הוא גם רגיש במיוחד, גם היפוטוני, גם חייכן בלי סוף ונשמה טובה.
בני בן 5.5 חודשים. עד גיל חודשיים וחצי בכה מגזים ורעב. היה צורח אם הנחתי אותו או אם האוכל לא הגיע מהר ובצדק.
השתדלתי לזרז יותר את הכנת הבקבוקים והלגבער מגע אבל הוא אחד משנים ולא תמיד זה היה אינטנסיבי.

מאז בקושי בוכה. נכון שיש לו מזג נח ונעים אבל נכמר הלב כשנופל לו צעצוע מהיד והוא ממולל את בד הבגד במקום לבכות. כשהגיע זמן האוכל אני רואה שהוא רעב ומכינה מהר אבל בינתיים הוא לא בוכה למרות שהוא קופץ בהיסטריה על הבקבוק.
הוא לא בוכה כשהוא לבד.
הוא נרדם רק לבד ואפילו נאבק בי כשאני מנסה להרדים עליי כפינוק קצת.

ואפילו כשהוא מתנגד שאהפוך אותו על הבטן זו התנגדות של שנייה.
אני כל היום מנשקת ומחבקת ומצחיקה אותו גם כשהוא לא עליי (כי אחיו עליי והחיים עליי....).
אציין שהוא אחד משניים תאומים. שזה לא מקרה של אמא שתמיד זמינה ולכן הוא חש בטוח... אלא להיפך ואחיו דורש המון לאחרונה.

אני בטוחה במאה אחוז שזה לא מגיע ממקום בטוח או ממזג נח אלא ממקום שמוותר, צנוע כזה שלא בטוח שמגיע לו. שלא חושב לצעוק כשהוא רוצה. הוא מתנגד בקול רק כשהוא עייף ורוצה העברה למיטה או ממש ממש רעב או כאבי בטן.
לא בוכה לפינוק, לא בוכה להחלפת חיתול, לא בוכה באמבטיה למרות שהוא מפחד ממים מאוד, מתכנס לתוך עצמו ומנסה להרגיע את עצמו. נבהל בקלות מכל מיני.

איך גורמים לו להיות יותר אסרטיבי? אני משתדלת להענות לו כשהוא מביע בכי או התנגדות אבל גם אז לא תמיד הזמינות שלי הכי מיידית תמיד.

מה אפשר לעשות מעבר? הלוואי והיו לי כמה שעות לבד איתו כמה פעמים בשבוע שאוכל להתמסר לגמרי אליו שזו התחושה שלי לעודד אותו - אבל זה לא קורה. אשמח לעצות בפרט ממי שצריכה לג'נגל בין כמה...

איך התברר שאכן מדובר באלרגיה? עשיתם טסטים? משהו אחר? יש טעם לבדוק אם באמת מדובר באלרגיה?
א. טסטים לא עוזרים למערכת העיכול. הם רלבנטיים רק לאלרגיות במערכת הנשימה. אלה רכיבים אחרים של המערכת החיסונית.
ב. איבחנו על ידי שלילה של כל שאר האפשרויות )-:

רק לגבי
כי הרי באיזשהו שלב היא צריכה לאכול, ולכן אני מרגישה שצריך לעבור אישזהו תהליך של ריפוי ולא רק להמנע ממזונות.
אישית מהניסיון שלי היו דברים שעם הזמן והגיל עברו לבד, נעלמו כלעומת שבאו. אין לי ספק שצריך לטפל, לבדוק, לרפא. יחד עם זאת לפעמים הריפוי הוא בעצם ההימנעות כי לעיתים יש מערכת לא בשלה שנחשפת מוקדם מדי וכמו שיש תינוקות שהולכים בגיל 10 חודשים ויש כאלה שבגיל שנה וחצי, ככה יש מצבים שמערכת העיכול מגיבה קשה במצב של חוסר בשלות ויתכן לעיתים שכמה חודשים מאוחר יותר יקרה אחרת.

בשמת - תודה רבה על התשובה המהירה. אפשר עוד שאלה? - איך התברר שאכן מדובר באלרגיה? עשיתם טסטים? משהו אחר? יש טעם לבדוק אם באמת מדובר באלרגיה?
בכל מקרה אצלצל מחר למדיטף. הלוואי שיהיה שיפור. אספר בהמשך.

אבדוק היכן עדי שאנן מקבל.
פרדס חנה/גבעת עדה וגם רמת אביב ג' (במדיטף).

הילד שלך באמת "נקי" מכל אותן אלרגיות? אוכל היום הכל?
הילד שלי אוכל היום הכל.
מדי פעם מפתח אלרגיות חדשות. לא כל כך חמורות. הוא בן שש וחצי. עדיין מטופל באייפק אבל אחת לכמה חודשים, כשעולה הצורך.

סיפרת שהילד נבדק ומטופל בבית-חולים - למה ואיך בעצם? אצל אלרגולוג או גסטרו?
הגענו לבית החולים כי הילד שלשל דם בכמויות מפחידות בגיל שנה ומשהו, כשהתחיל מזון מוצק ברצינות. עד אז נקטתי דיאטת אלימינציה וחשבתי שזה די עבד. הגענו לגסטרו, שהפנה אותנו בדחיפות לבית החולים. רק אחרי זה, כשהתברר שאכן מדובר באלרגיה, החלטתי לנסות את האייפק.
זה נראה ממש כמו איזה וודו, אבל זה פשוט עבד. ממש הצטערתי שלא הלכתי קודם.
אני לגמרי מסכימה איתך:
אני מרגישה שצריך לעבור אישזהו תהליך של ריפוי ולא רק להמנע ממזונות
בהצלחה!

תודה למגיבות. וודאי שהחיסון היה טעות ולא המשכנו עם אף אחד מהחיסונים האחרים. מה שמדהים הוא ההמלצות הרבות על החיסון הזה (נגד וירוס שלשולים), שתופעות הלוואי שלו עשויות להיות יותר גרועות מהוירוס עצמו...
אני מקבלת את ההמלצה לאבחון באייפק, קראתי כבר כאן ובדף שלך - בשמת - ועל השיטה, זה נשמע תמוה ומשכנע גם יחד, אבל אני מניחה שאין הרבה מה להפסיד וכדאי לי לנסות. אני מהמרכז - רמת השרון, אבדוק היכן עדי שאנן מקבל.
ושאלה לבשמת - הילד שלך באמת "נקי" מכל אותן אלרגיות? אוכל היום הכל? ובענין הרופאים - בדף שלך בקשה מיוחדת מבשמת סיפרת שהילד נבדק ומטופל בבית-חולים - למה ואיך בעצם? אצל אלרגולוג או גסטרו? אני פשוט תוהה אם באמת לוותר על הרופאים או לרוץ שוב ,אם כי באמת לא ברור לי מה הרפואה יכולה להציע כרגע. אבל אני מפחדת שנפספס משהו שניתן לריפוי. לגבי בדיקות צואה- עשינו המון, לאחרונה היה תקין (כבר די ממזמן בעצם) אולי כדאי לעשות שוב. אבל אני די בטוחה שלא מדובר בחיידקים אלא בתגובה למזונות. לפעמים יש שלשול ולפעמים עצירות ויש ימים שהקקי נראה ממש בסדר (סליחה על התיאורים) אבל נראה שהילדה סובלת נורא מכאבי בטן.
בענין המזונות המוצקים - התינוקת שלי ממש רוצה ולכן קשה מאוד לא לתת לה כלום. הרצון שלה גם נראה לי סימן טוב לבריאות (נכון? תיאבון זה סימן טוב והנכונות להתנסות גם היא), אבל כאמור נדמה לי שהרבה דברים עושים לה רע. טוב, צריך לבדוק את זה באבחון מסודר. בכל מקרה - לא לתת לה מוצקים כלל זה לא פתרון כי הרי באיזשהו שלב היא צריכה לאכול, ולכן אני מרגישה שצריך לעבור אישזהו תהליך של ריפוי ולא רק להמנע ממזונות.

אני מצטרפת לבשמת.
גם לי יש ילדה שעד היום, בת 4 כמעט, לא אוכלת גלוטן, חלב עדשים ועוד וזה התחיל עם תגובות לחלב שלי בחלק מהמקרים, חלק מהמקרים זה לא עבר בחלב אבל כן הגיבה בחשיפה ראשונה, שניה ואפילו חמישית.
חלק ממה שעברנו נמצא ב אמא אוכל
אני ממליצה על אבחון באייפק: לנו הטיפול לא ממש עזר אבל האבחון היה מעולה ועזר לי לדעת בדיוק מה כן ומה לא.
מה שאני מאד מאד ממליצה בנוסף, ואני יודעת מאד עד כמה זה קשה ליישם, וזה מה שגסטרו אומרים בדרך כלל לעשות במקרם כאלה: לא לנסות מזונות חדשים בכלל עד הודעה חדשה.
אני לא עמדתי בזה, בעיקר הצלחתי איכשהו בערך עד גיל שנה להיות רק עם ירקות מאד מסויימים ותפוח אבל בגיל שנה התחלתי לנסות עליה יותר מדי וזה היה קטסטרופה.
את מתארת אותה כתינוקת די פסיבית- האם היא בכלל מבקשת ודורשת מזון שאיננו חלב אם? אם אין בקשה או דרישה מצידה היא יכולה לא לאכול מוצקים, אין דחיפות לעניין הזה, אמנם יש "מה שמקובל" אבל אם זה לא טוב לה אז רצוי לצמצם. אצלנו זה לא היה אפשרי כי הבת שלי חטפה לי אוכל מהצלחת בגיל 5 חודשים וכוס מים מהיד ככה שנאלצתי ללכת עם זה באיזשהו שלב. אם התינוקת עצמה מאפשרת בהחלט רצוי לתת לה רק הנקה, אם זה מספק אותה. ככה יהיה יותר קל לדעת.

