אמא אופטימית

[אנונימי]

גיליתי שפתחו לי דף בית אישי, אז....

חיה באהבה עם אלון, אדם (בננו הבכור והפעוט, יליד מאי 2004) וסופה ילידת מאי 1996.
(סופה היא האש-פפי).
גרה ועובדת בתל אביב.
נושאים שמעניינים אותי: שפות, תרגום, בלשנות (במיוחד רכישת שפה אצל ילדים)
אוהבת: את פארק הירקון (במיוחד בשקיעה), ג'אז, אירופה (בעיקר פריס)

טבילת האש שלי פה היתה פתיחת דף די קונטרוורסלי (אמא לא מיניקה מתוסכלת), מה שבטח לא יהפוך אותי לחביבת הקהל, אבל חייבת להגיד שנורא נעים פה, יש תרבות דיון נדירה במחוזותינו, אנשים מעניינים ונושאים מרתקים.

כמובן שהתמכרתי ל- מה חדש, ואני פה בשביל להישאר.

"האי-מייל שלי"[email protected]

דפים שהשתתפתי בהם השבוע:

[<-stats.pl?table=TITLE&format=list&filtera=$title&time=7&sort=-A]

[סאן_שיין*]

הוספתי מלה כדי שלא תהיי בסימן שאלה

[אחת*]

תודה שפתחת את הדף ההוא

[את_יודעת*]

ה"ישות העליונה"
קראת לי?

[תזמורת_הים*]

בבקשה. מחקתי את הדו שיח הקצר שלנו שלא יפריע לדיון.

[טרה_רוסה*]

ברוכה הבאה, ותתחדשי על ה-דף בית אישי. @}

[ג'ינ_ג'ית*]

היי

אכן תתחדשי על דף הבית

[יונת_שרון*]

שלום אופטימית,
הנה רשימה של דפים שכתבת בהם השבוע:
[<-stats.pl?table=TITLE&format=list&filtera=$title&time=7&sort=-A]

אין כרגע אפשרות לרשימת דפים שביקרת בהם בלי לכתוב.

[יונת_שרון*]

אה, ובשביל להעביר דברים מלמטה למעלה (של הדף) או להפך, תכנסי לקישור "עריכת כל בדף" שמופיע בפינה של האזור הצהוב (הפינה השמאלית-עליונה).

[סיגל_ב*]

כתבתי לך גם אצלי הסברים אך אני רואה שיונת הקדימה אותי.

אז אצטט את עצמי (שלא תצטרכי לכתת רגלייך עד לדפבית שלי...):
_כדי לערוך דף כל שעליך לעשות הוא להיכנס ל- "עריכת כל הדף" שנמצא במסגרת הצהובה שבה כותבים הודעה בצד שמאל למעלה. שם תוכלי להוסיף מילים בתחילת הדף, למחוק דברים, לשנות סדר התגובות ועוד - כל זאת ע"י סימון גזירה, העתקה וכו' (קונטרול C X) כמו בוורד. אם את צריכה עזרה - בשמחה! תני צעקה.
שימי לב ש"הצג עזרה" (שנמצא בחלק הצהוב מתחת לחלק הלבן של כתיבת ההודעה) מסומן לך כדי לראות איך מוסיפים לינקים וכו'._

ברוכה הבאה! @}

[אמא_של_אורי*]

הי אופטימית
אתמול הגעתי אל המחשב אחרי שלושה ימים בלתי ממוחשבים.
קראתי את ענייני התינוקות, הגבתי ועברתי אל ה"פאן" (קרי:עניני ההנקה). קראתי, הסמקתי וכיביתי את המחשב.
המון תודה לך.
את בתי הבכורה לא הצלחתי להניק בגלל צעירות ובורות. זה היה משבר נורא עבורי.
את בני השני הנקתי לא שום קושי, במשך שנה וחודשיים. יועצת ההנקה הוזמנה על תקן פסיכולוגית, רק כדי שתגיד לי שהכל בסדר.
ואורי, הבייבי החדש הוא סרבן יניקה מסוג חדש. לא יודע למצוץ. קשה להשלים עם אבדן הנקה כשהוא יונק מעט, או כשמישהו מאכיל אותו מבקבוק עם חלב שאוב, בשעה שאני יושבת ממול ושואבת את עצמי לדעת.
אני נהנת ממנו בעוצמות מרקיעות שחקים (הוא שלישי ואין חרדות, וגם בן אדם סימפטי). דווקא הפרספקטיבה שנתנו לי החבר'ה הנטושים מאפשרת לי להעריך כל רגע איתו. אני יודעת בכל נימי הנשמה כמה יותר מהם הוא מקבל, ללא קשר לפטמה שנמצאת אצלו בפה (סיליקון או ציצי). ובכל זאת....
אני רגילה להיות "שונה". גם כשלא הצלחתי להניק, וגם כשהנקתי תקופה כל כך ממושכת (טוב, אולי פה באתר זה לא נחשב לממושך... ). ואפילו ההתנדבות היא מהזן ששם אותי במקום "אחר".
הכאב הוא עמוק ופנימי.
אולי הגיע להזמין שוב יועצת הנקה על תקן פסיכולוגית?

[תמר_ס*]

על מה תודה? בחיי שאין לי מושג.

