מיד הם עטפו אותו בחיתול שהתחמם על הרדיאטור (נדהמתי מאיך לא שמתי לב שהכינו את זה מראש) ושפכו עליו מים חמים והוא היה רגוע לחלוטין.
הוא לא בכה, רק נשם לו ברגיעה ופתח עיניים והסתכל סביב.
כולם בכו חוץ ממני. אני רק חיבקתי אותו וקצת לא הבנתי מה קורה, נראה לי.
הכל עבר כל כך מהר.
הוא נולד ב-10:25 .
עניין אותי מאוד חבל הטבור שנראה מסולסל (כמו ביסלי גריל
) בצבע כחול כזה ונגעתי בו להרגיש את הדופק.
"אבא'לה , רוצה להחזיק את הילד שלך?" שאלתי אותו אבל ליהי צחקה ואמרה שהוא לא הולך לשום מקום לפני שהשיליה יוצאת . וואלה. לא חשבתי על זה.
דנה כבר רצתה להתחיל עם הסבב טלפונים אבל אמרנו שנחכה קודם לשיליה.
תוך 10 דקות היא יצאה , קטנטנה הרבה יותר ממה שדימיינתי.
טוב , גם החמודון יצא קטן. " ליהי, כמה את מעריכה שהוא שוקל , 3 קילו?" , " קצת מעל 2.5 , נראה לי" היא ענתה.
בעלי , הילד והקערה עברו לשבת על הספה לזמן איכות ואני רק רציתי להישאר במים.
לא הספקתי להנות מהבריכה בכלל ודנה הוסיפה לי מים רותחים מהסירים שעמדו על האש שנשארתי שם עוד איזה חצי שעה , נראה לי.
נראה לי, אני אומרת , כי כולי הייתי מסטולה לגמרי.
פתאום שמעתי קול ואז הבנתי שאני דיברתי.
הייתי מנותקת לגמרי ובמצב רוח מעולה וההרגשה הזאת נשארה כמה שעות טובות אחרי.
הייתי כאילו בתוך עולם משלי .
אני זוכרת שאיך שהתרווחתי בבריכה אמרתי שהיה לי פשוט כיף ללדת.
הייתה חוויה אדירה.
הרגשתי משוחררת ומאושרת.
כשהספיק לי יצאתי מהמים תוך שאני משאירה טפטופי דם עד שלוליות על כל הרצפה עד החדר, שם התלבשתי.
ליהי באה לבדוק שאין קרע (מה, לא הייתי מרגישה ?) ואמרה שיש שפשוף קל ומרחה לי משחת טראומיל ששרפה נורא.
הסתכלתי במראה והייתי כל כך יפה . כל הזמן הזה שהייתי במים הם אמרו לי כמה אני יפה אז עכשיו הבנתי על מה דיברו.
הפנים היו מבריקות כאלה והלחיים אדומות שזה עוד יותר שיפר את הרגשתי.
ביקשתי שיביאו לי אותו להנקה וכשהביאו לא כל כך ידעתי איך להחזיק אותו ואיך לסובב לכיוון הפטמה אבל בסוף הסתדרתי.
אתם צריכים לראות אותי היום , לאיזה מומחית הפכתי. אני, שבחיים לא הרמתי תינוק.
הוא לא אכל כמעט כי לא הצליח לתפוס את הפטמה אז ישר ביקשתי מליהי שתתקשר ליועצת הנקה . למה לחכות?
בינתיים ממי בא לחדר ושנינו מסתכלים על הפלא הזה שמסתכל עלינו בחזרה ברגיעה מוחלטת.
הוא לא דמה לאף אחד מאיתנו.
קצת לא הבנתי מי זה הילד הזה. ציפיתי שהוא ידמה לי ואז יהיה לי קל לעשות את ההקשר בין תינוק בתוך הבטן לתינוק שלי עכשיו על הבטן.
