על ידי נוסעת_סמויה* » 28 אוקטובר 2008, 08:43
הנושא של פרידות מתינוקות הוא נושא רגיש אצלי. אני לא מסוגלת לעזוב תינוקות שלי ומתאפקת לא להטיף את דעותיי בנושא לאחרים. בדומה למה שאמרה ניצן, יש לי הרגשה חזקה שתינוק שנעזב על ידי אמא לא ממש מסוגל להבין שהיא תחזור בסופו של דבר, וזו נראית לי חוויה שעלולה להיות טראומטית.
(בגיל חצי שנה השאירו אותי למשך שבועיים וחצי אצל המטפלת שלי, וכל שאר המשפחה נסעה לחופשה בחו"ל. כמובן שאין לי שום זיכרון מודע מהתקופה הזו, אבל בכל פעם שתינוקת שלי מגיעה לגיל חצי שנה, יש לי הצפה של עצב עמוק ותחושות חזקות של נטישה - איך יכולתם לעשות לי את זה?).
כל זה כדי לספר שכאשר בתי השנייה הייתה בת שנתיים וחודש, נסעתי לשבוע, לכנס מקצועי באיטליה, וזה היה בסדר גמור. יותר מבסדר.
גם אני השארתי בבית הפתעות ומכתבים לכל יום, אבל ההבדל הכי חשוב לדעתי היה שהיא הייתה כבר פעוטה מדברת, בגיל שבו אפשר היה להכין אותה לנסיעה הזו, לדבר איתה לפני, תוך כדי ואחרי. היא נשארה בבית עם אבא שלה ואחותה ועם סבתא קרובה ואהובה, ולהרגשתי היו שם געגוע וקושי מסוים, אבל שום דבר שפגע בה או ביחסים בינינו, לטווח קצר או ארוך. אולי להפך.
אני חושבת שכולנו חווינו בנסיעה הזו געגוע טוב ובונה. בעלי, שהרגיש באותה תקופה שהילדה קצת זרה לו, אמר אחר-כך שהנסיעה מאוד קירבה אותה אליו וחיזקה את הקשר ביניהם.
לקחתי בחשבון שהנסיעה תגרום להפסקת ההנקה, אבל להפתעתי זה לא קרה. אחרי שבוע הילדה קפצה על הציצי בשמחה וההנקה התחדשה לעוד כמה חודשים טובים.
בקיצור, דנה, אני חושבת שעם הכנה מתאימה והיערכות מתאימה, בגיל שנתיים כבר אפשר לחשוב על פרידה של כמה ימים. מאחר ש-12 יום זו בכל זאת תקופה ארוכה, ובהתחשב בכך שהבת שלך רגילה מאוד להיות איתך, אני בכל זאת מצטרפת להמלצה למצוא לך בשלב זה רטריט קצר יותר (מבודד ובלי מעגלים ושיתופים למיניהם). אם זה יעבור בטוב על כולכם, תוכלי לשקול לעשות ויפאסאנה רגע לפני ההיריון או הלידה הבאה (אפשר לעשות את הקורס בהיריון).
(אגב, האם מישהו באתר היה מעלה על דעתו לפתוח לדיון את השאלה האם אבא לפעוטה יכול להיעדר לשבוע? נראה לי ששאלה כזו כלל לא עולה על הפרק, ואצלנו לפחות, בגיל כזה אבא כבר חשוב כמעט כמו אמא (הקטנה אמנם הייתה יותר קשורה אלי, אבל אחותה הגדולה הייתה קשורה יותר אליו)).
הנושא של פרידות מתינוקות הוא נושא רגיש אצלי. אני לא מסוגלת לעזוב תינוקות שלי ומתאפקת לא להטיף את דעותיי בנושא לאחרים. בדומה למה שאמרה ניצן, יש לי הרגשה חזקה שתינוק שנעזב על ידי אמא לא ממש מסוגל להבין שהיא תחזור בסופו של דבר, וזו נראית לי חוויה שעלולה להיות טראומטית.
(בגיל חצי שנה השאירו אותי למשך שבועיים וחצי אצל המטפלת שלי, וכל שאר המשפחה נסעה לחופשה בחו"ל. כמובן שאין לי שום זיכרון מודע מהתקופה הזו, אבל בכל פעם שתינוקת שלי מגיעה לגיל חצי שנה, יש לי הצפה של עצב עמוק ותחושות חזקות של נטישה - איך יכולתם לעשות לי את זה?).
כל זה כדי לספר שכאשר בתי השנייה הייתה בת שנתיים וחודש, נסעתי לשבוע, לכנס מקצועי באיטליה, וזה היה בסדר גמור. יותר מבסדר.
גם אני השארתי בבית הפתעות ומכתבים לכל יום, אבל ההבדל הכי חשוב לדעתי היה שהיא הייתה כבר פעוטה מדברת, בגיל שבו אפשר היה להכין אותה לנסיעה הזו, לדבר איתה לפני, תוך כדי ואחרי. היא נשארה בבית עם אבא שלה ואחותה ועם סבתא קרובה ואהובה, ולהרגשתי היו שם געגוע וקושי מסוים, אבל שום דבר שפגע בה או ביחסים בינינו, לטווח קצר או ארוך. אולי להפך.
אני חושבת שכולנו חווינו בנסיעה הזו געגוע טוב ובונה. בעלי, שהרגיש באותה תקופה שהילדה קצת זרה לו, אמר אחר-כך שהנסיעה מאוד קירבה אותה אליו וחיזקה את הקשר ביניהם.
לקחתי בחשבון שהנסיעה תגרום להפסקת ההנקה, אבל להפתעתי זה לא קרה. אחרי שבוע הילדה קפצה על הציצי בשמחה וההנקה התחדשה לעוד כמה חודשים טובים.
בקיצור, דנה, אני חושבת שעם הכנה מתאימה והיערכות מתאימה, בגיל שנתיים כבר אפשר לחשוב על פרידה של כמה ימים. מאחר ש-12 יום זו בכל זאת תקופה ארוכה, ובהתחשב בכך שהבת שלך רגילה מאוד להיות איתך, אני בכל זאת מצטרפת להמלצה למצוא לך בשלב זה רטריט קצר יותר (מבודד ובלי [u]מעגלים ושיתופים[/u] למיניהם). אם זה יעבור בטוב על כולכם, תוכלי לשקול לעשות ויפאסאנה רגע לפני ההיריון או הלידה הבאה (אפשר לעשות את הקורס בהיריון).
(אגב, האם מישהו באתר היה מעלה על דעתו לפתוח לדיון את השאלה האם אבא לפעוטה יכול להיעדר לשבוע? נראה לי ששאלה כזו כלל לא עולה על הפרק, ואצלנו לפחות, בגיל כזה אבא כבר חשוב כמעט כמו אמא (הקטנה אמנם הייתה יותר קשורה אלי, אבל אחותה הגדולה הייתה קשורה יותר אליו)).