[תמר_ס*]

אה, מצאתי, על המזוזה. אין בעד מה

[אמא_של_אורי*]

כמה טוב עשה לי המכתב שלך!!
אני הולכת ומשננת את המנטרה המדוברת.
בכלל כל העיסוק הזה מאד מרפא. אני כל כך שמחה שהגעתי אל המקום החמים הזה. אני, שכל כך רגילה לקירבה ולאינטימיות פתאום מוצאת את עצמי נעזרת דרך המחשב. מדהים!
אני קצרה עכשיו, בגלל העומס סביב התינוקות הנטושים, אבל מבטיחה לחזור.

[אמא_ל_5*]

תודה!!
מספר המרפאה - 09-8858266 , והיא נמצאת במושב אודים (על כביש החוף, דרומית לנתניה, מול וינגייט).

[בשמת_א*]

אמא אופטימית, תרימי טלפון למרפאה, ואז תשאלי לאן הגעת (-;

[טרה_רוסה*]

אמא אופטימית,
מאז שמחקתי כתבתי שם שוב.
תאמיני לי שאני לא בדיוק זוכרת על מה התעצבנתי, אבל עד כמה שאני זוכרת מי שגרם לי למחוק לא היית את.
ברור שגם את הרגזת אותי אבל במסגרת הדיון הלגיטימית.
ההתנצלות שלך ממש נגעה לליבי. תודה.
@}

[תזמורת_הים*]

הי אמא אופטימית,
קודם כל רואים שהתאקלמת פה, אם את כבר מציצה לשיחות בדפי בית של אחרים
טרול הוא כינוי למישהו שמטרתו לקומם, לעצבן ולהלהיט את הרוחות בפורומים באינטרנט. בדרך כלל זה מתבטא בכתיבת תגובות קיצוניות בעילום שם במטרה לדרדר דיון מסוים לרמה של צחצוח חרבות (כמו למשל לכתוב בדיון כמו זה שפתחת על אמא לא מיניקה מתוסכלת שהנקה אחרי גיל 3 חדשים היא סימפטום להפרעה נפשית של האמא, או שאמא לא מיניקה היא ...אמא מתעללת).
את יכולה לקרוא גם ב-כיצד להתמודד עם טרול.
הטרול של אתמול היה כנראה איזה ילד משועמם שהתחיל לשחק באתר, לכתוב כל מיני שטויות ולפתוח דפים עם קילומטרים של מלל. ראיתי אותו בדיוק כשעמדתי להתנתק מהאינטרנט וחששתי שהוא הולך לעשות בלגן, אבל בסוף הוא נרגע מעצמו די מהר.
אגב, ראיתי שכתבת שאת חוששת שלא תהיי חביבת הקהל בגלל שפתחת דף קונטרוורסלי, אז אנצל את הביקור שלי אצלך להגיד לך שלפחות אני, למרות שאני לא מסכימה עם כל מה שכתבת בו, חושבת שאת תוספת ברוכה לאתר, ושהדף מרתק ונאמרו בו דברים מאד משמעותיים. ובכלל כל היופי של האתר הזה הוא שאפשר להעמיד פה סימן שאלה ליד כל דבר שנראה מובן מאליו ולדון עליו.

[יעל_צ*]

תתחדשי על הדף! @}
נושאים שמעניינים אותי: שפות, תרגום, בלשנות (במיוחד רכישת שפה אצל ילדים)
מזמינה אותך רשמית לדפי העברית, התרגום, הטעויות וכו'. מאוד משעשע ומעניין שם.
טעויות נפוצות בעברית 3 מה מקור הביטוי איך אומרים בעברית בקשר לתרגומים

[אמא_של_אורי*]

אני מנצלת את ההזמנה.

ימים מה זה מחורבנים בעניני הציצי. אני עמוסה סביב הפרוייקט של המתנדבים, שהופך אותי לאמא עובדת. בנוסף, אני גם עובדת על אמת (אמנם מעט, אבל גם שלושה קורסים זה משהו).
כשאני עמוסה ושואבת מעט פעמים ביום, כמות החלב פוחתת. צריך לשאוב יותר, כדי להגדיל את הכמות, ואז לאורי אין מה לינוק.

ומצד שני, הדפים שלך כל כך עוזרים לי בשמירה על הפרופורציות.
תבורכי!

[אמא_ל_5*]

די רבות כאן יודעות את זהותי, וזה לא ממש סודי, אך לעיתים אני בכל זאת מעדיפה שזה לא יופיע שחור על גבי מסך. לעיתים בא לי סתם להיות אמא, לא ד"ר...
יש דברים שבתור אמא ל 5 אני יכולה להגיד, אבל לא בתור ד"ר..... . ואני לא תמיד רוצה להיות ייצוגית.
אז אני שמחה שמצאת את השם גם ככה. ואם לא - תשאלי את בשמת - היא חברה שלי, ויודעת, או כיתבי לי את האימייל שלך, ואשמח לכתוב לך.ותודה שוב על המחמאות....

[אמא_של_אורי*]

הי אופטימית
המון תודה על הטיפים.
האמת היא שאף פעם לא "לקחתי זמנים" בשאיבות. שאבתי עד שנגמר. עכשיו כשיש קושי, אני באמת מקפידה להמשיך עוד כמה דקות "על יבש". אנסה להקפיד על משך השאיבות. נשמע לגמרי הגיוני.
אני כבר מתורגלת בימים הקשים של "קפיצות הגדילה" של אורי או של עומס שלי. גם לי יש פריזר מלא בחלב, וזה מרגיע. לעיתים אני מוציאה מנת חלב מהפריזר, רק כדי להרגיע את עצמי. מילאתי גם פריזר של אמא של חברה, משום שלה יש הקפאה עמוקה, והחלב יכול להשמר חצי שנה. בדרך כלל אני מצליחה לשאוב ליטר ביום, שזו הכמות שאורי אוכל. אלא שלעיתים זה בקלות, ובימים האחרונים זה בקושי...

