על ידי צפריר_שפרון* » 28 אפריל 2008, 03:13
בהחלט יש מצבים בהם עדיפה התרחקות ואף סיום קשר.
עדיין, בכל מקרה, לא חשוב מי הגבר שנבחר, לא חשוב מהי מערכת היחסים הקורבנית שנבחרה - אם נבחרה, בכל מקרה, הסיפורים, ועומק הבירור - יהיו בדיוק אותו דבר - תחנות בדרך אל ההרמוניה האישית - של כל אחד ואחת.
כך, שקשר שמסתיים מבלי לברר דבר לעומקו, אותו דבר, יעלה בהכרח לבירור, בקשר הבא.
למשל מצב בו אדם מתרחק מביתו, מבית הוריו, ומרחיק נדוד עד קצווי העולם. מתוך שזקוק למרחק, ועתים בהחלט כך הוא.
שם, מתחיל מחדש.
עד מהרה יוכל לזהות בין חבריו החדשים את אותם 'תחליפים' להוריו, אחיו ואחיותיו, חבריו, ואפילו סיפורי האהבה והחיבור לזוגיות - אותו דבר.
אפשר להחליף בני זוג, ולצפות שימצא האחד, תימצא האחת, שאיתה זה יהיה אחרת.
עדיין, כשתימצא האחת, כשיופיע האחד, שמאפשר הרמוניה - לדעתה, או האחת שתאפשר הרמוניה - לדעתו, יהיה זה מתוך הסכמה של שני הצדדים, שהבשילו אל המפגש הזה, כל אחד ותחנותיו, התנסויותיו, ומידת נכונותו אל אושר.
כלומר, נאמר שהשתחררתי מקשר שנראה לי הדוק מדי, ולאחר מכן נגמר קשר נוסף שהיה רפוי מדי, ואז נמצאת לי בת הזוג המתאימה מבחינת המרחק והקרבה.
אזי, אותה אחת איננה שונה בהכרח מהראשונה ומהשניה, אלא, הבשלתי אל ההסכמה ללמידה משותפת של את מידת הקרבה והריחוק המתאימים לה ולי, והסכמתי לשתף פעולה עם תדרי האינטימיות האלה, המשותפים, הדומים (משיכה) והשונים (דחיה), הרי שבזכות קשרי עם הראשונה והשניה, נמצאת השלישית ראויה.
כלומר, השינויים שהשכלתי אליהם, גם מתוך ההיפרדות מקשרים אלה, הם ביטוי של
הסכמה.
ומתוך הסכמה, נמצא הבירור האישי עולה, וככל שמעמיק, עולים גם אותם צדדים אפלים.
שוב, הספר
לבסוף מוצאים אהבה, טוב לעיון ולמידה.
כאן, החיפוש אחר האהבה, המעגנת התחייבות הדדית, ברית ההדדית, במובנים רבים משמעותו יצירה משותפת.
יצירה זו לעתים קרובות היא עוד אדם, יקר לשני הצדדים, אשר במידה רבה,
מחייב בירור עמוק יותר.
אז, התחייבות שעלתה מתוך חיבה, חיוביות, הסכמה ואמון, נמצאת ניתן לומר - עומדת למבחן.
שכן, בהסכמה משותפת זו להביא ילד לעולם הזה, נקשר גורל, נוצר קשר דם.
לכן, כאשר כבר יש קשר כזה, הורי, גם אם אחד ההורים עוזב את הילד המשותף ונעלם, מתוך חולשה, טירוף הדעת, טובת הילד או כי מת, עדיין, הילת דמות הוריו של הילד - משותפת.
ומתוך אחריות זו, גם אם הפרידה היא המוצא, ובהחלט ניתן להיפרד, ולעתים גם נכון להיפרד במישור הפיזי, עדיין, לא נפרדים באמת.
אנחנו תקועים עם תולדות חיינו, למרות שהעבר משתנה תדיר - בהתאם לצורך.
בחינה עצמית, אבחון עצמי, עשוי להעלות את התשובה.
טוען הגבר את טענותיו כלפי האשה שאיתו.
ונמצאת זו עושה ככל יכולתה על מנת לעמוד ברשימת בקשותיו.
ואלה, רק משתנות, היא איננה מצליחה להביאו לידי אושר, כל אשר היא עושה - נדחה בבוז ובבקורת.
מתבוננת אצל עצמה, ומחליטה להפריד תוכן מצורה.
מתחילה להקשיב לדבריו באמת. מקשיבה לניגון, מזהה מרירות וכעס פנימיים, במקום זיהתה בו קודם בוז כלפיה.
מזהה בדידות של אהובה. מצוקה אצל אהובה. מזהה את האדם שהוא אהובה - כפי שהוא, נהדר ומוגבל, חכם וטיפש, ובעיקר מזהה את אהבתה אל האיש הזה, שנוגע במיתרי ליבה, שאיננה קשורה בדבר. אהבת אדם.
מזהה את הקרבה וההתרחקות, מזהה את אותות המצוקה, מזה את הייסורים, את האיסורים, ובעיקר מקשיבה.
אז, להפתעתה הרבה, מתוך הקשבתה אל אהובה, אל זעקותיו, אל חוסר בטחונו, מזהה את אלה בתגובותיה שלה.
משם, הסכמה להשתנות, עשויה להעלות גן עדן, בדיוק באותו מקום בו הגיהנום מומצא כל רגע מחדש - רק כי אפשר.
תודה רבה.
