מעולה, דף נהדר!

תודה [po]מעבה הפרדסים[/po] (: אציץ שם

שבוע טוב @}
אני רואה שלענייני ההירדמות ושות' כבר קיבלת מענה משובח, אז אני רק לעניין מיקום הדיון -
אם את מרגישה שדף שמתמקד בהנקות לילה לא מתאים לשאלה שלך, ודף שמתמקד בהרדמת מנשא לא מתאים לשאלה שלך, כי היא כוללת את שני הנושאים ועוד מעבר להם, אז אני חושבת שאולי יתאים הדף [po]אמהות שואלות אמהות[/po]{{}}. הוא נועד להתייעצויות בכול מכול... מה דעתך?
[u]ויש מקום לשאלה שלך, כי כל אמא וכל תינוקת היא אחרת וגם הצרכים והרצונות אחרים[/u] @}

[u]גם אני לא בטוחה שאני מבינה בדיוק מה את רוצה...[/u]
ענית לי בול :)

היי [po]אני אני[/po], גם אני לא בטוחה שאני מבינה בדיוק מה את רוצה...

מה שכתבתי כאן:
[u][po]איך מפסיקים הנקה לילית[/po] (17.06.2018 13:52)[/u]
מתאים בדיוק גם לתהליך של גמילה מהנקת-הירדמות. רק תשני כמה מילים....

[u]התכוונתי יותר בקטע שזה כבר לא לתזונה[/u]
מי אמר? :-0
חלב אם מזין ביותר עד גיל ארבע ומעלה. מפוצץ בשומנים משובחים, מינרלים ותמיכה חיסונית. ככל שהתינוק גדל הוא יותר מרוכז ומאוד איכותי.

לדעתי, הכנה לגמילה (בין אם זו גמילה מהנקת לילה או מהנקת ערב או מהנקות יום, לא משנה), דורשת בערך שבועיים.
שזה כולל:
[list=1]
[*] לחשוב על דרכים אחרות להרדים שהיא עשויה לאהוב ושמקובלות עלייך
[*] לתפור את הדרכים האלה לתוך סיפור / משחק בבובות ולספר / לשחק אתה בזה עד שהיא מכירה את הסיפור היטב
[*] לבחור את היומיים המתאימים להתחלה (אצלנו, הזמן החביב לשינויים כאלה הו יום שישי, שיהיה לנו את סוף השבוע להקדיש לזה בלי לחץ), וליישם.
[/list]
הגמילה עצמה יכולה לקחת יומיים-שלושה, לפעמים שבוע-שבועיים.
אם יש הרבה הנקות בהרבה סיטואציות, אז צריך לעשות את זה בשלבים (נניח, קודם הנקות לילה ואחר כך יום ואחר כך הנקות-הירדמות, או להיפך) וזה לוקח יותר זמן. אבל אצלך נשארה רק הנקה אחת...
כך שאין צורך לעשות שום דבר עכשיו, אם את חושבת שתרצי לגמול אותה עוד חצי שנה.
כשתרצי - תתכונני ותתחילי.

היא יונקת רק לפני השינה. כבר לא במהלך היום אלא במקרים נדירים מאוד של לא מרגישה טוב להתפנק וכאלה אבל בשוטף כבר לגמרי אין לה את הצורך בהנקת יום בגלל זה אני מדברת על שניהם ביחד כי בשבילי האחד הוא גם השני חחח.
כן ברור שהיא קטנטונת הנסיכה שלי התכוונתי יותר בקטע שזה כבר לא לתזונה..

[u]למעשה כמעט שנה ו8 ..כבר לא כזאת קטנה[/u]
הגעת לאתר [po]באופן טבעי[/po]. פה בני שנה ושמונה נחשבים ממש תינוקות. הרבה ילדים בקהילה נגמלו בגילאים שבין 3-6. לפני גיל שנתיים בכלל תינוקות לא גומלים את עצמם באופן טבעי, ורק החזקים שכבר אוכלים המון מזון מוצק והמערכת החיסונית שלהם מפותחת מאוד גומלים את עצמם בגיל שנתיים. זה ממש נדיר.
כך שביולוגית, זה גיל ממש תינוקי לגמילה.
לשיני חלב קוראים שיני חלב כי הן מתחלפות בערך בזמן שמפסיקים לינוק... (עד כה השיניים היו שיני חלב, כלומר שיני הנקה, והן מתחילות להתחלף בסיום ההנקה).

אז כן.
באתר הזה, שנה ושמונה - פיצית. תינוקת.


_את פשוט תתחילי לקצר את שלב הציצי.
מה הכוונה? לנתק לפני שהיא נרדמת או לפני שמנתקת את עצמה?_
הכוונה לקצר ולא לנתק לה סתם ככה.
יש המון המון הסברים על זה בדפים של הגמילה מהנקה ולדעתי יש לא מעט כאלה. אני אישית כתבתי טונות בדפים האלה והסברתי שוב ושוב תהליך כזה, וסתם אין לי כוח כרגע (ועוד משבדיה) לכתוב שוב את הכל מחדש. מתעצלת... אז פשוט מציעה לעשות חיפוש באתר על גמילה. זה מוסבר. למשל כתבתי על שירים, לספור עד עשר וכדומה וכדומה.
וכמובן, דיאלוג.
לדבר איתה. לתקשר. וגם להחליט: גמילה בכלל או גמילה מהנקות לילה בלבד? נגיד, אם רוצים עוד ילד ולא מצליחים בלי גמילה (הרוב כמובן נכנסות להריון תוך כדי הנקה) אז מתחילים קודם בלילה כי אז ההורמונים חוזרים. לעומת זאת אם רוצים גמילה מלאה אז מתחילים מהזמן הפחות קשה, במשך היום. יש המון שיטות, וכתבנו עליהן מגילות בדפי האתר.

זו גם שאלה, מה השאלה שלך? את רוצה להתמקד בגמילה? את רוצה להתמקד בשיטות הרדמה?
פה נהוג, שיש דיון נפרד על כל סוגיה. גמילה היא נושא נפרד, וגם כאמור חשוב איזה סוג של גמילה, מה חשוב לך, מה הקטע. לפי זה גוזרים את השיטה המתאימה. אין שיטה אחת שמתאימה לכולם. מדובר במערכת יחסים אישית של אהבה, לא באיזה חוק גמילת חובה.

[u]או במילים אחרות ממש אהבתי את השם שנתתי הייתי לגמרי שלמה איתו[/u]

אבל זה אתר קהילתי שחושבים בו ביחד. לא ראוי גם לרצות קהילתיות, שבזכותה נשים עוזרות זו לזו, וגם לא לקבל את נוהגיה. אם אומרים לך שהשם לא מובן ולא תקשורתי, אז הקהילה לא מבינה אותו, אף אחת שתחפש מידע בנושא לא תמצא את הדף וכך ישקיעו בדף ויכתבו בו, אבל בעתיד אף אחד לא תקרא את זה, כי הדף לא יעלה בחיפוש בשימוש במושגים ידועים.

[u]אבל בסדר אתם ממש מתעקשים שלא אפתח דף חדש ונקי אז אוקי..[/u]

לא מתעקשים. יש פה נוהל ונוהג שעל פיו מצטרפים לדף בנושא כי יש עומס עצום של דפים באתר שקשה להשתלט עליו. מי שמתעקשת לעשות רק מה שמתאים לה כשפונים אליה יפה ובנעימות--זאת את.

מהצד זה נראה לי ככה: באת למקום. במקום יש כללים וגבולות. את לא אוהבת אותם. את בוחרת להשאר, אבל לא לקבל את הכללים אלא לנסות שוב ושוב ושוב לדחוף את הגבולות האלו. זו התנהגות בודקת-גבולות, וזה נראה רע.

אם הייתי אומרת למישהו שאני לא אוהבת שנוגעים בי בכתף, למשל, והוא היה מגיב ככה. אומר "אבל אני נורא רוצה!" "אבל באמת שזו הדרך שלי לוודא שאת שמה לב אליי" וככה שוב ושוב ושב. מה אז? הייתי מסמנת אותו בתור אדם שלא מכבד אותי, אולי אפילו פוטנציאלית מסוכן, ומתרחקת ממנו. אם זה היה אורח שככה מתייחס לכללי הבית - מנסה ללחוץ עלי ולעשות לי רגשי כדי שאני אתן לו להפר אותם - הוא לא היה מוזמן שוב.

כן, אנחנו ממש מתעקשים. באופן זה לא המקום בו את יכולה לנצל [po]הלך רוח כנוע[/po] של אחרות בשביל לדרוס את הכללים רק כי בא לך ואת מתעקשת. יש הרבה יותר סיכוי להשיג מה שאת רוצה אם תבטאי את זה בצורה ישירה ותכנסי לדיאלוג בנושא, במקום לנהוג בפולניות.

[u]זה בסדר רק שאני לא מבינה למה בחרתם דווקא בזה כשזה הרבה יותר מזה.[/u]

או במילים אחרות ממש אהבתי את השם שנתתי הייתי לגמרי שלמה איתו. לעומת השם של הדף הזה שמתאר רק רבע מהמצב שלנו אם לא פחות.
אבל בסדר אתם ממש מתעקשים שלא אפתח דף חדש ונקי אז אוקי..סורי שאני נשמעת פולנייה אבל למעשה זה מה שאני חחח (חצי..החצי השני טריפולי ;) חח)

[u]את פשוט תתחילי לקצר את שלב הציצי.[/u]
מה הכוונה? לנתק לפני שהיא נרדמת או לפני שמנתקת את עצמה?

[u]מה גם שסיוט כל פעם לגלול למטה[/u]
אחרי שם הדף ולפני החץ שאחריו רשום "הפניות לכאן, דפים דומים" יש רווח. הרווח הזה הוא קישור - תלחצי עליו ותגיעי לתחתית הדף.

[u]זה בסדר לך שיעזרו לך כאן למצוא דף מתאים ולהעביר אליו?[/u]

זה בסדר רק שאני לא מבינה למה בחרתם דווקא בזה כשזה הרבה יותר מזה..ורציתי גם לדבר על עניין ההנקה שלי למרות שאשמח גם עצות לאבא להרדמה שלא במנשא.

מה גם שסיוט כל פעם לגלול למטה עד שמגיעים להודעות החדשות שרלוונטי לדיון הנוכחי (כבר בעבר קראתי את כל ההודעות הישנות פה, אני כבר מלא זמן קוראת באתר הזה ועכשיו החלטתי להשתתף ולשאול גם)

היא בת שנה ו7 למעשה כמעט שנה ו8 ..כבר לא כזאת קטנה
ואני יודעת שרוצה שתגמל בשנה הקרובה מכל מיני סיבות אישיות..

מה שכתבה לך [po]לב שומע[/po], וגם אוסיף, שחוץ מזה שממש לא צריך לעשות שום שינוי כבר מעכשיו רק מפני שמתישהו בעתיד תרצי לעשות שינוי (-:
אז אני רוצה להדגיש שהטקס שתיארת ממש מצויין.
זו דרך מאוד טובה לבנות הרדמה, זה בסיס מעולה לעתיד, וגם זה שאבא עוזר בלילות זה מצויין. היא כבר עכשיו רגילה לשני הורים שמשתתפים בהרדמה, ממש יופי.
בגילה, זה הדבר הכי טבעי ונורמלי לתינוק להירדם בהנקה.

כאשר ממש תרצי לגמול אותה (וזה אגב ממש לא הכרחי, היא ממש קטנה, לא הצלחתי להבין מהסיפור שלך למה בעצם את תרצי לגמול במהלך השנה הקרובה. כי לי זה נשמע קצת מצחיק, שעכשיו טוב לך, ואת כבר יודעת מראש P-: שתרצי לגמול במהלך השנה הקרובה... מניין לך? אולי ימשיך להיות לך כיף ולא יתחשק לך להתאמץ ולהשקיע בגמילה? למה בכלל להתחייב מראש...

