שלום גורית לי ,

הבטן שלי מתהפכת כל פעם שהיא בוכה מתסכול, ומחוסר היכולת שלי לעזור. אני חוששת "ליפול" לקונבנציונלי וללכת לרופא, מיכיוון שצורת החיים הטבעית עדיין טרייה אצלי...ובעניין הכי חשוב בעולם (בריאות ילדנו כמובן) עולים ספקות מהעבר..

מלבד העצות הטובות הרבות שבוודאי קראת בשלל הדפים בנושא, אני רוצה לחזק אותך ולהרגיע אותך.
התינוקת שלך חזקה יותר ממה שנדמה. זה באמת חוסר אונים המצב הזה, כשרואים את הסבל שלהם...
מזל שזה עובר, פשוט עובר.
התרופה שהכי תעזור לה להחלים זו אמא
ולכן כדאי שתתרכזי בלחזק את עצמך, לנוח, לחשוב מחשבות חיוביות. להאמין בכוחות שלה ושלך. ולנשום (אני רצינית! ממש לנשום עמוק).
להיות פנויה אליה כמה שיותר, להכיל את התסכול שלה, לא להבהל, להיות איתנה. חמה. חכמה. לחייך אליה.
להגיד לה שזה בקרוב יעבור והיא תרגיש יותר טוב. לא לדאוג. הגוף שלה חזק ועושה את העבודה שלו בדיוק כמו שצריך.

ובאמת אל תדאגי (טוב, רק קצת אם את מוכרחה... בכל זאת, אנחנו אמהות, לא?)
זוהי רק ההתחלה וצפויות לכן התמודדויות רבות בעתיד. תמיד תזכרי שדרך הנוכחות הבוטחת לך, תוכל גם היא להתנחם ולהתרפא.
חיבוק.

שלום לכן,
אודה מאד אם תוכלו לייעץ לי.. יש לי תינוקת בת 4 חודשים (ראשונה..) ובפעם הראשונה היא חולה. אתמול התעוררה בלילה בוכה שלא יכלה לנשום בגלל נזלת, והיום התווסף השיעול (מעט) היא בוכה אחרי שהיא משתעלת ומתוסכלת מחוסר היכולת לינוק כמו שצריך בגלל האף הסתום.וגם משום שזה מעיר אותה. הבטן שלי מתהפכת כל פעם שהיא בוכה מתסכול, ומחוסר היכולת שלי לעזור. אני חוששת "ליפול" לקונבנציונלי וללכת לרופא, מיכיוון שצורת החיים הטבעית עדיין טרייה אצלי...ובעניין הכי חשוב בעולם (בריאות ילדנו כמובן) עולים ספקות מהעבר..

הבנתי מהדף הזה (והרבה דומים לו באתר) שבצל עוזר לייבש נזלת , ולהכניס תינוק לחדר אמבטיה כשמישהו מתקלח(הלחות) עוזר לשיעול, מה עושים כשיש גם וגם? בנוסף לכך האם יש משהו שאני יכולה לאכול שעשוי לעזור, מעבר לתזונה כללית בריאה פחות או יותר?

טיפול בנזלת
אמצעים לכיוח
בעית שיעול
נשימה שעול ריאות
אדים חמים אדים קרים
סיבות לנזלת חוזרת
קור וצינון
כאב גרון

הורות יקרות
האם מכשיר אדים קרים/ חמים עוזר במשהו להצטננות והאם מכשיר אדים קרים עדיף מחמים?

לשיעול אפשר לתת חליטת מרווה עם מעט דבש?

נועה שלי מצוננת, אבל בעיקר משתעלת. נתתי לה חליטת מרווה עם מעט דבש. נראה לי שזה עוזר אבל אני לא יודעת אם זה בסדר מה שאני עושה...

נועה שלי מצוננת, אבל מאתמול בערב בעיקר משתעלת. נתתי לה חליטת מרווה עם מעט דבש ונראה לי שזה הקל עליה מעט, אני לא יודעת אם זה בסדר ואם אפשר להמשיך...

