[u]מישהי יכולה להסביר לי את מה שהיא אמרה?[/u]
לא יודעת בדיוק להסביר, וקשה בלי להכיר, אבל נשמע לי נכון.

[u]נסי אולי קצת להתמסר לזה ותראי מה יקרה.[/u]
בהצלחה @}

[po]נשימה מעגלית[/po] אולי?
זה לא ספציפית למגע, אבל זה לתבניות ואמונות שלנו בחיים..
ואפשר לתקן (())

אני מבינה אותך.אבל אינטואיטבית מדבר אלי גם מה שהמטפלת שלך אמרה.
אני לא בטוחה שאני יכולה להסביר את הדברים, רק מרגישה שכשאני חשה צורך להציל את הילד שלי יהיה טוב גם לקבל עזרה לעצמי.
נסי אולי קצת להתמסר לזה ותראי מה יקרה.
שיהיה בהצלחה לכולכן.

אז הייתי אצל מטפלת. אני מאוד מבולבלת עדיין. אולי זה יעזור אם אני אכתוב.
(אחד הדברים ש)היא אמרה, שהטיפול הוא בי ולא בה. שאני מגיעה לטיפול עכשיו בשביל לטפל בי, להיטיב איתי ולא איתה. לא אמרתי לה (אחרי שהיא התעקשה), אבל מאוד קשה לי עם זה. אני מרגישה במסע הצלה של הילדה שלי. זה מה שחשוב לי. מישהי יכולה להסביר לי את מה שהיא אמרה?
היא אמרה גם משהו שמאוד דיבר אלי ומשקף את מה שמעסיק אותי עם הילדה, למרות שהיא בכלל לא דיברה עליה אלא עלי. שלפעמים משהו שהוטבע בנו בגיל מאוד צעיר כבר לא מתאים ולא נכון, ופשוט צריך לבקש לשנות. רק צריך להיות ערים שזה כבר לא שייך.

בת כמה היא?
עוד שיטות לשיקולך:
עוצמת הרכות - בשבילה יכול לעשות פלאים אצל מי שחרד ממגע
NLP ודימיון מודרך בשבילך
ואולי גם כמה פגישות עם פסיכולוג (בשביל ההורים) בשביל להתמודד עם הקשיים, מקום נקי שבו אפשר לדבר על הכל ולפרוק [b]בלי לנסות לתקן[/b] אותך או אותה אלא קודם ללמוד לקבל.

[u]ואחרי שתי דקות הרגשתי הרבה יותר טוב. קראתי לה למיטתי והיא נרדמה בזמן העיסוי. סיפרתי לה כמה חשוב לי שנהיה ביחד, וכמה אני אוהבת אותה[/u]
(())
יופי לשמוע.
שמתי לב, שברגע שאנשים פותחים דף בבאופן, כבר מתחיל להתחולל שינוי (-:

@}

[po]טרה רוסה[/po]
תודה על הרעיונות הללו. הכל נשמע לי מאוד נכון.

[u]אבל ממליצה לחפש בויקיפדיה "פרחי באך" ו"הומיאופתיה".[/u]
וואלה |נורה|

[u]אולי טיפול במגע? ריפוי באומנות או בצבע?[/u]
לי או לה? וברצינות - בעלי חשב על פעילות בבריכה, ואני חושבת שבאמת נעשה את זה.

אתמול בערב היה סוער בבית, וכשבתי ביקשה ממני עסוי חשתי מרוקנת, ושאני לא יכולה להתמודד. הסברתי לה את הרגשתי, והיא הלכה מאוכזבת למיטתה. אני הלכתי למחשב, ואחרי שתי דקות הרגשתי הרבה יותר טוב. קראתי לה למיטתי והיא נרדמה בזמן העיסוי. סיפרתי לה כמה חשוב לי שנהיה ביחד, וכמה אני אוהבת אותה.

[u]הומאופטיה ופרחי באך זה אותו הדבר?[/u]
יש קשר: ד"ר באך (שכחתי את שמו הפרטי) לקח את הידע ההומיאופתי ויצר מספר מסוים (38? תבדקי בדף) של תרכובות קבועות, כמו רסקיו רמדי ואחרות. לכן זו שיטה מפושטת שמבוססת על הידע ההומיאופתי ועל התמציות ההומיאופתיות. זה על רגל אחת. אבל ממליצה לחפש בויקיפדיה "פרחי באך" ו"הומיאופתיה".