אבל מתישהו ייתכן שתרצי באמת לגמול עוד לפני שהיא תגמול את עצמה (מכירה כמה אמהות שהתינוקות שלהם גמלו את עצמם לפני שהן היו מוכנות לוותר על ההנקה...), אז בטקס ההרדמה המצויין שלך את פשוט תתחילי לקצר את שלב הציצי. וכשתגיעי לשם, נפרט (-:

הי יקרה, עכשיו אני מבינה אותך (:
עוד שאלה: לגמול במהלך השנה הקרובה - האם אני מבינה נכון שאת מתכוונת לגמול לגמרי? ואז עניין השינה וההירדמות הוא רק חלק אחד מתוך הגמילה? או שאת מתכוונת רק לגמילה מהנקת לילה?

אם ככה, הייתי מנסחת את השאלה שלך כך:
בת שנה ושבעה חודשים. חשוב לי לגמול אותה במהלך השנה הקרובה. נכון לעכשיו, אני נהנית מההנקה ואין לי צורך בשינויים. כיוון שגמילה זה תהליך, האם כדאי כבר עכשיו לחשוב עליו ולהתחיל שינויים? כמה זמן מראש להתחיל לחשוב על גמילה? ואיך גומלים?
נתקלתי ברעיון לא לסרב לא להציע וקשה לי לדמיין את זה עובד עם התינוקת שלי.
האם כדאי כבר עכשיו להתחיל לחשוב על שינוי הרגלי הירדמות?

כי קודם לא הבנתי לאן את רוצה להגיע, ועכשיו אני מבינה (:

בניסוח הזה, נראה לי שהשאלה מתאימה ללא מעט דפי הנקה, גמילה והירדמות.
זה בסדר לך שיעזרו לך כאן למצוא דף מתאים ולהעביר אליו?
כי באמת שיש בנושא לא מעט דפים.
ויש מקום לשאלה שלך, כי כל אמא וכל תינוקת היא אחרת וגם הצרכים והרצונות אחרים. {@

מנחשת שהתשובה שתקבלי היא שאין שום צורך להתחיל לחשוב על גמילה עכשיו, הזמן הנכון הוא יותר קרוב לזמן שבו תרצי באמת לגמול.
מנחשת גם שלגבי עיצוב הרגלי הירדמות יכולות להיות תשובות יותר מגוונות. {@ לא שצריך כבר עכשיו להתחיל לחשוב על גמילה מהנקת לילה, אבל אולי ישנם מרכיבים שאפשר לחשוב כבר עכשיו איך להכניס אותם להרגלי ההירדמות. כמו רצף ההכנה, ה"טקס" הקבוע שאת כבר עושה לה, שנשמע כמו בסיס מצויין לשלב שבו תרצי לגמול מהנקת לילה. טקס כזה שהיא כבר מכירה ורגילה אליו יוכל לעזור אז. ולספק לה תמיכה לתהליך. גם העובדה שלרוב מספיק שאבא שלה נותן לה מים אם היא מתעוררת בלילה נשמעת כמו בסיס מצויין לגמילה מהירדמות בעזרת הנקה כאשר יגיע השלב שבו תרצי להתחיל לחשוב על זה. המשמעות של מה שאת מתארת הוא שהיא רגילה ליחס מאוד ענייני, נעים וקצר אם היא מתעוררת בלילה, ואם יש קושי מיוחד כמו השיניים היא רגילה לקבל מענה בדרך של מנשא. זה נשמע כמו הרגלים מצויינים ממש כבסיס לגמילה מתי שיגיע הרגע בו תרצי להתחיל את התהליך. כי זה אומר שרצף השינה שלה לאורך הלילה לא תלוי בהנקה. רק ההירדמות.
כשתרצי לגמול, יהיו עוד המון שאלות אחרות כמו עד כמה התזונה שלה תלוייה בהנקה ואלו צרכים ההנקה ממלאת. יש לך עוד זמן עד אז {@

וגם איך...

הי לב שומע
בגלל שאמרו שזה תהליך אז השאלה אם כבר מעכשיו אני צריכה להתחיל לגמול אם ברצוני שתגמל במהלך השנה הקרובה?

בת שנה ו7..

אני אני, קוראת אותך ולא בטוחה שאני מבינה:
טוב לך כרגע עם מצב ההנקה, ואין לך עכשיו צורך בשינויים, אבל את רוצה להיות בטוחה שתוכלי לגמול אותה במהלך השנה הקרובה בלי הרבה קשיים?
טוב לך עכשיו ואת רוצה להרגיש מוכנה לעתיד שבו את צופה שבמהלך השנה הקרובה תרצי לגמול אותה?
נתקלת במונח (לא לסרב לא להציע) ויש לך חוסר בהירות איך הוא מתחבר או יתחבר בעתיד לחיים שלך, כי המציאות שלך נראית אחרת?
בת כמה היא בכלל?

[u]כולם אחראים כאן. גם את.[/u]

אכן. זה גם מה שאני רציתי לומר.
אני מרגישה קצת מוזר עם תגובותייך, [po]אני אני[/po]. הצטרפת למקום (וברוכה הבאה!) ואומרים לך בנעימות הן מה נהוג פה והן מה יעזור לך להשתלב בדיון בנושא שחשוב לך ולקבל תשובות ואת אומרת ש"חבל על הוויכוח" ושהאחראים ימחקו :-(

הי מעבה הפרדסים. הייתי רוצה שהיא תיגמל מיתשהן במהלך השנה הקרובה. את חושבת שזה אומר שאני צריכה כבר להתחיל מעכשיו? חבל לי כרגע לוותר על הנקה...מה עושים?

[u]אם זה לא בסדר אז שאחראים ימחקו[/u]
כולם אחראים כאן. גם את.

[u]לשים מלכתחילה ותישאר שם ותנסה או לפחות תנסה וגם תצליח להירדם[/u]
אוקיי יקרה, זו אכן לא ציפייה ריאלית. לא בגיל הזה, לא בשלב הזה, לא מעצמה.
בגיל שלוש-ארבע, זה כבר יותר סביר. גם אז רצוי שיהיו הורים קרובים אליה, אבל כנראה שהם לא יצטרכו להיות יותר מדי פעילים בהרדמה. מספיק שיהיו באזור, ואולי גם ינדבו שיר ערש או סיפור.
בגיל הזה, אם אתם רוצים לנסות הירדמות שלא במנשא / בהנקה, זה לא בן-לילה - להניח במיטה והיא תנסה להירדם. זה [b]לגמול אותה[/b]{{}}. תהליך הדרגתי, כולל ניסוי וטעייה לכל מיני כיוונים, שגם בסופו היא אולי תהיה די זקוקה לכם בהירדמויות - אבל בדרכים אחרות, שיהיו נוחות לכם יותר (למשל להניח עליה יד ולהמהם? לי זה יכול היה להתאים, לא יודעת אם גם לכם).

[u]דפים של גמילה מהנקת לילה[/u] בגדול עוסקים בשינוי הרגלי ההירדמות. בין אם המשפחה התרגלה שנרדמים רק בהנקה / במנשא / בנדנוד / בעמידה על רגל אחת על אדן החלון - זה הרבה פעמים תיק גדול לשנות את זה, אבל אפשרי, אם רוצים מספיק ואם מוכנים להשקיע בזה.
אתם רוצים מספיק?
זה ממש חשוב לכם כרגע לשנות את המצב?
(אם המוטיבציה העיקרית לבירור הזה הוא חששות עתידיים, בעיניי לא שווה כרגע להפוך עולמות)
אתם מוכנים להשקיע בשינוי?
אם כן, בהחלט כדאי לקחת מכל הדברים החכמים הרבים מאוד שכבר נכתבו באתר על שינוי הרגלי שינה (מאיזו נקודת מצב שלא תהיה) ולעשות התאמות אליכם.

ודפים של גמילה מהנקת לילה לא רלוונטית וקראתי שם תגובות. זה מתייחס לנשים שאין להם כוח להניק בלילה (להתעורר משינה ) אז הפסיקו עם זה ומפצות ביום..זה ממש לא המצב אצלנו...

הי לכן תודה על התשובות..
אז ככה,
יש לנו טקס שלם של הכנה לשינה - א. ערב -סידור צעצועים - בחירת פיג'מה - עמעום אורות -סיפור - אמבטיה - [b]ציצי[/b] - ולישון.

בלילה אני כבר לא קמה אליה, לרוב מספיק שבעלי קם מביא לה מים והיא חוזרת לישון. אם יש לילות קשים של שיניים וכדומה אז הוא צריך להרדים במנשא.

אם אני אשים אותה במיטה או שתבכה או שתתישב/תיעמד ותכעס, או שתתיישב/תעמד ותתחיל לשחק או לזרוק החוצה את מה שיש במיטה ולצחוק (דובי ושמיכה ) קרו כמה מקרים שהיא הייתה חצי רדומה ושמתי אותה והיא נרדמה אבל לשים מלכתחילה ותישאר שם ותנסה או לפחות תנסה וגם תצליח להירדם, עוד לא קרה..

[u]הפעלתי עכשיו די הרבה חיפושים כדי למצוא מקומות שבהם היא תמצתה את דברי החוכמה שלה בעניין ולהפנות אותך[/u]
מצאתי אחד:
[po]איך מפסיקים הנקה לילית[/po] (2018-06-17T13:52:21)

[u]אז מה עושים בהמשך שכבר לא יתאים?[/u]
מנסים אחת מעשרות האפשרויות השונות שיש בדף שקישרתי אליו, מתבוננים בתוצאות הניסוי, ורואים מה אפשר לעשות הלאה. יש אשכרה עשרות דרכים שונות לנסות להרדים תינוק. אבל בשביל תשובה מפורטת (ובאמת, אני לא האדם המתאים לענות לשאלה הזו) נחוץ מידע מפורט. משהו בסגנון - ניסיתי להרדים אותה בשירים וזה לא עובד, היא רק בוכה במשך שעות עד שהיא נרדמת. ניסיתי ללכת לישון יחד איתה ולשכב איתה במיטה וזה לא עובד, היא מתנהגת ככה. ניסיתי לשנות את סדר היום שלה ולוודא שאני יוצאת איתה החוצה, וזה לא עבד כי ככה.

רק לרשום "כלום לא עובד" בלי לתת שום מידע על מה לא עובד ואיך הלא עובד הזה נראה ושום מידע על החיים שלכם פשוט לא מאפשר לנשים החכמות פה לתת עצות.

מעבר לעצה הכללית שאמרת - להרדים אותה בדרך אחרת.

אבל אם את פותחת דף בבקשות שיתוף, זה מועיל והוגן יותר להתחיל בשיתוף בעצמך ולספר על המצב שלכם. מה זה אומר שלא מצאת תשובה בדף? בדף שם יש המון המון שיטות שונות. אם את מנסה כל שיטה במשך כמה ימים יקחו לך כמה חודשים רק לנסות כל מה שרשום שם!

או שאולי את רוצה הבטחה שהכל יהיה בסדר אחרי הגמילה? אני באמת לא מבינה מה התשובה שאת מחפשת. כשתגמלי את הבת שלך היא תרדם בדרך אחרת. אחת מעשרות השיטות הקיימות בשביל זה. אין כזה דבר אנשים שלא נרדמים. שינה היא צורך בסיסי, כולם נרדמים, פשוט אין אפשרות אחרת.