זה לקח קצת זמן, אבל עם חלוף הדקות התחילו להופיע קוי דימיון בפניו, בעיקר לבעלי.
בינתיים ההורים שלי הגיעו , בוכים מהתרגשות וחיבקו אותי חיבוק גדול.
"תראי איך את נראית, כאילו כלום." הם אמרו כשראו אותי מסתובבת בבית ולא שוכבת במיטה.
הרגשתי אנרגטית לחלוטין.
אבא שלי הביא לי זר של 21 ורדים לבנים (כי היום ה-21 לחודש) ועוד 3 אדומים , אחד לכל בן משפחה...
ואז התחילו כל הטלפונים וההמולה והברכות ובכלל תקופה חדשה בחיים שלנו... @}
אני מודה ליקום ששלח לי כזאת חויית לידה יפהפיה.
אני מודה לליהי , שעזרה לי כל כך להביא את ילדי לעולם בבית החדש שלי.
אני מודה לדנה אחותי שהייתה הבן אדם הכי מתאים ללוות אותי ומאחלת לה את כל הטוב ובקרוב.
אני מודה להורים שלי שקיבלו אותי ואת הילד כל כך יפה ותמכו ותומכים עד היום.
אני מודה לבעלי היקר על הכל , על זה שאנחנו הולכים תמיד ביחד באותה הדרך, על האהבה הגדולה שלך אליי וכמובן על הילד המיוחד במינו שיצרנו ביחד.
תודה על זה שבזמן הצירים הכל היה כפי שהיה.... כנראה כך היה צריך להיות בשביל שכל התהליך יתקדם באופן שבו הוא התקדם...
אני אוהבת אותך מאוד ומברכת אותך במזל טוב...
ואחרון חביב,
תודה ליעד, הבן שלי, שבחר בי להיות לו אמא.
אתה מקסים אותי מיום ליום יותר ויותר.
שנגדל ביחד בכיף ובקלות עם המון אהבה...
מיד הם עטפו אותו בחיתול שהתחמם על הרדיאטור (נדהמתי מאיך לא שמתי לב שהכינו את זה מראש) ושפכו עליו מים חמים והוא היה רגוע לחלוטין.
הוא לא בכה, רק נשם לו ברגיעה ופתח עיניים והסתכל סביב.
כולם בכו חוץ ממני. אני רק חיבקתי אותו וקצת לא הבנתי מה קורה, נראה לי.
הכל עבר כל כך מהר.
הוא נולד ב-10:25 .
עניין אותי מאוד חבל הטבור שנראה מסולסל (כמו ביסלי גריל ;-) ) בצבע כחול כזה ונגעתי בו להרגיש את הדופק.
"אבא'לה , רוצה להחזיק את הילד שלך?" שאלתי אותו אבל ליהי צחקה ואמרה שהוא לא הולך לשום מקום לפני שהשיליה יוצאת . וואלה. לא חשבתי על זה.
דנה כבר רצתה להתחיל עם הסבב טלפונים אבל אמרנו שנחכה קודם לשיליה.
תוך 10 דקות היא יצאה , קטנטנה הרבה יותר ממה שדימיינתי.
טוב , גם החמודון יצא קטן. " ליהי, כמה את מעריכה שהוא שוקל , 3 קילו?" , " קצת מעל 2.5 , נראה לי" היא ענתה.
בעלי , הילד והקערה עברו לשבת על הספה לזמן איכות ואני רק רציתי להישאר במים.
לא הספקתי להנות מהבריכה בכלל ודנה הוסיפה לי מים רותחים מהסירים שעמדו על האש שנשארתי שם עוד איזה חצי שעה , נראה לי.
נראה לי, אני אומרת , כי כולי הייתי מסטולה לגמרי.
פתאום שמעתי קול ואז הבנתי שאני דיברתי.
הייתי מנותקת לגמרי ובמצב רוח מעולה וההרגשה הזאת נשארה כמה שעות טובות אחרי.
