זו הייתי אני..

<t>פעם הייתי מצלמת.<br/> פעם פיסלתי.<br/> פעם היו לי תחביבים.<br/> פעם האיש שלי ואני היינו יכולים להיות ערים עד 4 בבוקר ולדבר.<br/> פעם רציתי להיות זמרת.<br/> פעם הייתי יכולה לישון עם שק שינה על איזה חוף <היום אני צריכה אוהל, מזרון, כילה, פנס לפחות><br/> פעם רציתי שיהיה לי סופסוף בית.<br/> עכשיו יש ...

אני עכשיו קוראת שכתבתי "קנינו לגדול נעליים",
והוא הרי היחיד?!
האם אני כבר מתפצלת לעוד ילד...?
וואו.

<r>אני בהריון.<br/> זה קרה, ומהר, ואני שוב כל כך כבדה ולא מסוגלת לזוז.<br/> עובדת 3 ימים בשבוע, עוד יומייים מתפעלת את הבית, לוקחת את אהובי הקטן לישון איתי צהריים, ויום אחד מכינה את השבת.<br/> וכל הזמן הזה אני מתחילה לגדל עוד ילד.<br/> <br/> חלמתי הלילה את הלידה.<br/> היא הייתה קלה ונעימה וקצרה, ובעל...

<r>הדלקתי נר.<br/> סבא שלי נפטר הערב, לפני 26 שנים.<br/> אני בת 25 ושלושה חודשים.<br/> מה שאומר, שאימי נשאה אותי ברחמה בעודה מתאבלת על אביה.<br/> שהאבל חילחל אליי דרך השיליה.<br/> <br/> שנים הסתובבתי בעולם בתחושה של ריק פנימי,<br/> של עצב לא מוסבר. של חסרון גדול, מעצם היותי.<br/> לקח לי קצת זמן לעשו...

<t>פותחת את המזוודה של השנה החדשה.<br/> כן, אצלינו היהודים כבר חודש לפני מתחילים לארוז, לבדוק מה יש, מה חסר, מה עומד להיגמר, מה צריך לחדש.<br/> צריך לנער את האהבה. קצת דהויה, קצת מקומטת. ניעור קל, אולי כביסה ביד.<br/> צריך לחדש את הכיסופים לגדול ממני, לגבוה ממני. לזכור שאני חשובה מאוד, אבל בכל זאת, ...

תודה...
המילים קצת בורחות לי עכשיו.
מקווה לתפוס קצת בקרוב.
מרוגשת...

ככה, עם הלב השבור הזה. נראה שפה בדיוק אני מוכרחה להתחיל.
הגבירה בחום מדויקת, מתוך הגבירה בחום

ככה, עם הלב השבור הזה. נראה שפה בדיוק אני מוכרחה להתחיל.
מגריינת.
את כותבת מדהים, עמוק ונוגע.
כמו שהייתי רוצה, ולא מצליחה...
ימים טובים.

תודה, נשמה.

<t>זהו, הגיעו ההרחקות, יש מחזור, אנחנו פורשים, יבוא האיחוד המחודש.<br/> <br/> אבל מה שאני עסוקה בו כרגע יותר, זה הזמן המתכלה שלי.<br/> עד עכשיו עבדתי, ועכשיו אני לאיזה תקופה עם הפצפון בבית,<br/> פתאום אני חרדה משעמום, מבהיית יתר במסך, מרצון שהימים יעברו וייגמרו, שהוא יילך שוב לגן...<br/> <br/> לא זו...

<t>קיבלתי וסת, בפעם הראשונה מאז הלידה.<br/> זה לקח זמן, המון זמן, מסיבות טבעיות של הנקה וכנראה שגם מניעת הריון.<br/> במשך שנה ושלושה חודשים היינו מותרים זה לזו, ישנו ב'כפיות' כל לילה,<br/> ועכשיו, כשהכמיהה להרחיב את המשפחה מתעוררת, פתאום אנחנו נפרדים...<br/> <br/> שבת בבוקר, כתם. סעודה שלישית - כבר ...

