היי טל, את מעלה נקודות משמעותיות.
אני לא יודעת אם הוא ברח ממשהו טוב, מבחינתי כן, מבחינתו כנראה לא /-:. נראה שהוא ברח ממשהו שקשה לו,מדברים שאני עוברת (יש לי כל מני בעיות בריאותיות ודברים להתמודד איתם.לא נעים אבל שום דבר שנורא מדי בעיני.) ואחרי שראה את הדברים הללו,הביא הרבה ביקורת עלי,טען שמה שיש ביננו זה נחמד אבל זה לא ה'דבר'. (בכלל לאורך הקשר הוא שידר לי שיש איזושהי חוויה שהוא מחפש שאני לא מספקת /-:,שידר בקטנה פה ושם. בשאר הזמן היה חם ועוטף ולבבי...ברמות שלא הכרתי בכלל..
)
השתמע מדבריו שמה שאני עושה בחיי זה 'לא מספיק'.....
זה מתנגש עם דברים נלהבים אחרים שאמר לי בעבר...
נוראא קשה לי עם זה. ברמות נוראיות. כי אני נתתי את הלב שלי.
האם הכל היה טוב? מבחינתי היו כמה דברים ללבן ולנקות, אבל היתה אהבה היה בסיס כבר בחרתי בו וחשבתי שהוא בחר בי. שמכאן שווה להתאמץ.
וכל הזמן שחשבתי על הדברים הללו ,חשבתי שהם ברי פתרון,וחשבתי איך
אני משנה. מסתבר שהוא חיכה שאני אשתנה..
העניין הוא שגם הוא נטה להצהיר הרבה יותר על מידת הרצינות שלו. בכלל אהב להצהיר על דברים...לקחתי את זה ברצינות.
בכל הזמן הזה גם לא היו ריבים,לא היו דיבורים, מכאן הנחתי שהדברים ברמה 'בסדר'. והסיום היה מאוד פתאומי, עבר מחום ודיבורים על העתיד לקור ונתק מוחלט.
ובשיחת סיום- הפחית מערך מה שהיה ביננו.
חשה שזה זילזול עצום במה שהיה ובמה שאני נותנת.
כל הזמן טען שהוא רוצה קרבה ועומק ואמון, בצורה שחשתי שהוא דוחק בי לספר דברים, מה שלא היה לי קל משום שעברתי פרקים לא קלים בחיים. נפתחתי,פתחתי מה שיכולתי (מבחינתו זה עדיין הרגיש 'לא מספיק') והוא הסתלק.
_אולי הוא לא מספיק טוב ובגלל זה הלך? אולי יש לו בעיות משלו שהוא לא טורח לפתור ולהתמודד איתן וזה גורם לו לפספס הרבה מאוד דברים, גם אותך, לא לראות מי את, לא להיות קשוב לך, והכי גרוע להוביל אותך לחשוב שבגלל זה את לא מספיק טובה בשבילו?
למרות שנשמע שאת בכל מקרה מרגישה ככה עם עצמך גם בלעדיו, אולי אם מראש היה לך ביטחון בעצמך לא היית בכזו קלות מאמינה לזה_
זאת באמת נקודה משמעותית.
בהסתכלות קצת ממרחק, אני נדהמת לגלות כמה אני עדיין לוקחת דברים על עצמי. כל דבר שמישהו אומר עלי (בייחוד אם זה מישהו שאני כמהה לאהבה ולקבלה שלו) אני מאמינה. מקבלת. לוקחת עלי,מתאימה את עצמי משתכנעת שהוא צודק וה'אשם' עלי.
ממרחק מן הפגיעה,נראה לי שהוא סיפר לעצמו ולי סיפור,סיפור שמסדר את הדברים ברמה שמתאימה לו. שממשיכה את התדמית שהוא רוצה.
אני בהחלט חשה שהוא פיספס אותי /-:. קלט את הפחדים שלי ולא קלט מי אני.
אני באמת מרגישה ככה(לא מספיק טובה) לאורך החיים, ולאורך הקשר הזה במיוחד. עם עצמי. בלי קשר אליו. ראיתי את זה וזה היה קשה, אבל מבחינתי זו הייתה גם הזדמנות להתמודד עם התחושות הללו.
רוצה להיפטר מהן לפני שיהיו לי ילדים. לא רוצה להעביר את זה הלאה.
_למה מישהו צריך להוכיח לך שאת ראויה לאהבה, למה זה תלוי במישהו חיצוני?
כולם כל כך מושלמים סביבך שאת רק צריכה להתאים את עצמך אליהם_
באמת התאמתי את עצמי לו. אני באמת ברמה מסויימת חיה עם התנצלות עם מי שאני ומה שאני צריכה לעבור.
אני רוצה להאמין שאני טובה וראוייה מעצם היותי.
לא מבינה מה הוא רצה ממני כל הזמן הזה, לא מבינה מה היו כל ההצהרות כל ההתגברות על המכשולים שעברתי (וגם הוא) כל ההתלהבות כל החום כל ההתרגשות.... למה הוא נכנס לחיים שלי מלכתחילה? מה זה היה ??
