לגבי עבודה -איך ניתן ליצור איתך קשר?

לגבי חיפוש עבודה.
אולי תוכלי להציע את הלחם שאת אופה, אם הוא מדגנים מלאים וכו', לקואופרטיבים האורגניים שבסביבה.

האם ה-אמא יקרה לי שאנשים כאן כתבו אליה מאוגוסט 2008, היא אותה 'בת' שפתחה את הדף?
או שפשוט במקרה הכינוי שלה 'עלה' על שם של דף קיים?

כי להבנתי, הדף הזה לא נפתח כדף בית, אלא כדף שאמור לשמש מכתב אהבה לאמא.
ויש לי 'חשד' שלא מדובר באותה כותבת, אלא שחל כאן בלבול.

אמא יקרה לי, אם את קוראת כאן, האם את יכולה להגיד אם הדף הזה הוא שלך במקור?
ואם לא, אז בבקשה תחליפי כינוי....

שלום אמא יקרה לי
בן זוגי ואני מעוניינים ללכת לטיפול אצל אורה דניאלי
עבורו
תוכלי לספר לי עליה בדף שלי?

אשמח להשאיל ספרים על קליעת סלים!!-ליונתן..
הטלפון שלנו-0775006038

תודה
אני אעביר את ההודעה על הגור לחברה שלי.
(לקח לי זמן להבין על איזה ליאור מדובר כי שני גברים בשם הזה בחיי )

הי
לאחיינית שלי היה גבס עד בית השחי והם השתמשו בעגלול

יש היום באתר אגורה מודעה על עגלה במצב מצויין בקרית שמונה.

שלום אמא יקרה , בודאי זוכרת אותך נהנת מהעגלה עד עכשיו ובמיוחד הקטנה היא כל כך אוהבת אותה .

לגבי המתקשרת צפון זה בעייתי מחפשת משהו קרוב .

המון תודה הדבורה מאיה

בת יקרה,
מרגש מאוד לראות מה כתבת על אימך ואיך את מרגישה כלפיה היום. לי יש ארבעה ילדים, מתוכם בת אחת, בשנות העשרים. דווקא אחרי שירותה הצבאי הרגשתי שאנו מתרחקות.. בינתיים אני מצליחה לא ללחוץ עליה, נותנת לה מרחב. אני מקווה שבראי השנים זה לא יהיה בעוכריי. בסתר ליבי אני מקווה גם שהיא מרגישה אלי מה שאת מרגישה כלפי אימך. היא נשמעת אם מיוחדת.
עפרה שחר כתבה לך תודה על הדף הזה ואני מצטרפת. תודה. דף מעורר מחשבות

,ותמיד קיימת התקווה שבאנו לעולם לתיקונצ'יק, ושעם הילדים שלנו יהיו יחסים משופרים- כי אנחנו אחרות. אמא שלי כבר לא כאן, אבל אולי עם בתי... אולי פעם היא תרגיש משהו ממה שאת כותבת פה על אמך, אלי. הלוואי.
תודה על הדף הזה.

מה, זה אמיתי?
איך אפילו רק מדמיינים דבר כזה?

אשרייך.
וחיבוק לאמא שלך.

אני אכולת קנאה
גם אני

אמא, אני מסיימת כאן. מאז המעגל נשים אני בוחנת בעין יותר חדה כל דבר שאת עושה בתור אמא ומתחזקת אצלי התחושה שאת אמא נפלאה.
אני מעריכה כל כך את כל מה שאת עושה בשבילנו, ואת כל מה שעשית כשהיינו ילדים.
אני שמחה ומוקירה את הקשר החם והפתוח שיש בינינו ומקווה שהוא ילך ויתחזק.
אני מקווה שעם הזמן אני אוכל לעמוד מולך ולומר לך את המילים האלו בפנים. עד אז, אני פשוט אכתוב ואתן לך אותן, שתדעי כמה את חשובה לי.
אני אוהבת אותך אמא, מכל הלב, ומודה לעולם על שנולדתי לאשה כמוך.

אני לא טובה בלבקש עזרה. רק אחרי הלידה השניה שלי הבנתי עד כמה זה חיסרון. ובכל זאת, זה משהו שאני עדיין לא הצלחתי לפתור. ואת, רוב הזמן לא חיכית לבקשות ממני. גם היום. את נותנת לי ולילדים המון ממך ומכוחותייך, אני מעריכה את זה מאוד. היום בבוקר, בפעם הראשונה מאז הלידה (שהיתה לפני חצי שנה) יצאתי מהבית לשלוש שעות (איזה כיף היה!) עם בעלי, רק שנינו. הילדים שלי לא היו מעולם עם מישהו אחר מלבדי, רק איתך. רק כשהם איתך אני רגועה. את האצת בי לצאת, להנות קצת. ראיתי בבוקר איך את שמחה שאני באמת עושה זאת, התרגשת כאילו זו את שעומדת להנות ונתת לי ביטחון שלם שיהיה בסדר ובעיקר נתת לי תחושה שאת מאושרת להיות עם הילדים שלי. הרגשתי טוב, נפלא. שוב תודה.

