על ידי תמרוש_רוש » 02 אפריל 2013, 10:36
'ילד אמור להרדם לבד ומה פתאום לשבת לידו כל כך הרבה זמן,למי יש זמן לזה? ועוד להחזיק את היד כל הזמן,איך אפשר?'
איזה משפט מאלף.
התרגום המדויק הוא בעצם: "ילדים ותינוקות אמורים להירדם לבד כי אין בסביבה ולא אמורים להיות בסביבה מבוגרים שיכולים לעזור להם להירדם, והרדמת ילדים היא עול מעיק וגועל נפש שראוי לנסות להיפטר ממנו בכל דרך, כמה שיותר מוקדם".
עכשיו, אני מתפתה להסכים לפחות עם חלק מהמשפט הזה. מה, לא היו ערבים שהרגשתי ככה בעצמי? נוווווווו, תירדם כבר ותעזוב אותי במנוחה, אין לי כוח לשכב ככה חצי שעה בחושך.
מוכר, ידוע, לגיטימי.
מהזוית של הניסיון הפרטי שלי, עדיף להחזיק לו חצי שעה את היד, מאשר שהוא יחזיק לי את הציץ...
והמציאות היא שילדים רבים כן נזקקים לעזרה כדי להירדם, עד גילאים נכבדים. ככה זה.
(בסוגריים: אבא שלי היה מקריא לי ספרים לפני השינה הרבה אחרי שלמדתי לקרוא. כשהייתי בכתה ג' הוא החליט להקריא לי את "מלחמת העולמות". ספר עתיק, תרגום ארכאי, משהו בספר הזה הכניס אותי לשינה עמוקה תוך שתי פסקאות. אחרי שלושה שבועות בהם בקושי התקדמנו מעבר לפרק הראשון, אבא שלי נשבר ורצה להפסיק לקרוא, כי זה "לא מוביל לשום מקום". ואני לא הסכמתי! אחרי שבועות שבהם הייתי שוכבת במיטה אולי שעה בלי להירדם, סוף סוף משהו שהחליק אותי ביעילות כזאת לתוך השינה! אז לוותר על זה? פחחחח...)
אז המציאות של להחזיק לילד בן שנתיים-שלוש את היד, או לתת לו ציץ, או להקריא לו סיפור שנמשך ונמשך עד שהוא נרדם וחמש דקות לתוך השינה - נראית לי אלמנטרית, גם אם לפעמים קשה ומכבידה
הייתי שם.
בעצם, אני רואה את הבעיה דרך שני זוגות משקפיים במקביל: אחד זה שזה
כן לגיטימי להשכיב ילד ולקבל את הצורך שלו בעזרה ושיש טעם לקבל את זה כמו שזה, ולמצוא פתרונות שיאפשרו לך לבצע את התפקיד הזה ביותר הנאה ובפחות סבל.
בטח כשמדובר בפעוטות, ובטח ובטח כשיש רקע משפחתי של קשיים בהירדמות.
והמשקף השני, שחי בשלום ובאותו זמן עם הראשון, ואיכשהו בלי סתירה, אומר שלא מזיק גם לנסות למצוא דרכים רכות ואוהבות לשנות את המצב הזה מיסודו, ולעזור לילד להחליף מנגנון הירדמות אחד באחר, שיוכל לתת לו את מה שהוא זקוק לו,
וגם לתת להורה המותש והמיואש הקלה, נחת ויכולת לבטא את אהבתו לילד בדרכים אחרות וטובות יותר. בייחוד כשמסתכלים על המשפחה בכללותה, ועל הכניסה של תינוק חדש למערכת.
<וכאן המקום לצטט בפעם האלף את "עקרון תמרושרוש בגידול ילדים":
המטרה: להוציא את התינוק שמח, את האמא מרוצה, ואת המשפחה מתפקדת.
במידת האפשר, כמובן
. הבה נהיה ריאליים...
שלוש צלעות, וכל אחת מהן חשובה כמו השניה.
