הי, אני מכיר את המצב הזה טוב כי גם אצלנו היו בעיות דומות בגן עם הילד שלנו. ממה שאני למדתי, הכי חשוב זה שהמעבר יהיה הדרגתי. היא הייתה בסביבה ביתית עם הרבה חופש ועכשיו זה פתאום סביבה אחרת לגמרי – חוקים חדשים, מבנה, וזה שוק רציני בשבילה.
חשוב גם בבית להכניס בעדינות חוקים שמזכירים את אלה שבגן, כדי שהיא תרגיש שיש קונסיסטנטיות. לא צריך לכפות על זה משמעת חזקה, אבל ללמד אותה בהדרגה שיש דברים קבועים, כמו לחכות לתור שלה או להקשיב למבוגרים. זה גם קריטי לחזק את תחושת הביטחון שלה – להראות לה שהסביבה החדשה לא מאיימת, אלא מעניינת ומלאה בחוויות חדשות.
בנוסף, אולי כדאי לדבר עם הגננת כדי להבין איך היא רואה את ההתנהגות של הבת ואילו רעיונות יש לה להתמודד עם זה. שיתוף פעולה עם הגן הוא מפתח, כי הם מבלים איתה חלק גדול מהיום. אולי כדאי גם להוסיף איזושהי שיטה של פרסים על התנהגות טובה, שתעזור לה להבין שכשמחכים לתור זה משתלם. זה תהליך – זה לוקח זמן. תראי שצעד צעד הדברים יסתדרו.

 

גם אנחנו נכנסו מהבית לגן עירייה עכשיו, בגיל 3.
יכולה להגיד שזכינו בגננת מאוד מיוחדת, וזה מאוד מאוד הקל את המעבר.
הגן מלא בהמוני המוני כללים, נראה לי שעל כל פריט בגן חל איזשהו כלל- איפה משחקים, מתי משחקים
מאוד מקפידים על הסדר יום, על ברכה לפני האוכל, אחרי האוכל, על לסדר את הגן.
כשראיתי את זה בפעם הראשונה בקושי נשמתי, זה ממש הבהיל אותי. אצלינו בבית הוא עושה כמעט מה שהוא רוצה ולא היה לי מושג איך יתרגל לזה.
באופן מפתיע הוא התרגל ממש מהר.
היה איזה עניין קטן שהוא סירב לשטוף את הכלי שלו אחרי האוכל (זה עוד אחד מהטקסים של הגן) וגם זה עבר תוך כמה ימים.
בעיני הכי חשוב לחזק את הביטחון של הילד בגן, ולדעתי הביטחון הזה נולד מתוך חיבור וקשר לצוות.
אני חושבת שזה שהצוות והגננת מאוד יזמו קשר איפשר לו בקלות להתאים עצמו למה שנהוג בגן.
איך המצב מהבחינה הזו אצליכן?
אם אין לגננת נטייה לחזק קשרים עם הילדים או עם הבת שלך זה אולי קצת יותר מסובך, ואפשר לנסות לחשוב על איך את יכולה לעודד את זה בצורה שתהיה נעימה לה.
אולי לנסות בעצמך להתחבר לגננת, לשתף אותה במחשבות שלך, לשאול לדעתה. זה לא אומר שאת חייבת לעשות מה שהיא אומרת. פשוט לבנות קשר.

מעניין וחשוב לשמוע מה הילדה אומרת? האם היא אומרת בבוקר שלא רוצה ללכת לגן ? מה היא מספרת אחרי הגן? באיזה מצב רוח היא חוזרת? אם אפשר דרך משחק לנסות להבין למה היא לא משתפת פעולה...
וזה ממש נורמלי שהיא בוכה אם ילד לוקח לה צעצוע, זה לא נעים, מפחיד והיא לא יודעת להתמודד לבד, מבוגר צריך להתערב בזה - בשביל זה הגננת שם.
 

אין לי כל כך עצות, חוץ מלדבר עם הילדה בבית, אולי לשחק איתה בדמויות קטנות ולעשות סיטואציה של גן...
ובאמת נראה לי טוב שלא תשאירו אותה ליום ארוך כל עוד קשה לה והיא לא הסתגלה. האתר פה לצערי לא מאד פעיל ,אבל יש קבוצת פייסבוק טובה שנקראת הסתגלות זו לא שטות, יש שם הרבה הורים עם ניסיון ומדריכות הורים שמובילות את הקבוצה.
 

ביתנו הייתה בחינוך ביתי עד גיל 3.

ועכשיו התחילה גן טט"ח.
ממצב שהיא כמעט ללא חוקים עברה למערכת של חוקים.
הגננת אומרת שקשה לה איתה:
שהיא בוכה כשלא מקבלת מה שהיא רוצה.
משתטחת על הריצפה בבכי.
לא מקשיבה להוראות הגננת לשבת במיפגש.
לא יודעת לשחק עם ילדים, ילד לוקח לה צעצוע היא בוכה.

בתגובה החלטנו לקחת אותה שעתיים מוקדם יותר הביתה. כדי להקך על הגננת וגם לאפשר לילדה מעבר קל יותר.

מה אפשר לעשות כדי לעזור לילדה ללמוד להישתלב בסביבתה החדשה?