היא זזה!
ממש ממש עכשיו הרגשתי אותה, עדיין מרגישה למעשה.
בליטה קטנה בחלק התחתון הימני של הבטן, ורכות בחלק התחתון השמאלי של הבטן שמאשרים - היא זזה, והיא דוחפת אותי מבפנים.
הנחתי את היד על הבטן, מחממת אותה מבחוץ, מספרת לה שאני כאן, אמא שלה, ואני שומרת עליה, ואוהבת אותה, וכאשר היא תוולד אני אחזיק אותה ואחמם אותה ואוהב אותה אפילו יותר.
אני עדיין מרגישה אותה, והיא נפלאה כל כך.
הלכנו היום לקנות בגדי הריון, וברגע אחד הפכתי מסתם שמנה עם מכנסי ג'ינס רחבים לאשה בהריון, עם הבטן והכל.
כאילו היום הזה הבשלנו שתינו, לקבל אחת את השניה, לאותת אחת לשניה שהנה - אנחנו כאן.
ואולי היא זזה בכל אחד מהלילות הקודמים, ודוקא הלילה מכל הלילות נשארתי ערה עד מאוחר (בולעת את "אשתו של הנוסע בזמן", דרך אגב - ספר החודש של מועדון הקריאה ביוני), ובזכות זה הרגשתי אותה?
היא מתקפלת חזרה, תחושת המשיכה הפנימית נמוגה באיטיות.
זה בסדר, אני ארגיש אותה שוב, ובינתיים - חיוך ולישון.

בשבילך, תינוקת אהובה שלי.