מעבר לזה באמת נשמע שהרעיון לתת לה חיסון היה רעיון רע, לעיתים זה מחליש את כל המערכת.
אני ממליצה מניסיוני לא לחסן כלל עד שתגדל ותתחזק.יכולה לומר מניסיוני הדל שהחלטתי לקראת גיל שנה וחצי לחסן בפוליו ושתי מנות ראשונות עברו בשלום והשלישית בגיל שנתיים פלוס עברה רע מאד, עם תגובה שלחלוטין היתה אלרגיה לחיסון שאמור להיות ללא תופעות לוואי בכלל.
ילדים רגישים לא מחסנים. גם עכשיו כשהבת שלי פי מיליון יותר חזקה אני רוצה לתת טטנוס ולא מעיזה, פשוט פוחדת להכניס גורם זר לגוף שלה. אני כמובן לא מבקרת אותך על מה שהיה בדיעבד, אלא מציעה לך לגבי ההמשך.

הי אמא מודאגת,
קודם כל נשמע שהתינוקת שלך רגישה או אלרגית מאוד מאוד.
זה לא גזים - אלה כאבים איומים במערכת העיכול, שמודלקת כתוצאה מהאלרגיה/רגישות. יש רגליים לסברה שזה התחיל מהחיסון.
כדאי באמת לקרוא בדף בקשה מיוחדת מבשמת.
אני אישית ממליצה קודם כל על שיטת אייפק כדי לעזור לך לאבחן. שום גסטרו לא יכול לעשות את זה, והיכולת שלהם לעזור מוגבלת, במיוחד כשהתינוקת אלרגית למזון מוצק. חבל להעביר אותה עוד סבל פולשני מיותר (מיותר כי אין להם מה לעשות).
האם עשית בדיקות צואה לאחרונה להימצאות חיידקים ווירוסים?

מאיפה את בארץ? (איזור) את יכולה לנסות קודם כל לפנות לעדי שאנן, דרך המדיטף 03-7440888. יש לו כבר ניסיון עשיר בטיפול בתינוקות יונקים אלרגים.
קודם כל לאבחן.
כדאי להוסיף לאיבחון הרגיל את השאלות:

• האם היא נולדה עם אלרגיה או שהבעיה התחילה בעקבות החיסון?
• האם יש עדיין חיידק? או וירוס? או זיהום אחר?
• האם יש עוד טיפולים מחזקים שאפשר להיעזר בהם חוץ מאייפק?
• האם בטוח כרגע לתת לה מזון מוצק, ואיזה?

תקראי בדף בקשה מיוחדת של בשמת על תינוק רגיש-להכל והטיפול בו.
גזר, אם היא לא אלרגית אליו, הוא מעולה, בגלל שעוזר לתקן את הפגעים במערכת העיכול.
לחם - מאד בעייתי בגלל הגלוטן (למי שרגיש).
נשמע שהיא אכן עדיין סובלת.

הי,
אני זקוקה לעצה, לא בטוחה אם אני בדף המתאים ובכל-זאת. התינוקת שלי (בת שניה לאחות בת ארבע וחצי) בת שמונה חודשים וחצי, מקסימה וסובלת מאוד. היא מאוד מאוד רגישה לכל מזון ומרבה לבכות - עם או בלי קשר. מעט רקע: היא נולדה אחרי הריון תקין, רגוע ומאושר, בלידת בית נהדרת, באמבטית מים. כבר כשיצא הראש היא צרחה בקול גדול אבל אחר-כך היו שבועים רגועים מאוד, שהעברנו כולנו ביחד בנעימים. היא ינקה טוב מאוד מההתחלה. בערך בגיל שבועיים התחילו הגזים או מה שנראה כך, והיא היתה חסרת מנוחה ובוכה המון, ישנה עלי רוב הזמן, נשאנו אותה במנשא (מצחיק לכתוב בלשון עבר - עדיין היא במנשא או על הידים כל הזמן). בגיל חודשים נראה היה שהיא נרגעה והכל בסדר וברוב טימטומי הקשבתי לעצת רופא המשפחה ולקחתי אותה לעשות חיסון רוטה. למחרת החיסון הופיע שלשול שלא עזב אותנו כמה חודשים. בדיקות חוזרות ונשנות לא גילו דבר, למרות שהופיע גם דם בצואה והשלשול לא פסק, וכך גם הבכי (צרחות יותר נכון). אני הורדתי מהתזונה שלי את כל מוצרי החלב אבל זה לא עזר. כשניסינו לתת לה תחליף חלב (למה? שאלה טובה - כי הצליחו להלחיץ אותי שאולי החלב שלי לא טוב לה) היא הקיאה ושלשלה נורא, גם את החלב וגם את הסויה - למרות שלגמה לגימה אחת בלבד. ההשערה היתה שהיא אלרגית לחלב ולסויה. בהמשך התברר כי התפתח אצלה במעיים חידק לא סימפטי - קולוסטריום דיפיציל , היא עברה קולונוסקופיה בהרדמה (כל-כך מסכנה...)ולקח זמן עד שנמצאה אנטיביוטיקה מתאימה שתצליח להתמודד עם החיידק. בקיצור - בחודשי חייה הקצרים חוותה הרבה סבל. מאז עברו השלשולים והדם, היא נזונה מהנקה(ואני לא אוכלת כמעט כלום...), היא עולה יפה במשקל, ומתפתחת די יפה ובכל-זאת עדיין לא רגועה - אני מרגישה שהיא סובלת. היא בוכה הרבה (ישנה איתנו כמו אחותה הגדולה), לא מוכנה לשכב על הבטן בכלל (נדמה לי שלא נוח לה - אולי כואב?), יונקת לעיתים מאוד מאוד תכופות. היא לא זוחלת ולא ממש מזיזה את עצמה.
התחלנו לתת לה מוצקים בזהירות וזה לא הולך ממש טוב. מרק ירקות מאוד פשוט מגזר, בטטה ודלעת היא מעכלת טוב. אבל שאר הדברים - אני לא בטוחה. לפני שבוע נתנו לה קצת לחם, אני לא בטוחה אם זה קשור אבל כל השבוע היא בכתה מכאבים נוראיים. לא ידענו אם זה שיניים (כי כבר יצאה אחת אחרי לילה קשה) או הלחם (אולי יש בו סויה?). היום בבוקר נתתי לה קצת גרבר תפוחים - אני יודעת שזה לא מזון בריאות אבל יצאנו לטייל וראיתי שזה לא מכיל שום דבר חוץ מתפוחים (שהיא כבר אכלה ועברו טוב) - בקיצור היא אכלה ומיש שלשלה נורא. חשוב לי לציין שהיא מאוד רוצה לאכול מוצקים, מושיטה ידיים לאוכל שלנו, מגלה תאבון, רוצה לטעום כל מיני דברים, ממש כואב למנוע ממנה. מה עושים?
רופאת הגסטרו שטיפלה בה בזמנו ממש לא עוזרת כרגע ואני מאוד מתלבטת מה לעשות. איך בודקים לאילו מאכלים היא אלרגית? למי פונים? התחלתי איתה טיפול קרניו-סאקרל אבל אני לא בטוחה שזה עוזר. מה עוד אפשר וכדאי לעשות? כשהתייעצתי עם אלרגולוגים באינטרנט קיבלתי תשובות מאוד מאכזבות - חשוב שתורידי אותה מההנקה ותתני לה נוטרימגן בתור השלב הראשון... אני ממש לא מתכוונת לעשות את זה ולכן לא יודעת למי לפנות. לא בא לי להגיע לרופא שיתחיל עם שלל בדיקות כואבות ויתנגד להנקה. נאמר לי גם שכל בדיקות האלרגיה בגיל הזה הן לא ממש מדויקות (או שזה לא נכון?) יש טעם להעביר אותה בדיקות כאלה? איך יודעים מה לנסות לתת לה לאכול וממה להמנע? מצד אחד אני לא רוצה לשלול ממנה מזון, מצד שני אני לא רוצה להפוך אותה להיות שפן התנסויות ולגרום לה לשלשולים והקאות. מעבר לכך, גם כשהצואה שלה בסדר (ויש שבועות כאלה, כשהיא בעיקר יונקת ואוכלת קצת מרק וקצת פירות) התינוקת שלי לא ממש רגועה, מרבה לבכות (למשל - בהנקה, כשאני מעבירה אותה מציצי אחד לשני היא ממש צורחת - למה??) - איך אפשר לעזור לה? בגיל שמונה וחצי חודשים היא לא מסוגלת להיות שנייה אחת על השטיח (גם כשאני לידה) רק על הידיים ורצוי גם שאלך, נראה כאילו היא סובלת מאותם הגזים של ההתחלה - אבל זה לא ממש הגיוני, לא כך? היא לא ישנה יותר משעתיים רצוף (אחותה היתה מהילדים המלאכיים הללו שהכל היה איתם מאוד פשוט, ועדיין היא כך. בין היתר, היא ישנה לילה שלם מגיל 7 חודשים, בלי שעשינו שום דבר לשם כך, ואני כבר בניתי תיאוריות על הלינה המשפחתית המוצלחת שלנו ועקרון הרצף... ועכשיו אחותה באותו הרצף ובוכה ללא הפסקה...).
תובנות / עצות / ורעיונות - יתקבלו בשימחה. המלצות לרופא מתאים שמבין באלרגיות ורגישויות קיבה וגם תומך בהנקה - ממש נחוצות.
תודה!!

