ההליכה תלויה בזחילה שתלויה בתורה בשלבים הקודמים והמקבילים לה(התפתחות אינה בהכרח ליניארית). אני מסכים שנשיאת התינוק במנשא מאפשרת לו לחוש את תנועת ההורה ואת גופו שלו מתנועע וללמוד. יחד עם זאת המח שלנו בנוי כך שאנו חייבים התנסות עצמית וחניכה עצמית ארוכה בפועל של התנועה והתפקוד על מנת לחווט את המוח ומערכת העצבים ולהתפתח.
אגב אותם שבטים באינדונזיה שהוזכרו כאן עושים זאת בגלל אמונה שהקרקע טמאה או שחוששים שעוללייהם לא ידמו לחיות . האם ידעתן שהם לא יכולים בשום אופן לקפוץ על רגל אחת?במאה שעברה מרגרט מיד חקרה אותם ושאלה את פלדנקרייז מדוע לדעתו הם אינם יכולים לעשות זאת.הוא העלה את הרעיון שיש שלב כלשהו בהתפתחותם שהם מדלגים עליו.הסתבר שהם אכן לא אפשרו לתינוקותיהם לזחול.
אני משוכנע שאם יבדקו, יגלו שגם ההתפתחות המאוחרת של כתיבה , קריאה וחשיבה מופשטת שנשענות על הלמידה המוקדמת, על שיווי המשקל הרופף אך המופלא שלנו ועל האוריינטציה במרחב, יגלו כי יש להם אי אלו בעיות והפרעות נוספות.
כל זה נכון על אחת כמה וכמה לגבי ילד שמורד מהידיים בגיל שנה לשם הליכה.ילד שלא הורשה לגלות את העולם באופן חושי מלא(התנועה העצמית הפעילה ,היא זו שאפשרת לחווט את המוח שבתורו ממשיך את ההתפתחות) באמצעות התהפכויות וגלגולים, העברת משקל והזדקפות במצבים שונים עד זחילה וישיבה ולאחר מכן עמידה והליכה.
תינוק צריך להיות על הידיים הרבה ככל האפשר.עם זאת לתינוק יש צורך מוחשי להתנסות בסביבתו וללמוד ובהדרגה להפוך עצמאי.הוא מוכרח לגלות את הסביבה על ידי החיפוש שנעשה באמצעות תנועה ומשוב חזור ונשה בינה לבין חושיו.העולם ייראה ויחווה אחרת לחלוטין אצל ילד שחווה רק או כמעט רק תנועה סבילה ולא עבר את דרכו באופן אקטיבי.
ההליכה היא פעולה מורכבת ,אולי המורכבת ביותר שהמוח שלנו יכול לארגן וכיוון שהיא פעולה עם שווי משקל רופף בשדה הגרביטציה. אנחנו צריכים את ההתנסויות הארוכות הקודמות לה באותו שדה כובד חייבים ללמוד ללכת על הגחון או ברכיים וליפול ולחזור ולנסות ואז להתחיל להיעמד וליפול בטרם נעמוד ונלך. זה הוא תהליך שעם כל היותו עצמאי ושונה מעט מאדם לאדם הוא תהליך אבולוציוני של המין כולו.
נשיאת הילד ומאידך לאפשר לו להיות על הרצפה ולגלות ולתור אחר עולמו הגדל ומשתנה אינם שני דברים סותרים אלא הבנה עמוקה של צרכי התינוק והילד.
אגב, החלקה על הישבן לצורך התקדמות, אם אין לצידה אפשרויות אחרות של זחילה רגילה ונעשית מתוך כורח יכולה להצביע על בעייתיות וקושי אצל התינוק.
ותגובה לדברי
ניצן אמ :טלוויזיה מפתחת אולי סינפסות במוח אבל כיצד אפשר להשוות את זה לחשיבות של התנועה וחיוניותה למוח האנושי?אין שום בסיס להשוואה:האחת אפשר בלעדיה ,השנייה היא הסיבה לכך שאנחנו יכולים לשבת מול מסכי מחשב שונים ולחשוב זה על דברי חברתו ולהקליד את תשובתנו-בקצרה,הסיבה לחיים מלאים.
