כשהייתי קטנה,היה לי שעיר ארוך עד לברכיים, ופעם אחת , ההורים שלי פשוט גזרו לי את השיער עד לכתפיים.....:'(
הייתי מאד עצובה ובכיתי הרבה מאד.
באותו יום גם נשבעתי שכשלי תהיה בת, אני לעולם לא אספר אותה ללא אישורה והסכמתה המלאים.

ממליצה גם לכם לשאול את ילדיכם לפני שאתם מספרים אותם.

למלא בקבוק שפריצר במים. להתיז מים על שיער יבש, להבריש, להתיז ולהבריש. פחות מזיק לשיער מהברשה חזקה של שיער רטוב.
ולפני השינה לקלוע צמה.

לשפוך עליו קצת חומץ או מיץ לימון
בקיצור משהו חומצי

זהבית, על רטוב יותר קל, גם בלי מרכך.

למישהו/מישהי, יש רעיון איך להבריש שיער ארוך וגלי בלי מרכך?
אולי יש משהו טבעי יותר שאפשר להיעזר בו ?

אצלינו לא מכריחים יותר לחפוף ולסרק וזו מסיבה פשוטה - הילדה, כבר בת 6, רוצה לחפוף לבד ורוצה להבריש לבד. תודות מגיעות לבת של השכנים, בת 10, שיודעת לשכנע אותה. היא לפעמים מתקלחת אצלם ואז היא מספרת לה שאם היא תסתרק הרבה יהיה לה שיער חלק (משאת נפשה). כמובן עברנו חודשים בלי חפיפות וסירוקים. לפני כמה חודשים קניתי לה מברשת חמודה וקטנה וכמובן ורודה בסופר ומאז היא לא עוזבת אותה ומברישה לבד את השיער ואפילו מרשה לי לעשות לה צמות. גם למדנו - מהשכנה כמובן - שהרבה יותר קל לסרק את השיער באמבטיה כשיש עליו מרכך עם ריח טוב ואז זה לא כואב (מתחילים לסרק מהקצוות ועולים למעלה).
אין מה לומר - עידן חדש בביתנו. אני נגד לספר אותה. פעם סבתא (השנייה!) העזה לגזור לה את השיער בקצת יותר מדי סנטימטרים וזה עשה אצלינו זעזוע נוראי. מאז השיער שלה גודל יותר לאט משום מה, לא מגיע לבקבוקים המקסימים שהיו לה. אבל עכשיו אנחנו מגדלים ומגדלים. היא אחראית על השיער שלה לגמרי לבד וזהו.

אה, ושלא נדע מה שהיה עם הקטנצ'יק. יש לו שיער חלק וישר (לפחות אין בעיה של קשרים ובכלל לא חייבים לסרק. לחפוף הוא לא אוהב, אבל מילא). הוא עבר כמה תספורות בחיים, ומפעם לפעם זה נעשה יותר גרוע, עד שבפעם האחרונה נשבעתי שמצדי שילך כמו היפי, אני לא מביאה אותו שוב למספרה. לא עזר פלייסטיישן עם כדורגל מול העיניים, במבה ביד, תוכי על הקיר, סוכריה על מקל ביד השנייה (אתם מבינים עד כמה כבר הייתי נואשת?!) הילד מתנגד, ובצרחות.
אבל השיער גדל, ונכנס לעיניים. והוא גם לא מוכן לאסוף אותו בסיכה. סירוק הצדה - השיער חוזר לעיניים תוך רגע. קוקו - נחמד מאוד, אבל לא נשאר יותר מחצי שעה.
בסוף, יום אחד כשהוא היה שקוע בצחצוח שיניים, ראיתי שהוא לא שם לב שאני משחקת לו בשיער. הבאתי מספריים, הרמתי קווצה גדולה ככל שיכולתי, וגזרתי. הוא היה מופתע, אבל לא נעלב. אח"כ, כשנרדם, הצלחנו ליישר, ובאותה הזדמנות הוא קיבל גם טיפול מניקור-פדיקור, שגם לו הוא מתנגד כבר כמה חודשים...
קצצנו כמה שיותר קצר (רק מקדימה), שיהיה זמן עד לפעם הבאה...

אני זוכרת היטב את הגיל הזה... מהתמונות רואים אותי עם שיער שזור בצמות ואכן רק באירועים מיוחדים מותר היה ללכת פזור והסירוק...

