על ידי נמש_בהריון* » 24 מרץ 2006, 23:39
עוד יום ועוד יומיים- אז לא ילדתי בתל"ם כמו שלא ילדתי לפני החתונה של החברים וגם לא של עוד חברים וכן הייתי ביום הולדת של אמא ואפילו להצביע אני עוד יכולה להספיק.
אתמול היתה לי הרפתקה,י' נסע לעבוד בבאר שבע עם חברה שלנו והיא השאירה לי את האוטו שלה כדי להגיע לטיפול שיאצו,במשך היום אני בקושי מרגישה את תינוקי,מעט תנועות וחלשות מאד שלא כרגיל כי לרב הוא פעלתן ונמרץ,באיזה שלב אני נשכבת על צד שמאל, נושמת וקוראת לו שיעשה תנועה שאני ידע מה איתו
ובאמת הוא זז אבל התנועה כל כך קטנה חלשלושה ואחרי דקות ארוכות וממתקים אני מרגישה את הפחד מתגנב לליבי,טלפון קצר לרונית ואני בדרך למוניטור בקופ"ח,האחות לא מסכימה בלי הפניה ושולחת אותי לרופא,הוא עושה אולטרסאונד ואומר,יש האטה בקצב פעימות הלב ,חשש למצוקה עוברית,שולח אותי להילל יפה בלי מכתב הוא כבר מתקשר להודיע שם שאני בדרך,אני מבקשת לעשות קודם מוניטור בחדר אחות והוא אומר לי שחבל לבזבז זמן יקר,במעלית עוד דיווח לרונית היא מציעה אולי ללניאדו ואני מחליטה להילל יפה זו שעת פקקים ואני לחוצה,רוצה להיות כמה שפחות על הכביש,רונית מתיעה להגיע לפגוש אותי ואני אומרת שבינתיים לא צריך,היא גם אומרת שאם אני ארצה היא תבוא להיות לי דולה. בדרך לבי"ח אני טועה בפנייה ונתקעת בפקק מרשה לעצמי לעקוף את כולם מהשוליים לא מרשה לעצמי להתחיל לבכות,מוקדם מדי לדרמות אני משננת לעצמי,מבטיחה לתינוקי שיהיה בסדר ומחליטה לעצמי שאם באמת יש מצוקה וצריך זירוז או קיסרי אני לא משתגעת,מקבלת עלי העיקר הבריאות של פיצי ושלי,אחותי מצלצלת ומצלצלת אני לא עונה,מתעצבנת על השומר שמתעקש עכשיו לבדוק את הבאגז',נכנסת למחלקה ומובילים אותי לחדר לידה,מחברים מוניטור,אני שומעת את דהרת הסוסים ונרגעת,עכשיו אני נחה,שותה מים קרים,אני כבר יודעת שהכל בסדר,עכשיו גם הרופאה צריכה לראות את זה,אחרי 50 דקות מוניטור אני מאבדת סבלנות,כבר הספקתי לדבר עם אחותי שרק רצתה להתיעץ בקשר לחתול שלה החולה,מתקשרת לי' לא אומרת לו איפה אני,אין טעם הוא רק ידאג ויתקשה לעשות את ההפעלה,סוף סוף הרופאה באה,מרוצה מהמוניטור אבל רוצה שאני אשכב עוד חצי שעה וגם אספור תנועות,אני לא רוצה יש לי תור לשיאצו וחשוב לי להיות,עכשיו שנרגעתי הרבה יותר קריטי לי לטפל בבצקות שהתפתחו מאשר להמשיך את הבדיקה המיגעת,אנחנו מתפשרות על אולטרסאונד ושאני יחזור עוד שעה להמשיך ויחתום שאני לא עוזבת את שטח בית החולים
חתמתי והלכתי,בעגלת הקפה קניתי מאפה מתוק,שני ביסים ותינוקי בועט,במרץ הפעם ושוב ושוה,תודה לך.
הטיפול היה מעולה ולבית החולים לא חזרתי,אני חייבת לומר שהיו אלי מאד נחמדים ובסך הכל נחתי שם בסבבה וגם כל הכבוד לרופא שאולי מיהר טיפה להכריז על חשש למצוקה עוברית אבל הבוקר התקשר לדרוש בשלומי לעומת רופאת הנשים שמלווה אותי 4 שנים לפחות שהברזתי לה מהביקור האחרון ואפילו לא התקשרה לבדוק אם ילדתי.
