תמיד קשה לי עם ימי ההולדת שלי
מאוד הזדהיתי עם המשפט הזה.
כי גם לי קשה עם שלי.
ולכן במשך שנים ויתרתי על לחגוג אותם. כל פעם שהייתי מנסה לחגוג - בילדות - היה יוצא פארש.
אז ויתרתי. צמצמתי למינימום.
את יום ההולדת הקודם שלי (30) חגגתי בצורה כל כך מיקרוסקופית - אני ובעלי הלכנו לפאב, ואני הזמנתי כוס יין אדום. זה היה חידוש - אף פעם לא שתיתי יין אדום בפאב קודם לכן, והרגשתי מאוד בוגרת, וזה היה הולם ויפה ליומולדת שהוא גם "החלפת קידומת".
את רואה, ככה מינימליסטי, אם הייתי מנסה לעשות משהו גדול יותר - זה היה יוצא פארש.
אני גם אף פעם לא חוגגת בתאריך המדויק, אלא יוצאת עם בעלי בסופשבוע שלפני או שאחרי, או באיזה יום סמוך שנוח לנו. זה גם משחרר קצת מהלחץ, ומוריד את הסיכוי שייצא פארש.
השנה החלטתי שדי. מגיעה לי מסיבה, אני רוצה מסיבה, ואני הולכת לארגן אותה.
אבל לא הייתי שלמה עם זה, ובעצם מה שרציתי היה שבעלי יארגן לי מסיבה עם כמה חברים - והוא פשוט לא מרגיש נוח עם ארגון של דבר כזה, וזה ידוע לי כבר שנים. הוא יקנה לי כרטיס ברכה, יקנה לי לפעמים פרחים, לעתים נדירות מתנה (הוא לעולם לא מצליח לקנות לי מתנה שקולעת, אז כבר שנים שוויתרנו על היומרה), ותמיד תמיד נצא לאנשהו. אבל מסיבה עם חברים - הוא לא יארגן.
בקיצור, אז ניסיתי לארגן לעצמי פיקניק, בשבת של היומולדת, והתחלתי להזמין חברים, ואז הכל יצא פארש.
כמה חברים הזמנתי מראש, אבל המון דחיתי לרגע האחרון.
המון אנשים לא יכלו להגיע, וכמה חברות פשוט ביטלו ברגע האחרון, או ברגע שאחרי האחרון.
וברגע האחרון קנינו דברים בשוק..
וכמובן - מזג האויר היה מתעתע מאוד, ועד הרגע האחרון לא היינו בטוחים שלא יירד גשם.
(אני גרה במלבורן. ומזג האויר פה הכי הפכפך שאפשר. גם באביב וגם בקיץ וגם בסתיו, תמיד יכול לרדת גשם. או שמראש לא מעזים לצאת החוצה, או שמעזים ומסתכנים)
וכמובן שרבנו כי שידרתי לבנזוג מסרים סותרים, והוא לא היה בטוח מה קורה ואם יש פיקניק או לא, ומה בעצם אני רוצה ממנו
גם לחברים, אני מאמינה, שידרתי מסרים סותרים. לכן כמעט כולם הבריזו.
בכי, דמעות. פארש. ביום ההולדת שלי!!! שוב!!!! בדיוק כמו בגיל חמש!!! כל כך מתסכל...
ואז דיברתי עם חברה שלי, והיא אמרה לי: אנחנו בדרך. תוציאי מהיום הזה את המיטב. ניפגש ויהיה כיף.
או משהו כזה.
התעשתתי, ואמרתי לעצמי: או. קיי. יש פה תבנית שחוזרת על עצמה, אבל אני לא רוצה להישאר בה עד סוף ימי חיי. אני רוצה לזוז ממנה לאנשהו. אז הפעם אני הולכת לקחת את היומולדת הזה הכי חיובי שיש, עם כל הפארש, וללמוד ממנו מה שרק אפשר, ובשנה הבאה זה כבר ייצא יותר טוב. אני לא מצפה שהפעם זה יהיה טוב - אבל אני מצפה שהיום יתחיל תהליך חיובי!
נסענו לפארק של הפיקניק.
והגיע זוג חברים אחד. אחד!!!
אבל עד שהם הגיעו, ישבתי לי בפארק, ליד הנהר, ונשמתי עמוק, והשתדלתי בכל כוחי להיות "כאן ועכשיו", להשאיר את כל ימי ההולדת המחורבנים של הילדות שלי מאחורי, ולהתחבר לאיזשהו מקור כוח פנימי, משהו שינחה אותי, שיעזור לי, שיעזור לי להבין מה קורה פה עם ימי ההולדת שלי, או לא להבין, לא חשוב הלהבין, רק ליהנות ממה שיש, להעריך את כל הברכות שיש לי.
וזה בא.
האשה הזקנה החכמה שבתוכי. חשתי אותה, את נוכחותה. את הווייתה.
היא לא אמרה הרבה. דיבורים זה לא הצד החזק שלה.
"שבי!"
ישבתי.
"היי! אל תחשבי. היי כאן ועכשיו"
"היי מודעת"
"שימי לב לאדווה הזאת של המים. לעלה הזה שנע ברוח. לענן הזה שמשנה צורה".
ישבתי. חשתי. הייתי.
מדי פעם המחשבות ניסו להתחיל להשתולל. נשמתי עמוק. השתדלתי לא להתפתות למחשבות מעגליות וויכוחים פנימיים, לחזור להווייה ולנוכחות.
הודיתי על המתנות שבורכתי בהן. על האדווה של המים. על השקט. על הירוק.
ואז באו זוג החברים שלנו, היחידים שבאו ולא הבריזו, ובילינו ביחד כמה שעות מתוקות של זלילה ופטפוטים בראש טוב.
זה היה אחד מימי ההולדת היפים ביותר שהיו לי.
התחלתי תהליך. קיבלתי מתנת יום הולדת נפלאה. מתנה יקרת ערך: מגע עם המדריכה הפנימית שלי.
אולי בשנה הבאה אעשה מסיבה. אולי לא. אולי יבואו שני זוגות...
תני לעצמך זמן ומקום ותהליך. ימי הולדת הם עסק רגיש, לחלק מאתנו. עדיין לא ברור לי למה. תני לעצמך להתנסות, להסתכן באכזבה וללמוד מהם משהו, או ותרי עליהם מראש, כולל הציפיות והאכזבה. שתי האפשרויות לגיטימיות.