(עם ילדים גדולים יותר, יש מצב להחליף ערכים, שהמטרה תהיה להוציא את האמא שמחה ואת הילד מרוצה. ההבדל בין המונחים הוא קצת כמו "זה נהנה וזה לא חסר" התלמודי)
סוף ציטוט>
אז אם הולכים על האסטרטגיה הראשונה (להשלים עם המצב הבסיסי, לשנות את הארכיטקטורה שלו), המון תלוי ביכולת שלך להיות נינוחה פיזית עם החזקת היד הזאת. הייתי אומרת ששינוי תנוחה מצדך עשוי להיות הדבר הראשון בסדר העדיפויות.
בא לך לפרט עוד על הסיטואציה הפיזית? איזו מין מיטה יש לו, מה התנוחה שלך כשאת אתו, מה המנח שלו בתוך המיטה, איפה את נמצאת ביחס למיטה, מה מרווח התמרון שיש בחדר, איזו תאורה יש בזמן ההשכבה וכולי. זה עשוי לעזור במציאת פתרונות.
בסוף,אחרי הרבה הלוך ושוב, ומאוחר הרבה יותר מדי, הילד נרדם על הספה בסלון
ההלוך-ושוב הזה נשמע מעניין. האם בא לך לפרט גם עליו? שוב, זה ייתן תמונה ברורה יותר של מה-קורה-פה-בעצם, שדרושה כדי לפתח חשיבה ביוון של אסטרטגיה ב' (שיפור היכולת של הפעוט ללכת לישון). מה קורה מרגע שאת אומרת לעצמך "הגיע הזמן לזוז בכיוון המיטה" ועד שהוא נכנס למיטה, ואז עד שהוא נרדם.
ולמה אני ערה עכשו?כי אני מוכרחה זמן לעצמי בסופו של דבר, אחרי הבית והילדים וזה בא על חשבון שינה לפעמים.
אוי, כל כך מוכר
[u]'ילד אמור להרדם לבד ומה פתאום לשבת לידו כל כך הרבה זמן,למי יש זמן לזה? ועוד להחזיק את היד כל הזמן,איך אפשר?'[/u]
איזה משפט מאלף.
התרגום המדויק הוא בעצם: "ילדים ותינוקות אמורים להירדם לבד כי אין בסביבה ולא אמורים להיות בסביבה מבוגרים שיכולים לעזור להם להירדם, והרדמת ילדים היא עול מעיק וגועל נפש שראוי לנסות להיפטר ממנו בכל דרך, כמה שיותר מוקדם".
עכשיו, אני מתפתה להסכים לפחות עם חלק מהמשפט הזה. מה, לא היו ערבים שהרגשתי ככה בעצמי? נוווווווו, תירדם כבר ותעזוב אותי במנוחה, אין לי כוח לשכב ככה חצי שעה בחושך.
מוכר, ידוע, לגיטימי.
[sub]מהזוית של הניסיון הפרטי שלי, עדיף להחזיק לו חצי שעה את היד, מאשר שהוא יחזיק לי את הציץ...[/sub]
והמציאות היא שילדים רבים כן נזקקים לעזרה כדי להירדם, עד גילאים נכבדים. ככה זה.
[sub](בסוגריים: אבא שלי היה מקריא לי ספרים לפני השינה הרבה אחרי שלמדתי לקרוא. כשהייתי בכתה ג' הוא החליט להקריא לי את "מלחמת העולמות". ספר עתיק, תרגום ארכאי, משהו בספר הזה הכניס אותי לשינה עמוקה תוך שתי פסקאות. אחרי שלושה שבועות בהם בקושי התקדמנו מעבר לפרק הראשון, אבא שלי נשבר ורצה להפסיק לקרוא, כי זה "לא מוביל לשום מקום". ואני לא הסכמתי! אחרי שבועות שבהם הייתי שוכבת במיטה אולי שעה בלי להירדם, סוף סוף משהו שהחליק אותי ביעילות כזאת לתוך השינה! אז לוותר על זה? פחחחח...)[/sub]
אז המציאות של להחזיק לילד בן שנתיים-שלוש את היד, או לתת לו ציץ, או להקריא לו סיפור שנמשך ונמשך עד שהוא נרדם וחמש דקות לתוך השינה - נראית לי אלמנטרית, גם אם לפעמים קשה ומכבידה (())
הייתי שם.
