על ידי פלוני_אלמונית* » 29 ספטמבר 2017, 00:56
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
למיכל א
אם אחרי הרבה מאוד זמן כל פעם שמוציאים את העגיל למעט זמן הוא נסתם זה יכול להיות סימן לשלושה דברים.
1) (רק אם הוצאתם את העגיל הראשוני מוקדם מדי) הילדה בריאה והאוזניים מחלימות מהר מאוד, ואז אם תהליך ההחלמה הראשון לא הושלם (הכי ארוך) כל הוצאה והכנסה נוספת של העגיל היא בעצם פציעה מחודשת שמנסה להיסגר בלי ליצור את תעלת העור שמאפשרת לחורים להיות קבועים. אם הילדה לא סובלת מצלקות גם לזמן קצר, פציעות מחלימות יותר מהר מהאחים שלה וכו' זו יכולה להיות הסיבה.
2) ציינת רגישות למתכות, עד כדי דימום, תנוך מלוכלך- (למשל זיעה ביום חם) או הפרשות (שקופות) מפצע או דם- ייסתם. כמו הניקוז בכיור, אם יתמלא שאריות אוכל מרחיצת הכלים, ייסתם. בעיקר שדם וההפרשות השקופות שמתלוות אליו הם הדרך של הגוף לאחות פצע מה שגורם לסתימה להיות דביקה ולהיקרש (ואפילו לקרוע שכבה עליונה של עור אם מוציאים בחוסר זהירות). במקום לדחוף את העגיל נסי לשטוף עם מים חמימים ולנגב בעדינות עם צמר גפן לח במים חמים, אם הדם זה מה שסותם את החור, הוא יצא והעגיל ייכנס בקלות. (רגישות עד כדי דימום היא לא משהו להקל בו ראש, חובה להימנע מזה לחלוטין, לעיתים חשיפה תכופה למשהו שרגישים אליו מגבירה את עוצמת הרגישות והתסמינים)
3) האפשרות הכי פחות נעימה, הבת שלך מחלימה לאט במיוחד. נסי שימוש בעגילים שהיא לא רגישה אליהם בלי להוציא אותם בכלל לשלושה חודשים. בזמן הזה, שטפי במי מלח חמימים ואלכוהול לסירוגין, תשתדלי למרוח משחה כמה שיותר, אנטיביוטית אם את פונה לרופא, או משחה עבור כוויות (פצע פתוח מגיב יפה מאוד למשחה נגד כוויות). את המשחה תשימי בנדיבות משני צידי העגיל ותסובבי בעדינות מצד לצד.
באופן כללי, אם היו סיבוכים עדיף לחכות חודש שלם אחרי החלמה מלאה (שום כאב או חוסר נוחות אם מושכים קלות בעגיל, אם יש הפרשות הן שמנוניות, כמו זיעה ותאי עור מתים, ולא דביקות או שקופות ונוטות להיקרש) לפני שמחליפים עגילים ומפסיקים עם המשחה.
תמיד כדאי לאנשים עם אוזניים רגישות לנסות להכניס עגיל מחוטא (אלכוהול לחיטוי עור) ומשומן, (משחה, מים, שמן קוקוס אם לא קיימת שום רגישות).
שימו לב בבקשה, אני לא מוסמכת בכלום! אני מדברת מהניסיון האישי שלי וניסיון של מכרים!
נ.ב. אני יודעת שהתשובה שלי הגיעה מאוחר מאוד, אבל לכל מי שמתלבט בין אקדח למחט, עדיף מחט אצל מישהו מוסמך מנוסה ומקצועי. גם אם יקר, בריאות זה הדבר שהכי כדאי להשקיע בו כסף. מבחינת הכאב, כאב הוא לא בעיה, הוא תסמין. כאב הוא רק נורת אזהרה (כמו הנורה המעצבנת שמהבהבת ברכב כל פעם במקום אחר) שמודיעה שמשהו לא בסדר, למקרה שלא שמת לב. כשעושים פירסינג או מנקבים אוזניים הכאב לא בא בהפתעה, והוא לא מאותת על סכנה לגוף שמעוניינים להימנע ממנה, לכן לא צריך להביא אותו כשיקול. הכאב עצמו הוא לא נעים, אבל הוא גם לא ממשי, הפצע של העגיל הוא דווקא כן ממשי, וליצור אותו זו דווקא המטרה. מי ששקל ברצינות והגיע למסקנה שהוא מעוניין לחורר את עצמו באופן תמידי לא צריך להירתע דווקא מהכאב שמתלווה.
תמיד יש אפשרות להשתמש בקרם מאלחש, למי שבאמת מפחד. באופן אישי אני נמנעת. עם קרם מאלחש היחס למקום הכואב הוא בדרך כלל הרבה פחות עדין וזהיר. כמו כן עוצמת הכאב היא עומת הנזק ונראה לי שזה משהו שעדיף לקבל מדד מדויק ככל האפשר עבורו.
(אני לא מנסה לפגוע באף אחד, בתור בכיינית גדולה אני גם מפחדת לפעמים מהכאב יותר מהסיבה לו, אבל אני כן רוצה להצביע על האבסורד. אם מישהו מחליט לפגוע בעצמו בכוונה, אפילו אם למטרה טובה, הכאב צריך להיות הדאגה האחרונה שלו.)
