דורית,
העמותה קיימת ואת יכולה ליצור קשר דרך האתר שלהם: http://www.tinokot.org.il/.

שלום לך
אני שמעתי מזמן על העמותה ואני מנסה ליצור עימם קשר ,גם שלחתי להם כל מה שביקשו והם לא עונים.
הם עוד קיימים?
אם כן כתבי לי אם את יודעת עם מי אפשר ליצור קשר (לא הטלפון של העמותה כי שם זה מענה קולי שאומר לא להשאיר הודעות).
אשמח לתגובה
דורית

מישהי יכולה אולי לעזור לי? אני מחפשת דרך להשיג את הסרט הכוכב הירוק שדיברתן עליו.
תודה
אפרתי

שלום שמי תהילה כהן, ואני גרה במודיעין. לשמחתי שמעתי על עמותת "אהבה לכל תינוק" ומאד התרגשתי... הנושא מאד נגע לי ללב! אני כרגע בכיתה י"ב במגמת קולנוע ורציתי לעשות את הסרט גמר שלי על הנושא הזה שאני חושבת שהוא מאד חשוב וכדאי שהוא ייכנס יותר למודעות הציבור... ולכן רציתי לדעת אם יש מישהי שמתנדבת שתהיה מוכנה להצטלם לסרט בנושא.? למעונינות אנא צרו איתי קשר כמה שיותר מהר [email protected] 0545999180
תודה רבה!

תודה תודה :-]
הכייף הגדול הוא שכשעושים משהו כל כך יפה, מצטרפים אליך המון אנשים יפים בדרך @}

גם אני, בכל פעם שאני שומעת על הופעה שלך בתקשורת, [po]אמא של אורי[/po], כולם אומרים כמה את מקסימה.
[po]יערת דבש[/po]

[u]תוכלי לעדכן כשהאתר יהיה מוכן?[/u]
בוודאי @}

_מה אני שומעת על [po]אמא של אורי[/po], סלֶבּ?
למישו יש את ההקלטה? חייבת לראות._
לא הקלטתי, אבל היא היתה פשוט מקסימה וחמודה, ומאוד מרגשת. לאן נעלם הדף שלה?

תודה ל [po]אמא אופטימית[/po]
המכתב שלי בדרך

[po]אמא אופטימית[/po] , כל הכבוד על נתינת החסות!
תוכלי לעדכן כשהאתר יהיה מוכן?

חיוך.

יערה, נתינה מדהימה ומרגשת. רשמתי לפני את הפרטים- אם יש התנדבות שתופסת אותי אז זה מה שקשור בילדים. והרגיע אותי לקרוא שכתבת שבאת לשם מתוך הנתינה, ולא ברצון לקחת אותו הביתה (כי זה מה שאני חוששת שיקרה לי).
והכי אני שמחה לקרוא שעופר כבר מצא בית!

ואולי רק כדאי להסביר, ש [po]אמא אופטימית[/po] והחברה שבבעלותה לקחו את פרוייקט הטיפול בתינוקות הנטושים תחת חסותם.

[u]איך אפשר להתנדב, להצטרף לתכנית הזו?[/u]

[po]סאן שיין[/po], אם את רוצה להתנדב, תכתבי בבקשה על דף לבן ובכתב יד (לצורך אבחון גרפולוגי) כמה מילים על עצמך, מה מחבר אותך להתנדבות הזו, והאם יש לך ניסיון בטיפול בתינוקות. אנא הוסיפי גם את כל הפרטים לצורך התקשרות עמך (כתובת, טל', אי-מייל וכו'), ושלחי אל:
[b]אהבה לכל תינוק - העמותה לטיפול בתינוקות נטושים[/b]
רח' יחזקאל 34
תל-אביב 62595

תודה על ההתעניינות @}

איך אפשר להתנדב, להצטרף לתכנית הזו?

[u]למישו יש את ההקלטה? חייבת לראות.[/u]
תוכלי לצפות בראיון באתר של העמותה. אני כרגע בשלבי הקמה שלו, ברגע שנסיים וגם הוידיאו של הראיון כבר יהיה שם, אני איידע אותך.

מה אני שומעת על [po]אמא של אורי[/po], סלֶבּ?
למישו יש את ההקלטה? חייבת לראות.