אולי טיפול במגע? ריפוי באומנות או בצבע?

אולי יש לה [po]רגישות טקטילית[/po]?
אני חושבת שאפשר להעביר לה מסר של אהבה גם לא דרך מגע, אם היא נרתעת. במילים, בתשומת לב למעשים שלה ובתשבוחות. אפשר לחזק את תחושת השייכות שלה למשפחה על ידי היעזרות בה בבית, במעשים ובהתייעצות (זה רק על קצה המזלג דברים שמלמדים בקורס הורים של אדלר. אני התחלתי להשתתף ואני מרגישה שיפור משמעותי ביחסים ביני לבין הבנות שלי).

בשמת
ידעתי שתצליחי לנסח את הדברים בצורה שתקל עלי! אני מגלגלת את הרעיון יותר בקלות.
סליחה על הבורות: הומאופטיה ופרחי באך זה אותו הדבר? כלומר, האם פרחי באך הם התרופה שהומאופטים רושמים?

אני מציעה הומאופטיה.
בני הבכור גם לא אהב מגע ועוד אי אלו עיניינים.
ההומאופטיה עזרה לנו מאוד (גם לי וגם לו וגם לקטנה). אם תרצי עוד פירוט אז במייל או טלפון (לא אוהבת להחשף כאן :-) )
יש לי מטפלת מומלצת, שנמצאת בראשל"צ.

[u]אולי יש תקווה שתשכנעי אותי? אני ממש רוצה להצליח![/u]
אני ממש לא במקום של "לשכנע".
אני מציעה את השיטות האלה כי א. ראיתי שזה עובד, וב. זה מסלול שעוקף את השכל. זה עוזר, מהר, תוך טיפול במשהו עמוק, בלי כל הברברת של הפסיכולוגיה שלרוב לא עוזרת לשנות דפוסים.
מה שאת רוצה הוא ליצור ריפוי ושינוי התנהגותי, כאשר ההתנהגות (החיצונית) נובעת מתוך בעיה לא ידועה פנימית, עמוקה. אילו הבעיה היתה ידועה, והפיתרון היה ברור לך, הרי היית יכולה פשוט לשנות. את לא יכולה פשוט לשנות, לכן זו העזרה שאני מציעה.
אני בקטע של קיצורי דרך... וכאלה שעובדים.
כן, אני יודעת, הדברים האלה מלאים כל מיני ביטויים שלא אומרים לי כלום ולא מדברים אלי.
אבל לדעתי זה שולי, זה ממש לא חשוב. מה שחשוב הוא, שראיתי שזה עובד. ומהר. ובלי לבלבל במוח. ובמיוחד בלי להציק לילדים (-:
אבל זה בסדר אם את לא מתחברת. בסוף תמצאי משהו שיקרוץ לך, ותנסי אותו, ותראי.

הי, מצטערת שלא חזרתי עד עכשיו.

_אייפק.
נועם הנוכחות_
בשמת תודה רבה. קראתי קצת על השיטות הללו, והאמת שלא הבנתי כלום. איך זה עובד בפועל? מה "עושים"?
בדף הבית של המטפלת נעמי בן יוסף היא מציגה ציטוט מתוך "תקשור". אני לא רוצה להישמע שיפוטית, אבל אני ממש לא מתחברת, ולמעשה האינסטינקט הראשוני שלי הוא רתיעה. אני מחזיקה ממך (בשמת) אדם ראציונלי. אולי יש תקווה שתשכנעי אותי? אני ממש רוצה להצליח!

[u]אולי לעבור למיטה משפחתית?[/u]
לצערי אין מצב. אני מאמינה שזה באמת היה יכול לעזור. תודה.

[po]תבשיל קדרה[/po]
אני מהמרכז. תודה.

[u]למקום שלומדים לקבל מגע[/u]
לאושרי הרב בתי הקטנה מוכיחה לי שאין לי בעיה כללית של מגע, אלא נקודתית עם הבכורה :-(
אני אנסה לשמור בראש את המחשבה על המקום המתפנק!