היי טל, את מעלה נקודות משמעותיות.
אני לא יודעת אם הוא ברח ממשהו טוב, מבחינתי כן, מבחינתו כנראה לא /-:. נראה שהוא ברח ממשהו שקשה לו,מדברים שאני עוברת (יש לי כל מני בעיות בריאותיות ודברים להתמודד איתם.לא נעים אבל שום דבר שנורא מדי בעיני.) ואחרי שראה את הדברים הללו,הביא הרבה ביקורת עלי,טען שמה שיש ביננו זה נחמד אבל זה לא ה'דבר'. (בכלל לאורך הקשר הוא שידר לי שיש איזושהי חוויה שהוא מחפש שאני לא מספקת /-:,שידר בקטנה פה ושם. בשאר הזמן היה חם ועוטף ולבבי...ברמות שלא הכרתי בכלל..:( )
השתמע מדבריו שמה שאני עושה בחיי זה 'לא מספיק'.....
זה מתנגש עם דברים נלהבים אחרים שאמר לי בעבר...
נוראא קשה לי עם זה. ברמות נוראיות. כי אני נתתי את הלב שלי.
האם הכל היה טוב? מבחינתי היו כמה דברים ללבן ולנקות, אבל היתה אהבה היה בסיס כבר בחרתי בו וחשבתי שהוא בחר בי. שמכאן שווה להתאמץ.
וכל הזמן שחשבתי על הדברים הללו ,חשבתי שהם ברי פתרון,וחשבתי איך [b]אני[/b] משנה. מסתבר שהוא חיכה שאני אשתנה..
העניין הוא שגם הוא נטה להצהיר הרבה יותר על מידת הרצינות שלו. בכלל אהב להצהיר על דברים...לקחתי את זה ברצינות.
בכל הזמן הזה גם לא היו ריבים,לא היו דיבורים, מכאן הנחתי שהדברים ברמה 'בסדר'. והסיום היה מאוד פתאומי, עבר מחום ודיבורים על העתיד לקור ונתק מוחלט.
ובשיחת סיום- הפחית מערך מה שהיה ביננו.
חשה שזה זילזול עצום במה שהיה ובמה שאני נותנת.
כל הזמן טען שהוא רוצה קרבה ועומק ואמון, בצורה שחשתי שהוא דוחק בי לספר דברים, מה שלא היה לי קל משום שעברתי פרקים לא קלים בחיים. נפתחתי,פתחתי מה שיכולתי (מבחינתו זה עדיין הרגיש 'לא מספיק') והוא הסתלק.
_אולי הוא לא מספיק טוב ובגלל זה הלך? אולי יש לו בעיות משלו שהוא לא טורח לפתור ולהתמודד איתן וזה גורם לו לפספס הרבה מאוד דברים, גם אותך, לא לראות מי את, לא להיות קשוב לך, והכי גרוע להוביל אותך לחשוב שבגלל זה את לא מספיק טובה בשבילו?
למרות שנשמע שאת בכל מקרה מרגישה ככה עם עצמך גם בלעדיו, אולי אם מראש היה לך ביטחון בעצמך לא היית בכזו קלות מאמינה לזה_
זאת באמת נקודה משמעותית.
בהסתכלות קצת ממרחק, אני נדהמת לגלות כמה אני עדיין לוקחת דברים על עצמי. כל דבר שמישהו אומר עלי (בייחוד אם זה מישהו שאני כמהה לאהבה ולקבלה שלו) אני מאמינה. מקבלת. לוקחת עלי,מתאימה את עצמי משתכנעת שהוא צודק וה'אשם' עלי.
ממרחק מן הפגיעה,נראה לי שהוא סיפר לעצמו ולי סיפור,סיפור שמסדר את הדברים ברמה שמתאימה לו. שממשיכה את התדמית שהוא רוצה.
אני בהחלט חשה שהוא פיספס אותי /-:. קלט את הפחדים שלי ולא קלט מי אני.
אני באמת מרגישה ככה(לא מספיק טובה) לאורך החיים, ולאורך הקשר הזה במיוחד. עם עצמי. בלי קשר אליו. ראיתי את זה וזה היה קשה, אבל מבחינתי זו הייתה גם הזדמנות להתמודד עם התחושות הללו.
רוצה להיפטר מהן לפני שיהיו לי ילדים. לא רוצה להעביר את זה הלאה.
_למה מישהו צריך להוכיח לך שאת ראויה לאהבה, למה זה תלוי במישהו חיצוני?
כולם כל כך מושלמים סביבך שאת רק צריכה להתאים את עצמך אליהם_
באמת התאמתי את עצמי לו. אני באמת ברמה מסויימת חיה עם התנצלות עם מי שאני ומה שאני צריכה לעבור.
אני רוצה להאמין שאני טובה וראוייה מעצם היותי.
לא מבינה מה הוא רצה ממני כל הזמן הזה, לא מבינה מה היו כל ההצהרות כל ההתגברות על המכשולים שעברתי (וגם הוא) כל ההתלהבות כל החום כל ההתרגשות.... למה הוא נכנס לחיים שלי מלכתחילה? מה זה היה ??