העיקרון של לא לסרב לא להציע, נראה לי באמת לא כל-כך שייך לשלב שלכם, או בכלל להנקות הירדמות.
עד כמה שאני מבינה את העיקרון הזה, הוא יכול להיות יעיל אצל פעוטות שכבר הרבה הרבה פחות קשורים להנקה. שלב כזה (שאצלי מגיע לרוב בסביבות גיל שלוש) שהילדון יכול לא לינוק גם יממה שלמה ולא לשים לב. אז אומרים לאמא - אם את רוצה כרגע לגמול, אל תשלפי את ההנקה פה ושם כפיתרון לבעיות. תני לילד לשכוח ממנה לגמרי, בתהליך שהוא כבר ממילא נמצא בו.
לא רלוונטי אליכם כרגע.
מה כן רלוונטי אליכם כרגע, לדעתי? ניסיונה העשיר והחכם של [po]תמרוש רוש[/po]{{}} בגמילת פעוטות מהנקת לילה. הפעלתי עכשיו די הרבה חיפושים כדי למצוא מקומות שבהם היא תמצתה את דברי החוכמה שלה בעניין ולהפנות אותך, אבל לצערי לא הצלחתי. אז אני מקווה בשבילך שהיא תזדמן לאזור (את יכולה גם להיכנס לדף שלה ולהזמין אותה יפה...)
לי אין הרבה ניסיון בזה, כי תמיד העדפתי את הנקות הלילה על פני המשאבים הרבים שצריך להקדיש לתהליך גמילת-לילה מוצלח. אני חושבת שכדי שהתהליך יהיה באמת מוצלח ויעבוד טוב, כדאי להתחיל רק כשבאמת באמת נחושים לשנות את המצב, ויש מוכנות לתקופה מאתגרת. אני אף פעם לא הגעתי לנקודה שזה היה שווה לי את זה, גם בתקופות די מייגעות. אבל אם את ובעלך כן נמצאים בנקודה הזאת, ומוכנים לזנק לתהליך גמילה לילית, יש דרכים טובות ורכות ועוטפות.
בהצלחה @}

כן גם שם קראתי ולא מצאתי תשובה.

תוכלי לחדד מה הכוונה מה שאעשה בעתיד?

העניין הוא שנשא זה השיטה של אבא והנקה זה שיטה של אמא אז למשל כשהיא קמה באמצע הלילה הוא קם אליה כי לי כבר אין כוח לקום בלילה להניק כלומר אולי החליפה את זה בזה..כלומר יש קשר...אז מה עושים בהמשך שכבר לא יתאים?

אני הייתי מציעה איזה דף כללי על הרדמה. אני מתכוונת, הרי מתישהו תהיה גמילה? והיא תרדם איכשהו? אז מה שאת מתכוונת לעזות בעתיד הזה, אפשר לעשות עכשיו. אין קשר ישיר בין ההנקה שלך לאיך אבא מרדים שלא במנשא.

אני לא יודעת את התשובה לשאלה, אבל הייתי מנחשת שתשובות מתוך [po]לגדל ילדים בלי להרדים[/po] או משהו בסגנון יתאימו יותר. (זיהיתי דווקא את הרפרנס, אבל הוא לא נראה לי קשור לשאלה. מצב ההרדמה כרגע לא מתאים לך ואת רוצה לשנות אותו, זה הפריימינג שאני הייתי בוחרת לשאלה.)

אבל את כבר פה וראית את ההודעות שלי אז אם יש לך מה לומר בנושא אשמח לשמוע. אם לא חבל על הוויכוח - התאים לי לפתוח דף אם זה לא בסדר אז שאחראים ימחקו בינתיים מקווה למעט שכן נחשפו שיענו ולאט לאט יחשפו עוד...

זה שם לחלוטין לא מובן לרוב הקוראות. יש לתת שם אינפורמטיבי וברור. את גם רואה שאין פה תשובות. אז יש סיכוי שזה בגלל השם.
בנוסף, גם אם אין תשובה לשאלה המסוימת שלך, אבל היא מתאימה לדף קיים, יש לשאול אותה בדף הקיים. כך נהוג בבאופן וכך מתפתחים הדיונים פה.

קור-את בכוונה נתתי שם שבתקווה מי שמכירה את המושג תיכנס ותגיד לי הלכה למעשה מה זה אומר בעצם. כלומר היא רגילה לינוק לפני השינה ואם אני "לא אציע" היא פשוט תצביע על המיטה ותחכה יענו "שבי ושלפי ציצים אמא "חח

היא נרדמת רק בהנקה(אני ) או במנשא(אבא ).

רציתי לפתוח דף חדש להתחיל מהתחלה. עברתי על כללל ההודעות בדף השני ולא ראיתי משו שעונה על השאלה שלי.

בכל אופן אני מבינה שכלום לא לעד אבל בכל זאת אשמח לשמוע מחוויות אישיות איך זה עבר.. ביוזמה או שלא

פשוט אני כן הייתי רוצה לסיים את ההנקה מישהו במהלך השנה הקרובה. ואבא כבר עכשיו ישמח להפסיק להרדים במנשא


תודה מראש

[po]אני אני[/po] יקרה, ברוכה הבאה @}
אני מנסה לתמצת את השאלה שלך, ותגידי לי אם הבנתי נכון:
מה אפשר לעשות עם תינוקת שמתעוררת לפנות בוקר ומשתוקקת לטיול במנשא, ולאבא שלה קשה לספק את הצורך הזה.

(אם פספסתי, מוזמנת לחדד. אם דייקתי, ננסה להתייחס :-) )

(אם זו אכן השאלה, אז הדף הקודם שכתבת בו, [po]תינוק שנרדם רק במנשא[/po]{{}}, התאים בול. נעביר את ההודעות החדשות לשם?)

[po]אני אני[/po], כדאי (וגם נהוג בבאופן) להצטרף לדף קיים שיש בו דיון בנושא, וכך הדיון בו ימשיך.
אם את כן עומדת על כך שיש פה נושא חדש לגמרי שאין בו דף קיים, אזי כדאי לבחור [po]שם דף מתאים[/po]. מהשם הזה לא ניתן להבין מה תוכנו של הדף.
שתי הסיבות הללו תורמות לכך שאין פה תגובות.

בהצלחה!

העניין הוא שאני בסדר לרוב עם להרדים בהנקה אבל לבעלי כבר קשה להרדים במנשא.

חחח סורי כתבתי מהר עם רגש אבל כן קלטת בול מה התכוונתי. היא נרדמת בערב עם הנקה ולפעמים גם בצהריים אם אני בבית ופנויה, אם לא אז בעלי מרדים על הידיים או במנשא. בערב זה תמיד אני ותמיד הנקה. אז זהו שאין אף עיצה כי כל מה שאני קוראת שוב ושוב פה ובעוד מקומות זה תעשי את זה כל עוד זה מתאים לך. אבל מה קורה כשכבר לא? אף אחד לא מספר לי חח...

[u]אם במקרה יש עוד מישהי פעילה בעמוד הזה[/u]
האתר הזה בנוי כך, שברגע שכותבים בדף כלשהו - הוא מופיע בדף [po]מה חדש[/po], שאליו כולם נכנסים לבדוק [po]מה חדש[/po] P-: ומה כתבו...
אז הנה כתבת, ראיתי, ונכנסתי.


[u]אבל מה קורה שכבר לו נוח? יש בכל זאת דרך להיכנס למיטב בלי מנשא?[/u]
הקלדת מהנייד?
אני מנחשת שניסית לכתוב "מה קורה כשכבר לא נוח לי?" ו"יש בכל זאת דרך להיכנס למיטה בלי מנשא"?

אולי כדאי שתפרטי יותר? עלייך? על התינוק או תינוקת? הנקה? סידורי שינה? משהו? יש איזה עצה שקראת בדף שכן נראית לך ואת חושבת ליישם?

יש כמה דברים שאני שומעת לגבי הרדמה והנקה ומה שבניהם אחד זה -תעשי את זה כל עוד מתאים לך -מה עושים שכבר פחות מתאים? איך עוברים להרדמה במיטה? והדבר השני זה לא לסרב לא להציע - גם לא ברור לי, ככה היא הולכת לישון בלילה. ועוד עניין - בשבועיים האחרונים מתעוררת לפנות בוקר ורוצה שבעלי יצא אתה לסיבוב הרדמה במנשא. הוא כבר די מותש מזה מה שמחזיר לתחילת הפוסט - מה עושים כשזה הדבר היחיד שעובד. ברור לי שכלום לא לנצח אבל בכל זאת אשמח לשמוע חוות דעת וחוויות שלכן בנושא. אני שכחתי לכתוב שהיא בת שנה וחצי

שאלה אם במקרה יש עוד מישהי פעילה בעמוד הזה - תמיד אומרים תמשיכי עם זה כל עוד נוח ואז תפסיקי אבל מה קורה שכבר לו נוח? יש בכל זאת דרך להיכנס למיטב בלי מנשא?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אולי אולי במקרה יש כאן את האמא המקורית שרשמה את הדף? ([po]פלוני אלמונית[/po] ב-2011). אני פשוט חווה [b]בדיוק [/b] אאותו הדבר עם בני המתוק, ורציתי "הצצה קדימה לעתיד" ;) לראות מה שלומה ואיך הם הסתדרו..
תודה,
ממני

זאת אורי

תודה על הרעיונות. את הבצל ניסיתי בעבר,באמת עזר. אפילו בעלי התפעל
אתמול בלילה מה שעזר זה שגלגלתי שמיכה והשכבתי אותה על הצד ואת השמיכה המגולגלת שמתי מאחוריי הגב.אבל נרדמה מאוחר

והיום
הללוליה
ישנה כמעט שעה וחצי ,נרדמה בהנקה,הנחתי באמבטיה של העגלה (שהחלטתי לנסות,אחרי שכמעט לא שהתה שם מאז שנולדה, חשבתי שזה יעזור לה שזה כזה קטן וסגור ועוטף) לדעתי זה כמעט לא קרה שישנה כמות כזו רצוף ביום מאז שהיא נולדה (רק במנשא)
ואז התעוררה בוכה עכשו היא יונקת עדיין קצת רדומה.

מקווה שבאמת יהיה אצלך שיפור.

מה שבטוח זה שכשהם חולים, זה בהחלט יכול להשפיע על השינה שלהם! גם בגיל גדול יותר.

בטח כשמוציאים שיניים, אז זה ממש כל הלילה על הציצי.

אם הם לא מצליחים לנשום - אין אפס, הם לא יצליחו לישון.
מה שעוזר לי ברגעים כאלו (וזה לא קשור לדף הזה אבל בכל זאת ) -
[list]
[*] להרים את המזרון (אני שמה סרדינים מתחת)
[*] לכסות מעל הראש עם השמיכה / לישון עם כובע צמר
[*] לשים פרוסות בצל מסביב לתינוק על המזרון
[*] אחרי גיל שנה שמן אקליפטוס
[/list]
(כשבעלי נכנס לחדר ומריח את כל העסק הזה הוא מגחך ועובר לישון בסלון...)
[list]
[*] אם זה כבר ממש מחמיר אז לפני השינה אני משפריצה חלב אם לאף שלה ועושה לה עיסוי באף ובמצח (יש כאן באיזה דף הסבר על זה), אבל היא לא אוהבת את זה אז משתדלת להמעיט בזה.
[/list]

בימים כאלו אני נכנעת מראש, לא עושה כלום בבית בערב ונכנסת למיטה איתם בערב וזהו.
ככה הם כל הלילה שוכבים לידי ויונקים ועטופים במגוון הריחות המזעזע הזה.
הלילות עדיין לבנים, אבל לפחות בשכיבה.

ב3 לילות האחרונים היא לא ישנה במיטה שלה בכלל בכלל.
מה שקרה בדרך כלל עד עכשו (כמובן לא מיד מההתחלה אלא באיזשהו שלב) זה שהרדמתי אותה בערב בהנקה או במנשא או בידים והשכבתי במיטה וזהו,היא היתה ישנה. וקמה לאכול בלבד במשך הלילה (ועוברת אליי למיטה לינוק כשגם אני כבר ישנה, להמשך הלילה). זה הפתיע אותי הפער הזה שלה בין היום שבו היא ישנה רק בידים והלילה שפתאום היא מצליחה לישון ככה יפה. אבל כמובן ששמתי שיש לה לילה.
וזה לא קרה בלילות האחרונים. היא נרדמה רק מאוד מאוחר (11והלאה) ורק אצלי בידים ואיתי במיטה. היא עדיין קצת מצוננת,אז אני משייכת את זה לזה (בעלי כמובן אמר לי לתת לה אקמול כי היא לא מרגישה טוב,אבל היא פיצקית) ומאוד מקווה שזה זה.
כנראה כל עניין השינה הוא קצת טראומתי בשבילי ולכן אני מגיבה באימה מול כל שינוי לרעה גם אם זה בגלל מחלה.