ההליכה תלויה בזחילה שתלויה בתורה בשלבים הקודמים והמקבילים לה(התפתחות אינה בהכרח ליניארית). אני מסכים שנשיאת התינוק במנשא מאפשרת לו לחוש את תנועת ההורה ואת גופו שלו מתנועע וללמוד. יחד עם זאת המח שלנו בנוי כך שאנו חייבים התנסות עצמית וחניכה עצמית ארוכה בפועל של התנועה והתפקוד על מנת לחווט את המוח ומערכת העצבים ולהתפתח.
אגב אותם שבטים באינדונזיה שהוזכרו כאן עושים זאת בגלל אמונה שהקרקע טמאה או שחוששים שעוללייהם לא ידמו לחיות . האם ידעתן שהם לא יכולים בשום אופן לקפוץ על רגל אחת?במאה שעברה מרגרט מיד חקרה אותם ושאלה את פלדנקרייז מדוע לדעתו הם אינם יכולים לעשות זאת.הוא העלה את הרעיון שיש שלב כלשהו בהתפתחותם שהם מדלגים עליו.הסתבר שהם אכן לא אפשרו לתינוקותיהם לזחול.
אני משוכנע שאם יבדקו, יגלו שגם ההתפתחות המאוחרת של כתיבה , קריאה וחשיבה מופשטת שנשענות על הלמידה המוקדמת, על שיווי המשקל הרופף אך המופלא שלנו ועל האוריינטציה במרחב, יגלו כי יש להם אי אלו בעיות והפרעות נוספות.
כל זה נכון על אחת כמה וכמה לגבי ילד שמורד מהידיים בגיל שנה לשם הליכה.ילד שלא הורשה לגלות את העולם באופן חושי מלא(התנועה העצמית הפעילה ,היא זו שאפשרת לחווט את המוח שבתורו ממשיך את ההתפתחות) באמצעות התהפכויות וגלגולים, העברת משקל והזדקפות במצבים שונים עד זחילה וישיבה ולאחר מכן עמידה והליכה.
תינוק צריך להיות על הידיים הרבה ככל האפשר.עם זאת לתינוק יש צורך מוחשי להתנסות בסביבתו וללמוד ובהדרגה להפוך עצמאי.הוא מוכרח לגלות את הסביבה על ידי החיפוש שנעשה באמצעות תנועה ומשוב חזור ונשה בינה לבין חושיו.העולם ייראה ויחווה אחרת לחלוטין אצל ילד שחווה רק או כמעט רק תנועה סבילה ולא עבר את דרכו באופן אקטיבי.
ההליכה היא פעולה מורכבת ,אולי המורכבת ביותר שהמוח שלנו יכול לארגן וכיוון שהיא פעולה עם שווי משקל רופף בשדה הגרביטציה. אנחנו צריכים את ההתנסויות הארוכות הקודמות לה באותו שדה כובד חייבים ללמוד ללכת על הגחון או ברכיים וליפול ולחזור ולנסות ואז להתחיל להיעמד וליפול בטרם נעמוד ונלך. זה הוא תהליך שעם כל היותו עצמאי ושונה מעט מאדם לאדם הוא תהליך אבולוציוני של המין כולו.
נשיאת הילד ומאידך לאפשר לו להיות על הרצפה ולגלות ולתור אחר עולמו הגדל ומשתנה אינם שני דברים סותרים אלא הבנה עמוקה של צרכי התינוק והילד.
אגב, החלקה על הישבן לצורך התקדמות, אם אין לצידה אפשרויות אחרות של זחילה רגילה ונעשית מתוך כורח יכולה להצביע על בעייתיות וקושי אצל התינוק.
ותגובה לדברי [po]ניצן אמ[/po] :טלוויזיה מפתחת אולי סינפסות במוח אבל כיצד אפשר להשוות את זה לחשיבות של התנועה וחיוניותה למוח האנושי?אין שום בסיס להשוואה:האחת אפשר בלעדיה ,השנייה היא הסיבה לכך שאנחנו יכולים לשבת מול מסכי מחשב שונים ולחשוב זה על דברי חברתו ולהקליד את תשובתנו-בקצרה,הסיבה לחיים מלאים.