אולי מי שיקרא פה יחשוב שהכל מושלם. אז לא, אבל קרוב..
מדי פעם יש בינינו חוסר הבנה, אבל אני מרגישה שאנחנו לא סוחבות אותה כמו שאולי עשינו פעם. היום נדבר ונפתור אותה. אני יודעת שלעיתים יש בי ביקורת עלייך ומרגישה שלעיתים גם לך יש ביקורת על דברים שאני עושה - לפעמים אנחנו כנות לגבי זה ולפעמים לא, ובעיני גם זה בסדר. לפעמים השקט עדיף.
אנשים חושבים שאני משוגעת שאני גרה כל כך קרוב אליכם. אני מודה שגם לי בעבר היו חששות מכך אבל היום אין מאושרת ממני. הקירבה הזו עושה לי טוב! כיף לי לקום בבוקר ולהתחיל את היום איתך. כיף לי לאכול איתכם ארוחות ערב ולומר לכם לילה טוב בכל יום. וכמובן הקשר שלך עם הילדים...על זה אפשר לכתוב דפים שלמים. כמה הם אוהבים אותך וקרובים אלייך. אני מתרגשת בכל פעם שבכורי קורא לך "אמא" ויודעת עד כמה הקשר הזה ביניכם משמעותי, לו, לך.

ואני אמא אחרת. אחרת מאחרות ואחרת ממך. ובכל זאת, את תמיד נותנת מקום לאימהוּת שלי. גם אם הבחירות שאני עושה לא נראות בעיניך, את מכבדת אותן ונותנת לי את השקט ללכת בדרכי וללמוד ממנה. אני סופגת מהסביבה כל כך הרבה ביקורת, גם מהמשפחה שלנו. למה אנחנו ישנים עם הילדים? למה אני מניקה כל כך הרבה זמן? למה אני יולדת בבית? למה אני לא נותנת תרופות כשהילדים שלי חולים? למה אחנו לא עושים ברית מילה?למה הילדים לא מחוסנים? למה אני לא נותנת מוצץ? למה ולמה ולמה? ככה.
ואת לא שואלת. אני יודעת שהיית נוהגת שונה ממני אמא. אני מרגישה ממך היום שאת מאמינה בי ובדרך שלי. בתחילת הדרך שלי כאמא לא תמיד חשתי בכך (וגם לא היה לי את הביטחון שיש לי היום) ובתוכי הייתי נפגעת מכך, הייתי צריכה להזכיר לעצמי שאני עושה בחירות שונות ואני צריכה להתמודד עם התגובות לכך. מכולם, היה לי קשה לחשוב שאת לא סומכת עלי. היום אני יודעת שזה לא כך. אני מרגישה את האמון שלך בי ובאימהות שלי. אני רואה איך את מעריכה אותי על הדרך שבחרתי וזה גורם לי גאווה. תודה אמא שאת עושה את זה.

היום סיפרתי לבעלי על המכתב הזה (שאת וודאי תקראי בקרוב) ודיברתי עלייך ועל כך שהבנתי עד כמה את נדירה. הוא אמר שהוא יודע את זה כבר המון זמן. זה גרם לי אושר לדעת שיש עוד אנשים שיודעים את זה. אני מקווה שאבא וכל אחיי ואחיותיי יודעים את זה. אני מקווה שאת מצליחה דרכנו לראות את זה, כמה את טובה אלינו, דואגת לנו, כמה את חשובה לנו.
התקרבנו מאוד בתקופת הריוני הראשון. אני התחברתי באופן מיידי לאימהות שלי, עוד לפני שילדתי ממש. גם את הראית אהבה גדולה לנכד שאפילו עוד לא נולד. מהרגע שהרגשתי אמא בעצמי, הבנתי כל כך הרבה דברים והרגשתי דברים, ששמורים רק לאימהות. שמחתי לקחת חלק בעולם הזה שאת כנראה המלכה שלו, עולם האימהות. אני זוכרת את הלידה הראשונה, איך שכבתי בבית חולים, מפוחדת (לא ממש הודיתי בכך, גם לא בפני עצמי) ואת נכנסת. זה היה לי כל כך חשוב לראות את הפנים שלך, כמה דאגת לי הרגעת ועזרת. דמעות עולות בעיני כשאני נזכרת ברגע הלידה, איך שמחנו כולנו, כמה בכינו. ראיתי את הפנים שלך והתמלאתי אושר על כך שיכלתי לאפשר לך להיות נוכחת ברגע כל כך מרגש, לראות אותי, את ביתך שילדת - יולדת. כמובן שבלידה הבאה לא ויתרתי עלייך. זכרת שבהיריון אמרתי שאני רוצה עוגה בסיום הלידה וכשאני זעקתי בכאב הרחתי את העוגה הנפלאה שהכנת לי. ראיתי אותך, מתוך הצירים שלי, יושבת בצד, רואה אותי מביאה חיים לעולם. איזה משמעות ענקית יש לדברים האלו! את אמא שלי, נותנת לי כוחות להיות אמא.