_כשהם נרדמים אצלך במנשא-את יכולה להשכיב במיטה והם ימשיכו לישון?
אז קודם כל כן, במיוחד הקטנה שלי עכשיו._
יפה, אצלי ממש לא. הקטע הקשה הוא שגם בלילה זה קורה.עם הגדולים יותר הייתי מרדימה והם היו מתעוררים וכל הערב רק הייתי ניגשת ומרדימה בחזרה.
לו ההרדמה היתה רק נקודת זמן ספיציפית שבה צריך להשקיע, לא היתה בעיה,הבעיה היא כשזה חוזר ונשנה כל שעה במקרה הטוב ולפעמים גם פחות שהם מתעוררים.
אבל מכיוון שאני לא זזה מעמדתי לגבי לא להרדים בבכי החלטתי שגם אם זה אומר שכל הערב היא תהיה במנשא עליי ורק כשאלך לישון היא תלך לישון איתי,אז זה מה שיהיה ואולי זה עדיף מלגשת אליה כל 20 דקות להרדים חזרה.

[u]כשהיו שניים הם עדיין הלכו לישון באותה שעה בערב. אז ישבתי לידם.[/u]
זה מה שאני עושה,אבל הם גם קצת מפריעים אחד לשני. אבל עכשו זה יחסית התייצב וברור להם שהם הולכים לישון גם אם לוקח זמן לפעמים.

[u]כשהיה תינוק והייתי צריכה לשבת ליד מישהו אז הנקתי את התינוק ליד המיטה שלהם, אם הוא נרדם זה היה מעולה, אם לא השארתי אותו לשחק עם אבא וחזרתי להרדים (קצת זמן איכות עם אבא).[/u]
אני ישבתי המון זמן ליד הילדים,מה שאומר שהתינוק צריך להיות הרבה מאוד עם אבא.ולאבא נגמרת הסבלנות ולפעמים הוא כבר מעדיף להרדים בעצמו.

[u]כלל האצבע שלי הוא הגדולים קודמים לתינוקת. היא יכולה להשלים שינה ביום והם לא.[/u]
זה יפה מאוד. אימצתי.

_בפועל זה מה שקורה, עם ניסיונות לא מוצלחים לפעמים להוריד אותה אל המיטה כדי להיות עם ידים וגוף באמת פנויים,זה לא עובד כמעט אף פעם,היא מתעוררת
וואוו, זה נשמע קשה!
אני רק יכולה להציע שלא תחליטי שזה ככה וזהו, כי תינוקות משתנים כל יום וכל שבוע. תמיד תנסי שוב._
תודה על העידוד.אני אכן ממשיכה לנסות. הבעיה היא שאם הורדתי אותה והיא התעוררה אחרי 10 דקות,אז הלכה השינה שלה.היא לא תרדם שוב. ואם היתה בידים או במנשא היתה ישנה הרבה יותר. וזה משליך כמובן על הערנות והחיוניות שלה אחר כך אם ישנה או לא.


[u]היא רצתה ללכת לישון לבד במיטה!!! מיוזמתה!!! בגיל כמעט שנה[/u]
מדהימה הילדה. באמת שאין לי מילים.

מכל העניין הזה אני לוקחת את הגישה שלך כמשהו משמעותי פה
קליל,בלי פחד, הווה, סומכת עליהם ועל עצמך
אני משתדלת להתבונן לפחות,גם אם לא מצליחה לאמץ לגמרי.
(אולי זה הדבר שעושה את השוני הגדול בין איך שהשינה אצלי בבית לבין איך שהיא אצלך)

תודה

סורי, ראיתי רק עכשיו שכתבת. בכלל נכנסתי לכאן לעדכן אותך במשהו מדליק.
אענה לך קודם.
[u]כשהם נרדמים אצלך במנשא-את יכולה להשכיב במיטה והם ימשיכו לישון?[/u]
אז קודם כל כן, במיוחד הקטנה שלי עכשיו.
ההפך - היא לא ישנה בכלל טוב במנשא, אם אחרי 20 דקות עדיין לא העברתי אותה היא מתעוררת, מספיק שאני יוצאת איתה החוצה היא מתעוררת.
אם היא במנשא ואני לא זזה ולא נושמת אולי היא תמשיך לישון.
אבל אני זוכרת בפירוש את הגדול שלי - שאיתו זה לא עבד, הוא היה ישן שעות במנשא והרבה פחות טוב במיטה.
בכל מקרה, כדי להצליח להעביר אני בדר"כ מחכה 5 דקות אחרי שהיא עצמה עיניים, אני זוכרת שאצל הגדול שלי 5 דקות לא הספיקו, ורבע שעה עשתה את העבודה.
לפעמים אני מנסה לפני והיא מייד מתעוררת ומבקשת שוב ידיים.
וגם אחרי שהעברתי אותה אני לרוב מחכה כמה דקות ליד המיטה כי לפעמים יש עוד איזו התעוררות כמה דקות אח"כ, שאם אני לידה ומייד טופחת או מנדנדת היא חוזרת לישון.
לפעמים ההעברה לא יצאה לי חלקה והיא כן מתעוררת, או שמשהו מפריע לה (קקי/שיניים/רעב) והיא מתקשה להרדם וגם כשנרדמת לא עוברת ישנה למיטה.

[u]לא תמיד מתאפשר להרדים בדיוק ברגע המתאים, כשיש כמה ילדים[/u]
ברור! צריך אולי לנסות לתכנן מראש את הערב כך שתצליחי לפחות בחלק מהפעמים להשכיב בזמן לפחות חלק מהילדים :-)

[u]איך אפשר להרדים את כולם במקביל?[/u]
מנסה להיזכר איך הרדמתי את כולם ביחד (אחרי שלב המנשא כאמור, כלומר מגיל שנה וחצי בערך)
כשהיה רק אחד, ישבתי לידו כל ערב.
כשהיו שניים הם עדיין הלכו לישון באותה שעה בערב. אז ישבתי לידם.
כשהשלישי הגיע לגיל הזה, ישבתי לידו וליד השני, ואילו הראשון כבר לא היה צריך אותי, כבר יכל לישון לבד בשעה שהתאימה לו יותר.
כשהיה תינוק והייתי צריכה לשבת ליד מישהו אז הנקתי את התינוק ליד המיטה שלהם, אם הוא נרדם זה היה מעולה, אם לא השארתי אותו לשחק עם אבא וחזרתי להרדים (קצת זמן איכות עם אבא).
אם הוא היה ממש עייף הסברתי להם למה אני צריכה שיחכו לי במיטה לבד. הלכתי להרדים את התינוק וחזרתי אליהם, לפעמים הם כבר נרדמו (זה מה שהכי עזר להם ללמוד לישון לבד)
היו גם פעמים שהלכתי להם בחדר או ליד החדר עם תינוק במנשא.
עכשיו חוץ מהתינוקת אף אחד לא צריך אותי (עוד כמה שנים אף אחד בכלל לא יצטרך אותי, אני תוהה מה זה גורם לי להרגיש), אז אני יכולה להקדיש את עצמי אליה בנחת.

כלל האצבע שלי הוא הגדולים קודמים לתינוקת. היא יכולה להשלים שינה ביום והם לא.

[u]בפועל זה מה שקורה, עם ניסיונות לא מוצלחים לפעמים להוריד אותה אל המיטה כדי להיות עם ידים וגוף באמת פנויים,זה לא עובד כמעט אף פעם,היא מתעוררת[/u]
וואוו, זה נשמע קשה!
אני רק יכולה להציע שלא תחליטי שזה ככה וזהו, כי תינוקות משתנים כל יום וכל שבוע. תמיד תנסי שוב.

והנה הסיפור שרציתי לספר לך.
כל ערב אני מניחה את התינוקת שלי במיטה שלה, מחברת אלי את המנשא ולוקחת אותה אלי להרדמה.
בערבים האחרונים היא אשכרה שמה ראש במיטה שלה, אבל מייד התרוממה, אז לקחתי אותה אלי, והיא התחילה לבכות, זה היה ברור שהיא רוצה להישאר במיטה.
הערב היה לי זמן לבדוק מה היא רוצה בעצם.
היא רצתה ללכת לישון לבד במיטה!!! מיוזמתה!!! בגיל כמעט שנה.
מרוב שאני אף פעם לא ניסיתי לשכנע אותה לעשות את זה, והמיטה הייתה מקום חיובי כל כך בשבילה עד עכשיו, ועל כל קריאה שלה היא מייד נשלפה משם, היא בגיל שנה הגיעה בעצמה למסקנה שהיא רוצה לישון שם.
היא הדהימה אותי.
אז במקום שזה ייקח 10 דקות במנשא, זה לקח שעה. ובסוף היא גם בכתה (בהחלט עברנו את השעה הערב), אבל זה היה בדיוק מה שהיא רצתה.
בכל פעם שהיא נעמדה שאלתי אותה אם היא רוצה לעבור למנשא והיא עשתה לי לא נחרץ עם הראש ושמה שוב ראש במיטה (קצת מעליב האמת...:-P).

מה שמקסים בילדים זה שהם תמיד מצליחים להפתיע אותי, גם אם נראה לי שכבר ראיתי הכל.

יש לי שאלה
כשהם נרדמים אצלך במנשא-את יכולה להשכיב במיטה והם ימשיכו לישון? (לפחות באיזשהו שלב?)
כי אני ממש לא. ברגע שאני מניחה היא מתעוררת. אז היא עוד קטנה עדיין,אבל כשתגדל זה אומר שהיא תהיה עליי כל ערב,כל הערב עד שאלך לישון. הגדול יותר בזמנו נרדם בידים,הנחתי אותו והוא התעורר כעבור 20 דקות,וכך כל הערב כמעט.

_גם לבעלי לא אכפת שהילדים יבכו, זה ממש לא מפריע לו.
הפתרון שלנו מאוד פשוט - אני אחראית בלעדית על ההרדמות_
זה קשה לי.מאוד מאוד. לעשות את זה כל ערב כל ערב,לבד. אבל בעיקר,זה לא ריאלי כשיש כמה ילדים איך אפשר להרדים את כולם במקביל?הרדמה של תינוקת שונה לחלוטין מהרדמה בגיל 3,והם מפריעים אחד לשני.