אני חושבת שהקושי שלי הוא לא רק סביב העניין הטכני של השאיבות, כי הנסיון מלמד שתוך מספר ימים מחורבנים זה מסתדר. הקונפליקט הוא סביב הנפרדות. אני רוצה ולא רוצה לשחרר את אורי. קצת קשה לי להסביר, אבל אנסה: אני מוצאת את עצמי עסוקה. אורי בן ארבעה חודשים, וכשהוא לא איתי הוא עם אבא שלו. אני יודעת שטוב לשניהם, אבל חלק גדול ממני עוד בתוך הבועה של הלידה. אני בו זמנית כמהה לניתוק ומתנגדת לו. למשל: אני אוהבת להיות בתנועה. תינוק יונק את סוחבת איתך לכל מקום. עם תינוק "שאוב" קשה להסתובב, ואז יש שתי אפשרויות: להשאר בבית (מה שאני עושה רוב הזמן) או להשאיר אותו בבית ולהסתובב בלעדיו. אם אורי היה יונק, הקונפליקט היה מתעורר יותר מאוחר. בגלל שקיימת אפשרות טכנית להשאיר אותו בלעדי, אני נאלצת להסתכל לעצמי בעיניים, ולראות שאנחנו לא "יישות אחת". משערת שהעיסוק בתינוקת הנטושים מחבר אל ההמון אמא שיש לאורי, אבל גם מעורר אשמה ("השתגעתי לנטוש אותו לטובת נסיעה לת"א בעניני תינוקות אחרים??). מורכב. למען הסר ספק אומר שנפרדתי ממנו רק פעם אחת למשך יותר משש שעות.

מה שמאד מקל על הקונפליקט, הוא העיסוק בו. ואת זה אני חייבת לך!
פתחת נושא שהתיישב לי בדיוק על הפצע, והחזרה אליו עזרה לי להבין את עצמי הרבה יותר. פתאום אני קולטת כמה אני נוקשה עם עצמי. כמה אני רואה את ה"אין". דרך הכתיבה, ובמיוחד דרך המכתב שכתבת לי, אני מחוברת אל ה"יש". אני מרגישה מסוגלת לחיות בשלום עם מה שיש. לא יונק, כן שואבת, זה מה יש וזה הרבה. הטכני הופך לטפל. כך שעל החלטתי לא לכתוב שם שום דבר בזמן הקרוב אני מאד מצטערת. חבל. את עוזרת לאמהות שחשות בושה ואשמה לצאת מהארון, ולטפל בענינים.
הכעס, בתפישה שלי, נוצר כשיש איום. מה מאיים על שולפות הציצים מושאות קנאתי? בדרך כלל כעס נובע ממקום פנימי לא פתור. אחרת יש קבלה או אפילו חוסר עניין. אולי שמת אצבע על קונפליקט שהוא גם שלהן? או שזו באמת רק דאגה כנה לשלום התינוקות באשר הם? (מצחיק אותי שדווקא אני כותבת דבר כזה). לא יודעת. בכל מקרה הייתי שמחה אם לא היית נמנעת מלהגיד את דבריך, כיוון שהם חשובים!

דרך אגב, אם את רוצה שאשאיל לך את המשאבה 'המשוכללת' שלי - רק תגידי. המון תודה! שכרתי משאבה מצויינת, דו צדדית, אחרי חודש של שאיבות. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה.

תמסרי ד"ש לפארק הירקון. החיות שם בטח מרגישות בחסרוננו, אחרי שהאכלנו אותן באין ספור חסות. יואב וטל (האחים הגדולים של אורי) בילו שם המון שעות יפות. עכשיו אנחנו מוצאים לנו זולות חביבות בטבע. כאן הצבאים חופשיים, ומדי פעם אנחנו מצליחים להבחין בהם בחטף. (ופתאום אני נזכרת איך בהודו, במקום מדהים על הרי ההימאליה, יואב שהיה בן שלוש וקצת אמר: "איזה יופי פה, זה ממש פארק הירקון!")

[אמא_של_אורי*]

יו, איזה כייף שאת מבינה! כשכתבתי לא הייתי בטוחה אם אני סתם נופלת עלייך עם כל התובנות שלי.

לפני שאורי נולד, היה לי חלום משמעותי, רק מילים. התוכן שלו היה, שהתפקיד שלי הוא לאפשר לאורי לעבור דרכי לעולם.
הלידה והגידול שלו לא צריכים להיות מתוך מאמץ, אלא מתוך שחרור. אני מאלה שעבורם ההנקה היא "לעצלניות". אם הייתי מניקה
אז הייתי בדיוק מהסוג של "הוא לא יכול בלעדי". ומצד שני, השאיבה היא מאמץ גדול. אני כל הזמן נזכרת בזה שהוא צריך אותי כדי שאשחרר אותו לעולם. אין לי ברירה. הוא לא יישות אחת איתי. הוא כל כך הוא... אז כנראה שבאמת
כלום לא מקרי, ו מישהו שם למעלה החליט שאת התינוק שלא יכול לינוק את תקבלי

ודרך אגב, מפרספקטיבה של שלושה ילדים, אני תמיד מתחילה מ:שכולנו רוצות להיות "ישות אחת" אתו, ובסוף מבינה שהגוזל
הקטן שילדתי הוא אדם (שם מקסים) נפרד.