[u]פרחי באך[/u]
איך מוצאים מטפל בתחום?

[po]אהבה טהורה[/po]
תודה על האהבה הטהורה (())

אולי יעזור לך ללכת בעצמך למקום שלומדים לקבל מגע, לקבל אהבה. אולי לסדנאות של יעוץ הדדי. אני לא מכירה ממש את השיטות אבל יודעת שיש סדנאות כאלו. אם את תרגישי נוח עם נתינת אהבה על ידי מגע, עם נתינת אהבה בלי תנאים, יהיה לך קל יותר לאפשר לה לקבל את זה ממך.
להתנסות במיטה משפחתית נשמע לי אפשרות מעניינת. להצליח להתגבר על הנטייה להרחיק ולהגביל את האהבה והנתינה ובמקום זאת להיות במקום המתפנק. להרשות לעצמך לקבל את המגע הנעים של להיות מחובק עם הילדה גם בלילה.
(())

נסי פרחי באך

שמות של אנשים שיכולים לטפל יעזרו לך?
בצפון.

אני מאוד עצובה היום ואין לי עכשיו מילים חוץ מזה שאני מאמינה בכל ליבי [b]שתמיד אפשר לתקן[/b], תמשיכי לשתף@} איכשהו כשחושפים את הכאב והפגיעה בדרך כלל הדברים מתחילים להרפא.

אולי לעבור למיטה משפחתית?

אני לא בעד טיפול פסיכולוגי.
המלצות:
אייפק.
נועם הנוכחות (תעשי חיפוש באינטרנט על "נועם הנוכחות").
ויש עוד.

אז כמו שכתבתי בדף [po]הצד האפל של שיטת החמש דקות[/po], גם אני הייתי "אמא מבולבלת", כמו שאני מספרת תמיד לבתי הגדולה.
אני קצת חוששת להחשף, אז אמעיט בפרטים, ברשותכם.
אני מאוד רוצה להאמין ש [po]תמיד אפשר לתקן[/po], ולכן קראתי כך לדף. אבל אנחנו צריכים עזרה.
הילדה לא יודעת לקבל מגע. מתפתלת בחוסר נוחות ומניעה את כל האברים לכל הכיוונים;
לא יודעת לקבל נחמה כשקורה לה משהו רע. באה לספר (או שלא) ובורחת בבכי ובכעס;
מגרדת פצעים שוב ושוב, ומלאה כתמים שחורים בשל כך (מישהו יודע מנסיון אם זה נעלם פעם?);
כוססת ציפורניה עד זוב דם שוב ושוב;
(והארוע המפחיד ההוא בשירותים לפני כמה ימים);
וגם אני, אמא שלה, בבעיה. ההטבעה המוחית שלה אצלי היא: "לא לגעת", וקשה לי להעניק לה חיבוק או נשיקה; "לא נורא אם היא תבכה קצת" ואני צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן שאני כבר יודעת יותר טוב מזה. "לא לגשת בלילה" ומתמלאת כעס אינסטנקטיבי בפעמים הנדירות שהיא מגיעה אל מיטתנו בלילה, למרות שאני מקפידה לומר לה שהיא מוזמנת. הרגש עדיין לא מתואם עם ההוראות המודעות שאני שולחת לו כדי לנסות ולתקן. תמיד אפשר לתקן?
ואיך? למישהו יש עצה מה יכול לעזור?
בעלי העלה חשש מגיל ההתבגרות, זרק "התאבדות", ומאז גם אני בחרדה (נוספת, שמצטרפת לדאגה הכללית שלי לבעיות איתה).
אני קצת קטנת אמונה בנוגע לטיפול פסיכולוגי, אבל בעלי בעד. אם מישהו מכיר מטפל/ת שתראה את הקשר בין איך שמוחה עוצב והתעצב (תרתי משמע) בחודשים הראשונים לחייה, אשמח במיוחד.
גם מילה של עידוד תעזור.
המרגיעון אומר: "לפעמים הדרך לנצח היא להכנע". מה זה אומר לי?