החיים זה לא שחור-לבן (או שחור-חום (-; )
היא רוצה שיער ארוך, מסורק, נקי מקשרים - "כמו של נסיכה". רק המחיר קצת גבוה לה.
גם לשיער מסופר יש מחיר. בת שמונה חודשים זה לא בת שש. אני חושבת שזה משיג לה, בין היתר, תפקידים טובים יותר במשחקי דמיון בין הילדים בגן... (מה שנקרא type casting)

לא הבנתי את העניין הזה של לא להסתפר ולא לחפוף או להסתרק. גם לי שיער ארוך אבל אני לא יכולה לדמיין איך אפשר להעביר יד בשיער שהוא לא נעים והיד נתקעת בקשרים...
ביתי בת 8 חודשים וכבר סופרה כפעמיים...למה היא צריכה את השיער הזה שנכנס לעיניים ומזיעים וזה גם מצחיק, היא נולדה עם שיער שחור ומה שצומח הוא חום כך שיש לה ממש ראש מעניין.
שני הילדים רגילים להסתפר וזה בכייף ונעים ומקבלים הרבה מחמאות מטעמי פרקטיקה ויופי.

אפילו לשים את הקוקו ולהוריד אותו כואב לה, כי השערות מצליחות תמיד להסתבך בתוכו!
עקרונית, יש משהו במה שאת אומרת. אני אחשוב על זה.

מה העניין הזה עם הברשות וחפיפות? למה זה כלכך חשוב?
לי יש שיער שעובר את הכתפיים. לבנזוגי קצת יותר ארוך.
הוא חופף ומבריש פעמיים ביום. אני פעם בשבוע (אם אני זוכרת).
לו יש קוקו חלק ומהודק. לי קוקו קצת פחות חלק ומהודק.
מזעזעת אותו המחשבה שהילדה שלנו תצא "כמוני" אבל אני באמת לא מבינה למה זה כלכך חשוב כל ההברשות האלה. שיער מלא קשרים נאסף נהדר לקוקו.

כשהייתי קטנה אסור היה לי להסתפר
ביליתי כל בוקר יותר מחצי שעה בהברשת השיער
(זה בטח היה לוקח פחות זמן אם לא הייתי קוראת ספר תוך כדי)
כלכך רציתי להסתפר. אבל אבא לא הרשה
בגיל 21 עשיתי קרחת.
הרבה זמן וחנופה נדרשו כדי לשקם את היחסים בינינו.

יש לנו סרקל כשמפו, מרכך וקרם. ספריי היא לא אוהבת. הקרם לא ממש משפיע.

אגם מאריך את השיער, רובו כבר נכנס לקוקו של כמה סנטימטרים טובים. יש לנו כלל. חייבים פעם בשבוע לחפוף, וכל יום להסתרק. לאסוף הוא מוכן לעתים. לפעמים הוא מבקש בעצמו שאאסוף לו את השיער. עכשיו, כשהתחלנו ללכת לבריכה, אז חייבים לאסוף.
מה שעוזר להסתרק כשיש קשרים בדרגה בינונית זה תכשיר שקוראים לו [b]סרקל[/b]. מתיזים ואז קל לסרק.

אז השיער שוב ארוך, אם כי טרם הגענו למה שהיה בקיץ שעבר, לפני התספורת. ושוב יש יללות בהסתרקויות ובאמבטיה. היום, אחרי המדורה, עייפה מאוד, אמרתי לה, "טוב, אז אולי תסתפרי כמו בן וזהו?"
"כן! תביאי מספריים ותגזרי לי עכשיו את השיער כמו בן!"
לא הסכמתי... ניסיתי לדחות. איכשהו זה עבר. במיטה, עם שתי צמות, היא ליטפה אותן בשמחה ואמרה שהיא אוהבת את השיער שלה ככה.
מה יהיה? היא לא מוכנה ללמוד לחפוף ולהסתרק לבד, ולי חבל כ"כ על השיער היפה הזה, והיא עצמה - פעם כן, פעם לא...

את פופי בת השמונה היום סיפרתי לראשונה בחייה בגיל שבע. היה לה שיער ארוך עד המתניים. היא הסתפרה עד הכתפיים, אחר כך קצר יותר, ולפני פסח השנה היא ואחותה הקטנה (בת ארבע היום) הסתפרו בתספורת קצוצה מאוד, כמו בן.
תאמינו לי שתיהן מאוד חמודות עם התספורות, זה קל ונוח לסרק וכל יום לחפוף.
מובן שאם הן היו מביעות שמץ של משהו הקרוב אפילו להתנגדות, לא הייתי מספרת אותן.
לפני מספר שבועות דברנו על כך, ושאלתי את פופי איך יותר נוח, שיער ארוך או שיער קצר. היא צחקה ואמרה ששיער קצר זה הכי כיף.