הייתי שם בדיוק לפני חודש, כשאדם היה בן 4 חודשים
מצחיק, שאנחנו עוברות את אותם הדברים באותו השלב.

אדם האורבני מבקש לציין שהוא באופן אישי לא סובל את הפארק. מעדיף בהרבה את אבן גבירול החבר'ה שלי מטיילים
עכשיו בואדי של ראש פינה, וזה מה שמאפשר לי לשבת בשקט בחדר העבודה. חשבתי שיהיה נורא קשה לעזוב את תל אביב.
גרנו ממש בצנטרום, על גן דובנוב. לחם ארז בדרך לגן וכ"ד. מדי פעם אני קצת מתגעגעת, אבל סך הכל השינוי היה מבורך וחסכוני

ועוד משהו: את תמיד כל כך נדיבה, ומציעה לזרות מהאינטרנט משאבת חלב?

[אמא_של_אורי*]

ואיך את מצליחה לקום בבוקר כשאת הולכת לישון בכאלה שעות??

[אמא_של_אורי*]

תהנו מכל רגע.
רק כשיש שניים מבינים שבעצם אחד זה נורא קל...

[סיגל_ב*]

אם יש לך פרטים על המחקר הזה, אנא שלחי לי. תודה.

אהלן אופטימית, @}
אין לי פרטים על המחקר. זה ציטוט מדבריה של בשמת, ואני מציעה לפנות אליה עם השאלה, אני בטוחה שלה יהיו פרטים.

[אמא_של_אורי*]

>מצותתת לשיחות של אחרים...<
וטוב שכך. התיישבתי כדי לכתוב גם לך.

[אמא_של_אורי*]

אנחנו סימולטנית על המחשב, אז היי בשידור חי.
על מה עשית דוקטורט?
האמת? על מה שהיו נתונים. תוך כדי ילדתי את יואב, והיתה לי מלגה מצויינת, כך שזה פשוט היה סידור נוח.
בגדול, בדקתי את הקשר בין אינטלגנציה ומדדים התנהגותיים לבין דרוג סוציואקונומי.
בקטן, אני פשוט לא זוכרת...

[תזמורת_הים*]

הי
עניתי לך אצלי בדף.

[אמא_של_אורי*]

הי, שלחתי לך אי מייל

[אמא_של_אורי*]

המון תודה.
זה הרגיש לי נכון לשתף אותך ואת סיגל ב.
באיזשהו אופן מסתורי, אתן שותפות לתהליך נורא משמעותי שאני עוברת.
הנפילה סביב עניין האין-הנקה, טשטשה את זכרון הלידה המופלאה הזו.
ועכשיו, בזכותכן ובזכות האתר הנפלא הזה, אני עושה תהליכים עם עצמי, ויכולה שוב "לחזור הביתה". להתרפק מחדש על אורי ועל הזכרונות מהלידה הקסומה.

כתבת את סיפור הלידה שלך?

[אמא_של_אורי*]

לא כתבתי שלקליפ מצורף שיר. האם זה מובן מאליו?
אם ראית בלי לשמוע, אני מזמינה אותך לצפות בו שוב, הפעם עם רמקול פתוח.

[אמא_של_אורי*]

לא פייר!! אני עוד מחכה לתמונה.

[אמא_של_אורי*]

נכנסתי לרגע, ואני ממש בוכה מרוב התרגשות. כ"כ תודה!!!!!!
אני צריכה להרגע, ואחזור אליך אח"כ.

ואם צריך סיבה נוספת לבכי, אז אחת מהעוס"יות שאיתן דיברתי היום, סיפרה שננטש אצלם לאחרונה תינוק פגוע. הוא שהה במחלקה מספר שבועות, וכשהשתחרר אובחנה בעיה בגב, בגלל שלא הרימו אותו מספיק. הגוזל הקטן היה פשוט תקוע בעריסה. אורי ישן עכשיו בזרועותי... הפרוייקט הזה חייב להצליח.

[אמא_של_אורי*]

אה, וכן. צריך דחוף לקפלן. אבל זה ריאלי מבחינתך? זו התנדבות מאד תובענית, ולא תמיד היא מתאימה.

[אמא_של_אורי*]

מרוב שלא האמנתי, קראתי לבעלי שיבוא לראות
ע"פ הגדרתו את נמרה, וזה הקומפלימנט הכי גדול שאפשר לקבל אצלנו במשפחה.

אז ככה: בהחלט אפשר לבוא בערבים. התינוקות הרי שם כל הזמן... אשמח מאד אם תיצרי איתי קשר ואפנה אותך לעו"סית בקפלן. 052-8490181 . בזה הרגע הצטרפת פורמלית לרשימת ההמתנה לליס, איך הגדרת את זה? קשרים ענפים . כאלו עם יוזמת הפרוייקט בוודאי יקדמו אותך בתור

