גם זוגות שמסכימים על הדברים האלה מראש לא תמיד מסכימים על הדרך, על הניואנסים, לא תמיד מסכימים על האופן שבהם הדברים ייושמו.
וגם זוגותש הסכימוע לה רבה בהתחלה מפצלים בהמשך. לא רק על הנושאים האל האלא בכלל.\
אני באופן אישי למדתי להפסיק עם הצהרות ועקרונות והבהרות בתחילת קשר. בלי קשר לבאופן, אלא לחיים.
פשוט שימי את עצמך במקומו ותחשבי שעלייך היו מפילים כל מיני הצהרות שאת לא אממינה בהם כרגע. למשל אם את אוהבת אתה ארץ ו/או את החברים בה וקשורה לכאן בוודאי לא תשמחי לשמוע שבן זוגך הנוכחי רואה את מחצית חייוה שנייה באירופה הקרה. גם לא תרצי לשמוע שהפנטזיה הכי גדולה שלו זה לשכב עם שתי נשים (גם הכי חנונים מחזיקים בפנטזיה, ורובן לא כאלה מיינסטרימיות), לא תשמחי לדעת שהוא שוכב עם האקסית שלו כבר חצי שנה לאחר הפרידה, לא תשמחי לדעת שהוא שונא בעלי חיים, או מאוהב עד כלות בכל חתוליה רחוב.
מה אני אומרת? שאנשים מחזיקים בדעות ש ונות ומשונות על הרבה תחומים. גם כאלה שנדמה שהם בול בראש שלך מחזקיים באי אלו שונויות שבתחילת ההיכרות יכולות להכביד.
שיש עם מי לדבר. וגם בנוסף לאלה מתפתחת אהבה שזה מצרך נדיר במחוזותנו, אז תגלי שחלק מהשונויות שלו לא כאלה הזויות, שהמקור שלהן מסביר הרבה מהן, תגלי שהוא גם עושה דרך אלייך ואת עושה אליו. להמחשה - אני חובבת בעלי חיים מושבעת, מגדלת כמה מהם ואוהבת מאוד. לגדל בעל חיים זה לא דבר של מה בכך, בטח לא כמה מהם. הבית מאל בשערות, יש הצקות, עלויות כספיות, ויש אנשים אלרגים.
בעבר הייתי מצהירה מיד שיש לי כך וכך בעלי חיים, הייתי מעמידה זאת כמבחן, והייתי מתמוגגת מהם בפני הבנזוג הטרי, נשבעת שהם אהבה גדולה בחיי, מדברת אליהם בחיבה גדולה, מספרת בהתלהבות על אודותם ומבהירה שמיש לא יקבל אותי איתם אין לו מקום בחיי. זה צרם מאוד בדיעבד. ואל משנה אם הם הגיעו עם אג'נדה מובחנת כלפי בעלי חיים, עצם העובדה שהפגנתי
דעתנות ועיקשות גדולים כל כך בנושא שהם לא בטוח מזדהים איתו יוצר אנטיגונזים.
האם זה אומר שחסכתי לי אומללות כי העפתי מעליי את אלו שלא מתחברים לכך? ממש לא. רוב חבריי הקרובים אוהבי בעלי החיים חולקים חיים משותפים עם אנשים שלפני ז ה מעולם לא גידלו בעל חיים, היו אלרגים וסירבו לעשות מאמץ להתמודד ועוד. אבל ככל שהקשר התהדק המחויבות גדלה, ההיקשרות הרגשית התעצמה - הגיעו הויתורים
ברור שהכי טוב היה להתחבר עם חובב בעלי חיים מושבע, כזה שאפשר לדסקס בכיף על מה שמיצי עשתה בארבע בבוקר, אבל מה הסיכוי שדווקא הוא יהיה זה שאהבה נפשי?
ומה הסיכוי שאחרי זה משהו בו לא ישתנה, שיימאס לו (וזה קורה הרבה), שהוא ירגיש שזה לא נכון, שאחד מילדינו יפתח אלרגיה ותהיה דילמה מה עושים, שהוא יאהב בעלי חיים אבל ספציפית אחרי מגורים של שלוש שנים לא את מיצי התוקפנית?