בתי הסתפרה פעם לבד (פשוט לקחה מספריים וחתכה מה שיכולה) וזה היה בדיוק כשגידלנו לה קצת את השער כדי שיהיה אפשר לעשות תספורת יפה ולא סתם משהו. רצנו לספר לתקן את הנזק ומאז אני לא מגדלת. "קרה" (אין לי מושג איך כותבים את זה)קצר יפה בעייני מאוד עם שער חלק חלק כמו שלה, וזה חוסך טונה זמן, כוח, ויקוחים על סירוק/חפיפה/איסוף, כסף על קוקיות האובדות (כל יום לפחות אחת) וגם לא חם. ופחות תופס כינים. זהו, אמרתי את כל מה שהיה לי בנושא :-D האמת היא שחלמתי שתהיה לי בת ויהיה לה שער ארוך ארוך כמו לנסיכה- וזה בפירוש אחד החלומות הגנוזים לזמנים טובים יותר...
אני בשבוע בעבר לקחת חופש ליומיים מלהיות אמא וזה עזר. אז לפני הפיטורים :-D נסו חופשה קצרה...אפילו של כמה שעות.
אגב כשאני מרגישה שאין לי יותר כוח להתווכח אני מעבירה את הפיקוד ליוסי, ואם הוא לא נמצא (בד''כ הוא לא...)- פשוט מוותרת (על הכל, כולל אמבטיה ופיג'מות וכל דבר אחר...). אולי זה לא כל כך חינוכי אבל זה שומר על השפיות שלי.
ובימים אלה, שמתי לב שצריך לעצום עיינים על יותר דברים, כי כולם תקועים כל הזמן בסלון בגלל המזגן (כל יתר החדרים כמו סאונה) ו"עולים אחד לשני על העצבים" אז צריך הרבה יותר דיפלומטיות.

אח, לא כל כך איכפת לי מכחולי עיניים ובלונדיניים אצל אחרים... אני מודה ש"לא סובלת" קצת חזק מדי.
יש לה שיער יפהפה, באמת, אבל נכון שאני הבת של ההורים שלי, וכשאני רואה ילדה עם שיער כזה, אני תיכף חושבת על סיוט הקשרים והסירוק...
אבל, את השיער של בתי לא סיפרתי מעולם.
רק את הפוני, כי שלה שיער שנופל בכיוון אחד ופשוט נכנס לעיניים, ולזה היא מסכימה.
יש לה קשרים איומים, שצריך לסרק בימי הגן, ואז אני מספרת לה תוך כדי סירוק סיפור שמרגיע אותה, על הנסיכה שהיה לה שיער ארוך ארוך, עד הברכיים, וכל בוקר, כל ארוחת הבוקר, היו שלושה אנשים צריכים לעמוד ולסרק אותה בגלל האורך והקשרים. ואיך יום אחד החליטה הנסיכה שנמאס לה והיא רוצה להסתפר קצר כמו בן. (סיפור שאני המצאתי)
אותי ואת אחותי סיפרו קצר כמו בן כשהיינו קטנות, מסיבות פרקטיות.
זה לא היה מיוזמתנו.
יום התספורת (אמא סיפרה אותנו, ותמיד היו לה "עוד תיקונים" שעברו את הגבול שלנו) היה יום טראומה ובכי.
ולכן אני לא נוגעת בשיער שלה בלי הסכמה מוחלטת שלה. וזה כולל פוני שנכנס לעיניים וסבתות שמנדנדות, ואני אומרת: "כשהיא תסכים".

הבכורה הסתפרה היום )-: או אולי (-:
היה לה שער מדהים (בעיני לפחות... שגית? בשמת? טוב, בשמת, אם את לא סובלת עיניים כחולות, אז בטח גם אין לך משהו טוב לומר על שיער בלונדי שופע ארוך עד הטוסיק) אבל מה - גלי ונוטה לקשרים. בסוף נמאס לה. טיפטפתי לה מזמן כבר שאם לא נעים לה כל הסירוק והחפיפה, בבקשה, שתסתפר - אבל לא חשבתי שהיא תיקח אותי ברצינות. או שקיוויתי שלא?
כשהיתה בת שנתיים כבר הצעתי שנספר אותה אבל בן זוגי התנגד בתקיפות, וכך חמש שנים עברו בלי שמורה תעלה על ראשה.
אז לא קצוץ, אבל בהחלט משהו באורך הכתפיים, יפה דווקא מאוד. נראה אם זה ישפר את האווירה בערב.

[sub]ראו גם: [po]תספורת ראשונה[/po] / [po]איך להסתפר לבד ושיצא ישר[/po] / [po]ביקור אצל הספר[/po] / [po]את מסתפרת כמו שאת חיה[/po][/sub]