בעניין הצעת העזרה הנוספת. נראה לי שמרבית העבודה מאחורי (או לפחות כך אני מקווה). יש לי קשר עם מרבית בתי החולים. אני שמחה לגלות שזה לא דורש פרוטקציות, והעוס"יות משתפות פעולה. זו היתה פרוצדורה של צילומים, מכתבים, דואר, טלפונים ובעיקר שיעור בהתגברות על ביישנות.
עכשיו עיקר העבודה הוא גיוס המתנדבים. פונים אלי אנשים טובים שרוצים לעזור, ויש להם יכולת לפרסם את הפרוייקט (פתחו לי פורום באינטרנט, הופעתי בטלביזיה בחדשות, ובתכניות הבוקר של ערוץ 2 וערוץ 10, היתה כתבה בלאשה, שי ודרור פרסמו בתכנית הרדיו שלהם, כתבים ממקומונים וכ"ו). כל פרסום כזו מייצר עוד גל של פניות, ומי שממיין אותם עבורי זה אבא שלי, שהוא גרפולוג.
הייתה גם מישהי שהציעה בגדי תינוקות (עד עכשיו קניתי/ חברות תרמו/נתתי משל הגורים שלי), אבל היא נעלמה. מקווה שהיא תחזור, כי אני לא מוכנה שהחבר'ה ישתחררו עם הרגליות והגופיות שביה"ח נותן. גם מוביילים לעריסות מתקבלים בברכה.
אני לא מרגישה זקוקה כרגע לעזרה , אבל אולי זה מרוב התרגשות מרוחב הלב שלך. לגמרי לוקחת אותך בחשבון. אני בטח עוד אחזור אליך הערב, לוקח לי זמן לעכל...

[אמא_של_אורי*]

אוקיי, עכשיו אני מסמיקה... קצת נסחפת, לא? מה שהצעתי מתגמד לעומת כל מה שאת עשית עד עכשיו... בואי לא נריב, שתינו מקסימות

לעניין בגדים ומוביילים - אפשר בהחלט להסתמך בעתיד על תרומות של רשתות/חנויות (תוך הבטחה שתתלווה לכך ידיעה מחמיאה בעיתון, נדבר על זה בהזדמנות), אבל כרגע צריך שיהיה במלאי - אשמח לדאוג לכך יופי. לי אין מושג איך. יש לך קשרים עם עיתונים שיפרסמו ועם חנויות שתהינה מוכנות לתרום?

אני רק צריכה שתגידי לי כמויות (X מוביילים, Y בגדי קטנטנים)
יש 23 בתי חולים עם מחלקות יולדות (בתקווה שלא שכחתי אף אחד). יהיה נחמד אם כל אחד מהם יקבל מובייל שישמר לטובת העניין בחדר של העו"סית. חשוב לי לציין שחלקם אמרו שאין אצלם תופעה של תינוקות נטושים, אבל אם אפשר לגייס תרומות, כדאי שתהיה עתודה (כפי שתהיה עתודת מתנדבים). בגדי תינוקות כדאי שיהיו יותר, משום שיש בתי חולים, כמו איכילוב, שבהם התופעה יותר רווחת.

תתני לי כתובת לאן לשלוח את החבילה.
חשבתי על כמה אפשרויות: או לשלוח ישירות לכל בית חולים, או לשלוח אלי. בפברואר אני עתידה לפגוש את כל העו"סיות של הפגיות, ואוכל לחלק שם.

בענייני תרומות של בגדים/ משחקים: את אחד התינוקות ליוויתי שנה וחצי עד שנמסר לאימוץ. בגיל שלושה חודשים הוא עבר מבית החולים למעון חסוי. זהו מעון מקסים, שיש בו תינוקות מגיל 0 עד 3. כולם הוצאו מהבית, אך אינם יכולים להמסר לאימוץ. המשפחה שלי מממנת לקטנטנים האלו חוג ג'ימבורי, משום שאין לזה תקציב. כל תרומה שהיא (כסף, בגדים, משחקים, חוגים) תתקבל שם בתודה ענקית.

ארוחת ערב קוראת לי... אחזור יותר מאוחר.
בתאבון!

[אמא_של_אורי*]

הי
עשית אותי מאד אופטימית, שמחה ומרוגשת

[אמא_של_אורי*]

אולי אבוא ביום חמישי בבוקר. יהיה לכם זמן לקדם ענינים?

[סיגל_ב*]

_אם יש לך דקה, תיכנסי בבקשה ל- הדף של טל
תודה על ההזמנה!
@}

[יוחננ_ית*]

שלחתי לך מייל לכתובת שלמעלה.

[אמא_של_אורי*]

הצצתי לדף של טל.
סבבה של אפקטים.
איזה יופי של גישה יש לך לילדים.
בהמשך תוכלי להנות משגיעוט הקטיב המקסימות שלה. הלילה היא קיבלה הנחה, בגלל העייפות ובגלל ארץ נהדרת.
אני מאוהבת בילדה הזו.

[יוחננ_ית*]

תודה רבה!!! העברתי לה את כל המידע במייל.

[זהבי_ת*]

היי. תודה על תגובתך.
אני חייבת להודות שבהתחלה כשהותקפתי שם ככה רציתי לכבות את המחשב ולא להיכנס לאינטרנט ולאתר הזה במיוחד לעולמים.
אח"כ נרגעתי וגם קיבלתי תמיכה מאנשים כמוך וחזרתי.
נראה לי שטרולים זה כמו מחלות ילדות- צריך פעם אחת להיות מותקפים, חולים קצת ואז מתחסנים...
בכל מקרה אני פתחתי פעם דף בעצמי סתם אם מעניין אותך- האם לוותר על ההנקה ולהישאר שפוייה
ולשמחתי הרבה מים כבר זרמו מאז.