[u]לגבי בכי - אצלי הם בכו כשהם הלכו לישון רק כשההרדמה הגיע מאוחר מידי, כשהם כבר היו עייפים הרבה זמן[/u]
זה גם נכון,לא תמיד מתאפשר להרדים בדיוק ברגע המתאים, כשיש כמה ילדים. וכשהם גדלו קצת הבכי לא היה מיד בתחילת ההרדמה,אלא בהמשך (הרדמה היתה יכולה לקחת שעה)

כנראה בכל זאת,ילדים הם שונים.ושלי לא דומים לשלך. הלחץ שלי לא תורם לעניין,וגם לא המתח עם בעלי (שאין לי איך להרגיע, כי למרות שאני לוקחת על עצמי את ההרדמה שלה כרגע,זה לא תמיד אפשרי. וכשהגדול יותר היה קטן ואני הרדמתי כל ערב-כל הערב,לא הייתי נוכחת בשום דבר אחר,לא שטפתי כלים,לא פגשתי את בעלי בערב,לא סידרתי את הבית,לא עשיתי כלום רק הרדמתי)

_תעשי מה שנוח לך וטוב לך בכל רגע נתון.
בשנייה שלא יתאים לך יותר להרדים במנשא - באותה שנייה בדיוק תחליטי שאת לא מרדימה במנשא יותר - ואז את תמצאי פתרון אחר שיתאים לשתיכן._
בפועל זה מה שקורה, עם ניסיונות לא מוצלחים לפעמים להוריד אותה אל המיטה כדי להיות עם ידים וגוף באמת פנויים,זה לא עובד כמעט אף פעם,היא מתעוררת. הלילות שלה קצת יותר טובים,בינתים.
ואני מקווה לטוב. לוקחת נשימה עמוקה.
תודה על השיתוף והעידוד,זה עוזר

תראי, הם הרי לא יתעוררו לנצח בלילה.
כשהם יהיו בני 10 ו8, מן הסתם הם כבר ישנו לילה שלם.
ואז מה שיישאר מכל הסיפור הזה זה זיכרון.
או זיכרון חיובי שלך של איזה כיף שזרמת איתם.
או זיכרון שלילי שלך שהתעקשת איתם והם בכו וכ'ו.

הכי הגיוני שאת צודקת, שהשינה נהייתה עניין אצליכם בגלל חוסר ההסכמה בין אמא לאבא.
הילדים מפחדים מכאלה דברים, הם ממש מפחדים כשאמא ואבא רבים.
דווקא מתוך הפחד הם מנסים להגיע שוב ושוב למצבים האלו שגורמים את הריב.
בטח ובטח אם הם אלו שאחראים על הריב, הגורמים שלו.

תחשבי איזו עוצמה זה נותן לילד - אני עושה משהו, אמא ואבא רבים בגלל זה.
ברור שזו עוצמה אשלייתית, כי בפועל זה מערער לו את הביטחון בעוצמה של אמא ואבא.

אולי כדאי שאת ובעלך תשבו בשקט בלי הילדים ותגיעו להסכמה שהנושא הזה כבר לא נושא יותר. לא עולה לדיון יותר, בטח שלא ליד הילדים.
תעשו ניסוי - אולי אחרי כמה זמן של שקט בעניין הם ירפו.

אגב - גם לבעלי לא אכפת שהילדים יבכו, זה ממש לא מפריע לו.
הפתרון שלנו מאוד פשוט - אני אחראית בלעדית על ההרדמות (של המפונקים בחבורה לפחות)

לגבי הקטנה שלך אני חוזרת על ההמלצה מקודם - תעשי מה שנוח לך וטוב לך בכל רגע נתון.
בשנייה שלא יתאים לך יותר להרדים במנשא - באותה שנייה בדיוק תחליטי שאת לא מרדימה במנשא יותר - ואז את תמצאי פתרון אחר שיתאים לשתיכן.

לגבי בכי - אצלי הם בכו כשהם הלכו לישון רק כשההרדמה הגיע מאוחר מידי, כשהם כבר היו עייפים הרבה זמן, לפעמים גם כשהם כבר נהיו קצת רעבים אולי.
זה קצת טריקי למצוא את הרגע הנכון להשכיב לישון, צריך להיות עם יד על הדופק.
ואם מפספסים - אז כן, יש בכי בכדי להגיע למוד שינה. אז הבכי קיים גם על הידיים וגם במנשא ולא משנה איך הולכים לישון.

כשאני חושבת על ילד שנכנס למיטה אומר לילה טוב והולך לישון, אני רואה כנגד עיני ילד בגיל 5 בערך.
אני לא ממש מצפה שזה יקרה קודם.

גדולים... הלילה אמור להיות די רציף בגילאים כאלו.
אפשר לנסות להעיר לפיפי בחצות, לוודא שלא קר/חם/רעב/צמא.
הם נוחרים?
אולי מיטה משפחתית תפתור הכל.
אם זה מפריע להתנהלות המשפחתית אולי שווה לבדוק,. מעבדת שינה אולי?

אמשיך...

זאת אני אורי

בני ארבע ושש
למה הם מתעוררים? הלואי וידעתי. גם הם לא יודעים להגיד
איך הם חוזרים לישון? איתנו,יושבים לידם לרוב, או שהם באים למיטה שלנו אם אנחנו עייפים מדי (לא תמיד הם מסכימים)
האמת שהמצב איתם באמת השתפר, הקימות בלילה מתמעטות ככל שהם גדלים. אבל עדיין לא קל,ועדיין זה אישיו רציני אצלינו.
אני רק לא רוצה לחזור על אותן טעויות שוב. בעיקר לא רוצה להכנס שוב לאותם המריבות עם בעלי.
אתם מעודדות אותי במה שאתן כותבות,וכרגע אני לא רואה ברירות כל כך כי אין לי איך להרדים אותה אחרת, אבל לא בטוחה מה לעשות כדי לשנות. המחשבה שלי היא לא להתעקש על להעביר אותה למיטה משלה,אלא לתת לה כמה שהיא רוצה לישון איתנו בחדר. גם הגדולים ישנו יותר טוב במיטה שלנו מאשר בשלהם.
אני גם כנראה צריכה להלחץ פחות מכל הנושא, ולא לפחד מהעתיד כל הזמן,זה כי זה עושה לי רע,ואולי גם לשינה שלה. וגם כנראה צריכה לפתור עניינים אחרים בחיים שלי,כי כשדברים אחרים קשים לי,אני ממש לא מצליחה להתמודד עם בעיות השינה של הילדים,ואין לי שום טיפת סבלנות ואורך רוח, ופניות פנימית לזה.

בני כמה הגדולים שלך שהם עדיין מתעוררים כמה פעמים בלילה? למה הם מתעוררים? איך הם חוזרים לישון?

_כשרציתי לשנות הרגלים,הילדים לא הסכימו,וזה היה קשה,ועד היום קשה איתם
אפשר דוגמאות?_
בהתחלה נרדמו בהנקה לפחות בלילה, או בידים, אחר כך זה הפסיק לעבוד, הילדים שלי התרגלו להרדם בעגלה ואז העברנו ישנים למיטה, זה עבד עד שלב מסויים, ואז התחילו להתעורר מחדש. ניסיתי להרדים במיטה מראש,וזה כלל בכי רב גם כשישבתי ליד והחזקתי ביד. האמת שעם הבן שלי אני זוכרת גם שלב שהרדמתי בידים כשישבתי ליד המיטה ואז הכנסתי למיטה ישן,הוא עדיין נרדם בבכי,גם בידים,וגם עדיין התעורר כל פעם מחדש כמה וכמה וכמה פעמים בלילה. בלית ברירה ניסיתי להרגיל אותו להרדם במיטה שלו,ישבתי לידו הרבה לילות וליטפתי,הוא כן בכה בכל זאת. זוכרת את התקופה הזו כסיוט.
עד היום צריך לשבת לידם כשהם נרדמים וללטף, והיום זה עוד טוב,אבל היתה תקופה שזה היה לוקח שעה. ועיקר הקושי זה שהם מתעוררים בלילה די הרבה.

_במיוחד בגלל שאני יודעת שבעלי בעד שיטות הבכי למיניהן,וכל פעם מעלה את הרעיון מחדש
מטריף,_
באמת מטריף,במיוחד שאין לי הוכחות חיוביות עד כה לכמה השיטות שלי להרדמה מוצלחות כל כך. כי הן לא.

_במיוחד לגבי הכעס והשחיקה שהגדולים שלי סופגים
למה כעס? למה את מתכוונת?
אם את כועסת עליהם כשהם צריכים אותך כדי להרדם, אז הם בעצם מצליחים להפעיל אותך בנקודה הזו ולמשוך את תשומת לבך, ואז הם באמת לא יפסיקו עם הצורך הזה אף פעם._
נתחיל מזה שלבעלי יש ציפיה שהם ירדמו לבד בלי שישבו לידם ומתרגז כשזה לא קורה.אני כבר נטשתי את הציפיה הזו,אבל עדיין קשה לי לשבת שם לאורך הרבה זמן אם הם לא נרדמים.
ויש כל כך הרבה מתח בינינו וחילוקי דעות לגבי איך להרדים שזה הורגש בבית בתקופות מסויימות ויצא גם על הילדים.

אז חזרתי אחורה לסיפור שצטטת כאן.
לא הבנתי את מה שכתבה אמא אחרת - אם בגיל שנה היא נתנה לבת השנייה שלה לבכות, אז מה היה איתה עד גיל שנה? גם היא נרדמה במנשא.
כי היא אומרת שהראשונה שלה נרדמה במנשא עד גיל חצי שנה.

[u]כשרציתי לשנות הרגלים,הילדים לא הסכימו,וזה היה קשה,ועד היום קשה איתם[/u]
אפשר דוגמאות?

[u]במיוחד בגלל שאני יודעת שבעלי בעד שיטות הבכי למיניהן,וכל פעם מעלה את הרעיון מחדש[/u]
מטריף,
אולי כדאי לאתר מחקר שמוכיח את הנזקים בהרדמה בבכי? בטח יש כזה, אולי בספר הורים גם בלילה או לישון בלי לבכות או משהו כזה.
אולי שיקרא את הורים גם בלילה?

[u]במיוחד לגבי הכעס והשחיקה שהגדולים שלי סופגים[/u]
למה כעס? למה את מתכוונת?
אם את כועסת עליהם כשהם צריכים אותך כדי להרדם, אז הם בעצם מצליחים להפעיל אותך בנקודה הזו ולמשוך את תשומת לבך, ואז הם באמת לא יפסיקו עם הצורך הזה אף פעם.

[u]איך הם לא בכו לך וצרחו[/u]
אוי, אני גרועה בלזכור.
התחלתי עם זה בגיל שהיה אפשר לדבר ולהסביר. ואם לא התאים להם אז הם קיבלו את הידיים שהם רצו.
השלישי ביקש שאשב לידו במיטה שלו עד גיל מאוד מאוחר. רצה שאלטף אותו או משהו כזה. לא הפריע לי. נחתי קצת.
בערבים שאני לא הייתי בבית הוא כמובן לא ביקש מאבא שלו שיישב לידו, אלא הסתדר לבד.

[u]כשנמאס לי, כשהם היו כבדים מידי, פשוט ישבתי לידם במיטה עם המון סבלנות והם נרדמו[/u]
איך הם לא בכו לך וצרחו
זה העניין,שצריך המון סבלנות, וזמן, כל יום מחדש,ואיך אפשר עם יותר מילד אחד לעשות את זה? איפה הילדים האחרים נמצאים? ואיך מרדימים את האחרים?

_בכל הדאגות לעתיד בנושא הרגלים לתינוקות, לדעתי אין מה לדאוג, כשמחליטים הם מתרגלים בשנייה למשהו אחר. הכל תלוי בך.
תעשי רק מה שנוח לך._
כל כך רוצה להאמין בזה אבל הניסיון שלי ממש לא טוב
כשרציתי לשנות הרגלים,הילדים לא הסכימו,וזה היה קשה,ועד היום קשה איתם.
:-(
אז אני דואגת לעתיד
במיוחד בגלל שאני יודעת שבעלי בעד שיטות הבכי למיניהן,וכל פעם מעלה את הרעיון מחדש
אני דוקא מתלבטת לגבי המשפט הזה:
_את השניה שחררתי מהר,במחיר של בכי בשניים שלושה ערבים. היום היא בת ארבע וחצי, נרדמת לבד מגיל שנה.
ואתם יודעים מה? כמות הכעס והשחיקה שהגדולה מוציאה מאיתנו בצורך הזה היום- אינם שווים לשני הלילות וחצי של הבכי בגיל שנה._
במיוחד לגבי הכעס והשחיקה שהגדולים שלי סופגים
מה גם שאין לי פרטנר לכל ההתעסקות עם השינה

רוצה להאמין שיכול להיות אחרת,בינתיםאין סיכוי להניח במיטה לשינה אצל הקטנה

_בכל הדאגות לעתיד בנושא הרגלים לתינוקות, לדעתי אין מה לדאוג, כשמחליטים הם מתרגלים בשנייה למשהו אחר. הכל תלוי בך.
תעשי רק מה שנוח לך._

מסכימה מאד !

