+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
טוב, אז פתיחת הדף נדחתה לי משבוע לשבוע כי מרוב שיש לי מה לכתוב אני לא יודעת מאיפה להתחיל...
רוצה לתת רקע מקיף ולפרט אבל בכ'א מעדיפה להתחיל משהו כי זה באמת נחוץ! לא משנה כרגע ככ הסדר.
אני אישה צעירה, בשנות העשרים ו... נשואה 3 פלוס שנים. ילדתי בתוך פחות משנה לנישואין. מיד אחרי החתונה התחלתי להבין שמשהו לא עובד, היו הרבה דיבורים מקטינים, התנתקויות והתעלמויות ממני שהפכו עם הזמן להשפלות. ההריון היה מאוד קשה בלי כמעט עזרה או תמיכה של האבא לעתיד המקסים. כמעט כל יום בכיתי במהלך ההריון, הבנתי שאין לי פרטנר וגירושין לא היו אופציה בשבילי..ככה שהברירה שנותרה זה להבין שיש בי בעיה ולכן זה היחס /חוסר היחס שאני מקבלת..
עברתי היפוך (הבייבי הרגיש ולא רצה לצאת..)
בזמן ההיפוך רצה בעלי "לקפוץ לחברים עד שנסיים עם זה" (חברה הסיעה אותנו) ..
ההיפוך הצליח אך הבייבי בשלו. אחרי 3 ימים של צירים מטורפים בדיקה מגלה מצג פנים.. מפה לשם ניתוח קיסרי אחרי אפידורל וכל ההרדמות האפשריות עד להרדמה הכללית ..
ההתאוששות הייתה קשה מאוד, מצבי הנפשי היה על הפנים, אפס תמיכה מהבעל, הייתי קרובה מאוד לדיכאון אחרי לידה. יצאתי מזה בסוף בהשרדות ממש גם בזכות חודש שהייה אצל אימי.
אפיזודה שזכורה לי בראש מאז, הוא חוזר בערב לבית הורי בודק את הכביסה המקופלת על השולחן וצועק איך העזתי לכבס את הבגדים שלו יחד עם הבגדים של המשפחה שלי.
זה מגעיל אותו.
אישה שבועיים אחרי ניתוח, מנותק לגמרי ממני ומהצרכים שלי..
גם לא היה מוכן לקום בלילה להרים לי אותו מהעריסה.
עם הזמן הגיעו המילים ההורגות כמו 'מטומטמת' ולאט לאט הייתה התקדמות ל'כל אישה יותר טובה ממך' ו'אפס'. ככה גם למד לסגור נושאים כשלא ידע איך לנהל איתי דו שיח על קונפליקטים. זורק מילה ואני לא מוכנה להמשיך ככה שיחות.
מידי פעם פשוט במשפט השלישי היה מגלגל עיניים ושם אוזניות ככה הבנתי שהסתיימה השיחה.
לפעמים אומר את שלו ויוצא בטריקת דלת. כאילו אין את ההפנמה שיש פה מישהי מולך עם זכות להגיב למה שאמרת.
מה שהכי היה קשה בהתחלה זו ההבנה שהבנאדם פאקינג לא רוצה קשר עם אישתו, לא מוכן לדבר דברים שהם לא טכניים ואם אני קצת לוחצת לפתוח נושא אני מקבלת ממטרה של 'את חופרת', 'שחררי', וכו'. גם כל הזמן הראה לי שלא משנה מה אני יעשה הוא לא מרוצה ממני ודיבר עלזה שכאילו טעה בי בבחירה ואני ממש לא מה שחשב..
כבר בהתחלה הלכנו לטיפול אצל מישהו שהוא אמר לי שהמליצו לו. בדיעבד גיליתי שהלך אליו לפני החתונה מספר מפגשים לא מובטל באיזה עניין אחר בחיים. הוא לא סיפר..
בתוך ים העצב כמובן שמידי פעם היה חמוד, קנה לי דברים והחמיא על האוכל שלי וכו'..
אבל גם בימים האלה תמיד היה חסר משהו, תמיד הרגשתי שזה חיצוני, הוא לא נתן את עצמו, לא הסכים שנגיע לאינטימיות רגשית, להרגשה של שיתופיות.
יכל לקרוא לי פסיכית ובלילה לא להבין למה לא באלי להיות איתו.
היה אומר לי 'תזרמי, למה גם הקטעים האלה את צריכה לתקוע..'
היינו יוצאים לאכול ותמיד היה עסוק בפלאפון שלו בלי לדבר איתי כמעט. הייתי נטרפת מזה, כי מבחינתי נתתי לו הרבה ממני, כולל כבוד..
אני בנאדם מאוד תקשורתי וזה שבר אותי מאוד. מה גם שלפני החתונה היו לנו שיחות כיפיות וארוכות.
תכלס המטפל איכשהו ביקש שרק בעלי יגיע ורק אמר לי לזכור ששום דבר לא קשור אלי ושנקלעתי לסיפור.
אחרי כמה פגישות הפסיק ללכת. תירוצים של כסף ושאר ירקות..