[אמא_ל_5*]

ראיתי את השאלה שלך בדף שלי רק היום. אני לא נכנסת לכאן כל יום, ובכלל שוכחת לבדוק את הדף שלי, אם אני לא רואה אותו ב"מה חדש".
בכל מקרה - אני לא עושה ביקורי בית, והביקור אצלי במרפאה. כל ביקור נמשך כשעה וחצי, וכך אני יכולה לראות כארבע אמהות ביום.
מקווה שחברתך מצאה עזרה - אולי אפילו אצלי.

[זהבי_ת*]

היי תודה על דברייך.

בכל זאת לשאלתך על הנקה כן או לא בכל מחיר?
לדעתי חשוב שאתר כמו זה מעלה את חשיבות ההנקה למודעות הכללית.
לעיתים , נשים שיכלו להניק באמת, לא עושות זאת בגלל חוסר מודעות לחשיבות ואפילו לקלות בהרבה מקרים.
מצד שני, אני חושבת שהכי חשוב לאישה זה להכיר את עצמה ולעשות מה שמתאים לה באמת מכל בחינה אפשרית, בכל נקודת זמן.
אז יכול להיות שבלידה אחת זה יתאים גם אם נדרש מאמץ מיוחד כמו שאיבות ויועצות.... ובלידה אחרת זה לא יתאים.
עם כל הכבוד לחשיבות ההנקה, זה עניין טכני. באמת.
נכון שהחלב בריא יותר, נכון שהיניקה חשובה להיתפתחות פיסית תקינה. נכון שיש את הקשר בין אם לתינוק וכו וכו.
אבל מעל לכל יש שם אישה ויש שם תינוק שזקוק לאישה שיש לה כוחות לטפל בה ובו. שפנויה אליו.ושנקייה מרגשות אשמה...
וכאשר ההנקה פוגעת במקום הזה: עדיף לא להניק.
וכמספר הנשים ומספר התינוקות כך מספר הסיבות לכאן ולכאן.
מה שהכי חשוב זה לא להפוך איזהשהו רעיון או עיקרון לקדוש. לדת. אנחנו הנשים שיולדות ומטפלות יותר חשובות מכל עיקרון שהוא ואפילו הוא נכון וצודק. ולכן אחזור- כל מקרה וכל מצב לגופו. לפעמים יהיה כדאי להתעקש ולהתאמץ ולפעמים רצוי יהיה לוותר.

[זהבי_ת*]

ועוד דבר קטן.
עברתי דרך קשה מאד בתהליך הזה אבל הייתי צריכה לעבור אותה לצמיחתי האישית כאישה וכאם.

[סיגל_ב*]

אני לרשותכן. מה שהיא זקוקה לו.
אני מסיימת באחת טיפת חלב. אולי יתאפשר לי אז לנסוע אליה, אם היא רוצה.
מה שהיא צריכה.

[אמא_של_אורי*]

הי אופטימית
את חסרה לי. למה לא רואים אותך?
הרגלת אותי למינונים יותר גבוהים, עכשיו אני בקריז

[אמא_של_אורי*]

שוקולטה סמיכה עם קרם וניל ושוקולד לבן, ופל בלגי עם שברי שוקולד, סירופ שוקולד חם ודובדבנים, שולחן בחוץ עם רוח קרירה מתחת לעמודי התנורים האלה שבתי קפה שמים בחורף...

זה לא מוסרי לכתוב דברים כאלו למישהי שהרחיקה עד ראש פינה. כאן סגרו את בית השוקולד המהולל, ובמקומו פתחו חיקוי זול. שלז קיבל שם שוקולטה מקולקל, והחליף אותו בקפה הפוך בלתי שתי.
ועל דסקלידס באבן גבירול דיברנו?

[סיגל_ב*]

אהלן...
מה שלום ס'?

[אמא_של_אורי*]

_אהלן...
מה שלום ס'?_

גנבו לי את המילים מהפה...

[סיגל_ב*]

קראתי את העדכון
יש מצב שאלן שיין תבוא אליה הביתה? יש לזה יתרון כשבאה יועצת הביתה ונשארת אפילו מספר הנקות אם צריך...
אני אחת לכמה זמן מחייגת אל ס' אבל אין תשובה...

[אמא_ל_5*]

[אמא_של_אורי*]

בא לי לכתוב בגדול, לגריין, לציין ולצעוק:

את תותחית על. איך הפרוייקט הזה היה מתרומם בלעדייך??

@}

[נועה_ברקת*]

ליאורה פרייס 04-9800706 וגם קלר סגל מיודפת 9801112 ואני חוזרת על החוויה שלי: שיפור משמעותי תוך טיפול אחד, העלמות הבעיה תוך שלושה טיפולים...
בהצלחה

[סיגל_ב*]

כתבתי לך אצלי בדפבית

<החלטתי להיענות לקמפיין הלא רשמי של תבשיל קדרה שקוראת לכתיבת תשובות במקום שבו נשאלו השאלות כדי להקל על המצותתים...>

[אמא_אינקובטור*]

זה היה באותן שנים שאת מציינת. מי יודע? אולי בנינו ארמונות בחול אחת ליד השניה ...
ואני הייתי עם החבורה הגדולה והצוהלת הדוברת חצי-רוסית-חצי-עברית...
יום אחד התחלתי לפטפט עם מישהי באוניברסיטה. התברר שהאבות שלנו עבדו יחד לפני 20 שנה, ואפילו יצאנו יחד לטיול בחרמון, ואפילו יש לנו תמונה משותפת בשלג.

ארץ קטנה, קטנה מאוד!

[יערת_דבש*]

תודה.

