על ידי כוכב* » 07 ינואר 2012, 00:39
אני גם הייתי בהריון ראשון בחו"ל, תלויה לגמרי בבן זוג.
זו חוויה מאד לא קלה.
רק אח"כ, כשעברתי שוב הריון בארץ, קלטתי כמה אותם דברים שמובנים מאליהם כמו מעגל המשפחה הראשונית, מעגל המשפחה המורחבת, מעגל החברות, מעגל קולגות לעבודה הם כל כך חשובים.
להיות בלי כל זה ורק עם בעל שהוא הקשר שלך לעולם זה פשוט קשה מאד, אובייקטיבית.
גם בלי הריון , גם בלי נטייה לדיכאון.
את לא משתגעת, את פשוט נמצאת בסיטואציה שהייתה קשה לרב האנשים שאני מכירה. (גם בלי הריון)
כל זאת אני אומרת כדי להוריד מראש תחושות של אשמה, כישלון, (מה פתאום אני מרגישה ככה, הרי אני בהריון שלכל כך חיכיתי לו, אני אמורה עכשיו להיות מאושרת.... )
כשתחושות קשות ושואבות אנרגיה אלו , דועכות, את יכולה לנסות להתבונן במצב ולראות איך את עוזרת לעצמך.
מציאת תמיכה שאינה בעלך, אולי עבודה, אולי לקחת פסק זמן (חודש חמישי עוד אפשר לטוס) ולבוא לביקור ארוך וממלא מצברים בארץ...
ודבר נוסף- מה שאני הולכת לכתוב הוא קלישאה אבל נכונה:
עזבי אותו (לא פיסית ממש
) כשאת נותנת לקשר איתו וליחס שלו לקבוע את מצב רוחך, את סובלת מאד ונחלשת.
יש לך את החוזק שלך, את השלמות הפנימית שלך. היא קיימת, גם אם את לא מרגישה אותה כרגע, היא שם. ככה כולנו בנויים. בילט אין. צריך רק לזכור את זה. אז הנה אני מזכירה לך.
את לא אחראית עליו , על מעשיו, על דבריו, על יחסו, ושום דבר שתעשי או תהיי, לא ישנה את דרכיו. הוא יהיה יותר רגיש כלפיך,רק אם יבחר בכך.
וזה לא תלוי בך.
ותשקלי ברצינות איך את עושה מה שממש טוב עבורך כי מגיע לך להרגיש טוב , בטוחה ונתמכת. יותר מכל דבר אחר.
אני גם הייתי בהריון ראשון בחו"ל, תלויה לגמרי בבן זוג.
זו חוויה מאד לא קלה.
רק אח"כ, כשעברתי שוב הריון בארץ, קלטתי כמה אותם דברים שמובנים מאליהם כמו מעגל המשפחה הראשונית, מעגל המשפחה המורחבת, מעגל החברות, מעגל קולגות לעבודה הם כל כך חשובים.
להיות בלי כל זה ורק עם בעל שהוא הקשר שלך לעולם זה פשוט קשה מאד, אובייקטיבית.
גם בלי הריון , גם בלי נטייה לדיכאון.
את לא משתגעת, את פשוט נמצאת בסיטואציה שהייתה קשה לרב האנשים שאני מכירה. (גם בלי הריון)
כל זאת אני אומרת כדי להוריד מראש תחושות של אשמה, כישלון, (מה פתאום אני מרגישה ככה, הרי אני בהריון שלכל כך חיכיתי לו, אני אמורה עכשיו להיות מאושרת.... )
כשתחושות קשות ושואבות אנרגיה אלו , דועכות, את יכולה לנסות להתבונן במצב ולראות איך את עוזרת לעצמך.
מציאת תמיכה שאינה בעלך, אולי עבודה, אולי לקחת פסק זמן (חודש חמישי עוד אפשר לטוס) ולבוא לביקור ארוך וממלא מצברים בארץ...
ודבר נוסף- מה שאני הולכת לכתוב הוא קלישאה אבל נכונה:
עזבי אותו (לא פיסית ממש :-) ) כשאת נותנת לקשר איתו וליחס שלו לקבוע את מצב רוחך, את סובלת מאד ונחלשת.
יש לך את החוזק שלך, את השלמות הפנימית שלך. היא קיימת, גם אם את לא מרגישה אותה כרגע, היא שם. ככה כולנו בנויים. בילט אין. צריך רק לזכור את זה. אז הנה אני מזכירה לך.
את לא אחראית עליו , על מעשיו, על דבריו, על יחסו, ושום דבר שתעשי או תהיי, לא ישנה את דרכיו. הוא יהיה יותר רגיש כלפיך,רק אם יבחר בכך.
וזה לא תלוי בך.
ותשקלי ברצינות איך את עושה מה שממש טוב עבורך כי מגיע לך להרגיש טוב , בטוחה ונתמכת. יותר מכל דבר אחר.