מה, בחינוך ביתי\ הנקות לינה משותפת ועוד אין חשיבה שניה? יש כל הזמן.
ולגבי ברית וכדומה - אולי בסוף יוולדו רק בנות? זה מה שקרה לחברתי שמרגע החתונה ועד לסיום הילודה - בכל הריון התהפכה לה הבטן. בן זוגה מגיע מבית מסורתי התעקש על ברית והיא אמרה שאין סיכוי. נולדו להם, רק בנות. הכל בסדר
וחינוך ביתי? גם בלי לתת לזה שם כזה מפוצץ הרבה נשים מגדלות את ילדיהן מספר שנים בבית בכל מטעמים כלכלליים. אז מה? הן חזו זאת? הן מחזיקותב עקרון הזה? הרי אם לפני הנישואין מישהו היה בא ואומר לרבות מהן - אתן תפסיקו לעבוד אחרי לידת הילדים הן היו מעדיפות ניתוח רא שפתוח על פני הורות בתנאים כאלה.
גם שינוים אחרים - תזונה, פתאום כשיש ילדים חושבים אחרת על תזונה, ועל טלויזיה, על מקום מגורים ועל תהתערבות של ההורים. היום הוא יכול להעריץ את אמו ואחרי תקופת נישואין ארוכה להמשיך להעריץ אבל הרב היורת מרחוק. כי הוא איש משפחה וכך גם הדעות והגישות שהביא מהבית נמסות ומתעדנות. \
ומה יקרה אם עכשיו הוא בכלל א מבין איך בחור היכול הלישון איתו ואת כבר מדברת על לינה משותפת עם ילדים שעדיין אין לו.. הרי סביר שהילד יגיע ואפילו בלי עקרונות והצהרות, מטעמי נוחות או התמוגגות המיטה תהפוך למשותפת.
אני חושבת שהרבה מהצורך להצהיר ולהודיע מראש לא קשור בכלל למה שיקרה אחרי זה, אלא לרצון לדעת
בודאות וזה בערך הדברה אחרון שצריך לדרוש בתחילתו של קשר, בכל נושא.
במקרה שלךל אני קוראת אותך כותבת לא מעט "אנשים כמוני" אנשים כמוכם" אנשים כמוהם. ההגדרות האלה עושות לך נזק. אני לא חושבת שאני כמוך כלל, למרותש אני נחשבת באופן רצינית. למעשה אני שונה ממך מאוד. גם בתפיסות וביישום. ברגע שחשוב לךנורא להגדיר, ולעשות את האני בקבוצה שלי ואתם כל מי של אחושב כמוני באיקס נושאים - שייך לקבוצה אחרת, נדמה שאת אל מעוניינת מראש לעשות דרך "כלפיהם" או שהם יעשו דרך "כלפייך" מה שמסביר גם את הרצון שלך להצהיר מראש מי את על מנת לבדוק מהר "מי הם". לא יודעת אם אני מובנת כראוי אבל נשמע שההצהרות האלה מעידות יורת על חוסר רצון שלך להתמודד בכלל עם שונות מאשר חשש אמיתי מבעיה עתידית שסביר שלא תהיה קיימת כל כך.
לכן, אני בדיעה שהכי חשוב בתחילה זה לזרום, להנות, להכיר, לפחות חודשיים ראשונים להנות האחד מהשני. בלי הצהרות, בלי דיסקוסים על מחר, בלי לבדוק ולבחון מעבר למה שבמילא אנחנו בודקים ובוחנים ברמת האנרגיה וחיבור הרגשי.
אם תהיה אהבה, ויהיה חיבור אפשר להעלות דברים בצורה נקייה ומעודנת. כשתגיעי לשם כבר תדעי גם איך להעלות (וכן לדעת איך חשוב לא פחות מלדעת מה, זה שאנחנו אוהבים ומכירים לא אומר שאין לנו רגישויות וחולשות וחשוב לכבד את זה).