<שלם>
בהחלט יש מצבים בהם עדיפה התרחקות ואף סיום קשר.
עדיין, בכל מקרה, לא חשוב מי הגבר שנבחר, לא חשוב מהי מערכת היחסים הקורבנית שנבחרה - אם נבחרה, בכל מקרה, הסיפורים, ועומק הבירור - יהיו בדיוק אותו דבר - תחנות בדרך אל ההרמוניה האישית - של כל אחד ואחת.
כך, שקשר שמסתיים מבלי לברר דבר לעומקו, אותו דבר, יעלה בהכרח לבירור, בקשר הבא.
למשל מצב בו אדם מתרחק מביתו, מבית הוריו, ומרחיק נדוד עד קצווי העולם. מתוך שזקוק למרחק, ועתים בהחלט כך הוא.
שם, מתחיל מחדש.
עד מהרה יוכל לזהות בין חבריו החדשים את אותם 'תחליפים' להוריו, אחיו ואחיותיו, חבריו, ואפילו סיפורי האהבה והחיבור לזוגיות - אותו דבר.
[hr]
אפשר להחליף בני זוג, ולצפות שימצא האחד, תימצא האחת, שאיתה זה יהיה אחרת.
עדיין, כשתימצא האחת, כשיופיע האחד, שמאפשר הרמוניה - לדעתה, או האחת שתאפשר הרמוניה - לדעתו, יהיה זה מתוך הסכמה של שני הצדדים, שהבשילו אל המפגש הזה, כל אחד ותחנותיו, התנסויותיו, ומידת נכונותו אל אושר.
כלומר, נאמר שהשתחררתי מקשר שנראה לי הדוק מדי, ולאחר מכן נגמר קשר נוסף שהיה רפוי מדי, ואז נמצאת לי בת הזוג המתאימה מבחינת המרחק והקרבה.
אזי, אותה אחת איננה שונה בהכרח מהראשונה ומהשניה, אלא, הבשלתי אל ההסכמה ללמידה משותפת של את מידת הקרבה והריחוק המתאימים לה ולי, והסכמתי לשתף פעולה עם תדרי האינטימיות האלה, המשותפים, הדומים (משיכה) והשונים (דחיה), הרי שבזכות קשרי עם הראשונה והשניה, נמצאת השלישית ראויה.
כלומר, השינויים שהשכלתי אליהם, גם מתוך ההיפרדות מקשרים אלה, הם ביטוי של [b]הסכמה[/b].
ומתוך הסכמה, נמצא הבירור האישי עולה, וככל שמעמיק, עולים גם אותם צדדים אפלים.
שוב, הספר [po]לבסוף מוצאים אהבה[/po], טוב לעיון ולמידה.
[hr]
כאן, החיפוש אחר האהבה, המעגנת התחייבות הדדית, ברית ההדדית, במובנים רבים משמעותו יצירה משותפת.
יצירה זו לעתים קרובות היא עוד אדם, יקר לשני הצדדים, אשר במידה רבה, [b]מחייב[/b] בירור עמוק יותר.
אז, התחייבות שעלתה מתוך חיבה, חיוביות, הסכמה ואמון, נמצאת ניתן לומר - עומדת למבחן.
שכן, בהסכמה משותפת זו להביא ילד לעולם הזה, נקשר גורל, נוצר קשר דם.
לכן, כאשר כבר יש קשר כזה, הורי, גם אם אחד ההורים עוזב את הילד המשותף ונעלם, מתוך חולשה, טירוף הדעת, טובת הילד או כי מת, עדיין, הילת דמות הוריו של הילד - משותפת.
ומתוך אחריות זו, גם אם הפרידה היא המוצא, ובהחלט ניתן להיפרד, ולעתים גם נכון להיפרד במישור הפיזי, עדיין, לא נפרדים באמת.
אנחנו תקועים עם תולדות חיינו, למרות שהעבר משתנה תדיר - בהתאם לצורך.
[hr]
בחינה עצמית, אבחון עצמי, עשוי להעלות את התשובה.
טוען הגבר את טענותיו כלפי האשה שאיתו.
ונמצאת זו עושה ככל יכולתה על מנת לעמוד ברשימת בקשותיו.
ואלה, רק משתנות, היא איננה מצליחה להביאו לידי אושר, כל אשר היא עושה - נדחה בבוז ובבקורת.
מתבוננת אצל עצמה, ומחליטה להפריד תוכן מצורה.
מתחילה להקשיב לדבריו באמת. מקשיבה לניגון, מזהה מרירות וכעס פנימיים, במקום זיהתה בו קודם בוז כלפיה.
מזהה בדידות של אהובה. מצוקה אצל אהובה. מזהה את האדם שהוא אהובה - כפי שהוא, נהדר ומוגבל, חכם וטיפש, ובעיקר מזהה את אהבתה אל האיש הזה, שנוגע במיתרי ליבה, שאיננה קשורה בדבר. אהבת אדם.
מזהה את הקרבה וההתרחקות, מזהה את אותות המצוקה, מזה את הייסורים, את האיסורים, ובעיקר מקשיבה.
אז, להפתעתה הרבה, מתוך הקשבתה אל אהובה, אל זעקותיו, אל חוסר בטחונו, מזהה את אלה בתגובותיה שלה.
משם, הסכמה להשתנות, עשויה להעלות גן עדן, בדיוק באותו מקום בו הגיהנום מומצא כל רגע מחדש - רק כי אפשר.
תודה רבה.
<שלם>