לא בא לי להיות שבלולה, יותר בא לי לרחוץ כלים, להשקות, אפילו ספונג'ה, הכל, רק לא להיות שוב שבלולה. לא, גם לא צבה.
מיכל מ מתוך דיבור בלתי פוסק

<t>דיון מרתק.<br/> ומוסיפה הערה: לא הכל בגנים שלנו ובהתנסות המשפחתית המוקדמת. העולם האנושי מורכב ומפתיע למרבה השמחה. לעיתים אדם גדל בבית מחורבן למדי ובכל-זאת מצליח לשמור על קול פנימי עמוק שמלווה אותו בבחירותיו הנכונות, ומצליח לפגוש בן-זוג מופלא, אוהב ומעניק, לזהות את איכויותיו ולבנות עמו מערכת יחסים...

<t>גם הדיבור על טובת האימהות או "טובת האישה" הוא לרוב מופרך בעיני. האם טובתי היא לעבוד מצאת החמה ועד צאת הנשמה? ולהיות עם הבנות שלי זו הרעת תנאים ופגיעה בעצמאותי? האם טובת האימהות פירושה לשלם לנשים אחרות כדי שהן יגדלו את ילדנו? איך מוגדרת בכלל טובתי שלי? אי אפשר שלא לקחת בחשבון את תנאי השוק הקפיטליס...

שאלה:
הזהירו אותי שבמסנן של תמי 4 (וברבים אחרים) יש חומר מסוכן הנקרא סיליפוס.
האם מישהו יודע? מכיר? האם אכן מסוכן?
מישהו בדק האם מי תמי 4 נקיים ממתכות ורעלים?
תודה!

אצלנו - שתי ילדות, לינה משותפת (עד שהן ביקשו לסיימה). לא היו חפצי מעבר.

<t>גם אני במרכז. ובכל-זאת מצאתי פעמיים ובתקופות שונות של אמצע.<br/> לחשוב מראש שאין סיכוי ואין מקום בשום מקום לא נראה לי נכון.<br/> כרגע המצב גרוע - הילד במקום לא טוב. בטוח שאפשר למצוא פתרון - גן טוב יותר, מטפלת לאחד או לכמה ילדים.<br/> מה שאני מדגישה זה שיש מקומות טובים ומוצלחים מאוד. ובהם לא בוכים...

<t>חייבת להתערב כי מכירה מקרוב:<br/> ילד שבוכה כי לא רוצה ללכת לגן - סימן ברור וחד משמעי שהגן לא טוב לו. לא משנה בכלל מה הגננת אומרת. ואיך לילדים אחרים שם.<br/> להוציא ומיד.<br/> כל הקשקושים הללו של מערכות החינוך למיניהן (גם של גננות בגנים פרטיים וגם של מורות ומורים ומנהלות בבתי ספר...) על כך שתמיד ...