[אמא_של_אורי*]

סתם עברתי בסביבה אז נכנסתי להגיד היי

[סיגל_ב*]

אהלן!
נחמד שקפצת!

האמת שבדיוק חשבתי על זה שאנחנו באמצע רק 3 שיחות שונות (לפחות) ותהיתי מתי נשלים אותן...

ואם אני כבר כאן, מה שלום ס'?

[אמא_אופטימית*]

חשבתי על זה שאנחנו באמצע רק 3 שיחות שונות (לפחות) ותהיתי מתי נשלים אותן...
אני אתקשר אליך מתישהו בקרוב.

[סיגל_ב*]

היה מעולה הערב. כל הכבוד לכוחות הפועלים!

[יעל_צ*]

היה מעולה הערב. כל הכבוד לכוחות הפועלים! יישר כוח!

(וסוף סוף אני יודעת איך קוראים לך באמת...).

[יעל_צ*]

אני לא המרואיינת. אני זו שהמרואיינת אמרה עליה: "ועכשיו X, הבעלים של חברת Y, לקחה את הפרוייקט תחת חסותה והקימה עמותה". בדיוק ל-X הזה התכוונתי.....

[יעל_צ*]

ערב טוב. בקשר להצעת העבודה -
ממש תודה, אבל אני ממש לא פנויה לעבודות נוספות כרגע.
נסי אולי בדף בקשר לתרגומים או ב ככר השוק . בהצלחה. @}

<רצה לראות עמוק באדמה >

[יעל_צ*]

"אדון חרדון המפוזר שכח איפה הוא גר" .
תקליט מיתולוגי ביותר! יפה שאת מחנכת את הדור הצעיר על ברכי געגועים לשנות השבעים .

@}

[רני_כשר*]

אמא,
קיבלנו את מכתבך ושאר ירקות. תודה מקרב הלב. משפחת כשר.

[יעל_צ*]

אני תמיד באה אליך לדלפק שירות הלקוחות, ותמיד יש לי רק שאלה
אני כרגע מחליפה את אפרסקים במשמרת... מקווה שזה בסדר.
ולשאלתך: שמתי לב שיש הרבה אנשים שבמקום לכתוב פה את כתובת האי-מייל שלהם וכו'...
הסיבה העיקרית היא שיש כל מיני תוכנות כאלה ש"אוספות" כתובות דוא"ל מהאינטרנט ומשתמשות
בזה כדי לשלוח אליך אחר כך דואר זבל וכאלה לדוא"ל. אז אם כותבים את הדוא"ל בצורות ה"משונות" הנ"ל, התוכנות האלה לא יזהו את זה ככתובת מייל וכך את ניצלת מהספאם.

הבא בתור בבקשה.

[יעל_צ*]

יש לך אולי מושג איפה ניתן להשיג תקליטי ילדים מיתולוגיים שכאלה? (נגיד, שמוליק קיפוד עם דליה פרידלנד, זרעים של מסטיק וכד').
אם את מתכוונת ממש בצורת תקליט, כזה שחור עם חור, אז אולי באוזן השלישית בשיינקין, או כל חנות אחרת שמוכרת תקליטים יד שניה.
ואם בצורת דיסק - אני חושבת שראיתי את זרעים של מסטיק בדיסק בחנויות.
רגע, אני לא מתעצלת ומחפשת לך רגע ברשת:
הנה זרעים של מסטיק . לילה טוב!

<ד"ש לאמא של אורי>

[בשמת_א*]

הי,
אני עורכת עכשיו את דף הבית שלי, וסוף סוף מצאתי במאות העמודים שהיו שם את הדיון שנעלבת ממנו.
אז רק רציתי להגיד לך:
א. שלדעתי יונת לקחה את הדוגמא אבל בכלל לא התכוונה להגיד משהו עלייך. זו רק היתה אסוציאציה בשבילה.
ב. שאני דיברתי רק על הנושא הכללי, התרחקתי מאוד מהדוגמא, ובכלל לא שמתי לב שבאמירה של יונת היתה התייחסות לאמא ספציפית. כשאני כתבתי "האמא" בכלל לא חשבתי עלייך. למעשה חשבתי קצת על עצמי, כי אני מאלה שילדו בגיל מאוחר ומעולם לא החזיקו תינוק לפני הלידה שלהן...
ג. אם מורידים את ההתייחסות הלא רלבנטית אלייך, ומשאירים רק את ה"בשר" של הדיון, אז יש לו ערך ואני רוצה לשמור אותו איפשהו.

[בשמת_א*]

שמתי אותו בדף לתקן את הילד או את הרצף ואני אשמח גם להצעות שלך איזה שם דף מתאים לתת לו.

[סיגל_ב*]

פשששששש.....
איזה יופי האתר!

[תבשיל_קדרה*]

פשששששש.....
מה שהיא אמרה (-:

והערה:
אפשר שתהיה באתר רשימה של בתי החולים אתם אתם כבר עובדים, כדי שאנשים ידעו אם הם גרים במקום שמתאים לזה?

[אמא_של_אורי*]

הי יקירתי
הדף שלנו חזר, בעריכה מחודשת (תודות ל תבשיל קדרה )
לא שומעים ממך בזמן האחרון.
את חסרה לי...