ליהונתן שלי שגם הוא היה ועדיין רגיש,
מאוד עזר טיפול אצל אוסטאופט-מיכאל סנהדרין(אבל יש עוד כמה מצויינים) שעשה עבודה נפלאה והסביר לנו גם
שאצל ילדים שנולדו בקיסרי ,וואקום או כל טראומה בלידה יכול להיות לחץ תוך גולגולתי שמשפיע על סטרס,הורמונים
(למשל אדרנלין או הורמון שינה שלא משתחרר מספיק..)ובטיפול אחד או שניים אפשר לאזן בקלות(הקרניו-סקראל הוא חלק מהטיפול האוסטאופתי)..
וגם מאוד מאוד עוזרת ההומאופתיה!!(אני כמובן יותר בכיוון כי זהו מקצועי,אבל כשזה עובד-זה פשוט עובד:) )
ולגבי החיתולים-אל תדאגי,צעד צעד..קודם כל שיהייה יותר קל ואחכ את תחזרי אליהם..כשנתקלים בקשיים של ההתחלה עדיף לנסות להקל כמה שאפשר את החיים ואחכ לעקרונות.ממליצה על חיתולים חד פעמיים של חברת "במבו"-רכים,נעימים,אקולוגיים.עולים ב"עדן" 69 ש"ח.כמו פמפרס..
מחזקת אותך!

" מהו טיפול קרניו סקראל?
קרניו סקראל הוא טיפול עדין ועמוק העוזר לגוף לשחרר חסימות הקיימות במערכת העצבים המרכזית ובנוזל המקיף אותה, בעזרת לחץ ידני, שאינו עולה על 5 גרם, לאורך עמוד השדרה ועצמות הראש.

מהי המערכת הקרניו סקראלית?
המערכת הקרניו סקראלית כוללת את עצמות הקרניום- גולגולת, פנים ולסת, את הסקרום- עצם העצה, את עמוד השדרה והנוזל השדרתי המקיף את מערכת העצבים המוח, מגן על מערכת העצבים ומזין אותה.... "

זה ציטוט מאתר "מהות" שמצאתי בגוגל. יש הרבה חומר על זה, כדאי לקרוא קצת. אומרים שזה טוב לתינוקות, במיוחד שעברו לידה טראומתית, מה שנכון לגבי התינוקת שלי.

אני רוצה להגיד, שכמו לאה, גם התינוקת שלי עדיין לא רגועה, רוב הזמן על הידיים, נסיעות באוטו עד רבע שעה במקרה הטוב, קשה לה להירדם, קשה לה לישון, ולפעמים בכי שאני לא מבינה. יש תקופות רגועות יותר, ויש פחות, בהן אני שוב מוצאת את עצמי מתרוצצת בין מטפל אחד לשני. למשל בשבועיים האחרונים היה אצלינו מטפל שעושה הילינג, והיינו (שוב) אצל ההומאופתית לנסות למצוא משהו שיעזור לה עם השינה.

בקשר לחיתולים הרב פעמיים- אל תרגישי רע עם עצמך, גם אני התחלתי אתם כשהיא רק נולדה, ותוך יומיים הבנתי שזה ממש מוקדם מדי בשבילי.
אחרי חודש או אפילו יותר חזרתי אליהם. ואז, עזרה לי במיוחד העובדה שהיה קיץ ולא היה צריך להלביש אותה מעל החיתול. להתחיל עם חיתולים רב פעמיים בחורף, עם תינוקת שקשה לה- נשמע שגם אני הייתי מחכה עם זה.

שיטה נוספת שעשויה להרגיע - לקפוץ איתה קלות על כדור פיזיו. לגבי דלקת בשתן לא תמיד זה מלווה בחום ראי בסיפור ההנקה של נעמה
הרבה חיזוקים לשלושתכם ואגב יש דף מאוד ומה שפתחה תפוח אדמה על תינוק שבוכה כל היום אולי תוכלי לשאוב גם משם רעינות ועידוד..

וואו.
המון תודה לכולן על התגובות, לא ציפיתי לתגובות כל כך מהירות ומרגשות.

לגבי ההנקה - נדמה לי שזה אחד הדברים שבאמת מרגיעים אותה. היו לנו כבר ימים שלמים שבילינו על ציצי. הייתי מניקה אותה 24 שעות ביממה, אם זה לא היה כל כך מתיש.
כבר גילינו קצת דברים שמרגיעים אותה - להפשיט אותה ממש עוזר. זה גורם לי לחשוב שאולי אפרת צודקת, כי כבר שמתי לב שלפעמים היא בוכה בזמן שהיא משתינה. כמובן שבגלל שאין לה חום הרופאים שללו את זה, אבל אני אנסה להיות יותר עקשנית (זה ממש לא בא לי טבעי להיות אסרטיבית). גם אמבטיה עוזרת. להרדים אותה זה ממש קשה,אבל גילינו די מהר שלעטוף עוזר. ולעשות שששש ממש חזק באוזן. אנחנו גם נותנים לה למצוץ אצבע שלנו. ניסינו מוצץ, למרות שהיינו ממש נגד בהתחלה. בכל מקרה היא לא לוקחת. מנשא עזר ממש בהתחלה, אבל הפסיק לעבוד לפני שלושה שבועות. אם יש למישהי עוד שיטות (מקוריות) להרגעה ... האמת היא שנשמח לשמוע.

לגבי ריפלוקס - היא פולטת לא מעט, אבל לא בוכה אחרי רוב הפליטות. (כמובן שקצת קשה לשפוט לפעמים...) רק אחרי הפליטות המעוכלות. ניסינו את שתי התרופות ששמענו עליהן - גם זנטק וגם אלגיקל. לא היה שיפור משמעותי. את שתיהן צריך לתת אחרי הנקה, שזה הרגע הרגוע היחיד שלה, אז בשלב מסויים החלטתי שזה פשוט לא שווה את זה. היא בוכה מספיק גם בלי שאני אתעקש איתה על תרופה. חוץ מזה אני מסכימה עם רננה. אין שום סיבה לעשות את הבדיקות הפולשניות האלו.

לגבי עזרה - דיברנו על זה בימים האחרונים והחלטנו שאין כנראה ברירה אחרת. בהתחלה חברים שלנו מאוד עזרו... אולי אני אנסה לדבר עם חברות על ערבים קבועים בשבוע. השבוע ניסיתי לבלות עם חברות רחוקות שגם להן יש תינוקות. וזה מאוד עזר אפילו להיות עם מישהי שצריכה לטפל בתינוק.

חוץ מזה ויתרנו על כמה עקרונות בשבועות האחרונים - התחלנו לאכול הרבה יותר אוכל מוכן, וגם ויתרנו על החיתולים הרב פעמיים שקנינו. אין לי ממש זמן להתעסק בקקי.

ורננה - מה זה קרניו סקרל? אנחנו כבר מוכנים לנסות כל טיפול שיש.

ושוב - המון תודה לכולן על התגובה המהירה. זה ממש מרגש אותי.

אוי כמה שאני מזדהה אתכן, בני בן 7 ח' ילד מדהים ומתוק צרח מגיל חודש! גם לנו המליצה יועצת הנקה על טיפול קרניו סקראל וטיפלנו. היה שיפור קטן בלבד. גם לנו העלו רעיון של ריפלוקס שנשלל מאוחר יותר. חברה טובה שלי המליצה לי על הילר שממש הפך את הילד מילד צרחן לילד רגוע - שווה לנסות.
מלבד זאת הוא לא מוכן להיות על הרצפה בכלל רק על הידיים, ישן ממש מעט לא זוחל (הוא הרי לא על הרצפה). אני כל הזמן אמרתי בגיל 3 ח' יעבור, אח"כ חצי שנה עכשיו אני כבר אומרת שנה ו...
די התרגלתי לרעיון שאני לא עושה כלום בבית, כמובן שגם לא חזרתי לעבודה , לא שייך לשים אותו אצל מטפלת, התרגלתי לסחוב 7.5 ק"ג על הידיים למשך כל היום. זה גם המקום לציין שזהו ילדי החמישי מה שהופך את הסיפור לממש לא פשוט.
בכל מקרה אני שולחת לכם חיבוקים מתוך הבנה עד כמה שזה לא פשוט ומאחלת לכם ימים ורודים יותר. מתוך אמונה שהכל עובר בסוף.
לילה טוב בנתיים לכולם!!!!!!!!!

ראשית מזל טוב וחיבוק מעודד. מה שאת מתארת נשמע ממש קשה.

הסיפור שלך מיד הזכיר לי תינוקת של מישהי שהכרתי בסמוך ללידת בני הבכור. מצב דומה של תינוקת שבוכה ללא הפסקה כמעט, בכי של כאב (שמעתי במו אוזניי) וכו וכו, לבסוף לאחר מספר שבועות או חודשים מצאו שיש לה דלקת בדרכי השתן, כנראה מאז הלידה או מיד בסמוך לה (לא בקיאה בפרטים רק זוכרת היטב את הסיפור). ריפוי הדלקת הפסיק את הבכי באחת.

אולי שווה לבדוק.

שלום דרטנית, יש לי הרבה מה להגיד, סליחה על האורך, אני אנסה להיות ברורה.

התינוקת שלי בכתה המון בגיל הזה. אמנם היא כן עשתה הפסקות שינה, אבל לא היה לה כלל זמן עירות בו היתה רגועה, רק רק בוכה.
נשמע שאת מאוד קשובה לתינוקת שלך.

גם אני הרגשתי שהבכי של התינוקת שלי הוא לא רגיל ויצאתי במסע חיפושים. ממה היא סובלת ומה ירגיע אותה.

הדבר הראשון שעשיתי: דיאטה חמורה בה נמנעתי ממזון אליו היא אלרגית. התייעצתי עם איילת מטוטלת, אם שמעת עליה.
זה עזר מעט. היא עדיין בכתה המון. בנוסף היא התפתלה, עשתה פרצופים כאילו מגעיל לה, והיניקות שלה היו קצרצרות.