אני מציעה להרגע, אף ילד הוא לא כמו הקודם.
תני לה לגדול קצת, מתי היא מתוכננת להגיע למטפלת?
את כל ילדי הרדמתי על הידיים/מנשא עד גיל מאוד מאוחר, כמעט שנה.
כשנמאס לי, כשהם היו כבדים מידי, פשוט ישבתי לידם במיטה עם המון סבלנות והם נרדמו.
מאוד קל להרגיל ילדים לדברים חדשים אם אתה נחוש בדעתך. אם יש לך סיבה מוצדקת, ולא סיבה עתידית.
זה לא צריך להיות כרוך בבכי.
אחותי הרדימה את הבן שלה על הידיים, רק על הידיים, פעם אחת אמא שלי שמרה עליו והשכיבה אותו לישון בלילה, היא פשוט ישבה לידו והוא נרדם במיטה.
אחותי הייתה בהלם.
אני נרדמתי ערב אחד על הספה לפני הקטנה שלי, בעלי ניסה להרדים אותה, קצת על הידיים וקצת במיטה, והפלא ופלא - היא נרדמה במיטה.
לי פשוט אין סבלנות להמתין שנה עד שהיא תלך לישון במיטה, והיא עדיין קלה לי במנשא אז אני מרדימה אותה במנשא תוך כדי קריאת ספר - זה זמן המנוחה שלי.
פעם אחרת לא הצלחתי להרדים אותה וכבר הייתי עצבנית, אז הוא עשה לה טיול בחוץ בעגלה והיא נרדמה.
יעני תינוקת שנרדמת רק במנשא כל הזמן הצליחה פעמיים להרדם בדרכים אחרות - כי זה היה עם מישהו אחר.

בכל הדאגות לעתיד בנושא הרגלים לתינוקות, לדעתי אין מה לדאוג, כשמחליטים הם מתרגלים בשנייה למשהו אחר. הכל תלוי בך.
תעשי רק מה שנוח לך.

לא חושבת שהמטפלת תרדים אותה במנשא. אני לא מכירה בסביבתי מטפלות שמשתמשות בזה.
המטפלת של הגדולים שלי הרדימה אותם בעגלה כי היה להם קשה להרדם (עד היום יש קשיי הרדמה,וגם קושי להשאר בשיינה רציפה כל הלילה) אבל הקטנה שלי ממש לא אוהבת עגלה,וממש לא נרדמת בעגלה.
אותם דוקא לא הרדמתי במנשא אבל כן בידים,ובשלב מסויים החזקתי להם את היד כששכבו במיטה, או בנדנוד בעגלה.
אני תוהה לגבי ההרדמה במנשא כי אני חוששת לחזור על אותם קשיים שיש לי עם הגדולים.
לא שיש לי ברירה כרגע,כי רק ככה היא נרדמת.
יש כמה דרכים להרדים,ורק אחת מהן לכאורה היא בלעדית לי(ההנקה)אבל גם באחרות צריך לדעת איך לעשות את זה כדי שהיא תרדם.ובעלי בכלל לא שש להרדים, וגם לא שש לשאת במנשא,למרות שהוא מסכים אם צריך.

הי מנית כאן לפחות 4 דרכים שבהם היא נרדמת !! אז אפשר שהמטפלת או הבעל ירדימו אותה במנשא לא ?

גם אצלי נרדמת רק במנשא או בידים, או בהנקה,או איתי יחד במיטה שלי. אין שום סיכוי שתרדם במיטה לבד או בעגלה.
וגם אני מפחדת מה יהיה כשאצטרך לשים אותה אצל מטפלת והיא תדע להרדם רק בידים (שלא לדבר על אם ארצה או אצטרך לצאת בערב והיא תצטרך להשאר עם בעלי כשהיא רגילה להרדם רק איתי, לא יודע להיניק)
אני פשוט זוכרת את זה בתור טראומתי ביותר עם הגדול יותר שלי,שלא יכולתי לצאת אף פעם מהבית,כי הוא לא היה נרדם בלעדיי (ולבעלי די נמאס להשקיע יש לציין, מבחינתו אפשר לתת לבכות עד שירדמו, ולכן ההרדמה עליי)

מניסיון עם שתי ילדותי, כשמתחילות להיות פחות שנות יום אקראיות, יש קושי לתינוק למצוא את עצמו ולהרדם, וזה נמשך כמה זמן (נגיד כמה שבועות) עד שנכנסים לשינות יום יותר מרווחות ויותר קבועות, לרוב שתי שינות יום ולקראת גיל שנה שנת יום אחת, בצהריים. נראה לי שיתכן שזה מה שקורה לכם.
אז אתם בסיפור הזה חמישה ימים. כמו שרסיסים לפני אמרה, יעבור. אני גם הייתי ממליצה לך ללכת איתו בנושא המנשא, פשוט כי זה יקל על שניכם.
שתי בנותי היו ישנות במשך היום רק במנשא מיום היולדן ועד שהתקבעה שנת צהריים יחידה, בערך בגיל 10 חודשים, ואז המעבר להנקה והרדמה ושינה לבד במיטה היה חלק ביותר.

קודם כל מזכירה לך שתינוקות לא נשארים תנוקות. נסי לדמיין את הבן שלך בגיל 9-10 כזה נרדם רק בארגו ;-) עכשיו תוכלי לקבל קצת פורפורציות ופחות לפחד. תינוקות משתנים כל הזמן, הם גדלים ומתפתחים ועוברים עליהם כל מיני דברים לפעמים זה ניכר בשיפור בכל מיני מדדים חיצוניים שאנחנו מתייחסים אליהם ולפעמים דווקא בהרעה שלהם. מהניסיון האישי שלי (6 ילדים) - לקראת גיל 3-4 חודשים מתחילים עם ענייני השיניים, זה משהו שנמשך לאורך הרבה חודשים, כל פעם יש גל של שיניים כשזה מתחיל כמה חודשים לפני הבקיעה - לילות קשים, ימים שהם יותר נצמדים וקלים לבכי ולקיטורים לפעמים אחר כך יכול לבא גל של צינון או אפילו מחלה ממש וכשדברים מתחילים שוב להתייצב פתאם מגלים נקודה לבנה חדשה ומרגשת ברכס החניכיים..
איך שלא יהיה, אני מאמינה שתינוקות נולדים עם נטיה לטוב ואם צתינוק מקטר או בוכה , דורש יותר החזקה או מגע של אמא, או אפילו דורש הנקות תכופות, יש לו סיבה טובה והוא ממש לא מעוניין סתם ככה לטרטר אותנו (הוא בכלל לא מכיר את כל עולם המושגים הזה) ככה שכל מה שנותר לנו לעשות הוא לדון אותו ואותנו לכף זכות , לא להבהל, לא לנסות להרגיל אותו בכח אלא למצוא מה הדרך הכי יעילה מבחינתנו להענות לצרכים שלו תוך התחשבות ביכולות שלנו ומתוך מוכנות להיות יצירתיים ולהתגמש.

נניח אם עכשיו גילית שהוא כל-כך עייף ולא מצליח להרדם בשום דרך חוץ מבמנשא, וברור לך שעדיף תינוק שישן כל צורכו על פני תינוק עייף ומתוסכל, לכי איתו ותראי שזה לא יימשך לנצח ! (השלישי שלנו גדל במנשא שנה שלמה ואחריה הוא ממש סרב להכנס למנשא אפילו כשנורא רציתי... )

בהצלחה {@

התינוק שלי בן חצי שנה עוד כמה ימים. עד גיל 3 חודשים הייתי מניחה אותו במיטה אחרי שינק והוא היה פשוט בוהה בחלל ונרדם אחרי חצי שעה במתיקות מופלאה וישן עד 5-6 בבוקר ואחרי הנקה קצרה חוזר לישון. במהלך היום נרדם רק עלי / על הציצי אבל לא היתה לי בעיה. לפני שלושה חודשים התחיל לנו משבר חמור בהנקה (העדפות צדדים, דלקות, סירוב לינוק מחוץ לבית, סירוב לינוק מחוץ למיטה ועד שביתת רעב כוללת) במקביל התחיל להתעורר המון בלילה (כל שעה וחצי) וההרדמות נעשו בלתי אפשריות. היום, שלושה חודשים אחרי משבר ההנקה נפתר (יום בבונקר חשוך עם הנקה רצופה) הלילות משתפרים (שתי השכמות סבירות בלילה והרדמה נעימה על הציצי) וגם התחלנו השבוע להאכיל במוצקים. הבעיה היא שלקח לנו המון זמן להרגיל אותו לישון בעגלה במהלך היום (קצת שירים קצת נדנודים והופ - נרדם ל 20 דקות עד שעתיים) . לפני חמישה ימים, פתאום, הפסיק לישון ביום. הוא גמור מעייפות, מתחנן לשינה וכלום לא עובד - רק ציצי במיטה וגם אז התנומה קצרצרה (גג חצי שעה). אתמול אחרי ימים של מאבקים ובכי וכעס של שנינו על שנינו (זה הכי נורא) שלפתי את ה"ארגו" שלא היה בשימוש מגיל חודש ועוד לפני שהספקתי לסגור אותו הוא נרדם לשעה וחצי. היום בתנומת הבוקר הרדמתי במנשא ובשום אופן לא הצלחתי להניח במיטה / עגלה / במיטה שלי ונשברתי אחרי שעה של סבל. עכשיו הוא שוב עלי ישן. אני בינתיים יכולה להתמודד עם זה אבל מוטרדת א. מה גורם לזה? ב. האם אפשר יהיה להרגיל אותו מחדש לישון בעגלה ואיך אדע מתי לנסות. נואשת לעצה חכמה או הפניה למישהו שידע לייעץ

[u]שימי לב למילים שלך. אני לא "מונעת" בכי. אני מתייחסת לבכי ברצינות ובכבוד. אני לא מנסה לכבות אותו, אני מנסה לענות על הצורך שלא נענה שגרם לו. הניסיון הוא לא "לגרום לילד לא לבכות."[/u]
בדיוק בדיוק, ניצן גנבה לי את המילים.
[b]למה[/b] הילד בוכה?
יש משהו שדורש פתרון לא?
תפקידנו לעזור.
והרבה פעמים הסיבה רחבה ועמוקה יותר מקושי נקודתי, ושם התפקיד שלנו מורכב יותר וקשה יותר.
כשהבכי נפסק, זו תופעת לוואי של פתרון הבעיה.

גם כשהילד בוכה בכיסא יש לו סיבה טובה.
השאלה איך פותרים את הקושי.
יש כל מיני פתרונות.
אני למשל כמעט מעולם לא הוצאתי מהכיסא, גם אם זה אומר שנאלצתי לשמוע צרחות.
[b]אבל[/b] הסקתי את המסקנות ולהבא השתדלתי מאוד לא לנסוע נסיעות ארוכות
או
לתזמן נסיעה עם שינה
או
לנסוע בלי התינוקת (אם מתאפשר)
או
לחכות שתגדל (-:
וכו'.

מקווה שהנקודה שלי ברורה?
אני רואה בבכי תמרור אדום וצועק שתפקידו לעורר אותנו לפעולה, והוא עושה זאת באופן ביולוגי ממש:
הוא בוחש לנו, האמהות, ההורים, בבטן. מעורר אי שקט, גורם סבל.
כדי שנעצור, נקשיב, נתבונן ונבדוק מה הבעיה ואיך פותרים אותה.

אני לא רואה בהיענות לצרכים "כניעה".