הבנתי.
אני שמחה בשביל עופר-במבי ומאחלת לו את כל החום והאהבה בעולם.
ובשבילך- שולחת (()) וגם{}

אני יכולה לחזור לשם, אך לשמחתי עופר לא יחכה לי-
הוא, כבר יש לו תכניות אחרות. הרבה יותר חמות,(לפחות ברצף), אני מקווה.
תודה, ענבלי.
ובעזרת השם, בעצם לא כדאי (כדי שלא יהיו עוד מקרים כאלה), אבל בכולופן, אם יהיה צורך- יפנו אלי.

יערתי המתוקה!
קראתי בגעגועים על במבי שלך.
מה נגמר?
למה את לא יכולה לחזור לשם? שבועיים ודי?
ולמה שלא תמשיכי בהתנדבות המדהימה הזו?
(())
כתבת נפלא.

מה, כבר נגמר?
[img]http://sergecomte.free.fr/raw/Photos/Photomatons/Bambi.jpg[/img]

:-)

אני רוצה לספר לכם את זה:
עם כל המודעות החברתית שלי, למעשה לא התנדבתי כבר שנים.
אני כמעט לא מתנדבת, במובן המקובל של המילה.
אין הרבה דברים שגורמים לי "לעזוב הכל" (כאילו שזה ככה..) ולהרתם.
הפרויקט הזה כן.

[po]אמא של אורי[/po], איפה דף הבית שלך?

שואלת מזדמנת
אשמח ליצור קשר בקשר של אותה ילדה בת 3
האם מחפשים לה משפחה?
אנחנו מתענינים באימוץ ואולי אומנה
אשמח אם תיצרי עימי קשר
[email protected]

[po]נועה בר[/po]

[u]מה שנראה לי לא רגיל הוא שעופר נשלח די מהר לאימוץ! בד"כ החוק הוא 3 חודשים לא?[/u]

בשל הסודיות, אין רשות למסור פרטים על סיפור נטישתו של עופר ועל הסיבות בגינן נמסר לאימוץ. אנו שמחים שהתמזל מזלו למצוא משפחה אוהבת.

_אפשר הרי יחסים שלמים לעשות דרך מוסיקה.
שישמעו את אמא שלהם, שיכירו אותה ואת מצבי רוחה דרך השיר והקול.
שיר מביא משהו בלתי אמצעי._
כן,כן, אני שרה המון - משפטים. דברים שאני רוצה להגיד פשוט עם מנגינה. כל מה שיוצא - וזה תמיד נשמע ( תרתי משמע) אחרת. הרבה יותר קל לקבל. בעיקר מרות.
בואי הולכים לאמבטיה... בשיר זה הרבה יותר מזמין. ועם ריקוד... בכלל שמח.
גם אם אנחנו לא במצב הרוח הכי, הכי, לנו זה יכול לעזור פלאים.
לביתי עוד באינקובטור שרתי "יש לי חברה והיא מהממת....".

מה שנראה לי לא רגיל הוא שעופר נשלח די מהר לאימוץ! בד"כ החוק הוא 3 חודשים לא?

(()) חוויה מדהימה. האם תקבלי הזדמנות נוספת לחבק ולשיר בקרוב?

מקסים..

_אני קוראת את התגובות ואני קצת נבוכה;
אני לא עושה מעשה גבורה, אני אפילו לא עושה "מעשה טוב", אני פשוט עושה, כי אני צריכה._

את כותבת על זה כל כך יפה, שכולנו מדמיינים לנו תינוקי מונח לנו על החזה, וחושבים כמה אנחנו אוהבים את התינוקות שיש או שיהיו לנו, ואת נתת לעופר הפעוט משהו מהאהבה הזו, ומול האהבה הזו אני פשוט עומדת בחיוך מטופש ושמחה שאני חיה. זה מה שהכתיבה שלך עשתה לי.

[u]הזכרת לי סרט שראיתי פעם, שנקרא "הכוכב הירוק",[/u]
לדעתי בעברית הוא נקרא "אורחים מהכוכב הירוק", או "אורחת מהכוכב הירוק" ואין ספק שהוא אחד מהסרטים הכי הנפלאים, והכי מצחיקים, והכי ב"אופן" שאי פעם ראיתי.

יערה, את מדהימה. לא בגלל שעשית מעשה גבורה, לא בגלל שאת עושה מה שרובנו לא מספיקות לעשות, בגלל שאת אחת ויחידה ומיוחדת מאוד.

