בשמת על מי את מדברת למשל?
למרות שזה משהו שאני יכולה להשתעשע בו כרגע בהתייחס למצבי הכלכלי. ובכל זאת?
ואת יודעת שנחמד לשמוע ממך את מה שתמיד חשבתי שזה שנמנעתי זה לא כי אני נזירה בפוטנציה ואני משותקת מפחד (טוב. גם)
אלא בעיקר כי ידעתי שאם אני נכנסת ככה לקשרים אני רק יוצאת יותר שרוטה ועדיף להישמר. שמרי נפשך גם אם היא צולעת.
מצד שני אני מרגישה שיש שינוי ועם בחור מותק יכולה להיות התקדמות וגם אין לי ברירה באמת, אני רוצה ילד ואני בת מאה. והבשורות הטובות מבחינתי זהה שאני פורחת מאוחר ותמיד רגע לפניש הדלת נסגרת אני משנה עולמות. אולי הגיע הזמן לשנות את העולם שלי.
וגם אני קולטת שלא היתה מסגרת אם קשר אחד שלא פירקתי בדרמה וזעם. אחרי תקופה שהכל בער בפנים.
קלטתי את זה בחודש האחרון.
וזו חתיכת בומבה.
עכשיו - לא שזה לא היה מוצדק. מי שלא עושה לא טועה ואני אחת שעושה הרבה עם חשיבה שונה מהרוב סביבי ולפעמים זה מעצבן אז חשבתי שהבלגן שיש סביבי נגרם ברובו מזה. מהאופי השונה.
אבל בכנות זה לא רק זה. זה גם האנרגיות שיש סביבי וזה גם הסגנון וגם המתיחות שאני נושאת איתי. יש בי משהו שמוצף מהר מאוד ומתעצבן מהר מאוד ורגיש להרבה. אז גם עם טיפול אישי מטפלים ברגישות, אבל לא בשאר.
כל החיים. חברות, חברים, משפחה, עבודה, שותפויות. וואי וואי. עם כולם בלגנים וכסאחים.
מזל שאת בעלי החים שלי אני לוקחת איתי לכל מקום ואבוי למי שינסה לפגוע בהם או להפריד אותי מהם. וזו הסיבה שאמא אני אהיה טובה. כל השאר לא בטוח.
אני מונעת מעצבים וכאילו חוששת לאבד את הכוח שלי. כי בלי עצבים אני מפוחדת כמו שפן ולא אומרת לפקידה הממורמרת שמתעללת בי מילה. בחיי. אם אני רגועה אני עושה סוגסטיות איך לא להתעמת כי בתוכי אני מתמלאת אימה מעימותים. אז איך זה שהם דבוקים לי לעורק הראשי?!
ולא רק העצבים, הפחדים, הלברוח לפני שהוא יברח. הלהתפשר מראש כי מי יכול להכיל התאהבות אמיתית. אמאלה.
כאילו, למה לא ללכת קודם בלי עצבים ופחד ומתיחות. בשקט.
או לייצר איוורור לכל אלה בראש כך שלא יתגבשו מהר.
או לזהות אותם לפני ההתגבשות ולטפל בהם, או בגורם או בי.
או מראש להיות אדם רגועעעעע ושלו ובטוח.
והציטוט למעלה:
"גישתך לעולם, היא הביטוי המדויק לגישתך אל עצמך"
מאיפה זה בא?
שאני לא אפתח עליו את הפה!