בשלב זה פניתי ליועצת הנקה. תיארתי לה את התופעות הנ"ל בטלפון, והיא גם הציעה רפלוקס. אמרתי לה שהתינוקת שלי לא פולטת, שזה סימן ידוע לרפלוקס, והיא הסבירה לי שיש דבר שנקרא רפלוקס סמוי, או צרבתי, בו התינוק לא פולט אבל החלב עולה ויורד מהקיבה לגרון (אפשר למות רק מהמחשבה על הסבל הנוראי של היצור הקטנטן הזה). בפגישה עם אותה יועצת היא לא ראתה בעיה בתפיסה, ונשארנו עם תאוריית הרפלוקס הסמוי. אני התחברתי להסבר הזה בהקשר של התינוקת שלי. זה הרגיש לי נכון, במיוחד כשהיא היתה בוכה ומסתכלת עלי במבט סובל, כאילו אומרת לי - תעזרי לי. לא לקחתי אותה לאבחון אצל רופא, לפעמים רופאים טועים, האבחון המדויק לזה הוא פולשני, ובעיקר -סמכתי על האינטואיציה שלי.

השלב הבא: היועצת הנקה סיפרה לי על טיפול קרניו סקרל, והמליצה עליו לטיפול ברפלוקס, ואף השאירה לי שם של מטפלת שידועה כבעלת נסיון עם תינוקות. כיוון שזו פעם ראשונה ששמעתי על הטיפול, קראתי עליו הרבה, והחלטתי לנסות. אחרי שניים (או שלושה) טיפולים הריפלוקס עבר, והיה עוד שיפור במצב, עדיין רחוק מלהיות מושלם... דרך אגב, גם התינוקת שלי עלתה יפה מאוד במשקל.

בהמשך: המטפלת של הקרניו סקרל היא גם מטפלת אייפק, והמשכנו לעשות אתה עוד טיפולים לכל מיני רגישויות שהיא מצאה אצל התינוקת שלי. אייפק זו שיטה טובה לנסות להבין מה, מה לעזעזל מציק לה, ולעיתים גם שיטה טובה לטיפול. אני חושבת ששווה לנסות.

בערך בגיל ארבעה חודשים המצב השתפר מאוד. היום היא בת שבעה וחצי חודשים, עדיין לא תינוקת "נוחה" על פי ההגדרה, (היא מקסימה!, אני יודעת, אני אמא שלה...), אבל אין מה להשוות למה שהיה.

חשוב לי להגיד לך כמה דברים.

1. אני הכי מבינה אותך בעולם, וכל הזמן אני אומרת שמי שהתינוק שלו לא בוכה, לא יודע מזה. זו חוויית הורות שונה לחלוטין, ובמיוחד שזה התינוק הראשון (גם אצלי). אז אולי זה לא עוזר לך מאוד אבל אני שולחת לך חיזוקים וחיבוקים. זה קשה, אני יודעת.

1. אנחנו לא יכולים לדעת מה באמת מציק לתינוקות שלנו, וזה מחייב ניסוי וטעייה.

1. זה מצב שמחייב עזרה. אני מבינה שאין לך הרבה מזה, אבל זה מאוד מאוד חשוב. אולי תנסי להסביר להורים שלך את המצב ופתאום בלי שתתצפי הם יבינו ויתרמו לעזור. את צריכה שמישהו יכין לך לאכול ויגיש לך, יציע כוס מים, ישטוף כלים, יחזיק את התינוקת שלך רגע כשאת בשירותים... אצלינו כל חברה שבאה עשתה משהו, אם זה לבשל וכד'. וגם להיות לך לחברה. אחרת מתחרפנים.

את מוזמנת לשאול אותי עוד שאלות, אנסה לעזור כמה שאני יכולה. יש לי עוד מלא מה להגיד ולחזק אבל גם ככה יצאה תגובה כ"כ ארוכה....
שיהיה לילה מבורך.

לא פשוט בכלל,אבל זה חלק מהלמידה שלנו בלהיות הורים...לא הכל דבש.
ובכל זאת עצה אחת מנסיון...צריך זמן הפוגה לכם ההורים
וכדאי כן להכניס מישהי כעזרה,כמו שהציעה אם פי 3
לפעמים המתח וחוסר האונים שלנו כהורים חדשים משפיע על התינוק שלנו שחש זאת באופן מוחלט וגורם לו לחרדה,
וכל הענין הופך לכדור שלג מתגלגל.
וברגע שגורם שלישי שלא מעורב בענין "מפריד בין הצדדים" המתח נעלם ויש רגיעה.
לי זה הצליח. שווה לנסות
בהצלחה

קודם כל, . זה באמת נורא נורא קשה לשמוע בכי כל הזמן.
האם יש דרך לאפשר לכם תמיכה פיזית, אמיתית - למשל - דולה פוסטפארטום, או מישהי מ-אם לאם?
מישהי שתוכל להיות איתכם, בצורה קצת יותר עמוקה מאשר עצות מהשכנה, ותוכל אולי לזהות יותר טוב, גם כיוון שיוכל להועיל.

אחד הדברים שהכי עזרו לי להתמודד, וכתבתי את זה גם למעלה, זה לפתח אמפטיה. להבין שהוא סובל, והבכי זה לא נגדנו.
חשוב לשים לב, לא להפוך את הבכי לגורם מפריד ביניכם, ועם כל הקושי, לתת תשומת לב גם לנושא הזוגיות (ואני מדברת על מילה טובה, ליטוף פה ושם - לא הרבה יותר מזה, בשלב הזה), כי זה מקור החוזק שלכם. כמאמר השיר: "לי יש אותך, לך יש אותי, לנו יש אותנו".
אם יש דרך לעשות הרפיות - אפילו כמה דקות בכל פעם, זה יכול מאד לשפר את יכולת ההתמודדות שלכם.

כתבתי למעלה עוד דברים. חשוב להבין שהשינוי לא היה בבת אחת, אלא הדרגתי - אבל הוא קרה.

כמו כן, לא להתייאש, ולחפש מה מקור הבכי. לבדוק נושא של רגישות למזון (חפשי פה דפים בנושא), להתעקש עם הרופא על בדיקה גופנית קפדנית, לנסות לשים לב אם יש זמנים או מצבים שבהם הבכי חזק יותר - או דווקא נרגע, ולנסות באלימינציה לזהות גורמים מעוררים או מרגיעים.
האם ההנקה מרגיעה אותה?

אני מקווה להחיות את הדף הזה...
יש לי ילדה בת 8 שבועות. בת ראשונה.
ההריון היה מדהים והלידה קלה ומהירה יחסית והיא ישר ינקה עלי (שזה היה ממש מדהים).
ומאז - היא בוכה. ללא הפסק. בכי קורע לב, של כאב.
ניסינו ללכת ליועצת הנקה (בהתחלה היו לי קצת בעיות של גודש) - היא אמרה לנו שהכול בסדר מבחינה ההנקה. בהמשך הציעה שאולי לילדה יש ריפלוקס.
רופאי הילדים שהלכנו אליהם, כמובן לא הסכימו. בכל זאת - היא עולה יפה במשקל ובגובה. בסוף, כשהיא היתה בת 6 שבועות הלכתי איתה בוכה לרופא וצעקתי עליו שזה לא בכי נורמלי. הוא הסכים. הנקודה היא לא מצבה הבריאותי, אלא יותר הקושי שלי ושל הבן זוג להתמודד. אנחנו די לבד בעסק. לו אין אבא ואימו מאוד חולה וההורים שלי פשוט קצת אטומים למתרחש. ובאמת שניסינו כבר הרבה דברים בכל הנוגע להרגעה של תינוק. היא ימים שלמים לא ישנה ופשוט בוכה. היא כבר צרודה מבכי, ואני מתחילה להישבר. בשבוע האחרון התחלתי גם לחשוב שיש לי פחות חלב - אז אולי יש אפילו התחלה של אותות פיזיים של הקושי לטפל בה.
אני לא צריכה עצות לגבי איך להרגיע ילד. אני מקבלת הרבה עצות ורובן לא אפקטיביות לגבי הבת שלי. אבל הייתי שמחה לדעת עם יש עוד הורים שנתקלו בתופעה. ואולי לפתוח סוג של דיון. או סוג של קבוצת תמיכה.
וזהו.
מקווה שמישהו יגיב...

על הקשר בין אוטיזם להנקה:
לא נראה שיש קשר של אחד לאחד בין אוטיזם להנקה, לפחות לפי סקרים לא רשמיים שאני ראיתי. אני אישית מכירה כמה ילדים אוטיסטיים שינקו שנתיים ויותר, והבן שלי ביניהם.

מה שכן, כיוון שאחד מהמאפיינים של אוטיזם הוא מערכת חיסונית לקויה (במקרים רבים פעילה מדיי), ייתכן שאם ילד ספציפי ינק, הנזק נמוך יותר לגבי אותו ילד מאשר אם הוא לא היה יונק. אבל זה לא נראה לי משהו שאפשר לבדוק. נדמה לי שוויליס כותב על הקשר בין הנקה לבין מעבר של מערכת החיסון ממצב של TH1 למצב של TH2, שבעבר סברו שמאפיין אוטיסטים (לאחרונה התגלה ששני המצבים הנ"ל נמצאים אצלם בהפעלת יתר).

צריך להביא בחשבון שאוכלוסיות שמצדדות בהנקה ארוכת טווח יחסית למקובל בחברה המערבית, הן פעמים רבות אותן אוכלוסיות שלא מחסנות. אבל עדיין, קשה בהרבה למצוא אוטיסטים שלא חוסנו, כמו בני (למרות שאני כן מכירה גם כמה כאלה), מאשר אוטיסטים שינקו לתקופה ארוכה.

עיתונאי עשה מחקר על קהילת אמיש, שאינם מחסנים כידוע, ומצא שאין שם אוטיזם (האוטיסטים היחידים היו ילדים מאומצים שכן חוסנו). המחקר נדחה כחיזוק לתיאוריית התמירוסל בטענה שייתכן שלאמיש יש מאגר גנטי שונה מיתר האוכלוסייה, היות שהם מתחתנים ביניהם. אבל יש קליניקה בשיקגו שיש בה עשרות אלפי ילדים שהם homeschooled, ולא חוסנו (וניתן להניח גם ינקו יותר מהממוצע, אבל צריך לבדוק את זה). מעטים מהם אוטיסטיים, ועליהם אי אפשר לטעון שמאגר הגנים שונה. המתנגדים לתיאוריית החיסונים והתמירוסל הוזמנו לעשות עליהם מחקר... למיטב ידיעתי אף אחד מהם לא הרים עדיין את הכפפה הזו (מעניין למה).