וואו, רק עכשיו קראתי, ריגשת אותי מאוד!
_וואלה?! לא עצוב, שמח, מה שאני יכולה לתת לו.
יש לי גוף, יש לי חום (פיזיקלי), יש לי זרועות. עשירה!!_
את באמת עשירה, ונפלאה @} ואמיצה מאוד.
הזכרת לי סרט שראיתי פעם, שנקרא "הכוכב הירוק", סרט צרפתי מקסים. אנשי הכוכב הזה שואבים את האנרגיה שלהם בין השאר מחיבוק תינוקות. פשוט יושבים עם תינוק על החזה ונטענים באנרגיה.

אהובתי:


[b]חיינו הם מסע מקודש[/b]

והם עוסקים בשינוי, צמיחה, גילוי, תנועה, טרנספורמציה, חקירה מתמשכת של החזון שלנו לגבי מהו בגדר האפשר, הרחבת הנשמה שלנו, למידה לראות בבהירות ולעומק, לקיחת סיכונים אמיצים, היענות לאתגר בכל צעד לאורך הדרך.

[b]אנחנו כבר על המשעול[/b]

בדיוק במקום בו היננו רוצים להיות כעת... ומכאן אפשר ללכת רק קדימה, לעצב את סיפור חיינו לסיפור מרשים של ניצחון, של ריפוי, של אומץ, יופי, חוכמה, עוצמה, כבוד ואהבה.

(CYA - זה מי שכתב - לא יודעת את שמו המלא, רק ר"ת)

|L|

_גם הדברים המשובשים בקורות חייו של כל אחד הם חייו והמילה אם בכלל לא תופסת..
איך מסבירים את מה שאני מתכוונת..._

הסברת יופי !
אהבתי.

אני קוראת את התגובות ואני קצת נבוכה;
אני לא עושה מעשה גבורה, אני אפילו לא עושה "מעשה טוב", אני פשוט עושה, כי אני צריכה.

[po]שואלת מזדמנת[/po], זה נותן הרבה כח. תודה גדולה ונבוכה.

בקשר ל"עזוב"- אתם יודעים? אני מרגישה שעופר לא עזוב.
לא הרגשתי אותו מסכן בכלל.
אמא שלו לא יכולה להיות איתו. מצאו לו בית אחר. כל אדם ומה שהוא מביא לעולם ומה שהעולם יכול לתת לו.
אני מסתכלת על סיפור חיי והפרטים שמהווים את בסיס הסיפור-
ודברים שכביכול "לא אמורים להיות שם", ואיך היה אם היה אחרת ואם לא היה ככה היה ככה..
לא קיימים בכלל.
גם הדברים המשובשים בקורות חייו של כל אחד הם חייו והמילה אם בכלל לא תופסת..
איך מסבירים את מה שאני מתכוונת...

אז הוא נולד כי היה צריך להוולד.
מכאן, אולי דוקא הפרידה מהאם המסוימת היתה לו להצלה הראשונה בחייו?!
ובזרועותי, המקום היחיד שאני מכירה אותו שוכן בו, שם הוא לא היה עזוב.
אז אני לא מכירה אותו עזוב.

אחותי אמרה לי "מאיפה את מוצאת את ההרפתקאות [b]האלה[/b]... בררר...איזה עצצצצוב.
וואלה?! לא עצוב, שמח, מה שאני יכולה לתת לו.
יש לי גוף, יש לי חום (פיזיקלי), יש לי זרועות. עשירה!!

אם את כל כך אוהבת אותו, למה לא מוסרים לאימוץ למתנדבת ההכי אוהבת?

שואלת _מזדמנת
הייתי שמחה לכתוב לך ב _[po]דף בית אישי [/po] , אלא שאין לך כזה.
אולי תפתחי? או מייל?

יערה יקרה! את מרגשת כל-כך. והסיפור שלך מקסים בעיניי. אני שולחת הרבה נשיקות לעופר.

יערה. אני קוראת והגרון מתמלא בגוש נרגש.
את נפלאה.
רציתי לספר לך.

כחלק מעבודתי, בתחום הטיפולי בילדים, אני מטפלת בפעוטה-ילדה נטושה.