בינתיים אין שינוי משמעותי.
האף פתוח לפרקים, אחרי הטפטוף של החלב לתוכו. לא להאמין כמה זה עוזר.
הוא קצת משתעל אבל אין לו חום אז אני די רגועה.
הוא יונק המון. כל שעה .
מקווה שעוד היום יהיה שיפור משמעותי.

מדברים על זה ב ארומתרפיה ושמנים.
זה קשה שהם מנוזלים. קשה לישון, קשה לינוק... אבל זה עובר.
יש תמיסת מי מלח שעוזרת להוציא את הנזלת החוצה. ההומאופט שלנו לא התלהב מזה, אבל לדעתי אם האף סתוב והוא לא מצליח לאכול, זה יכול לעזור להירגע קצת, לינוק ולהירדם.

אני חושבת שבמקום אקליפטוס אפשר להשתמש באקליפטוס לימוני או במנטה. כדאי להתייעץ עם מי שמבין...

אני משתמשת חוץ ממה שכבר נכתב כאן גם בדמיון מודרך- תוך כדי ההנקה וגם בזמנים אחרים שמתאים- מדמיינת אור ירוק (צבע של ריפוי) שנכנס אליהן, מדמיינת שהאף שלהן נפתח. לעיתים קרובות זה עוזר!

צריך להזהר עם אקליפטוס בכ"כ קטנים.
איני יודעת את הפרטים, אבל מתיחסים אליו כאל חריף מדי בשבילם.
לגבי החנקות מחלב לאף - זה לא גרוע יותר מנזלת...
אצלינו הכל נבלע, ויוצא בפליטה. לא מרנין, אבל מרשים איך הגוף הקטנטן דואג לעצמו.

לתת לו הרבה TLC (כלומר: tender, love and care).
לשמור על עצמך שלא תחלי -- לאכול טוב, להתלבש טוב, לנוח.

הקטני חלה.
אני לא מאמינה. נזלת וקצת צרידות, נראה לי.
איזה מסכן.
בינתיים הוא קם בלילה כל שעה לאכול.
אני קצת מפחדת לטפטף חלב לאף. הוא לא יכול להיחנק מזה?
טפטפתי טיפת אקליפטוס על המנשא. מקווה שזה יעזור.
מה עוד אפשר לעשות?

השחרור, השמחה, הכייף, העונג
עכשיו סיימתי להשכיב את אומני בשכיבה, על הגב! אחרי 5 לילות של סל-קל כדי שלא תהיה שטוחה על המזרן.
איזה כייף זה ככה, כ"כ פשוט וגאוני. היא תישן שוב לידי ואוכל לחבק אותה, להסתובב ולתת לה ציצ בלילה! איך התגעגעתי!
טעמתי במשך 5 לילות מה זה לא לישון במיטה משותפת. למרות שהסל-קל נח לידי על המזרן, עדיין הייתי צריכה לקום אליה ולהניק אותה בישיבה בלילה וכמובן שאח"כ היה לה קשה להירדם, אז היו ניענועים, נסיעות הלוך ושוב עם העגלה, שירים וכו' (אתמול בלילה שעה!!!), אבל אני מקווה ש- no more.
זה כ"כ טבעי לישון עם הבייבעלעך ולא לשים אותם במיטה "משלהם", גם אם זה בחדר של ההורים. ההשפעה של זה על השינה שלי הייתה מזעזעת. אם לפני כן לא הרגשתי בכלל את ההתעוררויות במהלך היום, בימים האלה בקושי סחבתי עד הערב וכשיכולתי (או יותר נכון, כשלא הייתה לי ברירה) נפלתי (אתמול לשעה וחצי בצהריים והיום לשעתיים). כ"כ לא הגיוני!
תחי הלינה המשותפת והבריאות!

וואהו, שגית, שבועיים זה ממש קטן!
מזל שזו לא ילדה ראשונה. אני בטח הייתי ממש נגנבת אם המחלה הזו הייתה "נוחתת" עלינו כשאומני הייתה עוד יותר קטנה. מזל על זה לפחות!