שימי לב למילים שלך. אני לא "מונעת" בכי. אני [b]מתייחסת[/b] לבכי ברצינות ובכבוד. אני לא מנסה לכבות אותו, אני מנסה לענות על הצורך שלא נענה שגרם לו. הניסיון הוא לא "לגרום לילד לא לבכות."
תראי, השבוע היינו במיון עם הקטן, התייחסו אליו זוועה. באמת. אנחנו עוד נצטרך להפיק כל מיני לקחים (ובאמת, בלי להכנס לפרטים, אי אפשר לומר שהזנחנו אותו או הפקרנו אותו. עמדנו כמו נמרים ובסוף עזבנו בלי להשתחרר רשמית. היתה חוויה דוחה.)
בקיצור, יומיים הוא בוכה. בוכה בוכה בוכה. וזה מתיש ושוחק וקשה. צועק "אמא, לא... לאאאא.... לא לא אמאאאא...." צועק "אמא ציצי אמאאא." נותנת, צועק "לא ציצי... לא ציצי אמאאא...." הלב נשבר :'(

החום שלו ירד, המצב הכללי שלו משמעותית יותר טוב, ורק זה. הבוקר, קם בבכי מר. אותו "לא לא לא..." מתיש ושוחק. זה ילד שמח וחקרן ועליז ומתעניין. פתאום הוא לא נותן לי ללכת לשירותים. לא איתו ולא בלעדיו. ואני נאלצת לעשות דברים שאני יודעת שהוא יבכה מהם. לא הפסקתי לשבור את הראש מה קרה ומה לעשות. כבר יומיים חושדת שזה קשור לחוויה הקשה שלו.
בקיצור, הבוקר, הושבתי את האיש, ודיברנו עם הילד הבוכה שלנו (שנה ותשעה) אמרנו לו "אתה זוכר שהיינו בבית החולים? היו שם אישה ואיש שהתייחסו אליך מאד לא יפה. היא החזיקה לך את היד בכח ואתה בכית, והוא בדק אותך בצורה לא נעימה." פירטנו. הוא שתק והקשיב ברצינות (לראשונה מזה יומיים) ואז אמרנו לו, כל אחד בתורו, שאנחנו מצטערים שלא הצלחנו לשמור עליו יותר טוב, ושלמדנו מהתקרית הזו כמו שאנחנו כל הזמן לומדים, ושאנחנו מבטיחים לו שאם תהיה פעם באה, אנחנו נשמור עליו הרבה יותר.

תשמעי, תוך שלוש דקות המתוק הזה שהיה דבוק אליי בצורה מזעזעת [b]יצא מהחדר[/b], הביא ספר, ישב עם אבא שלו וקרא בעליזות. עכשיו הוא לידי, משחק עם אחותו.
אז אני לא אומרת שכל בכי צריך להפסק ולהושתק תוך חצי דקה עם ציצי או שתי פליקות. לפעמים זה לוקח יומיים (זה באמת באמת נדיר דבר כזה. שתביני.) אבל אני לא יכולה לנוח ולא לשקוט עד שאני מוצאת את הסיבה ומטפלת בה. ככה פשוט. מבחינתי פשוט אין דבר כזה "בכי של פריקה" אצל תינוק. אולי גם לא צריך להיות אצל מבוגרים. בכי זה ביטוי של צורך או מצוקה. לפעמים להתבטא זה מספיק אצל מבוגרים. אבל בטוח שלהיות מטופל לוקח.

[u]לחשש שלי מכך שהשלמתי עם הנושא אינה תוצאה של 'אג'נדה' אלא שהיא נובעת ממקום של חולשה, שתתבטא בעתיד בחוסר יכולת להציב גבולות לכשידרשו[/u]
אני לא חושבת שאת מבטאת כאן חולשה, אלא יותר מהכל רגישה כלפי התינוק שלך. ואל תפחיתי מערך עצמך. אני גיליתי את "באופן" עוד לפני שילדתי ולכן היה לי קל לדבוק ב"אג'נדה" הבאופנית. זה קל כשיש גב. "באופן טבעי" זה גב. את הגעת לזה בלי גיבוי אלא פשוט מחוסר יכולתך להתפשר כשזה מגיע לסבלו של בנך.
בנוגע לבכי של תינוקות ומתן מקום לבכי, המליצו כאן ואני ממליצה גם לקרוא את הדף [po]התינוק יודע[/po] . יש הבדל בין בכי של תינוק, שזו דרכו היחידה לקרוא לעזרה והרבה פעמים אין לנו מושג מה גורם לתינוק לבכות אבל האינסטינקט האימהי גורם לנו לא לשקוט עד שנצליח לעזור לו. דוקא השתקה של הצורך הזה לעזור לתינוק ולהניח לו לבכות היא לא טבעית בעיני. כשעומד מולך פעוט זה אחרת, קודם כל, כי הרבה פעמים את יודעת מה היא סיבת הבכי (גם כי הוא יכול לומר, אבל הרבה פעמים מתוך היכרותך עימו, לפעמים בלי קשר לסיבת הבכי ה"רשמית") וגם כי הרבה פעמים פשוט יש צורך בבכי. עם תינוק לא הייתי מניחה שהוא בוכה כי הוא צריך לבכות, פשוט כי [b]הסיכוי שאני טועה ויש סיבה פיזית ופתירה גבוה למדי[/b].
ובנושא האוטו, אולי זה לא פוליטיקלי קורקט לומר, אבל מה לעשות שלפעמים רווחתו של תינוק אומלל צורח בכסא, היא שיקול בעל יותר משקל מאשר התכוננות לסיכוי שבשניה X בדיוק תתרחש תאונת דרכים מחרידה. סליחה אם זה מזעזע מישהו. כדאי להמעיט בזה ככל האפשר, אבל מה לעשות, זה קורה. גם על זה יש דיון שכדאי לקרוא, לא זוכרת את השם, עם הרבה רעיונות מה לעשות עם תינוקות שונאי כיסאות בטיחות.

עד ש"העתיד" יגיע, גם עלייך יעברו דבר או שניים. למה את בקלות כל כך יוצאת מתוך נקודת הנחה שאת לא מתפתחת ? שאת לא משתנה?
אני מתכוונת לומר שגם אם כרגע נראה לך שאת רכה מדי ולא מסוגלת לשים גבולות, את תעברי עם ילדך כל מיני דברים בדרך שיישנו גם אותך. בעיקר כשהוא יהפוך לפחות תינוק ויותר פעוט
אני מבינה את החשש שלך, כי גם אני וגם בן זוגי כאלה, ונאלצנו ועדיין נאלצים מדי יום לגדול ולהתבגר, להתחזק מול הילדה שלנו בת ה-3, ואנחנו מצליחים, גם את תצליחי

הבהרה קטנה:
כשציטטתי את דבריה של אמא ל 5 כי "בכי זה רק בכי. לא יותר ולא פחות" התכוונתי להביע את הסכמתי איתה לכך, שאף שאנו כהורים נעשה כל שאפשר כדי למנוע את הבכי של הילד, יהיו מצבים שבהם פשוט אי אפשר יהיה למנוע אותו ומצבים אלה עלינו לקבל כחלק ממציאות חיינו. והבעתי את חששי כי כמו במקרה כיסא הרכב המתואר לעיל, לא אהיה מסוגלת בעתיד להשלים עם אותם מצבים בהם לא ניתן לעשות דבר (או דבר שבסביר) כדי למנוע את הבכי (חלילה לא התכוונתי לומר משהו כמו "תינוקות בוכים זה טבעם" וכיוב', השקפתי מנוגדת מכל וכול לדעות מסוג זה)
גם כשדיברתי על הצבת הגבולות לא התכוונתי לנושא ההרדמה במנשא אלא שוב- לחשש שלי מכך שהשלמתי עם הנושא אינה תוצאה של 'אג'נדה' אלא שהיא נובעת ממקום של חולשה, שתתבטא בעתיד בחוסר יכולת להציב גבולות לכשידרשו.

אם לא הובנתי כהלכה זו כנראה אשמת הניסוח המבולבל שמקורו בזמן המועט שהיה לי לכתוב את הדברים..

[u]תזמורת, כל מילה[/u]

[u]תזמורת, כל מילה[/u]

אולי שווה לבדוק אם יש לתינוק איזושהי רגישות פיזית.... לי הסתבר אחרי שהגדולה היתה בת כמעט שנה שהרבה מהקשיים שלי איתה בהרדמות, בנשיאה על הידיים ובנסיעה במכונית היו קשורים לרגישות פיזית לחלב שהייתי שותה.
אחרי כמה טיפולי אייפק זה הסתדר..

תזמורת, כל מילה. |Y|

[u]ההרדמה על המנשא, במקום שתהיה מה שהיא- מענה על צורך בסיסי של תינוק, מקבלת מקום של הוכחה דווקא לחוסר כשירותי כאם, לחוסר היכולת שלי להציב גבולות, לחוסר היכולת שלי לעמוד מול התנגדות[/u]
הה?
איזה גבולות צריך להציב לתינוק עייף שלא מצליח להרדם??? :-0

מה שאת כותבת ממחיש את הסיבה שאני שונאת את הלוחשת. כי הא מקטינה אמהות. תראי איך הצלחת להסיק מזה שאת מרדימה במנשא שאת אמא לא טובה. מדהים. פשוט מדהים. זה לוחץ ישירות על הכפתורים של חוסר ההערכה העצמית :-(
בכי הוא לא "רק בכי". הוא איתות של מצוקה ובגילאים הרכים בכי ממושך יכול לגרום נזק ולפגוע בהתפתחות התקינה של התינוק ([po]אמא ל 5[/po] ו [po]בשמת א[/po] כתבו על כך בהרחבה בדף [po]התינוק יודע[/po] או [po]בלוג התינוק יודע[/po], לא זוכרת בדיוק).

[u]בכי זה רק בכי. לא יותר ולא פחות[/u]
אכן עלית כאן על נקודה רגישה
קשה לי מאוד מאוד לשמוע ולראות את בני בוכה ואולי זה גם מה שכל כך מפחיד אותי- העובדה שאני לא אחת שמסוגלת לעמוד על שלה מול בכי של אדם אחר. כך שאצלי בראש, ההרדמה על המנשא, במקום שתהיה מה שהיא- מענה על צורך בסיסי של תינוק, מקבלת מקום של הוכחה דווקא לחוסר כשירותי כאם, לחוסר היכולת שלי להציב גבולות, לחוסר היכולת שלי לעמוד מול התנגדות, ושוב פעם ל"מה יהיה" המפורסם: מה יהיה כשיהיה ילד ולא אהיה מסוגל להגיד לו "לא" ואיזה מן אדם יצמח ממנו וכו'. וכבר נוכחתי פעמים מספר שלעיתים האינסטינקט האימהי הכל כך חזק הזה של 'להציל' את הילד בכל פעם שהוא בוכה גובר אצלי על ההגיון ה'גברי' הקר שלעיתים פשוט נחוץ, וכך קרה לא פעם שבנסיעה בכביש סואן כשהתינוק בכה בכי נוראי על כיסא הרכב (שונא! שונא! שונא!) ולא ניתן היה להרגיעו או לעצור, פשוט שלפתי אותו משם וסרבתי להניחו בחזרה חרף כל הפצרותיו של בעלי.
יחד עם זה ועם כל הספקות והלבטים, נדמה לי שבין היתר, בגלל חוסר הסבילות שלי לבכי וההתעקשות למנוע אותו כמעט תמיד מבעוד מועד, בני היום הוא ב"ה תינוק די מרוצה שממעט לבכות, וזהאחד הדברים שמחזקים אותי וגורמים לי להאמין בתחושות הבטן שלי ובדרך שלי.