כמעט בת שלוש, מלאת שמחה וקסם. ילדה של אהבה, של שמחה, ילדה כובשת.
כמה עצב יש בסיפור חייה, וכמה קסם בפניה. פנים צוחקות ואוהבות ונבונות ויודעות ומבינות.
פנים שמסרבות לשתף פעולה עם ההיסטוריה האישית והעתיד הלא נודע.
והילדונת הקסומה הזו, היא יותר מהכל - מדהים לראות עד כמה - אמא בעצמה.
לא יאמן כמה אימהית יכולה להיות בקושי-בת-שלוש-נטושה-וחסרת-כל-אם-אוהבת-משלה.
היא מטפלת ומעניקה ומחבקת את הילדים האחרים שסביבה (כולם ילדים פגועים, מאוד פגועים) - מלטפת אחד שבוכה ושרה לאחרת שנרגנת ומנשקת ומחבקת ואוהבת אוהבת אוהבת.
והיא ילדונת נטושה שהיתה תינוקת נטושה ומי יודע אם לא תהיה נערה וגם אשה כזו - אבל יש לה את האור מבפנים, ונראה כאילו שום חסך לא יכבה אותו.
היא עוד תכבוש, אי אפשר שלא. צריך רק להגיע האדם שיכול להכיל כזו כמות של אור שיש בה - והוא יקבל אותה אליו ולא יבין, איך זה שהוא לא היה שם קודם.
אני נמצאת איתה - ומרגישה את ה"איך?" הזועק ממני - איך היא נעזבה, איך ומי יכלה לעשות זאת?
ואני מדמיינת שבתינוקותה היתה לה אותך, או שכמוך, למלא את נשמתה הזערורית בכל האור הזה שיש בה.

העופר שלך עוד יאיר, ויפיץ את החיבוק שלך לכל מי שרק יחלוף בסביבתו.

ואת, גיבורה מחבקת, מחובקת.

[u]מישהו פה חווה את זה עם ילדיו?[/u]

כן, ניצנים של.
שירים להרגעה, להצחקה, לעניין, לגירוי, בטח.

_שיר מביא משהו בלתי אמצעי.
מישהו פה חווה את זה עם ילדיו?_
בגדול. (())

רק אח"כ הבחנתי-
כשכתבתי על תחושה הורית ראשונה, ושהייתי לו הורה,
ברור לי שלא כתבתי חוויה אמהית, הייתי לו אמא,
כי אלה מילים גדולות מדי בשבילי, הורה זה עדיין יותר רחוק מ"אמא".

מה שכן, שרתי לו שירים, לו ולעצמי, גם כדי להעביר את הזמן.
וגם כי הוא צריך לשמוע אותי, זה חלק מהמגע.
אבל זה קרה אחרי "תקופה" של היפתחות, לא מההתחלה.
אז באתי לאמר ששרתי לו בשקט את "אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא" סתם כי הוא בא לתודעתי, לא מבחירה של עורכת מוסיקה.
והרגשתי עם זה קצת עצוב-
אני לא אמא שלו, אמא שלו לא אוהבת אותו, ונכון- אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא.
אז עברתי לשיר נייטרלי.

איך אני מחכה, כשיהיו לי ילדים, לשיר להם את היום, את החיים.
אפשר הרי יחסים שלמים לעשות דרך מוסיקה.
שישמעו את אמא שלהם, שיכירו אותה ואת מצבי רוחה דרך השיר והקול.
שיר מביא משהו בלתי אמצעי.
מישהו פה חווה את זה עם ילדיו?

תודה שאת מספרת ומשתפת {@

המדים שלבשתי להתנדבות:
בגד עם מחשוף או גופיה. גולף-לא.
למה?
כדי שבשוכבו עלי, ירגיש את עורי.

הידעתם;
כל אשה המקבלת תינוק לחיקה מחזיקה אותו כשראשו בצד שמאל.
זה אינסטינקט. בגלל הלב.
ובגלל זה רובנו ימניים.
כשגיליתי שזה קרה לי איתו ממש צהלתי. במקרה שמתי לב, בהחזקה הראשונה.

שמתי לב שאני ממש מרגשת אותכם.. תודה על התגובות.

יערת - עשית לי להתרגש מאוד מאוד.
[u]הייתי בלתת לו.[/u] איזה יופי. נתת לעופר מתנה נפלאה. איפשהו אצלו בתודעה הוא תמיד יזכור ידיים חמות מחבקות אותו.

הו, יערת, כמה מרגש, קראתי והיתה לי צמרמורת,
כמה את מרגשת.
אשריכם שזכיתם שניכם למפגש הזה {@

מאוד ריגשת אותי. בקרוב שלך ממש שלך, בלי כל קשר, סתם ככה מתחשק לי לאחל לך.

יערתי, איזה תיאור מרגש!!

צמאה לשמוע עוד...

וואו.
גם אני [u]קוראת אותך בעיניים פעורות של הקשבה.[/u] בדיוק.
ועם המון התפעלות.

{@
קוראת אותך בעיניים פעורות של הקשבה.