הייתי כאילו בתוך עולם משלי .
אני זוכרת שאיך שהתרווחתי בבריכה אמרתי שהיה לי פשוט כיף ללדת.
הייתה חוויה אדירה.
הרגשתי משוחררת ומאושרת.
כשהספיק לי יצאתי מהמים תוך שאני משאירה טפטופי דם עד שלוליות על כל הרצפה עד החדר, שם התלבשתי.
ליהי באה לבדוק שאין קרע (מה, לא הייתי מרגישה ?) ואמרה שיש שפשוף קל ומרחה לי משחת טראומיל ששרפה נורא.
הסתכלתי במראה והייתי כל כך יפה . כל הזמן הזה שהייתי במים הם אמרו לי כמה אני יפה אז עכשיו הבנתי על מה דיברו.
הפנים היו מבריקות כאלה והלחיים אדומות שזה עוד יותר שיפר את הרגשתי.
ביקשתי שיביאו לי אותו להנקה וכשהביאו לא כל כך ידעתי איך להחזיק אותו ואיך לסובב לכיוון הפטמה אבל בסוף הסתדרתי.
אתם צריכים לראות אותי היום , לאיזה מומחית הפכתי. אני, שבחיים לא הרמתי תינוק.
הוא לא אכל כמעט כי לא הצליח לתפוס את הפטמה אז ישר ביקשתי מליהי שתתקשר ליועצת הנקה . למה לחכות?
בינתיים ממי בא לחדר ושנינו מסתכלים על הפלא הזה שמסתכל עלינו בחזרה ברגיעה מוחלטת.
הוא לא דמה לאף אחד מאיתנו.
קצת לא הבנתי מי זה הילד הזה. ציפיתי שהוא ידמה לי ואז יהיה לי קל לעשות את ההקשר בין תינוק בתוך הבטן לתינוק שלי עכשיו על הבטן.
זה לקח קצת זמן, אבל עם חלוף הדקות התחילו להופיע קוי דימיון בפניו, בעיקר לבעלי.
בינתיים ההורים שלי הגיעו , בוכים מהתרגשות וחיבקו אותי חיבוק גדול.
"תראי איך את נראית, כאילו כלום." הם אמרו כשראו אותי מסתובבת בבית ולא שוכבת במיטה.
הרגשתי אנרגטית לחלוטין.
אבא שלי הביא לי זר של 21 ורדים לבנים (כי היום ה-21 לחודש) ועוד 3 אדומים , אחד לכל בן משפחה...
ואז התחילו כל הטלפונים וההמולה והברכות ובכלל תקופה חדשה בחיים שלנו... @}
אני מודה ליקום ששלח לי כזאת חויית לידה יפהפיה.
אני מודה לליהי , שעזרה לי כל כך להביא את ילדי לעולם בבית החדש שלי.
אני מודה לדנה אחותי שהייתה הבן אדם הכי מתאים ללוות אותי ומאחלת לה את כל הטוב ובקרוב.
אני מודה להורים שלי שקיבלו אותי ואת הילד כל כך יפה ותמכו ותומכים עד היום.
אני מודה לבעלי היקר על הכל , על זה שאנחנו הולכים תמיד ביחד באותה הדרך, על האהבה הגדולה שלך אליי וכמובן על הילד המיוחד במינו שיצרנו ביחד.
תודה על זה שבזמן הצירים הכל היה כפי שהיה.... כנראה כך היה צריך להיות בשביל שכל התהליך יתקדם באופן שבו הוא התקדם...
אני אוהבת אותך מאוד ומברכת אותך במזל טוב... (())
ואחרון חביב,
תודה ליעד, הבן שלי, שבחר בי להיות לו אמא.
אתה מקסים אותי מיום ליום יותר ויותר.
שנגדל ביחד בכיף ובקלות עם המון אהבה...