לגבי רגישות יתר או חסר תחושתית, מוטוריקה פגומה, ושיווי משקל לקוי:
זו תופעה שמאפיינת הרעלת כספית או חוסרים בנוטריינטים מסויימים, שגם הם יכולים להיגרם מהרעלת כספית.
הרבה ילדים הפסיקו להיות זקוקים לגרייה, או להפך: רגישים אפילו לתווית של החולצה, אחרי שהתחילו לקחת תוספים של ויטמינים (בעיקר קבוצת ה-B) ומינרלים (בעיקר אבץ). הנקה במקרה זה לא תועיל בהכרח גם אם תזונת האם טובה, כיוון שיש בעיה בהשמשת הנוטריינטים האלה בגוף. אדרבא, אם האם סובלת מהרעלת כספית מתמשכת (כגון מסתימות אמלגם או מאכילת דגים), הכספית עוברת לילד בהנקה. ייתכנו גם ילדים שהקזאין (חלבון החלב) שבחלב אם גורם להם לתופעות אוטיסטיות כיוון שאין להם יכולת לפרק אותו כהלכה (עוד תיאורייה היא שקזאין וגלוטן = חלבון המצוי בדגנים אינם מתפרקים כראוי לחומצות אמינו אלא רק לפפטידים דמויי אופייאטים, שחוצים את גבול הדם מוח וגורמים לחולמנות ולניתוק המאפיינים הרבה אוטיסטים; זו אחת הסיבות שממליצים לאוטיסטיים על דייאטה נטולת גלוטן וקזאין).

לילדים שרגישים מדיי למגע, זה יכול ממש להכאיב להם, במקרה הזה מגע אינו עוזר.
כשיותם היה תינוק והיה קוליקי (בדיעבד - כנראה רגיש לכימיקלים), קרה יותר מפעם אחת שהוא נרגע דווקא כשהפסקתי לגעת בו. כיום יש לו רגישות-חסר והוא דווקא מאוד אוהב שעושים לו מסג'ים עמוקים, מחבקים וכו'.

לגבי אוטיזם בחברות לא מתועשות: אוטיזם אובחן לראשונה בשנות השלושים, אצל הילדים מהמחזורים שקיבלו את החיסונים הראשונים עם התמירוסל. אוטיזם לא היה קיים כלל במדינות מסויימות עד שהגיעו לשם החיסונים עם התמירוסל (למשל, סין).

ולבסוף, לגבי נושא התווית, אני אכתוב את זה שוב:
בניגוד, אולי, למה שקורה עם ליקויי למידה אחרים, הנטייה הכללית בחברה היא דווקא לנסות לא לתת את התווית של אוטיזם.
כמעט כל הורה של ילד שאובחן כאוטיסט עבר התנסות דומה, כאשר ההורה מרגיש שמשהו לא בסדר, אבל האיבחון הרישמי מבושש לבוא. או שניתנת תווית מעורפלת בנוסח "הפרעות תקשורת", הכול כדי לא לומר את ה-A word. לא נדיר שהורים מחכים מעל חצי שנה רק כדי לקבל את האיבחון שמאפשר מימון של טיפולים שנחוצים כל כך לילד (על דבר אחד כל המחקרים מסכימים לגבי אוטיסטים - טיפול אינטנסיבי ומוקדם ככל האפשר הוא המפתח להתקדמות מרבית).

אוטיזם בתיפקוד שאינו גבוה זה לא משהו שאפשר לפספס. זה לא משהו שהחברה המציאה. וזה לא משהו שמאפשר לאנשים האלה להסתדר בחברה - כל חברה - או לשרוד בלי קושי ובלי עזרה פעילה. אם אפשר להאשים במשהו את "החברה", אותה יישות שמגלמת כנראה את הרוע המוחלט, זה יהיה בעצימת עיניים נוכח עליית מקרי האוטיזם ובסירוב לנקוט פעולה שתעצור את העלייה ותעזור למשפחות שניזוקו. לא בריצה לתת תוויות מיותרות.

_אבל מה שאפשר לעשות פה אצלנו :
לדאוג לתזונה טובה ולטיפול טוב באם גם לפני ההריון
הריון בריא
טיפולים מחזקים לאם (וגם לאב)
כושר ואושר
לידה טובה
בלי ברית מילה
לשקול חיסונים
ובכלל,לעשות קבלת פנים טובה לעולל,שירצה להשאר איתנו כאן,גם בנפש ולא רק בגוף._

אלה יופי של המלצות לכל ילד.
אבל מניסיון (לא רק שלי), אפשר לעשות את כל אלה, ועדיין הילד יהיה אוטיסט.
מה שיש לי להגיד על הגישה הזו כבר כתבתי בקטע give us a break בדף הבית שלי. אני ממליצה גם על "השמיעי קולך" של קתרין מוריס בהקשר הזה.

תמי

שלום דני ומיכל , האם האפשרויות המוצעות עזרו בדרך כלשהי?? אשמך לדעת.

ל דני ומיכל , בנוסך לנושא החולצה של אשתך, הייתי מנסה לבדוק את תגובת בתך אליך בכל חוש בנפרד.
ילדים רגישים במיוחד יכולים להגיב בחריפות בעקבות גירוי בכל חוש הגורם לתגובות אוטונומיות. חוש החש בהיפר קליטה יפעיל את המנגנון האוטונומי הגורם לתחושות גוף קשות כגון בחילות, כאבים באזורים שונים, סחרחורות, הזעת ייתר, חרדה ועוד.
ניתן לבחון כל חוש בנפרד באמצעות טכניקות שונות.

שמע: לקחת אותה על ידיך ללא אמירה כלשהי, רק לאחר שהיא נמצאת על ידיך מספר שניות או דקות ובמידה ולא החלה לצעוק עדיין, תנסה לדבר אליה ולראות את תגובתה.

ריח: תבדוק את תגובתה אליך כשאתה לאחר מקלחת שלא השתמשת בה בסבון או שמפו שלך אלה בשל אשתך (במידה והם שונים), אל תשתמש בדאודורנט או אפטרשיב או חומר אחר כלשהו היכול להדיף ריח. לאחר מכן קח אותה על ידיך כשאין בגד כלשהו על גופך (על מנת למנוע ריחות הבאים מהבגדים).

מגע: כשהילדה בזרועות אשתך, נסה לגעת בה בדרך שאתה מחשיב לעדינה ואוהבת. בדוק את תגובתה. יכול להיות שמה שעבורך עדין ואוהב, עבורה לא נעים מסיבות שונות. במידה ואכן היא מגיבה לא טוב למגע שלך, נסה לשנות את צורת המגע שלך עד שתמצא את הדרך המתאימה לילדתך. חזק יותר, חלש יותר ועוד.

ראיה: האם ילדתך מצליחה ליצור קשר עין איתך? האם אתה יוצר קשר עין איתה? עבור תינוקות קשר עין שווה ערך לנשימה, מזון, מגע, אהבה ובכלל.
במידה והקושי נמצא בתחום הזה, עליך לנסות ליצור איתה קשר עין מתמשך, לפרקי זמן ערוכים עד כמה שניתן. תתפלא עד כמה הנושא יכול לחולל פלאים בתינוקות.

בנושא החוש האנרגטי, איני יכול להמליץ מכיוון שאיני יודע מה רמת הרגישות שלכם לגבי תחושת אנרגיה והמשמעות הרגשית הבאה לידי ביטוי ברמות הקרינה של האנרגיה האנושית. כל רגש משדר רמות שונות וקרינה שונה של אנרגיה. סביר להניח שבמידה וילדתך רגישה אנרגטית. ואתה משדר דרך האנרגיה שלך רגשות הקשים לה כגון כעס עצור, פחד או חרדה, או רגשות עצורים אחרים, היא יכולה להגיב אליך על פי מה שהיא קולטת.

מקווה שתוכל לקחת משהו מזה, בהצלחה רבה.

לא נראה לי, לפחות לא תמיד.
הילד שלי היה תינוק רגיש במיוחד (הוא הטריגר לדף הזה), והיום, בגיל רבע לשש, מלבד מרפאה בעיסוק שטוענת שיש לו קצת רגישות יתר למגע בגלל שלא אוהב להיות בתוך קלקר, אבל במציאות לא נתקלנו בשום בעיה בנושא, הוא כבר לא רגיש באופן קיצוני ואין לו שום קושי תקשורתי.

לדעתי רגישות יתר היא צבע אחד על קשת האוטיזם, שבה נכללת גם תסמונת אספרגר (ואגב, הנוירולוג הסופר אוליבר סאקס כתב על טמפל גרנדין בספרו "אנתרופולוג על המאדים), ומכיוון שכך נחשבת הפרעה נוירולוגית.

ריח מסוים שמפריע לה? ככה זה עם תינוקות רגישים במיוחד (כמעט הגענו למיון בגלל מה שהסתבר כריח לא מוכר).

לגבי הבעיה הראשונה, נסה ללבוש חולצה משומשת של רעיתך. הריח המוכר והאהוב ירגיע אותה וכך היא גם תתרגל להיות עליך.

מנסיון- זה עובד!
אם רעיתך מניקה אז תניח על עצמך חולצה מעט רטובה מחלב ועליה את הבת.

דני, תשים לב האם היא צועקת רק כשהיא עליך ורעייתך בטווח הראיה או גם כשאתם לבד. תנסה כשאתה והיא לבד ואפשר גם לשים אטמי אוזניים כדי לבחון האם היא נרגעת לאחר זמן סביר.

בהצלחה!

וגם אם היא רגועה עליה ועוברת אליי היא מתחילה לצרוח
הייתי מנסה לתת לה להתרגל לאט על ידי זה שאמא ואבא יושבים צמודים, התינוקת על אמא, יכולה לראות ולגעת באבא בלי לעזוב את הביטחון של אמא.