גם זוגות שמסכימים על הדברים האלה מראש לא תמיד מסכימים על הדרך, על הניואנסים, לא תמיד מסכימים על האופן שבהם הדברים ייושמו.
וגם זוגותש הסכימוע לה רבה בהתחלה מפצלים בהמשך. לא רק על הנושאים האל האלא בכלל.\
אני באופן אישי למדתי להפסיק עם הצהרות ועקרונות והבהרות בתחילת קשר. בלי קשר לבאופן, אלא לחיים.
פשוט שימי את עצמך במקומו ותחשבי שעלייך היו מפילים כל מיני הצהרות שאת לא אממינה בהם כרגע. למשל אם את אוהבת אתה ארץ ו/או את החברים בה וקשורה לכאן בוודאי לא תשמחי לשמוע שבן זוגך הנוכחי רואה את מחצית חייוה שנייה באירופה הקרה. גם לא תרצי לשמוע שהפנטזיה הכי גדולה שלו זה לשכב עם שתי נשים (גם הכי חנונים מחזיקים בפנטזיה, ורובן לא כאלה מיינסטרימיות), לא תשמחי לדעת שהוא שוכב עם האקסית שלו כבר חצי שנה לאחר הפרידה, לא תשמחי לדעת שהוא שונא בעלי חיים, או מאוהב עד כלות בכל חתוליה רחוב.
מה אני אומרת? שאנשים מחזיקים בדעות ש ונות ומשונות על הרבה תחומים. גם כאלה שנדמה שהם בול בראש שלך מחזקיים באי אלו שונויות שבתחילת ההיכרות יכולות להכביד.[b]שיש עם מי לדבר.[/b] וגם בנוסף לאלה מתפתחת אהבה שזה מצרך נדיר במחוזותנו, אז תגלי שחלק מהשונויות שלו לא כאלה הזויות, שהמקור שלהן מסביר הרבה מהן, תגלי שהוא גם עושה דרך אלייך ואת עושה אליו. להמחשה - אני חובבת בעלי חיים מושבעת, מגדלת כמה מהם ואוהבת מאוד. לגדל בעל חיים זה לא דבר של מה בכך, בטח לא כמה מהם. הבית מאל בשערות, יש הצקות, עלויות כספיות, ויש אנשים אלרגים.
בעבר הייתי מצהירה מיד שיש לי כך וכך בעלי חיים, הייתי מעמידה זאת כמבחן, והייתי מתמוגגת מהם בפני הבנזוג הטרי, נשבעת שהם אהבה גדולה בחיי, מדברת אליהם בחיבה גדולה, מספרת בהתלהבות על אודותם ומבהירה שמיש לא יקבל אותי איתם אין לו מקום בחיי. זה צרם מאוד בדיעבד. ואל משנה אם הם הגיעו עם אג'נדה מובחנת כלפי בעלי חיים, עצם העובדה שהפגנתי [b]דעתנות ועיקשות[/b] גדולים כל כך בנושא שהם לא בטוח מזדהים איתו יוצר אנטיגונזים.
האם זה אומר שחסכתי לי אומללות כי העפתי מעליי את אלו שלא מתחברים לכך? ממש לא. רוב חבריי הקרובים אוהבי בעלי החיים חולקים חיים משותפים עם אנשים שלפני ז ה מעולם לא גידלו בעל חיים, היו אלרגים וסירבו לעשות מאמץ להתמודד ועוד. אבל ככל שהקשר התהדק המחויבות גדלה, ההיקשרות הרגשית התעצמה - הגיעו הויתורים
ברור שהכי טוב היה להתחבר עם חובב בעלי חיים מושבע, כזה שאפשר לדסקס בכיף על מה שמיצי עשתה בארבע בבוקר, אבל מה הסיכוי שדווקא הוא יהיה זה שאהבה נפשי?
ומה הסיכוי שאחרי זה משהו בו לא ישתנה, שיימאס לו (וזה קורה הרבה), שהוא ירגיש שזה לא נכון, שאחד מילדינו יפתח אלרגיה ותהיה דילמה מה עושים, שהוא יאהב בעלי חיים אבל ספציפית אחרי מגורים של שלוש שנים לא את מיצי התוקפנית?