ולעניינינו:
שאלה שאלה:
מאד יפה מה שאמרה כרמית, שעופר חכם- ישן במקום להיות נטוש.

זה פרויקט שאמור להיות חמספר מתנדבים במקביל, לא הרבה מדי, שהילד יראה (ויריח) דמויות קבועות.

למי שלא הבין, סיימתי עם הילד הזה,

מאד עוזר לי להשתמש בשמו, כי בתקופה שהייתי לא סיפרתי על השם שלו כמעט לאף אחד וכמובן היום בבית שלו יש לו שם אחר אא"כ התבצעה פה טלפתיה מטורפת (או שפשוט הוא "אמר" את שמו לעוד אמא..).
היום, הכתיבה עוזרת קצת להבין מה קרה לי שם והשם עושה לי להרגיש אותו. להיות שייכת אליו, נתתי לו שם! גם זה קטע כזה, שם שלא נקרא זה כאילו אין לך שם (והרי הביטוי אומר "איך קוראים לך?")
בקשר לשאלות על מה זה עושה, הטלטלות, הרצון לקחת אותו, ההצפה וכו',
אני לא כל כך מתחברת, לא כי זה לא היה מרגש, אלא פשוט כי הייתי בתודעה של תרומה לו, על פני שקיעה ברגשות שירחיקו אותי מהתרומה.
זה כמו כשמעבירים טיפול- הטיפול מתרחש תוך חיבור לכוחות הקיום ותוך התבוננות בענייני נפש גוף וחוסר הזדהות איתם. לא שעשיתי מדיטציה בזמן החיבוק שנתתי לו, כי באיזשהו מקום לא צריך- תינוק יודע יותר טוב מכולנו על מדיטציה ומזכיר לי מה זה.
אבל כאחת שיודעת לטפל, אני עסוקה בהענקה הלא-מזדהית על פני נתינה תוך מערבולת רגשות.

זה היה תיאור שכלתני ואיטי, עכשיו אני אומר את זה בפשטות- לא הייתי שם, בכאב, לרוב.
הייתי בלתת לו.
וכמובן גם לי, כאמא עוד לא ממומשת, כאישה בת שלושים, שצריכה להחזיק תינוק כמעט כצו ביולוגי, זה כיף, זה נעים, זה טוב.

תודה תודה תודה תודה

חזקי ואמצי @}
ספרי עוד |H|

_יערה היי ברוכה.
עופר, חיבוק מרחוק גם ממני_

עוד לא הכרנו וכבר אני נפעמת מכוחותייך.
איזו חוויה טובה לשניכם. (())

(())

יערת, תודה על השיתוף |תינוק|

אני מרגישה שאני בכלל לא יכולה להרשות לעצמי כרגע להכנס לסיטואציה אפשרית שלא אעמוד בזה וארצה לקחת אלי הביתה את התינוקות האלה.

אעקוב בדריכות אחר היומן שלך
@}

איך משתלטים על הרגשות? על הרצון לקחת אותו הביתה ולהיות לו לאם לנצח?
איך בכלל משתלטים על הרגשות? איך משתלטים על הרגשות והמחשבות בין ביקור לביקור? מה קורה בעת פרידה מתינוק?
נראה שאני לא הייתי עומדת בזה, וודאי הייתי בוכה כל הזמן אם מדאגה, מחשבות, התרגשות בביקור, פרידה! נראה שבאמת לא כולם בנויים לזה!

יערה היי ברוכה.
עופר, חיבוק מרחוק גם ממני.

[u]שם כהה כזה, כמוהו. שם בוטח, אולי צידה לדרך.[/u]
אחד השמות הכי הכי , בעיני. היה לי חבר בשם עופר, שמהר מאוד הפך בפי לבמבי. הוא היה חום.
יערה,איך מרגש מה שכתבת. עצוב שמח עצוב...
קראתי, כיביתי את המחשב, ונכנסתי שוב על מנת לכתוב לך .
לילה טוב, לך ולעופר.

I'm sorry, I'm in the USA and for the moment don't have Hebrew in my computer.
First of all, this is a great and touching story. You should be very proud of yourself for doing this Avodat Kodesh.
However I would just like to say that as a child psychologist, formerly working in a hospital, you should be very careful about exposing any details regarding the baby (such as name, name of hospital, name of department etc.) and any other details about the department or the medical staff - nurses, doctors etc. This is a very delicate matter, and strict confidentiality is absolutely required.

May your story inspire many more people to undertake such voluntary work.

All the best to you!