בעצם, אני רואה את הבעיה דרך שני זוגות משקפיים במקביל: אחד זה שזה [b]כן[/b] לגיטימי להשכיב ילד ולקבל את הצורך שלו בעזרה ושיש טעם לקבל את זה כמו שזה, ולמצוא פתרונות שיאפשרו לך לבצע את התפקיד הזה ביותר הנאה ובפחות סבל.
בטח כשמדובר בפעוטות, ובטח ובטח כשיש רקע משפחתי של קשיים בהירדמות.
והמשקף השני, שחי בשלום ובאותו זמן עם הראשון, ואיכשהו בלי סתירה, אומר שלא מזיק גם לנסות למצוא דרכים רכות ואוהבות לשנות את המצב הזה מיסודו, ולעזור לילד להחליף מנגנון הירדמות אחד באחר, שיוכל לתת לו את מה שהוא זקוק לו, [b]וגם[/b] לתת להורה המותש והמיואש הקלה, נחת ויכולת לבטא את אהבתו לילד בדרכים אחרות וטובות יותר. בייחוד כשמסתכלים על המשפחה בכללותה, ועל הכניסה של תינוק חדש למערכת.
<וכאן המקום לצטט בפעם האלף את "עקרון תמרושרוש בגידול ילדים":
המטרה: להוציא את התינוק שמח, את האמא מרוצה, ואת המשפחה מתפקדת.
במידת האפשר, כמובן ;-). הבה נהיה ריאליים...
שלוש צלעות, וכל אחת מהן חשובה כמו השניה.
(עם ילדים גדולים יותר, יש מצב להחליף ערכים, שהמטרה תהיה להוציא את האמא שמחה ואת הילד מרוצה. ההבדל בין המונחים הוא קצת כמו "זה נהנה וזה לא חסר" התלמודי)
סוף ציטוט>
אז אם הולכים על האסטרטגיה הראשונה (להשלים עם המצב הבסיסי, לשנות את הארכיטקטורה שלו), המון תלוי ביכולת שלך להיות נינוחה פיזית עם החזקת היד הזאת. הייתי אומרת ששינוי תנוחה מצדך עשוי להיות הדבר הראשון בסדר העדיפויות.
בא לך לפרט עוד על הסיטואציה הפיזית? איזו מין מיטה יש לו, מה התנוחה שלך כשאת אתו, מה המנח שלו בתוך המיטה, איפה את נמצאת ביחס למיטה, מה מרווח התמרון שיש בחדר, איזו תאורה יש בזמן ההשכבה וכולי. זה עשוי לעזור במציאת פתרונות.
[u]בסוף,אחרי הרבה הלוך ושוב, ומאוחר הרבה יותר מדי, הילד נרדם על הספה בסלון[/u]
ההלוך-ושוב הזה נשמע מעניין. האם בא לך לפרט גם עליו? שוב, זה ייתן תמונה ברורה יותר של מה-קורה-פה-בעצם, שדרושה כדי לפתח חשיבה ביוון של אסטרטגיה ב' (שיפור היכולת של הפעוט ללכת לישון). מה קורה מרגע שאת אומרת לעצמך "הגיע הזמן לזוז בכיוון המיטה" ועד שהוא נכנס למיטה, ואז עד שהוא נרדם.
[u]ולמה אני ערה עכשו?כי אני מוכרחה זמן לעצמי בסופו של דבר, אחרי הבית והילדים וזה בא על חשבון שינה לפעמים.[/u]
אוי, כל כך מוכר (())