלי, אלא פשוט לשים לב על כל הדברים הטובים שיש (גם אם הם לא מושלמים), לשים לב אליהם - הם ממש לא מובנים מעליו, לפני שלוש שנים הם לא היו, והם לא נוצרו מעצמם, אלא יצרתי אותם בעצמי - ולהנכיח את נוכחותם בחיי.
במקום אתגר שלושים של הימנעות מכל מיני דברים, בא לי תקופה, לא מוגבלת בזמן, ובלי שום אתגריות, בה אסתכל על מה שיש לי ואודה עליו. כי קראתי את התודות של בשמת, ודוגמא טובה מדבקת. התחשק לי לעשות אותו הדבר, ומי מפריע לי?
אז הנה לי "אתגר" - להודות על הטוב, במידת האפשר, כל יום. למצוא משהו טוב בתזונה שלי ולהודות עליו.
ליה, מה דעתך על זה בתור אמצעי לשינוי? כשאני אוכלת כשאני כבר שבעה אני שמה לב לזה ו"רושמת" לי את זה. מה יקרה אם עכשיו במשך שלושים ימים אני ארשום לעצמי כל פעם שהמשכתי לאכול כי שבעתי, כל פעם שאכלתי אוכל שמתאים לי, כל פעם שאכלתי כשאני רעבה? מזמינה אותך להצטרף @} מהפעמים בהם אני מצליחה לעשות משהו אפשר ללמוד לא פחות ואף יותר מהפעמים בהם אני לא מצליחה.
בזמן האחרון בשמת כותבת לא מעט באתר, ומשפיעה בטובה על כל הנוכחות @}
לכן בהשראתה החלטתי להנכיח את הטוב בחיי ולהודות עליו. בשמת, מה שאכתוב עכשיו - בזכותך. על כן אתחיל את ההודיה שלי בתודה לך @} על היותך מי שאת @}
לפני כמה שנים, כבר יותר משלוש, הייתי שותה תה (שחור) עם סוכר. לפעמים שלוש כפיות סוכר לכוס. אולם אז קראתי בבאופן את מה שכתבה בשמת על סוקולד מריר, והחלטתי לעשות מעשה קטן לשינוי התזונה שלי, ולעבור לשתות תה עם שוקולד ליד. אני כבר לא זוכרת אם ניסיתי שוקולד רגיל או שמייד עברתי לשוקולד 60%, אולם כשניסיתי שוקולד פרה רגיל בפעם הבאה הוא פשוט היה מתוק ולא טעים לי. באיזשהי נקודה עברתי מתה שחור לחליטות צמחים למיניהם, אולם לא עשיתי זאת מטעמי בריאות, אלא מטעמי טעם, ולפעמים יש זמנים בהם אני מעדיפה תה שחור (כמו השבוע האחרון). רוב הזמן אני שותה חליטות צמחים, שהן מגוונות מרובות בהרבה. משוקולד 60% של עלית המשכתי הלאה, לשוקולדים 70% ואף יותר, וגם לשוקולדים מיוחדים בטעמים למיניהם.
זה היה אפשר להגיד המעשה המודע הראשון שלי לקראת שינוי תזונתי, ותחילתה של דרך ארוכה.
כשהחלטתי ללכת לכיוון של פליאו חשבתי על מה אני אוכל ליד התה שלי. תמר לרוב לא מתאים לי, ולרוב זה שוקולד. מידת המרירות המתאימה לי נעה ומשתנה בתקופות. ולפעמים יש זמנים שבהם שום שוקולד לא מרצה אותי, ולעיתים אני אוכלת איזו עוגה מהנמצאות בבית. הכנתי את עוגת השוקולד הזו: http://www.parperaot.co.il/?p=299 (עם התאמות - שוקולד מריר 60%, מטעמי מחיר, ובלי אגבה, רק חצי כוס מים) ושמחתי בה. הכנתי אותה כבר כמה וכמה פעמים וגיליתי שהיא סוגרת לי את הפינה של משהו לאכול עם התה בזמנים בהם מתחשק לי משהו משביע, ולא רק מתוק.
ביום מסויים שלא הייתה לי עוגה ואכלתי עוגה שהייתה בבית נזכרתי במה שכתבה פעם בשמת, והבנתי - אני רוצה שבאופן קבוע תהיה בבית עוגה שאני הכנתי, שטעימה ומתאימה לי! אז אני לא מתפתה לאכול דברים אחרים.
את העוגיות האלו: http://www.carbfree.co.il/?p=855 הכנתי די בצורה ספונטנית, ביום שלא הייתה לי בו עוגה, והתחשק לי משהו לתה. זה היה לפני שהחלטתי שאני רוצה שתמיד תהיה לי עוגה. העוגיות כוללות שלושה רכיבים בלבד, קמח שקדים, שמן קוקוס, סירופ מייפל. את שלושתם היו לי בבית, והכנתי את העוגיות (שוב עם התאמות - הכמויות שם לא התאימו ושמתי יותר שמן קוקוס ומייפל, כדי שהקמח יהפוך לעיסה ממנה ניתן להכין עוגיות).