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
למיכל א
אם אחרי הרבה מאוד זמן כל פעם שמוציאים את העגיל למעט זמן הוא נסתם זה יכול להיות סימן לשלושה דברים.
1) (רק אם הוצאתם את העגיל הראשוני מוקדם מדי) הילדה בריאה והאוזניים מחלימות מהר מאוד, ואז אם תהליך ההחלמה הראשון לא הושלם (הכי ארוך) כל הוצאה והכנסה נוספת של העגיל היא בעצם פציעה מחודשת שמנסה להיסגר בלי ליצור את תעלת העור שמאפשרת לחורים להיות קבועים. אם הילדה לא סובלת מצלקות גם לזמן קצר, פציעות מחלימות יותר מהר מהאחים שלה וכו' זו יכולה להיות הסיבה.
2) ציינת רגישות למתכות, עד כדי דימום, תנוך מלוכלך- (למשל זיעה ביום חם) או הפרשות (שקופות) מפצע או דם- ייסתם. כמו הניקוז בכיור, אם יתמלא שאריות אוכל מרחיצת הכלים, ייסתם. בעיקר שדם וההפרשות השקופות שמתלוות אליו הם הדרך של הגוף לאחות פצע מה שגורם לסתימה להיות דביקה ולהיקרש (ואפילו לקרוע שכבה עליונה של עור אם מוציאים בחוסר זהירות). במקום לדחוף את העגיל נסי לשטוף עם מים חמימים ולנגב בעדינות עם צמר גפן לח במים חמים, אם הדם זה מה שסותם את החור, הוא יצא והעגיל ייכנס בקלות. (רגישות עד כדי דימום היא לא משהו להקל בו ראש, חובה להימנע מזה לחלוטין, לעיתים חשיפה תכופה למשהו שרגישים אליו מגבירה את עוצמת הרגישות והתסמינים)
3) האפשרות הכי פחות נעימה, הבת שלך מחלימה לאט במיוחד. נסי שימוש בעגילים שהיא לא רגישה אליהם בלי להוציא אותם בכלל לשלושה חודשים. בזמן הזה, שטפי במי מלח חמימים ואלכוהול לסירוגין, תשתדלי למרוח משחה כמה שיותר, אנטיביוטית אם את פונה לרופא, או משחה עבור כוויות (פצע פתוח מגיב יפה מאוד למשחה נגד כוויות). את המשחה תשימי בנדיבות משני צידי העגיל ותסובבי בעדינות מצד לצד.
באופן כללי, אם היו סיבוכים עדיף לחכות חודש שלם אחרי החלמה מלאה (שום כאב או חוסר נוחות אם מושכים קלות בעגיל, אם יש הפרשות הן שמנוניות, כמו זיעה ותאי עור מתים, ולא דביקות או שקופות ונוטות להיקרש) לפני שמחליפים עגילים ומפסיקים עם המשחה.
תמיד כדאי לאנשים עם אוזניים רגישות לנסות להכניס עגיל מחוטא (אלכוהול לחיטוי עור) ומשומן, (משחה, מים, שמן קוקוס אם לא קיימת שום רגישות).
שימו לב בבקשה, אני לא מוסמכת בכלום! אני מדברת מהניסיון האישי שלי וניסיון של מכרים!
נ.ב. אני יודעת שהתשובה שלי הגיעה מאוחר מאוד, אבל לכל מי שמתלבט בין אקדח למחט, עדיף מחט אצל מישהו מוסמך מנוסה ומקצועי. גם אם יקר, בריאות זה הדבר שהכי כדאי להשקיע בו כסף. מבחינת הכאב, כאב הוא לא בעיה, הוא תסמין. כאב הוא רק נורת אזהרה (כמו הנורה המעצבנת שמהבהבת ברכב כל פעם במקום אחר) שמודיעה שמשהו לא בסדר, למקרה שלא שמת לב. כשעושים פירסינג או מנקבים אוזניים הכאב לא בא בהפתעה, והוא לא מאותת על סכנה לגוף שמעוניינים להימנע ממנה, לכן לא צריך להביא אותו כשיקול. הכאב עצמו הוא לא נעים, אבל הוא גם לא ממשי, הפצע של העגיל הוא דווקא כן ממשי, וליצור אותו זו דווקא המטרה. מי ששקל ברצינות והגיע למסקנה שהוא מעוניין לחורר את עצמו באופן תמידי לא צריך להירתע דווקא מהכאב שמתלווה.
תמיד יש אפשרות להשתמש בקרם מאלחש, למי שבאמת מפחד. באופן אישי אני נמנעת. עם קרם מאלחש היחס למקום הכואב הוא בדרך כלל הרבה פחות עדין וזהיר. כמו כן עוצמת הכאב היא עומת הנזק ונראה לי שזה משהו שעדיף לקבל מדד מדויק ככל האפשר עבורו.
(אני לא מנסה לפגוע באף אחד, בתור בכיינית גדולה אני גם מפחדת לפעמים מהכאב יותר מהסיבה לו, אבל אני כן רוצה להצביע על האבסורד. אם מישהו מחליט לפגוע בעצמו בכוונה, אפילו אם למטרה טובה, הכאב צריך להיות הדאגה האחרונה שלו.)