גזים?
(מה היא אוכלת?)

כאבי אוזניים? או כאב אחר שקשור בתנוחת הגוף, במגע מסוים?

לגבי הבעיה הראשונה, נסה ללבוש חולצה משומשת של רעיתך. הריח המוכר והאהוב ירגיע אותה וכך היא גם תתרגל להיות עליך.
לגבי הבעיה השניה, בדקו את התגובה שלכם. התגובה האידאלית היא כמובן לא להגיב לצרחות האלה בדרך שונה מבכי רגיל. כלומר לחבק ולנשק אותה גם אם היא מחרישה אתכם. בלי להילחץ, בלי להרים את הקול, בלי לכעוס. אם היא לא תזדקק לצרחות האלה היא לא תשתמש בהן.
נסו להסתובב איתה במנשא צד כל הזמן. בקשו הדרכה ממישהו שמשתמש במנשא כזה.
הימנעו מלהשאיר אותה לבדה.
אולי היא תינוקת שזקוקה למגע רצוף. יש ילדים כאלה. פשוט ספקו לה מגע כזה. גם ביום וגם בלילה.

הבת שלנו בת חודשיים (יש לנו ילד בן 3.5 וגם איתו זה היה בערך כך), יש לנו שתי בעיות עיקריות, שלדעתנו קשורות אחת לשניה איכשהו:

1. היא נרגעת רק על אמא שלה ולא עליי, וגם אם היא רגועה עליה ועוברת אליי היא מתחילה לצרוח (זה אגב, לא קרה עם הבן שלנו, רק איתה) ואיך שהיא חוזרת לאמא שלה היא נרגעת אוטומטית.
2. היא צורחת צרחות אימה (בשבועיים-שלושה האחרונים) גם בבית וגם ברחוב, שפשוט נהיה סיוט להיות איתה. זה כבר לא נראה לנו קשור לגזים אלא לדברים אחרים (לא יודעים מה).

מי יכול לעזור לנו???????? S.O.S
דני ומיכל העייפים

תודה יהודית.
מסקרנות (-:

גילה הנה קישור לאתר של רמי כץ המלמד את שיטת ליקוי למידה שחלק מתוכנית הלימוד הוא איזון גופנפש. מגע תנועה ועוד.. (אגב אף אחד לא המציא כלום אף שיטה) ואם יש לך שאלות או שאת רוצה לדעת פרטים אני אשמח לתת לך טלפונים .
http://www.kishurei-lemida.com/
יהודית שפמן שהתנסתה בחלק

הדברים שנכתבו כאן בדף על מגע וגבולות גוף - מאוד נכונים, ומהווים למעשה, את הבסיס לטיפול בנושא
אתה יכול לפרט?

יוםטוב, אפשר לקבל עוד קצת אינפורמציה על שיטת אלבאום?

אכן יש דרכים לטפל ברגישות יתר בכל גיל! אני אישית עברתי כאדם מבוגר טיפול בשיטת "אלבאום". זו שיטה שכל כולה מתבססת על מגע ותנועה, עם דגש עצום על הנושא של רגישויות יתר. הטיפול בשיטה הפחית במידה ניכרת את הרגישות שלי (ועזר לי גם להבין את ההשלחות של הרגישות, וכך להתמודד טוב יותר עם הנושא). מדיווחים ששמעתי מהורים של ילדים שטופלו בשיטה, וממטפלים, השיטה עובדת מצויין עם ילדים בעלי רגישות יתר (השיטה מוכרת בעיקר בזכות ההצלחה עם לקויי למידה). הדברים שנכתבו כאן בדף על מגע וגבולות גוף - מאוד נכונים, ומהווים למעשה, את הבסיס לטיפול בנושא.

האם כדאי לשלוף החוצה באיזמל מנתחים את החלק על אוטיזם לדף חדש שיקרא אוטיזם_? (הצעות לשם בבקשה)

והשאלה היא האם אפשר לטפל בזה גם בגיל מבוגר? או שאם לא טיפלנו בזה מספיק מהר בינקות- זה אבוד?

< למשל,טובי היום לבשה חולצה יפהפייה מבד שהוא לא כותנה ואחרי שתי שניות כשזה התחיל להציק החליפה לטישירט פשוטה מכותנה... >

רגישות יתר וחוסר רגישות נחשבות היום לבעיה אחת - בעית ויסות.

הדיון כאן נפסק די ממזמן ובכל זאת הוא מעניין ולכן יש לי שאלה.

מה הקשר בין ברית מילה לאוטיזם? מיכל כתבה למעלה שזו אחת מההמלצות ו במטרה למנוע אוטיזם, מה זה קשור?!

שנית, ברקת כתבה שאם לא מטפלים בילדים כמו איתמר בילדות אז הבעיה מתגברת בבגרות (לגבי חוסר רגישות), אז זה אותו הדבר לגבי ילדים עם רגישות יתר?

הערה אחת: האוטיסטית שהזכירה אביה נו אינה דונה ויליאמס, אלא טמפל גרנדין (Temple Grandin). לא חושבת שהיא "יצאה מזה", לא על פי הגדרות קליניות של אוטיזם ולא על פי עדותה האישית.

נאוה, זה לא מקטע קיצוני (אני דווקא לא קיצונית...).
זה בגלל המחקר. אני עוסקת במחקר התרבות, וגם במחקר הרפואי של ההנקה. נתקלתי בשאלה של אוטיזם והנקה בכמה הזדמנויות מעניינות, וזה גרם לי להעלות את ההיפותיזה. הקשר ידוע לגבי כמה וכמה מחלות, כמו סרטן, סוכרת, ועוד. אוטיזם הוא מקרה מעניין במיוחד, גם מפני הקשר לתהליכים במוח (חלב האם מותאם במדוייק להתפתחות המוח, וכל מזון אחר אינו מותאם). לכן יש כאן בין השאר גורמים רפואיים שמרתקים אותי. אבל קודם אעשה את המחקר המתוכנן שלי על הנשים האתיופיות בארץ, ורק אח"כ אפנה לקבלת מילגה למחקר על האוטיזם.

מתאים לך לבדוק את זה, בשמת
עוד לא פגשתי מישהי/ו כל כך קנאי לקטע של ההנקה
ואני בעצמי די קיצונית בבעד שלי - בלי הסברים

תודה, מיכל! זה ממש מרתק!
דרך אגב, לי יש היפותיזה שאשמח לבדוק במחקר מדעי יום אחד, שיש גם קשר בין אי הנקה לאוטיזם.

בשמת-באנגליה האוטיזם נקרא בעבר "המחלה של הילדים העשירים" כי רק למשפחות העשירות היה כסף לקנות את החיסונים.כך לפי החוברת של רוזנטל.
יש כמה התיחסויות לאוטיזם:(התיחסות כיום,לפי הבנתי האישית)

הקונבנציונאלית-יודעים שיש קשר ללידה לא טובה,לגנטיקה אבל לא ממש יודעים מה לעשות עם זה

האלטרנטיבית-הומאופתיה למשל,מדברת על בעיות בהריון (חוסר מי שפיר,בעיות נפשיות של האם ועוד)
וגם על לידות בעיתיות (מכשירניות בעיקר)
יש ספר של הרשקו בנושא אני אנסה להשיג את שמו.

לפי נתונים שמביאה נירית שפירא בהורים וילדים האחרון יש כיום מקרה אחד של אוטיזם ל-500 !!!! לידות.

לפי מה שהבנתי מאנשים שמטפלים באוטיזם יש לכל אוטיסט את הסיבות האישיות שגרמו למצבו:
יש חלק שנולדים עם קווי אישיות אוטיסטים (אפשר לראות את זה בכף היד שלהם)-(לפי שיטת שירלי ורדי)
ואחרים "צוברים" טראומות ונזקים לגוף,כמו למשל בלידת ואקום שבה הראש לעיתים ממש נמחץ ונוצר נזק נוירולוגי,ברית מילה,תגובה קשה לחיסונים,ועוד..

האם אפשר לתקן ?
כן!
שיטת שירלי ורדי,אוסתאופתיה,הומאופתיה,רפואה סינית,שיקום רגשי וקוגנטיבי,כל אחד לפי צרכיו וחולשותיו.

האם אפשר למנוע?
את בטח יודעת שהתסריטאי הכי טוב הוא אלוהים.
אבל מה שאפשר לעשות פה אצלנו :
לדאוג לתזונה טובה ולטיפול טוב באם גם לפני ההריון
הריון בריא
טיפולים מחזקים לאם (וגם לאב)
כושר ואושר
לידה טובה
בלי ברית מילה
לשקול חיסונים
ובכלל,לעשות קבלת פנים טובה לעולל,שירצה להשאר איתנו כאן,גם בנפש ולא רק בגוף.
אוטיזם הוא נושא ענק אני מקווה שלא חטאתי וקצרתי מדי,אשמח לתת עוד הבהרות.

בשמת, מה הופך אדם רוחני או ראציונלי? מה הופך אדם לאמנותי או טכני?
אנשים נולדים במליון ואחת וריאציות - הכל אפשרי - לטוב ולרע
ההבדל הוא בגישה של החברה:
חברות פרימיטיביות יהפכו את הרגישים הללו לרופא האליל או למכשפה של השבט
הם מייחסים כוחות רוחניים גדולים לנפגעי אוטיזם וכאלו
כי בגלל חוסר הקשר שלהם עם העולם הזה - הם בטוח בקשר עם העולמות האחרים
היו אנשים במערב הפרוע שהצילו את חייהם ולא נהרגו על ידי האינדיאנים בארה"ב
רק על ידי התנהגות "משוגעת" - בדיוק מהסיבה הזאת

בחברה המערבית המתקדמת שלנו, שמים מיטת סדום ומתאימים אליה את האנשים
בגלל זה, כל כך הרבה אנשים יוצאים חסרים

כל הדברים שאתן כותבות מאוד מעניינים ומעוררים מחשבה!
עלו לי מליון שאלות בראש, שבטח אין עליהן תשובות. למשל, האם יש אוטיסטים בקרב שבטים נידחים, או שהאוטיזם נוצר ממשהו בעולם המודרני (פגיעה בלידה, חיסונים וכו')?
איך נוצרת תת-רגישות או רגישות-יתר? האם זה נגרם ממשהו בהריון? האם זה נגרם בלידה או אחריה? אולי מה שאני רוצה לדעת הוא, בעצם, אם אפשר למנוע את זה...
מה שכן, מאוד מעניין אותי כל מה שאתן מספרות כאן על הדרכים שאפשר לרפא את זה, אפילו באופן חלקי.
ושוב מוכחת חשיבות ה מגע הפיזי בילדים, ובמיוחד - המגע ה"נכון", כפי שהוא מתאים לכל ילד באופן אישי.