הכי מתסכל זה שאינני יכולה להניק אותה בתנוחה האהובה על שתינו, בשכיבה, כי היא מהר מאד "מתמלאה" כך ומקיאה הכל.
וגם שאינני יכולה לתת לה לאכול את כל מה שהיא רוצה, טוב, זה בעיקר מעבר להנקה, את הקומפורט של להישאר על הציצי כמה זמן שהיא רוצה ולהתפנן לה. מאותה הסיבה.

כן, זה די קשה, אני זוכרת שליבי בגיל שבועיים הצטננה ובמשך שבוע ישנתי בישיבה כשהיא ישנה עליי בטן אל בטן או גב אל בטן. גם לפני שבוע הצטננה ושוב, ככה ישנתי כמה לילות. מתיש במיוחד.
חיבוק והחלמה מהירה.

אז גם זה הגיע. טוב, תמיד יש פעם ראשונה. אבל זה היה ממש היסטרי בהתחלה.
זה התחיל בכנס השנתי של לה לצ'ה. שגית, זוכרת שהסתכלת על אומני משתעלת? אז גם אני ככה התפלאתי קצת, אבל העברתי את זה ועד שהגענו הבייתה (בשלבים רבים) הכל היה סבבה. היא אפילו הלכה לישון כרגיל ואז קמה פעם ראשונה לנשנש בלילה, אכלה ואאאאז.......הקיאה את נשמתה. אני הייתי קצת בשוק, כי זה ממש מפחיד ולא הבנתי מה היה הקטע. אבל איכשהו ניקיתי והרדמתי אותה. בהאכלה הבאה, זה קרה שוב והיא הייתה כ"כ מסכנה ובכתה ולא ידעה את נפשה והאמת? גם אני. בכיתי איתה בהתחלה ואז קלטתי שהיא משתעלת גם.הייתי דיי חסרת אונים, לבד בבית בסביבות חצות הלילה (דודו עוד לא חזר מהעבודה).
אומני כמובן לא הסכימה להמשיך לאכול ולא רצתה לרדת מהידיים במעין בכי מסכנוּת אומלל. כ"כ ריחמתי עליה (וגם על עצמי). מיהרתי לקרוא קצת באתר (עד כמה שיכולתי שהיא עליי מתייפחת ודורשת תנועה) ואיכשהו הגעתי לשעלת. זהו, נכנס לי לראש שזה זה, היא מחרחרת, משתעלת, מקיאה וכו'.
הלילה עבר קשה, אבל באיזשהו שלב קלטתי את הרעיון הגאוני של להשכיב אותה לישון בסל-קל שלה, כדי שתהיה מעט מוגבהת ולא flat במיטה ואז גם לא יעלה לה האוכל. זה עבד נפלא!
בבוקר זה המשיך, מצב רוחה היה קשה, בכי כל הזמן, אומללות, הרבה שיעולים, נזילות מהאף ואם לא שמתי לב והיא אכלה יותר מדיי, היא גם הקיאה מייד את הכל.
מאחר וגם אנחנו נייהו דיי מעוכים אחרי החזקת המשקולת הזו (8 ק"ג) כל הזמן, הזעקנו את הסבתא לעזר ויש לציין שהיא ממש מיהרה להגיע (מחיפה), ביטלה תוכניות וממש עזרה.
שיכנעו אותי לרדת מרעיון השעלת ולהבין שזו כנראה הצטננות / התקררות, לא דלקת או משהו, אלא מעין שפעת שכזו (כך גם אמר הרופא).
בינתיים עברו כבר יומיים ואנחנו כבר נהיינו ספצים בטיפול בתינוקת חולה. ממש קשה להאמין שזו הפעם הראשונה.
בתכלס, זהו חוסר אונים גדול בפעם הראשונה (בטח גם אח"כ, רק שיש איזושהי ידיעה-?- שזה יעבור תיכף), ממש עצוב ואפילו מלחיץ.
הכי מצחיק זה הקול הצרוד שנהיה לה, מתוקה