אני אכולת קנאה @}

את מקסימה, ואמא שלך נשמעת מקסימה גם (אפשר לאמץ אותה?)

אפרוח אחד התעורר. אמשיך בקרוב.

אני רואה המון דברים דומים בנו, בי ובך, זה גורם לי גאווה. את אישה כל כך חזקה, מלאת חיים ומרץ. הלוואי שאהיה כך בגילך.
אני מנסה להיזכר בילדות שלי, בנעורים ובבגרות וכל הזמן עולה לי הקבלה הגדולה שהיתה מצידך. כשהייתי תלמידה טובה ביסודי - קיבלת אותי באהבה. כשהייתי תלמידה גרועה בחטיבת ביניים - קיבלת אותי באהבה. כשהייתי תלמידה בתיכון אבל רק על הנייר - קיבלת אותי באהבה. כשהחלטתי שצבא זה לא מספיק חופשי בשבילי - קיבלת אותי באהבה. כשצבעתי את השיער כל יום בצבע אחר - קיבלת אותי באהבה. כשהחלטתי ללדת בבית - קיבלת אותי באהבה (בהתחלה פחדת והגבת מתוך הפחד והלחץ ואז התנצלת ואמרת שאת מכבדת את בחירתי, תודה על כך). כשהחלטתי לא לימול את בני - קיבלת אותי באהבה. תודה תודה תודה.

אז אני מפסיקה לחשוב על כל הנשים האלו ועל הקשר המורכב שלהן עם אימן וחושבת על היחסים שלנו. התקופה היחידה שאני זוכרת שלא היה לנו טוב הוא בסוף גיל ההתבגרות שלי, לקראת גיל 18. אני קצת התרחקתי מהבית, הייתי המון עם חברים ולעיתים התנהגתי באופן לא מתחשב כשהייתי בבית. זוכרת רגע ספציפי אחד שכעסת עלי מאוד כי חברתי ואני צבענו יחד את השיער באמבטיה והשארנו כתמים איומים של צבע (אולי הם עוד שם?) על השיש. כמה רבנו אני ואת...כעסתי עלייך חזרה ונעלבתי. נראה לי שנעלבתי כי הרגשתי צורך לגונן על החברה שלי. בכלל, זו היתה תקופה שחברים היו חשובים לי יותר מהמשפחה (וחבל. הם כבר לא לצידי והנה אתם כן). יצאתי קצת מהבית ושוב היה לנו טוב. כנראה שכל אחת היתה צריכה קצת פרטיות.
בכל מקרה זה מרגיש לי היום כל כך זניח! בערך שנה אחר כך, שכבר הייתי עם מי שהיום הוא אב לילדיי, התחלנו שוב להתקרב.

אמא.
לא רוצה שיעברו עוד המון שנים מבלי שאומר לך את שעל ליבי. אז קודם כל אני רוצה לומר שאני אוהבת אותך. אהבה גדולה ואמיתית. לפעמים אהבה שלי כתינוקת שלך, כילדה שהייתי, רוב הזמן אהבה כאישה שאני עכשיו, אם לילדים משלי. אז מאיפה זה התחיל? נכחתי במעגל נשים בו אני משתתפת באופן קבוע ועלה נושא קשר אם-בת. העלתה אותו משתתפת צעירה, אולי בגילי אולי צעירה ממני, שסיפרה על הקשר הנוראי שיש לה עם אמה. מיד עלו לי דמעות בעיניים. אולי הנוכחות חשבו שזה מהזדהות אבל זה לא, ממש לא. תוך שניה צפה בי הכרת תודה עצומה על המצב בינינו. הרגשתי עד כמה אני ברת מזל שיש לי אמא כמוך, שהקשר בינינו טוב ואוהב, חברי ומשתף. היא המשיכה לדבר על כך שהיא לא יכולה לדבר עם אמא שלה, שהיא מרגישה שאין ביניהן אהבה, שהיא מנסה לשפר שם משהו אבל נתקלת במחסומים. היא סיפרה שהיא כועסת על אמא שלה כל כך והיא אפילו לא יודעת מדוע. אני מנסה תוך כדי הכתיבה לחשוב על הקשיים שהיו ואולי עוד יש בינינו. ולמה אני עושה את זה? משתתפות נוספות דיברו על היחסים המורכבים שלהן עם האימהות שלהן. לא רק מהן אלא גם מחברות אני יודעת עד כמה הקשר הזה עשוי להיות מסובך. אז מה יש אצלנו? איך אצלנו הוא כל כך טוב? אני מדחיקה?!? ביממה האחרונה חשבתי על כך רבות. אני לא חושבת שאני מדחיקה, באמת טוב לנו.

מכתב אהבה ותודה לאמא שלי