אבל אז נגמר קמח השקדים. את המנה הבאה של קמח שקדיםם הכנתי בעצמי. מההתחלה. לקחתי חבלית שקדים לא קלופים, ישבתי לקלף אותה, טחנתי את השקדים לקמח, ורק אז הכנתי את העוגיות. העוגיות היו טעימות, אבל לא התחשק לי להכין עוד מהן בזמן הקרוב. החלטתי שזו דרך טובה לשמור על איזון באכילת אגוזים - לקלף אותם.
באופן כללי אני לא נוטה לאכול הרבה אגוזים, ואני לא חוששת לאכול יותר מידי מהם. אני גם יודעת מניסיוני שקל לאסוף ולאגור הרבה אגוזים בעונתם, לכן לדעתי החשש שיש לפעמים בפליאו מפני אגוזים מוגזם לדעתי. אבל אני מבינה מאיפה הוא נובע - אם מנסים לשמור על התזונה הקודמת, ומכינים מאפי פליאו ולחם פליאו אפשר בקלות להגיע לאכילה מוגזמת של תחליפים למיניהם. הקלות בה אכלתי את עוגיות השקדים לעומת כמות השקדים שקילפתי והזמן שהיה לוקח לי לאכול אותם באופן טבעי מעידים על כך.
היום ניסיתי להקציף שמנת להקצפה (שמשום מה לא הוקצפה, אבל נותרה טעימה מאוד) ושמתיה על עוגת השוקולד שהוזכרה כבר. וישבתי לי בניחותא לשתות תה, לאכול עוגת שוקולד עם שמנת 38%, ולקרוא בבאופן. שתיתי כוס תה אחת, עם העוגה והשמנת וגיליתי... שאני לא יכולה להמשיך לאכול עוגה! אני שבעה! העוגה המשביעה מלכתחילה הפכה למשביעה עוד יותר בגלל השמנת, והתוכניות שלי לשבת ולשתות עוד שתי כוסות תה לא תתממשנה.
החזרתי את העוגה למקרר, את כוס התה הבאה שתיתי עם מעדן פטל אורגני ללא תוספת סוכר, ואז נזכרתי במה שכתבתי פה.
וחשבתי שאולי יצרתי רושם לא נכון. בסך הכל, התזונה שלי מצויינת! אני שמחה בה בהחלט. והתחשק לי להודות על כל מה שטוב. אז אני מודה על כך שאני עוצרת כאשר העוגה שלי משביעה אותי, ולא אוכלת כאשר אני שבעה. ואני מודה על מעדן פטל אורגני, ועל תה טעים, ועל שוקולד. ואני מודה על נשים מקסימות ברחבי האינטרנט, שבזכותן יש לי מה לאכול, ובשפע. ואני מודה על נשים מקסימות כאן, שבחברתן נעים לי ללכת בדרך הזו. ואני מודה על כך מה שיש לי, כי זה המון, ומחליטה במשך הזמן הקרוב לשים לב לכל הדברים הטובים שיש לי, בתזונה ובכלל, ולהודות עליהם. לא לנסות להמשיך הלאה ולנפות עוד דברים מהתזונה שלי, אלא פשוט לשים לב על כל הדברים הטובים שיש (גם אם הם לא מושלמים), לשים לב אליהם - הם ממש לא מובנים מעליו, לפני שלוש שנים הם לא היו, והם לא נוצרו מעצמם, אלא יצרתי אותם בעצמי - ולהנכיח את נוכחותם בחיי.
במקום אתגר שלושים של הימנעות מכל מיני דברים, בא לי תקופה, לא מוגבלת בזמן, ובלי שום אתגריות, בה אסתכל על מה שיש לי ואודה עליו. כי קראתי את התודות של בשמת, ודוגמא טובה מדבקת. התחשק לי לעשות אותו הדבר, ומי מפריע לי?
אז הנה לי "אתגר" - להודות על הטוב, במידת האפשר, כל יום. למצוא משהו טוב בתזונה שלי ולהודות עליו.
ליה, מה דעתך על זה בתור אמצעי לשינוי? כשאני אוכלת כשאני כבר שבעה אני שמה לב לזה ו"רושמת" לי את זה. מה יקרה אם עכשיו במשך שלושים ימים אני ארשום לעצמי כל פעם שהמשכתי לאכול כי שבעתי, כל פעם שאכלתי אוכל שמתאים לי, כל פעם שאכלתי כשאני רעבה? מזמינה אותך להצטרף @} מהפעמים בהם אני מצליחה לעשות משהו אפשר ללמוד לא פחות ואף יותר מהפעמים בהם אני לא מצליחה.