אחרי הלידה שוב התחננתי לחזור לטיפולים והפעם לנסות מישהו אחר.
הסכים (!)
המטפל החדש די נבהל ממנו בשיחה, שאל אותי איך שרדתי ואמר לי שהוא לא ככ מתאים לחיי נישואין. מהר מאוד הבחור שלי הבין שהעם לא איתו וזה נפסק גם.
שנה שלימה עברה בלי טיפולים, ניסיתי ללכת לקאוצ'ינג לבד, קצת התחזקתי אבל הזוגיות או החוסר זוגיות המשיכה כרגיל.
פרט נוסף חשוב, האשראי על שמי מהר מאוד עבר לארנקו וכל הוצאה שלי (כמעט) היתה צריכה לעבור דרכו.
עד שהגיעה אלימות ממש. הנורות שלי הבהבו והבנתי שזהו! או טיפול מאסיבי שלו או שאין חיים ..
בגדול אני קוראת אלימות לדחיפות, דחיפה עגלה של התינוק לעברי, העפת כרית בראש שלי כשביקשתי כסף למשהו ולא היה לו ובעיטה ברגל (באמצע שמחליפה חיתול לבייבי)..
זה לא קרה כל יום וגם לא כל חודש. לא הרגשתי אישה מוכה. זה קרה עד היום 7 פעמים בערך. ועדיין רק בבעיטה הבנתי שהוא חייב תגובה דרסטית.
עזבתי את הבית לאחר שבוע של בקשות לבוא לטיפול וסירוב.
אמרתי לו: אתה יודע שזו אלימות מה שעשית עכשיו' אז אמר לי 'את אישה מוכה לכי למעון לנשים מוכות'..
הייתי אצל הוריי כמה זמן, לקח לו הרבה זמן להתקפל ולהסכים לבוא לטיפול. וגם אז רק מי שהוא בחר.
הלכנו..מהר מאוד הפסיכולוג הסביר שאני צריכה להגיע פחות..
אחרי 8 פעמים בערך התנדף גם ממנו ולא היה מוכן לשמוע יותר על טיפולים.
הפסיכולוג זרק לי פעם שאם הייתי מדברת איתו בטלפון הוא היה חושב שאני אישה נכה טפשה ומכוערת..אחרת מה ישלי עוד לחפש אצל בעלי.
אבל לא הייתי עדיין כלי לשמוע את הדברים. לא הייתי מסוגלת לחשוב על גירושין. תמיד האמנתי בטוב שבכל אחד ובתקשורת.
שאני יזום גירושין??
חייבת לציין שבעלי נראה עדין ומתוק ויש לו מלא חברים ויכול לדבר איתם הרבה, לא נראה פסיכופת או עם בעיות תקשורת..
ואז ביקשתי מאלוקים שאם זה לא הולך להשתנות שפשוט יראה לי את הדרך החוצה ויעזור לי ממש לעשות את זה. התעתוע היה ענק.
והוא הקשיב..
משהי הפנתה אותי למטפל בשיטה מיוחדת שאולי יעזור והוא היה הנסיון האחרון מבחינתי. השגתי כסף כי בעלי לא הסכים שנממן את זה.
מה שלא הצליח הטיפול הזה לעשות בזוגיות, הצליח לעשות בחיי האישיים. חיזק לי את הביטחון ועזר לי לעבור עבודה (שהייתה מאוד לא קלה לי נפשית ). הטיפול גרם לי להבין בצורה ככ מוחשית שזה כבר לא שייך אלי ואין טעם לנסות יותר.
תוך כדי גם הגעתי לאתר הזה ולדף _
סימני התעללות בזוגיות
קראתי בשקיקה וחטפתי חום כשקלטתי שזה בדיוק זה ושאין תקווה..
בכיתי המון.
עלי.
על הילד המהמם שלי.
על החלום לבנות משפחה נורמלית בדרך נעימה.
על הכל.
היה קשה.
קניתי את הספר 'למה הוא עושה את זה' והדברים תפסו כיוון הרבה יותר ברור.
חזרתי למטפל האחרון כדי לסגור מעגל ולראות שאכן ראה פה התעללות.
התחלתי לגשש בחוץ על גירושין ופרוצדורות.
זה התפוצץ בסוף בצורה ממש לא נעימה וכרגע בתהליך לכתיבת הסכם. ימים לא קלים בכלל..
כתבתי בקיצור נמרץ. ישלי עשרות סיפורים ממה שעברתי איתו..ועדיין התעתוע יכול לחזור, בעיקר כשנופלת לשיחות איתו. יותר נכון לויכוחים.
התעתוע מערער אותי אבל לא ככ את ההחלטה..אני בנאדם שלוקח לו הרבה זמן להחליט אבל ברגע שזה כבר קורה, די סגורה על זה...
תודה על הקריאה, אתר מקסים ונשים מדהימות פה:-)
תודה לבשמת על התגובות המאלפות לנשים וההסברים על התעללות . תודה לכל מי שניסה בשרשורים בנושא. אתן מסייעות לעוד הרבה נשים שרק קוראות ולא רק למי שכותבת.
יהיה טוב...