על ידי אימא_טרייה_פלוס* » 08 ינואר 2010, 10:47
אמ אמא בוקר אור. קבלי תמרגיעון שלי: "אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך"
אישי לקח תילדים לפארק בלעדיי. זה לא קורה הרבה, כי גם אני אימא מאד טוטאלית, ואנחנו אוהבים לעשות המון דברים יחד. אין מה לעשות, אני עייפה ורוצה לצבור כוחות ללידה המתקרבת ובאה (או שאמורה להתקרב ולבוא).
מה שעובר עלייך הוא דוגמא מאד קיצונית למה שעבר עליי בהריון הזה, לשנינו (לי ולאישי) היה ברור שאנחנו משאירים את ההריון ויהי מה. אבל אין ספק שזו הייתה תקופה לא פשוטה, ההריון הכי קשה שהיה לי. המון רגשות אשם כלפיי הילדים, במיוחד כלפיי קטני.
אבל יחד עם זה, המון שימחה וציפייה, ואהבה וקבלה. אני מאד אוהבת את העוברית הקטנה. ברור שהיא תתפוס מקום בחיים, בבית, תרד תשומת הלב הכללית שלי לכולם, לעצמי, וגם היא כתינוקת תקבל "פחות" ממה שנניח קיבלה בכורתי.
לעומת זאת היא תקבל עוד המון מאחותה ומאחיה, שהם נשמות גדולות ואוהבות, היא תקבל אימא יותר מנוסה ובטוחה ואבא יותר מנוסה ובטוח. תמיד יהיה מי שיתיחס אליה וישחק איתה לכשתגדל.
רציתי משפחה חמה וגדולה. ומשהו יבוא על חשבון משהו. זה ברור.
הילד השלישי לעולם לא יהיה כמו הילד הראשון. גם לא כמו השני.
יהיו לי 3 ילדים מתחת לגיל חמש.
יהיה פה מעניין.
הם יגדלו יחד.
וכבר אני רואה שהקשר בין השניים הראשונים מצוין בזכות הקרבה ביניהם. הקרבה בגיל והשהות המשותפת בבית עד לספטמבר האחרון.
נכון, אין סקס.
גם אין כמעט בילויים.
אז מה. יהיו.
בתקופה הקרובה אנחנו בית גידול ילדים.
את מוזמנת ליצור קשר אם את רוצה, המייל שלי הוא
[email protected], אני לא מבטיחה תגובה מהירה, זה תלוי מתי תכתבי לי ומתי אכנס למייל, אבל אני מבטיחה שכאשר אגיב, אגיב ב-100%.
מה גם שבאמת, אני מקווה שתתפתח פה איזו לידה בקרוב מאד.
היום אני נחה כדי לצבור כוחות.
אני מקווה שהבריקסטונים שלי יהפכו לצירים סדירים.
אני מקווה שיהיה לי כוח ללדת. אני מקווה ומאחלת לעצמי את לידת חלומותיי, את הסיום שתמיד רציתי, עם תינוקת שעדיין מחוברת אליי בחבל הטבור, שאני אוחזת בה מחבקת ומיניקה אותה מיד עם יציאתה אל העולם, דרך הנרתיק, בלי קרעים. בלי התערבויות.
יאללללללללללה כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!
[po]אמ אמא[/po] בוקר אור. קבלי תמרגיעון שלי: "אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך"
אישי לקח תילדים לפארק בלעדיי. זה לא קורה הרבה, כי גם אני אימא מאד טוטאלית, ואנחנו אוהבים לעשות המון דברים יחד. אין מה לעשות, אני עייפה ורוצה לצבור כוחות ללידה המתקרבת ובאה (או שאמורה להתקרב ולבוא).
מה שעובר עלייך הוא דוגמא מאד קיצונית למה שעבר עליי בהריון הזה, לשנינו (לי ולאישי) היה ברור שאנחנו משאירים את ההריון ויהי מה. אבל אין ספק שזו הייתה תקופה לא פשוטה, ההריון הכי קשה שהיה לי. המון רגשות אשם כלפיי הילדים, במיוחד כלפיי קטני.
אבל יחד עם זה, המון שימחה וציפייה, ואהבה וקבלה. אני מאד אוהבת את העוברית הקטנה. ברור שהיא תתפוס מקום בחיים, בבית, תרד תשומת הלב הכללית שלי לכולם, לעצמי, וגם היא כתינוקת תקבל "פחות" ממה שנניח קיבלה בכורתי.
לעומת זאת היא תקבל עוד המון מאחותה ומאחיה, שהם נשמות גדולות ואוהבות, היא תקבל אימא יותר מנוסה ובטוחה ואבא יותר מנוסה ובטוח. תמיד יהיה מי שיתיחס אליה וישחק איתה לכשתגדל.
רציתי משפחה חמה וגדולה. ומשהו יבוא על חשבון משהו. זה ברור.
הילד השלישי לעולם לא יהיה כמו הילד הראשון. גם לא כמו השני.
יהיו לי 3 ילדים מתחת לגיל חמש.
יהיה פה מעניין.
הם יגדלו יחד.
וכבר אני רואה שהקשר בין השניים הראשונים מצוין בזכות הקרבה ביניהם. הקרבה בגיל והשהות המשותפת בבית עד לספטמבר האחרון.
נכון, אין סקס.
גם אין כמעט בילויים.
אז מה. יהיו.
בתקופה הקרובה אנחנו בית גידול ילדים.
את מוזמנת ליצור קשר אם את רוצה, המייל שלי הוא
[email protected], אני לא מבטיחה תגובה מהירה, זה תלוי מתי תכתבי לי ומתי אכנס למייל, אבל אני מבטיחה שכאשר אגיב, אגיב ב-100%.
מה גם שבאמת, אני מקווה שתתפתח פה איזו לידה בקרוב מאד.
היום אני נחה כדי לצבור כוחות.
אני מקווה שהבריקסטונים שלי יהפכו לצירים סדירים.
אני מקווה שיהיה לי כוח ללדת. אני מקווה ומאחלת לעצמי את לידת חלומותיי, את הסיום שתמיד רציתי, עם תינוקת שעדיין מחוברת אליי בחבל הטבור, שאני אוחזת בה מחבקת ומיניקה אותה מיד עם יציאתה אל העולם, דרך הנרתיק, בלי קרעים. בלי התערבויות.
יאללללללללללה כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!