מה עוד עופר נתן לך (תחושות, תובנות)?
רק את מחזיקה אותו, או גם מתנדבים אחרים?
נשמע קצת מטלטל, ובעיקר מרגש.
(())

איזה יופי!
הורות נקיה. בלי ההסחות של חוסר שינה.
זה-לא-אותו-דבר, אבל זה כן זה.
איזו יכולת נתינה מעוררת התפעלות.
ואיזה עופר חכם, שיודע לישון במקום לחוות נטישה.

[u]ספרי עוד![/u]

ריגשת אותי מאד.

וואו, בדיוק התגעגעתי אלייך. ספרי עוד!

אוי..
ככה אני אוהבת אותכם. איזה כיף לרפרש את מה חדש (בעצם ללחוץ כל פעם על אייקון הבית הכל כך סמלי הזה) כדי לקבל תגובות.
טל, מקסימה שלי.
תמר, תודה, זה נכון.

יקירה,

כרגיל - אני עומדת נפעמת נוכחך....
היי ברוכה!!! |תינוק|

וואו.
ספרי עוד. ספרי על עופר (מתן שם זו אחת מפעולות הבריאה הבסיסיות). ספרי על המחלקה. למה לעופר אין בית בעצם? מי נטש אותו?
בעצם, למה זה משנה. ספרי עוד על התחושות.

עוד לא יודעת איך לקרוא לדף הזה, אבל זה לא רלוונטי, כי כשיקרא, כבר יהיה עם שם.
..עוד מישהו הולך לקבל שם בדף הזה..
[po]אמא של אורי[/po] (נשמע כמו אמא שלי.. בדיחה פרטית) בקשת ממני ליָמֵן כאן את חוויתי ב [po]טיפול בהתנדבות בתינוקות נטושים[/po] ואני, אוהבת יומנים, מתגעגעת יומני-באופן, ובכלל מתגעגעת באופן, נרתמת.
כן, לא צללתי הרבה אל עצמי בטיפול בו, המיוחד והאחד שעוד מעט אגלה לכם קצת עליו.
השתדלתי להיות בשבילו.
כן באו תובנות ,איך אפשר בלי. אני...
אבל ידעתי שאני לא המרכז של הסיפור, אם כי קל להיות שם.

בסך הכל מדובר בכשבועיים של מפגש עם קטנטן.
כל מה שאני מאמינה בו, כל ההתרגשות שלי אז, פעם מזמן מעקרון הרצף, כל הדברים שלעתים נראים ברבורים של אידיאולוגיה-
התמצו לנקודה מאד ברורה, קיימת, ממשית.

באתי לגעת בו.
שירגיש חום אנושי, שירגיש עירסול בתוך גוף חי עם קימורים, שיפרוק אנרגיה גם דרך התנועה.
זהו.. זה כבר לא בתול, הרעיון.
עכשיו אני יודעת אותו גם מחוויה.

והחוויה הזאת, ביני לביני קראתי לה חווית ההורות הראשונה שלי.
כן, קולות מציקים עכשיו צוחקים עלי- כולה שבועיים, כולה כמה שעות בכל פעם. לא קמת אליו מתוך שינה.
לא, קולות. לא הבנתם כלום.
ככה זה נחווה. ככה הרגשתי, הורָה (ההיא עם ההיי).

והוא, הקטן.
כמעט לא נתן לי לראות את עיניו, בפעם הראשונה והחטופה כלכך זה היה פלא גדול. כאילו בעצם לא ראיתי אותו עד עכשיו. אבל אחר כך גם לא.
ילד שליו, כל הזמן ישן. כיף, לאמא מתחילה. אני אזכור את מה שלמדתי ממך.

מאש"א קיבלתי רעיון לתת לו שם. שאודיע לצוות, ששמו יהיה מודבק על העריסה.
לא הרגיש לי נח, גם ככה הייתי חסרת ביטחון מול הצוות המתופעל (וה"עומד בנהלים" הזה).
אבל בלב..

ממשפחת שניר מרובת הילדים למדתי לתת שם רק כשרואים את התינוק, לשמוע שהוא אומר לנו את שמו.
עומר-עופר-עומר-עופר...

[b]עופר[/b]! זה שם אדמתי כזה, של ילד יציב כמו שפגשתי, עם קורטוב של מעוף אלי רוח, ב-פ' הרפויה.
שם כהה כזה, כמוהו. שם בוטח, אולי צידה לדרך.

זה הפרק הראשון, העיניים שלכם מוציאות ממני עוד פרקים בדרך כלל.