אז ככה עד הלידה טוב שיש לי איך להעביר את הזמן
[b]עוד יום ועוד יומיים[/b]- אז לא ילדתי בתל"ם כמו שלא ילדתי לפני החתונה של החברים וגם לא של עוד חברים וכן הייתי ביום הולדת של אמא ואפילו להצביע אני עוד יכולה להספיק.
אתמול היתה לי הרפתקה,י' נסע לעבוד בבאר שבע עם חברה שלנו והיא השאירה לי את האוטו שלה כדי להגיע לטיפול שיאצו,במשך היום אני בקושי מרגישה את תינוקי,מעט תנועות וחלשות מאד שלא כרגיל כי לרב הוא פעלתן ונמרץ,באיזה שלב אני נשכבת על צד שמאל, נושמת וקוראת לו שיעשה תנועה שאני ידע מה איתו
ובאמת הוא זז אבל התנועה כל כך קטנה חלשלושה ואחרי דקות ארוכות וממתקים אני מרגישה את הפחד מתגנב לליבי,טלפון קצר לרונית ואני בדרך למוניטור בקופ"ח,האחות לא מסכימה בלי הפניה ושולחת אותי לרופא,הוא עושה אולטרסאונד ואומר,יש האטה בקצב פעימות הלב ,חשש למצוקה עוברית,שולח אותי להילל יפה בלי מכתב הוא כבר מתקשר להודיע שם שאני בדרך,אני מבקשת לעשות קודם מוניטור בחדר אחות והוא אומר לי שחבל לבזבז זמן יקר,במעלית עוד דיווח לרונית היא מציעה אולי ללניאדו ואני מחליטה להילל יפה זו שעת פקקים ואני לחוצה,רוצה להיות כמה שפחות על הכביש,רונית מתיעה להגיע לפגוש אותי ואני אומרת שבינתיים לא צריך,היא גם אומרת שאם אני ארצה היא תבוא להיות לי דולה. בדרך לבי"ח אני טועה בפנייה ונתקעת בפקק מרשה לעצמי לעקוף את כולם מהשוליים לא מרשה לעצמי להתחיל לבכות,מוקדם מדי לדרמות אני משננת לעצמי,מבטיחה לתינוקי שיהיה בסדר ומחליטה לעצמי שאם באמת יש מצוקה וצריך זירוז או קיסרי אני לא משתגעת,מקבלת עלי העיקר הבריאות של פיצי ושלי,אחותי מצלצלת ומצלצלת אני לא עונה,מתעצבנת על השומר שמתעקש עכשיו לבדוק את הבאגז',נכנסת למחלקה ומובילים אותי לחדר לידה,מחברים מוניטור,אני שומעת את דהרת הסוסים ונרגעת,עכשיו אני נחה,שותה מים קרים,אני כבר יודעת שהכל בסדר,עכשיו גם הרופאה צריכה לראות את זה,אחרי 50 דקות מוניטור אני מאבדת סבלנות,כבר הספקתי לדבר עם אחותי שרק רצתה להתיעץ בקשר לחתול שלה החולה,מתקשרת לי' לא אומרת לו איפה אני,אין טעם הוא רק ידאג ויתקשה לעשות את ההפעלה,סוף סוף הרופאה באה,מרוצה מהמוניטור אבל רוצה שאני אשכב עוד חצי שעה וגם אספור תנועות,אני לא רוצה יש לי תור לשיאצו וחשוב לי להיות,עכשיו שנרגעתי הרבה יותר קריטי לי לטפל בבצקות שהתפתחו מאשר להמשיך את הבדיקה המיגעת,אנחנו מתפשרות על אולטרסאונד ושאני יחזור עוד שעה להמשיך ויחתום שאני לא עוזבת את שטח בית החולים
חתמתי והלכתי,בעגלת הקפה קניתי מאפה מתוק,שני ביסים ותינוקי בועט,במרץ הפעם ושוב ושוה,תודה לך.
הטיפול היה מעולה ולבית החולים לא חזרתי,אני חייבת לומר שהיו אלי מאד נחמדים ובסך הכל נחתי שם בסבבה וגם כל הכבוד לרופא שאולי מיהר טיפה להכריז על חשש למצוקה עוברית אבל הבוקר התקשר לדרוש בשלומי לעומת רופאת הנשים שמלווה אותי 4 שנים לפחות שהברזתי לה מהביקור האחרון ואפילו לא התקשרה לבדוק אם ילדתי.
אז ככה עד הלידה טוב שיש לי איך להעביר את הזמן