Autism and Visual Thought

My Mind is a Web Browser: How People with Autism Think

שגית, מתוך הספר, לא נשמע לי גבולי בכלל - תקראי

שמעתי פעם ממרצה שלי על האשה הזו, וכנראה שהאוטיזם שלה הוא מאוד גבולי, לא בטוח בכלל שהיא אוטיסטית, למרות התרומה שלה לטיפול באוטיסטים.

אביה,
נדמה לי שאת מדברת על אישה בשם דונה ויליאמס שכתבה ספר בשם: אף אחד בשום מקום
Nobody Nowhere / Donna Williams
יצא בעברית בהוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד
סיפור מדהים על עולמם הפנימי של האוטיסטים

וחוץ מזה, להרבה אנשים רגילים יש אלמנטים אוטיסטיים בקשר שלהם עם העולם
זו פשוט תפיסה אחרת של העולם

מענין, מזכיר לי: פעם ראיתי סרט על אשה שהיתה אוטיסטית כילדה ויצאה (בערבון מוגבל) מזה, נדמה לי שהיא אוסטרלית. היא דווקא סיפרה על עצמה כעל בעלת רגישות יתר, גם של מגע, גם לצלילים )ספרה שכשהיו נוסעים במעבורת היתה מתחילה לצרוח ולכסות אזניה כשהיו מפעילים הצופר, שלאחרים לא הפריע). פעם ראתה אצל דוד, שהיתה לו חוות בקר, איך "מחתימים" את הבקר: כל פרה היתה מוכנסת לבין שני לוחות עץ גדולים שהיו לוחצים אותה כמו מלחציים גדולים, וזה היה מרגיע אותה מאד. (כנראה נותן את התחושה של להיות צפוף בתוך העדר, שמשמעותו לפרה היא "בטחון"). היא חזרה הביתה והתקינה לעצמה מין מלחציים כאלה, ומצאה שזה מאד הרגיע את רגישות היתר שלה למגע. והראו בסרט שהיום מלחציים כאלה הם חלק סטנדרטי בחדרי טיפול לאוטיסטים. כמובן, מרופדים וצבעוניים, ויש שלט (למידת הלחץ) שהילד עצמו מחזיק ביד ושולט במתקן.
אגב, היא דוקטורית לבניית מתקנים לחיות חווה. אמרה שעד היום היא מצליחה להזדהות ולהבין חיות הרבה יותר טוב מאשר אנשים. הסרט נגמר כשהיא עומדת על שפת הים בשעת שקיעה ואומרת ספק בעצב ספק בעניניות שהיא יודעת שאנשים רגילילם מוצאים את המחזה הזה מאד מרגש, לה זה לא מזיז במיוחד.

דבר שני: מה עם טיפולים אוסטאופטיים? נראה לי שיש צ'אנס טוב שיכולים לתקן יציבה שווי משקל שליטה על הגוף רגישות ית או חסר. (עובדים גם על מערכות של המוח כולל הפרימיטיבי, גם על מערכות עצביות, גם הורמונליות). (כתבתי פעם תאור קצרצר של הטיפול בדף על כאבי וסת נדמה לי. )

אני משערת שכל ילד בודק את גבולות הכאב שלו ואת התחושה של להיתקע בחומרים שונים, אבל אני גם מאמינה שילד רגיל לא חוזר על זה שוב ושוב. יש גבול כמה פעמים ילד נורמאלי ירוץ עם הראש לתוך דלת זכוכית, אני משערת שאחרי פעמים ספורות יכאב לו בראש והוא יפסיק.
אותו דבר לגבי הכאה עצמית.

האם יכול להיות ילד שאין לו הבעיה הזאת והוא בכל זאת רץ ונתקע בדברים בכוונה לפעמים? מכה את עצמו לפעמים?

טוב אני אנסה לענות.
אכן לאיתמר יש נטיה וצורך לגעת בכל. הוא נופל המון ונוהג לרוץ ולהיתקע בדברים בכוונה. יש מעט מאד דברים שגורמים לו כאב.
אכן יש לו בעיה מסויימת בשיווי המשקל והוא מתרגל המון את העינין.
לא ראיתי בעיה מיוחדת בבלוטות הטעם, הוא אוכל מעט מאד מתוקים אולי תמצאי לכך סיבה.
המוטוריקה שלו אכן מפגרת מעט אחרי בני גילו, אפשר לראות את זה בציורים ובבניה בלגו למשל.
מה שמפריע לי במיוחד באופו אישי הוא הצורך שלו במכות ובנפילות, הוא מכה את עצמו המון ומפיל את עצמו מכל מיני מקומות.
אצל נבו הבעיה כמעט ואינה באה לביטוי, אני באמת חושבת שהטיפול הנכון בשנה הראשונה פתר את הבעיה.

בשמת, איזו קריאת כיוון, אני מסמיקה
אישית, לא ממש יצא לי לטפל אבל אני יודעת על התופעה.
יש לנו נטיה לחשוב שכולם כמונו. רגישות היתר מוכרת יותר בעיקר כי היא קולנית יותר
תינוק עם "רגישות יתר" יגיב בבכי ובאותות מצוקה לכל גירוי וייחשב ל"תינוק מפונק" שצריך תנאים מיוחדים
תינוק עם "רגישות יתר" יהיה רגיש בכל או לפחות בכמה חושים: קול / אור / מגע / אנין טעם / שינוי תנוחה

רציתי לדבר על תינוק עם "תחושת גוף ירודה" כשפתאום הבנתי שיש לי המון שאלות. אז אני מפנה אותן אליך, ברקת:
(אני מציגה ציפיות שלי - אשרי או תשללי ואם את יודעת, אנא הסבירי למה + שאלות)

1. אני מצפה להתנהגות שנוטה להתחכך ולעיתים אולי לפצוע את העור
2. אני מצפה אולי גם לקושי בזיהוי תנוחת הגוף ומקומו במרחב.
3. האם יש בעיה בשיווי משקל?
4. האם יש פגיעה בחושים אחרים? - טעם אולי הגיוני, ראיה ושמיעה נראה לי פחות סביר
5. אני מצפה לבעיות מוטוריות, בעיקר מוטוריקה עדינה וקואורדינציה

אני מבטיחה לבדוק דברים ולחזור עם מידע, ברקת, אודה על תגובתך, מתוך חיים עם הבעיהה

הממ... שמעתי על זה, אבל לא בצורה הברורה והמפורטת שאת תיארת.
אני מתה לדעת מה יש לנאוה להגיד על זה (וכל אחד אחר שיש לו זווית טיפולית להסתכלות על הדברים המעניינים האלה).

זה בדיוק ההיפך ממה שמתואר פה. תינוקות (אם זה לא מטופל זה ממשיך גם בבגרות) שאינם רגישים למגע וזקוקים לטיפול אגרסיבי על מנת להגיע לרגיעה. זה אומר מאסאזים שבהם נגעתי בכל האיברים והפעלתי לחץ בזמן המגע, זה אומר שהם נזקקו (נבו עדיין) לעיטוף הדוק מאד על מנת להרדם. זה אומר שבגיל יותר מבוגר הילד נופל המון או חוטף המון מכות כחולות ובכלל לא שם לב. ואני יודעת שתגידי לי שזה קורה לכל ילד אבל אני מדברת על מכות ממש (!) רציניות שלאיתמר לא היה מושג מהן.
עם איתמר לא ידענו מה לעשות לכן בעיקר עטפנו אותו חזק כדי שירדם ועשינו מאסז' עם נבו כבר הכרנו את העינין ומהימים הראשונים הוא היה במנשא אינדיאני בתנוחה אנכית שבה הוא צמוד לחלוטין לגוף שלנו. ובאמת אצל נבו אנחנו רואים שליטה הרבה יותר טובה בגוף.
אני כבר לא זוכרת מי היו אלא שכתבו כאן על כך שהן נופלות ונחבלות כל הזמן אבל זה הסימפטום לתחושת גוף ירודה בגיל בוגר, האדם פשוט לא יודע איפה הוא נגמר בדיוק ולעיתים גם נזקק ל"מכות" או להפעלת לחץ על איבריו על מנת ליצור לעצמו "מסגרת" של גופו.
עם איתמר למשל שמתי לב שאם הוא לבוש בבגדים צמודים הוא הרבה יותר יציב מאשר אם הוא לבוש בבגדים רפויים. מכיוון שלצערי אי אפשר לשלוח בן לגן בטייטס אני קונה לו מכנסיים מבדים נוקשים (ג'ינס) או עם הרבה תיפורים על מנת שיחוש אותם. ומלבישה אותו בשכבות כך שיש מישקל על הגוף.
עם נבו למרות שלדעתי הבעיה הראשונית היתה חמורה יותר, היא טופלה טוב יותר ע"י השימוש במנשא והשינה המשותפת בצמוד אלי במשך שנה. הוא היום במצב מצויין.

ברקת,
מה זה "תחושת גוף ירודה"? לא בדיוק ברור לי, והייתי מאוד רוצה שתסבירי, אם זה מתאים לך.