_מאז היא נרדמת רק כשאני או בעלי לצידה בחדר או במיטה.
מה לא ניסינו- שומכלום לא תופס. אנחנו והיא ביחד בשעת השינה._
גם אני הייתי ילדה כזאת עד יל 5-6 ודווקא לא בגלל שנהגו להרדים אותי בינקות (אימי מספרת שאני ואחיי היינו נרדמים וישנים מצויין ומייחסת את ההפרעות שינה הנפוצות היוםבקרב ילדים להוראת משרד הבריאות להשכיבם על הגב) אלא בגלל פחדים שהחלו אצלי בשלב מאוחר יותר. בגילאים האלה בערךהגענו אני והורי להסכמה שפטרה את הורי מן הצורך להיות נוכחים בעת הרדמותי ואיפשרה לי להרדם במיטתם. בבוקר הייתי מוצאת את עצמי תמיד במיטתי שלי ואף שלא דברנו אף פעם על כך שלאחר שארדם יעבירו אותי אל מיטתי (אימי ספרה לי שפשוט היתה 'מוליכה' אותי לשם מתוך שינה) התקבל אצלי הדבר בטבעיות גמורה כאשר די היה בעצם ההרדמות במיטת הורי כדי לנסוך בי שקט וביטחון.
בשלב מסויים, ואני לא זוכרת איך ומתי, גם זה הפסיק, בדיוק כמו שלאט לאט גווע משום מה גם הנוהג המקסים שהיה לי ולאחיי לנשק את הורי בנשיקת לילה טוב טרם שוכבינו לשינה.
ככה זה, (וכאן גם לי להפנים) כנראה שההתבגרות פשוט עושה את שלה, לטוב ולפחות טוב.

תבשיל, הם ישנים באותו החדר? הקטן והגדולים. אולי זה יכול לעזור שהם יילכו לישון יחד והוא ינסה להצטרף לדרך ההירדמות שלהם?

מותר רגע לבוא מעמדת ה"זקיינה"?

הקטן שלי בן ארבע, נרדם כמעט רק בהנקה או על הכתף של אבא. ו - כן, זה לפעמים מיאש. בעיקר מעייף אחרי לילות בהם אחד מאיתנו או שנינו הלך לישון הרבה יותר מדי מאוחר.
הגדולים בני עשר, נרדמים בעצמם בקלות, בד"כ אחרי שקראו. כמובן שמעדיפים גם לשמוע סיפור, אבל גם אם זה חלק מהנוהל, זה לא נחוץ.

והפז"מ דופק.

וגם [url=http://minsa.co.il/benefits]ואם תיטיב שאת - חלק א'[/url] . שיהיה.

[u]הגב שלי מאד לא חזק, מה גם שהיא קטנה מדי בשביל המנשאים הטובים (יאמו) שגם איתם אני לא יכולה להסתובב כל הזמן.[/u]
לכי מחר לפיזיותרפיסטית של רצפת אגן.
אולי (סביר מאוד להניח) שהחולשה מתחילה מלמטה. אם רצפת האגן לא כשירה - הגב מקבל על עצמו את כל מה שהיא לא עושה וקורס.
<סליחה שאני כל כך בוטה ונחרצת. אבל אנחנו מדברים פה על פקטור בריאותי מהמעלה הראשונה, גם לטווח קצר וגם לטווח הארוך. טוב לטפל. חבל מאוד להזניח>
מנשא מסורתי יכול בהחלט לעזור.
ואולי גם זה יעזור: [url=http://minsa.co.il/how2-carry]המדריך המלא לנשיאה אינטנסיבית[/url]

_כל ההתעקשויות, ההרגלות, ההליכות ראש בראש - זה גוזל כל כך הרבה אנרגיה! וזמן! ומייצר כל כך הרבה תסכול.
לא כיף.
הקטנה שלי בת שנתיים ונרדמת כמעט רק על הציצי.
אני מניחה שאולי אקטע את העניין הזה מיוזמתי בסופו של דבר, אם יימאס לי.
אבל בינתיים אני כל כך מרוצה מזה. זה לוקח שנייה ורבע, והיא כל כך נהנית מזה. ואני יושבת ונחה בשנייה ורבע הזאת (בונוס)._

מסכימה, אם כי אצלינו ההנקה הזו יכולה להמשך חצי שעה
יש את ההמצאה הגאונית של פנס שמחברים לדף בספר וקיבלתם זמן איכות נהדר של ישיבה מנוחה וקריאה.

ורק רוצה להוסיף שיש תינוקות שאפשר "לרמות" איתם עם היאמו ולהתחיל מוקדם יחסית.
אם המנשא מתוח וחלק על הגב של התינוקת ללא קפלים (כלומר היא ממלאת אותו ולא נוזלת לצדדים), הברכיים יוצאות משני הצדדים והראש מציץ החוצה (לפחות 2/3) את יכולה להתחיל עם היאמו. לפחות מלפנים.

אר"ש, אני חושבת שהבעיה שלך היא לא שהתינוקת שלך רוצה להיות עליך אלא שאין לך מנשא מתאים :-)

יאמו לא מתאים מגיל לידה אבל יש מנשאי גב שכן. אם מדובר בנשיאות ממושכות - עדיף שזה יהיה על הגב.
למשל, כמו שאמרה תזמורת - מנשא מסורתי סיני.

תודה,
אני אבדוק את זה, עם הגדולה השתמשתי בימו והוא היה סבבה, אבל זה לעוד כמה חודשים ובינתיים אני אובדת עצות וכבר לא יכולה להסתכל על הלופי

עצות נוספות יתקבלו בשמחה

אז את צריכה מנשא שלא יכאב, זה הכל :-)
מנשא גב למשל. אני ממליצה על [po]מנשא מסורתי[/po] סיני.

כי כואב לי הגב כשזה הופך לכמה שעות ביום... מדובר לא רק על ההרדמות אלא על השינות שבמשך היום

_אני רוצה להציע לך זווית הסתכלות שונה על כל הסיטואציה.
הזווית שלי מבוססת על עצלנות. באמת._
|Y|
(וזה רק כי אין אייקון של מחיאות כפיים)
לא יכולתי להגיד את זה יותר טוב בעצמי...

לפלונית נדחפת- אם קשה לה להרדם בהנקה, למה לא במנשא?
אפרופו שיטת "מה שעובד" :-)

היא אגב נולדה בזמן בלידת בית מדהימה אם כי "נורתה החוצה" כפי שאמרה המיילדת, היינו ב-2 טיפולי קרניו סקראל כי חשבתי שאולי זה היה לה מהר מדי, והמטפלת לא מצאה סימני טראומה. ועוד פרט הוא שלא היה לי מספיקחלב בהתחלה ואני לוקחת מינון די גבוה של כדורי חילבה כדי לשמור על רמת החלב, היינו אצל יועצות הנקה, אין איזשהי בעיה מאובחנת, בהתחלה היא לא עלתה יפה במשקל, עכשיו היא בסדר. היא בוכה הרבה מכל שינוי קטנטן ומאד חזק. לי יש איזו תחושה שהיה לה לא פשוט להתחיל פה.

הי פלונית
המלאכית הגדולה שלי היא בת 3 ובשנתיים הראשונות היתה נרדמת בהנקה, במנשא, בטיול עגלה (שהגיעה מאוחר יותר כשנגמרה ההנקה) ובנסיעות באוטו, גם אני דאגתי שאינה נרדמת במיטה. כשייגמר לך המנשא, יגיעו שירי ערש או סיפורים או נעים על הפנים.

הדף הזה מאד רלוונטי לי כרגע ואני מקווה שזה בסדר שאני ככה מצטרפת, ושהתשובות שאקבל (והלוואי שאקבל) יעזרו גם לך...
השאלה החמה היא לגבי המלאכית הקטנה שהיא בת חודשיים וחצי ויש לה שינה מאד קלה במשך היום מהרגע שנולדה. היא יישנה רק עלי במנשא בשעות היום ועד לפני כשבוע לא הסכימה גם בשעות עירות לרדת מהמנשא או מהידיים.
כשאני מניחה אותה בשעות היום במיטה היא מתעוררת תוך 2-3 דקות. בערב היא נרדמת ל-5-8 שעות ברצף.
הגב שלי מאד לא חזק, מה גם שהיא קטנה מדי בשביל המנשאים הטובים (יאמו) שגם איתם אני לא יכולה להסתובב כל הזמן.
קראתי בשקיקה את העמוד של [po]לגדל ילדים בלי להרדים[/po] ואני לא מוצאת אצלי בלב את השקט בשביל להרדים אותה ובמקום זה מוצאת את עצמי מזגזגת בין כדור, מיטה, עגלה ועוד ועוד ומשגעת את שתינו. אני מוכנה ללוות אותה בדרך שהיא צריכה בשביל להרדם אבל יש לי קושי פיזי לקבל את זה שהדרך הזו הולכת להיות הנקה או מנשא, כרגע היא מאד מנסה להרדם בהנקה אבל מתעוררת תוך כמה דקות מצורך להוציא גרעפס או מתזוזה שלי ואז כבר מאד לא נעים לי להניק אותה שוב כשהציצי התרוקן או לחילופין היא שוב יונקת ובהתעוררות הבאה פולטת המון כי היא ינקה שלא מתוך צורך באוכל. מוצץ מעצבן אותה ואני לא יכולה להכריח אותה, אני בעצמי לא חסידת מוצצים כל כך אבל אם היא היתה נרדמת איתו הייתי זורמת. אני מחפשת מה הדרך שלי לעזור לה להרדם בלי בכי וכשהלב שלי איתה והגוף שלי לא מתוסכל. אני קצת אובדת. יש למישהי עיצות לעבודה עצמית ו/או עיצות הרדמת יום פרקטיות?

אני רוצה להציע לך זווית הסתכלות שונה על כל הסיטואציה.
הזווית שלי מבוססת על עצלנות. באמת.
כל ההתעקשויות, ההרגלות, ההליכות ראש בראש - זה גוזל כל כך הרבה אנרגיה! וזמן! ומייצר כל כך הרבה תסכול.
לא כיף.
הקטנה שלי בת שנתיים ונרדמת כמעט רק על הציצי.
אני מניחה שאולי אקטע את העניין הזה מיוזמתי בסופו של דבר, אם יימאס לי.
אבל בינתיים אני כל כך מרוצה מזה. זה לוקח שנייה ורבע, והיא כל כך נהנית מזה. ואני יושבת ונחה בשנייה ורבע הזאת (בונוס).

אני חייבת להרחיב ולהגיד שזה נכון שעצלנות היא ערך נעלה (-:
אבל יש כאן משהו מעבר.
אם רק נפטרים מכל הקולות החיצוניים האלה שבחוצפתם אומרים לנו ולילדינו איך הם [b]אמורים[/b] להיות,
ומה אנחנו [b]חייבים[/b] לעשות כי אחרת נסב להם ולעצמנו נזק בלתי הפיך,
אם משתיקים את כל זה לרגע והולכים עם מה שעובד - מגלים שיש בזה משהו מאוד מאוד נכון.
יש סיבה שההרדמה הקלה והנוחה היא הרמונית ונעימה. אולי כי ככה היא אמורה להיות?
האם הרגשת ככה כשניסית בעקשנות להרגיל אותו להירדם בעריסה?

אבל כאמור, גם אם לא - בשבילי זה שזה עובד, ומהר, זו סיבה מספיק טובה בשביל לדבוק בשיטה.
אם את מרגישה שקשה לך, שנשבר לך ממשהו, שזה גוזל ממך יותר מדי כוחות - אז אולי הגיע העת לשנות.

ואני מזדהה עם החשש הזה ש"ככה זה יהיה תמיד".
אבל זה לא. באמת שבסוף הם גדלים.
והרבה פעמים דווקא כשמחליטים לספק להם את מה שהם דורשים (=להקשיב להם)
ודווקא כשמפסיקים לעשות מזה אישו, ומתרגלים לזה, ומתעסקים בדברים אחרים,
דווקא אז פתאום הם משחררים אותנו, ולפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב לזה, מרוב שזה חלק כל כך טבעי מהזרימה של החיים.