מה, בחינוך ביתי\ הנקות לינה משותפת ועוד אין חשיבה שניה? יש כל הזמן.
ולגבי ברית וכדומה - אולי בסוף יוולדו רק בנות? זה מה שקרה לחברתי שמרגע החתונה ועד לסיום הילודה - בכל הריון התהפכה לה הבטן. בן זוגה מגיע מבית מסורתי התעקש על ברית והיא אמרה שאין סיכוי. נולדו להם, רק בנות. הכל בסדר :-)
וחינוך ביתי? גם בלי לתת לזה שם כזה מפוצץ הרבה נשים מגדלות את ילדיהן מספר שנים בבית בכל מטעמים כלכלליים. אז מה? הן חזו זאת? הן מחזיקותב עקרון הזה? הרי אם לפני הנישואין מישהו היה בא ואומר לרבות מהן - אתן תפסיקו לעבוד אחרי לידת הילדים הן היו מעדיפות ניתוח רא שפתוח על פני הורות בתנאים כאלה.
גם שינוים אחרים - תזונה, פתאום כשיש ילדים חושבים אחרת על תזונה, ועל טלויזיה, על מקום מגורים ועל תהתערבות של ההורים. היום הוא יכול להעריץ את אמו ואחרי תקופת נישואין ארוכה להמשיך להעריץ אבל הרב היורת מרחוק. כי הוא איש משפחה וכך גם הדעות והגישות שהביא מהבית נמסות ומתעדנות. \
ומה יקרה אם עכשיו הוא בכלל א מבין איך בחור היכול הלישון איתו ואת כבר מדברת על לינה משותפת עם ילדים שעדיין אין לו.. הרי סביר שהילד יגיע ואפילו בלי עקרונות והצהרות, מטעמי נוחות או התמוגגות המיטה תהפוך למשותפת.
אני חושבת שהרבה מהצורך להצהיר ולהודיע מראש לא קשור בכלל למה שיקרה אחרי זה, אלא לרצון לדעת [b]בודאות[/b] וזה בערך הדברה אחרון שצריך לדרוש בתחילתו של קשר, בכל נושא.
במקרה שלךל אני קוראת אותך כותבת לא מעט "אנשים כמוני" אנשים כמוכם" אנשים כמוהם. ההגדרות האלה עושות לך נזק. אני לא חושבת שאני כמוך כלל, למרותש אני נחשבת באופן רצינית. למעשה אני שונה ממך מאוד. גם בתפיסות וביישום. ברגע שחשוב לךנורא להגדיר, ולעשות את האני בקבוצה שלי ואתם כל מי של אחושב כמוני באיקס נושאים - שייך לקבוצה אחרת, נדמה שאת אל מעוניינת מראש לעשות דרך "כלפיהם" או שהם יעשו דרך "כלפייך" מה שמסביר גם את הרצון שלך להצהיר מראש מי את על מנת לבדוק מהר "מי הם". לא יודעת אם אני מובנת כראוי אבל נשמע שההצהרות האלה מעידות יורת על חוסר רצון שלך להתמודד בכלל עם שונות מאשר חשש אמיתי מבעיה עתידית שסביר שלא תהיה קיימת כל כך.
לכן, אני בדיעה שהכי חשוב בתחילה זה לזרום, להנות, להכיר, לפחות חודשיים ראשונים להנות האחד מהשני. בלי הצהרות, בלי דיסקוסים על מחר, בלי לבדוק ולבחון מעבר למה שבמילא אנחנו בודקים ובוחנים ברמת האנרגיה וחיבור הרגשי.
אם תהיה אהבה, ויהיה חיבור אפשר להעלות דברים בצורה נקייה ומעודנת. כשתגיעי לשם כבר תדעי גם איך להעלות (וכן לדעת איך חשוב לא פחות מלדעת מה, זה שאנחנו אוהבים ומכירים לא אומר שאין לנו רגישויות וחולשות וחשוב לכבד את זה).