כרמית
דף מדהים. הנה אני לומדת דברים חדשים.
כאמא לשני ילדים עם תחושת גוף ירודה הייתי צריכה לעשות בדיוק ההיפך ממה שאת מתארת פה.
נשמע לי קשה מאד אבל דרכי ההתמודדות שלך (שלכם) נהדרות בעיני.

לא חייבים ממש להכניס את הפטמה (זה מרגיש די מוזר, למען האמת...) למרות שאם עושים את זה, יש סיכוי שאפשר יהיה לחזור להנקה... אבל אפשר להאכיל בעירום ובתנוחת הנקה, ופשוט להחזיק את התינוק הרבה בצורה הזו.
תינוקות עם בעיית האכלה, הכי כדאי להאכיל תוך שימוש ב- FingerFeeder שמאד נוח לשימוש לתינוק קטן שלא יכול לינוק/לאכול מבקבוק והוא גם אמצעי העזר היחידי שבו ההאכלה היא מאיבר גוף (אנושי וחם) ולא מפלסטיק/סיליקון וכדומה.

והנה תמונה של בני מואכל מהאצבע:

כרמית, עצות מצויינות.
כתבת: "היום אני יודעת שכדאי לשלב כמה שיותר מגע עור-אל-עור ללא בגדים. אם לא מניקים, כדאי לעשות "כאילו" - לא למטרות מזון, אלא למטרת הזנה רגשית".
זה הזכיר לי:
ד"ר דינה צימרמן (רופאה, יועצת הנקה ועוד ועוד) כותבת במאמר על הנקת פגים ב"מידע הנקה" שעומד להתפרסם בקרוב, שהתברר במחקר שמאוד עוזר לפג למצוץ מהשד של אמא שלו - לא למטרות הזנה (מדובר קודם כל בפגים קטנים מדי, שמקבלים הזנה בזונדה וכדומה, מחלב האם שהאם שואבת) אלא על תקן של מוצץ.
צריך להבהיר, שמחקרים קודמים כבר ביססו את הטענה, שכמו לתינוקות, גם לפגים יש צורך מציצה הנפרד מהצורך בתזונה. בעבר סיפקו את הצורך הזה של הפגים בעזרת מוצצים.
כעת כבר יש מחקרים שניסו להשתמש באמא במקום במוצץ פלסטיק וסיליקון (בין השאר בעקבות מקרי מוות כתוצאה מאלרגיה לסיליקון).
איך עושים את זה: קודם האמא שואבת את החלב (כדי שהמציצה לא תגרום לאיזה סילון של חלב שיינתז לפה של הפג ויגרום לו להשתנק), ואז נותנים לתינוק למצוץ מהשד ה"מרוקן" (אני כותבת במרכאות, כי השד אף פעם לא "מתרוקן" באמת). התברר שמציצה מפיטמת האם מביאה לתוצאות טובות בהרבה ממציצה ממוצץ. גם אם הפג מקבל ככה טיפות בודדות של חלב, לא קורה כלום.
כמובן, אמא שלא מיניקה, ואין לה חלב שיציף את פי התינוק, יכולה אפוא להוסיף גם את הפטנט הזה לתינוק שלה. זה מוסיף על סיפוק המגע גם את סיפוק צורך המציצה, וגם מחייב - כמו שאת כותבת בצדק רב, כרמית - את המגע בעור.

כמובן, זה פטנט שמתאים רק לאמהות מסוימות. אני תמיד מספרת, שבהריון בכל החומר שקראתי על הנקה היה כתוב: "השד אינו מוצץ", אל תתני לתינוק לנצל את השד, "השד הוא לא מוצץ". מרוב שקראתי את זה נעשה לי לגמרי ברור:
השד הוא מוצץ!

היי כרמית, איזה דף מבורך!!!
גם יהונתן היה ילד רגיש במיוחד. כבר בבית היולדות, בהנקה של שעות הערב, ביקשתי מחברותיי לחדר לכבות את האור הגדול ולהשאיר אור לילה, ושכל אחת תדליק את מנורת הלילה לצרכיה. בחודשי חייו הראשונים נהגתי לכבות אורות (לפעמים כולל הטלביזיה) ולהשתיק הכל כדי לעזור לו להרדם
הוא היה מגיב לכל שינוי בסביבה - קול, תנועה, אור
ואכן,
הוא חי על גופי, במנשא או מחובר לציצי כמו אינפוזיה - שעות, ישן איתי, כשבכה - נהגתי להניחו על החזה ולנשום נשימות עמוקות, איטיות וארוכות, מרפה את גופי ומשקיטה את עצמי, מדברת אליו בקול רך ומספרת לו כמה הוא נהדר וכמה אני אוהבת אותו. ואם הוא היה בסבל, נהגתי לומר לו עוד יותר וגם להסביר שזה הטיפול שיקל או שפצע זה דבר כואב והנשיקה כמובן שכמו פלא העלימה או הפחיתה כאבים

יהונתן גדל להיות ילד רגיש מאוד שיכול לחוש את מצוקתו של ילד אחר ולהציע מזור - עוד לפני שהילד הביע את צרכיו - והגננת מהגן ששיקם אותו בשנה שעברה, הייתה רגישה מספיק כדי לראות את זה

קיים קשר מסוים בין "רגישות יתר" לחוסר ביטחון
ולכן, "גב" רגשי הוא הדרך הטובה ביותר להבטיח שהילד יחוש בטוח בעולם - מצד אחד, יתעל את רגישותו להיות מקור של עצמה - מצד שני

בני הבכור היה תינוק רגיש במיוחד. אולי זה נבע ממשקל הלידה הנמוך שלו, ואולי מכך שאת השבועיים הראשונים של חייו הוא "בילה" באינקובטור חימום - לבד לבד. הוא סבל נורא מגזים, וכל שינוי גרם לו להיסטריה (בגיל 4 ח' כמעט הגענו למיון בגלל בכי נוראי ובלתי ניתן להרגעה. בדיעבד הסתבר שזה היה בגלל ריח לא מוכר). הוא עבר בשניה משינה (כשהיתה כזו) לצרחות אימים - בלי הכנה, בלי אזהרה, בלי אפשרות להתערבות מוקדמת. רק בגיל 5 ח' הוא למד לבכות...
לשמחתי, הצלחנו להתגבר על זה. עד היום הוא רגיש, אבל היום הוא בפירוש ילד מאושר, וגם התגובות שלו הן בהחלט סבירות לגילו. אבל זה לא קרה ביום אחד.
דברים שאני חושבת שעזרו לנו:

• הכי חשוב: מגע, מגע, מגע, מגע.

לקח לי כמעט שלושה חודשים להבין שאני צריכה לתת לו גם על חשבון אחותו התאומה (האמנתי במגע גם קודם, אבל "גם לה מגיע". ההחלטה לתת לו על חשבונה היתה אחת ההחלטות הקשות והחכמות ביותר שעשיתי. היא השלימה את שלה (לא היתה מוזנחת גם קודם) כשהוא התאזן, בסביבות גיל שנה וחצי. מבחינתי, זה היה הסימן הכי ברור שהמצב שלו התאזן). במשך כמה ימים, ניסיתי כמה שיותר שעות ביום להיות איתו עלי במנשא. צמוד צמוד. ההשפעה היתה מדהימה. גם בהמשך, כשהיו תקופות קשות יותר, תקופות "דבק" - התרופה הכי יעילה היתה מגע יזום כמה שיותר.

היום אני יודעת שכדאי לשלב כמה שיותר מגע עור-אל-עור ללא בגדים. אם לא מניקים, כדאי לעשות "כאילו" - לא למטרות מזון, אלא למטרת הזנה רגשית.

• לגונן על הילד, ולאפשר לו מפגש עם העולם לפי הקצב ש הוא קובע.

פעם ממש חטפתי אותו מידיה של קרובה-רחוקה שלקחה אותו מיידי בלי אזהרה. השתדלנו למעט במקומות המוניים, וגם כשהיו אירועים (משפחתיים...) ויתרנו על הנימוסים, והילד היה צמוד לאבאמא ומרוחק מהשאר, עד שהרגיש נוח (אפילו אם זה לא קרה). ידענו, שהברירה היא צרחות בלתי ניתנות להרגעה - וממילא נצטרך לעזוב...

• מים.

גילינו את זה רק בגיל 8-9 ח' אבל חוג מים ("שחיית תינוקות") עזר רבות. מלבד הכיף הגדול, המים עוזרים לתחושת ההתארגנות וגבולות הגוף, מרגיעים, מאפשרים מגע אחד-על-אחד עור-אל עור עם אבאמא ועוד יתרונות שלא קשורים לנושא הזה. זה יקר, אבל שווה כל אגורה, ולא ניתן להשיג בתנאים אחרים (אמבטיה "זה לא זה", בריכה רגילה היא קרה ומלאה חיידקים, ולכן לא רלוונטית לפני גיל שנה ויותר, וגם אז רק בקייץ).

• הרבה אמפטיה.

כשתינוק כל הזמן בוכה, מאד קשה נפשית להיות איתו שם. לי עזר, להזכיר לעצמי כל הזמן, שהבכי שלו נובע מסבל והוא לא "סתם". זה נכון לכל תינוק, אבל מקבל משמעות נוספת עם תינוק רגיש. אמפטיה וקבלה אפשרו לי להיות רכה ולקבל את הבכי בהבנה.

זה מה שעולה לי כרגע.

יש תינוקות רגישים במיוחד. זה יכול להיות עניין של אופי, או אפילו ליקוי פיזי, וזה יכול להיות תוצאה של נסיבות סביב הלידה. זה לא משנה. העובדה היא שתינוק כזה בוכה הרבה ו"מכל דבר" וקשה להרגיע אותו. קשה לראות אותו סובל, קשה להיות עם תינוק שבוכה (או צורח) כל הזמן. בקיצור קשה.
בדף הזה, אני רוצה לרכז עצות איך להקל על תינוק כזה, ולעזור לו להתמודד עם החיים קצת יותר.