<r>התחלתי לענות, ונלחצתי משומה שהוא ייראה, טסגרתי מהר את החלון. כבד עלי פתאום...<br/> <br/> שאלת שאלות נוקבות, תודה<br/> <br/> <U><s>[u]</s>היית מאוהבת בו פעם?<e>[/u]</e></U> כן, בכל מאודי. היום שבו החלטנו להתחתן היה היום שבו התעוררתי לצידו והוא שר לי שיר אהבה, וידעתי שככה אני רוצה לקום כל בוקר.<br/...

<r>אז זוב התעוררה בי השאלה, מה אני צכה את זה בכלל?<br/> מה כבר יש לי לכתוב?<br/> מה אני נותנת מעצמי פה...?<br/> <br/> כמו מחשבות שטניות כאלה, שמנסות להשכיח את עצמי לעצמי,<br/> מבטיחה לעצמי בתחילץ כל שבוע, השבוע אהיה יותר אני.<br/> <br/> היו פה כל כך הרבה חברים השבת, והאיש היה חולה, ואני תפעלתי והאכל...

מתוך סקרנות, מהו
הכבוד המגיע להם בזמן ההנקה?

<r>כי ככה אני מרגישה עדיין את הבלעדיות שלי כאמא (בן שנה ושלוש, יונק פעמיים ביום ופעמיים בלילה)<br/> כי זה עושה לי הרגשה טובה, להזין את הילד שלי במו ידיי, במו גופי<br/> כי יש לו את המבט הגרגרני המתוק הזה<br/> כי הוא הופך כבר את עצמו לבד לצד שני<br/> כי אין לי שום סיבה מספיק טובה להפסיק<br/> <br/> כי ...

<t>אני שמה לב שאני מסיימת את הפוסטים שלי בצורה פתוחה, ללא פאנץ', כאילו מחכה לתשובה, או מנסה ליצור איזשהו מתח לקראת הבאות.<br/> אני לא.<br/> אני מנסה להתחבר שוב לכל היומנים שכתבתי, לכל המילים ששפכתי, לכל השכבות הרבות שגירדתי עד שהצלחתי לגעת.<br/> ואולי ייקח לי הזמן. ואולי זה יהיה הבלוג שיעזור לי לפרק...

<r><B><s>[b]</s>פגישה לאין קץ<e>[/b]</e></B> נתן אלתרמן<br/> <br/> כי סערת עליי, לנצח אנגנך<br/> שווא חומה אצור לך<br/> שווא אציב דלתיים<br/> תשוקתי אלייך, ואליי גנך<br/> ואליי גופי סחרחר אובד ידיים<br/> <br/> לספרים רק את החטא והשופטת<br/> פיתאומית לעד, עיניי בך הלומות<br/> עת ברחוב לוחם, שותת שקיע...

<t>וואו, כתבתי עוד וסגרתי את החלון.<br/> כאילו אני לא אמורה להתבטא עכשיו.<br/> <br/> לא יודעת.<br/> התחלתי כבר להתחמם, לכתוב על שעמום, על צמצום של העצמי לטובת הזהות החדשה,<br/> על פחד מהעולם בחוץ,<br/> על בדידות, על בדידות.<br/> <br/> החלק הבודד שלי שלא מרפה ממני.<br/> שגורם לי לייצר רק את הרגש הזה....

<t>עצם עיניו, ונרדם שוב.<br/> אהוב קטן.<br/> בן שנה וקצת, ומתחיל ללכת. ואני בקושי מצלמת, בקושי מתעדת. רושמת אותו בזכרון שלי כמות שהוא. בלי תיווכים.<br/> כמה חכיתי שהוא יבוא, שיהפוך אותי לאמא. שיעניק לי שם חדש. שיקרא לי.<br/> אנחנו עדיין צמודים ברוב הזמן. עדיין יונקים. פחות ופחות. מדברים כבר על גמילה...

<t>כבר ים של זמן האצבעות משתוקקות לכתוב שוב.<br/> חברה ראתה חוברת שירה אצלי בבית, שאלתי אם אני כותבת. "כתבתי", עניתי לה.<br/> עזבתי עכשיו הכל. הילדון שלי ישן במיטה לידי, הכלים מחכים לי מסובנים בכיור.<br/> <br/> מרגישה שזה עכשיו או שלעוד הרבה זמן לא.<br/> לא יודעת עוד כמה אוכל, עד כמה עמוק, נוגע, אמי...