על ידי אומניקי* » 26 מאי 2005, 18:33
רציתי לעדכן ולהודות:
עמית נולדה בשבוע שעבר, בלילה בין שלישי לרביעי, באחת הלידות היותר קלות ומדהימות (לא שיש לי למה להשוות), והמיילדת הסכימה איתנו בקביעה הזו..
כאבי הרגליים מהבצקות חלפו להם כפלא עם תחילת הצירים, ככה שלפני הקבלה לחדר הלידה מצאתי את עצמי עולה ויורדת שלוש קומות ברצף, הלוך וחזור - פעולה שלא נצפיתי עושה אותה כבר 3 חודשים לפחות..
שלב הצירים (הראשון) היה ממש קל ונסבל, לווה בעזרת הרבה מוזיקה, פיזיו-בול ואפילו ריקודים, ולשאלת הרופאים (החוזרת ונשנית) אם אנחנו מעוניינים במשככי כאבים, ענינו: איזה כאבים?
צירי הלחץ החלו כמעט מייד לאחר פקיעת מי השפיר, בפתיחה מלאה, ונמשכו כשעה וחצי, עד ליציאתה של עמית (אז עוד ניקי..). כאב, אני לא אגיד שלא, אבל בהחלט משהו שניתן לעמוד בו, ואם לא- אז לשבת או אפילו לשכב. בסופו של דבר, הלידה הסתיימה בשכיבה על הגב (חצי שכיבה-חצי ישיבה) עם הרגליים על טל ועל המיילדת, כי הסתבר שזו היתה התנוחה הכי טובה בשביל הפיצקית כדי לצאת לחלוטין, אבל לפני זה ניסינו כל מיני דברים אחרים (כולל עמידת שש על המיטה ושכיבה על הצד) כך שזה ללא ספק עזר לה לצאת יותר בקלות..
גם עיסוי הפירינאום בשמן שקדים היה מאוד יעיל והנזק הסתיים בקרע אחד שנתפר ועוד אחד קטן ('שריטה' ממש) שדווקא יותר הציק מהשני..
זהו, עכשיו בזמן הפנוי אני מקווה שנכתוב ונשמור איפשהו את סיפור הלידה שלנו, כי הוא באמת היה מדהים ומרגש אבל גם די משעשע (אנשים לא מאמינים שאחרי שבוע אפשר ומותר כבר לצחוק על זה - אנחנו צחקנו כבר אחרי יום).
אני מאחלת לכולן לידה כזאת, וגם ילדה כזאת ובעיקר בנזוג כזה..
מאוהבת מחדש,
אמא של עמית.
רציתי לעדכן ולהודות:
עמית נולדה בשבוע שעבר, בלילה בין שלישי לרביעי, באחת הלידות היותר קלות ומדהימות (לא שיש לי למה להשוות), והמיילדת הסכימה איתנו בקביעה הזו..
כאבי הרגליים מהבצקות חלפו להם כפלא עם תחילת הצירים, ככה שלפני הקבלה לחדר הלידה מצאתי את עצמי עולה ויורדת שלוש קומות ברצף, הלוך וחזור - פעולה שלא נצפיתי עושה אותה כבר 3 חודשים לפחות..
שלב הצירים (הראשון) היה ממש קל ונסבל, לווה בעזרת הרבה מוזיקה, פיזיו-בול ואפילו ריקודים, ולשאלת הרופאים (החוזרת ונשנית) אם אנחנו מעוניינים במשככי כאבים, ענינו: איזה כאבים?
צירי הלחץ החלו כמעט מייד לאחר פקיעת מי השפיר, בפתיחה מלאה, ונמשכו כשעה וחצי, עד ליציאתה של עמית (אז עוד ניקי..). כאב, אני לא אגיד שלא, אבל בהחלט משהו שניתן לעמוד בו, ואם לא- אז לשבת או אפילו לשכב. בסופו של דבר, הלידה הסתיימה בשכיבה על הגב (חצי שכיבה-חצי ישיבה) עם הרגליים על טל ועל המיילדת, כי הסתבר שזו היתה התנוחה הכי טובה בשביל הפיצקית כדי לצאת לחלוטין, אבל לפני זה ניסינו כל מיני דברים אחרים (כולל עמידת שש על המיטה ושכיבה על הצד) כך שזה ללא ספק עזר לה לצאת יותר בקלות..
גם עיסוי הפירינאום בשמן שקדים היה מאוד יעיל והנזק הסתיים בקרע אחד שנתפר ועוד אחד קטן ('שריטה' ממש) שדווקא יותר הציק מהשני..
זהו, עכשיו בזמן הפנוי אני מקווה שנכתוב ונשמור איפשהו את סיפור הלידה שלנו, כי הוא באמת היה מדהים ומרגש אבל גם די משעשע (אנשים לא מאמינים שאחרי שבוע אפשר ומותר כבר לצחוק על זה - אנחנו צחקנו כבר אחרי יום).
אני מאחלת לכולן לידה כזאת, וגם ילדה כזאת ובעיקר בנזוג כזה..
מאוהבת מחדש,
אמא של עמית.