[נועה_ברוך*]

הי,
ראיתי את האתר של העמותה, דרך הדף המחודש. אני עוקבת כל הזמן בעניין אחרי הפרוייקט ( ז"א מנסה להתעדכן פה בין בדפים ) יותר נוח לי לפנות כאן מאשר במייל. אם יש משהו אירגוני שאפשר לעזור בו, אני קופצת להתנדב
אני נמצאת רוב הזמן בבית, גם עובדת מהבית ( עם קטנטונת בת שנה+8 ) טובה מאוד באירגון ואדמיניסטרציה, עובדת קצת גם עם המחשב. בקיצור, אשמח.
היום גם עוזרת קצת בפרוייקט של אימא'לה אימא'לה. תמיכה באמהות טריות.
בכל מקרה כל הכבוד לך ול אמא של אורי (שאין לה דף אז מוסרים לה מסרים בכל מיני דפים.. )

[יעל_צ*]

הבטחתי ולכן אקיים
יש אנשים שאפשר לסמוך עליהם....

תודה! אגב, ראית ב באופן טבעי בתקשורת את הדיון שהתנהל על הניסוח הנ"ל ?

[יעל_צ*]

אופטימית,
ראיתי רק חלק מהפרק. אספר מה שראיתי. היום אולי אראה את זה ממש, כי הקלטתי ליתר ביטחון...
קלייר אכן זרקה את ראסל לאחר שראסל התוודה על כך שהוא והמורה "עשו את זה" כשקלייר נסעה אז באיזו שליחות.
הדבר הכי חשוב שקרה אתמול: ליסה נסעה לבקר איזו חברה בסנטה קרוז (נסיעה ארוכה לבד, הילדה נשארה עם נייט). היא לא מגיעה אל החברה, ונייט לא מצליח להשיג אותה בנייד... ככה השאירו אותנו במתח....
בינתיים גם ברנדה באה לבקר את נייט "כי לא היה לה לאן ללכת" (היה שם משהו עם בילי, לא יודעת).
חיבוק פרידה ידידותי הפך לנשיקה וכמעט לאת יודעת מה, אך ברנדה שלנו התעשתה: "אתה נשוי"... .

זה מה שאני זוכרת. גם אני לא הייתי במיטבי אתמול.

והחלמה מהירה מהשפעת.... @}

[סיגל_ב*]

תודה יקירתי @}
האמת שדווקא זכרתי... עכשיו נראה אם הזכרון יחזיק מעמד עד עשר וחצי בלילה...

להרגיש טוב!
הנה

[יעל_צ*]

אופטימית,
תודה על העדכון בענייני "עמוק באדמה" (בילי נישק את ברנדה?!). טרם התפניתי לראות את הפרק שהקלטתי.
היה חשוב יותר אתמול לראות את הסרט "אנשים חופשיים".
מקווה שאת מרגישה טוב יותר.

[סיגל_ב*]

את חמודה!

[מירי*]

שלום אמא אופטימית למה את אופטימית יש לך איזה בעיה ? תיכנסי לאתר שלי עזרה לאחרים ואם התאור שלי לא יספק אותך תיקראי כמה מעצותי


מירי

[יעל_צ*]

מירי,
באמת נחמד שאת מנסה לעזור, אבל עד כמה שידוע לי אמא אופטימית בסדר גמור ואין לה שום בעיה.

<אופטימית, איפה את באמת? @}

[סיגל_ב*]

באמת נחמד שאת מנסה לעזור, אבל עד כמה שידוע לי אמא אופטימית בסדר גמור ואין לה שום בעיה.
מחזקת את דברי יעל.

[אמא_אופטימית*]

• עד כמה שידוע לי אמא אופטימית בסדר גמור
• מחזקת את דברי יעל

אוי, אתן נורא מתוקות!:-)

מוזר, אף פעם לא חשבתי שהניק שלי יכול לגרום למישהו להסיק שיש לי איזו בעיה... בחרתי אותו בספונטניות לגמרי, ורק מאוחר יותר הבנתי שזה לא מקרי, ושאנשים בוחרים ניקים שמאפיינים אותם גם אם זה נעשה בתת-מודע. בכל אופן, תודה למירי על הרצון לסייע ועל ההפנייה לאתר העלום.

אופטימית, איפה את באמת?
אני פה, צופה באדיקות מיציע המשקיפים. נכון, אני לא כל-כך משתתפת בכיתה, אבל כל הזמן מסכמת בשקט במחברת...

שמחתי שקפצתן לבקר (סליחה שתפסתן אותי לא מוכנה, אין עוגה...), מקווה שאצלכן הכל טוב @}

[הפסימית*]

דווקא אחלה ניק. אני מאוד מקנאה בך על האופטימיות, הלוואי שהיתה בי אפילו קצת.

[סיגל_ב*]

אופטימית,
אולי בשבוע הבא נארגן איזה מפגש?

[אמא_אופטימית*]

אולי בשבוע הבא נארגן איזה מפגש?
בשמחה. מתי מתאים לך?

[סיגל_ב*]

אחהצ"ים כן?
ראשון? שני?

[אמא_של_אורי*]

הי אופטימית.
גם אני ביציע. איך לא ראיתי אותך?
קיבלנו ערימה אדירה של פניות. מסתבר שהיה פרסום גם בירחון שנקרא "דרך האושר".
יש צ'אנס לפגוש אותך בשבת בבוקר אצל אבא של?
חוץ מזה -
אורי ירד לשלושה - ארבעה בקבוקים ליום! אוכל יפה פירות, מרק ואת הפסטה (והיום טעם גם פלאפל). איכות חייו עלתה לאין שיעור מאז הטיפ על השמן קנולה וגם הגלי-גם נכנס לשימוש. בקיצור, תודה לאדם